28/01/2020 09:17
שאלה:
כעס והתפרצות על ילדים קטנים
שלום,
אינני יודעת אם זו הכתובת המתאימה לשאלתי, אבל אנסה, ואקווה שאולי תהיה תועלת.
יש לי 2 ילדים בגילאי 3 ו-5, חכמים, חברותיים ומקסימים.
אני רגילה לחנך אותם למשמעת חזקה, בדרך כלל בצורה נעימה אך מחייבת, ואם הם לא משתפים פעולה - באזהרות ולעיתים איומים קלים.
הבעיה היא שכאשר זה גם לא עוזר, ובמקביל אני עייפה+רעבה+לחוצה וכו', בניגוד לרצוני זה מגיע לעונש גופני.
באופן עקרוני אני מאמינה שזה שלילי ביותר, לא כך חונכתי, ואני לא רוצה לעשות את זה. אחרי שזה קורה והם בוכים אני בוכה איתם ומרגישה גרוע.
אני חוששת שזה מפר לילד את האמון בהורה, כשהשלווה לא מובטחת:
במשך יום שלם המצב רגוע ונחמד (ואני משקיעה בהם רבות, לפתח אותם שכלית רגשית וחברתית),אבל אם בסופו של דבר עקב חוסר ציות יכול להגיע פיצוץ שמסתיים לא טוב.
אני תמיד מתנצלת אחר כך, מפצה ומסבירה לילד שאני עצובה שזה קרה ושהוא לא אשם.
מרגישה ממש עבריינית להכות ילד רך רק מכיוון שהוא בחזקתי והצליח לגרום לי להגיע לכזו רמה של כעס.
חשוב לציין שכשזה קורה, תמיד הילד השני נעשה צייתן באופן אוטומטי, כנראה מפחד..
שניהם בעלי רמה שכלית גבוהה ומפותחת יחסית לבני גילם, אך לא בעלי בטחון עצמי גבוה, האם ייתכן שאני פוגעת להם בתחום? אני קוראת חומר בנושא ומאד חפצה להעלות להם את הדימוי העצמי והביטחון.
אינני מסוגלת לשתף את בעלי בנושא, למרות שבכל התחומים אני נוהגת לשתף אותו להתייעץ ולהתחזק ביחד. בנושא זה אני חשה בושה גדולה וחוסר הערכה עצמית על חוסר השליטה שאני לא מסוגלת.
אני קוראת את דברי ומשוכנעת שאני מצטיירת כאם לא יציבה וחסרת שליטה עצמית, אולי זה נכון, אך כלפי חוץ אני אדם חכם, רגוע ונעים. עובדת במשרה נערכת, הרבה חברות ובנות משפחה מתייעצות איתי מכיון שאני בד"כ נוטה לראות דברים בצורה ברורה ורגועה ונמנעת ממחלוקות ומתגובות נמהרות, רק כאן כשמדובר בילדי היקרים לי מכל זה קורה שוב ושוב.
אשמח אם תהיה למישהו עצה בנושא.
תודה.