מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 28/09/2020 י' תשרי תשפ"א
יאיר אביני

יאיר אביני, b.a

קבלת קהל

האם אתם באמת מאמינים בשינוי ?

בעלי טוען שהוא לא אוהב אותי, נמאס לו, לא שונא אבל גם לא מוצא ענין, אם לא הילדים הוא היה מזמן הולך. לא רוצה להיות נשוי, מצד שני הוא מוכן ללכת לייעוץ, איך הוא אומר: "ככה אני לא מוכן להמשיך, אבל שתדעי שמה שיגיד היועץ זו תורה למשה, שיהיה מקובל גם עליך באופן סופי". האם יש טעם ללכת לייעוץ אם צורת החשיבה שלו היא שהחיים ביחד הם אילוץ אחד גדול ? אני טוענת שאם יש תקשורת הבנה כבוד ורצון אפשר לקחת אפילו שני אנשים הכי שונים בעולם והם יחיו מצוין. אבל אם הוא לא רוצה, יש טעם ? מצד שני, הוא כן רוצה ללכת, אז אולי כן יש סיכוי ? האמת, שמה שאני פוחדת זה שהוא יטה את לב היועץ לטובתו ואם הוא גבר אולי הוא יבין אותו יותר והוא ימשוך לכיוון של גירושין וזה בשבילי סוף העולם. יצא לי קצת מבולבל, מקווה שתצליחו לענות. תודה

יש אמונה - לא אכנע!

שלום לך, בדרך כלל, כאשר אדם משמיע טענות על התנהגות הזולת - נוכל לשמוע דרך פירוט טענותיו לאו דווקא את מה שמציק לו בהתנהגות בן/ת הזוג, אלא את החסר שלו בהתנהלות של מערכת הנישואין הקיימת. כלומר הטחת טענה יכולה שתהיה מעין דרך "אינטלגנטית" - מסורבלת למדי לספר על החסר שלי במערכת העכשווית. קשה לחניח שאדם "שלא רוצה להיות נשוי" יהיה מוכן ללכת ליעוץ ובוודאי לא להתחייב מראש לקבל את דברי היועץ "כתורה למשה". נכון שצורת הקשר הזוגי היום לא מספקת אותו ולא עונה על צפיותיו וכדברייך "נמאס לו" אבל הנכונות שלו ללכת לייעוץ היא האור הגדול שבקצה המנהרה. טענתך שכל שני אנשים בעלי תקשורת הבנה ורצון יכולים לחיות מצוין - אמיתית. אלא שלפעמים גם בעלי פוטנציאל תקשורתי רצוי להם שילמדו איך מממשים פוטנציאל זה ומהם הדברים המפריעים לזרימה תקשורתית. אל תחששי מיועץ "שיבין אותו כגבר" - פשוט אל תלכי ליועץ כזה. וכפי שכתב ר' מנחם מורדוף מהותו של הייעוץ הוא חוסר השפיטה והאובייקטיביות. בהצלחה במסע המפרה והבונה יאיר אביני

בעלי הסכים בשלב זה לביקור אחד ויראה מה יהיה

קבעתי לאחרי סוכות למישהי שאני מכירה מהעבר. אמרתי לה בטלפון שזה מה שבעלי אמר ונצטרך לראות איך למשוך אותו ליותר. ברור לי לגמרי שהכוחות לא שווים בכלל כי אני רוצה להשקיע ומוכנה והוא ממש אנטי. הוא חושב שמה שהוא יודע זה מספיק ומספיק טוב לחיות כמו שאנו. דהיינו כל כמה חודשים לאיים שהוא הולך מהבית ולהתרגז עלי בגלל כל דבר שקורה בעולם. כאילו אני יכולה לתקן את כל העולם. בתקופה שאנחנו התחתנו לא היה לימוד לפני החתונה. גם כל השנים האלו בעלי לא התפתח בשום צורה שהיא אלא הכל מתוך אינסטיקטים שהוכיחו שהם לא נכונים. או בהתאם למה שהעברתי אליו בעיקר אחרי מריבות כשהוא נופך צופים. (יום יומיים) גמר חתימה טובה.

היי מגמתית

אני מניח שכשכתבת "הוא ממש אנטי" את מתכוונת שהוא נגד מאמץ והשקעה מצדו ולא נגד שאת תשקיעי. סכמי עם המטפלת מראש שבפגישה הראשונה היא תהיה מגמתית אליו ע"מ שיתן לו חשק לבא שוב ולהוכיח שהוא "צודק". שבחי אותו על הנכונות והאומץ שלו לבא לפגישה (התעלמי מזה שהביע נכונות רק לפגישה אחת). ספרי לו לאחר הפגישה עד כמה היה לך מרתק לשמוע את דבריו בסיטואציה שונה ממה שאתם רגילים עד עכשיו (אין זה אומר שאת מסכימה עם גוף התכנים שנאמרו) גם אם לא תמשיכו כעת בפגישות נוספות, נצלי את תקופות "הנופת צופים" לשכנוע על עצם הליכה ל'העשרת הידע בזוגיות' ולאו דווקא על שיפור פרט זה או אחר. בהצלחה יאיר אביני

השוואות

אנו נשואים 5 שנים הורים לשניים. בערב חג סוכות לאחר שסיימנו לאכול יצאנו לטייל עם הילדים , בשובנו ראינו את השכניםיורדים במדרגות עם ילדיהם .מיד כשנכנסנו לבית בעלי אמר לי " ראית את הילדים שלהם איך הם מדברים עם איזה ביטחון עצמי" , מאחר וזו לא הייתה הפעם הראשונה עניתי לו ואמרתי שאם גם בביתנו הילדים היו סופגים ביטחון במקוםליהיות נוכחים יום יום למריבות בין ההורים הם היו עם יותר ביטחון עצמיואז התחילה הרצאה חדשה בנוכחות הילדים כמה השכנה יותר טובה ויותר .... ויותר.... וכך עוד חג נהרס . נמאס לי מכל המריבות והעצבים אני מרגישה שאבדתי משמחת החיים שלי , אני שתמיד חלמתי על בית שוקק ילדים לא חושבת היום על הבאת ילד נוסף ממנו(מענישה את עצמי או אותו?) אבדתי מהביטחון העצמי שלי לפעמים אני מסתכלת באלבום התמונות ומסרבת להאמין שהאישה היפיפיה הזו בתמונה זו אני

השוואה למי?

האם יכול להיות שמה שמשך את תשומת לבו של בעלך היה הזוגיות-המשפחתית שקרנה מזוג השכנים ולאו דווקא התנהגות הילדים!? והייתה כאן בעיניו איזו קריאת תיגר כנגד הזוגיות שלו. אכן, ילדים שגדלים בצל מריבות ההורים קשה שיפתחו ביטחון עצמי כאשר מקור חוסנם מתנענע. אני מניח שכבר שבעת לעייפה מ"ההרצאות" של בעלך איך ומה צריך להיות, אבל נחמד לשמוע שהוא מוכן "לבזבז מילים" כדי להביא לשינוי המצב - כמובן למה שהוא חושב שצריך. (ישנם זוגות שנמצאים באפתיות וחוסר עניין בקשר) הביטחון העצמי שלך הוא שלך לחלוטין. אל תתני אותו לאף אחד! בברכת "אם הבנים שמחה" יאיר אביני

איך לדבר על נושאים רגישים בלי ליצור מתחים

שלום רב, בכל נושא שקשור למשפחתי קשה לי לדבר עליו עם בעלי. פשוט עולה לו הדם לראש והוא מתחיל לתעצבן עליהם ולדבר עליהם בצורה שלילית , כל דבר שיש לי לספר לו אני פשוט מדחיקה ונוצר מצב שנודע לו מגורם אחר ואז הוא מתחיל פשוט להתעצבן עוד יותר ומגיע למצב של חוסר אמון בי.כמה פעמים הסברתי לו שהוא אשם בכל המצב אבל הוא לא מבין ושוב מתעצבן למה לא סיפרתי לו. נשמע מצחיק אבל זה נכון. אני לא מדברת איתו אפילו על דבר שמאוד מאוד חשוב שצריכים לבצע ( ששייך נגיד לאחד האחים שלי ) אבל מפחדת לקלקל את האווירה או לא רוצה שיווצר מצב של ריב וכו', אנא מימכם תייעצו לי איך לגשת לבנאדם. בתודה מראש

איך לדבר בכלל

שלום לך, תמהני אם הבעיה היא דווקא בעיניינים הקשורים למשפחתך שאז יש לבדוק את היבט היחסים הכולל שלו עם משפחתך ומה יושב לו בפנים עליהם, או כפי שכתבת בכותרת השאלה "איך לדבר על נושאים רגישים בכלל". כך שאם את מזהה קושי בדו שיח כללי כל פעם שעולה נושא רגיש אצלכם, היה אכן כדאי ללמוד לרכוש את 'מקצוע השיחה' ודרכי התמודדות עם דעות חלוקות. בהצלחה יאיר אביני

בהמשך לתשובת יאיר אבנרי ....

תודה על התשובה, אכן יש לו בעיה עם משפחתי (משקעים מהעבר...) לא דברים כאלה חמורים פשוט הוא בנאדם שלוקח קשה דברים. שנית איך לומדים את אומנות הדיבור ?!!!

חמור ולא חמור

שלום לך, דברים חמורים או לא תלויים כפי שהם מתקבלים אצל האדם הספציפי כתוצאה ממבנה האישיות שלו, חוויות העבר האישיות, חלומות שהתגשמו או לא וכדו'. לעולם לא נוכל לנחש האם אנו דורכים על אי אילו יבלות מוסתרות כשלפעמים אפילו האדם עצמו לא תמיד מודע מדוע דבר זה או אחר 'מקפיץ' אותו. כך שרק שיחה ובירור מקצועי מול האדם יוכל להעלות על פני השטח מה באמת מפריע ואיך ניתן להתגבר על זה. את אומנות הדיבור והשיכנוע ניתן ללמוד כמו כל נושא אחר דרך ספרות וקלטות העוסקים בעניין. כמובן שהטוב ביותר זה לפנות לאיש מקצוע העוסק בעניין שיוכל להדריך וללוות באופן אישי תוך התאמה מירבית לאישיות שלך. בהצלחה יאיר אביני

בעלי מתחלה

שלום רב, כבר זמן רב שבעלי מוצא לעצמו מחלות רבות, ותמיד הן קורות בבית. לעבודתו בבוקר הוא מקפיד להגיע, וכן לשאר התחיבותיו שאינן שיכות לבית, אך כשהוא שב הביתה הוא חולה, כואב לו פה וכואב לו שם, ברצוני להוסיף כי הוא עשה את כל הבדיקות המתבקשות. ומצבו הבריאותי בסדר גמור. (האמת שהוא די משכנע בטענותיו ואינו נראה כמתחזה) מה עושים???

את עשירה

הבה ונדמיין מצב בו ניגש אליך אדם צמא לעייפה ומבקש ממך מעט מהמים הנמצאים ברשותיך. מן הסתם יש להניח שכאשר תמלאי את מבוקשו ותשקי אותו תחושי סיפוק רב מהיכולת שלך להרוות את צמאונו. יש לך אוצר ביד - אוצר תשומת לב. בעלך כנראה אדם צמא ואת יכולה להרוות את צמאונו. האם הודית לקב"ה על כך שזכית להיות מקור לא אכזב בעייני בעלך לקבלת תשומת לב ויחס של חמימות? אני מניח שאת מכירה זוגות שלדאבונינו הגיעו כבר לתחושת נתק וריחוק עד שכבר אינם מחפשים זה מזו את הצורך הבסיסי של האדם לתשומת לב ומסתובבים בתת תזונה רגשי כשהם כבר אפתיים לחלוטין ביחס לבן זוגם. או חלילה כאלה שמחפשים את היחס החם במקומות... ודאי מוכרת לך התופעה הנפוצה אצל ילדים שעל כל מכה קטנה רצים לאמא ומבקשים לשים פלסטר לאבצע ועדיף אפילו תחבושת גדולה ומרשימה שתסב אליהם יותר תשומת לב. בדרך כלל מעט 'פוצי מוצי' מצליח להעלים את המכאוב ללא צורך באמצעים דרסטיים. גם אצל הילדים הגולים עם זיפי הזקן (ויסלחו לי הגברים) יכולה תופעה זו שתהיה קיימת, ובהחלט מתן תשומת לב עוזר להשכיח כאבים אמתיים או מדומים. ברמה המעשית: הגבירי את הענקת תשומת ליבך אליו. השתדלי להרבות בכך בזמנים שבהם הוא 'בריא' וערני תוך הפחתה מתשומת הלב המרובה בזמנים שבהם הוא 'מיוסר'. (את משדרת בעקיפין והתת מודע שלו קולט שלא כדאי להיות חולה) אל תתעמתי איתו על מחלותיו אם הם אמתיות או מדומות. הפגיני מעט יחס של השתתפות והמשיכי הלאה בסדר היום. בזמנים שהוא 'בריא ' ושותף בחוויות הבית הודי לו. ספרי לו עד כמה הוא גדול ומקסים. ספרי לו על התחושה הנעימה שלך לפעול איתו ביחד וכו' וכו' (אל תמשיכי את ההמשך המתבקש: לעומת זמנים שבהם אתה...) בדקי אם הוא מקבל יחס של הערכה במקום עבודתו כמו שהוא חושב שמגיע לו. האם הוא מסתובב עם חלומות שלא התגשמו ומלא אכזבה. גם אם תחלואיו הם על מנת להתחמק מעבודות הבית השתדלי מאד להרבות בתודה כאשר הוא כן עושה משהו. בהצלחה יאיר אביני

אנו נשואים 3 שנים ,

מנסים שנה וחצי להביא ילדים לפני שבועים התחלתי טיפולי פוריות , אני מרגישה שבעלי לא מבין אותי , הוא אדם טוב אך יש לו מצבי רוח אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר שנה וחצי התחלנו טיפולי פוריות שבוע שעבר . בעלי חיי עם מצבי רוח , אני מרגישה שהוא לא מעריך אותי מספיק . אני עובדת בשתי משרות אך שעות מעטות , מורה פרטית מחפשת עבודה למרות לתואר ראשון אני לא מוצאת עבודה אני אדם חרוץ אך אני לא מוצאת ויש לי הרגשה שבגלל זה הוא לא מעריך אותי , הוא מתנהג אלי כמו ילדה קטנה , כשהוא מתעצבן הוא צועק ולא מסתכל על כלום ואחרי שעות הוא יכול להיות נחמד כאילו כלום אך אני נשארת עם הפגיעה ואני לא מעונינת שיתנהגו אלי כך אני לפעמיים עושה טעויות בבית של אי תשומת לב וזהירות והוא יותר מדי צועק בגלל הדברים הללו אני מרגישה שאני רוצה חיים עם יותר משמעות בברכה ותודה מראש צליל יש לציין ששיניתי את שמי לפי עצת הרב לפני 4 שנים חלו שינוים אך מצבי כרגע לא טוב ,

טיפולי זוגיות

שלום לך, הבה ונפריד בין בעיית התקשורת הזוגית הכללית בינכם לבין בעיית הפריון (למרות שהיא יכולה שתחריף בעיות קיימות) ממכתבך ניכר שעדיין לא רכשתם לעצמכם כלים שבהם תוכלו לנווט בזמן כעסים וחוסר הסכמה, דרכי פיוס וצורת הבעת רגשות הערכה. אלו הם כלי תקשורת בסיסיים שבהחלט יקנו לך 'חיים עם יותר משמעות'. האם שקלת לגשת עם בעלך ללימודי העשרה זוגית שיקנו לכם איכות חיים. שתזכו לרוות נחת מעצמיכם ומיוצאי חלציכם יאיר אביני

חששות

שלום רב, אנו נשואים למעלה מעשור שנים ובחיי הזוגיות עליות וירידות. יש ביננו קשר עמוק מאוד מתפתחות שיחות בכל התחומים, בילינו הרבה יחד אבל גם התווכחנו המון ולא תמיד בדרך הכי תרבותית. יש לשנינו בעיה להחמיא באמת ולהביע הערכה אמיתית מעבר ל"אני אוהב/ת אותך" או ברמה הזו וזה גרר או שזה נגרר מ.. הרגשה הדדית של חוסר הערכה אחד לשני. אנחנו גם מנסים "להתקדם" מבחינה כלכלית ולא עולה בידינו. לאחרונה (חודשים מספר) בעלי נקלע למשבר, הוא מתוח מאוד מכך שלא מצליח לקדם ענינים והמתיחות מתבטאת בבית- עם הילדים וגם כלפי (למרות שמודע לכך ומנסה) הוא ישן הרבה ביום וממש מדוכא, לפתע "נפלה" עליו רוח ש"הוא יוכיח את עצמו" הוא יגדל ויצליח! בדיוק פרסמו על מכירת קרקעות אצלינו ביישוב והוא עשה מעשה- תפס מגרש. אני מאוד רוצה להרחיב רת מגורינו (ודברתי על כך המון בכל התקופה האחרונה בגלל בית קטן שלא מספיק לצרכינו). אבל חוששת מאוד כי אנחנו במצב כלכלי עגום ממש." תפס מגרש" פירושו שעלינו לשלם 100,000 ש"ח בעוד עשרה ימים. אני אמנם חתמתי על בקשת הרכישה בגלל לחץ מצידו אך מתוך חששות כבדים כשאני מעלהאת הנושא וטוענת שלא נראה לי שנעמוד בתשלומים הוא טוען שכל השנים אני הצרתי את צעדיו ולכן אנחנו במקום שאנחנו ואני רק צריכה לעודד אותו ולסמוך עליו. הוא אכן צודק שאני מצרה את צעדיו לעיתים אבל במקרה זה אני פוחדת שהסוף יהיה מר מנשוא ושנכנס לחובות איומים שלא נדע איך לצאת מהם (ושוב, למרות שאני מאוד רוצה את ההרחבה) אני רואה אותו מוביל אותנו,חלילה לתהום עמוקה ורק כדי להוכיח "אני עשיתי זאת!! אני הוכחתי שאני גדול ומצליח!!! ???????????? מה דעתכם????? מה לאמר?..... מה לעשות?.

מסקנות

שלום לך, נסי לחשוב באיזה פלונטר נמצא בעלך, מצד אחד עומדת משפחתו שמוטל עליו לפרנסם, לדאוג להם לקורת גג וכו' וכשהוא רואה את עצמו נכשל בתפקיד הבסיסי הזה הוא נמצא בירידה מורלית. ומצד שני כשהוא מנסה לעשות מעשה (ואין זה חשוב כרגע אם זהו מעשה נכון) שכרוך בהרבה אומץ ונכונות לצימצומים אינו מקבל עידוד אלא להיפך. אני מנסה לנחש שמן הסתם הוא גם מתרעם עלזה שכ"כ הרבה דברת על רצונך בבית גדול יותר וכעת כשהוא משתדל לרצות אותך את מתלוננת. (ושוב, למרות שאפשר להבין בהחלט את חששותיך - אני מדבר מנקודת המבט שלו) האם יכול להיות שתחושתו 'שכל השנים הצרת את צעדיו' כדבריו היא בעצם אמירה תתחילי כבר לשדר לי שאני יכול ומסוגל, או במילים אחרות תתחילי להעריך אותי שיש בי מעלות מעבר למה שאת חושבתוהם לא נתגלו בגלל סיבות שאינם תלויות בי. בכל אופן, את מנסה לשכנע אותו בדברים כאלו ואחרים. חשבי רגע, האם את היית משתכנעת בנושא הפעוט ביותר מאדם שאת יודעת שהוא לא מעריך אותך? אמנם לגבי עצם הבעיה הכלכלית שעלולה לצאת מפרוייקט בסדר גודל כזה יש לתת את הדעת על הסדרי התשלומים והצימצומים שעליכם לערוך בכלכלת הבית ועדיך גם עם יועץ כלכלי ממומחה בתחומו. אולם חשבי לרגע על הצעד הכמעט נואש של בעלך להביא לאיזה שינוי במשבר הרגשי אליו נקלע. התחושה של אני יכול, אני מסוגל, אני שווה משהו כ"כ חשובה לאדם ואם אנחנו לא נעניק זאת אפשר ויעשו מעשים דרסטיים על מנת להוכיח את זה. אולי כרגע המצב לאחר מעשה, חתמתם על התחייבות ועליכם לעמוד בה. אולם ראי זאת כתשלום לבית הספר של החיים ואולי כאשר הוא יחוש שהוא שווה בעיניך ובכלל, הוא לא יצטרך להוכיח זאת. אני מניח שלמרות חילוקי הדעות בעינינים כאלו ואחרים את מצליחה לזהות בבעלך נקודות אור רבות באישיותו, ספרי לו על כך, תני לו תחושה שמה שלא יקרה את לצידו תומכת בו ומאמינה שתצליחו. אל תתפלאי אם תקבלי בחזרה יחס של הערכה. ירחיב ה' גבולכם יאיר אביני

אישה כעסנית

אישתי כל הזמן נותנת לי הוראות ופקודות אם אני מנסה לחשוב אחרת או לא מסכים איתה היא מיד כועסת עלי ומתיכה בי דברים קשים ופוגעים עם כל מני "אבחנות " פסיכולוגיות והיא משתמשת במילים תמיד וכל הזמן לאחרונה המצב החמיר היא אימה עלי בגירושין בשיחות שאני יוזם היא כועסת הרבה על מה שאני מנסה להסביר לה את הצד שלי הבנתי לאחרונה שהברירה היחידה שלי זה פשוט לתת לה לשלוט ואז יהיה שקט בבית אבל האהבה שלי וההערכה שלי אליה ירדה באופן משמעותי וקשה לה שאני לא מספיק רומנטי גם היא רוצה ממני הרבה תמיכה נפשית לזה שקשה לה והיא עייפה ולא מתמודדת ולי כבר אין כח נפשי לעמוד בפני השיחות המדכאות האלה שרוב התגובות שלי מעצבנות אותה אני כבר לא יודע מה לעשות

זעקת המחסור

שלום לך, התחושה הקשה שלך שיש לך ברירה או לתת לה 'לשלוט' בבית או להפוך לאיזה שק חבטות שלה, לא רק שהיא תחושה קשה היא גם לא נכונה. בדרך כלל אנשים מגיבים בכעס קבוע ומתמיד ובביקורת חוזרת ונשנית על כל צעד ושעל כאשר חסר להם משהו בסיסי ויסודי בציפיות שלהם מהקשר הזוגי. אתה אומר שהיא מבקשת וב ושוב 'תמיכה נפשית' ממך ולא רק שאתה כבר עייף מזה אלא גם כשאתה כן נותן לה היא לא מרוצה מתגובותיך עד שאתה זוכה לאבחנות פסיכולוגיות כדבריך ממנה. כדאי לדעת שאכן לאשה יש צורך בסיסי לדעת שבעלה מודע ושותף לקשיים היום יומיים שהיא חווה ועוברת. גם אם אין לו אפשרות להכל על עצם הקשיים שלה עצם השותפות שלו מעודדת ומספקת אותה. יכול להיות שצורת התגובה אצלך היא לו 'במנגינה' שהיא זקוקה לה כך שהיא חשה שאתה לא 'נמצא' איתה והיא מתמודדת לבד - לדעתה. ההוראות, הפקודות, האבחנות וכו' הם מימד של זעקה שלה "שים לב אלי" ואל לך לחשוב שכאשר תסכים לתת לה להיות 'שולטת' בבית היא תהיה רוויה ההפך זה יראה לה יותר עד כמה אתה מנוטרל מחיי השותפות שלכם אדי ולא אכפתי. (מלבד זה שאנני מכיר מערכת יחסים בריאה שמבוססת על יחסי שליט ונשלט...) נכון הדבר שעליכם ללמוד ולדעת מהם הצרכים הבסיסיים החסרים לכל אחד מבני הזוג ומהי הדרך הטובה והנכונה לספק צרכים אלו. ובוודאי שהעשרה זוגית של מערכת היחסים שלכם תוכל לתת לשניכם תחושה טובה ובריאה של שותפות אמיתית ומלאה. חבל להתאמץ ב'להסביר את העמדה שלי' כל זמן שלא כ"כ מודעים מהו החסר של בן/בת הזוג שכאשר נמלא אותו כבר לא נצטרך להסביר 'עמדות'. בהצלחה יאיר אביני

חינוך ילדים

אשתי ואני רואים את חינוך הילדים בצורה שונה. היא דוגלת יותר בחופש פעולה לילדים והשתוללות מצידם היא מפרשת כשמחת חיים. אני שמקפיד יותר נוטה לעיתים לכעוס כשהם משתוללים ויוצא שאני תמיד ההורה הרע. כמה שאני משתדל להיות מאופק ולנסות להרגיע אותם ללא הרמת קול זה לא עוזר. מילא בבית אבל גם במקומות אחרים כמו בחנויות או בבתים אחרים הילדים משתוללים רצים וצועקים ולא נשמעים אלא כשאני מרים את הקול. קורה גם שאני תופס את בני בחוזקה ביד כשהוא מגזים לדעתי ולא נשמע לבקשותי להפסיק. אשתי מפרשת את התנהגותי כתוקפנות, אלימות מילולית ומתעמתת איתי בנושא. מצד אחד אני מרגיש רע מאד אחרי שאני כועס על ילדיי וקשה לי עוד יותר לשמוע הטחות מצד אשתי בנושא זה. איך בכל זאת אפשר לגרום לילדים להפסיק להשתולל במקומות מסויימים מבלי להגיע למצב של צעקות על הילדים ובעקבות כך עמותים עם אשתי?

חינוך ילדים וחינוך עצמי

שלום לך, אתה מעלה שתי נקודות שונות שחשובות כל אחת בפני עצמה. האם התנהגות כזו או אחרת של הילדים מהווה סימן לנפש בריאה ומשוחררת או חלילה להשתוללות חסרת דרך ארץ היא נושא נכבד וצריך לדון בו בכובד ראש כשכדאי להעזר ביועץ חינוכי אם וכאשר אין בניכם הסכמה ברורה. אני מבקש להסב את תשומת לבך דווקא אליך ואל תגובותיך הן במישור האישי והן במישור החינוכי. אין זה חריג כאשר יש לשני בני הזוג ראיה שונה על דברים כאלו או אחרים חשובים ככל שיהיו. המבחן שלנו הוא איך אנחנו יודעים לנהל דיון עיניני ופורה דווקא על הדברים שבהם אנו חלוקים. בדוק את עצמך האם בחיי החברה שלך בעבודה או בלימודים אתה ג"כ מתקשה להביע את דעתך בנחת ואתה נזקק להשתמש בצורות יותר תקיפות על מנת שדבריך ישמעו? האם כשאתה נתקל במציאות שמכעיסה אותך בחיי היום יום אתה מגיב ג"כ בצורה שאולי בעיני חלק מהאנשים היא קצת תהיה מוגדרת כ'תוקפנית'? אני מניח שאם תרכוש לעצמך כלים חדשים איך להביע את חוסר שביעות רצונך לא רק שהתסכול שציינת יעלם אלא תגלה גם שהדברים שאתה מציג מתקבלים יותר על המאזינים לך. עצם הצורך להרים בתמידות את קולך ע"מ שיקשיבו לך יכול אולי ללמד שהדברים לא נאמרים בצורה שתעזור לשומעים אותך לקבל את דבריך, כך שבהחלט כדאי להשקיע מאמץ בללמוד לשכנע נכון. בהצלחה יאיר אביני

כיצד לגרום לבעל לרצות להשקיע בחיי נישואין

בתוך השיגרה ומירוץ החיים שוכחים את העיקר, את היסוד שבזכותו הגענו למשפחה המורחבת, לקניית בית וכדומה. כיצד להימנע מחיכוחים וויכוחים מיותרים שנובעים מחוסר הבנה והתייחסות מספקת אחד כלפי השני אם הבעל לא אוהב דברים שהאשה אוהבת והוא אינו חפץ לעשותם למען אישתו אם לא למענו האם הוא פטור מכך? או שעליו להתאמץ למען שיפור היחסים ביננו? אם סיפוקו של הבעל בגלישה באינטרנט, ספורט ועוד דברים נוספים להנאת עצמו , האם נכונה הדרך שכל אחד לעצמו בהנאותיו והחיים המשותפים הם דאגה לילדים, חיי אישות, דיבורים על דא והא ותו לא. מה אם השקעה ברגשות, בבילויים משותפים , בשיחות בעניינים שקשורים לזוגיות? האם זה נחלתם רק של הזוגות שרק עתה נישאו? שמנסים הם להתחבב אחד על השני כל היום?

צמיחה וקמילה

שלום לך, אני יוצא מתוך הנחה שהשאלות שציינת הם שאלות רטוריות בלבד והתשובה עליהם ברורה לך שאכן יש צורך מתמיד בהענקת אושר הדדית התאמצות מתמדת בסיפוק הצרכים הרגשיים של ני בני הזוג וכו' וכו'. אבקש לעמוד על שלש נקודות הכלולים בתוך דברייך. א. חיכוכים וויכוחים הנובעים מתוך אי הבנה לצרכים שלך יכולים בין השאר לנבוע מתוך איזה שהוא כשל בצורת הצגת הדברים. כדאי מאד לבדוק האם בשעה שאת מבקשת ממנו את מילוי הצרכים הרגשיים שלך מעבר לזרימת החיים היום יומית האם זה נעשה בצורה שתקל עליו להענות לבקשה או שמא הוא רואה בצורת הצגת הדברים סוג של 'כפיה' שמעוררת בו תחושה של 'דווקא לא'. ב. המשפט החכם "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" מוזכר בדרך כלל בהקשר השלילי אינו כ"כ גרוע. כאשר ישנה הענקה הדדית ומילוי הצרכים של בן/בת הזוג אין זה אמור להפריע שיש לכל אחד מבני הזוג סוג של תחביבים ששם הוא מוצא סיפוק אישי ואדרבא הדבר יכול לשמש כמין תחנת ריענון למילוי המצברים. אמנם כל זה רק כאשר לא מדובר ב'הסתגרות' ובריחה מהחיים המשותפים שבמקרה כזה יש אכן צורך לבדוק ממה הבריחה ולמה. ג. ההשקעה בחיי הזוגיות אינה אמורה להיות נחלתם של הזוגות הצעירים בלבד. התיאור על הזוגות הצעירים שכתבת "מנסים להתחבב אחד על השני כל היום" הוא בדיוק תמונת המצב שאמורה ללוות כל זוג החל מיומם הראשון ועד זיקנה ושיבה. ישנה תחושה מוטעת שאנחנו כבר 'מבוגרים מדי' בשביל זה וחבל. זו טעות נפוצה והאמת שההבדל בין זוגות מאושרים לזוגות שהשחיקה אוכלת בהם במלא פה היא בדיוק ההבנה הזאת. נזכור שבהפסקת תהליך הצמיחה מתחיל מיד תהליך הקמילה. בהצלחה יאיר אביני

בעיות

הי, אני בת 23+ילדה בת שנתיים, נשואה כ-3 שנים, לאחרונה הגעתי למבוי סתום מבחינתי בחיי הנשואין ואין לי מושג איך לצאת ממנו. אפשר להגדיר זאת כך אני שונאת שנאה עצומה את בעלי אין ביננו שום דבר אני מעדיפה להתעלם מהעובדה שאני חיה איתו תחת אותה קורת גג חוששת מאד מגירושין וזה רק בגלל הילדה שמאד קשורה אליו . אני בטוחה שלולא הילדה לא הייתי ממשיכה את חיי איתו אין ביננו תקשורת בכלל אנחנו רבים מתווכחים בלי סוף (זה היה בעבר הרחוק) היום אין בכלל דיבורים ביננו כל אחד חי לעצמו כמובן שעל קיום יחסים אין בכלל על מה לדבר אני כלל לא הולכת לטבול קשה לי לפרט יותר ממה שפרטתי ולכן אגיע לשאלתי העיקרית האם יש מצב כזה שבו אוכל להתאהב בו שוב (לא בטוחה שאהבתי אותו בעבר אני באה מבית חסידי כך שלא יצא לי להכירו טרום הנישואין)לא עדיף לפרק חבילה במצב כזה , כיצד אדע שהגעתי לסוף הדרך שבו זהו הפתרון? אנא חזרו אלי במהירות, תודה וסליחה על הבלבול, זו פעם ראשונה שאני מעלה על הכתב דברים מסוג שכזה.

המבוי הסתום

שלום לך, התיסכול העמוק, הצער, תחושת ההחמצה מחיי הזוגיות שלך נשמעים כאובים מאד. רגש השינאה שתפס את מקום ה"אהבה ואחוה שלום ורעות" מציק מאד ובצדק. אני אעדיף שלא להתייחס לעצם הכאוס הקיים במערכת הזוגיות שלכם מאחר ואין לי מידע על גורמיו. אבקש להתייחס כעת למה שקדם למערכת הנישואין שלכם. האם שאלת את עצמך: האם ברורה לי משמעות חיי הנישואין? אם ציפיותי ממערכת הנישואין נכונים האם אני מודעת מהם הכשלים המפריעים לציפיות אלו להתממש? האם צורת התקשורת הבינאישית שלי מעודדים עשיה נכונה או שמא בלא כוונה הם עלולים להקשות על בן זוגי. מהם הדברים וההתנהגויות הגורמות להנציח מצב של כאוס? שאלות כאלה ואחרות או ליתר דיוק תשובות על שאלות כגון אלו יוכלו להקנות לך תחושה ברורה יותר לאן פניך מועדות כאשר את לוקחת בחשבון את הסבל הנורא גם לך הכלול בצעד אגרסיבי כ"כ כמו גירושין. במילים קצרות, פני לייעוץ מסודר ומעמיק (כשלדעתי לאדם המכיר את עולמך הדתי/רוחני יש בהחלט ערך מוסף) בהצלחה יאיר אביני

זמן החיפוש מול אושר בנישואין

מעניין אותי לדעת האם מישהו חקר ובדק בעולם התורני או האקדמי האם קיים קשר בין זמן החיפוש של בן/בת הזוג לבין אושר ושביעות רצון בחיי הנישואין. כלומר, האם מי שחיפש זמן רב ומצא את מבוקשו יהיה בהכרח מאושר יוצר ממי מסע החיפושים שלו היה קצר... בתודה.

ההיכרות קודם לנישואין

שלום לך. אצל כל גבר ואשה העומדים לפני נישואין, מתעורר הספק היסודי כיצד אוכל להיות בטוח/ה שהעומד מולי הוא אכן המתאים לי ביותר? כיצד אוכל לברר את אופיו האמיתי? הסברה הרווחת היא שככל שארבה 'לצאת' עם בן המין השני לאורך זמן וככל שתקופת הבדיקה תהיה ארוכה דייה ומגוונת, אוכל יותר ויותר לעמוד על אופיו של בן הזוג לעתיד. לעומת זה ישנם הסבורים שבדיקה זו אינה אמינה וע"כ די בסוג הכרות קצר יותר, תוך נסיון בירור עקיף על אופיו של בן/בת הזוג לעתיד אצל מכרים משותפים וכדו'. הבה וננסה לנתח סברות אלו. האם באמת למשך זמן ההכרות קודם הנישואין ישנה השפעה על אושרם של בני הזוג לאחר הנישואין, או לפחות לתרום למידת הביטחון האישי על התאמת בני הזוג. נבדוק זאת ב-4 מישורים: העובדתי, המחקרי, הפסיכולוגי ולהבדיל במישור התורני. במישור העובדתי: כל אחד ואחת מאיתנו מכיר לצערנו זוגות שתקופת ההכרות שלהם שקדמה לנישואין היתה ארוכה דייה, והייתה להם ההזדמנות לבדוק לעומק את בן/בת הזוג, ולמרות זאת תוך תקופה קצרה יחסית לאחר הנישואין הם מלאים טענות זה על זו ולהיפך. ומנגד זוגות שחיים באושר למרות תקופת היכרות קצרה קודם הנישואין. א"כ לא מידת ההיכרות הראשונה היא שתקבע את מידת האושר בחיי בני הזוג. במישור המחקרי: שאלה זו נבדקה בשני מחקרים נפרדים שנערכו האחד ע"י דר' סוזי שושני במחקרה 'גבריות ונשיות של זוגות צעירים' (ניסן תשל"ו) והשני ע"י סיגל ליבני מאוניברסיטת בר-אילן במחקרה 'סיבות לגירושין של זוגות צעירים בישראל' (תש"ס). בבדיקה בקרב זוגות גרושים על הסיבה המרכזית שהכשילה לדעתם את חיי הנישואין, העלו רוב הנשאלים את בעיית 'אופי בן הזוג' וזאת על אף שהכירו קודם זמן רב וחלקם אף ניהלו חיים משותפים קודם לנישואין. כאשר דר' רינה שחר מוסיפה שלא רק שלא הוכח שתקופת חיזור ארוכה יותר גורמת ליתר שביעות רצון בחיי הנישואין אלא אף יכולה שתיצור קושי בחיי הנישואין עקב אי הלימה בין הציפיות ובין המציאות. או בלשונו של הפסיכולוג אריך פרום בספרו 'אמנות האהבה': "כמעט ולא קיימת פעילות או פרויקט שמתחילים בתקוות וציפיות כה גדולות ולמרות זאת נכשלים לעיתים כה קרובות כמו הנישואין". במישור הפסיכולוגי: כל אדם מגיע לחיי הנישואין מתוך תקוה שהציפיות שלו ממערכת הנישואין ימולאו. הצרכים הרגשיים שלנו שונים מאדם לאדם, ואפילו אצל אותו אדם משתנים הצרכים הרגשיים מתקופה לתקופה. למשל:יש אדם המחפש באשתו דמות אימהית וחמה ואחר רואה בדמיונו את אשתו לעתיד כאשה ממולחת ופעלתנית. אחת ניגשת לנישואין מתוך צפיה לבעל סמכותי שיענה על החסר שלה בדמות האב ואחרת שבאה ממשפחה ששמרה מאד על דיסטנס רוצה להיכנס למשפחה חמה ומעורבת. יתכן בהחלט שבתקופה הראשונה הצרכים שלהם יבואו על סיפוקם, אולם לאחר זמן מה יכול שתיוצר אצל הראשון תחושת אי נוחות ממה שיתפרש אצלו כרכרוכיות יתר בדמות האימהית, או כתקיפות וחוסר גמישות אצל הבעל 'הסמכותי' שסימל בעינה בהתחלה את דמות האב וכו'. א"כ גם אם נניח שיש בידינו את היכולת לעמוד על אופי בן/בת הזוג לעתיד אין זה אומר שאופי זה יתאים לנו לאחר זמן. במישור התורני: האמונים על דברי חז"ל "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (גמרא סוטה ב.) יודעים שעניין הזיווג של בני הזוג מושגח בפרטנות ע"י הקב"ה וכדברי ר' יוסי בן חלפתא שהקב"ה מאז בריאת העולם מזווג זיווגים "אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני" (מדרש ויקרא רבה ח א) אמנם אין זה פוטר את האדם מלעשות את חלקו, ובוודאי שמוטל עליו לנסות ולמצא את ההתאמה הטובה ביותר לפי דעתו. וכבר אסרו חז"ל על האדם לקדש אשה עד שיראנה אם היא טובה בעיניו (גמרא קידושין מא.) ובדברי ה'ספורנו' בבראשית ב כד ועוד. וכבר אמרה התורה "וברכתיך בכל מעשי ידיך אשר תעשה". א"כ לא הבדיקה שקודם הנישואין היא זו שתכריע אם אכן בני הזוג אכן מתאימים לחיי נישואין יחד, ורק עבודתם המשותפת כזוג לאחר הנישואין לקבל אחד את השני ולספק זה לזו וזו לזה את הצרכים המצופים ובעיקר הרגשיים, הם אלו שיכריעו האם תשרה בביתם השכינה ועד כמה ירוו אושר בחיי נישואיהם. בהצלחה יאיר אביני

דחוף!!!!!!!!!!!

שלום, מכתב מאוד ארוך אך כל מילה חשובה לי!!!!!! יש לי עוד המון לכתוב אך אי אפשר להגזים........ בתחילת שנה"ל שאלתי לעצתכם ותארתי מצב בו ילדותי החביבות צריכות לעבור לגור אצל הסבתא המתגוררת סמוך לביה"ס בו עליהן ללמוד הואיל ואנו גרים במקום מרוחק מכל בי"ס המתאים להשקפת עולמינו. הצגנו בפניכם את הבעיתיות שבענין בשל אופי'ה המאוד לא פשוט של הסבתא ואתם המלצתם לנו שלא נעשה את הצעד הזה, אנחנו ניסינו להסביר שאין בפנינו כל ברירה אחרת ובניגוד לעצתכם כן שלחנו את ילדותינו לגור בבית הסבתא. התסריט הידוע והצפוי מראש התקיים במלא עוצמתו- הגדולה איכשהוא מסתדרת עם הסבתא (שמראש אמרה שאותה היא מסכימה בכייף לקבל...) והצעירה - חתול ועכבר היא והסבתא (אותה מראש לא רצתה הסבתא לקבל אך בשל מצוקתינו הסכימה). לשתי הבנות תלונות אין סופיות על בקשות העזרה של הסבתא ועל כהנה וכהנה דברים וחוקים של הבית ואנחנו כל הזמן מסבירים להם את צידה של הסבתא שפתחה בפניהן את ביתה ושינתה את כל אורח חייה למענן ושהן חייבות להתגמש ולהבין (בעיני הן גם קצת מנפחות דברים...). אלא ש...... עד כאן הכל נסבל ומתקבל על הדעת!!! אלא ש...... הסבתא ב"ה גם יודעת לדבר אז א) היא אף פעם לא יודעת להגיד להן מילה טובה על עזרתן שהלא זו חובתן....(אבל ניחא). ב) היא דורשת מהן לעשות את מה שמבקשת מיד ועכשיו גם אם חברות נמצאות עכשיו אצלן וכאשר אחת מהן התווכחה איתה ולבסוף נאלצה לעשות כמצוותה, פנתה הסבתא לחברות לדון איתן על "מה הבעיה לעשות עכשיו...." וזה מאוד פגע בילדה.(אבל גם ניחא) ג) הסבתא משוחחת איתן שיחות נפש ומספרת להן על ילדיה המיוחדים והמקסימים שעזרו לה פעם ושהיום לא שוכחים אותה ומפליגה במעלותיהם של שניים מילדיה ומשווה אותם לבנה הבכור שהוא אבי הילדות ומספרת כמה ה ו א לא היה וגם עכשיו לא כמו אחיו !!!!!!!! הדבר חזר על עצמו פעמים רבות . ד) מצבינו הכלכלי ממש מחפיר (השבוע לא קנינו טיטולים כי "אין כסף") בביקור האחרון של בעלי אצל הילדות, מעבר לכסף נסיעות ותשלומים אחרים שנתן לילדות "דחף" לכל אחת 10 ש"ח דמי כיס. כשהוא יצא אמרה להן הסבתא: "מסכן, היה רוצה לתת לכן יותר אין לו כסף אתן חייבות להתחיל להתחשב...." ונאום שלם על כך שהן בזבזניות וכו' אנחנו כבר נתקלנו בבעיה זו במשך השנה והסברנו לה שאנו מנסים לחסוך מהילדים עגמת נפש מיותרת ובבקשה שלא תדבר איתן על המצב ותתן לנו לנהל את הענינים, הילדות מאוד נפגעו ובקשו ממנה שתפסיק לדבר איתן על כך. ה) כל הזמן "נואמת" להן "בישלתי, עשיתי, קניתי,התאמצתי וכו' בשבילכן....למה אתן מתקשרות להורים שלכן להתלונן עלי כל הזמן......(אגב היא מצוטטת לשיחות) הן צריכות לחיות כאסירות תודה בכל רגע ... שבוע שעבר שלחה את הצעירה ללא אוכל לביה"ס כי התווכחו על משהו והיא אמרה "הפעם אני לא אתן לך לנצח" היא משווה בין הגדולה לצעירה ואומרת לה "תלמדי ממנה....." וכו' ומעל הכל---- כאשר ממש בעדינות אנחנו מראים לה שאיננו בדיעה אחת איתה על משהו או מבקשים בקשה בשם הבנות או מעירים הערונת- היא אומרת"לא אמרתי כך בחיים!!! לא היה ןולא נברא!!! מאיפה הבאתם את זה????????" היא אישה שאינה דוברת אמת ונוטה להסתכסך עם אנשים ואיננו יודעים איך לצאת ממנה... היא הזמינה אותנו - ההורים- לשיחת הבהרה והעמדת חוקים דחופה!!!!!!! ואם לא ....... ניסינו למצוא אלטרנטיבות ואין!!!!!! ממש אין!!!!!!!! מה עושים????????? מה אומרים לה ומה לא במפגש?????????? איך משאירים את הילדות שלא תסבולנה???????? (יש לנו עליה מטען עמוס .לבעלי - מיום שהוא זוכר את עצמו...... ולי כמעט מהיום שהכרתי אותה.)

זאת לא אלטרנטיבה!

שלום לך. תרשי לי לשאול. אם הייתה המציאות אצל הסבתא שבה כל יום היא הייתה פוצעת פיזית את הילדות עד זוב דם האם גם אז הייתה מסתכמת השאלה שלך ב"איך משאירים את הילדות שלא תסבולנה" או שקודם היית מוציאה אותם משם ואח"כ מחפשת אלטרנטיבה? האם אינכם מבינים שסבתא מרעילנית כפי שאת מתארת חורטת בנפשות הילדות פצעים העלולים ללוות אותם כל החיים? חמות אין לך האם את בוחרת שגם ילדות לא יהיו לך? הוציאו אותם משם גם במחיר ניתוק כל קשר עם הסבתא. (אם אכן הדברים כפי שאת מציגה) זו לא אלטרנטיבה שקיימת את זה עליכם להפנים. מה כן? נסו אצל אגודות החסד כעזר מציון וכדו' לבדוק שהות בפנימיה המתאימה להשקפת עולמכם כשגם הנושא הכלכלי מסובסד ע"י המדינה לאלו הזכאים. בכל מקרה אל תשאירו אותם במקום מסוכן כ"כ. בהצלחה יאיר אביני

ייאוש

אנו זוג נשוי כ-8 שנים + 2 ילדים. הבעיות אצלנו מופיעות בכמה מישורים,ואחר שפנינו לייעוץ מטעם המוקד,ציפיתי שהמציאות תשתנה אפילו במעט. אינני רואה שום שינוי לטובה. שורש הבעיה,כיום, טמון לדעתי בכך שבעלי מקבל את כל הנתינה שלי למסגרת כמובן מאליו,ואני מנסה לשרוד למרות הקשיים הרבים מבית ומחוץ. לא פעם,בייחוד לאחרונה,חשבתי לקום וללכת... אני מרגישה פעמים רבות פשוט לבד. אני מרגישה מיואשת לאחר כחודש של ייעוץ,ללא תוצאות.מה עוד ניתן לעשות,אם בכלל???

אין סיבה

שלום לך, אינני מתכוון להתיחס לגוף הבעיה שלך מאחר ואינני מכיר אותה ואת כלל המסגרת שבה היא מופיעה. אני מבקש להתיחס אך ורק לנימת היאוש העולה מדברייך. אתם חשים בצורך לשפר את הזוגיות שלכם וע"כ פניתם לייעוץ - נקודה לשבח. רבים הם הזוגות שממשיכים לשרוד את חיי הנישואין בלי לנסות לשפר אותם בגלל רתיעה עמוקה (-שניתן להבין אותה) מלהחשף בפי אדם זר שישמע ויכיר את כל המגרעות האישיות. זהו צעד לא קל לאף אדם ואתם באומץ רב ניגשתם לקראתו. מאחר וזהו תהליך לא נעים בעיקרו וגם בגלל הסבל הרב שהביא אתכם לגשת לייעוץ, ישנה ציפיה לאיזו אבקת קסמים שיעניק לכם היועץ שע"י כבמטה קסם יעלמו כל הבעיות. אינני חושב שאני מחדש לך כשאומר שאין הדבר כך. ומן הסתם תסכימי איתי שהדבר דורש 'תקופת החלמה' במיוחד כאשר צריכים לשנות הנחות יסוד זה כלפי זו ולהיפך וההרגלים הראשונים עדיין עומדים לרועץ. וזאת אפילו כאשר שני בני הזוג נגשים לטיפול מתוך נכונות אישית לשינויים כל שכן אם אין האמביציה לשינויים שווה. המשיכו בטיפול. אל תרפי מניסיונך לשנות את האטמוספרה הזוגית שלכם. אפשר, מותר ורצוי לשוחח עם המטפל שלכם על מהלך הטיפול, מה לדעתך כדאי לשנות בגישה הטיפולית שיתרום תוצאות מהירות יותר אפילו אם הם יהיו חלקיות. בדיוק כמו שלא היינו מסכימים להמשיך עם כאב פיזי כאשר התרופה הראשונית שנתן לנו הרופא לא הניבה את התוצאה המצופה כבר בהתחלה. ישנם תרופות שלוקח זמן עד שהם נספגות במערכת ויש אנשים שצריכים תרופה חילופית בכל מקרה היינו מידעים את הרופא לזה ומבקשים תחליף. אל תתיאשי מלקדם את הזוגיות שלכם. בהצלחה יאיר אביני

כעסנות

מאז שאני זוכר את עצמי, אני סובל מכעסנות פנימית תמידית. אני משקיע המון אנרגיות בהתמודדות עם הכעס, הוא ממש אוכל אותי, מחליש אותי, פוגע בבריאותי, מקלקל כל דבר טוב שאני מתחיל בו, ופוגע ביחסים במשפחה והקרובים, וגם גורם לי להרגיש רע עם עצמי כמעט במשך כל שעות היום. הבעייה בהתמודדות היא, שכל מה אעשה לא מונע את הרגעים שבהם אני מתפרץ. זה בא לי פתאום, תופס אותי לא מוכן, הכל עולה לי לראש ולפה בלי שליטה. אחר-כך אני מתחרט, מבקש סליחה וכו' וכו' וכו', אבל בזמן האחרון התחלתי להתייאש מעצמי. אני מרגיש ששלעולם לא אוכל לשלוט בכעסים האלה, חלילה. זה כמו שד שיושב לי בפנים ועושה מה שמתחשק לו. מה אני יכול עוד לעשות?

ההתמודדות

שלום לך, קשים הם חייו של אדם ה'מהיר לכעוס' עד שהגמרא מונה אותו בין אלו ש"חייהם אינם חיים". ההתמודדות החוזרת ונשנית עם תחושת הכעס העולה בנו ממקרים כאלו ואחרים היא מעייפת וכשהיא ללא התוצאות המצופות היא גם מאיישת. כדאי לדעת שמציפה את האדם תחושת כעס זו בדרך כלל תוצאה מאירוע/תחושה מקדימה. כלומר הכעס הוא צורת תגובה (שלילית) לתחושת אכזבה, חוסר אונים, בילבול, פחד וכדו'. ידיעה זו חשובה מאחר והמסקנה שלה אומרת שעל מנת שלא יגיע האדם לתגובת הכעס עליו לבדןק ולטפל באירוע שקדם לתחושת הכעס המגיעה כתוצר נלווה ותגובה מישנית. וממלא נבין שאצל אדם המוצא את עצמו מוצף שוב ושוב בתחושת כעס עליו לבדוק מהוא החסר הבחייו הגורם לתגובה זו לעלות בתדירות גבוה כ"כ. אמנם אף אחד אינו פטור מההתמודדות עם הכעס עד שיעלמו כל בעיותיו... ואכן מבנה הנפש של כל אחד שונה וכבר אמרה המשנה באבות שיש קל לכעוס וקשה לרצות וכנגדו אדם שקשה לכעוס וקל לרצות וכו'. על מנת להתמודד נכון עם תחושת הכעס אפשר ורצוי ללמוד על הנושא, לדעת לזהות את התחושה המקדימה להתפרצות ע"מ שיהיה קל יותר לעצור בזמן, ואפילו ללמוד לדעת איך מתקנים התפרצות כעסים כדי שלהקל על האוירה העכורה ולהפחית מהמשקעים שנוצרים שוב ושוב. אפשר ללמוד לבד ואפשר אם מתקשים בראיית התוצאות להעזר באדם מבין. בהצלחה יאיר אביני

אהבה - כן או לא

אני שומעת הרבה בחורות דתיות (בעיקר נשואות) אומרות את המשפט הבא - "אין כזה דבר להתחתן מתוך אהבה. אם את רוצה להתחתן מתוך אהבה, את לא תתחתני אף פעם ! למה הן מתכוונות?. אני חשבתי שהן מתכוונות שאין אדם שיתאים לך בצורה מושלמת. אי אפשר למצוא את האביר על הסוס הלבן. הן אמרו לי שלא לכך התכוונו, למרות שזה דבר נכון-אין אדם שהוא הכי מתאים לך. הן אמרו לי שהן התכוונו למשהו אחר. הן התכוונו, פשוטו כמשמעו - אף אחד לא מתחתן מתוך אהבה. האם זה לא מזעזע אף אחד מכם? אני לא מדברת פה על התאהבות,שיש ניצוצות וכו'. אלא על כך, שאין אהבה. הבנתי מדברי הבנות, שהכוונה היא שכאשר הן כבר סגרו על חתונה עם הבחור: אז אין להן עדיין געגועים לבחור כשהוא לא נמצא בסביבה, הן לא מרגישות קירבה נפשית לבחור , אין להן הרגשה נוחה ליד הבחור וכדומה. ממה זה נובע? מהצורך להינשא בגיל צעיר? בגלל הדת? מה,קשה למצוא מישהו ועם הזמן גם לפתח רגשות כלפיו?.

אהבה - לא

שלום לך, אני מבין אכן שהדבר אכן נשמע מוזר מאד. ישנה שטיפת מח מוסוות שנערכת ע"י ספרי רומן וסרטים בהם אנו רואים את 'הגיבורים' מתאהבים זה בזו ומתחתנים כשהם חיים באושר לפחות עד סיום הסרט... אדם לא מתחתן מתוך אהבה. ודאי מוכר לך הסיפור על אדם שאכל דגים וכשנשאל מדוע בחר בדג ענה שהוא 'אוהב' דגים. הוא נענה שאם אכן היה איהב דגים היה טורח לטפח אותם באקווריום ולא משסע אותם בצלחת אלא שהוא אוהב את עצמו ומתפנק בדגים שערבים לחיכו. כאשר אדם ניגשים לבחינת המועמד/ת לנישואין הוא בודק עד כמה יהיה לו טוב לפי המדד - האם ועד כמה אוכל לקבל את הצרכים שלי מהמועמד/ת לנישואין. כל אדם ניגש לנישואין כמו לכל דבר אחר מתוך עמדה של מקבל ולא נותן. גם כאשר אדם משקיע זה מתוך צפייה לקבלת תמורה בחזרה חומרית,פיזית או נפשית. לא נוכל להתכחש להליך נפשי זה שכל מי שבחן נישואין יוכל לספר שאלו היו שיקוליו. אמנם חסד עצום עשה הקב"ה בנפש האדם שכשהוא משקיע ומתאמץ עבור דבר כל שהוא הוא נקשר אליו ומרגיש את אותו דבר חלק ממנו. ועל כן לאחר הנישואין כאשר שני בני הזוג משקיעים זה בזו וזו בזה הם מגלים בריגשותיהם תחושה חדשה המכונה 'אהבה' כיוון שהם התקשרו בקשר אמיתי הנובע מתוך תכונות הנפש זה לזו ולהיפך. דבר זה יוכל גם לתת מענה לתמיהה למראה זוגות שכ"כ 'אהבו' קודם ותקופה קצרה יחסית לאחר הנישואין הם כבר לא מסתדרים יחד. כשהסיבה לזה - חוסר השקעה הדדית זה בזה וממלא האהבה המדומה נעלמה. אין כל זה מדובר בגעגועים, תחושת קירבה או הרגשה ניחוחה האחד בחברת השני שרגשות כאלו מאד רצוי שיהיו קודם הנישואין בתקופת ההיכרות ולמרות שהם לא כ"כ ברי קיימא הם בהחלט מקילים על הצעד המשמעותי כ"כ לאדם - נישואין. אמליץ לך לקרא ג"כ את התשובה 'ההיכרות קודם לנישואין' שכתבתי לשאלה הקודמת המרחיבה נושא זה מזוית נוספת. בהצלחה יאיר אביני

מוסד השידוכים פשט את הרגל...

קראתי באתר זה את המאמר של ברוך גוטמן - "בעיות ביצירת קשר בקרב פנויים ופנויות. במאמר, טוען הכותב, בין היתר, שציבור הפנויים והפנויות מעדיף את שיטת ההיכרות האישית מאשר את מוסד השידוכים. לדעת הכותב זה חבל, כי יש לשדכנים מה להציע: "מערכת השידוכין ,לעומת זאת, מזמנת את המפגש בין הצדדים רק לאחר איסוף נתונים על תכונותיהם ואישיותם של בני הזוג. כאן נבחנת מידת התאמתו של כל אחד מהצדדים ביחס לצרכי נישואין וחיי משפחה יציבים...נציין עוד כי מוסד השידוכין מציע מספר גדול יותר של מועמדים מאשר ההיכרות האישית". לפי כותב המאמר, מוסד השידוכים טוב יותר מההיכרות האישית משתי סיבות: א. בהיכרות האישית לא ידוע מי זה המועמד לנישואין, ייתכן שהמועמד אינו מתאים. לעומת זאת אצל השדכנים נעשה בירור, מי זה המועמד, האם לדעת השדכן יש התאמה כלשהיא בין המועמדים ולכן כדאי להפגישם. ב. בהיכרות האישית יש מאגר פוטנציאלי מצומצם של מועמדים לנישואין. לעומת זאת יש הרבה יותר מועמדים אצל השדכנים. ייתכן שסעיף ב' הינו נכון, לא בדקתי את זה. לגבי הסעיף הראשון, אין זה נכון. אסביר למה כוונתי. יתכן שבעבר, השדכנים היו באמת בודקים מי זה המועמד, האם באישיותו ואורח חייו הוא מתאים למועמדת וכדומה. היום, אין זה כך. אני אומרת מנסיוני וממה ששמעתי מבחורות רווקות אחרות, שהמצב היום אצל השדכניות הוא קטסטרופלי. (אני לא מדברת על שידוכים מקוונים אלא על השדכניות שעובדות בצורה מסורתית, עם פנקס ביד, וכדומה). הכוונה היא על תופעה שקיימת היום,שישנן שדכניות או מועמדים לנישואין שמרימים טלפון לבחורה רווקה ומנסים לסגור פגישה ראשונה עם הבחורה. קודם כל, הבחורה בדרך כלל לא מכירה את השדכנית, היא לא פנתה אליה, ובכל זאת מתקשרים אליה בעניין של שידוך. מילא, אם השדכנית עושה את זה.(זה גם לא יפה, לא הייתה פנייה מהבחורה או מהוריה). אבל הדבר החמור יותר הוא שבדרך כלל לא השדכנית מתקשרת להציע שידוך(מה שהיה מקובל פעם), אלא המועמד עצמו. השדכנית נותנת לו את מספר הטלפון של הבחורה, למרות שהיא בעצמה לא מכירה את הבחורה.(והשד יודע מאיפה השיגה השדכנית את הטלפון של הבחורה). הבחור מתקשר לבחורה ומציע את עצמו. הבחורה שואלת אותו מהיכן הוא השיג את הטלפון הפרטי שלה. הוא אומר שזה מהשדכנית. היא אומרת שהיא לא מכירה את השדכנית. בסוף, מתברר שמישהי שמכירה את הבחורה פנתה לשדכנית באנונימיות (בטלפון) ואמרה לה שיש לה חברה רווקה. אותה בחורה נשואה לא סיפרה למועמדת על הפנייה לשדכנית. השדכנית שמעה על מישהו פנוי, ונתנה לו את הטלפון של המועמדת, ללא רשותה. אבל מה שהכי נורא בסיפור הזה - שהם כלל לא מתאימים. היא בחורה מבני עקיבא, שרואה טלוויזיה ואוהבת ללכת לקולנוע. הוא בחור שהולך עם כיפה שחורה, לא מוכן להחזיק טלוויזיה בבית, ובוודאי שאין אצלו דבר כזה, ללכת לקולנוע. בשביל מה הבאתי את הסיפור הזה?. זה רק דוגמא למה שקורה היום עם השדכניות. הן בכלל לא עוסקות ב"איסוף נתונים על תכונותיהם ואישיותם של בני הזוג", כפי שתיאר פה באתר, כותב המאמר. הן בכלל לא בודקות את המועמדים - לפי הדוגמא שהבאתי, הם באים מציבורים שונים לגמרי. ולפי השיחה שהייתה בין המועמדים, גילתה המועמדת, לפי צורת דיבורו,שהבחור לא בריא בנפשו (זה לא המקום לתאר את השיחה כדי לא לפגוע בפרטיותם). מה הטעם להכיר בחור עם בעיות נפשיות לבחורה בריאה בנפשה?. מכאן אני פונה לרבנים ולשאר בני המגזר, אנא עשו משהו בקשר לשדכניות האלה (מהסוג המסורתי, שהולכות עם פנקס של מועמדים ביד): 1) הסבירו להן שזה לא מספיק שיש להן בפנקס השמות, מועמד ומועמדת, ולהכיר ביניהם, כאשר השדכנית לא מכירה אותם כלל. השדכנית צריכה לדעת לאיזה מגזר המועמדים שייכים, לא להכיר לבחור עם בעיות נפשיות, בחורה בריאה בנפשה וכדומה. יש להסביר לשדכנית שעליה 'לאסוף נתונים על תכונותיהם ואישיותם של בני הזוג' (כדברי כותב המאמר) ורק אחרכך להכיר ביניהם. 2) הסבירו לשדכניות שהן לא יכולות לתת מס' טלפון פרטי ופרטים אישיים של מועמדת(שמה ושם משפחתה, עיר מגוריה), למועמד, ללא ידיעת המועמדת. אני נתקלתי במקרים של רווקות שרצו לתבוע בבית משפט שדכניות, בגלל שאותן שדכניות מסרו את מס' הטלפון שלהן בבית, למועמדים שונים, ללא ידיעתן. זו פגיעה בזכות לפרטיות. ברגע האחרון, הצלחתי למנוע מהן, לפנות לבית המשפט. אם הן היו פונות לבתי המשפט, הן היו זוכות מכיוון שהן לא מכירות כלל את השדכניות, והן לא נתנו להן את הרשות להעביר לאנשים זרים את מספר הטלפון שלהן. בבקשה לעשות משהו בנידון, אם לא, המצב יחמיר, ורק ישניא את מוסד הנישואין על המועמדות לנישואין.

ההערות נכונות

שלום לך, אינני מיצג את 'מוסד' השדכנים ואף אינני מכיר 'מוסד' שכזה. מה שאני מכיר אלו הם שדכנים ושדכניות המנסים הן ללא קבלת תמורה והן עם קבלת תמורה לנסות ולהביא לידיעת בחור או בחורה בגילאי נישואין מידע על מי שלדעתם בעל פונטציאל שיכול להתאים לאותו אדם. אינני רואה פסול בעבודה עם 'פנקס ביד' או עם כל אמצעי עזר משוכלל יותר. נכון הדבר שעל מי שעוסק בהתאמה לנסות ולבדוק עד כמה שידו מגעת האם ישנה התאמה קודם שהוא ניגש עם הצעה זו. ונכון הדבר ואף נשמע לחלוטין לא מתאים בקרב הציבורים שומרי תורה ומצוות שאדם זר יעביר את מספרי הטל' ללא הסכמה מראש. אני מניח שכמו בכל נושא אחר ישנם אנשים שלא עושים את מלאכתם נאמנה אם בגלל חוסר הבנה או כל סיבה אחרת אולם אין בכח אף אחד 'לתקן את העולם' ואני מדבר רק על מה שכינית 'מוסד השידוכים'. יש מקום להניח שהסברא שלאלו שעוסקים בכך ישנו מאגר מידע גדול יותר על מועמדים פונטציאלים מאדם פרטי המנסה לברר על מועמדים אלו ולכן זה יכול להיות ריווח נקי להיעזר באותם אנשים יקרים. בהצלחה יאיר אביני

חוסר התאמה בין בעל ואישה.

האם ייתכן מצב של חוסר התאמה מוחלט בין בני הזוג?. אני מתכוונת אם יכול להיות מצב שבו למרות הכוונות הטובות משני בני הזוג והשתדלותם להתקרב זה לזה זה פשוט לא הולך. יש מצב כזה שבו למרות ההשתדלות האנשים לא מסתדרים אחד עם השני?. אולי זה נובע מהתנגשות באישיות השונה שקיימת אצל בני הזוג?. מה עושים כאשר לא מסתדרים וגם גורם חיצוני שמנסה לעזור (יועץ,רב) הרים ידיים?. היש טעם להישאר ביחד למרות חוסר ההתאמה?.

זה בסדר, אתם לא מתאימים

שלום לך, במדרש ויקרא רבה פרק ח מובאים דברי ר' יוסי בן קיסמא שאמר שהקב"ה מיום בריאת העולם ועד עתה "יושב ומזווג זיווגים". המהר"ל מפרג בסיפרו 'באר הגולה' פרק ד מבאר את דבריו שמאחר ועל פי טבע אין אפשרות שגבר ואשה יחיו יחד בשלום עקב השוני הגדול הקיים באופיים וטיבעם נדרשת על כן התערבות אלוקית כדי שכל זיווג יצליח להתקיים בשלום. די בדברים אלו כדי לענות על שאלתיך האם יתכן חוסר התאמה מוחלט בין בעל ואשה. אולם ודאי שהקב"ה יצר אותנו בצורה שנוכל ע"י עבודה אישית ומשותפת להביא בסייעתא דשמיא את האושר הרב שיכולים בני זוג להנחיל זה לזה אל ביתנו ג"כ. שהרי התורה וחז"ל מציינים פעמים רבות ששלמותו האישית של האדם אינה קיימת אלא רק כשהוא חי בשלום עם אשתו. אישיות שונה הגם שהיא יכולה להוות מצע נח להתפתחות קונפליקטים בין בני הזוג היא יכולה מצד שני להפרות ולהחיות את חיי היום יום בהוספת והעשרת אפיקים חדשים על החיים. כמובן שכדי שהשוני בין בני הזוג יתרום לגיוון בחייהם ולא יהווה מכשול עליהם ללמוד ולהכיר הן את אופיים שלהם והן את אופי בן הזוג. מהם הדברים המעוררים מחלוקת ומהי הדרך לגשר על פערים הנוצרים מהבדלי האופי האישי שלהם או מההבדלים המהותיים שבין גברים ונשים. טוב עשיתם כאשר פניתם לאדם שלישי שיחד איתו תנסו ללמוד ולעמוד על נקודות אלו. לשאלתך שגם גורם חיצוני זה 'הרים ידים' כדברייך, אמליץ לך לא להתיאש ולנסות אצל יועץ מיקצועי אחר. אינני יודע מה היה טיב הטיפול שקיבלתם. ובכלל כדאי לדעת שהרבה פעמים מתחדדת זוית הראייה בשמיעת חוות דעת נוספת וכמו בכל טיפול רפואי מקיף שאנו מנסים לשמוע כמה חוות דעת ע"מ להיות בטוחים מהי דרך הטיפול האולטמטיבית. בהצלחה יאיר אביני

תגובה לאביבי יאיר - אהבה לא

כתבת שלדעתך אין צורך להתחתן מתוך אהבה. שיש צורך רק לבדוק האם המועמד לנישואין יכול לספק את הצרכים שלי. אז כדי שאני ארגיש שאותו מועמד יכול לספק את הצרכים שלי, אני צריכה לאהוב אותו. אסביר את דברי. ידוע שבבחירת בן זוג (הכוונה בחירה ע"י המועמד ולא ע"י ההורים)לא מתוך מניעים צדדיים, ישנה בחירה לא מיקרית של בן הזוג. כלומר המועמד יבחר מישהי שמזכירה לו במשהו (אופי ו/או מראה) את אימו, כדי שעם הבחורה הזו הוא יספק צרכים שלא סופקו לו ע"י אימו ואיתה הוא יפתור קונפליקטים שהיו לו בילדותו עם אימו. כאשר זה נעשה, הצרכים הנפשיים שלו מסופקים - הוא מרגיש שהוא תיקן את מה שדרש תיקון עם אימו,על ידי שעשה זאת עם אשתו. אותו דבר אצל המועמדת. היא תחפש מישהו שיזכיר לה את אביה (באופי ו/או במראה) שאיתו היא תעשה 'תיקון' שהיה צריך להיעשות עם אביה. כך יסופקו צרכיה הנפשיים שלה. ישנה סיבה נוספת שכל מועמד/ת מחפש/ת מישהו/מישהי שיזכיר לו את ההורה מהמין השני. בני זוג באים מבתים שונים, מהורים שונים. הם באים גם עם אופי שונה. כדי שכל השוני הזה לא יפריע להם להתחבר זה לזו, מצא הטבע האנושי פתרון לבעיה. כדי שירגישו נוח זה עם זה, הם מחפשים מטבעם, מועמדים לנישואין שמזכירים להם במשהו את ההורה האהוב מהמין השני. כאשר המועמד/ת מוצא/ת מישהו/מישהי שמזכיר את ההורה בן המין הנגדי, המועמד הזה לא נראה להם אדם זר ושונה אלא אדם מוכר וקרוב, שניתן לבוא איתו בברית הנישואין. כאשר מוצאים מישהו שמזכיר את ההורה מהמין השני, אז אוהבים אותו. הוא הרי מזכיר לנו את ההורה האהוב עלינו, שגידל אותנו והביא אותנו עד הלום, הלא כן?. אוי ואבוי לאדם שנישא למישהו שלא מזכיר לו את ההורה מהמין הנגדי. זה חשוב כי ההורה מהמין הנגדי הוא הדמות הראשונה שמייצג בפנינו את המין השני. יש רק שתי סיבות למה אדם נישא למישהו שלא מזכיר לו את ההורה מהמין השני: א. ההורה הזה לא גידל אותו כמו שצריך או לא היה נוכח בחייו ולכן אין הזדהות איתו ואין צורך לחפש מישהו דומה לו. ב. האדם עצמו לא מרגיש צורך לספק את הצרכים הנפשיים שלו, שביניהם יש את הצורך לפתור קונפליקטים שהיו בעבר עם ההורה. את סעיף א' אפשר להבין אבל את סעיף ב' לא ניתן להבין. מי לא רוצה לספק את הצרכים שלו?. מכאן שיש קשר בין אהבה לבין סיפוק חלק מהצרכים הנפשיים של האדם. * נקודה נוספת שרציתי להאיר - להפסיק לומר לאנשים שאהבה נמצאת רק בספרים ובסרטים. זה לא נכון! יש אהבה ממבט ראשון, יש אהבה ממבט שני ויש גם אהבה שלוקח לה קצת זמן להתבשל... חשוב להינשא מתוק אהבה לבן הזוג. אהבה זה צורך בסיסי אנושי שחבל לוותר עליו מראש. אהבה זה דבר שחשוב לבריאות הנפשית של כל אחד ואחד מאיתנו.

להיות נשוי באהבה, להינשא מהערכה

שלום לך, כפי הנראה דברי לא הובהרו כל צורכם. א. 'אהבה' שתכליתה נתינה ולא לקיחה אכן לא קיימת כל עוד ולא השקיע האדם בזולתו. תחושת האהבה 'ממבט ראשון' היא נחמדה אבל אינה מספיק עמוקה כדי שתחזיק מעמד ללא השקעה הדדית חוזרת ונשנית במהלך החיים וסופה להעלם. ומאחר ודווקא מציאות החיים המשותפים לאחר הנישואין הם אלו שיוצרים את זירת המאבק הפנימי שלי עם עצמי לוויתור והבלגה לכן מטבע הדברים דווקא אז יכולה שתתפתח האהבה האמיתית. למרות זאת חשוב מאד שאדם יגש לנישואין מתוך תחושה טובה ורגועה כלפי בן זוגו, ובהחלט בני זוג הניגשים לנישואין כשהם לא חשים נח זה בחברת זה יקשה עליהם יותר להגיע לאהבה המיוחלת. עלינו להכיר ולהיות משוכנעים בסיבות ובמעלות שיש לבן הזוג המיועד ע"מ שנרצה להתחתן איתו, ומעלות אלו יגרמו לנו לאהוב אותו. ב. יש בהחלט מקום לדברייך שאדם מחפש בבן/בת זוגו את הדמות המוכרת לו לטובה. ואין זה משנה לגופו של עניין אם ההיכרות עם דמות זו נעשתה דרך מפגש מיקרי או ע"י המלצה של הורה, שדכן וכדו'. ג. כתבת שהאהבה היא צורך נפשי עמוק של כל אחד ואחת. ואכן את צודקת. אלא שאחזור שוב על דברי שרק אהבה שבאה לאחר השקעה הדדית היא ורק היא אהבה שיש בה כח לעמוד כנגד חילוקי דעות, אכזבות וחוסר הסכמה שמטבעם יכולים שיהיו קיימים אצל כל זוג נשוי. בהצלחה יאיר אביני

זמן הכרות

מדוע היהדות רואה בעין לא יפה מועמדים לנישואין המאריכים את זמן ההכרות לפני ההחלטה להינשא?. האם זה בגלל אחת או יותר מהסיבות הבאות: 1. יש חשש שבמשך הזמן המועמדים לא יעמדו בפיתוי ויעברו על איסור נגיעה. 2. יש חשש שעם הזמן אחד המועמדים או שניהם יכירו מועמד או מועמדת נוספים לנישואין ואז ההחלטה במי לבחור תהיה קשה יותר. 3. יש חשש שעם הזמן המועמדים יכירו טוב יותר אחד את השני ואז הם יכירו גם את התכונות השליליות של המועמד. דבר זה יכול להביא לביטול השידוך מאחד הצדדים או משניהם גם יחד. שאלה נוספת - מדוע ישנם הרבה אנשים האומרים 'שזה לא טוב לצאת הרבה זמן, כי זה מסבך את העניינים ובסוף לא מתחתנים' ?. שאלה נוספת ואחרונה - האם היהדות ו/או הרבנים ממליצים על תקופה מסוימת של הכרות? (הכונה היא נניח, לצאת חודש ואז להחליט או לצאת ל7 פגישות ואז להחליט האם להינשא). אם יש תקופה שמומלצת להכרות, האם אורך התקופה המומלצת היא שונה אצל מועמדים לנישואין צעירים יותר (נניח ששניהם בסביבות גילאי 19-20) לעומת מועמדים צעירים פחות (נניח שניהם בסביבות גילאי 23-25)?. סליחה על האריכות בדברים, כבוד הרב.

ההיכרות

שלום לך, כל הסיבות שכתבת נכונות וישנם סיבות נוספות. זמן ההכרות המומלץ אינו קבוע ומוגדר בצורה יבשה. על שני בני הזוג להיות עם תחושה רגועה שאכן יש בשני מעלות מספיק חשובות בשבילו ושהוא יוכל למלאת את הצרכים שהוא מצפה מבן/בת הזוג ע"מ שיחליטו להתחתן איתו. דבר זה יכול ונכון שיעשה הן ע"י היכרות אישית והן ע"י בירור עקיף אצל אנשים המכירים אותם. זה נכון עובדתית שישנו איזה זמן ממוצע שווה אצל אנשים שיודעים מה הם מחפשים מבן הזוג ויודעים כיצד לברר ולבדוק האם בן/בת הזוג המיועד מתאים להגדרות אלו כשדבר זה חשוב ורלוואנטי בכל גיל. בהצלחה יאיר אביני

נגיעה - סוג של תקשורת

אני אשה נשואה ועו"ס. לאחרונה התחלתי לעבוד עם עולים מאתיופיה. (אני אינני אתיופית. ציינתי זאת כדי שתבינו את הבעיה שלי) .הם הביאו איתם מאתיופיה את המנהג שבמפגש חברתי הם לוחצים ידיים זה עם זה.(גם גבר לוחץ יד של אישה) . קרובי משפחה נוהגים אצלם לנשק זה את זה על הלחי מספר פעמים.(גם גבר מנשק אשה שהיא קרובת משפחה). שמעתי שפעם בעולם היהודי החלו הרבנים לאסור נגיעה. כלומר - איסור נגיעה הוא בעצם דרבנן ולא דאורייתא. הוא נעשה כדי למנוע איסורים אחרים (מה שנקרא זה סייג לגדר). איסור נגיעה זה לא הגיע ליהודי אתיופיה שהיו מנותקים משאר העולם היהודי. לפי ההלכה הפלשית (הלכת יהודי אתיופיה), לא היה באתיופיה איסור נגיעה. הסיבה לכך פשוטה: לא היה שם צורך באיסור נגיעה. באתיופיה כל אשה ונערה יהודיה בזמן נידתה היתה הולכת להתבודד בבקתה של נשים נידות. היא היתה שוהה שם כל זמן נידתה. אחרכך היא היתה הולכת לטבול בנהר. אז היא היתה טהורה ויכולה לחזור לבני משפחתה. באתיופיה, הגברים נפגשו עם הנשים רק בימי טהרתן ולכן לא היתה בעיה של איסור נגיעה. מותר לגעת באשה טהורה. לפי היהדות, אין כלל בעיה של איסור נגיעה, עם האשה הינה טהורה בזמן הנגיעה. עם עלייתם ארצה, המשיכו העולים להשתמש במנהג שמתיר נגיעה בין שני המינים. המנהג הזה נמשך בארץ מכוח ההרגל. זהו מנהג שהיה קיים בגולה דורות רבים. נכון שבארץ נוצרה בעיה חדשה שלא היתה קימת באתיופיה - הגברים נפגשים עם הנשים גם בזמן נידתן. אבל כפי שכבר הזכרתי, המנהג היה מקובל בגולה ולכן ממשיך להשתמר בארץ. למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה?. כי אני באה מתרבות אחרת. ההלכה האשכנזית אוסרת נגיעה בין המינים (אולי גם ההלכה הספרדית אוסרת זאת באיסור חמור. אינני יודעת כי איני שייכת לציבור הספרדי). נכון שאיסור זה הוא רק מדרבנן. אבל עדיין זו לא סיבה להפר איסור זה. אינני יודעת מה לעשות. עולה שמגיש לי את ידו, האם עלי ללחוץ אותה?. אם לא אעשה זאת - הוא ייעלב. לחיצות ידיים ונגיעות בין המינים (נשיקות על הלחי, נגיעה בכתף) משמשות אצל העולים סוג של תקשורת. זה מראה על קירבה בין האנשים. אם אלחץ את ידו, הוא יראה בזה סימן לכבוד והערכה מצידי. אבל אז אני עוברת על איסור נגיעה. מה עושים?. שאלה נוספת - האם בתקופה שאני טהורה (אחרי טבילה במקווה) אז אין בעיה של איסור נגיעה? האם אז מותר ללחוץ יד של גבר?. אם נמשיך בחוט המחשבה הזה אז נגיע למסקנה שאולי בתקופת ההיריון (אי"ה) אין בכלל בעיה של איסור נגיעה, כי זו תקופה שהאשה אינה נידה.

תקשורת אסורה

שלום לך, אין זה משנה אם הדבר אסור מדאורייתא או מדרבנן. ובכלל דעת הרמב"ם שנפסק בזה להלכה שיש בנגיעה איסור תורה. כשאין חילוק בין תקופה זו או אחרת במצבה של האשה. לצערינו, היהודים שגלו לאתיופיה היו מנותקים שנים רבות מכלל החיים היהודיים וממש נשתכחה מהם התורה עד כדי שלדעת הפוסקים הם צריכים לעבור גיור לחומרא. כך ש'מנהג' שלהם אינו תקף מבחינה הלכתית כאשר אצל כל שאר היהודים נפסק ללא מחלוקת לאיסור הן אשכנזים,ספרדים והן אצל התימנים. החשש שלך שמא הגבר האתיופי המושיט לעברך יד ללחיצה יעלב הוא נכון ומוצדק - אם וכאשר תתעלמי בצורה מופגנת מביטויי התקשורת והאהדה שהוא מנסה לשדר. אולם כאשר תומרי בצורה ברורה שאצלכם מקפידים בזה ובלי להכנס לוויכוחים אם הדבר אסור או מותר אין סיבה לחשוש שמא אי הושטת היד וכדו' ישדר זילזול ויגרום לפגיעה. ומי כמוך העוסקת בעו"ס יודעת עד כמה דברים יכולים להתפרש בצורה שונה בהתאם למסגרת ולצורה שבה הם נאמרים. בהצלחה יאיר אביני

זמן הכרות - המשך לשאלה

סתם מתוך סקרנות: מה הן הסיבות הנוספות שבגללן הדת היהודית חושבת שאין צורך לצאת הרבה זמן עד ההחלטה להינשא?.

תגובה

שלום לך, תוכל לראות קצת הרחבה בעניין זה בתשובה קודמת שכותרתה 'ההיכרות קודם הנישואין' ולא רק מהפן היהודי. בהצלחה יאיר אביני

בקשר ל'תקשורת אסורה' שכתב אביני יאיר

בתשובתך 'תקשורת אסורה' כתבת בין היתר שיהודי אתיופיה - "היו מנותקים שנים רבות מכלל החיים היהודיים וממש נשתכחה מהם התורה עד כדי שלידיעת הפוסקים היו צריכים לעבור גיור לחומרא". אבקש לקבל בקצרה תשובות על שאלות שעלו במוחי כאשר קראתי את הקטע הנ"ל: א. זה נכון שהיהודי אתיופיה היו מנותקים משאר העולם היהודי אבל בודאי שהם לא היו מנותקים מהחיים היהודיים כפי שכתבת. מה שמפליא הוא שלמרות ניתוקם מהעם היהודי הם המשיכו לשמר את החיים היהודיים - הם הקפידו על שמירת כשרות (אבל לא על הפרדה בין חלב לבשר. איסור זה לא הגיע אליהם בגלל ניתוקם מהעם היהודי. בעולם היהודי עצמו, ידוע שאיסור זה לא היה קים בתקופת התנ"ך אלא הגיע בתקופה מאוחרת יותר של דרבנן.), הקפידו על שמירת שבת וחגים (רק חגים מהתורה וגם צום אסתר. חנוכה ופורים לא נחגגו בגלל שאלה חגים מתקופה מאוחרת יותר), הקפידו על דיני טומאה וטהרה ועל ברית מילה. הם לא שכחו את ירושלים ותמיד התפללו שיחזרו אליה. האם כל זה לא נחשב בעיני כבוד הרב לשמירה על חיים יהודיים?. כיצד ניתן לומר שהיו מנותקים מכלל החיים היהודיים?. הם המשיכו להחיות את החיים היהודיים בתוכם - הם חשבו שהם היהודים האחרונים שנשארו בעולם ולכן היה להם חשוב לשמור על הגחלת היהודית.. ב. התורה לא נשתכחה מהם. פשוט היה להם אותה רק בשפת הגעז ולא בשפת הקודש. לא היה בידיהם את המשנה והתלמוד. האם ניתן לומר שנשתכחה מהם התורה רק בגלל שלא הגיעה אליהם התורה שבעל פה והיה להם רק את התורה שבכתב?. כיצד יכלה להגיע אליהם התורה שבעל פה, הרי ידוע שהם היו מנותקים מקהילות יהודיות אחרות. מה שמפליא ביותר זה שלמרות שהיו צריכים לפרש בעצמם למה התכוונה התורה, רבות מההלכות שהם קבעו בעצמם, דומים להפליא להלכות שפסקו דרבנן. אולי זה סתם צירוף מיקרים. ג. האם בגלל החשיבה המוטעת 'שהתורה נשתכחה מליבם' הוחלט שיש לגיירם גיור לחומרא?. ד. האם הוחלט שיש לגיירם גם בגלל צבע עורם השונה?. אילו סיבות נוספות הביאו להחלטה שיש לגיירם?. ה. האם יש הבדל בין הפוסקים האשכנזים לבין הפוסקים הספרדים בשאלה האם צריך לגיירם?. שמעתי פעם, שהיו מנהיגים רוחנים ספרדים שאמרו, שיביאו את האתיופים אליהם והם יקבלו אותם, כי גם הם מזרחים (שחורים) כמוהם. האם שמעת על זה?. סליחה על האריכות והסירבול בשאלות.

תגובה

שלום לך, ניכר מדברייך עד כמה את איכפתית לנושא, ואשרייך על כך. מאחר ונושא חשוב זה אינו ממטרות הפורום הזה, אשמח לענות לך ביתר הרחבה בטל'. (050-4188877) בהצלחה יאיר אביני

זיווג שבא מהשגחה עליונה

לפי היהדות - "ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לבן פלוני". מה קורה במצב שבו בת פלוני או בן פלוני לא נישאו כלל. כלומר הם הגיעו לגיל מבוגר והם עדיין רווקים. האם אפשר לומר שבמקרה כזה, אצלם 40 יום לפני יצירתם לא יצאה בת קול להגיד מי הזיווג שלהם?. האם ניתן לומר שאצלם ההשגחה העליונה לא נתנה להם זיווג?.

תשובה

שלום לך, א.כן, יכול להיות שבין תפקידי אותה נשמה בעוה"ז לא נכלל גם נישואין. ב. המשך אותו מאמר חז"ל בגמרא מסכת סוטה דף ב הוא: "שדה פלונית לפלוני". האם לכל אחד יש חלקת אדמה? ג. יש ואדם דוחה בידים את זיווגו המיועד לו. עיין בהקשר לזה בספר 'קרינא דאיגרתא' של הרב יעקב ישראל קנייבסקי ('הסטייפלר') ד. עיין בדברי הרמב"ם בפרק שמיני בהקדמה לפירושו על מסכת אבות ובהגהות ה'יעב"ץ' שם. בהצלחה יאיר אביני

אלימות מילולית

האם אלימות מילולית ונפשית מצד הבעל מספיקה בתור עילה בשביל גירושין?. אני ובעלי מסתדרים ביננו. הבעיה היא היחס שלו כלפי. הוא צוחק עלי בנושאים שונים אבל לא בפרהסיה. למשל הוא אומר לי - "את נראית כמו סמיטריילר, תרדי במשקל" או "את נראית כמו דאבל קבינה, מה עם דיאטה?". אני מרגישה שדיבורים אלה הם גם סוג של אלימות נפשית. הוא גם צוחק מדברים אחרים שאופיינים לי. למשל - אני לפעמים לא זוכרת איפה שמתי דברים. אז הוא אומר לי - "איזה מפוזרת את, מה יהיה איתך?". או שלפעמים עשיתי משהו בטעות, שפכתי את הכוס על השולחן או שכחתי לכבות את הסיר כשנגמר זמן הבישול, ואז הוא אומר לי - "את משהו מיוחד. יש לך כישרון מיוחד להרוס דברים". אני בתגובה שותקת כי אינני רוצה להפוך את זה למריבה ממש. אני מרגישה ממש שאני צריכה לשתוק על שהוא פוגע בכבודי. לפעמים אני רוצה לזעוק - "ומה איתך, אתה כליל השלמות? גם אתה עושה טעויות לפעמים". אבל אני שותקת ואת הכעס כלפיו שומרת בתוכי. נמאס לי מהמצב. אינני רואה טעם להגיד לו שיפסיק להתנהג כך. אני חושבת שלדבר איתו לא יעזור. זה האופי שלו והוא לא ישתנה. מה לעשות?.

בהצלחה בטיפול

שלום לך, את פותחת את שאלתך בצורה מענינת; האם יש בדברים שאת מספרת עילה לגירושין. התשובה לכך יכולה להיות כן מוחלט ולא חד משמעי. הבה ונבין, כל בעיה בין בני זוג יכולה שתהיה 'עילה לגירושין' בין אלימות מילולית הכרוכה בהשפלה תמידית, חוסר אפשרות לתיקשורת נורמלית או חיכוכים תמידיים בנושאים כאלו ואחרים. תמיד נוכל לקום 'לשבור את הכלים' ולחשוב שהצלחנו "להציל" את העתיד שלנו. מנגד, על כל בעיה שצוינה וכדו' נוכל לעשות בדק בית מחודש ולנסות לשנות את ההרגלים השליליים, על מנת להציל (והפעם בלי מרכאות) את העתיד האישי שלנו ואת העתיד של ילדינו. התאור שלך בהחלט מצביע על בעיה קשה הן לך כיוון שאף אדם לא יכול להמשיך ו'לסחוב' את חייו תחת שמיעת השפלות תמידיות והן אצלו שהאכזבות שלו ממך או מעצמו מקבלים ביטויים כ"כ לא אפקטיביים והרסניים. ברור שאתם נימצאים בנקודה שבה עליכם לקבל עזרה. אומנם את רואה בהתנהגותו ביטוי ל'אופי' שלו ולכן את לא תולה תקוה בלדבר איתו, ואכן לא צריך 'לדבר איתו' אלא אתכם ועם הזוגיות שלכם על מנת לדעת מה גורם באמת להתנהגות זו וכתוצאה מאיזה חסר (אני מניח שבתקופת החיזור שלו אחרייך ובימים הראשונים שלכם כזוג לא ראית התנהגות כזו מצידו...) גשו לטיפול זוגי לפני שאת שוקלת מחשבה על פרידה כיוון שעילה לגירושין יש בכל דבר. את לא צריכה להסכים ולקבל התנהגות מעין זו אבל מצד שני אל תמהרי לחשוב שגירושין הם פיטרון בטח לא לפני שניסית בצורה רצינית ומקצועית לבדוק ולנסות לשנות את המצב. בהצלחה יאיר אביני

שכינה שרויה ביניהם...

האם זוג שאינו רב ומתווכח כלל, נחשב לזוג שחי באושר?. אני יודעת שלפי תורת הפסיכולוגיה מצב כזה שזוג נשוי לא רבים ביניהם כלל וכלל, נחשב למצב לא בריא. כלומר, מצב כזה מראה שכנראה אין התאמה ביו בני הזוג. אין להם על מה לריב בכלל... כיצד יועצי נישואין רבניים מתייחסים לזוג נשוי שאין ביניהם ויכוח או ריב בכלל?. האם זה נחשב למצב טוב בחיי הנישואין?. האם זה נחשב למצב אידיאלי שצריך לשאוף להגיע אליו?. זו שאלה סתם מתוך סקרנות. ניתן לראות זוגות במצב כזה.

או שלא...

שלום לך, נכון הדבר שעל פי רוב בכל זוג נשוי יכולים שתהינה נקודות של חוסר תמימות דעים, זה טבעי ונורמלי לחולטין שלכל אדם מותר וזכותו לגבש לעצמו דיעות בכל נושא. "וכשם שפרצופיהם שונים כך דיעותיהם שונות". ההבדל בין זוג ש'שכינה שרויה ביניהם' לבין זוג שלא הוא בדרך התנהגותם באותם מיקרים שדיעותיהם חלוקות. זוג בריא יודע לכבד זה את דעתו של זה ולא מגיעים למצב שהאחד יכפה את דעתו על השני אלא הם רכשו 'כלים' לדעת איך וכיצד מנהלים דיון פורה ועיניני גם בנושאים שהם חלוקים בהם, הם למדו לדעת כיצד להגיע לפשרה מוסכמת על שני הצדדים כך שאף אחד מהם לא מרגיש בסופו של דבר סיבה למתח ביחסים עקב חוסר הסכמה של בן/בת הזוג. זוגות שלא רכשו כלים אלו נוכל למצוא אותם בוויכוחים סוערים ולא תכלתיים (כשבהרבה מהמקרים וויכוחים אלו הם בנושאים עקרים ולא מהותיים) ישנם גם זוגות שעקב חוסר הסכמה ממושך בנושאים שונים ועקב אי יכולת לנהל דיון פורה בדברים החלוקים הם מגיעים למן שביתת נשק עצובה הנגרמת מריחוק נפשי זה מזה. 'הם כבר לא מתווכחים'. לסיכום, אין מטרה בוויכוח לשם וויכוח, אין מנצח בוויכוח, יש לדעת כיצד לנהל דיון במקרה של חוסר הסכמה תוך כיבוד האדם המביע דיעה נגדית. בהצלחה יאיר אביני

האמנם שכינה שרויה ביניהם?

אני מסכימה עם דברי הרב. זוג צריך לדעת איך מנהלים דיון בזמן ויכוח או ריב. זוג צריך לדעת לכבד אחד את השני ולא לכפות דעה בזמן הויכוח. נכון שאין מצב של ויכוח רק לשם ויכוח, ואין צד שהוא המנצח בויכוח. נכון שצודק הרב באומרו שיש לדעת כיצד לנהל דיון במקרה של חוסר הסכמה תוך כיבוד דעתו של בן הזוג. אך תשובות אלה אינן קשורות כלל לשאלה שלי. אני לא שאלתי מה צריך לעשות כאשר יש ויכוח בין בני זוג. אני מדברת על מקרה בדיוק הפוך למקרה שתיאר הרב. השאלה שלי הייתה, כבוד הרב, מה צריך לעשות כאשר אין בכלל שום ויכוח בין בני הזוג. אין טעם להסביר את הענין של צורת ויכוח מכובדת לזוג שבכלל לא מגיע לשום ויכוח. השאלה שלי לרב היא: כיצד הוא מתייחס לבני זוג שאף פעם לא מגיעים לויכוח. כיצד הרב מתייחס לבני זוג שאף פעם לא נכנסים לדיון לגבי מחלוקת כלשהיא. האם המצב שבו בני זוג לא רבים בכלל ולא מתווכחים בכלל, הוא מצב טוב?. האם הרבנים ויועצים רבניים מסתכלים בעין יפה על בני זוג שאף פעם לא רבים ביניהם?. אני יודעת שקשה לכבוד הרב להאמין שיש מצב כזה. אבל המצב הזה קיים. ישנם זוגות שלא רבו אף פעם, שלא התווכחו ביניהם אף פעם. האם הרב חושב שמצב כזה תורם לחיי הנישואין או שלדעת הרב, מצב כזה מעיד שמשהו לא כשורה אצל בני הזוג?. שאלה נוספת היא למה בכלל יש זוגות שלא מתווכחים אף פעם? האם זה בגלל חוסר התאמה ביניהם? אולי יש סיבה אחרת?. רק אל תגיד את התשובה הבנאלית האומרת שיש זוגות שלא אוהבים להתווכח בכלל. אני מסכימה שיש זוגות שלא אוהבים להתווכח בכלל. אבל אני חושבת שבמסגרת חיי הנישואין, צצים לפעמים בעיות בעקבות החיים המשותפים. עצם החיים המשותפים מעלים דברים שצריך לטפל בהם. אם כן, הכיצד ישנם בני זוג שלא מתווכחים אף פעם?. האם ישנם בני זוג שלא רבים ביניהם אף פעם בגלל ש'השכינה שורה ביניהם'?.

כבר עניתי

זוג שיודע איך וכיצד לטפל באותם בעיות הצצים בעקבות החיים המשותפים בצורת דיון בריאה אשריהם ושרק ימשיכו כך. זוג שלא יודע ומתעוררים שם וויכוחים לא תכלתיים עליו ללמוד לנהל דיון בצורה נכונה. זוג שאין לו צורך לנהל דיון כיוון שלא נוצר אצלם הצורך לזה ולא הזדמנו לפניו חילוקי דיעות (אם יש כאלו...) - אינני מבין מה השאלה. זוג שכבר התייאש מלהתווכח - נימצאים בבעיה ועליהם לטפל בכך. יאיר אביני

"וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם"

שלום לכם. "וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם" זו תפילת מי שבירך שאני אומרת כל יום עבור הילדים מהנישואין הראשונים של בעלי. הדברים הללו לא נאמרים מתוך ציניות. בעלי מאד רוצה שהם יצליחו בעתיד ולכן אני מוסיפה את תפילת מי שבירך הפרטית שלי... אין לי שום דבר נגד הילדים של בעלי מנישואיו הראשונים. ילדים אלה לא עשו לי שום דבר רע. בזמן שהם נולדו אני בכלל לא הכרתי את בעלי. עבורי הנישואין עכשיו אלה נישואין ראשונים. עבור בעלי הנישואין עכשיו אלה נישואין שניים. כשהכרתי אותו הוא היה גרוש פלוס שנים. הילדים מנישואין ראשונים הם היום כבר ילדים גדולים (לומדים בבתי ספר). הילדים המשותפים שלנו (גם שנים) הם עדיין קטנים. בעלי שומר על קשר טוב עם ילדיו מהנישואין הראשונים. אני רואה זאת בעין יפה. הבעיה היא שהרבה פעמים הוא מדבר על הילדים הגדולים. כמה שהם טובים, מוצלחים. ושהוא רוצה שהם יצליחו בחיים. זה קצת מפריע לי. אין לי רגשות קנאה כלפי הילדים האלה. אני רואה שבעלי נותן הרבה תשומת לב לילדים המשותפים שלנו. הוא גם מתגאה בהם כאשר הוא נמצא מחוץ לבית. אבל בכל זאת... קשה לי להסביר את רגשותי. אני חושבת שבעלי צריך בביתנו להוריד את המינון של התשבוחות שהוא מפזר על ילדיו הגדולים. נמאס לי לשמוע לעיתים קרובות כמה הילדים שלו חכמים ומוצלחים. מה לעשות?. לדבר איתו על כך?. הרי הוא ייפגע מכך. אולי אם אהיה כנה איתו, זה יגרום לריחוק ביננו?.

אשרייך

שלום לך, את צודקת. למרות מידותייך הטובות כפי שניכר מהדברים שאת כותבת סוף סוף כולנו בני אדם ובהחלט סביר שתחושי חוסר נוחות מסויימת ברגשותייך. הקשר עם העבר במידה כזו או אחרת (גם כשהוא לא בצורה שלילית וכפי שאת מספרת) הוא אחד המפריעים הקיימים בכל נישואין שניים. וטוב היה אם בעלך יהיה מודע לזה וינסה להפחית את מינון התישבחות על ילדיו כאשר את לידו. אינני מכיר את הדינמיקה ביניכם על מנת לדעת אם כדאי לך לשוחח איתו על כך או שמא הוא לא יבין את הדברים נכון ויחשוב שאת מדברת מקינאה וכדו'. אם לדעתך הדברים יובנו נכונה גם אם את תדברי איתו, אדרבא עשי זאת. אם לא נסי למצא אדם אחר שיסב את תשומת ליבו לזאת. בהצלחה יאיר אביני

השכינה - שאלה אחרונה

אני אנסה לחדד את השאלה. כיצד ייתכן מצב שיש זוג שלא הזדמנו לפניו שום חילוקי דעות?. האם אתה מכיר זוג שאף פעם לא היתה להם מחלוקת?. האם אתה מכיר זוג כזה, שכל הזמן 'השכינה שרויה ביניהם' ?. האם זה לא נראה לך מצב מוזר ?. האם אתה מכיר בני זוג שאף פעם בחייהם לא רבו ואף פעם לא התווכחו ביניהם?. האם ניתן למצוא בכלל זוג כזה בעולם ?. האם זה נראה לך אפשרי שקיים זוג כזה ?.

תשובה אחרונה

הבה ונבין, האדם נמצא כאן בעולם על מנת שיתמודד כנגד קשיים וניסיונות בחייו ולכן נדרש ממנו לעמוד במשימות (מצוות עשה) ולהיזהר מבורות פתוחים בדרכו (מצוות לא תעשה). גם מסגרת הנישואין היא חלק מתפקיד האדם כאן בעולם והקב"ה יצר כל אדם עם טבעים שונים (ובודאי גבר ואשה) על מנת שתהיה לנו ההזדמנות לעבד ולשפר את מידותינו. אצל כל זוג סטנדרטי ישנם מפעם לפעם חילוקי דיעות ואי הסכמה ועליהם לדעת להגיע לעמק השווה תוך שלום ואחוה, ואינני מכיר אדם בעולם שיסכים עם מישהו על הכל כל הזמן. יאיר אביני

אלימות נגד הילדים

מה ניתן לעשות נגד אב שמכה את ילדיו?. האשה שותקת כי היא מבינה שהאב חושב שכך צריך לחנך את הילדים. מה שנקרא "חוסך שבטו,שונא בנו". האב אינו מכה את אשתו אך מכה את הילדים כאשר הם מרגיזים אותו. גם אם ההרגזה זה על דבר פעוט. לפעמים המכות של האב משאירים סימנים למספר שעות על הילדים. האם אמנם לא מכה את הילדים אך צובטת אותם לפעמים. שגם זה מאד כואב לילדים. אני לא חושב שאפשר להוציא את הילדים מהבית. ההורים מפרנסים את הילדים בכבוד ולא שמעתי שעו"ס מוציאים ילדים מבתיהם רק בגלל שיש מכות בבית. הילדים לא קטנים אלא תלמידים בבתי הספר. אחד מהילדים לומד בפנימיה כך שהוא סובל מהמכות והצביטות 'רק' בסופי שבוע, בחגים ובחופשות. שאר הילדים קטנים יותר ולא כדאי לשלוח אותם לפנימיות של ילדים כי הם לא בשלים עדיין לגור בפנימיה והריחוק מהבית יקשה עליהם. אין טעם לדבר עם ההורים שיפסיקו את המכות והצביטות. הם חושבים שכך צריך לחנך את הילדים. עלי להוסיף שהמכות והצביטות הן לא מעשה יומיומי. אבל הם משאירים צלקות בנפשם של הילדים בגלל הכאבים הפיזיים שנגרמים מהם ובגלל שלעיתים נשארים סימנים על הגוף מהמכות. אני קרוב משפחה שרואה את המצב אך לא יכול לעזור. ההורים מאד יכעסו אם אני אתערב. אני יודע שהמצב הזה קים בהרבה בתים והוא נמשך עד שהילדים עוזבים את הבית. המצב הזה הוא בעצם הפך להיות מצב נורמטיבי. האם אפשר לעזור במשהו לילדים האומללים האלה?.

"לא תעמוד על דם רעך"

שלום לך, עצוב לקרא את מה שכתבת אבל לדאבונינו המצב הזה קיים. צריך להכיר קצת יותר מקרוב את המקרה על מנת לחוות דיעה חד משמעית. אבל באופן עקרוני, במקרה שהורים מתעללים בילדיהם וחושבים אותם לרכושם וקינינם הפרטי יש לדווח על כך לרשויות הרווחה במקום המגורים. (הם לא יספרו שאתה דיווחת כך שאין ממה לחשוש) הבה ונשאיר להם את ההחלטה האם להוציא את הילדים מהבית לפנימיה, אומנה או ללוות את המשפחה בהדרכה מיקצועית. (אם ישנה החלטה להוציא את הילדים יש לתת את תשומת הלב שהמקום החדש יתאים לאורח החיים של משפחה זו.) בהצלחה יאיר אביני

שלושים פלוס

קראתי כתבה בעיתון על מחקר שנעשה בארצות הברית. לפי המחקר שנעשה, היום אישה בת 30 פלוס (כלומר מעל גיל 30), שגרה בארצות הברית והיא רווקה הסיכויים שלה להינשא הם פחותים מהסיכוי שלה להיפגע ממכת ברק. כלומר, רווקה מגיל 30 ומעלה יש לה יותר סיכוי להיפגע ממכת ברק מאשר להינשא בנישואין ראשונים. מה דעתכם על כך?. מדינת ישראל היא גם מדינה מודרנית כמו ארצות הברית, אך עדיין ישראל מאופיינת גם במסורתיות מסוימת. האם לדעתכם מה שתקף לגבי הרווקה בארצות הברית תקף גם לגבי הרווקה במדינת ישראל?. האם בגלל שמדינת ישראל יש בה מסורתיות מסוימת אז ניתן אולי להגדיל את סיכוי הרווקה מעל גיל 30 להינשא?. מכאן אולי אנו יכולים להגיד נניח,שבישראל הסיכוי של רווקה בת 30 פלוס להינשא הוא לא פחות מהסיכוי להיפגע ממכת ברק אלא הוא שווה לו. כלומר, בישראל לרווקה בת 30 פלוס יש סיכוי להינשא בדיוק כמו הסיכוי שלה להיפגע ממכת ברק. לפי זה הרווקה הישראלית בת ה30 פלוס יש לה יותר סיכוי להינשא מאשר לעמיתה שלה בארצות הברית, אך עדיין הסיכוי של הישראלית להינשא נמוך מאד. מה דעתכם?.

מהלישכה המרכזית לסטטיסטיקה

נישאים, לפי גיל ומין PERSONS MARRYING, BY AGE AND SEX Brides כלות Grooms חתנים גיל 1995- 1995- 1990- (1)1985- 1995- 1995- 1990- (1)1985- Age 2002 1999 2003 1999 1994 1989 2002 1999 2003 1999 1994 1989 שיעורים(3) מספרים מוחלטים שיעורים(3) מספרים מוחלטים RATES(3) ABSOLUTE NUMBERS RATES(3) ABSOLUTE NUMBERS סך הכל 35.4 42.5 39,154 190,011 167,697 152,908 40.3 48.7 39,154 190,011 167,697 152,908 TOTAL 25.3 30.5 6,804 36,313 36,804 35,899 4.7 4.6 1,350 5,975 5,792 5,060 Up to 19 עד 1.7 0.7 188 384 312 2,036 0.3 0.2 53 201 172 348 Up to 16 עד 26.7 38.9 1,461 9,195 10,174 7,983 17 41.8 51.2 2,222 11,934 12,004 11,881 6.5 5.9 378 1,544 1,646 1,442 18 57.8 65.8 2,933 14,800 14,314 13,999 15.9 15.9 919 4,230 3,974 3,270 19 77.3 104.8 14,997 85,111 78,836 72,068 41.6 55.4 10,383 60,839 59,067 57,007 20-24 67.5 76.1 3,174 15,673 14,860 14,633 22.1 25.6 1,236 6,402 6,116 5,392 20 68.4 89.0 2,888 16,520 16,651 15,980 33.8 38.5 1,785 9,253 8,641 8,414 21 74.1 107.0 2,853 17,471 17,350 15,998 43.2 54.7 2,156 12,335 12,454 12,479 22 85.3 129.1 2,990 18,143 16,072 14,015 51.8 74.2 2,439 15,239 15,103 15,014 23 98.7 144.7 3,092 17,304 13,903 11,442 63.0 97.0 2,767 17,610 16,753 15,708 24 109.7 135.0 11,995 46,559 33,874 28,077 102.6 143.8 16,507 76,848 64,286 57,153 25-29 110.4 153.9 3,103 14,914 11,202 8,912 78.0 123.3 3,161 18,824 16,649 15,164 25 120.3 149.9 3,024 11,754 8,286 6,905 97.1 143.5 3,607 18,186 15,143 13,498 26 111.4 131.7 2,449 8,856 6,092 5,134 111.0 157.1 3,659 16,141 13,113 11,531 27 103.3 113.6 1,909 6,351 4,745 4,034 120.5 155.4 3,332 13,156 10,672 9,377 28 96.8 96.2 1,510 4,684 3,549 3,092 121.5 150.0 2,748 10,541 8,709 7,583 29 57.4 60.0 3,304 11,298 9,404 9,041 99.6 124.4 6,760 26,236 22,189 19,234 30-34 76.2 83.0 1,037 3,480 2,781 . . 109.4 154.4 2,036 8,242 6,897 . . 30 65.3 68.7 816 2,653 2,164 . . 108.5 136.0 1,701 6,088 5,161 . . 31 54.8 58.9 634 2,142 1,829 . . 97.8 124.9 1,308 4,906 4,183 . . 32 44.7 45.3 464 1,618 1,494 . . 88.2 111.8 970 3,856 3,299 . . 33 37.0 38.3 353 1,405 1,136 . . 81.0 92.4 745 3,144 2,649 . . 34 23.0 23.1 985 4,473 3,991 3,885 58.5 64.9 2,067 9,068 7,682 6,684 35-39 10.2 11.1 432 2,103 1,997 1,466 29.4 36.8 828 4,004 3,429 2,879 40-44 6.1 7.5 267 1,241 918 696 16.7 25.8 430 2,155 1,675 1,469 45-49 1.1 1.3 370 2,000 1,548 1,589 7.3 9.7 829 4,061 3,338 3,281 (2)50+ - 913 325 187 - 819 239 141 לא ידוע Not known

שלושים פלוס

קראתי כתבה בעיתון על מחקר שנעשה בארצות הברית. לפי המחקר שנעשה, היום אישה בת 30 פלוס (כלומר מעל גיל 30), שגרה בארצות הברית והיא רווקה הסיכויים שלה להינשא הם פחותים מהסיכוי שלה להיפגע ממכת ברק. כלומר, רווקה מגיל 30 ומעלה יש לה יותר סיכוי להיפגע ממכת ברק מאשר להינשא בנישואין ראשונים. מה דעתכם על כך?. מדינת ישראל היא גם מדינה מודרנית כמו ארצות הברית, אך עדיין ישראל מאופיינת גם במסורתיות מסוימת. האם לדעתכם מה שתקף לגבי הרווקה בארצות הברית תקף גם לגבי הרווקה במדינת ישראל?. האם בגלל שמדינת ישראל יש בה מסורתיות מסוימת אז ניתן אולי להגדיל את סיכוי הרווקה מעל גיל 30 להינשא?. מכאן אולי אנו יכולים להגיד נניח,שבישראל הסיכוי של רווקה בת 30 פלוס להינשא הוא לא פחות מהסיכוי להיפגע ממכת ברק אלא הוא שווה לו. כלומר, בישראל לרווקה בת 30 פלוס יש סיכוי להינשא בדיוק כמו הסיכוי שלה להיפגע ממכת ברק. לפי זה הרווקה הישראלית בת ה30 פלוס יש לה יותר סיכוי להינשא מאשר לעמיתה שלה בארצות הברית, אך עדיין הסיכוי של הישראלית להינשא נמוך מאד. מה דעתכם?.

בעיה בהורדה

לצערי הטבלה לא ירדהבאופן ברור. בכל אופן תוכל לעיין בעצמך באתר של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ולקבל תשובה. יאיר אביני

הדרכתכם לחיי נישואין

אני רואה שבתשובותיכם אינכם מעודדים קרבה רגשית לפני החתונה. אתם אולי מפחדים שזה יגיע לקרבה גופנית.אבל אם זה לא יגיע לקרבה גופנית,למה לא לעודד קרבה רגשית בין בני הזוג לעתיד?.הרי מדובר בזוגות שבאים מבתים שונים.נכון,הם באים מאורח חיים מאד דומה.אבל עדיין הם שונים זה מזה בגלל מינם השונה,אופים השונה וכו'.בזה שאתם אינכם מעודדים להגיע לקרבה רגשית לפני הנישואין,אתם גורמים לקיום גול עצמי אצל הזוגות האלה: הם מרגישים לא נוח אחד עם השני וביום החתונה הם אפילו מפוחדים מארוע החתונה עצמו.(כי הם מרגישים בחתונה עדיין זרים זה לזה). לא חבל שעידוד מצב זה גורם לריחוק בין בני הזוג?.

מטרת ההדרכה

שלום לך, הבה ולא נניח הנחות מוקדמות בטעות. קרבה ריגשית קודם הנישואין היא טובה ומועילה. אני מניח שההגדרה לקרבה הריגשית שאת כותבת איננה אחידה אצל כולם. בחור או בחורה העומדים לפני נישואין בהחלט אמורים לחוש קרבה ריגשית זה לזו ולהיפך ואכן חלק מההדרכה הקדם נישואין עוסק בזה. גם ע"י הסבר אותם נקודות שציינת כהבדלי אופי, מין וכדו'. הגדרת הקרבה הריגשית ומוכנות שלמה לנישואין תהיה כאשר לכל אחד מבני הזוג תהיה את אותה תחושה רגועה, רצון לשהות זה במחיצת זה, געגועים וכו' וכו'. אין זה סותר את החשש הטיבעי מפני הלא ידוע הקיים בכל נושא ובמיוחד לפני צעד כ"כ משמעותי לאדם. תחושת בילבול מסוימת ולפעמים במקרים יותר קיצוניים אפילו פחד משתק יכולים להיות אצל כל אדם בריא עקב המשמעות הגדולה של הצעד הזה. כאשר הדרכה נכונה ותמיכת בני המשפחה/ידידים מקילים אצל כולם את התחושות הטיבעיות האלו הנובעות מעצם הצעד המשמעותי ולא מהחשש מפני הבן/בת זוג, כשבנוסף מקנה ההדרכה ידע על מערכת הנישואין איך וכיצד להעצים את הקרבה הריגשית ולשמר אותה לאורך זמן. בהצלחה יאיר רביני

הדרכה

הרב כתב כך:"תחושת בילבול מסוימת ולפעמים במקרים קיצוניים יותר אפילו פחד משתק יכולים להיות אפילו אצל כל אדם בריא עקב המשמעות הגדולה של הצעד הזה". הרב טוען שהבילבול והפחד נובעים מעצם המשמעות של קבלת החלטה כה חשובה אך לא מתוך חשש מפני בן הזוג. סליחה?.אני נשואה מעל עשור. אני נישאתי לבעלי מספר חודשים לאחר תחילת ההכרות.נכון שלא נגענו אחד בשני לפני החתונה,אך בוודאי הרגשנו קירבה ריגשית גדולה זה לזו,בזמן ההכרות. אנחנו כבר בפגישות הראשונות ידענו שזה זה. למרות הצעד המשמעותי שבקבלת ההחלטה,לא היה לאף אחד משנינו,הרגשת בילבול או פחד.ההפך,אנחנו חיכינו ליום שנהיה ביחד. אולי הרב מדבר על המגזר החרדי,שבו מקובל יותר לא לפתח שום קירבה ריגשית בין בני הזוג לפני הנישואין. אם בדברייך התייחסת לציבור הדתי לאומי,אתה טועה. בציבור זה,אם יש תחושת פחד,בילבול או שיתוק, זה לא נובע מעצם קבלת החלטה כה משמעותית,אלא בגלל הריחוק הריגשי הקיים בין בני הזוג,לפני הנישואין. למה רבנים מעודדים בני זוג בציבור הדתי לאומי להתחתן ללא קירבה ריגשית לפני הנישואין?. הרי מצב כזה של ריחוק ריגשי גורם לתחושות פחד מפני חיי הנישואין המתקרבים.

תגובה

יפה שחשת קרבה ריגשית קודם החתונה. את שותפה בזה להרבה מאד זוגות הן מהציבור הדתי לאומי הן החרדי והן החילוני, זו תחושה שבהחלט כדאי שתהיה קודם הנישואין. ושתזכו להעמיק עוד ועוד את הקרבה הריגשית הזאת. אין שום הכוונה אצל הרבנים ובוודאי שלא באתר הזה לעודד חוסר קרבה ריגשית (כשמשמעותה - כמו שהוזכר בתשובה הקודמת ובשאר תשובות שקראת כאן.) יאיר אביני

אלימות פיזית קלה (או שלא ?!)

שלום רב ! אני ובעלי נשואים מזה 5 שנים + 2 ילדים. כמו כל הזוגות יש לנו תקופות טובות ותקופות שלא טובות, בערך 50 % מהזמן. אלימות מילולית ישנה מצידו - אני לוקחת זאת בערבון מוגבל ולעיתים אף עונה לו , למרות שהלשון שלו הרבה יותר חלקלקה משלי. הבעיה היא שלעיתים הוא נוקט אף באלימות פיזית "קלה" כלפיי, כמו לדחוף , לצבוט, או לזרוק חפץ כלשהו עליי. הוא קנאי מאוד מאז ומתמיד היה כזה ! לא יודעת איך ולמה הוא הכניס לעצמו לראש שאני "בוגדת" בו , דבר שמעולם לא היה ולא נברא ולא יהיה בע"ה. הוא החליט על סמך זה שהתחברתי למסנג'ר ודיברתי עם חברותיי במחשב. לאחר ויכוח קצר וקולני לפני השינה הוא החליט שאני "ניסערת" בגלל שזה נכון ...ואז תפס אותי בצוואר ולחץ, לא בצורה של לחנוק אלה בצורה של "לאיים" עליי ובזמן זה אמר: "תיזהרי לך..." פה אני חושבת שהוא יירד לגמריי מהפסים! למרות שהיו לי אורות אזהרה, ולא עשיתי עם זה כלום, הפעם אני כ"כ מבולבלת ורוצה לשים לעניין האלים שבו סוף !לא גירושין ! לאן אני פונה ?

אלימות

שלום לך, התשובה לשאלתך לאן אני פונה היא ברורה גם לך. את פונה לבעלך ומנהלת איתו שיחה שמטרתה - הליכה משותפת לטיפול זוגי ע"מ ליצב את הנישואין שלכם. אני מבקש לנצל את שאלתך להדגשה והפנית התשומת לב של כולנו. אין שום סיבה בעולם להסכים לכל ביטוי של אלימות מסוג כזה או אחר. לא אלימות מילולית המתבטאת במילים משפילות ועוקצניות ולא אלימות פיזית קלה או קשה. מותר בהחלט לכל אחד מבני הזוג להציג ולבטא עמדה שונה אך יש לדעת כיצד מנהלים דו שיח בריא ואכותי מעבר להחלפת מהלומות מילוליות. זכותו וחובתו של כל אחד מאיתנו לדרוש שדו שיח ינוהל בצורה עיניינת ובוגרת וכשקשה לעשות זאת אין כל בושה ללכת ללמוד כיצד עושים זאת. אפשר לקרא לזה קורס לתקשורת בין-אישית, "האני" במרחב הזוגי, פתרון קונפליקטים או כל שם אחר שיתן לאדם תחושה טובה שהוא הולך להעשיר את רמת הזוגיות שלו. גם כאשר ישנם 'חשדות' לבגידה הדבר אמור לעלות על שולחן הדיונים באופן דחוף בין אם חשדות אלו נכונים או לא כיוון שנושא זה הוא מכשול וסתירה לכל מהות הנישואין ואין די באמירה נגדית של "אני לא בוגדת". בהצלחה יאיר אביני

המשך שאלה

יש לציין שאם הזמן אני מרגישה יותר ויותר ריחוק מבעלי ושבעלי רוצה "יענו" לרצות אותי, "משקיע בזוגיות" להשקיט את מצפונו וקונה פרחים, ומצפה שאני אצא מגדרי מאושר, זה לא קורא, זה בכלל לא מוזיז לי- אם היחס שלו קלוקל כלפי במהלך היום . * בעלי תמיד מאשים את העבודה שגורמת לא להיות בלתי רגיש לסביבה ואני טוענת שזה אופיו משכבר הימים ועליו לשפר את התנהגותו והראי-ה כשיצא לחופשות ארוכות ההתנהגות נשארה אותו דבר חוץ מזה שנהי-ה לו יותר פנאי לעסוק בעצמו!! *בעלי לא אוהב שאני משוחחת איתו שיחות אישיות לשיפור מערכת היחסים ביננו. לא מעוניין להתייעץ עם בעלי- מקצוע( מצידו) גם כאשר הוא מבין שנקלענו לקושי ב"לשון המעטה".הוא מעדיף להתכסות בסמיכה להמשיך ולהתכנס בעצמו לא לשמוע קלטות, לא ספרים כלום , הכל מעיק עליו! הוא אומר לי" תפסיקי להיות כזו כבדה ", "תזרמי", "תפסיקי לקחת את החיים כ"כ קשה"- ומה המשמעות -"זה מה ,תתמודדי עם זה ,ותלמדי לאהוב את זה "ואת צריכה להיות הכי מאושרת בעולם"- כי כל הבעיות קטנות בעיניו ויש זוגות עם בעיות הרבה יותר גדולות. כשבשנים הראשונות התייעצתי עם איזה רב והוא ביקש לשוחח עם בעלי, ואמר לו מספר דברים לשפר וגם לי- בעלי עשה עליו איקס אחד גדול משום שהוא ציין לבעלי לתקן התנהגות בדבר מסויים ויותר לא רצה שאדבר איתו. אז מה נשאר לעשות??? ביום הולדת לדוגמא הדבר שבעלי מסוגל לעשות זה לקחת אותי ואת המשפחה למסעדה -אוכלים , מנגבים יפה את הפה וממשיכים בשיגרה. כשאני אומרת לו "זה נחמד אבל זה לא זה"-אז הוא שואל אותי אם אני רוצה תכשיטים ואני עונה לו שלו אני רוצה את הלב!! את הרגש- ואז שוב חוזרים לעבודה........ בשנים האחרונות אני הפסקתי לקנות לו מתנות כי הוא לא מעריך, הוא טוען-" זה יקר", , ואם יש פעמים שכן קניתי משהוא נחמד סתם, בשביל לשמח אותו להראות לו -"הנה חשבתי עליך"- אני צריכה להתאמץ להוציא ממנו איזה ניצוץ של התלהבות , של שמחה! התגובות-"אוי הכיפה הזו קטנה", "קנית יותר מידי מספיק לי מכנס אחד", או שאני צריכה למתין שיתאים לבעלי בכלל לראות את המתנה או למדוד משהו. בעלי מסתדר יותר טוב עם זה שאני לא קונה לו כלום, גם ביום הולדת שלו הולכים למסעדה וזהו. בעבר אפיתי עוגות יומהולדת התאמצתי לחשוב על מתנה שתתאים לו , אירגנתי לו מסיבת הפתעה, אבל הכל נראה מיותר . הוא לא זקוק לזה!

רק שינוי יסודי

שלום לך, את מציירת את תמונת המצב מנקודת המבט שלך באופן ברור ומפורט. תמונת מצב קודרת, מאכזבת מאד לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לשינוי עד שעולה מאליה השאלה האם ניתן להזיז ממקומו אדם שכ"כ מרוכז בעצמו. אני מניח שתסכימי איתי שמאד קשה ולא ניתן לדעת לענות ע"ז ממרחק. לנתונים שהצגת יכולים להיות שני כיוונים או שמדובר באדם שבמפורש אומר לא איכפת לי מהמשפחה שלי, מהזוגיות המשותפת ומהעתיד. או שמדובר באדם שיש לו חסך באחד או בכמה מהצרכים שלו שלא ממומשים לדעתו והדבר הוביל אותו לאפתיות מוחלטת (כפי שאת מציגה את הדברים) מאחר וכפי שאמרתי א"א לדעת מהי הסיבה למצב לא אוכל לנסות לנחש ממה דברים נובעים. הטוב ביותר זה לפנות במשותף ליועץ נישואין שינסה לבדוק על מה ולמה. נכון שהוא לא שש לגשת ליועץ אבל נסי להתמקד "בשיחות" שלך איתו לא על פרט כזה או אחר בחיי הבית אלא בבקשה לפנות ליעוץ ע"מ לשפר את הזוגיות שלכם. בהצלחה יאיר אביני

פרטים נוספים

אתה צודק בכך שאיני בטוחה באהבתו אלי. וזאת למרות שהוא אומר לי שהוא " משוגע" עלי ובחיים לא יוותר עלי. אני חיה תמיד בהרגשה שאני לא מספיק יפה בשבילו למרות שהוא מבוגר ממני משמעותית וכך גם הוא נראה. ולמרות ששמרתי על גזרה מאוד נאה. אני, משום מה לא מאמינה למילים שלו. לפעמים אני שומעת את דעתו על נשים אחרות ושמה לב שהוא אוהב שלמות. כשהייתי בהריון האחרון הוא כמעט ולא התקרב אלי במשך ההריון וזה גרם לי להיות בדכאון. אני זוכרת שחשבתי כמה שזה לא הוגן שאני נכנסת להריון, משמינה וסובלת בכדי ללדת את הילד המשותף שלנו ומאידך זה גורע מיופיי בעיניו.

האם הוא אוהב אותי?

שלום לך, הבדיקה החוזרת ונשנית למדד הביטחון באהבת בעלך אליך כשהיא נמדדת ונבנית לפי רמת היופי נידונת מראש לכשלון. תמיד יהיו נשים מושלמות יותר ממך חיצונית ואף מה שיש לך לא יתמיד לאורך ימים ושנים. אם אכן כל קשר האהבה בינכם בנוי רק לפי רמת היופי החיצוני שישנו או אינו הרי שהזוגיות שלכם נמצאת בנקודה שבה עליכם לעשות בדק בית איך וכיצד לשנות את תמונת המצב וצדק ידידי הרב אורי ברונר שרצוי מאד לפנות לתמיכה והכוונה מגורם מקצועי. כולנו נהנים מיופי וכבודו במקומו מונח. אולם עלינו לזכור שקשר נפשי עמוק - מה שכולנו משתוקקים לו בחיי הנישואין אינו בנוי על זה. כדאי בהחלט לבדוק מהו החסר האמיתי הקיים אצלכם בחיי הנישואין ואיך נבנה קשר אמיתי שאינו מושפע אך ורק לפי מדד החיצונית העכשוית שהיא עצמה לא נמשכת לאורך ימים ושנים באותה רמה ולא לחינם המליצו לנו רבותינו 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שבו'. המשיכי ואל תרפי בחיפוש אחר המפתח האמיתי לאושר בחיי הנישואין - הוא בהשג יד. בהצלחה יאיר אביני

שאלה בעקבות איבוד עניין

תודה על תשובתך. נדמה לי - כך נשמע מתשובתך - שלא הבהרתי את הבעיה כיאות. אנסה להסביר... אני בהחלט מודע שיש צורך להתמיד בהשקעה בנישואים. אני חושב שאני גם יודע איך משקיעים (אולי לא מספיק) הבעיה המרכזית שלי כפי שאני רואה אותה, איננה המודעות לצורך ולטיב שבהשקעה, אלא לרצון לחשק אולי אפילו ליכולת. בעבר הקשר בינינו היה טוב ופורה. כתוצאה מהשקעתי. ההשקעה לא היתה קלה תמיד אך היא גרמה לי לסיפוק ולתחושה טובה על כך שתרמתי שהשקעתי, מה שהזרים בי אנרגיות וכוחות להמשך ההתמודדות. בניגוד לכך בתקופה האחרונה אני חש מרוקן מכל רצון או חשק להשקיע, משהו במוטיבציה נפגע, נפגם או אבד. היום כשאני מנסה להשקיע אני עושה זאת בחוסר חשק ורצון, ואחר כך אני אפילו חש זעם ותסכול, אולי על עצמי אולי על רעיתי. האם אפשר לשחזר את התחושות שהיו נחלת העבר? האם ניתן לטעום את הפרי של ביכורי הנישואים?

להשקיע ולהשקיע נכון

שלום לך, חוסר החשק להשקיע, העדר הרצון והטלת הספק בעצם היכולת שלך לחזור לזוגיות המאופיינת בהשקעה תמידית שמובילה בהכרח לאותו טעם נהדר המכונה בלשונך "פרי ביכורי הנישואין" אינו דבר חריג. אנו הרי מכירים תחושות אלו גם בתחומים אחרים בחיינו. הדבר משול לאדם שעיסוקו בחיי היום יום אינו כולל פעילות גופנית ובמשך הזמן הוא מגלה בעצמו תחושות של 'עייפות החומר' כבדות גופנית וכו'. גם כאשר הוא יוזם או לפעמים בגלל החמרה במצב בריאותו הוא נאלץ להתחיל וליזום פעילות גופנית סדירה, הדבר נעשה מתוך אילוץ גמור כשהוא אף בטוח שאין לו את היכולת הפיזית או הנפשית לעמוד ביעדים שהוא מבין בצורה ברורה שהם אכן מחויבי המציאות ורק יטיב לעצמו אם יתמיד בהם אולם בכל זאת קשה למצוא את המוטיבציה לכך, למרות שגם הוא יודע שלאחר תקופת הסתגלות לא רק שהוא יצליח לעמוד במשימה אלא אף יהנה מכך ובמיוחד לאחר שישנם תוצאות חיוביות למאמץ המושקע. אכן אתה מספר על תחושת הרפיון וחוסר אמביציה להתחיל "להתעמל" בחיי הזוגיות שלכם למרות שאין לך ספק שהם ישנו לחלוטין את מפת הזוגיות שלכם וכפי שאתה זוכר מההשקעה הראשונית שהייתה בתחילת דרכיכם המשותפת, ומכאן נובעת תקוותך "מי יתנני כירחי קדם". המציאות שאתם מוצאים את עצמכם כיום שההשקעה הרגשית והמעשית זו בזה ולהיפך לוקה בחסר יכולה לנבוע גם מזה שבשלב כלשהוא בתחילת דרכיכם המשותפת מצאתם את עצמכם ברמת זוגיות נאותה והאווירה החיובית גרמה לכם לחשוב שדי אם רק 'תשמרו את המצב הקיים' ואין צורך לחזור ולהשקיע (-הגם שאני מניח שאתה מודע לחוסר האמת שבתאוריה זו) ובמיוחד אין דבר זה נכון לאור העובדה שבמהלך החיים הצרכים של כל אדם משתנים כך שלחלוטין א"א לצאת ידי חובה בהשקעה הראשונית. וגם בהחלט יכול להיות שאתה השקעת רבות בנתינה למערכת הזוגית שלכם אולם לא הצלחת לכוון את ההשקעה לאותם צרכים ספציפיים של אשתך הן בהבנת מהותם של הצרכים הנשיים והן לדעת לעמוד על הצרכים הספציפיים של אשתך. כך שאתה מוצא את עצמך משקיע וחוזר ומשקיע והפירות להשקעה לא רק שלא מגיעים אלא אף אתה מזהה בה מירמור ותלונות תמידיים. אין פלא שבמצב כזה גם כאשר אתה מנסה לאזור חיל כיום ולנסות לשנות את מצב הזוגיות שלכם אתה עושה זאת מתוך חוסר חשק ורצון (וכי מי רוצה להשקיע במה שלא יתן לו תמורה ורצוי מיידית) מה שמוביל אכן לאותם תחושות של חוסר אונים וזעם. הבחירה שלך היום היא האם חלילה לתת לדברים להמשיך במסלול הקיים מה שיוביל בהכרח להחרפת התחושות הקיימות ביניכם, או לעלות על מסלול אחר שיוביל להתפתחות וצמיחה מחודשת. בהחלט היה כדאי לשקול פניה לאדם מומחה שיוכל הן לגשר על הפער העכשוי הקיים ביניכם מה שלפעמים גורם לחוסר רצון להקשיב זה לזו הקשבה אמיתית, והן להביא לתשומת לבכם את הצרכים המיוחדים שיש לכל אחד מכם כך שתוכלו להשקיע במקום הנכון ביותר וממלא תראו את התוצאות בזמן הקצר ביותר. כדאי לך לשקול שיחה מתונה ועניינית עם רעייתך על מציאת הרצון המשותף לשנות את רמת הזוגיות שלכם ולהעזר באיש מקצוע ע"מ לעלות במסילת האושר ההדדי. בהצלחה יאיר אביני

מה עתידו של נישואין בהיעדר ביטחון?

הנני בחודש השמיני להריוני הראשון אני נשואה לאמריקאי וחייה כיום בארהב לבעלי יש משפחה שלא בקשר איתנו וכל מישפחתי מתגוררת בישראל חוץ מבעלי אין לי שום קשר עם איש אפילו לא חברה טובה אני לא עובדת לבעלי יש עסקים והוא שולט בכל אינני יודעת מה קורה בעיניינים פיננסיים הוא שולט בכל וחוץ מכרטיס ויזה עם שליטה חודשית לסכום אפסי אין ברשותי דבר אני מרגישה חסרת ביטחון אנו נשואים מזה שנתיים יש קשר אהבה אבל התיקשורת ביננו לקויה אני אדם מאוד רגיש ופגוע בעלי לעומת זאת רגיש וקר כל מריבה בלי תיקשורת מביאה אותי לחוסר שליטה שגורמת לי לעזוב את הבית למספר שעות בלי יעד שגורם לי להבין עד כמה אני לבד פה ניראה לי שבעלי מכיר בעובדה זו ואין לא איכפתיות ברוב המיקרים אני מרגישה שאני חייה בתוך משחק שמנסה למשוך את תשומת ליבו של בעלי אך ללא הצלחה אני פשוט לבד וחסרת אונים ההריון לא נותן לי ביטחון שדבר זה יחזיק ביננו ואין לי מושג לאן זה יוביל אני אודה מאוד אם אקבל עצה מהלב בנושא כי ממש עצוב לי ואני מרגישה בשום מקום בעלי לא מהווה לי הרגשה ביתית וביטחון תודה

לבנות את העוגן

שלום לך, להיות "לבד" זהו אכן מהדברים היותר כואבים שיכולים להכאיב לאדם. עד כדי שישנו ביטוי בחז"ל שלפעמים עדיף לאדם למות מאשר לחיות חיים חסרי הווי חברתי קרוב. את מציינת בדברייך שתי נקודות עקריות האחת תחושת בידוד חברתי וזוגי, והאחרת כבילות פיננסית ואי יכולת "לפנק" את עצמך. עם כל הקושי שבדבר דעי לך ששום דבר חומרי לא יוכל למלאת לך את החסר שאת מרגישה בקשר הזוגי בקבלת תשומת לב רבה יותר מבעלך כך שגם אם הייתה לך אפשרות לחגוג ללא הגבלה עם כרטיס אשראי פתוח עדיין הייתה מלווה אותך תחושת "הלבד" ללא סיפוק אמיתי. מצד שני אם נניח שהקשר הזוגי בניכם משתפר הן בזה שבעלך יהיה יותר מודע לצורך שלך בתשומת לב רבה יותר דווקא בגלל העובדה שאת עזבת את משפחתך ובאת לגור איתו בארצו, וכן תצליחו לשפר את צורת התקשורת בניכם ע"י למידה נכונה מהי תקשורת בונה הרי שבמצב כזה גם תחושת הביטחון שלך והאפשרות לקבל יד חופשית יותר בחלק הכספי הייתה נפתרת מאליה (כמובן בגבולות היכולת שלכם) אשר על כן הטוב ביותר לך ולזוגיות המשותפת שלכם יהיה לפנות לכל מקור אפשרי שיוכל לתרום להעשרת הזוגיות המשותפת שלכם כשרצוי מאד לעשות זאת בלווי של איש מקצוע שיוכל לעזור לכל אחד מכם להצליח להביא לידיעת שותפו בחיים את הצרכים הבסיסיים של הבן/בת זוג, ללמד אתכם כלים אפקטיביים שעל ידם תוכלו לנהל תקשורת בונה גם במקום של חילוקי דעות ובכך תקנו ותבנו חוסן משמעותי בחיי הנישואים שלכם כיחידה בונה ומפרה שתוכל בהחלט למלאת את הצורך הכ"כ בסיסי שלך לחיים מלאים בתוכן ומעש. את צודקת בדברייך שאין בעצם ההריון המשותף או בילדים שבע"ה יוולדו לכם כדי להקנות לך תחושה זו ואדרבה דווקא הגדלת המשפחה מחייבת אתכם להגיע להרמוניה זוגית מושלמת ע"מ שהילדים ימצאו קן חם ונעים לגדול בו. מזל טוב ובהצלחה יאיר אביני

אשמח לשמוע תגובות נוספות על תקשורת בונה או הורסת

שאלתי הקודמת. הסיבה, בעלי לא מוכן ללכת לייעוץ. לא מוכן בכלל לשמוע על זה כי הוא לא מבין איך מישהו אחרי שעה של שיחה כבר יודע להגיד אתה עושה ככה וככה כי אמא שלך ככה וככה. לכן אינני יכולה להראות לו, למשל, את התשובה הקודמת. תודה וסליחה

לבנות נכון "ביקורת בונה"

שלום לך, השורה התחתונה בהמלצתו של ידידי הרב אורי ברונר שהיא לגשת לגורם שלישי ע"מ לדעת איך וכיצד תוכלו לצאת מהמעגל המסחרר שבו אתם מצויים בו תהיה ג"כ המלצתי. אומנם אין זה כ"כ קריטי לדעת האם התנהגות כזו או אחרת הינה פועל יוצא של עבר כזה או אחר אלא מה שבעיקר חשוב לכם זה לדעת מה עליכם לעשות מכאן ולהבא כדי לשנות את סגנון הדו-שיח והתקשורת הלא חיובית שקיימת בחיי הנישואין שלכם. רוב רובם של האנשים נרתעים "מלגשת לייעוץ". הצורך בייעוץ נתפס אצל האדם כאילו ויש לו בעיה מהותית בעצם אישיותו. זו טעות נפוצה מאד. אין עיקר תפקידו של "היועץ" להפנות סוג של אצבע מאשימה כלפי מי מהצדדים או כלפי הוריו או כל אחד אחר בעברו של האדם (כמו שאולי הבנת בטעות מתשובתו הקודמת של הרב ברונר) מטרת הפגישה עם גורם שלישי הינה בעיקר כדי לקנות כלים טובים יותר בניהול דו-שיח, למידה מה אפשר לשפר בצורת הצגת דעתי כאשר אני מבקש לבקר מישהו או לשנות את דעתו ומהי צורת הצגת דברים שרק מכבידה על האפשרות של המאזין לי לשנות את דעתו וכו' וכו'. כלו' נוכל לכנות את הפגישות כלימודי העשרה בתקשורת בין אישית למשל ולחלוטין לא איזה סוג של בירור משפטי כזה או אחר מי אשם ומי גרם לסבל בעבר וכדו'. הסיבה שכדאי לבעלך לגשת איתך ביחד לגורם שלישי היא דווקא אמורה להיות מתוך אינטרס אישי שלו. אם יש לו הערות כלפי התנהגותך או דברים שהיה רוצה שישתנו האם לא כדאי לו להבין טוב יותר איך ובאיזה צורה הוא יוכל לגרום לך לשנות את דעתך ע"י למידה של מהי צורת הצגת דברים נכונה ומהי צורת הצגת דברים הגורמת למאזין רק להתחפר יותר ויותר בעמדתו ללא אפשרות שינוי?! אין ספק שע"מ לצאת ולפרוץ דרך חדשה לצמיחה זוגית הטוב ביותר עבורכם זה לפנות אכן לאדם שלישי וכפי שהציע לך הרב ברונר. ע"מ לגרום לבעלך להבין את התועלת שבזה נסי למקד את הדיבור איתו בעניין זה על שתי נקודות מרכזיות: א. אין זה הליך שיפוטי שבו תופנה אצבע מאשימה כלפי מי מכם או אדם אחר (לא בפגישה הראשונה ולא העשירית) ב. מטרת הפגישות היא הקניית מידע מהם הדברים היכולים לקרב את דעתי לדעתו ל בן/בת זוגי ומה הדברים הגורמים לאטום את אוזניו של המאזין לי. בהצלחה יאיר אביני

כלה וחמות

שלום וברכה היחסים ביני לבין חמותי היו טובים עד לא מזמן רק שמבחינתי הדברים השתנו,לא בה אלא בי מבחינה רגשית,קשה לי להמשיך לסבול דברים מסוימים חמותי אשה מאוד תומכת ואוהבת ואם צריך עזרה היא מיד נרתמת לדבר גם כשלא מבקשים את העזרה כשהיא מגיעה אלי הביתה מיד היא מסדרת ומנקה בצורה שאי אפשר להתעלם,היא תמיד מחפשת מה אפשר עוד לעשות,לא משנה אם אני לא רוצה,היא פוטרת זאת בכך שאין לה בין כה מה לעשות היא לא נרגעת עד שסיימה לעשות הכל זה נותן לי הרגשה רעה כי מה אני לא יכולה לעשות את כל אלה?? זה הבית שלי ואני רוצה לעשות את הדברים בקצב שלי,אני לא במרדף עם אף אחד,כל פעם אני בלחץ לפני שהיא מגיעה ויותר נכון אני כבר לא אוהבת שהיא מגיעה,לפעמים הערות קטנות מוציאות אותי מדעתי,כמו ביום שישי"מה עוד לא סיימת לבשל?" כמו על הספריה החדשה היא לא מסתכלת מבחוץ רק על הוויטרינות היא חייבת ליבדוק גם למטה ולהעיר "למה יש פה בלאגן?" מה זה צריך לענין אותה?? ככה זה הסדר שלי,גם פעם כשלא הייתי סידרה את בגדיי בחדרי הייתי כל כך פגועה עד דמעות ובעלי לא הבין מה בכך ועוד ועוד לגבי החלטות היא לא קובעת לנו אבל תמיד יש לה הוראות כמו כמו תלך מוקדם ותעשה כך,לך לישון,תיכנס להיתקלח,ועוד הערות כמו עכשיו בוא נגזור לכם ציפורניים ,מה אין להם אמא???? כבר אין לי כח להבליג ולהגיד שהיא רוצה רק לטובתינו,או שזה האופי שלה ולא ניתן לשנות,מה כל החיים אני אצטרך לסבול את זה????

אהבה שמקלקלת את השורה

שלום לך, התמונה הכאובה של התחושה שאני לא שווה, לא בוגרת מספיק, לא יודעת איך לנהל את הבית ולגדל ילדים שאת חשה מתוך מה שמעשי חמותך משדרים לך אכן יכולה מאד להקשות במובן הריגשי. גם אם אכן את מבינה שכוונת חמותך היא רק לטובה מתוך רצון כנה ואמיתי לסייע לילדיה ונכדיה, אין זה מעלים את תחושת הפגיעה בטריטוריה שלך כשמבחינתך יש כאן אפילו עלבון אישי ליכולת שלך בניהול בית תקין. האם כל החיים תצטרכי לסבול זאת? לאו דוקא. נכון שאין המטרה לשנות אותה, ולא משנה אם זה בגלל שאת לא יכולה לשנות אותה או בגלל שהיא לא ניתנת לשינוי. הנקודה היותר חשובה ומשמעותית היא לא אצלה אלא אצלכם כזוג. מה שכן ניתן ואפילו רצוי לשנות זה את ההתמודדות עם המצב הזה. לדבריך עד היום את מתמודדת עם זה לבד והיה מן הראוי שזה יעבור למגרש המשותף שלכם כזוג. שיחה רגועה עם בעלך, תוך אמירת שבחים לדאגה הכנה שאמו משדרת מחד אבל מאידך - סיפור הקושי האישי שלך, כשמטרת השיחה היא לא לתקוף אותו אלא נסיון להביא אותו להבנת התחושות העולות אצלך במצבים אלו - דבר שלגבר קצת קשה להבין, כי מעבר לזה שהוא יהיה רגיש "לכבודה" של אמו, יש לגבר מבט תכליתי ומבחינתו אם הבית יכול להיות יותר מהר מסודר ע"י יד נוספת שמושטת לעזרה הדבר רצוי ומבורך. אחרי שהצלחת להעביר את התחושות שעולות אצלך כתוצאה מהכוונות הטובות של חמותך, שבו ביחד לשרטט מהם הגבולות שבהם אתם רוצים להשאר שחקנים יחידים גם אם זה יהיה כרוך במטלות נוספות בחיי היום יום ללא עזרת חמותך. כשאז בכל הכבוד הראוי היו אסטרטביים והציגו ביחד את "התוכנית החדשה" בפני חמותך.אם זה יעשה בשיתוף פעולה של שניכם ובצורה מכובדת יש להניח שחמוך תיפגע בצורה מינימלית ותבין ותכבד את עמדתכם. בהצלחה יאיר אביני

תגובה לרב אביני יאיר לשאלה כלה וחמות

תודה על התשובה המהירה ועם זאת רציתי לומר שבעלי קצר רוח בדברים שתלויים ברגש מבחינתו אין מה לעשות אי אפשר לשנות אותה וגם כשדיברתי על מצוקתי הוא פשוט אמר שאין מה לעשות ואולי ננסה לשנות את אמא שלי,יש לציין שיש לו עודף סימפטיה והערכה לאימו כך שהוא לא מנסה להבין אותי כלל, כמובן שאני לא רוצה לשנות אותה רק שיאמר לה בעדינות את הדברים. לגבי מה שאמרת שצריך לשבת ולהכין תוכנית,אין מצב שבעלי יעשה דבר כזה בשבילו לא חסר תיקים ועודשזה תלוי ברגש כל עוד הוא לא מרגיש אני רק מדמיינת. מה עושים?? אם אפשר לקבל עוד תשובות משהוא שיתן מרגוע לנפשי ,תודה מראש

אשה ובעלה - כלה וחמות

שלום לך, הרשי לי לשאול. האם הגדרתך "בעלי קצר רוח בדברים התלוים ברגש" נכונה רק לגבי הנושא הנוכחי של חמותך או שאת חשה בזה גם בתחומים אחרים בחייכם המשותפים? אם אכן זה קיים גם בתחומים אחרים ולגבי נושאים נוספים אני מניח שתסכימי איתי שהיה מן הראוי לשפר זאת קודם ולשכלל את השותפות שלכם בחיי הנישואין. אין טעם לטפל באחד הסימפטומים של הבעיה - תגובתו לסיפור עם חמותך, כאשר היכולת שלכם לחוות את חיי הרגש של כל אחד מבני הזוג לוקה בחסר. אין זה מופקע להעזר לצורך זה באדם שלישי מומחה ואדרבה זה יכול לקצר וליעל את התוצאה. אני משער שמאחר ולדבריך בעלך לא רואה שום בעיה - "את רק מדמיינת" הוא לא יתלהב מהצעתך לפנות לטיפול או הנחיה. נסי להציג את הצורך בפניה לאדם שלישי כלימוד להעשרת חיי הנישואין ולאו דוקא בגלל בעיות כאלה ואחרות שאת רוצה לפתור. אמרי לו עד כמה את מכירה ביכולת הרב שיכולה וטמונה בזוגיות שלכם והיית רוצה לשכלל את כל הטוב הזה. שכנוע כזה לא נעשה מהיום למחר אבל זה בהחלט אפשרי. נסי ותצליחי. בהצלחה יאיר אביני

תכנון המשפחה

יש לנו ב"ה שבעה ילדים , אישתי רוב הזמן במצב של קושי או העדפה שלא לעשות את כל מטלות הבית כך שהילדים לא מטופלים מספיק וכו' .אישתי לא מוכנה לחשוב על תכנון המשפחה.מה אפשר לעשות לשיפור המצב? אנא תשובה מבוססת ומוסברת. בתומ"ר.דוד.

תכנון חשיבה

שלום לך, אבקש בדברי לגעת בכמה נקודות. א. אתה תולה ומקשר את הקושי בחיי היום יום שאתה חש בו בבית במספר הילדים ומציע פתרון ברעיון של תכנון המשפחה. האם הקושי העכשווי במסגרת 7 ילדים כ"י אינו אותו סוג קושי שיהיה במסגרת 8 ילדים?! האם לא יהיה נכון לומר שאם תצליחו לפתור כיום את הקושי שבו הנכם מתמודדים לא יוצר הקושי גם אם תזכו שוב למתנת שמים בדמות נשמה נוספת?! ב. היכן אתה במסגרת המשפחה? ממתי זה תפקידה של האשה להתמודד בעצמה עם מטלות הבית וסיפוק צרכי הילדים?! הם ילדיך באותה מידה שהם ילדיה ועליכם ליצור תבנית חלוקת עבודה הוגנת והגיונית במטלות הבית וגידול הילדים. אם קשה לה בתפקיד שר הפנים שהוא התפקיד "המקובל" בחברתנו על האשה עליך להיות שותף פעיל בזה. עד כמה? עד שהבית יתפקד. ג. כדאי לבדוק אם הקושי של אשתך בהתמודדות עם המטלות הנ"ל הם קושי אמיתי או שינה כאן זעקה אילמת לקושי במרחב הזוגי שלכם? האם המישור הזוגי בניכם מושלם? ד. ישנה טעות נפוצה שמס' הילדים בבית קובע את כמות העול שינה על ההורים. מחשבה זו אינה נכונה לא מבחינה הגיונית ולא מבחינה יהודית. העובדות מוכיחות שבית שזכה להתברך בילדים הראשונים להרוויח מזה הם ההורים שמוסר מהם עול הטרחה והדאגה לחיי היום יום. הדבר מתבטא בזה שהילדים אינם דורשים את תשומת הלב התמידית מההורים מאחר ויש להם חברה משותפת, עול הבית מתחלק עם ידים נוספות, הגדולים שמטפלים בקטנים מהם, ואני מתמקד רק ברווח המידי בשנים הצעירות מלבד הרווח שיש להורים בשנים המבוגרות יותר בחייהם. כך שגם אם נרצה להיות לרגע ציניים נוכל לומר שפשוט משתלם להיות הורים למס' רב יותר של ילדים. מבחינה יהודית המחשבה על "חיים קלים" שיש למשפחה שלא זכתה להתברך בילדים רבים ג"כ אינה נכונה ואצטט לך את לשונו של מרן הסטייפלר (אביו של ר' חיים קניבסקי) "... באמת כל מנת היסורים והסבל וכן מנת עונג החיים הכל נגזר בראש השנה ואי אפשר להשמט מזה... ואם יקל לעצמו עול החיים במניעת הריון ה' יודע איזו עול אחר יבא תמורתו מיד או לאחר איזה שנים..." אין קיצורי דרך בחיים. אמנם יש לבדוק את חוסנה של האשה אם מבחינה בריאותית היא יכולה לעמוד בזכות הזו להביא ולזכות לעוד נשמות חדשות ואם ישנו ספק בזה יש לגשת לקבל חוות דעת רפואית וחוות דעת הלכתית מרב מוסמך, אבל כדאי לזכור ש"תכנון משפחה" (- מילים כ"כ ריקות מתוכן, כאילו והאדם הוא בכלל יכול לתכנן את חייו כאן בעולם) אינו פתרון לבעיה קיימת וכדאי מאד שתבדוק לעצמך עד כמה הבעיה שציינת היא חלק ממכלול בעיה זוגית כללית והיכן אתה יכול להיות יותר שותף פעיל בגידול הילדים-ילדיך שלך ובמטלות הבית- ביתך שלך. בהצלחה יאיר אביני

תגובה לרב אביני

א.תודה עצומה ורבה על טרחתך המעשית והשקעתך השכלית בכתיבת התשובה. ב.אני עובד די קשה כבר, ומתקשה להוסיף עוד מטלות של עזרה בבית. מה גם שאישתי מעדיפה לעשות את המטלות בקצב שלה ללא התערבותי. ג.יש לי הרגשה שחלק מדבריך הינם סיסמאות. סיסמאות נכונות אך הקושי הוא בישום .ואל תדרוש מזולתך מה שלא היתה משקיע מעצמך(זו סיסמא אנא אל תעלב...) ד.אתה כותב על צורך בעמל ולא לחפש הקלות בצמצום המשפחה .אולי תציע לחבריך לגור באהלים ולכבס ביד במקום להשקיע עשרות שנות עבודה ובריאות(של השווער...) ברכישת דירה ותכולתה. ה.מה ההגדרה ההלכתית(החסרה מאוד בדבריך) למצוות לערב אל תנח ידיך ?( ולמאמץ הנדרש לשם כך). ו. וודאי ששיפור יחסי עם אישתי יוכל לעזור .האמירה 'זה לא מושלם ' לא עוזרת לי למצא כיוון ברור. שוב תודה רבה וסליחה על הדוגריות, פשוט חבל להצטעצע בסיסמאות. דוד (במידה מסוימת אני שכןשלך)

להשקיע נכון

שלום לך, למרות שאמרו חז"ל "על ראשון - ראשון ועל אחרון - אחרון", דומני שהמפתח מצוי דוקא בנקודה האחרונה שציינת. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם קשיים כאלה ואחרים ומנסים בכנות רבה להגיע לאיזה פתרון משביע רצון אך לא מצליחים. הסיבה לדבר יכולה להיות או בגלל שאנו לא מודעים לפתרון היעיל יותר כך שהאדם מבזבז הרבה אנרגיה לשוא, או בגלל שאותו קושי מסוים הוא אך ורק תוצאה של קושי אחר ולא עיקר הבעיה וברור שכל עוד ש"המסגרת" לא מושלמת לא יעזור לנו לנסות ולשפר פרט זה או אחר. גם בחיי הנישואין של האדם קשה עליו מאד לנסות ולהתמודד עם קושי כזה או אחר כאשר עצם מצב הזוגיות שלו "לא מושלם" ברמה הבסיסית. ע"מ שיוכלו בני הזוג להצליח לשפר קשיים שמתעוררים אצלם בחייהם הם זקוקים לתבנית יסוד איתנה - תקשורת אישית טובה, שביעות רצון כללית מהבן/בת זוג, רכישת כלים נכונים איך לבטא חוסר שביעות רצון, הקשבה אמפתית וכו' וכו'. אינני מודע כמובן למפת הזוגיות הכללית שלכם מ"מ בהערה שציינתי שכדאי שתבדוק את מפת הזוגיות הכללית הכוונה היא שתבדוק האם יש לכם את הכלים הטובים והיעילים ביותר שע"י תוכלו ללבן בניכם את הקושי הספציפי שהעלית ולהגיע לתמימות דעים. לגבי מצות "לערב אל תנח ידך" אפשר לעיין במכתבו של הסטייפלר שצוין בתשובה הקודמת וכן מורים גם היום הפוסקים - כל עוד ואין סיבה מעבר ל"קשיים תכניים" (שהם לא בעיית מהות) אל לו לאדם להתערב במעשה הבריאה אלא ללכת בתמימות והקב"ה הטוב בעיניו יעשה. (ישנם לא מעט מקרים שאכן תתקבל פסיקה הלכתית להתיר לעשות הפסקה לתקופת מה או לגמרי כתוצאה מבעיה רפואית/נפשית או אחרת אולם דבר זה כמובן שצריך להיבדק לגופו של עניין אצל כל זוג ולקבל הנחיה הלכתית ספציפית). לגבי "סיסמאות" נכונות אך קשות לישום אכן ישנה תועלת גדולה מאד ללמוד איך וכיצד כדאי להשקיע את העמל והמאמצים ע"מ שגם היישום יהיה מהיר ואפקטיבי (וכמובן שתקצר כאן היריעה לנסות ולהרחיב בדבר). מקוה שהדברים לובנו מעט יותר. בהצלחה יאיר אביני

נישואים שניים אצל מבוגרים

חמי וחמותי נשואים נישואים שניים.היות ושניהם התאלמנו.אשתי טוענת ששלום ביתם של הוריה היו טובים אם כי היא זוכרת מריבות.היא היתה קטנה כשקרה להם האסון. על שלום ביתו של חמי פעם אחד ילדיו זרק לי שהם חיו ביחד ותו לא,אם כי שמעתי שכן היו להם חיים טובים ממנו. לחמי וחמותי אין ילדים משותפים.ואשתי היא ביתה הקטנה.חוץ מזה שאשתי מאוד קשורה לאימה וזה לעיתים מאוד פוגם בקשר האישי שלי ושלה.ישנה עוד בעיה.שהיא הבעיה שעליה אני רוצה לכתוב. חמי מרגיש שאשתו מתמסרת לילדים שלה.היא לא מסוגלת לטפל במשק הבית,כל היום מבלה בקניונים.והכול על חשבון ביתו וחשבונו.וגם חמי מביא את רוב המשכורת הביתה והוא טוען שהיא מבזבזת אותה על עצמה ועל ילדיה,כאשר ילדיו אינם מקבלים מזה דבר,(אני בתור חתן חושב שיש צדק בדבריו,ויש גם הגזמה רבה)חמי רואה בי בתור האדם שבו הוא יכול לפרוק בו את צרותיו ואם כי אני לא האדם המתאים לכך. הפנתי אותם ליעוץ נישואים אך הוא אומר שאי אפשר לשנותה.ואינו מסכים. הבן אדם בתקופה האחרונה התחיל לנהל קמפיין נגדה,אצל הורי ואצל עוד אנשים. אני לא אוהב את זה ומצד שני אין לי מושג איך להגיב בכל זה על אף שאני מנסה להרגיעו.יש עוד הרבה תלונות שהמסך צר מלהכיל.גם לה יש תלונות. חשוב לי לציין: שאני החתן שלה ולא שלו, אני סה"כ בחור בן 25 שנשוי 4 שנים. אני מאוד פגוע מחמותי והוא יודע מכך.

"טוב מאוחר מאשר בכלל"

שלום לך, בדבריך נגעת בשתי נקודות. היחסים שבין חמיך וחמותך שע"ז נסובו רוב דבריך, ומה שהזכרת כבדרך אגב בנוגע ליחסים שבינך ובין חמותך. אני מניח שתסכים איתי שא"א לדון ביחסים שבין חמיך וחמותך והאם מעשיה נכונים או לא דרכך או דרך כל צד בלי שהם עצמם יפנו ויציגו מה מפריע להם בחיי נישואיהם (גם אם נקבל שמה שכתבת הכל נכון). אדרבא, תפקידך כבן משפחה דואג ואוהב הוא לומר ולחזור ולומר על התועלת שהם יכולים להפיק מפניה לייעוץ. כיון שעלינו לזכור שאין תפקיד היועץ "לשנות" את הפונים אליו, אלא ללמד אותם דרכים שע"י יוכלו לחיות בשלום עם "המוזריות" של בן/בת זוגם. לטובתך ולטובת חמיך תעשה אם תאמר לו במפורש שאין ברצונך לשמש כלי קיבול לתיסכולים שלו ממערכת הנישואין העכשווית שהוא חי בה, וכדאי שיפנה את האנרגיות שהוא משקיע בקמפיין הזה לאפיקים חיוביים ותועלתיים. גם ביחס ליחסים שבינך ובין חמותך שבהם סיפרת שאתה חש פגוע ממנה, מאחר ולא פרטת הרבה בנקודה זו אומר לך בצורה כללית שכדאי לך לפנות ליועץ ע"מ ללמוד במה ניתן לשפר יחסים אלו ולא רק בגלל שהיא חמותך/אם אשתך/סבתא לילדיך, אלא גם בגלל שאם היחסים בניכם יהיו עכורים זה יכול להקרין ולא לחיוב גם על היחסים שבינך לבין אשתך. בהצלחה יאיר אביני

חיי אישות

אנחנו נשואים כשנתיים וחצי עם ילד, אך אף אחד מאתנו לא נהנה מחיי האישות, לי זה פשוט משעמם מאוד וגם בעלי לא מתלהב זה לוקח לנו כרבע שעה לכל היותר.הקשר בינינו הוא די טוב אנחנו כמעט ולא רבים, אך כל אחד חי בעולמו. מה ניתן לעשות ?

חיים משותפים

שלום לך, את מבינה לבד שאין לך לצפות לקבל הדרכה בנושא זה כאן בפומבי. אין זה מפחית מחובתך וזכותך לברר ענינים אלו רק שיש לעשות זאת בצורה פרטית. אבקש להסב את תשומת ליבך גם לנקודה נוספת שרמזת אליה בדברייך ואולי מבלי משים. המושג של "קשר טוב" אינו נמדד בעובדה שבני הזוג אינם רבים (דבר מבורך לכשלעצמו במידה מסוימת) אלא דוקא עד כמה כל אחד חי את עולמו של השני. (ולא מן הנמנע שעובדה זו מקשה עליכם גם ביחס לנושא הראשון שפתחת בו). לתועלת יהיה לכם אם תגשו להדרכה והכוונה מסודרת. בהצלחה יאיר אביני

ספקות

לאחרונה פגשתי מישהי דתיה שומרת מיצוות. היא שלווה, נדיבה, מכירה את נפש האדם והיתנהגותה בהתאם(היא תעדיף להיקבר מאשר לפגוע במישהו), רגישה, חכמה להפליא, יצירתית ועוד מיליון תכונות טובות שלא אוכל להעלות על הדף. שיכלית לא אמורה להיות בעיה- אנחנו דומים אפילו בצורת המחשבה- היא כאילו אני יותר טוב ובלי כל חסרונותי(אליהם היא מודעת ומקבלת אותם). הבעיה היא זו: א) הדבר שהכי מפריע לי טמון בי:מסיבה מסוימת לא התעורר אצלי רגש כלפיה (חוץ מהנאת הדיבור עימה). ב)כנראה שגם פה הבעיה טמונה בי:בלשון המעטה היא לא מטפחת את עצמה ומראה החיצוני אינו נעים למראה. מה לעשות? אם תוכלו לתת לי הדרכה או כמה נקודות למחשבה אודה לכם תודה רבה

הקנקן ותוכנו

שלום לך, רבים מאתנו רגילים לחשוב שהמפתח לחיים מאושרים הם אותם קולות וצלצלים "שאמורים" לחוש זה כלפי זו ולהיפך בתקופת ההיכרות. אין זה נכון. מקומו של הרגש בבחירת בן/בת זוג הוא חשוב ובעל משקל משלו אולם אינו המדד האולטמטיבי. עלינו לזכור שאין מי שמושלם, ברגע שהאדם יודע מהם ציפיותיו מבן/בת הזוג העתידי ומוצא שהמיועד לו עונה על מירב הצרכים החשובים, הרי שהוא נמצא בעמדת זינוק טובה ונוחה לפריחתם של נישואין שלווים, מאושרים ואהובים. השיקול של מראה בן הזוג חשוב שילקח במסגרת השיקולים והבחינות תוך שאדם בודק מה יכול להיות הפיך בנקודה זו (היא תסכים לטפח את עצמה....) ומה לא ניתן לשינוי. בדוק ברגשותיך האם זה רק שלא התעורר בך רגש - דבר שלא נמנע שיתרחש יותר ויותר במשך הזמן, או שאולי מדובר על תחושת דחיה וסלידה דבר שמשנה את התמונה. בכל מקרה כדאי לזכור שענין המראה החיצוני מאבד מאד מחשיבותו במהלך הנישואין כשדוקא הקשר האישי הבריא והמושקע נמצא בראש גורמי האושר וההנאה זה מזו. בהצלחה יאיר אביני

מחכה לתשובה

עדיין הרב אביני לא מצא תשובה לגבי גדרי מצוות "לערב אל תנח..." שמא מישהו יכול לעזור כאן?

ע"מ לסבר את האוזן

בתקוה שתקרא תשובה זו רק לאחר קריאה מחודשת של תשובתי הקודמת ותשובת הרב אורי ברונר. המקור למצות "אל תנח ידך" הוא הפס' בקהלת יא ו. צריך להבין האם שלמה המלך נותן רק עיצה טובה או שמגלה על מצוות פרו ורבו בהגדרה מדרבנן חדשה. הגמ' ביבמות סב ע"ב מביאה את דברי ר' יהושע שאומר שזהו חיוב מדרבן, ועיין ברי"ף דף יט ע"ב בדפי הרי"ף שפסק כן להלכה. עיי"ש עוד בדברי בעל המאור וברמב"ן במלחמות. וכן בריטב"א יבמות דף סד ע"א. וברש"י ביצה דף ד "דהוי מצוה קצת". בשיטה מקובצת בכתובות דף ד ע"א כתב להתיר משום מצוה זו נישואין בתוך שנת האבל, ועיין בשער המלך הלכות איסורי ביאה פרק טו ה"ד שישי אבי דוד שחרר שפחתו ע"מ לקיים דינא דרבנן של ולערב אל תנח ידך. הטור בסי' א באבן העזר הביא להלכה דינו של ר' יהושע בחיוב לקיים מצות 'ולערב וכו' והביא שם בדעת הי"א שהתירו אף למכור ס"ת ע"מ לקיים דין זה ועיי"ש ב"ח ב"י ודרישה. המ"ב בסי' שלט ס"ק ט"ז פסק בדעת הרמ"א להתיר נישואין בשבת ע"מ לקיים מצות ולערב וכו'. עיין בשו"ת חת"ס אבן העזר סי' קכט בזוג שהסכימו בניהם לפרוש זה מזו שאסר להם משום מצות ולערב וכו'. ובאגרות משה אבן העזר ח"ד סי' לב אות ג בענין היתר מניעת עונה כנגד מצות ולערב וכו'. כל זה נכתב רק ע"מ לסבר את האוזן אולם כמדומני שנחטא לאמת אם נעמיד את הדיון כאילו ורק הפן ההלכתי הוא הנידון. בטוחני שתהיה תועלת גדולה יותר אם תעשה חושבים על הפן הזוגי בכללותו מה ואיך ניתן לשפר בו כשאז אחד מהפירות המבורכים שתראו יחד זה הנחת הגדל והולך מפרי ביטנכם. בהצלחה יאיר אביני

המשך תיקשורת

הבנתי מתשובתכם שנושא התקשורת זו עבודה. אך כיצד? האם ניתן לשנות תכונה של תיקשורת אצל אדם? האם זה תכונה שניתן לשנות מקצה לקצה? כל הזמן אני יוזמת את השיחות, כל שיחה אני צריכה "לסחוט" בשאלות הגעתי למצב שכל מה שלא נשוחח לא יספק אותי. מה עושים?

ללמוד את השפה

שלום לך, ההגדרה שכתבת "תקשורת זו עבודה" נכונה ותהיה מדויקת יותר אם נגדיר זאת "תקשורת טובה היא למידה". עפ"י רוב בעיות תקשורת אינם נובעות מתכונה שלילית אלא מחוסר ידע למהות מרכיבי תקשורת בריאה ולצורת שיחה המעודדת המשך תקשורת כנגד שיחה שמחבלת בחשק ובאפשרות להנות מתקשורת חיובית. נכון הדבר שע"מ להגיע למצב ששני הצדדים יהנו ממציאות שיחה משותפת יש לתת את הדעת הן בחלק "הסור מרע" והן לחלק "העשה טוב". להיות מודעים מהם הדברים המהווים ממש מקלות בגלגלי השיחה כביקורת לא נכונה שכאשר נהיה מודעים למאפינים השליליים בביקורת כתחושת התחרות, הפגיעה באגו, החשש מהשינוי הלא ידוע וכדו' ונדע לנטרל מחסומים אלו יקל עלינו הרבה יותר לשוחח אפילו שיחה שמלוה הערות ביקורת. גם שיחה סתמית כוללת בתוכה מאפינים המעודדים או חוסמים את הרצון להמשך השיחה ושם כדאי ללמוד על "הקשבה אמפתית", מדוע דיון תמים בנושא כל שהוא הופך לפתע לויכוח צורמני ואיך ניתן למנוע זאת. מה יכול לעודד בן/בת זוג לרצות להגיע לשיחה משותפת ואפילו ליזום שיחה כזו. איך ניתן לשכנע בלי ליצור תחושת כפיה. מהם מעודדי שיחה סביבתיים שכדאי לדאוג שיהיו ברקע המפגש השיחתי. המודעות להבדלי שיחה גבריים ונשיים ועקיפת המחסומים הנ"ל. כל זאת ועוד הם דברים שצריך פשוט להיות מודעים אליהם. אין דברים אלו מוגדרים "תכונות" אלא "כישורים נכונים" שניתן בקלות יחסית לרכוש אותם. ואכן במכלול הבעיות הזוגיות נחשבת רכישת תקשורת אפקטיבית ונכונה לחלק היותר קל מבעיות אחרות. בדיוק כמו שכל איש מכירות לומד על הדרך הנכונה והתועלתית ביותר להגיע לתקשורת בונה (אם כי אינטרסנטית לחלוטין) עם הבר-שיח שלו כך יש לראות את קנית כישורי השפה והתקשורת בין בני זוג אלא ששם הדבר יוביל לאהבה והעמקת הקשר הזוגי האיכותי וממלא להשראת השכינה בבית. תוכלי ללמוד את כישורי השיחה הנכונים בעצמך ע"י קריאת ספרים ושמיעת קלטות העוסקים בכך ומצד שני תוכלי לפנות לאיש מקצוע בתחום הזוגי שהתמחה בהקנית ידע זה הן ע"מ להקל על שלב הלמידה והן כדי שיוכל לפקוח לך את העינים בחלק היותר רלוונטי לגביך. בהצלחה יאיר אביני

לרב ברונר ולרב אביני

לרב ברונר: תודה רבה על עצתך הנאמנה והמושכלת, אכן יש בה הרבה שכל ישר . (אך לא הבנתי מדוע אתה מתימר לנחש את מחשבותי ורגשותי ולאו דווקא בהצלחה מרובה). לרב אביני: נראה שעשית ברור מקיף בחיפוש מקורות בתשובה לשאלתי ואכן מצאת מקורות רבים ומענינים, אך דבר אחד לא עשית, והוא מתן מענה ברור לגבולות ההשתדלות המחויבת למצוות 'לערב'. אני מבין שהנושא רגיש, וגם תלוי במצבו האישי של השואל, אך לא ברור לי שהרבנים עצמם(מלבד הגדולים ביותר) יודעים את הקווים המנחים בתשובה לשאלה זו. אנא, בבקשת מחילתך, התיעץ עם רבותיך , ולפי מה שיתירו לך לגלות בזה ענה לי שוב. בתודה עצומה לכם המשתדלים להשכין שלום בבתי ישראל דוד

בהצלחה

כפי שכתבת בעצמך אין מקום בפורום פומבי לפסיקת הלכה למעשה בשאלות שתלויות בגורמים משתנים. המקורות ההלכתים שכתבתי לך יוכלו לתת לך רקע ע"מ להבין את "רוח הדברים" על חשיבות מצות "ולערב וכו'" שהיא חלק ממצות פרו ורבו. אולם לגבי הוראה למעשה עליך לפנות לרבותיך שינחו אותך בהתאם למקרה האישי שלך, תוכל לפנות אלי באופן אישי ע"מ לקבל עזרה בחלק זה. בזה בא מבחינתי הדיון בנושא ההלכתי כאן לסיומו כשאני מבקש לחזור ולהדגיש שאין לעשות עירוב תחומים בין החלק ההלכתי לחלק הזוגי בניכם שהיה מן הראוי למצות אותו בצורה נכונה וטובה. בהצלחה יאיר אביני

הפרחת אהבה

אני נשואה ב"ה זה מספר שנים + ילדים. הכרותינו היתה בסגנון הדתי-לאומי התורני, עם גוון חרדי, כלומר, החלטת שנינו להנשא היתה הרבה-הרבה יותר על בסיס שכלי מאשר רגשי. כאשר מתחילים לכתחילה עם מעט רגש, ומגיעים חיי היום-יום הנפלאים אך השוחקים, יש צורך בעבודה רבה מאוד להחיות ולהעצים את האהבה. אני למעשה מחפשת טיפים ורעיונות להפרחת והעצמת האהבה. השאלה שלי מתחדדת לאור העובדה ששנינו אנשים מאוד שכלתניים, וככזה גם התחיל ונבנה רוב הקשר בינינו. תודה

האהבה תולדת הנתינה

שלום לך, ישנה הנחת יסוד בדברייך שיש בהחלט מקום לדון האם היא עובדתית או שמא היא כמו הרבה ססמאות אחרות שהתרגלנו לקבל כמובן מאליו. כל נישואין שיהיו, בין אם הם התחילו עם המון רגש (שאולי טשטש והסווה חסרונות שפתאום מגלים אחרי הנישואין) ובין אם הנישואין "נבחנו שכלית" קודם האם יש בקשר הזוגי הזה לתת לי את מה שאני מחפש וכו' והחלק הרגשי בנישואין אלו היה "רגוע" יותר, בשני סגנונות נישואין אלו יהיה על בני הזוג לטרוח ולהפיח רוח חיים באהבה שלהם באופן מתמיד ושיטתי. בכל מסגרת נישואין שבני הזוג ירצו "להחיות ולהעצים את האהבה" יהיה עליהם לעבוד/ליזום/ליצור את אותה אהבה. יקל עלינו להבין זאת אם נזכור שאהבה אמיתית (להבדיל מאהבה עצמית/תאוה וכו') קיימת רק במקום ששם אנחנו משקעים. דווקא מתוך הגישה השכלתנית בה את מספרת שבורכתם (וזו מעלה לא חסרון) יקל עליכם להשקיע את המאמץ הנדרש ע"מ ללמוד ולהבין את צרכיו של הבן זוג. "טיפים ורעיונות" יכולים להיות נחמדים ולתת לך רק תועלת של "טיפים", נראה לי שאכפת לך מהנישואין שלך יותר מאשר שתסכימי להסתפק בזה. הקו שאמור להנחות אותנו בחיפוש אחר העמקת הקשר הזוגי-רגשי הוא מה יש ביכולתי לתרום לחיי הנישואין שלי, כשמובטח לנו שככל שנשקיע יותר בזה נקצור יותר פירות אמתיים ונבסס את הקשר הרגשי ברובד נפשי עמוק יותר. לצורך העשרת הידע הזוגי בניכם תוכלי הן ללמוד בצורה עצמאית ע"י קלטות וספרים והן ע"י לימוד אישי עם מי שהתמחה בכך דבר שגם יקל עליך לכוון את החיפוש למאפיני הקשר הספציפי בניכם. אל תסתפקי בטיפים מגיע לכם יותר מכך. בהצלחה יאיר אביני

קמצנות

האם נושא הקמצנות ניתן לטיפול . או שמא ניתן רק לפעול נגדו בעזרת הרבה תימרונים ומסע של ויכוחים השואלת יונה המקוה לבשורות טובות

חסכנות יתרה

שלום לך, כמו כל נושא אחר גם בעית קימוץ יתר ניתנת לשיפור כאשר נדע לעמוד על מעוררי הבעיה אצל האדם. יש להבחין בין ניסיון לשנות את אופיו של האדם הנוטה לקיצוניות במידת החסכנות (-דבר שכמעט ולא יצלח אם לא יבוא מתוך רצונו של האדם עצמו להגיע לשינוי), לבין ניסיון לשיפור איכות החיים והפחתת מוקדי החיכוך תוך שמירה על תחושת מידת החסכנות. כשאת כותבת "לפעול נגדו וכו'" יש בגישה זו כבר מכשול מהותי. לא תצליחי לעולם להגיע לשינוי כזה או אחר ע"י פעולה שמופנת "נגד", אבל מצד שני בהחלט אין הצדקה ותועלת בשקיטה על השמרים וזכותך המלאה לפעול "בעד" עידוד לשינוי ההרגלים הפחות חיוביים. איך? ודאי שלא ע"י "מסע של ויכוחים" כלשונך שמלבד שאינם נושאים פירות הם אף גורמים לאדם להתחפר ולהצדיק את "השקפת עולמו", אבל בהחלט רצוי לאמץ מידת תמרון סבירה שתעקוף את הבעיה בלי לגרום לאדם לחוש שהוא מותר על מה שבעיניו מאפיין את אישיותו החסכנית. ברגע שאנו לא מציבים את הדבר כ"ויכוח" בין שתי עמדות נקל על הזולת להיות פתוח לשמוע את דעתנו, ע"י תמרון נכון אנו שומטים מתחתיו את הסיבה להתחפר ללא הגיון רציונאלי בעמדתו. אין זה סותר לחלוטין לצורך הברור שמוטל עליכם להגיע בשיחה רגועה לעמק השווה כמה איך ומתי מתוך הסכום המצוי אתם מקציבים לצורכי היום יום השותפים מעבר להוצאות חד פעמיות חריגות. שיחה זו שאמורה לפתוח דף חדש בהתנהלות בניכם אמורה להיות חפה ממשקעים וכעסים הדדים שנצטברו במשך הזמן בניכם כך שאם אתם חשים שמשקעי העבר עלולים ליצור כשלים בניהול שיחה שכזו כדאי לכם להעזר באיש מקצוע שילווה את תחילת פתיחת הדף החדש בניכם. בהצלחה יאיר אביני

מקווה

אשמח לקבל תשובה ממקור הלכתי האם יש ענין לטבול במקוה בחודש תשיעי להריון. אני יודעת שהדעות חלוקות.

סגולה

שלום לך, טבילת מעוברת בחודש התשיעי להריונה אינה ענין הלכתי אלאסגולה עבור הולד לתוספת סייעתא דשמיא בטהרת וקדושת הולד. כך מביא הג"ר משה הלברשטאם שליט"א וכך נהגו מאז ומתמיד בירושלים עוד מזמן "הישוב הישן". וכן משמע בגמרא יבמות דף עח ע"ב שטבילת האם עולה לולד. אמנם כדאי שלא לטבול במקוה חמה מאד אלא רק בפושרת. יאיר אביני

שידוכים

שלום, כרגע אני נמצאת בתהליך שידוך,ורציתי לשאול כיצד אני יכולה לבדוק אלימות טרום נישואים פיזית ומילולית? שהרי בתקופת השידוכים יש הרבה משחק ?

סימני אלימות

שלום לך, אכן בשלבי החיפוש והבדיקה אחר בן/בת הזוג יכולים לעלות הרבה ספקות/חששות/שאלות איך אוכל לדעת בברור מהי תכונתו האמיתית של "המיועד". לעולם לא נוכל להיות בטוחים בעצמינו שאכן גילינו את מהותו האמיתית של בן הזוג גם אם תקופת "החיזור" תהיה ארוכה, מאחר וגם אם לא יהיו "משחקים" כדבריך אבל מהותם של חיי הנישואין אינם קיימים קודם לכן, כך שרק נישואים ממשיים יהיו "אבן בוחן" מדויקים. מפחיד? מעלה חששות? נכון! זוהי עיסקה רצינית. ישנם דברים שנוכל לבדוק בצורה מדויקת יותר, והעדרה או מציאותה של תכונת האלימות היא בניהם. ישנה אכן אפשרות לבדוק האם קיימים סימנים שיעוררו את חשדנו שישנה נטיה לאלימות. בדקי: האם יש לבחור נטיה יתרה לחשדנות? האם הוא רכושתן? האם הוא סובל ממצבי רוח קיצוניים? האם קיימת אצלו ביקורת קבועה על סביבתו? האם הוא נוטה להאשים אחרים בכשלונות שלו? האם הוא יודע להעריך רגשות ומחשבות של אחרים גם כשאינם מתאימים לדעתו? עד כמה העולם נועד ע"מ לשרת אותו? אני מאחל לך להצליח במשימת חייך לזכות להקים בית נאמן בישראל וס"ד לדעת איך בונים בית כזה. בהצלחה יאיר אביני

חומר קריאה לחרדי

אני נשואה 9 שנים לבעלי, והחיים שלנו הם טובים מאוד בכל המישורים. אני רק טיפוס שמחפש את החידוש והשינוי מפעם לפעם ולכן מוצאת דרכים לגיוון האינטימיות שלנו. בעלי שמח איתם מאוד גם כן, אך הבעיה היא שזו תמיד אני שמנסה לשנות, לגוון ולהוסיף וזה מכיוון שאני יצירתית יותר וגם חשופה יותר. בעלי היה שמח גם כן לשפר ולגוון מצידו אך אין לו מושג איך לעשות את זה. השאלה שלי היא: האם יש חומר קריאה שמתאים לאדם חרדי בנושא של גיוון והעשרה בנושאים אינטימיים? בתודה מראש, פנינה

תושב"ע

שלום לך, מטבע הדברים נושאים אלו הינם תורה שבעל פה ונלמדים בצורה אישית. תוכלו לפנות למוקד הטלפוני בינ"ר 1-700-5000-65 ע"מ לברר על מומחה באיזור מגורכם. בהצלחה יאיר אביני

דילמה פנימית לגבי קשר.

בס"ד שלום וברכה! אני יוצאת עם בחור שלושה חודשים. ישנם דברים אשר מפריעים לי בקשר, אחד מהדברים הוא לחץ: אני מרגישה (ויודעת) שהבחור נמצא בלחץ של חתונה. הוא מגדיר את עצמו כבחור ביתי אך רק מבחינת החום והאהבה והדבר גורם לו צורך למלא את החור החסר ולהתחתן. הלחץ מורגש בשיחות, בפגישות ואני מנסה להבין האם באמת הבחור בנוי לחתונה, או שזה רק מתוך הצורך העז למלא את החור. באחת הפגישות הוא העלה מס' נק', למרות הרגשתי כי מוקדם לדבר על כך ניסתי לענות לו. וכשאני שאלתי שאלה שעלתה בעקבות דבר שהוא אמר, הוא ענה לי "אני חושב שזה מוקדם מידי". חשבתי לעצמי למה זה מוקדם? ספרת לי משהו על הקשר שלך עם המשפחה ורציתי לדעת אם תרצה שהמצב יהיה כך גם עם הילדים שלך. חשוב לציין שאחרי שאמרתי לו שהוא לוחץ עלי הוא מנסה ומשתדל להוריד קצת את הלחץ. הוא מבין שלכל זוג יש את הזמן שלו לא כולם מחלטים להתחתן אחרי חודש, חודש וחצי. ישנו דבר נוסף שמפריע לי- האידיאולוגיה והנאמנות א"י שלו. אני מרגישה שהוא נמצא ברמה הרבה יותר ממני בעניין. הוא היה בזמן הגירוש בשאנור, בחומש ובכפר מימון. השאלה עד כמה ההבדלים הנ"ל יכולים להשפיע, למרות שהוא אמר לי שהוא התייעץ ואמרו לו שזה לא נכון להיפרד בגלל זה. יכול להיות שלאחר החתונה יהיו לו מחויבות כל-שהן (אישה, ילדים) ואז הוא יוריד מינון בהליכה להפגנות. אך, ישנם הבדלים גם בחשיבה שלנו על אנשים מסוימים ודרך מסוימת. (הוא אומר דברים מסוימים על אנשים ואני ממש לא חושבת ככה). איך שהוא במהלך רוב הפגישות שלנו הדבר עלה, ובכל פעם הוא נתן לדבר שם אחר: אידיאולוגיה, דרך חיים. הוא ידע שדברנו על זה אך הוא אומר שחשוב לו להבין משהו מסוים. הוא מנסה לגלות ולחפש דברים אפילו קטנים. התייעצתי עם השדכנית (לאחר חודש) שהכירה בינינו והיא אמרה לנסות עוד כמה פגישות בלי לחשוב ולעשות דין וחשבון לאחר כל פגישה. אך כן לנסות לחשוב אם אני מרגישה משהו כלפי הבחור, איך המידות שלו, איך הוא מתנהג כלפי, כלפי החברים שלו (לפי הסיפורים שלו). באחת מהפגישות דברנו על כל מיני דברים (לאו דווקא על דרך החיים) והוא הרגיש שהפגישה הנ"ל הייתה בזבוז זמן, הוא לא הרגיש ממנה שום תועלת. ניסתי להסביר לו שלפעמים צריך את הזמן לשבת עם הבחור לדבר איתו, ולזרום. באחד מהשיחות הטלפון שלנו (לאחר קצת יותר מחודש וחצי) ודברנו כל מיני דברים בין השאר דברנו על נושא האידיאולוגיה (ששוב עלה) ואמרתי לו שאולי כדאי להוריד מינון בנושא במיוחד שזה לא המטרה שלשמה אנו נפגשים/מדברים אך הוא אמר לי שאין מה לעשות זה תמיד יעלה. השבוע עלה דבר חדש- דברנו בטלפון ולפתע הוא שינה את טון הדיבור והדבר הפריע לי מאוד ושאלתי אותו מאיפה הדבר הגיע אז הוא שאל אם נפגעתי אמרתי לו שהדבר היחיד שחשבתי עליו זה מה יקרה הלאה בעתיד. הוא אמר לי שאין לו מושג מה יקרה אך זה יחסית היה בצורה עדינה. יום למחרת השיחה בכיתי בעקבות הקשר. בשיחה לאחר מכן ספרתי לו שבכיתי הוא היה בהלם הוא לא חשב שהוא פגע בי. הוא אמר לי שהשבת הוא חשב על איזו בחורה טובה אני ובנוסף הוא אמר לי שאולי הוא לא ראוי להתחתן איתי בגלל שאני בחורה טובה והוא פגע בי, והוא לא ממש מצליח להבין את עניין הפגיעה. הוא אמר שזה חלק מהאופי שלי ואין מצב שהוא ישתנה כל מהר. רק לאחר מחשבה מרובה הוא הבין שהוא איבד את הסבלנות שלו ולכן היתה התפרצות בשיחת טלפון. אשמח לתשובה מהירה על מנת שאדע מה לעשות עם הקשר בברכת חודש טוב.

לאורלי

שלום לך, את מעלה בדברייך נקודות חשובות, אנסה להתיחס להם אחת לאחת. את כותבת שהבחור נמצא בלחץ להתחתן בגלל הצורך הפנימי שלו לחום ואהבה כשהחסר הזה דוחף אותו להגיע לנישואין. - באופן עקרוני צריך לדעת שכל אדם ניגש לנישואין על מנת למלא צרכים וחסרים. הקב"ה נטע באדם תחושת חסר בהיותו לבד והאדם שואף למלא את החסר הזה ע"י יצירת קשר איתן עם השני בנישואין. המושג "מוכן לנישואין" אינו סותר את מילוי הצורך הזה כלל ואינו קשור אליו. אמנם אין זה חכם מצידו לשדר לך את תחושת "הלחץ" והדבר רק יכול להרתיע אותך אבל לחץ כזה הוא נורמאלי. (בן כמה הבחור?) נושא האידאולוגיה ונאמנות א"י של הבחור, זה יכול להיות דבר נחמד במיוחד אם גם את רואה את הנושאים האלה בצורה דומה להשקפת עולמו, אולם ברור שאין מקום לטחון נושא זה שוב ושוב כשעיקרם של הפגשות בניכם כפי שאת כותבת מסתובב סביב נושא זה. א"י השלמה זה נושא שיכול להיות חשוב לו, אבל שלמות המשפחה הוא נושא חשוב הרבה יותר. (להזכירך - "מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל" נאמר הרבה קודם לא"י) ולכן בודאי שאחרי 3 חודשי הכירות צריך לשים נושא זה בצד, לאחר שהוברר ששניכם פחות או יותר באותו קו מחשבתי, ולבדוק את ההתאמה האישית בניכם שכפי אמרת נעשה ע"י שיחה סתמית או בדיקת כיוונים לאיך ומה רוצים שתראה צורת המשפחה/ילדים כפי שכתבת. 3 חודשים אינם "מידי מוקדם לדבר ע"ז". כשאת מתארת ששיחה סתמית יכולה להיות בעיניו בזבוז זמן זה דבר שמעורר את השאלה האם הבחור בשל לנישואים. האובססיה סביב נושא א"י וטחינה שלו שוב ושוב כשזה הנושא היחיד כמעט שהוא מוצא בו מקום להתבטא אינם מורים על בשלות. אני שואל את עצמי מדוע היה צריך לקחת יום שלם ע"מ להבין שהתפרצות של כעס בשיחה במיוחד בתקופת החיזור יכולה לפגוע, ומדוע ההבנה לזה צריכה להגיע רק אחרי "מחשבה מרובה" כדברייך. נראה שאחרי 3 חודשים הגיע הזמן שבו תבחני האם הקשר בניכם יכול להיות פורה ומגוון, האם נושאי השיחה הם רק נושאים שהוא מעוניין לדבר עליהם, האם יש לך מקום לחוות דעה אחרת, האם אתם בשלים בקשר הזה ע"מ לשוחח על דברים מהותיים בקשר זוגי ולא דברים העוסקים בנושים חשובים ככל שיהיו אולם אינם בונים/יוצרים/מפרים את יחידת הקשר שלכם, האם את חשים בטוחים זה בזה ע"מ לספר על מאווים ורצונות איך וכיצד יראו חיי המשפחה שלכם וכו'. בהצלחה יאיר אביני

דילמה פנימית2

בס"ד שלום וברכה! קודם ולפני הכל תודה לר' יאיר והרב אורי על תשובתיהם. השלמת פרטים-הבחור בעוד כחודש בן 26 ואני הבחורה הראשונה שאיתה הוא יוצא. (הוא יצא עם מישהי אחת פגישה אחת והיא זאת שלא רצתה להמשיך) וזה גם סיפור בפני עצמו.. בקשר לפגיעה (ההתפרצות) הבכי הגיע לאחר שדברתי עם אחותי על כך. באותו רגע של השיחה לא ממש הבנתי מה קורה לא ציפתי לטון כזה והדבר היחיד שעליו חשבתי זה מה יהיה הלאה. השבוע נפגשנו ושוב עלה נושא האידאולגיה הוא אמר שאיננו מבין איך חשובה לי א"י ואיני עושה דברים בעלי מסירות נפש.. (כמו לעלות ולהתיישב באיזה מאחז ולהקימו). בנוסף הוא מרגיש כלפי רגשות כלשהן הוא אינו יודע להסביר מהן אותן רגשות האם זה כלפי (בגלל מי שאני) או עצם היותי הבחורה הראשונה שאיתו בקשר (הבחור מגיע מחברה נפרדת מכיתה ז') החלטנו לקחת הפסקה של שבוע (אך בלי הגבלת זמן) ולנסות להבין יותר מה קורה לגבי הקשר. המשך שבוע טוב

התמקדי בעצמך

שלום לך, דומני שאת מאד מתמקדת במה הוא חושב/מרגיש, מן הראוי היה שתפני את התמקדות שלך במה שאת חושבת כלפיו, נסי לענות לעצמך על השאלה האם יחד עם בחור זה אני רוצה לבנות את ביתי, במה הוא יכול לתרום למילוי הצרכים הרגשיים שלי, מה עושה אותו למיוחד בעיניך, האם לדעתך הוא בחור רגיש/מתחשב וכדו'. נושא א"י שכובל אתכם בשיחות, האם הוא ירצה לעשות משהו בנידון לאחר הנישואין כגון לגור במקום שדורש התישבות חלוצית האם זה מתאים לך. השתדלי להעביר את השיחה על א"י לפסים מעשיים - במה והיכן נושא זה יבוטא לאחר הנישואין ולא לדון בזה ברמה הפילוסופית. אין כל חיסרון בזה שהבחור מגיע מחברה נפרדת, אבל אם נראה שגם הבחור אינו ממוקד לדעת מה ואיך עליו לבדוק במי שהוא שוקל לבנות איתה את ביתו, היה מן הראוי להפנות אותו וכפי שכתב ידיד ר' אורי ברונר לאדם שיקל עליו את המסע הזה. שבוע הפסקה לא יפתור לכם את הספקות אם אינכם מצליחים להגדיר בבירור לעצמכם מה אתם רוצים ומצפים מבן/בת הזוג ברמה המעשית. בהצלחה יאיר אביני

חוסר הסכמה

בס"ד שלום וברכה, יש לי אחות בת 20 שיוצאת עם בחור 7 חודשים. הבחור בן 30,חזר בתשובה לפני כ 10 שנים בכיוון ברסלב, לא עשה צבא(בבדיקה השתחרר על סעיף נפשי)ההורים שלי מתחילת הקשר ולאורכו התנגדו גם בשל הפרש הגילאים וגם בשל אורח חיים מאוד שונה. אחותי אינה ברסלבית אבל היא מחפשת משמעות, ושמחת חיים ולכן הסכימה להכירו. לאורך כל הזמן היא מנסה לשכנע את הורי להכירו והם בשלהם. הבחור בא לפגוש את אבי בעבודה ושוחח עימו - וגם לאחר מכן עדיין אין הסכמה. שבת אחת אחותי אמרה כי היא הולכת לשבת לחברה ולבסוף התברר כי היא שיקרה להם והיא נסעה לישיבה שלו והתארחה אצל אחד הזוגות מהישיבה. אחותי גם דאגה להזמין את הרבנית אשתו של רב הישיבה אלינו לבית בלא ידיעת הורי מראש לנסות לשכנע את אימי. אחותי מרגישה חוסר אמון בהורי בשל כך אבל בכל זאת חשובה לה דעתם. היא והבחור הולכים מרב לרב ממקובל למקובל ומחפשים גיבוי לקשר. כולם ענו לה כי עליה לכבד את ההורים ולא לעשות כנגד רצונם(ישנם כמה מתחים בינה לבין הורי בלא קשר לבחור), ואף אחד לא אמר להם את מה שהם רוצים לשמוע. אחותי אומרת שזה הבחור שלה והיא יודעת שהוא יעשה לה טוב והיא רוצה להתחתן איתו. אני לא יודעת מה לעשות ?! התחושה שלי לקשר היא לא טובה משהו שקשה להסביר. מצד שלי אחותי כל ערב מעלה את הנושא בבית ומתחילים ויכוחיים לא נעימים וטונים גבוהים. אשמח ליעוץ/תשובה

מצב בעיתי

שלום לך, צר לי לומר לך שלמרות שמנקודת מבטך קשר זה אינו הקשר הזוגי שהיית מאחלת לאחותך, אין לך הרבה יכולת להשפיע עליה לשנות את דעתה/חלומותיה. את מתארת את הקשר שבין אחותך להורים כקשר בעל מתחים מכבר, ויש א"כ להניח שהיא לא תרצה לקבל את דעתם ואדרבא אולי אפילו היא מצאה "שדה קרב" שבו היא תוכל לשחק ברגשותיהם. את מתארת ריצה חוזרת ונישנית לרבנים/מקובלים ע"מ לקבל גושפנקא רוחנית שאיתה היא תוכל לנופף ויש להניח שבסופו של מסע החיפושים היא תמצא את הסמכות שתאשר/תעודד קשר זה. את מתארת שזה מכבר היא מקבלת גושפנקא רוחנית - סמכותית בעיניה ע"י צוות הישיבה וזה לבד כבר יש ביכולתו להשקיט את מצפונה, שאינו שקט כ"כ כפי שאת רואה שבקשתה החוזרת ונשנית כל ערב להעלאת הנושא למרות הפערים בינה לבין ההורים בזה. לאור מה שאת מספרת שמלבד האופוריה האישית שאחותך נמצאת בה על נישואיה המאושרים עם בחור שאת מתארת כ"בעל סעיף נפשי", ולאור התמיכה הסמכותית/רוחנית שהיא מקבלת קשה לי להניח שהיא תהיה מוכנה לקבל דיעה אחרת שתחלוק על רגשותיה העכשוויים. מה כן יש בידך לעשות? הרבי בתפילה לקב"ה שיכוון את אחותך לעשות את הצעד שיועיל לה באמת לזכות בחיים טובים ומאושרים לה ולמשפחה כולה. בהצלחה יאיר אביני

אחות מעצבנת

יש לי אחות גדולה ממני במס' שנים היא אוהבת מאוד את הבן שלי כל מה שאני אוסרת על בני היא מרשה לו כשהיא מגיעה אלי .הבית נראה כמו אחרי מלחמה אני אוהבת אותה אך חסרת סבלנות כלפיה איך שהיא מגיעה אני נכנסת למתח ולא מפסיקה לצרוח על הבן שלי.אני ובעלי גם רבים בגללה. אני לא רוצה להעליב אותה ומצד שני נמאס לי כבר הבן שלי גם נפצע היום בגלל השטויות שלה לאחר שבעלי הזהיר אותה שזה מה שיקרה מה עושים?

תא פרטי

שלום לך, במשך ימי חייו של האדם הוא נפגש ויוצר מעגלים שונים של אנשים סביבו. בימי ילדותו האדם חי בקרב משפחתו הקרובה והם אלו שסובבים סביב חייו, כשאט אט הוא נפתח למעגלים נוספים של מכרים וידידים שונים, עד שהוא מגיע ללב ליבו של המעגל - משפחתו האישית שהוא מקים עם בן/בת זוגו. קרובי המשפחה ובוודאי אלו שהם בדרגה ראשונה, הם האנשים שאנחנו מקפידים לשמור איתם על קשר קרוב, איתם אנחנו חווים את זמני השמחה ולהבדיל את עיתות המצוקה והמשבר, וידוע הפתגם "דם הוא לא מים" הבא להמחיש את עוצמת הקשר שאמור להיות חסין גם בשעות משבר. אולם לא בכל מחיר. ברגע שאת מזהה שהקשר עם אחותך פוגם ומשפיע על המעגל המרכזי שלך - משפחתך, הדבר מחייב אותך או לנסות להסביר בנועם וברגיעות את אי שביעות רצונך מהחדירה לתוך התא המשפחתי או בלית ברירה לצנן את הקשר הקרוב כשאת עומדת על שלך בצורה אסרטיבית וברורה. אין צורך "להסתכסך" עם האחות, אולם בודאי שיש צורך לשים גבולות ברורים ומתוחמים סביב משפחתך האישית. בהצלחה יאיר אביני

לאביני יאיר

שלום לך תודה על התשובה אך במחילה מכבודך למעשה לא ענית לי בכלל.אם הייתי אסרטיבית הרי הייתי מסתדרת בעצמי.אני בכלל לא אסרטיבית. וזאת הסיבה שפניתי לאתר.

לשרונה

שלום לך, אני מבין מדבריך שאכן גם לך ברור חשיבות הצבת הגבולות, כשכל שאלתך היא בעצם איך עושים זאת. האסרטיביות אינה חייבת להיות מידה וכישרון מולד של האדם. כמו בהרבה נושאים אחרים כך גם בידי האדם ללמוד, לרכוש,לשפר את צורת הביטוי שלו, יכולתו לעמוד במשא ומתן עם אחרים, לדעת להציג את רצונותיו בצורה חד משמעית מחד ומכובדת מאידך. יהיה זה מאד יומרני ולא רציני לנסות מצידי לנסות ולומר לך במסגרת פורום זה "עשי כך - אל תעשי כך" צורה פרטנית, מאחר וכלל אינני מכיר את 'הנפשות הפועלות' ואת המסגרת שבה דברים מתרחשים. אדרבא אני ממליץ לך לפנות בצורה אישית לאדם בעל ידע שיוכל לעזור לך להשתלם בשכלול האסרטיביות שלך, דבר שיהיה לך לתועלת לא רק בנושא הספציפי שאת מעלה כאן, אלא יתרום לך גם בתחומים אחרים בחיים. בהצלחה יאיר אביני

כיצד מתמודדים כאשר הזוג חרדי והבית של הבחור מסורתי?

ביתי נפגשה עם בחור שבעברו למד בישיבה תיכונית ולאחר הישיבה החליט ללמוד במסגרת חרדית. מזה 4 שנים שהוא במסגרת חרדית. לעומת זאת הבית של הוריו דתי , האם ללא כיסוי ראש האחים מסורתיים. למותר לציין שהבחור מעולה, המשפחה חמה מאוד, משפחה מגובשת פשוט בתי מתלבטת מאוד מאחר והיא חוששת כיצד תוכל להתמודד כאשר שניהם החרדים היחידים בתוך משפחה מסורתית אשמח לקבל את הצעתכם

יחידה נפרדת

שלום לך, למרות המשפט הידוע של "אני מתחתנת עם הבן זוג ולא עם המשפחה" כולנו מבינים שהדברים אינם כך ויש אכן השפעה של משפחות המוצא על הנישואין כך שלכאורה החשש של ביתך מובן. אולם למרות שכל קשר זוגי טומן בתוכו גם התמודדות עם משפחות המוצא הדברים אינם חד משמעיים שרק נישואין עם משפחות מוצא זהות עשויים להצליח. גם כאשר ישנו פער בין היחידה הזוגית לבין משפחות המוצא אין כל מניעה שהקשר המשפחתי החדש שנוסף יעלה יפה לחיים תקינים ומאושרים. ביתך אמורה לבנות יחידה נפרדת של קשר זוגי שנמצא במקביל לקשר המשפחתי הכללי ולא בתוכו ולכן גם אם יש פער באורח החיים אין זה צריך להפריע ובמיוחד כאשר את מצינת שמשפחת הבחור היא משפחה חמה ומגובשת שנותנת מקום וכבוד לכל אחד לחיות את חייו עפ"י הדרך שבה הוא בחר. ולכן כל עוד שישנה קבלה של משפחת הבחור לדרך שלהם ורצון לשתף פעולה אין צורך לחשוש שמא הבדלים אלו יעכבו את בני הזוג מלחיות חיים מאושרים. בהצלחה יאיר אביני

קושי בנישואים

שלום. אני צריכה עזרה דחוף לגבי הנישואים שלי אני מרגישה מרגע לרגע שהנישואים שלי עומדים להיתפרק. אני מרגישה שלבעלי אין סבלנות כלפי ומיתווצר ביננו מתחים שהם גורמים לפעמים לפליטות פה לא רצויות. מאוד קשה אני כבר לא יודעת מה לעשות לבעלי יש המון תלונות נגדי. אני מרגישה שזהו כבר איו לו סבלנות אליי. הדבר הכי קטן שאני עושה זה לא טוב בשבילו יש לו הרבה תלוןנות אליי ותמיד הוא יראה לי שאני זאת שטעיתי. אנחנו נשואים 4 שנים יש לנו ילדה ופשוט חבל לי אני אוהבת אותו להיתגרש אני לא רוצה. תנו לי רעיון מה לעשות???

לרוני

שלום לך רוני, מה עושה אדם שניתקל בקשיים במהלך החיים? - פונה לעזרה. ואכן בעצם פניתך לבקשת עיצה וסיוע את עושה את המהלך הנבון והנכון להקל ולשפר את חיי הנישואין שלכם. המעגל שבו אתם מוצאים את עצמכם כלואים בו, כשעל כל פעולה ומעשה את חשה את עצמך נבחנת תחת "זכוכית מגדלת" הוא מתיש מעייף ומתסכל, ואכן אין ספק שמגיע לכם חיי נישואין שלוים ומשמחים בדיוק כפי שציפיתם לכך ולא רק בגלל ילדתכם אלא בשבילכם ולמענכם. טוב עשית שפנית כאן בפורום אבל ע"מ לקבל עזרה ממשית וסיוע בשיקום הזוגיות שלכם יהיה צורך שתפנו לאיש מקצוע בתחום בצורה אישית ע"מ להעלות ולנסות לפתור את קשיי הנישואין שלכם בצורה טובה יותר דבר שקשה לעשות כאן מע"ג הפורום. אני רוצה לחזק את ידיך, אל תרפי מתחילתו של צעד חשוב זה שאת עושה, המשיכי לנסות ולשפר את נישואייך כי זה אפשרי בהחלט. בהצלחה יאיר אביני

שאלה

אני אמורה להיות הגננת של ביתי הבכורה בת השלוש ורציתי לדעת חסרונות ויתרונות לכך מהן ההתמודדויות שידרשו ממני. האם יש לברוח מכך וכל שנה לעבוד בגן אחר (אנו גרים בישוב ויש שלושה גנים בגילאים שונים) כמו כן בטוח שבאיזו שנה לאחת הגננות לא יהיה מנוס מלעבוד עם אחד מילדיה... מה דעתכם.

אמא בשני כובעים

שלום לך, אכן כפי שכתבת, כאשר הילדה חווה את אמה בשתי המשרות גם כאם וגם כגננת יש למציאות זו מעלות וחסרונות. המעלה בלשלוח את הילדה למסגרת חוץ-ביתית היא ע"מ ליצור לילדה עוד מקומות ואפשרויות של חוויות שונות, שיעשירו ויגוונו את עולמה. אינה דומה ילדה הנמצאת "תחת סינר אמה" לילדה שצריכה להתמודד עם אתגרים חברתיים ללא העזר והמשענת של אמה. כך שלכאורה אם ברגע שגם כשהילדה יוצאת למסגרת שונה היא עדין תחת השגחת האם ועדין חשה שיש לה את המגן הנח והזמין, היא עלולה להפסיד את העושר הרב הטמון בעצם ההתמודדות עם "קשיי החיים" ובכך כמובן שלטווח הארוך יותר היא עלולה להפסיד. גם כאשר האם לא תפרוס את כנפיה על הילדה בזמן השהות בגן, עלולה הילדה לחוות קשיים נוספים מצד שאר הילדים בכך שיאשימו אותה בעל כורחה כאילו והיא מופלית לטובה וזוכה לויטמין p - פרוטקציה. (מי יושבת ליד הגננת, מי מחלקת ממתק, מי קובעת באיזה משחק לשחק או בכלל מי יזכה לשחק וכו' וכו'). עלולים להיות גם הורים לילדים אחרים שלא יראו בעין יפה את עובדת הימצאות הילדה בגן מחשש שאז הגננת לא תשקיע את כל כולה בילדים שלהם שהרי יש לה את הנסיכה הפרטית שלה. למרות כל החששות האלה ועוד כמדומני שאין לך סיבה להפסיד את ההזדמנות הנפלאה לחוות עם ביתך עוד פן נוסף בחייה. אמנם את צריכה להיות ערנית מספיק ע"מ שלא יווצר מצב שאכן הילדה תתפוש למעשה חלק מזמנך/מתשומת ליבך על חשבון ילדים אחרים, את צריכה להיות ערנית מספיק ע"מ שאצל הילדה לא יווצר מצב שבו היא תרשה לעצמה לחפש קולות שלא לעמוד בכללי המשמעת הנדרשים מכולם וכדו'. שנה זו יכולה שתחרוט בליבך ובלב ילדתך חוויה נפלאה שאינה זמינה כ"כ, כשאת רווה נחת מפן נוסף בחיי הילדה ונהנית לראות את התפתחותה המשמעותית מאד בגיל שציינת. בהצלחה יאיר אביני

יחסים.

שלום. שמי יעל נשואה +2 , האחת בת 7 וחצי והשניה בת שנה וחצי. אני חוזרת בתשובה כבר 4 שנים בעלי הוא חילוני ועדיין לא התקרב לקב"ה , אנו נשואים מזה כ-8 שנים [הייתי חילונית כשנישאנו] , אני משתדלת לא להפריע לו בעיסוקיו למרות שזה מאוד מפריע לי אינני מעירה לו . {הוא מעשן בשבת, מדליק טלווזיה ועוד.....} את הקידוש בשבת אני עושה ומשתדלת לשמור על השבת והחיי היום יום דיי בשלווה, אבל........מה שכן מפריע לי זה הפה שלו אני לא רוצה חלילה לקטרג עליו ולהקפיד אבל יש שאלה שאני רוצה לשאול כבר הרבה זמן והיא, האם מהמעשים שלו והקללות שהוא מקלל כל אחד שקצת לא מוצא חן בעיניו יכולות לפגוע בי או בילדים חלילה? אני מאוד חוששת ומתפללת עליו שיחזור בתשובה שלימה , אנא ממכם התפללו עליו גם אתם { אייל בן רחל ע"ה } . אני משוועת לישועה והלוואי בעקבות הדברים הללו שאני כותבת אראה אור בקצה המנהרה, אשמח לקבל מענה מכם. בברכה יעל.

חזקי ואמצי

שלום לך, את נוהגת כשורה בזה שאת משתדלת למרות כל הקשיים הרבים, להמשיך ולהחזיק את הבית ולקיים את חובות- זכויות המצוות מבלי להכנס לתוך וויכוחים ומאבקים עם בעלך שכרגע נמצא בשלבים המוקדמים יותר ביחס אליך. אין זה פשוט לראות את בעלך-אבי ילדיך שעדין מתנהג כפי שהוא מתנהג, ואינו מצטרף אליך במסע הנפלא שעשית. אולם עליך לדעת שאצל הקב"ה כל אדם נידון בפני עצמו. ולכן גם אם כעת עדין בעלך אינו שומר מצוות או חלילה נכשל במעשים כאלו ואחרים, אין הקב"ה בא אליך או לילדיך בטרוניא ומעשים או דיבורים שאינם ראויים אינם משפיעים עליכם בשום צורה. המשיכי במסע הנפלא שאת נמצאת בו, והארת פנים תוך המנעות מוויכוחים תזכה אותך לראות את השאיפה הקדושה שלך מתגשמת מהר. חזקי ואמצי והקב"ה יזכה אתכם במהרה לחוות תמימות דעים בכל מהלך בחייכם. בהצלחה יאיר אביני

להתגרש או לא?

שלום, אני נשואה 4 שנים(ללא ילדים). עד היום לי ולבעלי היו חיים טובים יחסית חוץ מבעיה שהעיבה עלינו. יש בי מן צורך לא מוסבר לשלוט בבעלי. ז"א- הרבה פעמים לא מוצא חן בעיני איך שהוא מתנהג ואני משדרת לו כעס.זה מן קושי בלתי מוסבר לקבל אותו כפי שהוא.(גם לבעלי קשה עם כל מיני תכונות הקיימות בי אך הוא לא מעיר לי) לבעלי מאוד קשה עם זה והוא החליט שהוא לא רוצה לחיות איתי יותר. זה לא שאני רעה. ממש לא. לכל העולם אני יכולה להיות ממש נחמדה וטובה ואף אחד לא יחשוב שיש לי בעיה אבל עם בעלי יש משהו פנימי שעוצר אותי להתחבר אליו עד הסוף. אני לא יודעת להסביר למה. לפני שבוע לבעלי נמאס והוא עזב אותי. הוא אמר שהוא רוצה לחיות עם מישהי שאוהבת אותו ומקבלת אותו ולא לסבול. ממש נשבר לי הלב כי אני באמת אוהבת אותו. ועכשיו אני מתלבטת- מצד אחד אני מרגישה שכל כך נתנו השקענו והקרבנו אחד למען השני ובגלל בעיה יחסית קטנה שאפשר להתגבר עליה ע"י טיפול ורצון טוב הכל נפל לטמיון. אני מבחינתי מוכנה להשקיע ולתת את כל כולי למען הנישואים הללו. אני מוכנה להשתנות בכל מחיר (כמובן שאצטרך עזרה חיצונית). אבל מצד שני מקוננת בי המחשבה שאולי אנו לא מתאימים? אולי אנו מנסים כבר שנים לחיות ביחד בכוח ובעצם חבל על המאמץ? אולי אנו צריכים להפרד ולפתוח דף חדש עם בן זוג שנצליח לאהוב ולקבל אותו כמו שהוא? בבקשה עיזרו לי...

בריחה לא תועלתית

שלום לך, את מתחבטת אם כדאי לך להשקיע בקשר שלך עם בעלך או "שחבל על המאמץ", את היית מעדיפה לחיות עם אדם שיוכל ותוכלי את "לקבל אותו כמו שהוא", ובכן דעי לך שאין מציאות כזו בעולם. אין קשר כל שהוא בין בני אדם שיוכל להיבנות ללא השקעה תמידית, ואין אפשרות בעולם שתצליחי לקבל את האחר "כמו שהוא" או שהוא יקבל אותך כך - ללא השקעה ובדיקה של חייכם הנצרכת ע"מ להגיע לעמק השווה. מבלי להתייחס כרגע לעצם הבעיה שציינת (הכעס שאת מבטאת כלפיו) חשוב קודם שתפנימי שמהותם של הנישואין דורשים למידה ותרגול עד שמגיעים אל המנוחה ואל הנחלה. זוגיות בריאה היא זוגיות שבה כל אחד מהשותפים בה יוצא מתוך הנחה שכדי "לקבל את השני כמו שהוא" יש צורך ללמוד את דרכי הביטוי הנכונים למה שלא מוצא חן בעיניו, גם עם בן זוג אחר לא תוכלי "לקבל אותו" לפני שתלמדי איך "לקבל את עצמך" ולשלוט ולבטא את רצונותייך בצורה הנכונה יותר. ביחס לעצם הקושי שאת מציינת בחייכם - הכעס והרטינה שלך כלפיו על מה שאינו מוצא חן בעינייך, אכן וכפי שכתבת יהיה זה נכון להיעזר באיש מקצוע ע"מ להבין גם מדוע ישנה התפרצות של חוסר סובלנות כלפיו יותר מאשר כלפי אחרים, וגם ללמוד איך וכיצד לתת ביטוי אפקטיבי יותר לחוסר ההסכמה שלך בדברים השונים, צורת ביטוי שתעדן את האוירה מחד ותתן מענה אמיתי יותר לאותם דברים שמציקים לך. בכל מקרה פתרון הגרושין אינו פתרון מוצלח מאחר שאת תסחבי את הקושי שלך גם לנישואין השניים. בהצלחה יאיר אביני

בעיה בשיקום אמון ויחסים

בס"ד שלום וברכה! אני בת 28, נשואה מזה 7 שנים ואם ל-2 בנות מקסימות. לפני כחצי שנה לערך בעלי ניהל מאחורי גבי קשר עם מישהי , כשהעניין התגלה על ידי הייתי מאוד נסערת אולם בשל אהבתי אליו והרצון בשלמות המשפחה הלכנו ליעוץ זוגי. קיימנו מס' פגישות שסייעו לנו לא במעט, ובעיקר סייעו לי לעבור את התקופה הבלתי נסבלת שחוויתי אז. מאז- יש לנו עליות ומורדות ( שהיו מאז ומתמיד ) אולם בזמן מריבות או בזמן שאני כועסת עליו -חוזר אליי כל הכעס שלי אליו על הבגידה הזאת , ואני תוהה עד כמה אני חשובה לו ואם בכלל וכיצד עולל לי את זה. וזה קורה גם בימים שאני סתם לבדי ויש לי זמן לחשוב יותר מידי... לציין שבימים כתיקונם אנו מנהלים חיי משפחה רגועים, גם לפני המקרה הנורא, חיי האישות שלנו נראים בעיניי נורמליים, ויש בינינו יחסי חברות טובים. לא ברור לי כיצד רה המקרה הנורא והמון פעמים אני מוצאת את עצמי מחפשת תשובות אצלי. האם אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי בנפרד ממנו כדי להתגבר על הבעיה, היות ואינני מרגישה שיחסינו חזרו לעצמם. מה ניתן לעשות?

שיקום האמון

שלום לך, אכן כאשר מתרחשת בגידה בתוך מערכת הנישואין הדבר מהווה זעזוע חזק שמאיים על הבית. טוב עשיתם כאשר פניתם סמוך ונראה למקרה לעזרה מקצועית ע"מ לאחות את השברים, עזרה שתפקידה לסייע לכם לעבור את השלב המשברי הראשוני, וכפי שכתבת אכן הצלחתם להסתייע יעוץ זה. כעת כאשר החריפות של הכאב הראשוני קהתה במקצת עליכם לתת את הדעת על ריפוי הפצע עצמו. אין סיבה שמקרה זה יעלם בתהומות השכחה כל זמן שלא יצרתם לעצמכם מחדש ובניתם שוב בצורה ברורה את ההתחייבות האישית של כל אחד מבני הזוג למערכת הנישואין, לבדוק מחדש את הצפיות של כל אחד מכם ממערכת הנישואין ומהם הצרכים הרגשיים או הפזיים שאינם מסופקים, להבין את משמעות הרומן הצדדי שהתפתח אילו חלקים החסרים כיום במערכת הנישואין שלכם הוא מילא, האם ועד כמה יש כאן בחירה מחודשת במערכת הנישואין או שזה בחירה מחודשת בבן/בת הזוג בזכות עצמו/ה וכדו'. לא רק שמשבר כזה יכול להגיע לריפוי אם אכן בני הזוג כנים עם עצמם וגלויים זה לזה לבחון מחדש את מעכת הנישואין שלהם אלא גם תוכלו "לנצל" את המשבר הזה ע"מ למנף מחדש את חיי הנישואין שלכם. כמו שכתבתי טוב עשיתם כשפניתם לקבל סיוע מקצועי ע"מ לעבור בשלום את השלב המשברי הראשוני אולם אל תסתפקו בכך ועליכם להמשיך בליווי המקצועי גם ע"מ למצוא את הסיבות המקדימות שהביאו למשבר זה ומה חלקו של כל פרט בחיי הנישואין שהדרדרה לכל משבר זה, לא כדי למצוא את "האשם" אלא כדי למצוא את הדברים הזקוקים לחיזוק אצל כל אחד מכם. אין די בחזרה לשיגרה לחיי נישואין תקינים פחות או יותר אלא שצריך להיות כאן תהלך של קבלה מחדש והתחייבות חדשה לנישואין דבר שגם בך יקנה יותר רוגע ותחושת ביטחון שלמה. טוב תעשו אם תאזרו את הכוחות ע"מ לפנות בצורה משותפת ליעוץ דבר שיתן לכם תועלת אפקטיבית יותר מאשר אם תפנו בנפרד. בהצלחה יאיר אביני

פערים בדרך החיים

אנו נשואים מעל 10 שנים עם כמה ילדים ברוך ה'. נישאנו בשידוך בלי להכיר יותר מידי אחד את השני. הקשר ביננו ניבנה עם הזמן וטוב לנו בה ביחד. הבעיה שלי היא שבעלי שהוא בן ישיבה בבחרותו מאוד "ניפתח" ורוצה היום סגנון חיים מאוד מתירני סרטים אינטרנט חיי זוגיות מאוד פתוחים על כל המשתמע. ועוד.. דברים שנוגדים לחלוטין את דרך התורה וההלכה. שנים מס' שהלכתי אחריו : שיניתי לבוש ראינו סרטים יחד וכו' לאחרונה אני מרגישה שנמאס לי. שזה לא אני. שאני רוצה להיות חזרה קרובה אל ה' ולא להכנס לשטויות האלה. הוא טיפוס עצמאי מאוד שלא מקבל מרות ודעות מאף אחד וקשה לי עם זה שהוא דורש ממני כל מיני דברים כאלה ואני שרוצה את אהבתו ורוצה למצוא חן ולרצות הולכת אחריו. הבו לי עצה איך להיות אני בלי לפגוע באישיות שלי בלי לעשות דברים נגד התורה ועם כל זה לא לעשות את השינוי האישי שלי חזרה בצורה דרסתית מידי כדי לא לאבד אותו. אני מרגישה כמו אישה שרוצה לחזור בתשובה עם בעל חילוני...או שאולי... אין מקום לצעוד יחד?

שנינו יחד - וכל אחד לחוד

שלום לך, הצגת את דברייך בבהירות מלאה, כאשר הכאב והתסכול זועקים מכל מילה. אנו יודעים שכאשר בני זוג נישאים יחד הצפיה שלהם היא לחוות את חייהם יחד "לטוב ולרע" להגיע לעמק השווה גם כשרצונותיהם אינם תואמים, תוך וויתור ובנית סדרי עדיפויות מצפיותיהם זה מזו ולהיפך. ישנו משפט/פתגם שנדרש בדרך כלל לגנאי אולם יש בו גם אמת צרופה - "שנינו ביחד וכל אחד לחוד". בדרך כלל אנו מבקשים במשפט זה לבטא מצב לא בריא שלמרות שחיים יחד תחת אותה קורת גג אולם איננו באמת "יחד" אלא כל אחד לחוד. ברור שמצב זה אינו בריא, אולם יש בו גם גרעין של אמת. אכן ישנם דברים/מצבים שבהם איננו יכולים להיות שותפים בשום אופן לבחירה של בן הזוג. את ניסית לדמות את מצבך למישהי שרוצה "לחזור בתשובה" כאשר היא הייתה נשואה לבעל חילוני ובעצם לשנות את הסטטוס קוו שאיתו היא באה למערכת הנישואין, אולם אצלך המצב שונה. לא את זו המבקשת לשנות את "כללי המשחק" שאיתם נכנסתם לנישואין אלא הוא. הדעת נותנת שאכן אין שום סיבה שתבחרי לכאו' בגישה "ללכת לקראתו" באותם דברים שהם מנוגדים להסכם הנישואין הבסיסי שלכם, ו/או לאותם דברים שהם בגדר נשמת אפה של נישואין תקינים וכשרים. אומנם את מציינת את סירובו של בעלך "לקבל דעות" מאף אחד, ואני רוצה להניח שאכן עלתה אצלכם לשולחן הדיונים האפשרות הרצויה לגשת לאיש מקצוע, ע"מ לברר מה החסר האמיתי שלו במצב הקיים ולכבוד מה מתבקשים השינויים האלה במסגרת הנישואין שלכם, אולם במצב הקיים עלייך להפריד בין הצורך שלך לנשיאת חן בעיני בעלך ולריצויו התמידי, לבין האפשרות המעשית שלך לעשות זאת בדרך ובצורה שזה נעשה עכשיו שבה את בעצם קרועה בין רצונותייך/אמונתך/שאיפותייך לבין החיפוש אחר "שקט תעשיתי" מבעלך. ובקצרה - כל עוד ואינכם מצליחים להגיע לטיפול ובדיקה יסודית מה קורה במערכת הנישואים שלכם, בכל אותם דברים עקרוניים עימדי על שלך בצורה נעימה אבל ברורה וחד משמעית, כיוון שגם אם תנסי "ללכת לקראתו" לא תצליחי להגיע לעמק השווה בזה הן בגלל שאין קו תוחם לשינוי הזה, והן בגלל שאת תמשיכי להרגיש מיוסרת עקב תחושת הסתירה הפנימית שלך בין המעשים והאמונות. בהצלחה יאיר אביני

הצעות לשידוכים

שלום לכם יש לי חברה רווקה שמקבלת הצעות לשידוכים. ההצעות הן להיפגש עם בחורים הצעירים ממנה בשלוש עד חמש שנים. האם כדאי לה לקבל הצעה כזו? מדובר בבחורה לא צעירה (אבל היא עדיין יכולה ללדת ילדים בצורה טבעית). היא מעוניינת להכיר רווק ולא גרוש או אלמן. לכן היא מקבלת הצעות להכיר בחורים הצעירים ממנה במספר שנים. מדובר בבחורה שאיננה נראית מבוגרת לגילה. היא גם צעירה ברוחה. השאלה היא האם כדאי לה בכלל להתחיל להיפגש עם בחורים שצעירים ממנה במספר שנים. אילו בעיות יכולות להיווצר עקב הפרש בגילאים? האם הייתם ממליצים לה להיפגש עם בחור שצעיר ממנה בשלוש שנים? ואם הוא צעיר ממנה בחמש שנים מה הייתם ממליצים לה? היכן לדעתכם עובר הגבול של פער הגילאים לרעת האישה? לה לא מפריע לצאת עם בחור שיותר צעיר ממנה. זה אפילו מחמיא לה לקבל הצעות כאלה. היא רוצה לדעת אילו בעיות יכולות להיווצר אם היא תינשא לבחור הצעיר ממנה במספר שנים. האם אתם יכולים לתאר באילו בעיות היא יכולה להיתקל? למשל עדיין לא מקובל לראות כאלה זוגות בחברה. בעתיד יכולה אולי להיווצר הבעיה הבאה: אולי הבחור יתחרט וירצה בחורה צעירה יותר מאשתו. מה דעתכם בנושא הזה? (בעיקר חשובה דעה מקצועית בנושא הזה אך ניתן גם להביא דעה אישית ולא רק מקצועית בנושא זה) אני ואותה חברה מודות לכם על ההדרכה בנושא זה.

פער גילאים

שלום לך, אכן "הנורמה" המקובלת היא שבני הזוג בני אותו גיל או שהגבר הוא מבוגר מעט מהאשה. כאשר נישאים בגיל צעיר הדבר יותר בעל משמעות מאחר ולפעמים ובמיוחד בגילאים היותר צעירים שייך שהגבר יתפס מעט ילדותי בעיני האשה, או שהיא כבר מצאה את התחומים המתאימים לה בעבודה לימודים וכדו' כשהוא עדיין "מחפש" את דרכו בגלל שהיה טרוד קודם בלימודים/צבא וכדו'. חבל שלא ציינת את גילה של חברתך. אולם בגילאים המבוגרים יותר כשגם גבר וגם האשה כבר עולם הפנימי כבר בשל, יש להם את המסגרת בחיי היום יום של עבודה/לימודים פער של שלוש וחמש שנים אינו קריטי בכלל. יש לזכור גם וכפי שציינת שהשעון הביולוגי מתקתק גם הוא בקצב שלו ובמיוחד שלפי דברייך אין הדבר מפריע לחברתך ואדרבא זה אפילו נתפס כמחמאה הרי שאין סיבה לא לבדוק הצעות כאלה ברצינות. החשש שמא בעוד זמן הבחור "יתחרט" אינו דוקא בסיטואציה הזו ובעיה זו מצויה יותר אצל אנשים בשנות הארבעים המאוחרות ומעלה אם הם לא דאגו קודם לכן לבנות את הקשר שלהם בצורה האידאלית.

בקשה מיוחדת

אנא מהחברים היקרים והצדיקים להתפלל לרפואת אישתי רחל בת בטי המאושפזת מי' חשוון בטיפול נמרץ והאכפתי להתפלל על חברו נענה בחסד ה'.

רפואה שלמה

אאחל רפואה שלמה ובעל הרחמים והרפואות יעמידה מחוליה בבריאות איתנה וישועת ה' כהרף עין יאיר אביני

דחוף...

חברים יקרים, שתי שאלות שהופנו אלינו ונתבקשנו לענות עליהם מהמערכת של עיתון "משפחה". אני מפרסמת אותן כאן על מנת שהחברים יענו, התשובות הטובות ביותר שיבחרו יפורסמו בגליון הקרוב תוך הזכרת שם מחבר התשובה ופרטי התמחותו: 1. בעלי נוטה "לשכוח א עצמו" בזמנים בהם הוא אמור להגיע הביתה, לאחר העבודה או בסיום תפילה או לימוד. פעמים רבות הוא מתעכב עם ידידים או מוצא עיסוקים דחופים שונים. לעתים אני ממש זקוקה לעזרתו בשעות קריטיות, ואכפת לי מאוד שהוא לא ממהר הביתה להושיט יד, וכמובן - לראות את הילדים. כיצד אוכל לגרום לו שישתדל להגיע בזמן, בלי לנדנד לו ובלי להתווכח? 2. לרעייתי יש חילוקי דעות עם הוריה בנושאים מהותיים שונים. כואב לי מאוד לראות חוסר כבוד וביקורת שנמתחת. הייתי רוצה מאוד לשנות את המצב, אך כאשר ניסיתי לדבר על כך לא הועלתי כלל, ואני אף מצטייר כמטיף וכמחנך. יש לציין שמדובר בהורים טובים ומסורים, ואין מקום לכעס אמיתי כלפיהם. מה אוכל לעשות בעניין זה? נשמח לתשובות מעניינות!!

תשובה

אתייחס בתשובתי לשאלת הבעל הדואג. המצב שבו לאשתך ולהוריה יש חילוקי דעות וכפי דבריך בנושאים משמעותיים, אכן יכול שיפגום ויפריע לשמחת החיים בבית. הן בגלל שאינך רוצה לראות את אשתך כעוסה (דבר שמן הסתם משליך גם על רמת חיי היום יום אצלכם בבית), והן בגלל שאנחנו אמונים על כיבוד ההורים והתחשבות בדעתם. אתה מציין שגם כאשר ניסית לדבר עם אשתך הדבר לא הועיל. לא רק שהיא לא קבלה את הדברים אלא אף ראתה בך כאילו ואתה אדם זר המבקש להטיף לה על חובתה לשמוע בקול הוריה ולקבל את דבריהם ללא עוררין. לא רק היחסים שבינך לאשתך עלולים שיפגעו במצב כזה אלא הדבר יכול שישפיע גם על הקשר של הורי אשתך עם ילדיך, אם חלילה הם יהיו שותפים למאבק הקיים מעצמם או שיהוו כלי נשק בידי אחד הצדדים. הבה ונתעלם לרגע מעצם הוויכוח שיש לה עם הוריה. מה לדעתך היא מצפה ממך כבעלה וכבן זוגה, האם תגובה שלך תעסוק בעצם נושא הוויכוח מי צודק ולמה היא התגובה שהיא מצפה לשמוע? התשובה היא לא. כאשר אדם חושף בפנינו מצוקה כל שהיא, ובודאי אם אדם זה קרוב אלינו ומצפה לקבל מאיתנו חיזוק ותמיכה, השלב הראשוני שיש לעשות זה "להיות" איתו, לקבל את המצוקה, לשדר לו הבנה ואכפתיות. אין זה אומר שאני מקבל ומסכים עם גוף הדברים שהוא העלה ואין זה משנה מה יקרה למעשה בסופו של הליך ההתחברות לרגשותיו של האחר. המושג המדובר הוא הנקרא "אמפתיה" שזה בעצם להתחבר לעולמו הרגשי של הזולת, להבין את התהליכים שהוא חווה, תוך שאנו מקשיבים הקשבה אקטיבית לטון הדיבור שלו, הבעות הפנים וכדו' מקשיבים ומשקפים את הכאב והמצוקה שבה נמצא הדובר. אין מדובר רק בהתנהגות סימפטית ונחמדת גרידא אלא ניסיון אמיתי וכנה לנסות לחוש מה עובר על המספר, (ובלשון אחרת - לנסות להיכנס לנעלים שלו). נוכל להעזר לצורך כך בחוויות דומות שקרו לנו אישית בעבר; תחושת בדידות שחשנו, אכזבה ממשהו שקרוב לנו, כעס שחשנו כשלא הסכימו לנו וכדו'. לדוגמה, היכולת של ישראלי רגיל להזדהות עם עולה חדש מאתיופיה שעבר תלאות ממושכות עד שהגיע ארצה - עייף, מנותק והמום - מועטה ביותר. אך אם נפרק את החוויה לחוויות רגשיות אוניברסליות כגון אובדן, חוסר ודאות, בושה, סבל פיזי, מחסור כלכלי, בדידות, אי הבנת הסביבה החדשה, דחייה, השפלה, ועוד התנסויות שעברו רבים מן העולים בדרכם ארצה ובמהלך השתלבותם בחברה הישראלית, נוכל לחוש שאנו מכירים מניסיוננו במידה כזו או אחרת את החוויות האנושיות הללו, וכך נלמד על מצבו הקיומי בנסיבות נתונות. שלב זה הינו הכרחי, מאחר וללא שהמספר ירגיש שאנו חווים את תחושת הכאב שלו הוא לא יהיה פתוח לשמוע את מה שנרצה לומר לו גם אם לדעתנו ישנם הוכחות ברורות אנחנו אלה שצודקים. אם לא נראה ונשדר בכנות שאנו באמת מבינים את טווח ההתרחשויות הפנימיות שחווה הזולת אין לנו "רשות" עדין לנסות ולהביע את דעתנו על עצם הענין. דבר זה כבר לימדנו הלל במשנה באבות "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אין הכוונה להגיע למקומו של הזולת שממש נחווה גם אנחנו אישית את הקונפליקט המדובר, אלא שעד שלא יחוש החבר שאנחנו "נמצאים" איתו מבחינת התחושה האישית שהוא חווה, איננו יכולים לדון לגופו של דבר. הוא פשוט לא מסוגל לפני כן להיות פתוח ע"מ לשמוע את דברינו והדבר רק יצור אצלו תחושה שאנחנו לא מקשיבים לו ולא מוכנים להבין אותו, כך שהוא יתחפר עוד ועוד בעמדתו. מסופר על אחד האדמורי"ם שבתום קבלת הקהל הנכנס אליו לשפוך את צערו ולבקש עזר וחיזוק, היה מזיע כולו כאילו ועבד בעבודה פיזית קשה. לשאלת המשב"ק מדוע הוא כ"כ מזיע ענה לו האדמו"ר - כאשר נכנס אלי יהודי ושח בפני את צרותיו הרי שעלי "ללבוש באותו זמן את בגדיו", על מנת להרגיש את צערו, להבין ולהיות איתו באותם מקומות כאובים. ולאחר מכן כאשר אני רוצה לענות לו עלי "ללבוש שוב את בגדי" בגדי האדמורות שהרי אין טעם ותועלת אם אשאר איתו בכאוס שהוא נמצא בו. פעולה זו לפשוט מעלי את בגדי האדמורות וללובשם לאחר מכן, עלי לעשות שוב ושוב לכל יהודי כך שלא פלא שאני מזיע. ולכן עוד בטרם שאתה מנסה לדבר איתה על עצם נושאי הוויכוח עליך לדאוג שהיא תחוש שאתה מבין את הקשיים שהיא חווה, את תחושת התסכול, האכזבה וכדו'. רק אם תעבור את השלב הזה תוכל לקיים איתה דיון עניני לגופם של דברים. רק לאחר שהיא תראה בך משענת חזקה היא תהיה מסוגלת לנסות ולשמוע את דעתך או כל דעה אחרת בלי לראות בך "מטיף ומוכיח בשער". אין קיצורי דרך בזה ובמיוחד לא כשהיא מצפה ממך מן הסתם להיות זה שתומך בה בכל מצב. הדבר לא רק שיחזק את הקשר הזוגי בניכם מאחר והיא תרגיש ותראה אותך כבעל מבין, קרוב רגשית, תומך וכו' אלא גם יקנה לך נקודת פתיחה טובה יותר לנסות לישב את חילוקי הדעות שבין אשתך והוריה כשהם מגיעים לפתרון הנאות לשניהם. דבר שיקל בודאי על האוירה הקיימת כרגע. אם אתה חש שאולי לא השקעת עד עתה מספיק בהקנית תחושת האמפתיה לאשתך (והמדד לדבר הוא האם אשתך עדין רואה בך "מטיף ומחנך" או לא) יהיה זה נכון אם תתמקד כעת בחלק הזה ללא הבעת דעה לגופו של וויכוח כשבשלב השני לאחר מכן תוכלו לנסות שוב לשוחח על הנושאים השנויים במחלוקת ובעז"ה להגיע לעמק השווה.

יחס מקשר ובונה הימי ההרחקות

שלום רב, רציתי לדעת להמלצות מה כן אפשר לעשות בימי ההרחקות כדי לא להתרחק רגשית נפשית? נכון שזה נשמע מוזר כי שיש קשר טוב אז הנגיעה לא כלכך משנה, אך שהקשר עובר תלתלות לא קל להתרחק שכל רגע ושניה בזוגיות חשובה לאחר שנתיים של ריחוק נפשי? אז מה כן תוכלו בחוכמתכם הרבה להציע לנו ?

רחוק = קרוב

שלום לך, אכן לא לחינם ברא הקב"ה את הרצון ותחושת הקירבה הרגשית הנוצרת ע"י הקירבה הפיזית. קירבה זו כשהיא נעשית בקדושה ובטהרה יכולה להעניק רבות לקשר הרגשי והזוגי שבין בני הזוג. דוקא בגלל עוצמתה של ההשפעה הנגרמת ע"י קירבה פיזית נכונה ציוה אותנו הקב"ה להימנע מעת לעת מקירבה זו ע"מ שהיא תשמר במלא עוצמתה והשפעתה. אכן לפעמים במהלך חיי היום יום אנו נכנסים למעין שיגרה שיכולה לטשטש את מכלול חיי הזוגיות ועלינו לתת את הדעת איך וכיצד לשמור את הגחלת שלא תכבה. דוקא בתקופת הריחוק אנו יכולים יותר לתת את הדעת על מכלול המרכיבים הקיימים בחיי זוגיות נאותים, להשקיע בבנית תחושת החברות עם בן/בת הזוג, להיות קשובים לחלומותיו, להתבונן בצורה משוחררת יותר על מעלותיו כאדם ללא שיכנס עוד גורם (מבורך לכשלעצמו) שיכול לפעמים להסיח את הדעת "מהאדם" שקיים בבן/בת הזוג. טלטלות בחיי הזוגיות הינם דבר נורמאלי השאלה היא עד כמה אנחנו קשובים להליכים שאנו חווים עד כמה אנחנו מיישירים מבט לעומתם תוך בדיקה כנה ואמיתית עם הנושאים המפריעים לנו בחיי הזוגיות בלי "לברוח" למה שמקשר בינינו בין כך כמגע וקשר פיזי בלבד. נצלו זמנים אלו "לזמן איכות" בינכם, בו יחד לשיחה רגועה, טיול משותף בעיר וכדו'. היו קשובים "לאדם" הנמצא בבין זוגכם ותראו ש"תקופת הריחוק" לא רק שתעצים את "תקופת ההתקרבות" הפיזית אלא אף תשכלל ותחזק את הקשר הנפשי והרגשי בניכם. בהצלחה יאיר אביני

דחוף...

חברים יקרים, שתי שאלות שהופנו אלינו ונתבקשנו לענות עליהם מהמערכת של עיתון "משפחה". אני מפרסמת אותן כאן על מנת שהחברים יענו, התשובות הטובות ביותר שיבחרו יפורסמו בגליון הקרוב תוך הזכרת שם מחבר התשובה ופרטי התמחותו: 1. בעלי נוטה "לשכוח א עצמו" בזמנים בהם הוא אמור להגיע הביתה, לאחר העבודה או בסיום תפילה או לימוד. פעמים רבות הוא מתעכב עם ידידים או מוצא עיסוקים דחופים שונים. לעתים אני ממש זקוקה לעזרתו בשעות קריטיות, ואכפת לי מאוד שהוא לא ממהר הביתה להושיט יד, וכמובן - לראות את הילדים. כיצד אוכל לגרום לו שישתדל להגיע בזמן, בלי לנדנד לו ובלי להתווכח? 2. לרעייתי יש חילוקי דעות עם הוריה בנושאים מהותיים שונים. כואב לי מאוד לראות חוסר כבוד וביקורת שנמתחת. הייתי רוצה מאוד לשנות את המצב, אך כאשר ניסיתי לדבר על כך לא הועלתי כלל, ואני אף מצטייר כמטיף וכמחנך. יש לציין שמדובר בהורים טובים ומסורים, ואין מקום לכעס אמיתי כלפיהם. מה אוכל לעשות בעניין זה? נשמח לתשובות מעניינות!!

שכחה מדעת

שלום לך, אינני מכיר את האינטראקציה הקיימת במערכת הזוגיות הספציפית שלכם, ולכן אענה בצורה כללית. בדרך כלל כאשר הבעל "שוכח את עצמו" שוב ושוב, או כדברייך שהוא "מוצא לו עיסוקים דחופים" כאלה ואחרים, הדעת נוטה לומר שמשום מה אין הוא מזהה את הבית כקן החם והנח שבו הוא ימצא את אותה שלוה ומנוחת הנפש שהוא שואף לה. התחמקות חוזרת ונשנית מלהגיע בזמן הביתה יכולה שתעיד אולי על אוירת מתח הקיימת בבית ושהוא מנסה להתחמק ממנה ע"י העדרותו. נסי לבדוק ולשאול את עצמך מה את עושה ע"מ שהבית יתפס אצלו כמקום נעים ונח ולא רק כמקום הדורש ממנו לעמול ולהושיט יד לעזרה (דבר הנכון לעצמו מאחר וגם הוא אמור להיות שותף פעיל בחיי הבית ובגידול הילדים). בהצלחה יאיר אביני

מזל טוב

שלום לחברי ינ"ר. הבה ונברך את הרב מאיר שמעון עשור לרגל חתונת בתו בשעה טובה ומוצלחת. יהי רצון שיזכו להקים בית נאמן בישראל עד מאה ועשרים.

מזל"ט

ברכת מזל-טוב לר' מאיר שמעון היו' ויה"ר שתשרה השמחה במעונכם תמיד יאיר אביני

כמה שיותר דומים יותר טוב?

שלום לאחרונה יצא לי לקרוא חוברת גאונית של ד"ר מרים אדהאן, "הברכה שבמודעות", ושם היא מנתחת סוגי אופי. עפ"י שילובים של ארבע תכונות והיפוכיהם. אני הצלחתי לגלות מה הוא אופיי שם, ותוך כדי חיפשתי הגדרות לאופיים של הבחורים איתם יצאתי, ואז הבנתי למה חלקם לא התאימו לי- כי הם פשוט לא היו כמו האופי שלי, אלא דברים נוגדים. מבנה הנפש שלהם היה שונה משלי. ("חלקם"- כיוון שהשאר לא התאימו כבר מבחינה דתית וערכים שונים בעיקר) שאלתי היא, אם יש מצב בכלל שאמצא מישהו שיש לו אופי כמו שלי? אם זה בכלל הגיוני? (אחרי ההבדל המהותי בין גבר ואישה) שאלה שניה: נאמר שאכן מצאתי מישהו שהכי קרוב לאופי שלי, אבל המראה והקול שלו נראים לי ילדותיים מאוד- האם כדאי לחפש עוד? (אני בת עשרים וכבר אחרי נסיונות לקשר יחסית רבים) (אשמח לשמוע תשובה ממי שמכיר את החוברת הזו)

אופי - בעד ונגד

שלום לך, השאלה העקרונית שצריכה להיבדק היא האם ועד כמה צריך לבדוק "שהאופי" (מילה כ"כ מורכבת וכוללת כ"כ הרבה פרטים) של בני הזוג אמור להיות זהה והאם בכלל ניתן לבדוק זאת עפ"י הכרות כזאת או אחרת לפני הנישואין. שבמחקר שנערך ע"י סיגל לבני באוניברסיטת בר-אילן בקרב ישראלים שהכירו את בני זוגם בצורות מגוונות ומשך זמן ההיכרות קודם הנישואין נמשך לפרקי זמן שונים בקרב זוגות גרושים על הסיבה המרכזית שהכשילה את נישואיהם, העלו רוב הנשאלים את בעיית "אופי בן הזוג" וחוסר תקשורת. וזה למרות שהכירו זמן רב קודם וחלקם אף ניהלו חיים משותפים קודם לנישואין. ובכ"ז לא הצליחו לדעת ולעמוד על טיב "אופי בן הזוג". ואצטט מדבריו של דר' שניאור הופמן (פסיכולוג) "אנשים מתחתנים כדי להשלים חסרונות ומגבלות. מה שחסר באדם הוא מחפש בבן/בת זוגו/ה הנבחר/ת. האדם במידה רבה לא שלם, חלק מאישיותו מפותח מידי או מוזנח, ואת התכונות שחסרות לו הוא מחפש בזולת. לדוגמא: תוקפנות - עדינות, אינטלקטואליות - רגשנות, מופנמות - מוחצנות, ספונטניות - יציבות וכדו'. ניגודים נמשכים אחד לשני... אך באופן אירוני אדם מתחתן עם בן/בת זוג בגלל השוני, ואח"כ מתלונן שהזולת לא דומה לו ומתנהג באופן שונה". מצד אחד אופי זהה עלול לגרום שבני הזוג פשוט ישתעממו זה מזו, אולם מאידך בני זוג בעלי אופי מנוגד עלולים למצוא את עצמם במתח תמידי. ואכן, לא כל המומחים מסכימים שישנה עדיפות בבחירת בן זוג המנוגד בתכונותיו. כיוון שגם אם מצד אחד זה מפרה ויוצר דינמיקה, יש לחשוש שמא ההבדלים יהיו גדולים מידי ויגרמו לחיכוכים מיותרים. [אפשר גם לעיין בדברי הספורנו בראשית ב יח, ובדברי הנצי"ב בפירושו העמק דבר והרחב דבר]. בכל מקרה אולי יהיה לך לתועלת אם פחות תתמקדי בבחינה מתמידה על "הגדרת" אופי בן הזוג המיועד, ותנסי לבחון איך ועד כמה הבחור עונה ומשלים לך את מה שאת מצפה ממסגרת הנישואין.וכדאי לדעת שגם אם נניח ותצליחי "להגדיר" נכון את אופייך ואופיו של הבחור וכביכול תהיה התאמה מלאה (התאמה של זהות או של השלמת חלקים) בכל מקרה זה לא ימנע מכם את הצורך החיוני ללמוד ולתרגל לאחר הנישואין איך "התרכובת" המשותפת שלכם תהיה. בהצלחה יאיר אביני

טבילה

אני אישה בהריון בחודש השמיני ואני רוצה לדעת אם אני יכולה לפני הלידה לטבול תודה מראש ויום טוב

ענין של סגולה

שלום לך, אמנם לטבול ולשהות במים חמים מאד אינו דבר ממולץ לעובר, אולם טבילה במים פושרים אינה מזיקה, ואדרבא הדבר נחשב לסגולה עבור הולד לקבלת תוספת סייעתא דשמיא בטהרה וקדושה. כך מביא הג"ר משה הלברשטאם זצ"ל וכך נהגו מאז ומתמיד בירושלים עוד מזמן "הישוב הישן". ובגמרא בסמכת יבמות דף עח ע"ב משמע גם שטבילת האם עולה לולד. בהצלחה יאיר אביני

בדידות בחיי הנישואין

אני גבר חרדי בשנות השלשים נשוי כבר כ-11 שנים. אב לחמשה. אני ואשתי אנשים מוצלחים ומוכשרים בהרבה תחומים. מקובלים בחברה ואהודים. אבל כשאנו ביחד, יש איזה נתק, אולי סמוי, אבל מחודש לחודש מתבטא יותר ויותר במיוחד אצלי. אני מרגיש שוב ושוב כי חיי הנישואין הם משהו נוסף על אישיותי. בעצם יותר ויותר אני חש כבול, מדוכא ועצור. אני מרגיש איך עולמי הפרטי מתנתק ממנה ובכלל מכל התא המשפחתי. ניסיתי לשוחח איתה על כך בעדינות. אבל היא לא הבינה לרוחי. החלום הורוד שלי הוא שהיא תעלם מחיי. קשה לי להתבטא אפילו, אבל זו האמת. אני תולה זאת בסיבת הנישואין של שנינו. אני לא בחרתי בה, חיתנו אותי איתה. הסכמתי רק בגלל שלא מצאתי בה חסרון יוצא דופן. אבל כיום אני רואה הכל שונה. המצב הזה גורם למתח בבית. גם כשאני שותק היא חשה בכך. היא המון בוכה. עצבנית ונרגזת. וטוענת שאני נגדה. שאלתי: האם זה נורמלי? האם זו בעיה שבכלל ניתנת לפתרון? ואם נניח שכן ואוכל להתגבר, האם אני צריך לשוחח איתה על התחושות האלו? איך שאני מכיר אותה נדמה לי שהיא פשוט תכנס להיסטריה על מה שרץ לי בראש עליה. אודה לכם על עזרתכם.

שנינו יחד וכל אחד לחוד

שלום לך, התמונה שאתה מצייר על חיי נישואין שיותר מאשר חיים אותם זה עם זו חיי אותם זה בצד זו, עד כמה שהיא כאובה היא גם נפוצה. המחשבה שבעצם אני הרי לא בחרתי בה אכן יכולה להעצים יותר את תחושת התסכול והכאב מהקשר הקיים. גם אותו חלום ורוד אינו זר לתחושות אלו, שהרי בקשר הנוכחי אתה מספר על תחושות של כבילות ואי פריחה. השכיחות הרבה יחסית של חיי נישואין שאינם ממצים כלל את הפוטנציאל האושר הטמון בחיי נישואין שלווים אינה זרה למטפלים ומוכרת מאד. יש להבדיל בין שחיקה ותחושת ריחוק בחיי נישואין הנובעת מאי הפריה חוזרת ונשנית בכל מהלך הנישואין דבר שיכול להוביל לריחוק גם בנישואין שהתחילו כביכול מתוך התלהבות ראשונית גדולה, לבין נישואין שהגיעו לריחוק בגלל אי הלימה בין הצפיות מחיי הנישואין לבין התגשמותם. שתי חסרונות אלו יכולים במהירות להביא לתחושת כבילות בחיי הנשואין. בהחלט יש טעם שתשוחח עימה על התחושות הקיימות בך זה גם לא יהיה לה חדש והיא לא תכנס להיסטריה בגלל זה היא מודעת לזה ורואה את זה עליך (אין צורך לפרט לה את "החלום הורוד לפרטים...) אדרבא ספר לה על התחושות שלך ואני מדגיש "התחושות שלך" ללא אצבע מאשימה. היא הרי כאובה לא פחות הביטוי שלה בבכי הרב בעצבנות הנרגזת אינו מספר הרי על שביעות רצון שלה מחיי הנישואין. ספר לה על רצונך להגיע איתה ביחד לשיחות ובירור ציפיות בחיי הנישואין שלכם עם איש מקצוע, דבר שיוכל לתרום לכם לשנות את מפת הרגשות שלכם ואולי במידה מסוימת ליצור בניכם סוג חדש של קשר לא ממקום רק של "לא מצאתי בה חסרון יוצא דופן" אלא מתוך בחירה ורצון זה בזו וזו בזה. בהצלחה יאיר אביני 050-4188877 yaira@neto.net.il

אי הסכמה על הסגנון של היועץ

שלום לכולם, אנחנו זוג בני עשרים ושלש שניגשנו לייעוץ נישואין אצל בוגר ינר איתו נפגשנו כמה פגישות שהיו מאוד טובות ומועילות בהם למדנו לקבוע זמן לבלות יחד ולדבר למדנו כלים לפתרון קונפלקטים למדנו לא לפרשן את בן הזוג אלא לברר כל דבר והרגשנו שאנחנו עולים על דרך טובה אך ברגע שהיועץ דיבר על הצורך שלי במרחב אישי ועצמאות כצרכים בסיסיים בגלל שאני כבר לא יכולתי לסבול שאישתי תחליט בשבילי איזה מוזיקה אני ישמע ועם איזה חברים אני ילך לבלות אשתי פשוט הכתיבה איך לחיות ולנסות לעצב אותי אני מקצר אך אני הרגשתי שאני הולך להתפוצץ ומבחינתי הייתי כבר מפרק את החבילה בגלל שכל פעם שלא הייתי שומע לה היא היתה מתרחקת ממני ולא מכבסת לי לא עושה אוכל וכל מיני דברים מה שגרם לי גם לשקר לה בגלל שכן חייתי את חיי כמו שאני רוצה. היועץ הסביר לה שאפי' שהיא חוששת לרוחניות שלי ושל הבית אבל רק אני יכול להחליט עבורי מה אני יעשה ומתי כל זמן שאני לא כופה את דעתי עליה כמו לשמוע מוזיקה בבית שהיא לא מעונינת לשמוע אלא רק באוטו או באוזניות. אבל אשתי לא קיבלה את זה למרות שבהתחלה היא מאוד התלהבה מהיועץ ומההתקדמות שלנו אך היא לא מוכנה להפסיק את ההשטלטות שלה עלי למרות שהיועץ הסביר לי שהיא לא מנסה להשתלט עלי אלא שההתנהגות שלי משדרות לה חוסר יציבות ושזה הצורך שלה אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך בגלל שהיא שמעה דיסק של הרב קואס שאמר שהגבר צריך לתת לאישתו לבחור לו את החברים היועץ אמר לה שהוא עובד בדרך שהוא יודע ומכיר וזה בסדר אם אנחנו רוצים להפסיק את הפגישות ולפנות לרב קואס. אשתי התקשרה לרב קואס והוא אמר לה שמרחב אישי לכל אחד מבני הזוג זה מושג חילוני ושהיא כן יכולה להחליט לי עם איזה חברים להסתובב. הבעיה היא שלרב קואס אני לא מוכן ללכת בשום אופן בגלל שאני לא מקבל את זה שמשהוא יגזול ממני את המרחב האישי שלי ואשתי לא מוכנה ללכת ליועץ שיומר שהיא צריכה לכבד את המרחב האישי שלי כך שהקונפילקט המרכזי שלנו מונע מאיתנו לגשת לייעוץ שכן זה בעצמו לא מאפשר לנו לבחור יועץ. בנתיים המצב על הפרצוף אנחנו בקושי מדברים כבר שלשה שבועות וכל דבר גורם למתח גדול הבית לא מתפקד ואני אובד עצות אך בשום אופן אני לא מוכן לחזור להכתבות שלה. אני מצטער על האריכות ומקווה לקבל עזרה.

הסכמה מותנית

קראתי את השאלה שכתבת ואני חייב להודות שהמחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה: האם בכלל יש טעם לענות על זה הרי כל מה שיאמר עדין אתה/היא תוכלו לטעון שהיועץ הזה לא בסגנון המקובל עליך/עליה. זו גם הסיבה שאינני מתכוון להתיחס כאן כלל האם מרחב אישי הוא "מושג חילוני" או לא. הרושם הכללי שנוצר לאחר קריאת הדברים היא שמעבר לטכניקות הטובות של פתרון קונפליקטים, קביעת זמן לביחד וכדו' שהם דברים טובים ומבורכים ונחוצים לכל בני זוג, קיימת בבסיס הזוגיות שלכם סוג של מעין תחרות ומאבקי כח בסיסים מי יהיה "הגבר" בבית. אמנם הרושם שלי הוא רק מקריאת הדברים שכתבת ובודאי שחסרים הרבה ידיעות על מנת לראות את התמונה כולה, אולם מתעוררת תחושה שישנם דברים אחרים שהם אלו שיוצרים את הכאוס והם מעבר לטכניקות. בין אם הם גורמים וטריגרים אישיים שלך או שלה ובין אם הם טריגרים שמתעורים דוקא במרחב הזוגי שלכם נראה שהם עדין לא לובנו דיים כך שאין פלא שהם מזינים את אותם מאבקי הכח שלכם ואת ההחלטה של מי אמור "להכתיב" בבית. צודק היועץ שאמר לכם שאינו מוכן לפעול אלא רק בדרך שהוא מכיר ומאמין. הנכונות לסמוך על דברי היועץ או לא, הבחירה האם להמשיך טיפול או לא, יכולה להיות בגלל סיבה עניינית כזו או אחרת, ויכולה שתהיה כתגובה לתחושה פנימית שמאיימת על משהו פנימי יותר כשלפעמים אפילו לאדם עצמו לא ברור מהי הנקודה שכל כך הרתיעה אותו. בשורה תחתונה אומר שהחלטה החד משמעית הן שלך והן שלה שאתם מוכנים בעצם ללכת רק ליועץ שאמור להתחייב לכם מראש להסכים עם הבחירה שאתם כבר בחרתם לצורה איך לבטא את הצרכים שלכם, היא אכן החלטה שמסוגלת לעכב כל אפשרות של התקדמות. מסופקני אם זה יועיל לומר לך שאתם צריכים לשבת יחד ולהחליט על יועץ המקובל על שניכם מתוך יצירת אוירת שיחה ניחוחה וכו' וכו' שהרי זה עצמו נקודת הויכוח בניכם. מזכיר לי את הסיפור על זוג שהתוכחו והתווכחו על נושאים שונים עד שקם אחד מהם ואמר מה התועלת בוויכוח שלנו הבה ונעשה פשרה - נעשה כמוני.... גם כאן אני מניח שכל אחד מכם מוכן לגשת ליעוץ ולקבל את מה שיאמר היועץ ובתנאי שזה יהיה כמו שהוא חושב שצריך להיות. יכל להיות שאכן אין טעם לעסוק בסיסמאות עקרוניים של מה צריך להיות הזכויות הבסיסים ולנסות לא להתבטא במילים שעלולות לבטא "רעיונות" אלא להתמקד יותר בפירושים המעשיים לצרכים. זה מפחית את הדיונים הפילוסופיים שמשמשים פעמים רבות לבריחה מהדיונים הפרקטיים. בהצלחה יאיר אביני 050-4188877

פרידה מחבר על רקע כעס המתבטא בצעקות

בס"ד שלום וברכה, מתנצלת מראש על אורך השאלה ואודה מראש על התייחסותכם לבעיה. שאלה זו נשאלת בדיעבד הואיל והיום נפרדתי מהבחור איתו יצאתי, אבל הכל פתוח. אני בת 33 מרקע דתי לאומי, לפני כחודשיים חזרתי להכיר בחור שלפני כ- 7 שנים נפגשנו והא חשש שאני דתייה מאד על רקע שמירת הנגיעה שאני מקפידה עליה מטעמים דתיים. אחותו, שעובדת איתי, הציעה לו שנפגש וגם לי. אני נעניתי מטעמי נימוס ובידיעה שהוא לא ירצה את הקשר שהרי הוא לא חפץ בו אז. כחודש לאחר השיחה עם אחות הבחור, הוא יצר איתי קשר ונפגשנו כשכל הזמן אני מנחמת את עצמי כי אפשר לנתק את הקשר, לא חייבים להתחתן איתו. הסיבה לאי הרצון שלי להכיר אותו הוא הרקע הדתי שלו- הוא יותר מסורתי ולא מכיר הלכות רבות והמראה החיצוני אבל זה פרט שולי בעיניי כי חיצוניות היא בעינני המסתכל. הבחור (בן 38) נדיב מאד, ענייני- מפגישה לפגישה ראיתי את המעלות הטובות שבו בעיקר בעניין הנתינה- הוא נדיב כלפי אחרים ומשתדל בעשיית חסד. הפריע לי מאד שלעיתים די קרובות בפגישות שלנו אנו לא משוחחים לעומק והכל על ענייני העבודה ומה קרה כאן ומה קרה שם... הזמן רץ ואנו נפגשים כבר חודשיים, לא בתדירות גבוהה בגלל העבודה התובענית שלי - פעם עד פעמיים בשבוע. לאחרונה הצלחתי להביא אותו לידי שיחות עומק ושמתי לב שכשאני אומרת משהו שאינו עולה בקנה אחד עם מה שהוא יודע / חושב הוא מתחיל לדבר בתקיפות ובקול. פעם ראשונה שהדבר קרה - הנחתי לזאת. פעם שנייה הראיתי לו פנים עצובות / לא מחיכות כהרגלי שיבין שלא נעים לי - הוא לא מאד צעק אבל הרגשתי שהוא מדבר אליי כאילו אני חייל שלו (הוא שירת כקצין בצה"ל ואם אינני טועה הגיע לדרגה יפה שם). בשבוע הנוכחי יצא לנו לשוחח על ערכים- האיש מעשן מידי פעם וציינתי בפניו שהדבר מפריע לי,למרות הצהרותיו כי בכוונתו להפסיק לעשן. בשיחה הזו הבהרתי לו שאבוי לילד שלי אם יעשן- הוא מייד נרתע מהאמירה הזו וציין כי לילד שלו הוא יאמר כי העישון אסור לילדים אבל מותר למבוגרים .בשיחה דיברתי איתו על הערכים שיש להקנות לילד ובינהם גם העישון הוא תוצאה של חסר בערכים מסוימים לדעתי. הוא כמובן כעס והתחיל לדבר בקול תקיף וכועס, יתכן ובצדק- הכעסתי אותו, אבל עדיין-צ דיברתי איתו בצורה שלווה גם כשדבריו לא מצאו חן בעיניי. יום למחרת שוחחתי איתו בטלפון והתנצלתי אם הוא הבין שרמזתי כי לו אין ערכים, שהרי הוא מעשן. בשיחה הזו הרשיתי לעצמי להסביר לו מה הם ערכים על פי מה שאני לומדת בהשתלמות כלשהי- ציינתי כי אהבה, שמחה ועוד כמה - הם ערכים - משהו שמניע את האדם בהנעה פנימית- הוא מיד התעצבן ואמר כי לדעתו אהבה איננה ערך- ואנשים לא יהיו מוכנים "למות" למען אהבה, ציין כי לדעתו המאמנת בקורס מדברת שטויות ואין היא יודעת כלל מה הם ערכים- הוא הה קצין בצבא ולכן הוא יןדע מה הם ערכים ושאף אחד לא יבלבל לו את המוח. הוא נשמע מאד כועס ולא הבנתי מדוע ? אותי לא הכעיס הדיעות השונות שלו ושגם אני לא הסכמתי איתן ובכל זאת לא צעקתי או כעסתי. הוא ביקש לסיים את השיחה ולא שוחח איתי עוד באותו ערב למרות שיום קודם קבענו שנפגש. יש לציין כי בתום השיחה הקול הפנימי שלי צעק לי- הפרדי מהבחור. לא היה לי נעים בשיחה. היום כאמור שוחחתי איתו וציינתי בפניו כי אינני חפצה להמשיך בקשר. קשה לי עם ההחלטה הזו הואיל ובאמת הוא אדם טוב, אכפתי מאד הפריע לי מאד הכעס הזה ואני חששתי מהעתיד לבוא במידה והקשר כן היה נמשך ואולי מתמסד. אציין גם ואומר שמידי פעם בפגישות הוא היה משוחח איתי בשפה קצת מינית והדבר הפריע לי, דאגתי להבהיר לו שסוג הדיבור הזה מביך אותי אבל לעיתים זה היה עולה בו כבילד קטן שקשה לו לשלוט בענייני הפה שלו. קיבלתי זאת במעט סלחנות כי בכל זאת הוא מגיע מסביבה חילונית והוא עצמו לא התחנך בבית דתי. אני מרגישה קצת עצבות על הפרידה ושאולי הייתי קשה איתו. ההורים שלי, שכבר רוצים לראות אותי נשואה, טוענים שהוא בחור טוב (הכל מהמידע על צורת ההתנהגות לו כלפיי, הוריי לא פגשו בו), היחידי שבאמת היה פשוט, עמך נותן בלי התחשבנות, נדיב כלפי אחרים, אכפתי מאד, וחבל שאני עוזבת אותו בגלל דבר כזה - צורת ההתבטאות שלו כשהוא כועס.(אני מעדנת את תגובתם כי הם באמת נשמעו מאוכזבים וציינו כי אין זוג שלא מתווכח, שזה נכון, אבל הסיבה לכעס וצורת הכעס הפחידה אותי מהבאות) אשמח לשמוע לדעתכם - כיצד הייתי צריכה לנהוג לעתיד או אולי עליי לנסות לתת לו הזדמנות נוספת. תודה מראש

פרידה נכונה - לעתיד טוב

שלום לך, המצוקה, הלחץ והאכזבות הרבות שעברו עליך עד היום בחיפוש אחר בן הזוג המוצלח והטוב עבורך אכן לא קלות ומתסכלות. במקרים רבים ישנה נטיה (ובצדק) בגילאים הבוגרים יותר "להתפשר" ולוותר על דברים שבשנים הקודמות לא היית מוכנה לוותר עליהם. יחד עם זאת צריך לזכור שהמטרה בנישואים אינה על מנת לרצות את ההורים ו/או האחות וכדו', ואם בסופו של דבר קשר הנישואים לא יהיה קשר מספק וטוב הרי שאת זו שתצטרכי להתמודד עם ההתנהלות הלא פשוטה הזו יום יום. אף פעם לא כדאי לשקול להינשא למישהו מתוך תקווה שהוא ישתנה לאחר הנישואין. מכיוון שהמוטיבציה של אדם לעשות שינויים גבוהה יותר לפני הנישואין - כשהוא רוצה למצוא חן בעיני האישה שלה הוא מקווה להינשא! אדם שלא נוקט בצעדים לפני הנישואין, אין לו תמריצים רבים לעשות זאת לאחר מכן. מה יקרה אם תינשאי לגבר כזה והוא לא יעשה את השינויים שהבטיח? האם תוכלי להיות מאושרת? האם תוכלי לממש את הנישואין שאותם את רוצה להשיג? ההמלצה הברורה לזוגות שחושבים על נישואין - להיות בעלי ערכים תואמים, כמו גם שאיפות דומות לגבי מסעם בנתיבי החיים. האם לך ולגבר כזה יש מרכיבים אלה במשותף, או שאולי הוא אומר "כן" לחלומות שלך רק כדי לרצות אותך? זה הזמן להבהיר לעצמך אם יש לכם היסודות החיוניים לנישואין. בדקי תמיד מהם החלומות והתוכניות - האינדיבידואליים והמשותפים - לשנה הבאה, לחמש ולעשר השנים הבאות. על כל אחד לבטא את שאיפותיו כאדם בודד וכחלק מזוג בתחום הקריירה, הציפיות הכלכליות, הציפיות לגבי סגנון החיים, מבנה המשפחה, רמת דתיות ומעורבות בחברה. האם יש דמיון ביניכם בתחומים רבים? אילו צעדים נוקט כל אחד כעת כדי לקדם את השאיפות הללו? אילו צעדים נוקט כל אחד בעצמו, כדי להשיג מטרות אלו באופן אישי ולמען שניכם כזוג? אם אין התאמה בחלומות ובציפיות, אם אחד לא מרגיש בנוח לגבי הקצב שבו השני רוצה לממש את חלומותיו, או אם אחד לא רוצה להתחיל להתקדם בצורה משמעותית וברת-מדידה לקראת מימוש מטרותיכם, הרי שישנה בעיה שאולי לא תוכלו לפתור. בנוסף לפערים שאת מצביעה עליהם, את מתארת גם מספר סימנים המעוררים חשש להתנהלות של כפיה ושתלטנות, שעשויים להוות מחסום גדול בניסיון שלך לבנות זוגיות שהיא במהותה צורת חיים של שותפות והדדיות. נכון שהגיל נושף בעורפך והרבה "נשמות טובות" מסביב לוחצים עליך לא לוותר בקלות על המעלות הטובות שיש בו, אולם מהתאור שתיארת עולה המסקנה שאת לא יכולה להרשות לעצמך לבזבז את זמנך בניסיון סרק מעין זה. דוקא בגלל שאת כבר "שבעה" ולמודת אכזבות, ולאור העובדה שאת כבר לא בראשית שנות העשרים המוקדמות, אמליץ לך בחום לפנות לקבל הכוונה ועזרה במסע הזה למציאת הבן זוג בצורה אינדיבידואלית. בהצלחה יאיר אביני 050-4188877

מה לעשות אם אני בטיפול כבר שנה וחצי ועדיין לא מצליחה לספר מה עובר עלי באמת???

שלום! לפני כשנה וחצי התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, אך עד עכשיו אני לא מרגישה שינוי כמו כן נורא נורא קשה לי להיפתח כל פעם מחדש (אנחנו נפגשות פעם בשבוע) ויוצא שחצי מהזמן אני פשוט שותקת והיא מסתכלת עלי... אני מחכה שהיא זאת שתפתח את השיחה אבל היא טוענת שאני זאת שאמורה לדבר ולספר מה עובר עלי... האם זה הגיוני שעד עכשיו אני לא מרגישה יכולת לבוא ולספר ולדבר?.. האם ככה צריך להתנהל טיפול? אני מרגישה שאני עוברת את רוב ההתמודדויות שלי לבד ומה שאנחנו מדברות זה באופן שיטחי בלבד (לפעמים קצת מה עובר עלי אבל לא עד הסוף...)...גם כל פעם אני אומרת לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני באה לטיפול אבל מצד שני כן ניקשרתי ואין בי כוחות נפש להתחיל עם מטפל חדש...מה לעשות???? להמשיך בטיפול? האם יש עוד סוגי טיפול (ולא רק כזה שאני צריכה לבוא ולספר מה עבר עלי כל השבוע)? אני מאמינה שהבעיה היא בי שאני לא מצליחה לדבר ומרגישה סגורה אבל האם יש איזשהו משהו אחר שיהיה יותר טוב בשבילי? האם אני לא אמורה להרגיש ביטחון גמור במטפלת שלי (במיוחד שהיא מחוייבת לשמור על סודיות מוחלטת)?

זמן לשינוי

שלום לך, יש מספר נקודות בדברייך העובדה שלא נח לך עם גישת הטיפול כיום. משך הזמן שאת מטופלת ללא שאת חשה שנעשית עבודה טיפולית. העובדה שאת עצורה ו"מתמודדת לבד". תחושת "חוסר הביטחון" שאת מצביעה עליה ביחס למטפלת שלך אינני מתייחס לעצם התהליך שאת עוברת במסגרת הטיפול ההוא. אולם מצד שני כל סוגיה מאלה שהעלית במדד של טיפול שנמשך כבר שנה וחצי בהחלט מזמין מחשבה האם לא כדאי לשקול להחליף למקום אחר. אין זה ציון שלילי על עצם המטפלת ההיא, לעיתים "העסק לא זורם" ולאחר בחינה ונתינת צ'אנס לזמן טיפול יש בהחלט מקום לשקול טיפול אחר. נכון שישנה תחושה "שנקשרת" כמו שהתבטאת, ולפתוח מחדש" עשוי להשמע כמו מעמסה גדולה, אבל מגיע לך לתת לעצמך ניסיון נוסף על מנת להרגיש טוב יותר, וכבר עשית את הצעד הראשון בעצם הפניה כאן. בברכת דרך צלחה יאיר אביני 050-4188877

בהמשך לשאלה הקודמות...

וואו!, לא ציפתי לרוב מוחלט כזה.. אני נורא נורא מבולבלת...אני ממש לא מבינה בתחום...לאיזה טיפול אני אמורה לשנות? ומי מבטיח לי שטיפול אחר יעזור לי? ואיך אדע איזה טיפול מתאים לי? אשמח לקבל כתובות מייל שאוכל לפרט מה הבעיה שלי (קשה לי בפורום...) ולקבל עצה והכוונה... כמו כן הייתי מעדיפה שהמטפל/ת יהיה גם רב/נית אם יש מישהו כזה אשמח לקבל את כתובתו...

למבשרת

שלום לך, מן הסתם זה אכן עשוי לגרום לתחושת בלבול. תוכלי לפנות במייל yairav@neto.net.il ואנסה לעזור. בברכה יאיר אביני 050-4188877

בעיות בעקבות העבר

אני ובעלי נישואים כשנתיים+ילדה,כאישה מפריע לי דברים שבעלי עשה בעבר-אשר גורמים לי לדאגה,מתח נפשי ,חרדות,לחץ,חוסר ביטחון עצמי,האם יש אפשרות להתמודד עם זה?איך אפשר לפתור בעיה זו המעיקה עלי לעיתים תכופות? בנוסף לזאת- דרך ההתמודדות שלי עם בעלי ומשפחתו,וכן עם הערות ופגיעות מבעלי היא בבריחה אני מתעלמת ממציאות פוגעת או מההערה-קשה לי להתמודד וכן עם משפחת בעלי אשר שונה מהמנטליות שלי מבית-אני נוטה לא להגיע אליהם לרוב-כי הם מעירים ופוגעים במודע ובתת מודע-ובעקבות זאת אני מעדיפה לא להכנס לזה,יש לי ממש פחד וחשש גדול מהערה ופגיעה!!! מימה זה נובע?למה אני מתמודדת כך?האם זו הדרך הראויה והרצויה? תודה רבה רבה אשמח לתגובה...חנה

עבר והווה

שלום לך, אין אפשרות לנחש "ממה זה נובע" בלי להכיר את המבנה הכללי שלך, או מה הסיבה שאת "מתמודדת" דרך בריחה מאותם דברים שמציקים לך. את שואלת האם ההתנהלות שלך רצויה ונכונה ויש להניח שלא מעצם העובדה שהרגשות המציפים אותך הם רגשות שליליים עד כדי תיאור של "מתח נפשי, חרדות וכו'". אני ממליץ לך מאד לפנות באופן מסודר לאיש מקצוע שיעזור לך לעשות סדר פנימי בתמונת החיים שמקיפה אותך, גם במסגרת הבית הפרטי שלך וגם במעגלים הנוספים שבחייך. וללמוד איך תוכלי לשנות את הדברים הניתנים לשנות, ולהצליח להתמודד בצורה טובה יותר עם אותם דברים שאי אפשר לשנות. בסופו של דבר התרומה המיידית כשתפני לטיפול מסודר שבו תוכלי לפרוש את הדברים הלא רצויים ו/או המאיימים עליך, תהיה בראש ובראשונה בהשגת שלוות הנפש שלך. בברכה יאיר אביני 050-4188877

חוסר אמון

שלום אני בת 22 וברוך ה' מאורסת לבחור כבן 24. אנחנו מכירים כבר כ-10 חודשים והחתונה בעוד כחודשיים-שלושה... עד עכשיו הכל היה מעולה, קשר טוב, בחור תורני, אכפתי, רגיש ומקשיב, עד שיום אחד- תפסתי אותו על שקר. דיברנו כרגיל בטלפון והוא שיקר לי שהוא קם למניין בשעה מוקדמת. (במקרה זה היה היומולדת שלו ורציתי לעשות לו הפתעה ודיברתי עם בני משפחתו ואמרו לי שהוא ישן במיטה...) קיוויתי שאני טועה, ויש לזה הסבר, ולכן כשדיברתי איתו שאלתי אם הלך לתפילה והוא אמר: כן, בשעה ___. אמרתי לו שאני יודעת שהוא ישן בשעה הזאת, אז הוא אמר שאיחר למניין ברבע שעה, ועדיין היה לי מוזר, ולכן שאלתי שוב ושוב ואחרי כמה נסיונות (!!!)לשקרים הוא אמר בסוף: "לא הלכתי לתפילה"! ומסתבר שהיו עוד כמה פעמים (אני לא יודעת בדיוק כמה) שהוא שיקר לי בנושא הזה... הוא אמר שלא שיקר לי בדברים אחרים, שזה רק זה, הוא אמר שהנושא של לקום בבוקר קשה לו, ושיקר כי לא היה לו נעים. כי זה מעיד על הרמה הדתית. הוא נשבע (!!!) שלא ישקר לי יותר לעולם, בכה ואמר שהוא מתבייש מאוד במה שקרה ושהוא צריך לעבוד על המידה הזאת אצלו. אני כבר לא יודעת אם להאמין למילה שלו. אולי הוא שקרן כרוני?!? מה לעשות? בינתיים אנחנו לא כ"כ מדברים, אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם מישהו ושאני אחליט מה לעשות... אשמח מאוד לעצה! תודה, הדס

קשר ושקר

שלום לך, כשאנחנו חווים שמשקרים לנו, הדבר מפחיד בגלל שמשהו בסיסי בתחושת הביטחון בזולת עומד בפני איום. הפחד שמא בעצם מה שאת רואה זו לא המציאות האמיתית, שאולי ההסתרה תתפתח למקומות נוספים, החשש שמא גם כיום יש אולי דברים אחרים שאת "עוד לא תפסת" אותו בהם והוא מסתיר ממך, כל אלו תחושות ומחשבות שאכן עשויים לשים בסימן שאלה את כל הקשר הטוב והיפה שאת מספרת שבנית, מאחר והם מטילים ספק על הקרקע היציבה שהרגשת שאת עומדת שם. יחד עם זאת כדי לזכור שעצם אי אמירת אמת ואפילו אמירת שקר ישיר, אינה הופכת את האדם "לשקרן". אינני מדבר כמובן מצד "איסור שקר" ההלכתי, אלא על מבנה האישיות של האדם שאמר את השקר. יכולות להיות מספר סיבות מדוע אדם נמנע מלומר ולדבר באופן ברור וישיר ומוצא את עצמו מסובך באמירות פתלתלות. אולם כל עוד לא מדובר בהתנהלות קבועה שבאה לידי ביטוי בהרבה תחומים כדי לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. אני לא אנסה לנחש מדוע הוא לא סיפר לך בפשטות שקם מאוחר מאמר ואינני מכיר לא אותך, לא אותו ולא את הדינמיקה שבנכם. אבל ברור שאין סיבה להניח שהאדם "שקרן" במהותו, או בלשונך "שקרן כרוני" בגלל החויה הזו לבד. בטוחני שבמשך 10 חודשים שלך הכרות תוכלי לראות אם קיימת "התנהלות שקרנית" מצדו, כשהדבר יכול לבא לידי ביטוי בהתנהגות של הסתרה, שמירת סודיות, המנעות מחשיפה רגשית, שינויי נושא באמצע דיבור באופן חטוף שוב ושוב, רצון להרגיש בטוח מראש לגבי ארועים שונים ועוד סימנים שיאפיינו "שקרנים כרוניים". דרך אגב להיות "שקרן" זו צורת התנהלות שהאדם מתנהג בה מסיבות שונות ומגוונות ולא סוג הגדרה לסוג של אישיות. בכל אופן ברור שמשהו מנע ממנו את היכולת / רצון לספר לך דברים כהויתם. האם ישנה סיבה משמעותית לזה או שהוא התנהג רק ברשלנות שסיבכה אותו יותר ויותר יהיה קשה לנחש מבלי להכיר אתכם ואת הדינמיקה שבנכם. בברכה יאיר אביני 050-4188877

מדוע אין מדברים על כבוד לבעל?

עד לפני כמה חודשים סבלתי הרבה מיחס מזלזל מבעלי מאלימות מילולית ומיחס קשה ומשפיל, כפי שמתואר בשאלות שונות שמופנות לפורום. בעצת רב פניתי ליועצת. היא הסבירה לי שזה קריאת מצוקה מצד בעלי. וביחס נכון מצידי כלפי בעלי, כל המצב ישתנה. אם אני אכבד אותו, כפי שהוא זקוק ( אתן לו את המילה האחרונה, הוא יהיה המחליט בכל נושא, אגיש לו כוס קפה / אוכל וכו', ואשתדל לקיים את רצונו), יחסו אלי ישתנה. אני עובדת על זה והמצב השתנה לבלי הכר, (כמובן עם עליות ומורדות, אך בכיוון הנכון.) שאלתי היא: בקריאת שאלות ותשובות שונות בפורומים באתר י.נ.ר, ניסיתי למצוא תשובות בכיוון זה, ולא מצאתי. הכיוון הוא לא לתת לבעל לפגוע ו"להעמיד" אותו על מקומו, ושום דבר לא מצדיק יחס כזה מצד בעל. האם השיטה היא שונה? מדוע השוני כה גדול בין התשובות? ומה האמת? תודה!!

להבדיל בין אסטרטגיה לבין טקטיקה

אפתח דווקא במילים האחרונות שבהם סיממת את שאלת - "מה האמת" ובכן, האמת היא שאין "אמת". אסביר, אינה דומה התנהלות קלוקלת הנעשית אצל זוג א לאותה התנהלות קלוקלת המתרחשת אצל זוג ב. המורכבות הגדולה של היחסים הבינאישיים והיחסים של האדם עם עצמו שונה ממקרה למקרה. אין זה די להתיחס רק לשורה התחתונה של התגובות הדומות אצל הזוגות השונים. ממלא נבין שאין "הוראה" אחת או כשלשונך "אמת" אחת שתתאים לכל הזוגות מבלי שנבדיל ונבחין במרכיבים השונים של הזוגיות הספציפית. בנוסף, צריך להבין את ההבדל בין "אסטרטגיה" לבין "טקטיקה". מטבע הדברים פורום כללי לא יכול להקיף מורכבות של כל מקרה ומקרה. הדרך הנכונה במסגרת פורום כללי לענות היא לתת מענה "אסטרטגי" כלומר להצביע בכיוון מאד כללי על אפשרות של כיוון לפתרון כמעט מבלי להתייחס לפרטים השונים והמורכבים של כל מקרה. במסגרת כזו יש מקום להצביע באופן חד משמעי על אסטרטגיה של אי קבלת השפלה - אלימות - יחס מזלזל וכו' וזו ההכוונה הרבה שאת מוצאת במסגרת הפורום. לצד זה יש לדעת באופן פרטני לכל מקרה את הסיבות השונות לאותו מצב שלילי ולתת מענה של "טקטיקה" שלעיתים יהיה הצעה בסגנון מה שכתבת (- העצמה של הבעל) ולעיתים יהיה בדיוק הפוך. בהחלט נעים לשמוע על כיוון ההצלחה המסתמן בזוגיות שלכם כמו מקרים נוספים של השבת ויצירת אהבה וקשר דווקא ע"י שננקטה טקטיקה שונה במקרים אחרים המתאימים לטקטיקה שונה. המשיכו בדרך העולה יאיר אביני 050-4188877

אשתי מתנהגת מוזר. 

אשתי בת 31. מזה כשנה מתלוננת על כאבי ראש. סחרחורות וכו׳. אך מסרבת ללכת לטיפול רפואי. לעיתים טוענת שאני הוא הגורם לתחושות אלה. פעם אף התבטאה שהיא יודעת שאני מנסה להחדיר לה כדורים למזון. לעיתים יש לה התפרצויות זעם אך זה רק עלי ועל אמא שלה. לעולם היא לא תדבר דיבורים כאלה ליד אנשים אחרים. לילדים היא מתנהגת נפלא. סבלנית ומשקיעה. היא טוענת שכל העולם יודע שהיא חולת נפש וכד׳. אני רוצה לציין שהיא גדלה יתומה עם אב חורג ויחסיה עם משפחתה לעולם לא היו טובים. לאחר שהיא מתפרצת היא פורצת בבכי ומנסה להבין. מה עבר עליה. אנא את עזרתכם והכוונתכם. תודה וסליחה על העדר הסדר בשאלה.

הפניה לטיפול

שלום לך, מהפרטים המעטים שציינת אכן עולה תמונה שמצביעה על כך שכדאי ויש צורך באבחון מקצועי. הבעיה היא כמו שכתבת שהיא לא מוכנה לגשת לאבחון או טיפול, וזה בעצם המחסום הראשוני שפעמים רבות נתקלים בו. על מנת להגדיל את הסיכויים שהיא לא תרתע מללכת לאבחון, עליך להקפיד לא להציג את הדברים בסגנון שישתמע ממנו "שלה" אישית יש בעיה כזו או אחרת אלא "שלכם" יחד כחטיבה אחת יש בעיה שאתם לא מנצלים את הפוטנציאל של הזוגיות שלכם וכו' וכו' ושכדאי שיחד אולי תפנו למשהו אחר שיוכל לעזור לכם לממש את הפוטנציאל שבכם. הרעיון הוא לא רק טאקטי איך "לשכנע אותה" לבא לטיפול אלא עומד בפני עצמו. מאחר וישנה סבירות גדולה שגם אם יש לה אישית קושי כזה או אחר שגורם לה קושי בהתמודדות שלה, עדין יש לא מעט דברים שנוצרו במשך הזמן בתוך הזוגיות שלכם שמקשים על הקומוניקציה שלכם. בהצלחה יאיר אביני 050-4188877

בעיות בנישואין

שלום רב, אנו נשואים 5 שנים + 2 ילדים מקסימים. יש לנו בעיות רבות בחיי הנישואין - למעשה ניתן לומר כי אנו לא מסכימים על דבר. לא מזמן לקחתי את הילדים ועזבתי את הבית - חזרתי כעבור שבוע לאחר שהוריי דיברו עם בעלי. התחתנו עם אהבה רבה - שכמובן נעלמה לחלוטין. יש לציין כי יש לנו הרבה ויכוחים על דת - הוא מגדיר את עצמו חרדי (כשנוח לו) ואני בזרם הדתי לאומי. בעלי מקשה עליי מאוד בנוכחותו בבית - כלומר, תמיד מציק ומחפש לריב ומחפש איך להיות ברוגז ואיך לעשות אותי אומללה - מהסיבה הזאת קשה לי מאוד לגדל את הילדים כשהוא נמצא בבית. כשהוא לא בבית יש המון הרמוניה, אהבה וכיף גדול. ברגע שהוא נכנס מתחילות הצרות. גם מבחינת רמת השיחה אני צריכה ממש לרדת לרמה של ילד קטן כשאני מדברת איתו. אני מנסה כבר הרבה זמן להביא אותו לייעוץ - ועכשיו כשנקטתי את האקט החריף של עזיבת הבית - הוא מתחיל להסכים, אך עדיין כנראה קשה לו עם עניין העלות הכספית. קשה לי להאמין שזוג כ"כ מורכב כמונו יצליח אי פעם להגיע לחיים טובים, המשברים שלנו מאוד גדולים ומאמללים, האם באמת ניתן לשנות אותנו מהיסוד בעזרת טיפול זוגי? אני יודעת שצריך המון כוחות לטיפול זוגי שאני כבר לא חושבת שיש לי - מה גם שאני איבדתי את האהבה לחלוטין(שלא לומר שהפכה לשנאה). האם בכלל שווה להתחיל עם כל התהליך?

לאן ברחה האהבה

שלום לך, את כואבת את "איבוד האהבה" כאילו והרגש הזה המכונה אהבה הינו מוצר העומד בפני עצמו והאושר של בני זוג תלוי במזל העיוור שהעניק להם במתנה או לקח מהם את "האהבה". למעשה תחושת "האהבה" הינה תחושה של תגובה רגשית למאמצים של השקעה הדדית. טבעי ונורמלי לחלוטין לא להרגיש אהבה ואפילו להרגיש ריחוק רגשי מאדם שהפך להיות המוקד לקושי וסבל במקום להיות המקור להבנה וקבלה. פערים, קונפלקטים, חילוקי דעות וכדו' הינם אותם אתגרים שאכן צריך לצלוח במסע אל האהבה. התחתנתם מתוך רצון ומוטיבציה להצליח במסע שלכם כדברייך אבל ההתמודדות מול האתגרים שבמסע עייפו אתכם. טוב עשית בזה שאת דורשת לגשת לקבלת עזרה מקצועית. ישנם קשיים וגשרים שקשה לאדם לחצות אותם לבד. הידיעה שאתם צועדים בדרך שבה צעדו זוגות רבים לפניכם ששיפרו את הזוגיות שלהם בצורה משמעותית תקל עליך לראות את האור בקצה המנהרה. בברכת דרך צלחה יאיר אביני 050-4188877

מחשבות תוקפות אותייייייי

אני נמצאת קצת בבעיה ואני נורא מתבישת אין לי את מי לשאול ועם מי לדבר. בזמן האחרון עובר עלי דיכאון קשה..באתי מעולם חילוני. התחלתי לאחרונה להתחזק ובאמצע תפילות תוקפות אותי קללות בזמן התפילה ודברים לא טובים על השם זה לא נשלט..זה חודר לי לפעמים שאני אוכלת לפעמים באמצע שינה. אני אוהבת את השם אני לא יודעת למה זה קורה לי מה עלי לעשות? שאלתי היא האם זה נחשב לחטא?? גם שזה לא אני..ללא ספק זה יצר הרע....

זה המחשבות - זה לא את!

שלום לך, לבעיה שאת מתארת קוראים "מחשבות טורדניות". זוהי בעיה נפוצה ומוכרת כך שאין לך ממה להתבייש, ולמרות שהיא מאד מציקה וגורמת לך לתחושות לא נעימות, היא ניתנת לטיפול בצורה מלאה. באופן חד משמעי עליך לדעת שאין זה כלל עברה וחטא. המחשבות אינם תוצאה של התמודדות מול "היצר הרע" ולכן גם את לא צריכה ואין ענין "לחזור בתשובה" על המחשבות האלה. המציאות שבה המחשבות מטרידות אותך וכמו שהגדרת "מתקיפות אותך" מבחוץ ניתנת לשינוי, ובעז"ה גם תחושת הדיכאון שלך תעבור. תוכלי ליצור קשר בטלפון 050-4188877 כדי שתוכלי להבין יותר את מה שאת חווה, ולהגיע לשלוה וסדר פנימי בחייך. בברכה יאיר אביני

חשש מהתאהבות

בטח לפי הכותרת אתם חושבים שאני לא בסדר מי לא רוצה להתאהב? אבל הפחד שלי שזה מגיע ממקום לא אמיתי שזה תהיה התאהבות ולא אהבה. אני בקשר עם בחור-יצאנו 4 פעמים (בשבועיים) כל פגישה שלנו ממש לא שגרתית (כמו כל הפגישות שתמיד מציעים לעשות שנתקעים עם הרגש) בפגישות נעים לי איתו, אני מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי להפתח יותר מהר מקשרים קודמים אבל העניין שאני לא ממש מצליחה להכירו כמו שצריך אני מפחדת שהרגש ישלוט הרבה יותר מהשכל ואז למקרה שזה לא יתאים הכאב יהיה חזק יותר. מה לעשות? תודה רבה ובשורות טובות

מחיר האהבה

שלום לך, "להתאהב" מילת קסם שמהלכת אימים. הבה נבדוק מה המחיר שאנו משלמים עבור "התאהבות". זה כרוך בויתור על הטריטוריה הפרטית. ויתור על החופש לעשות מה שבא מתי שבא. להתחשב בצרכים של האחר גם כשלא נח. להסתכן בכאב כשהנתינה שלנו לא "מתוגמלת". להסתכן ביחס פוגע ובוגדני. להסתכן בהתקרבות שעלולה לטשטש את האני הפרטי. ובכל זאת כולנו כמהים לאהבה. האהבה - ומחירה. האם לאהוב כרוך גם בלהעיז ולהסתכן? התשובה בודאי שכן. ויחד עם זאת יש בכוחנו להגן על עצמנו מכאב האהבה. צאי לדרך, הרשמי לעצמך לנסות ולהעיז, ויחד עם זה למדי איך תוכלי "לבטח" את האהבה שתחמם אותך ולא תשרוף. ההשקעה בלמידה ושכלול של יחסים בינאישיים תקינים תגן עליך מהסיכונים שבאהבה. בברכה יאיר אביני 050-4188877

אני חולת נפש

אני מרגישה שאני חולת נפש...המחשבות שלי משגעות אותי ובעיקר עניין אחד שחוזר על עצמו המון פעמים... אני בנאדם חברותי בסכ"ה ויש לי חברים ומכרים בלי עין הרע . העניין הוא שכל תקופה מסויימת אני נקשרת למישהי/מישהו לא בקטע רומנטי פשוט מתיידים ממש ..אני פתאום באמצע החיים מתחילה להירתע ממנה או ממנו בלי שיעשה משהו סתם!אבל ממש להירתע לא רוצה אפילו נגיעה אחת ממנה/ממנו...ברמה שאני מסוגלת לא ללכת לאנשהו אם יש סיכוי שהיא או יהיו שם והירתעות ממשית מאותו בנאדם ובאמת בלי שום סיבה ובגלל זה כשזה קורה אותו אדם או בחורה חושבים שהם עשו משהו ומנסים להתקרב ולבדוק מה שאותי מרחיק ודוחה יותר אבל ברמות קיצוניות..וניסיתי לנתח את עצמי לא פעם...אבל לא הבנתי מה המניע..היתה תקופה שחשבתי אולי זה כמישהי או מישהו מרעיף עלי אובר חיבה אז אני נרתעת אבל לא תמיד זה היה מצב אך לפעמים כן...בכל מקרה עם כל מי שזה קרה לי ניתקתי קשר ועד היום אינלהם מושג מה היה ולבסוף המשיכו בחייהם...תודה לאל...אה ואני רוצה לציין שיש כאלה שהם הרעיפו אהבה ואני בחזרה ולא קרה שום דבר..

הקשר שנפרם שוב ושוב

שלום לך, בואי נשאיר את אבחוני "מחלות הנפש" למי שמיועדים לערוך אבחונים אלה. מה שברור הוא שאת סובלת, לבד, טרודה במחשבות שמציפות אותך, כמהה לקשר, שפעם אחר פעם חומק בסופו של דבר מתחת ידך בעקבות תחושות שונות שמתעוררות בך, ומה שמתבקש לעשות זה לבדוק איך ניתן לשנות את תמונת המצב הזו, מה חוסם ומרגיש לך מאיים כשנוצר קשר קרוב עד כדי שאת זקוקה לבנות חומות של הרחקה. זה לא משהו שניתן רק לשבת ולחשוב לבד, והייתי ממליץ לך מאד לגשת להתיעצות ובדיקה. תוכלי לצור קשר בטלפון 050-4188877. בברכה יאיר אביני

מענה לתסמונת אפסרגר

לאחרונה אבחנו בבנינו שתוסל מתסמונת אפסרגר, שאלתי האם יש טיפול לתסמונת זו, וא"כ מהו הטיפול - תרופתי או שיחות וכדו'. האם פסיכותרפיסט/ית יכולים להתמודד בטיפול באדם אפסרגרתי. אשמח לשמוע על מטפל חרדי בעניין. תודה.

טיפול באספרגר

שלום לך, תסמונת אספרגר נחשבת לתסמונת "כרונית" במובן שהטיפול לא עוסק בריפוי התסמונת אלא ביצירת דרכים להקלה על הסימפטומים השונים, למידת דרכי התקשרות טובים יותר עם הסביבה, מתן מענה לסרבול המוטורי ולרגישות החושית ועוד. טיפול כזה ניתן בעיקרו דרך שיחות עם הילד, שיחות עם ההורים ליצירת סביבה המתאימה לילד, יצירת מערכת תומכת הן במוגבלות שהתסמונת יוצרת והן בלמידת דרכים לניצול היכולת הקונטיבית של הילד שבמקרים רבים היא גבוהה יחסית לממוצע. יחד עם זה הטיפול בתסמונת אספרגר לעיתים כולל גם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי לא בא לטפל בחלק האוטיסטי של הבעיה האספרגר אלא לתת מענה לתופעות המתלוות לעיתים לתסמונת כמו חרדה, דכאון, הקלה על ממדים של כפייתיות וכדו'. הגיל של הילד יקבע גם הוא את בחירת הגישה התרפויטית שדרכה יקבל הילד את המענה ההתנהגותי והקוגניטיבי. בהצלחה ורוב נחת יאיר אביני 050-4188877

עייפות כלכלית

שלום רב, אני ובעלי עובדים קשה לפרנסתינו . מבחינת שכר אנחנו נימצאים במצב ממוצע למשק. אני מנהלת את ההכנסות הוצאות , היות ואני מחושבת יותר מבעלי .\ הוא יותר פזרן , לארג' ולא מחושב. אנחנו לא מצילחים לסגור את החודש . מכרנו את הרכב ... ואני מודעת למצב הכלכלי שלנו.... אמרתי לבעלי יש לצמצם את ההוצאות אני מגרדת הלוואות כדי לשרוד ולא לעבור את מסגרת האשראי בעלי לא קולט הוא אטום בעיניין . רק שמנהל הבנק פנה אליו הוא נילחץ ומכר את הרכב שלנו נאלצתי לסוע לעבודה בשני אוטובוסים . הוא שמח מזה - עובד כ- 3 משמרות בשבוע לא מורגש הקטע של הרכב רק ברגעים של ארועים , או קניות גדולות, מנסה להסביר לו לצמצם את רמת ההוצאות ... והוא נירגע ושוב הייצר משתלט עליו והוא רוצה לשפץ ולהרחיב ולסדר את הבית כאשר לפני חודש הוא רוצה למכור את הבית , ולהתגרש - כדי שיוכל לחיות בשקט , ייעוץ לא בא בחשבון הוא חושב שהוא המבין היחידי בעולם כשעושה טעות - מאשים אותי בקטע הכלכלי את לא יודעת לחשב ... חבל שלא פתחתי חשבון בנק לבד ועוד... לא יודעת כבר איך להתנהג איתו והחשוב מכל - אם לא מרצים אותו הוא כועס מתנקם , ומגיע להשתלטות פיזית מחטט לי בתיק לוקח את כ.א. שהוא תמיד אצלי כדי שנבזבז פחות ועוד ... האם יש למשהוא הצעה איך לטפל במצב הנ"ל זה מפריע לזוגיות שלנו מה עוד שאנחנו מגיעים לאידיליה בזוגיות והוא תמיד הורס אותה כי אני לא מקבלת את רצונותיו כמו עכשיו שהוא רוצה לשפץ ואין לנו כסף לסגור את החודש מה לעשות אנא עיזרו לי ??????!!!!

ההתנהגות הכלכלית כסימפטום לבעיה

שלום לך, מהתאור הקצר שכתבת עולה תמונה של התנהלות אימפולסיבית ופזיזה. ההתנהלות של התגובות הקיצוניות שתיארת מעלים כיוון שיש כאן יותר מאשר "טיפול זוגי", ושבעלך מתמודד עם אתגר אישי לא קל שמשפיע על ההתנהגות הלא סדירה, שמתחלפת ממצב של רגיעה ונכונות לשתף איתך פעולה מצד אחד, לפעולות פזיזות ללא שיקול כלכלי, בחירת צעד קיצוני של גרושים, או "להתנקם" בך כשלונך. האם בעלך היה באבחון אישי כלשהו אי פעם? הבעיה כמובן היא חוסר הרצון שלו כפי שאמרת לשקול לקבל עזרה חיצונית. אולי כדאי שתפני את שלא דרך הפורום כדי לדעת ולהבין את הסיבה להתנהלות הזו שתארת, בתקוה שזה יעזור יותר להצביע על כיווני פעולה שתוכלי לגייס ולהביא לשינוי. בברכה יאיר אביני 050-4188877

התי