אני נשואה 7 שנים עם 4 ילדים, הקטן בן חצי שנה בלבד. אנ מרגישה שיש יותר מצבים של מריבות וויכוחים מאשר מצבים נורמלים ונעימים בבית . בזמן האחרון התחלנו לראות סימנים של לחץ ומתח על הילדים הגדולים (הרטבות, התפרצויות של כעסים ועוד), כמובן שהילדים מבחינים בכל ומרגישים שהיחס ביננו הוא קר מאוד. כל הבעיה מתחילה מזה שאני כועסת מאוד על בעלי כי הוא עצלן מאוד, לא מתמיד בעבודות, קם מאוחר(8-9) , ולכן לא מתפלל במנין. כל מה שקשור לתיקונים בבית צריך להכריח אותו לעשות או שפשוט אני עושה: מחליפה מנורות , קודחת... הוא אף פעם לא יקח את הפח מיוזמתו... לכן גם זה עבר להיות התפקיד שלי. בקיצור הוא מנסה לישון כמה שהוא יכול ובורח ממני בבית כדי שלא אבקש ממנו עזרה, והכל הכל נופל עלי (גם הפרנסה. לפני כמה שעות הודעתי לו שמחר אני ניגשת לבית הדין להגיש תביעת גירושין ואמרתי לו שהדבר היחיד שימנע ממני זאת הוא פגישה עם צד ג'. עד עכשיו הוא לא פנה לאף אחד ואני מתכוונת לגשת מחר כמו שאמרתי. האם יש פתרון מיידי?

על סף שינוי.

שלום לך בתיה. מזדהה עם כאבך הגדול, שזועק מכל מילה שכתבת. המצב כפי שתיארת הוא אכן בלתי נסבל. ואולם ככל שזה ישמע לך מוזר, הזוגות הכי מאושרים שאני מכירה, צמחו דווקא מתוך רגעי משבר מיאשים כמו שלכם. הכותרת הכואבת שנתת לדברייך "על סף גירושין" יכולה עם המון סבלנות, הבנה והשקעה להפוך למנוף מדהים לזוגיות מלבלבת. ניכר מדברייך שפנייתך לרבנות נועדה לשדר לבן זוגך אזעקה שכנראה לא נשמעה עד כה. אז זהו בדיוק הזמן המתאים לפנות לייעוץ מקצועי. 'צד ג'' כלשונך. בעבודת צוות משותפת , ניתן כלים כיצד להביע צרכים בצורה מבוקרת, אך בעיקר נלמד לשוחח בגילוי לב על הכל. אין לי כל ספק שאתם מסוגלים. המאמץ הזה שווה לא רק כדי לראות שוב את ארבעת ילדייך חוזרים לחייך ולפרוח, אלא גם בשבילך ובשביל בן זוגך. באהבה אסתר סלומון-מנחת אישות, זוגות, ומשפחה 054-6900299

אני גבר חרדי בשנות השלשים נשוי כבר כ-11 שנים. אב לחמשה. אני ואשתי אנשים מוצלחים ומוכשרים בהרבה תחומים. מקובלים בחברה ואהודים. אבל כשאנו ביחד, יש איזה נתק, אולי סמוי, אבל מחודש לחודש מתבטא יותר ויותר במיוחד אצלי. אני מרגיש שוב ושוב כי חיי הנישואין הם משהו נוסף על אישיותי. בעצם יותר ויותר אני חש כבול, מדוכא ועצור. אני מרגיש איך עולמי הפרטי מתנתק ממנה ובכלל מכל התא המשפחתי. ניסיתי לשוחח איתה על כך בעדינות. אבל היא לא הבינה לרוחי. החלום הורוד שלי הוא שהיא תעלם מחיי. קשה לי להתבטא אפילו, אבל זו האמת. אני תולה זאת בסיבת הנישואין של שנינו. אני לא בחרתי בה, חיתנו אותי איתה. הסכמתי רק בגלל שלא מצאתי בה חסרון יוצא דופן. אבל כיום אני רואה הכל שונה. המצב הזה גורם למתח בבית. גם כשאני שותק היא חשה בכך. היא המון בוכה. עצבנית ונרגזת. וטוענת שאני נגדה. שאלתי: האם זה נורמלי? האם זו בעיה שבכלל ניתנת לפתרון? ואם נניח שכן ואוכל להתגבר, האם אני צריך לשוחח איתה על התחושות האלו? איך שאני מכיר אותה נדמה לי שהיא פשוט תכנס להיסטריה על מה שרץ לי בראש עליה. אודה לכם על עזרתכם.

מודעות זוגית

שלום לך אריה, בקריאה נוספת אני מבחינה כי אין בדבריך כל תלונה ספציפית על אשתך. להיפך, אתה רואה לנכון להדגיש את הערכתך כלפיה כאשה מוצלחת ואהודה בחברה. את תלונתך אתה מפנה כלפי עצמך, הזוגיות מכבידה עליך. לא בת זוגתך. אולם, אל לך להתמלא ברגשות אשם. אתה בהחלט לא יוצא דופן. חוקרי זוגיות דנים רבות בתחושות כמו שלך. הם רואים בכך ביטוי לתכונה אנושית המתקשה לוותר על תחושת ה'יחיד' כלפי ה'יחד'. אין לי ספק כי מודעות מחודשת שלך לזוגיות, תחזיר את הצבע הורוד לרעייתך ולך כזוג. הזנחה והסתגלות למצב רק יעצימו את התופעות הכואבות שציינת.. אתה בהחלט מסוגל וצריך לשוחח איתה על כך בחכמה ובעדינות, אבל לא על חשבון ההשקעה האישית במודעות לזוגיות,ולעושר הפנימי הרב שניתן להפיק מזוגיות מפרה.. ובדיוק בשביל זה נועד היעוץ המקצועי - לכוון, לתת כלים ובעיקר: להעצים את המודעות. ב ה צ ל ח ה אסתר סלומון

שלום לכם, רציתי לפרוק כאב שיש לי כבר הרבה שנים בנושא של חמותי וערעור היחסים עם אשתי בעקבות זאת. אני אקדים כי גדלתי בבית שהבסיס היה: פינוק ותשומת לב. כשהגעתי לפני החתונה לבית של אשתי כבר הבחנתי כי שם סדר החיים שונה. האמא במרכז והיא מחלקת את הפקודות וכלם כפופים למרותה. גם האבא. מחודש לחודש זה צרם לי יותר ויותר גם כשהאזנתי קצת לצורת השיחות בין אשתי לאמא שלה, איך הכל במין שתלטנות כזו וחוסר התחשבות. בתוכי התחלתי לפתח ממש שנאה עמוקה לאמא שלה ובעקבות זאת למשפחתה. מיעטנו לבוא לשם לשבתות וכמעט לא יכולתי לומר לה שלום. לאשתי זה מאד כאב ובמשך כמה שנים טובות כל המריבות בינינו היו על הבסיס הזה, פחות או יותר. אשתי מעולם לא היתה מוכנה להודות שאמא שלה מכשיפה [סליחה על הביטוי] ואני מעולם לא הייתי מוכן לקבל שאמא שלה אולי כן אמא דואגת. היו בינינו כמה שיחות קצרות בנושא כאשר תמיד אשתי נפגעת מאד ומגיבה בבכי או בברוגז או בכעס. יש פתרון?.אמרו לי שאני צריך לעשות עבודת המידות. אבל לא התחתנתי עם אשתי בשביל להכנס לישיבת המוסר. אולי היא צריכה להבין אותי? קראתי את השאלות כאן וחשבתי שאולי אתם תוכלו לסייע לי, להבין איך, אם בכלל, אפשר לצאת מהמצב הזה. תודה רבה לכם מראש

להחליף תפקידים

בנוסף לתשובות שכבר נאמרו, ברצוני להעלות נקודה נוספת. משאלתך ניכר כי עיקר הקושי שלך איננו אישיותה של חמותך, אלא היחס האוהד שמפגינה אשתך כלפיה, במיוחד בעת ויכוחים ביניכם בנושא. דומני שבתוך תוכה אישתך מכירה אף יותר טוב ממך את מגרעותיה של אמא, אבל גישתך העויינת מאלצת אותה להכנס בכל ויכוח לתפקיד המגוננת. בלעדי זאת אמא תהיה חשופה לפגיעה. הייתי ממליצה לך על 'ניסוי' פשוט שיאפשר לאשתך להשיל מעליה את תפקיד "הבת המגוננת": מידי פעם כשאמא שלה תעלה לדיון ביניכם, נסה לפזר פה ושם מילות שבח עליה . אחרי כמה פעמים תתפלא להיווכח כי אשתך מסכימה עם הביקורת, הרבה יותר ממה שחשבת. שווה ניסוי, לא? בהצלחה

אנחנו נשואים +3. בשנים האחרונות בעלי עלה במשקל ובעקעות כך התחיל לנחור בקולי קולות, בעיקר על הגב. הוא פנה ל "מעבדת שינה" ולאחר בדיקות נאמר לו שאין זו בעיה רפואית והמליצו על ירידה במשקל. במשך כמה שנים ישנתי עם אטמי אוזניים ובכך לא נפגעה שנתי. לפני שנה ילדתי ב"ה ומאז אינני ישנה עם אטמים משום שעלי לשמוע אם התינוק בוכה. ברוב הלילות, כשאני מתעוררת לטפל בו או לגשת לשירותים (אני שוב בהריון) ומתקשה להירדם בגלל הנחירות אני מבקשת ממנו והוא מתהפך ואני יכולה להירדם. דיברנו על הענין כמה פעמים. אך לפעמים, בעיקר אחרי מריבה, הוא מסרב להתהפך ואומר לי לעבור חדר. כרגע אין לי מיטה בחדר של התינוק ולכן אני לא מסוגלת לישון (שימו לב לשעה 4:28). שאלתי: האם עלי לעבור לישון בחדר אחר? איך להציג זאת בפני ילדי הגדולים (7 ו9)? אנא עיזרו לי!! אני מרגישה לכודה ובעיקר עייפה!!!

להתקרב

מיכל , שלום רב, תחושת העיפות ולילות לבנים ללא שינה, הן בתקופת ההריון והן כאשר ישנו תינוק קטן בבית, מוכרת ונפוצה מאוד, דוקא בתקופה כ"כ עמוסה רגשית, את מצפה מבעלך, שיתמוך בך רגשית, וילווה אותך, ובמקום זאת, את מקבלת, נחירות בלילה, ויתרה מזאת, מפנים לך גב במילים "עברי לחדר אחר" מצד שני, ישנו בעלך היקר, שעלה במשקל, ואישה שבאה אליו בתלונות על נחירות ומשקל עודף, דבר שגורם לו להפנות עורף ולהמשיך להתנחם באוכל... שרשרת ענינים ממלכדת שכזו ניתן להפסיק רק בהבנה והקשבה אחד לצרכי השני, ובהעצמת האהבה. בהצלחה, אסתר סלומון 054-6900299

אני נשואה 18 שנה רב הזמן באושר בעלי איש עבודה (עסוק מאוד) ורב הזמן אני מוצאת את עצמי לבד לבד לבד וכניראה קצת התיאשתי. לצערי השנה הבחנתי בשינוי אצלי כאשר אנשים זרים מחמיאים לי או מתיחסים אליי זה מרגש אותי עד כדי שלדעתי יש לי רגשות חמים מאוד כלפי איש מסוים ( אן שום קשר ממשי ואני משתדלת להסתיר זאת כלפי חוץ) ,יש לי המון רגשות אשמה ואני לא יודעת היכן לשים את האצבע ,האם אני הבעיה או הזוגיות , עיזרו לי ,איך יוצאים מרגשות מהסוג הזה .

צורך בהערכה

שלום לך מימי, כולנו, ללא הבדל מין או גיל, זקוקים להערכה ,והכרה. זהו צורך כמעט קיומי , כשאדם לא מקבל זאת מהסביבה הקרובה, הוא פונה למקום בו כן מעריכים ומוקירים אותו, אני מניחה שהילדים גדלו, ואת נישארת עם זמן פנוי,וחוסר סיפוק, יש כמה שאלות, שכדאי שתפני לעצמך: מה עוד יכול להביא לך סיפוק והערכה, אולי עיסוק חדש? לימודים חדשים? תחביב חדש? מה יכול לחדש את הענין של בן זוגך בך? איזה עיסוק ישמח אותך? כשאת תהי שמחה ,עסוקה ומעניינת, גם בעלך יחדש את הענין בך בהצלחה!

אני גרוש וחרדי מאד והיא דתיה לאומית ז"א ערכים שונים האם זה יצליח? יש לציין שיש ביננו אהבה רבה האם כדאי ורצוי להכנס לנישואים שניים למרות השוני הגדול והפער בערכים?

להיות מפוכח.

שלום לך חרדי יקר, עצם העובדה ששאלת כאן את שאלתך, מראה כי אתה מביט במבט מציאותי על החיים, אתה מבין כי אנשים שמגיעים מרקעים שונים , יש סיכוי כי יתמודדו בהמשך הדרך עם קשיים , אשר אנשים שהגיעו מקרע תרבותי זהה, לא יתקלו בהם, כל שכן, כאשר מדובר בנישואין שניים, המהווים מצב מורכב ומאתגר כשלעצמו, ברגע שאדם יודע שהולך להיות קשה, והוא מוכן להשקיע להתאמץ, ללמוד לשמוע, ולהתפשר, רק אז ניתן יהיה לגשר על הפערים. אמנם בתחילת הדרך, האהבה והמשיכה היא זו שמגשרת ומקשרת בין בני זוג מרקע שונה, אך בהמשך הדרך, טבעם של קשיים לצוץ ולחצוץ. אם אתה רואה אצל בת זוגתך נכונות ופתיחות לב, לקבל את השונה, לשמוע דברים אחרים, ולהתפשר, וללמוד,וגם אתה מטבעך מוכן לכל אלו, הרי שיש לקשר כזה עתיד, מאחלת לך את כל האושר וההצלחה בחיים. אסתר סלומון 054-6900299

אני בת 34 רווקה, והציעו לי בחור בן 35 גרוש עם ילד בן 4 והוא מגדל אותו (האמא עזבה את הארץ) לפי מה שאמרו הבחור מאוד טוב אחראי חרוץ והוא כמו אמא ואבא לילד, הוא ממש מסור אליו, ואני ממש מתלבטת אם בכלל כדאי להכיר כי זה להיות אמא ורעיה בבת אחת, אני מאוד אוהבת ילדים אבל בכל זאת אני לא רוצה להתחיל קשר כשמהתחלה אני בספק, אשמח מאוד לקבל עזרה בנושא תודה

אתגר או קושי?

שלום לך מיטל, כפי שהבנתי משאלתך , עדין לא הכרת אישית את הבחור, את מתלבטת אם בכלל להכיר אותו, כמו כל מצב בחיים, אנו יכולים לבחור לראות אותו כקושי או כאתגר, כל אם יכולה לומר לך שגידול ילדיםאיננו קל כלל ועיקר , אך גם מאתגר מאד, וככל שהאתגר גדול יותר, כך גם גדל הסיפוק עם הצלחה בהתמודדות, אם תבחרי לראות את הסיטואציה כמאתגרת ומרתקת, ותהי נכונה להשקיע ולטפח,במודעות מלאה לקראת מה את הולכת, אין לי ספק שגם תראי את הפירות, ותקצרי אותם, ובשמחה! בהצלחה בדרך! אסתר סלומון 054-6900299

שלום! רציתי להתייעץ איתכם לגבי בחור בן 36 חוזר בתשובה בערך 9 שנים.הוא היה גר בחו"ל בכל מיני מקומות (לא במקום אחד) כרגעו הוא גר בארץ, הוא לומד כל מיני דברים ברסלב, חב"ד, הוא לא משתייך לזרם מסויים הוא מסתדר ולומד מכולם, הוא לומד ואוהב ללמוד תורה מצפה גם שכאשתו לעתיד אני יעודד ידחף יתמוך שהוא ילמד עוד ועוד. אני בחורה חרדית (פתוחה אני למשל לומדת באוניברסיטה) ואני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה שיש הבדל בין אדם שגדל כדתי כל החייים לבין בעל תשובה וזה מתבטא בדברים קטנים כמו סגנון דיבור הוא כל דבר אומר ישתבח שמו וכאלה ו' ויש לו שאלות כאלה כמו מה את עושה כדי להרגיש התעלות רוחנית ובודק כל הזמן לכמה שיעורים אני הולכת ומתי ואני שב"ה גדלתי חרדית אז זה קצת אחרת החל מסגנון דיבור וגם שיעורים אני אמנם הולכת וזה כף לי אבל אני לא אובססיבית על זה, אז אני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה הבדל מסגנו דיבור ונושאי שיחה. אשמח לשמוע את דעתכם תודה

לדבר !

שלום לך יפה, משאלתך משתקפת בחורה מאד אינטלגנטית, עם ראש על הכתפיים, ובעלת מודעות עצמית גבוה, אני חושבת שעצם העובדה שיכולת להבהיר לעצמך מה מפריע לך בקשר, ולשאול את השאלה כאן,בצורה ברורה ונעימה, זהו צעד חשוב, חשוב, אך לא מספיק, כתוב, "על כל פשעים תכסה האהבה" האהבה מבחינתי, היא היכולת לשתף את בן הזוג בהתלבטויות שאני עוברת, שתפי אותו בחששותיך, אני בטוחה שבשיחה נינוחה, לא ביקורתית או מזלזלת חלילה, רק שיתוף בתחושות וחוויות, תוכלו ללבן בינכם את הענין, היכולת להעלות בשיחה את השונויות שביננו, ואפילו היכולת להסכים שאנחנו לא מסכימים במקומות מסוייים, כי כל אחד הוא אדם שונה, היכולת לקבל ולהכיל אחד את השני, למרות השוני, זוהי אהבה. בהצלחה, אסתר סלומון 054-6900299

ראשית אני נהנה מאד מהאתר. מידי פעם אני מציץ ונהנה מהתשובות הנפלאות. אני נשוי מס' שנים ואב ל3 ילדים חמודים. התחתנתי בגיל צעיר, כיתר חברי, עם אשה אינטלגטית וחכמה מלאה שמחת חיים, היה ביננו אהבה ממבט ראשון, שאף הצדיקה את עצמה בהמשך, נהנתי לשוחח איתה על כל דבר ועניין,וכשני פילסופים התעמקנו בכל דבר, אך לצערי הרב אני מרגיש שכל עניין הנישואין אני פשוט סוחב אותה על גבי, צריך להקשיב לה, לשמוע את כאבה, ללטף ולהרגיע כל הזמן, ופשוט נגמר לי הכוח להיות מטפל שלה, אני טוב בלהקשיב, אבל אין לי כוח שחלק גדול מהשיחות ביננו מורכבות מתלונות שלה על גידול הילדים הקושי בסידור הבית, וזה לא זעקה לעזרה, כי אני נמצא שם בשביל לעזור, היא פשוט סיגנון "קוטר" עם נטייה לפרצי זעם חזקים, עד כדי איבוד עשתונות,היא קיבלה את זה בתורשה מהאמא שלה, ואני לא יודע מה לעשות, הבטריה שלי הולכת להיגמר. בתודה מראש משה

שחיקה

משה דוד היקר, יש לי תחושה , שאתה יודע בדיוק למה התחתנת, וגם כתבת כאן לא מעט סיבות, כמו אהבה ממבט ראשון, אישה איטלגנטית וחכמה, וכו וכו, אתה נישמע לי עייף, וגם אישתך שתחיה, שחוקה לגמרי מים החיים, החיים לפעמים יכולים להיות מאד מעיפים ומתישים, הייתי ממליצה לך לקחת חופשה זוגית, אתה ואישתך, כמין ירח דבש מחודש, לדבר על התחושות ששלך, להנות לנוח,להרגע ביחד. אני בטוחה שזה יעזור לכם להזכר למה התחתנתם....