מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 21/09/2020 ג' תשרי תשפ"א
חנוך חיימוביץ

חנוך חיימוביץ

קבלת קהל

מצוות הבית

שלום וברכה! אני נשואה כ15 שנה ואמא להרבה ילדים, בנים ובנות ב"ה. לאורך נישואינו סבלתי מהתפרצויות אלימות של בעלי אך לא באופן קבוע. לפני כשלוש שנים נתקף בעלי בזעם נוראי, התנפל עלי וחנק אותי ובנס גדול התעשת ועצר את עצמו. בעקבות אירוע זה הוא הסכים סוף סוף לפנות ליעוץ וטיפול וברוך ה' ישנו שיפור גדול מאד בשלום הבית. חסד ה' עלינו. כמובן שגם האלימות נפסקה לחלוטין. מספר חודשים לאחר האירוע הפסקתי ללכת למקווה. למרות שהיחסים בינינו כיום טובים יותר משהיו אי פעם אני עדיין חשה רתיעה וסלידה מהרעיון. אני חשה שפשוט, אינני מסוגלת. מכיון שבעלי מטופל תרופתית גם הצורך שלו איננו חזק והוא טוען שאף הוא, כרגע לפחות, אינו מעוניין בכך. הוא כן היה רוצה שאלך למקווה כדי להימנע ממכשלות של צניעות וכיוב"צ אך אינו דוחק בי ואינו תובע. בקיצור, מה עושים? האם ישנה בעייה הלכתית אם שני בני הזוג אינם מעוניינים? ואם יש כיצד מתמודדים עם ההתנגדות הפנימית שלי לעניין. תודה מראש לכל העונים!

בחירה חופשית מתוך התחשבות הדדית

אלישבע שלום תיארת בתשובתך בצורה יפה את המורכבות. כל החלטה שלנו, שנוגעת בזוגיות חייבת להביא בחשבון את בן הזוג, אולם גם את עצמנו. הרתיעה שלך מובנת, ואסור לך לעשות דבר שמנוגד לתחושתך. אולם אינני סובר שנכון להשתמש 'במקוה' כפתרון. ההלכה מוליכה אותנו לכוון הרצוי של הדרך הנכונה. ההמנעות מטבילה משתמשת בכלי נשק הלכתי, העלול ליצור מתחים נוספים. בנוסף הטבילה לא נועדה רק לקיום המצווה אלא גם ליצירת קירבה פשוטה. עליכם להציף את הנושא בניכם, ולהגדיר את הגבולות הרצויים, גם לאחר הטבילה. כמובן יתכן שגם הקירבה הפשוטה מרחיקה אותך, אבל גם עליה עליכם לדון, כי בקשתו מעידה על כך, שהוא כנראה חש אחרת לגבי נושא זה.

בטל דבר-בטלה האהבה

בס"ד אני נשואה פעם שניה עם שני ילדים מנישואים קודמים ושניים מהנוכחיים. החלטתי להתחתן שנית נבעה מתוך רצון ב"אבא" לילדים ובעלי הנוכחי היה המועמד האידיאלי לכך. הוא העניק לילדים מה שאביהם הביולוגי לא נתן, הוא השקיע המון ובכלל היה נוח מזג ושמח. יש לציין שאלמלא הרצון לאב לילדיי מעולם לא הייתי חושבת להתחתן איתו( ובכלל) הוא בכלל לא הטיפוס שלי, הוא לא מושך אותי וכו'... פשוט יום אחד הילדים ממש ביקשו ממנו להיות להם לאב וזה "מחץ" לי את הלב וגרם לי "לרצות" להנשא לו - אהבה התלויה בדבר.הוא מצידו היה להוט להתחתן למרות שהבהרתי לו שזה לא הולך להיות פיקניק. העניין הוא שלאחר לידת בננו המשותף- בטל הדבר וגם האהבה ומאז כבר 6 שנים המציאות טופחת לנו על הפנים רע לשנינו ורע לילדים. כמובן שיחסו שונה בין ילדיו הביולוגים למאומצים. ואני לא יכולה לסבול את זה- מצטערת,גם אם יבטיחו לי שנים סוגות בשושנים של שלום בית. בקיצור, כל מה שמעניין אותי זה הילדים, גברים - לא ממש (גובל בשנאה רחל"צן) אולי אני נכה מבחינה רגשית או משהו.ושאלתי היא: האם יש לנישואים כאלה סיכוי? האמת ששנינו רוצים להתגרש אך מרחמים על הילדים . אשמח לשמוע עצות- תודה.

טובת הילדים האומנם?

שלום ימימה אין ספק, שלפי התאור שתיארת, אין סיכוי לקשר כזה. אולם יתכן והתיאור שלך מציג בזווית ראיה מסויימת, ואולי כדאי שתפני- לבד!!! ליעוץ ראשוני על מנת לגבש את זוית הראיה השלמה שלך על הקשר. אם המסקנה תהיה, שאין לקשר סיכוי, אז טובת הילדים היא שתפרדו. המונח השחוק, שטובת הילדים, היא השארות במציאות חיים, בלתי נסבלת איננה נכונה. גירושין מסודרים, ובניית חיים נוראמליים לילדים, מתוך הסכמה בין בני הזוג המתגרשים , עדיפה בעשרות מונים, על פני חיים לא יציבים, מעורפלים ומלווים באיום תמידי לגבי ההמשך.. אני מקווה שתצליחי לגבש את זוית הראיה שלך בצורה נכונה, ומתוך כך להגיע להחלטה. כל טוב

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

הגבול האדום

יש טעויות, שיכולות לקרות פעם אחת........ בעולמו של הקב"ה, קיים מושג של תשובה, אבל לא הנביאים ולא החכמים יכלו לחשוב על מושג זה. לכן, בדיני אדם אין תשובה. כל חברה מגדירה לעצמה מה הוא הקו האדום שלה. בנוסף כל אדם מגדיר לעצמו מה הוא הקו האדום שלו. אני סבור, שהאמירה החברתית צריכה להיות, ששימוש באלימות הוא קו אדום, שעליו נאמר שאסור לטעות אפילו לא פעם אחת. אולם יכול אדם להחליט, שדבר מסוים איננו מהווה עבורו קו-אדום. אולם עליו לעשות זאת בשום שכל, ולאחר התייעצות, והגדרה ברורה וחד משמעית של הקו האדום.

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130