מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 28/09/2020 י' תשרי תשפ"א
מיכל רינהולד

מיכל רינהולד

קבלת קהל

אני מפריעה לו או לי?

אני פגשתי מישהו שאני מאוד אוהבת והוא עורר בי מן רצון להתחתן למרות שלפני כן זה לא דיבר אלי. אני אוהבת אותו כמו שהוא ושום דבר בו לא מפריע לי. אני מכבדת אותו מאוד ומעריכה אותו. גם הוא מעריך אותי אבל לא יותר מזה.. הוא לא אוהב אותי. הוא אף פעם לא ניסה לאהוב. לא ניסה להכיר, לא ניסה לבדוק אם זה מתאים. נפלתי לו לחיים בלי שום הכנה ובלי שהוא רצה בכך. אין לו שום תוכניות קרובות לבנות משפחה והוא לא מבין מה הטעם שנפגש. למרות שבזמן הפגישות שנינו נהנים. אבל הוא עסוק מאוד וזה מבזבז לו את הזמן. אני מבינה אותו מאוד ורוצה בטובתו. אני לא רוצה להפריע לו לחיות. אבל יש לי הרגשה חזקה שבסופו של דבר נתחתן. וחבל לי על הזמן. במיוחד שכל עם ישראל בערך מנסה לחתן אותי בינתיים ואני לא מוכנה לשמוע כלום כי אני כבר אוהבת מישהו אחד ואי אפשר לאהוב שניים... כבר נפרדנו רשמית לפני הרבה זמן אבל אני עדיין רוצה מאוד שיחזור. אני מתקשרת אליו והוא לא עונה. איך אני גורמת לו לבוא בחזרה? ואיך אני גורמת לו לבדוק אם זה מתאים לו? אפילו אם אחרי שהוא יכיר אותי באמת ויגיד שלא מתאים לו - אני אקשיב לו וירפה אבל כשהוא הולך לפני שהוא יודע מי אני, קשה לי לוותר. יש לציין שהסיבה שמרתיעה אותו לדעתי היא שאני דתיה חזקה והוא כמעט ולא.. אבל אני מאוד רגישה ולא כופה עליו שום דבר. בעבר דיברנו על כך שכשרות, שבת, וכיפה הם גבולות אדומים שלא אוכל לוותר עליהם. הוא הסכים לכך ואמר שזאת לא תהיה בעיה. אני לא מבינה מה קרה פתאום. ואיך אפשר להרגיע אותו אם יש חשש שזאת הסיבה לניתוק? אני מרגישה הכל בעוצמות חזקות. ובטוחה שזאת הנשמה שלי שמכוונת את המהלך. אני לא מצליחה להרגיע אותה. זה מפריע לי לחיות. אני יודעת שלעולם לא אוכל לחזור לחיות אם לא אנסה את זה באמת ואדע בברור שניסנו לפחות. אבל בקשר שאני מנסה "לכפות" עליו אני מפריעה לו לחיות. איך אפשר לחדש את הקשר בלי להפריע לאף אחד?

את צודקת,קשר לא ניתן לכפות....

שלום יקירה, פגשת מישהו,והתעוררו לך רגשות כלפיו,ואת מאד רוצה שגם הוא ירגיש כמוך...מה שבבפועל לא ממש קורה. את מנסה בכל מיני דרכים, ונראה שזה רק מרחיק אותו יותר. אני מציעה לך לשאול את עצמך מספר שאלות. את מספרת ש"נפרדתם רשמית".משמע נהלתם קשר ביניכם בעבר. אם כן,מה היה בקשר הזה שלכם? למה נראה לך שהוא לא מכיר אותך ולא יודע מי את באמת? מה השתנה מאז הפרידה,ולמה את חושבת שעכשיו "זה יעבוד" ביניכם? אי אפשר להכריח מישהו לאהוב וגם אין טעם בכך, זה צריך לבוא ממנו. לפי תאורך (הוא לא לא עונה לטלפונים ועוד)הוא לא כ"כ בענין.אבל את עדיין מחכה ... על כן,כדי שלא תמצאי עצמך מבזבזת זמנך לריק וכדי למנוע כאבי לב ותיסכולים ,רצוי לערוך שיחת הבהרת ציפיות גלויה וברורה (ניתן גם ע"י צד ג) שתבהיר לך/ם איפה דברים עומדים. בהצלחה בהמשך דרכך!

ריחוקים חוזרים לאחר עשר שנות נישואין מצוינות

שלום וברכה. אנחנו זוג נשואים עשר שנים פלוס 5 ילדים ב"ה, עברנו את כל שנות הנישואין שלנו בקלות, שנינו אנשים נוחים וקלים, מסתדרים בכל מקום בחברה הבעל בכולל והאשה בעבודה, אנשים נורמטיבים +, במשך השנה האחרונה התחלנו לחיות חיים אחרים שלא היינו רגילים אליהם, הקשר הזוגי שלנו, כל הזמן עולה ויורד מתקרב כמו שהיינו פעם ובבת אחת מתרחק מאוד מאוד, יכלנו לחשוב שהריחוק הזה הוא מחוסר תקשורת, מלחץ נוסף בחיים, כל פעם אנחנו מצליחים לאחר כמה ימי דכאון להחזיר את המצב לקדמותו, ושוב מתדרדר המצב, ומפעם לפעם הדכאון והייאוש גוברים והולכים, הסיבה הנראית סבירה למצב הזה, הוא מפני שיש איזה התקן שגורם שרוב הזמן אנחנו אסורים, רק כשבוע בחודש יש לנו. אך גם אם זו סיבה סבירה אנחנו מאוד לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל הענין הזה, ואנחנו חייבים עצה לדעת האם זה נורמלי או שאנחנו צריכים לעבוד בהנחייה וללמוד איך חיים את החיים גם בלי זה בכלל, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר. נשמח מאוד לקבל עצות מחכימות מהצוות המדהים שכותב כאן באתר.

לעצור את כדור השלג בזמן...

שלום לך, מתאור הדברים שלך נראה שקשר הנישואין שלכם הוא ממש לא בגדר "אהבה התלויה בדבר" אתה מצין שעשר שנות נישואיכם עברו "בקלות",ונראה שאף "בנעימים"... עשר שנים של בנית קשר,תוך גידול חמישה ילדים כ"יר אינם דבר של מה בכך,והקשר שהתהווה לא נעלם או מסתיים ביום (לא)בהיר אחד. יפה לראות את המודעות והנכונות לעמוד על שורש הבעיה ולמנוע מהמצב הנוכחי,שמתסכל את שניכם, להפוך ל"אורח קבע"... אתה מצביע על מס' כיוונים כמו: "חוסר תקשורת"(ממתי?) ל"חצים שנוספו "(משהו ספציפי שנוסף,או באופן כללי?) ובעיקר, כך אתה משער, נוכחותו של ההתקן החדש בחייכם האינטימיים והשלכותיו. אתה צודק,כל גורם מאלו שהזכרת עשוי להשפיע על הקשר הזוגי כולם,ויתכן שמקרה שלכם,כל הגורמים יחד משחקים תפקיד.ואולי יש גורמים נוספים שאתם לא ערים להם. אני חושבת ,שחשוב ביותר להבין מה באמת קרה וקורה ביחסים שלכם? מה מהות השינוי,ואיך כל אחד מכם חווה אותו. אבל הכי חשוב זה למנוע את ההדרדרות ביחסים שלכם,מה שנקרא לעצור את כדור השלג לפני שיגדל למימדים כאלו שיקשו עלינו לעשות זאת. מדבריך עולה א. שלבד,לא הצלחתם להגיע לשורש הבעיה ב. שאתם מוצאים עצמכם "מיואשים ומדוכאים " מה שבטח לא מוסיף למערכת היחסים ולכל אחד מכם בנפרד, על כן זה הזמן,לאזור כוחות ,להאמין ביכולת שלכם להחזיר את הקשר לאיתנו,ולפנות לעזרה מקצועית. עוד חשוב לציןנ בענין "ההתקן", אכן אין סיבה ש"תסכימו "לחיי ריחוק בלתי מספקים. אני משוכנעת שישנה דרך וישנם פתרונות ,רצוי וראוי להתיעץ עם אנשים שמתמחים ברפואה-הלכה (כדוגמת מכון פועה למשל). אל יאוש,הפניה הזו מוכיחה כי אתם כבר בדרך הנכונה למציאת הפיתרון ולהשבת ההנאה לקשר שלכם. אשמח לעמוד לצידכם, מיכל רינהולד 0547-567-207

זקוקה לעצה דחופה!!!

אנחנו נשואים 10 שנים, בעלי בחצי שנה האחרונה שינה את ההתנהגות שלו כלפיי וכלפי הבית והילדים. הוא כל היום בעבודה כשהוא חוזר הוא יושב ומשחק בפלאפון ובפייסבוק ואינסטרנט, או סתם באיזה משחק או שהוא מדבר בפלאפון. הפלאפון נהייה כל עולמו נראה לי. זה מאוד מעצבן אותי שאין לי עזרה ממנו בטיפול בילדים ובכלל בטיפול השוטף של הבית מה שגורם לי להיות נסערת וחסרת סבלנות גם כלפיי הילדים, אני כל הזמן מעירה לו שיקום ויתחיל לעזור שקשה שלי אבל הוא לא מתייחס וממשיך בעניינים שלו ובסוף הוא עושה כאילו "טובה" שהוא עוזר. בנוסף לכל זה, כמעט פעמיים בשבוע הוא יוצא מהבית בערבים בגלל כל מיני סיבות פעם זה בגלל אירוע , או מפגש או ..... . ביציאות שלו הוא נהנה וחוזר מאוחר מאוד . היחס שלו אליי נהייה מגעיל כל הזמן מעיר לי שאני נודניקית ולא נותנת לו חופש, שנמאס לו ושאני מתעלקת עליו. לדוגמא אני מתקשרת אליו הוא לא רוצה שאני אשאל אותו איפה הוא, ואם אני שואלת אותו אז הוא מתחיל לספר כל מיני סיפורים אני עם איזה בחורה או אני מחוץ לעיר.... הוא כל הזמן מאיים עליי שהוא יתגרש ממני בסוף, וסוף סוף יהיה חופשי ויוכל להכיר בחורות. אני לא יודעת אם באמת הוא מתכוון לזה או שהוא סתם רוצה לעצבן אותי . אבל נמאס גם לי , אני בחוסר אונים שאני לא יודעת איך להתנהג איתו. אם להתקשר אליו כל היום או לא , אם לשתוק ולא להגיד שום דבר שהוא מגיע לבית או להמשיך להתעצבן ולהעיר לו... דבר נוסף לא מעניין אותו הבית, פעם הוא היה עוזר ומסדר והכל היה אכפת לו היום כל נטל הבית עלייי, הנקיונות והכל וכל דבר מפריע לי אם הוא לא מחזיר משהו למקום זה מרתיח אותי, ואני עושה ומנקה ומסדרת אחרי כולם בבית . קשה לי עם המצב הזה אני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו אבל מצד שני היחס שלו כלפיי מזלזל כל כך ומשפיל . הוא דואג כל הזמן להעיר לי שאני לא בסדר ושאני לא נקייה ושאני לא חכמה וכל מיני דברים כאלה. אני כל הזמן מקנא לו ואם הוא מדבר עם בחורה או משהו אני מקנא , סוג של מאוהבת והוא נהיה לאחרונה ההיפך כאילו לא אכפת לו ממני ... איך אני מחזירה לו את האהבה שלו ???... אני לא יודעת איך להתנהג איתו ואיך להחזיר אותו אליי איך לגרום לו שיהיה אכפת לו ממני מהילדים ומהבית?

בשורה התחתונה:ללכת לטיפול.

שלום לך, קראתי את התאור הקשה שלך. האוירה ביניכם עכורה ולא נעימה. נראה שיש משהו שמעיב על בעלך,ודרך ההתמודדות שלו היא בריחה (מכשירים אלקטרוניים,יציאה מהבית) איומים (אני אתגרש) או התקפה נגדית (ביקורת,הערות,זלזול ועוד) ואת כמובן סובלת... סובלת מהיחס שלו בפועל, סובלת מהריחוק ביניכם, סובלת מתחושת הלבד, סובלת מקנאה וחשש לאבד אותו. מההתרשמות שלי, לא נראה לי שתצליחי במצב הנוכחי לאחות את הקרע ביניכם בכוחות עצמכם, אתם בהחלט תצטרכו להעזר בליווי מקצועי וצמוד. העובדה שאת אוהבת אותו,ומחפשת להשיב אותו לקירבתך בהחלט מעודדת. מה איתו? האם יהיה מוכן להצטרף לטיפול? האם ניסית לשוחח איתו על כך? אם לא, זה הזמן!אל תידחי... ויתכן אפילו שכדאי לך להעזר בשיחה אישית שתכוון אותך איך לגיס אותו לתהליך. חשוב שתעשי זאת נכון, ולא בדרך שתעורר את התנגדותו ותרחיק אותו יותר. אשמח לעמוד לצידכם, מיכל רינהולד 0547-567-207

טיפול זוגי כושל

שלום רב! אנו נשואים 3 שנים + ילדים יש בינינו אהבה אך גם הרבה קשיים ונאמר כבר שאנו ממשיכים יחד בשביל הילדים. בעבר היינו בטיפול זוגי כמעט שנה פעם בשבוע. הלכנו ביוזמתי. זה נגמר כשעברנו דירה והפסיכולוג אמר שהיו לו הרבה כלים לתת והוא הרגיש שאין לו למי. היה ברור שהכוונה לבעלי שלא כ"כ שיתף פעולה ושתק רוב הזמן. אני חשה כעס ותסכול על המטפל שהוא פספס את ההזדמנות לעזור לנו. הרגשתי שהוא מאוד פאסיבי. לא הרבה לדבר ולייעץ. פעם הגענו ולי נמאס תמיד להתחיל אז כולם פשוט שתקו הרבה זמן עד שאני התחלתי לדבר... רציתי לשאול האם ניתן להסיק שהמטפל לא התאים לנו או שבאמת אין מה לעשות כשאחד הצדדים לא ממש משתף פעולה? כרגע בעלי לא מוכן לטיפול אחר וגם זה קשה לנו כלכלית. בתודה

אל תתני לטיפול שנכשל לסתום את הגולל על חיים שלמים

שלום לך, את מתוסכלת וכועסת על ההזדמנות שהתפספסה, את צודקת, זה באמת מתסכל ועשוי ליאש. כשאנחנו אוזרים כחות (גוף ונפש)זמן ,ותקווה ,וכסף ותולים כ"כ הרבה תקוות-האכזבה גדולה. אבל אל תתני לזה לשבור אותך. אתם זוג צעיר ממש, 3 שנים,ילדים באמצע, יש אהבה, ויש גם קשיים. התמונה שעולה מתאורך, "אידיאלית" לטיפול. ואין סיבה שטיפול נכון לא יצליח לתת לך את האור והתקווה לה את זקוקה כעת. את מצינת שבעלך לא שיתף פעולה בפגישות, לא משתף פעולה גם כעת, ניכר שאת רוצה ומשתדלת למצוא פיתרון למצב, איך אין לך כרגע פרטנר לעשות זאת במשותף. במקרה הזה הייתי ממליצה לך ללכת לפגישה שתיים לבד, קודם כל כדי שאת תתמלאי כוחות ואופטימיות, וכן כדי שהממטפל/ת יכוון אותך איך לגייס את בעלך לתהליך. אשמח לעמוד לצידך, מיכל רינהולד-יועצת זוגית 0547-567-207

צריכה עזרה דחופה

לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בד"כ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי ע"י התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת נ.ב אני יודעת שילד לא אשם וזה נובע אך ורק מהתנהגות אביו אבל אני מתחילה כבר לא לסבול את הילד אני מרגישה שאני ממש שונאת אותו לצערי הילד הזה פשוט הורס לי את החיים והא מבסוט מזה

זהירות! הילד הפך לכלי משחק, במאבקי הכח שלכם...

שלום לך, בחרת בכותרת:נישואים שניים ומורכבים. ואכן כך הוא נישואים שניים מורכבים יותר. הם מורכבים מהילד שלו, ומהילד שלך, ומהשיטות חינוך שהוא התרגל להם, ומהשיטות שלך, ומהאמא הביולוגית, ומהאח שלא חי איתכם ומוד כ"כ הרבה נתונים... ובתוך כל השלך שלו-יש גם את השלכם. יש את ההריון החדש(בשעה טובה ובהצלחה!!)-שהוא של שניכם,ועתיד לצאת ממנו ילד של שניכם, שהוא תוצאה של הקשר החדש של שניכם,ששניכם כ"כ רוצים בהצלחתו. ובלי משים,אתם משתמשים בשלי/שלך לנגח אחד את השני. נכנסתם למאבק כוחות סביב הנושא הזה של הילדים, של מי החינוך מוצלח יותר, של מי התוצאות הטובות? מי נוהג נכון ומי לא... הילד הופכים להיות קלפי משחק במאבק שלכם. אני מציעה קודם כל ולפני הכל,לעשות הפרדה. יש את הילד ואת הבעיות שאיתו הוא מתמודד, וההתמודדות שלך /שלכם מולו. ויש את הקשר שלכם-אחד מול השני. אתם צריכים לקחת החלטה(!), בה הקשיים והבעיות של הילד, לא יפגעו בקשר שאתם בונים. אל תתנו לזה לחבל ביחסים שלכם. הנישואים שלכם כ"כ צעירים. שנה בסך הכל!! הכל עדיין כל רגיש שביר ופגיע, אל תדרכו על השתילים... כעת שירן יקרה,עלייך להתמודד מול הקשיים שמציב בפניך הילד(לא אבא שלו),זה לא קל,זה מורכב מאין כמותו מאיןסוף נתונים שהילד מגיע איתם. אני משוכנעת שהנכון ביותר הוא לקבל ליווי מקצועי בענין. מתצאו לכם צד שלישי, שילווה אתכם במערכה הזו. מדובר בנפשות! הנפש של הילד, נפשות שלכם. תצטרכו לקבל החלטות משותפות, מה חלקו של כל אחד במערכת החינוך של הילד הזה, מבלי להכנס להאשמותוהתנצחויות. ובאשר לילד המשותף שלכם בעזרת ה'-זה הזמן להתכונן, ולהדבר ביניכם.על דרך חינוך משותפת ומוסכמת על שניכם. מה הערכים שאתם רוצים להקנות לילדים שלכם, מה הם הגבולות ,מה הקווים האדומים, מה הם אזורי הגמישות, ואיך מנהלים את זה במשותף. אחרי כ"כ הרבה שנים לבד, זה לא פשוט להתחיל לחשוב בשניים, ולקבל החלטות בשניים, אבל אין מנוס! ולפעמים בשביל להמשיך בשניים, יש צורך לתקופת מה, לערב צד שלישי... בהצלחה!! אשמח לעמוד לצידכם, מיכל רינהלוד-יועצת זוגית 0547567207

בעל שיורד לחיי

בעלי מהרגע שהוא נכנס הביתה הוא לא מרוצה כל דבר יש לא תלונות, אין לא יחס אלי הוא מעליב ופוגע בי כל הזמן. כמה שאני מנסה לרצות אותו הוא יותר מציק לי. אין בינינו שום קשר פיזי כבר קרוב לשנתיים. מה עושים?

מילים מועטות-מצוקה רבה.

הוא לא מרוצה,הוא מציק ,מעליב ופוגע.קשר פיזי אין כבר שנתיים.את מנסה ולא מצליחה. זה קצה קצהה של תמונת הזוגיות שלכם.של המצוקה הגדולה של שניכם. תארת משהו מן הסיפטומים,זה אפילו לא טיפה מן הים . טוב שהתחלת לתת מילים לקושי,אני רואה בזה צעד ראשוני אך חשוב. אל תתיאשי.אזרי כוחות ומצאי את הכתובת שתוכל לתת לך/לכם יד. אשמח לעמוד לצידך, מיכל רינהולד-יועצת זוגית 0547-567-207

ילד בן 15 מרבה לשקר.

שלום. בני בן ה15 נענש לא לקבל ממתקים לטיול כיוון שהתנהג בצורה פוגענית ואלימה כלפי אחיו.לשאלתי איך קנית ממתקים. ענה מכספי. בברור עולה כי קנה בהקפה . פעמים נוספות הוא לוקח ממתקים בלי רשות (מהארון בבית-אפילו מוסתרים)ומכחיש ,רק כשכל הסימנים סוגרים עליו הוא מודה בחיוך. גם החרמתי לו משחק יקר שלו.הוא פשוט לקח אותו מחדרי והחביא ובעיקר מכחיש שלא נגע בו. אני רואה שדפוס זה של חצית גבולות והכחשה חוזר על עצמו ומדאיג אותי. מה עושים? תודה

התנהגות הילד היא תוצאה, לא הבעיה.

שלום לך, את מתארת מקרים של חצית גבולות והכחשה מצד בנך. צינת שאת ה"עונש" הוא קיבל בעקבות התנהגות פוגענית ואלימה כלפי הילד. משתמע שההתנהגות שלו נובעת מאיזה קושי, או מצוקה שחשוב לברר ולהגיע אליה. איך מערכת היחסים בינך לבין בנך? איך התקשורת ביניכם? איך הקשר שלו עם אביו? מה מעמדו בבית? ואיזו "משבצת" הוא תופס בנוכחותו במשפחה? אלו שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, לפני שאנחנו נתפסים לנקודה ספציפית שכביכול לא תקינה אצל הבן. נער בן חמש עשרה, נמצא בגיל מאד לא פשוט ומורכב,לא כדאי לפספס אותו ,את הקשר איתו ואת ההשפעה עליו, ע"י עונשים או תגובות שלוחצים אותו לקיר ומוציאים ממנו אגרסיותה או מעוררים אצלו ראקציה. צריך לנהוג עמו בהרבה כבוד סבלנות ואמפתיה. גיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט לנו ההורים, גם לא לילדים.,יש לנהוג במשנה תבונה וזהירות. אם אתם כהורים חווים קושי מתמשך להגיע אליו, כדאי לפנות ליעוץ/הדרכה הורית. שולחת לך מכאן כוחות וחיזוקים, מיכל רינהולד 0547-567-207 "

בעלי אמר לי היום: "תסתמי או שתחטפי". אמירה זו ודומות לה אינן חריגות מצידו. מה לעשות?

בעלי מדי פעם מאיים עלי בפגיעה פיזית. הוא מעולם לא היכה אותי אבל פעם אחת הוא כיוון אלי סכין, כאילו בצחוק, תוך כדי שיחה. בנוסף, הוא עצבני ומקלל המון. אותי ואת המשפחה הוא דווקא לא מקלל. אין מה לדבר על ייעוץ זוגי או שינוי מבחינתו. הוא חושב שהבעיה אצלי. חשוב לי לציין שהוא סובל מפגיעת ראש ישנה מלפני כ 15 שנה

את כבר חוטפת!

הגיע הזמן שתפסיקי ל"סתום" (בלשון בעלך). יקירתי, אין שום סיבה בעולם,אין גם שום הצדקה בעולם למציאות שבעל ינופף בסכין מול אשתו, גם לא ל"רק", איומים,אפילו אם הם "רק" מילוליים.. לא כעסים, לא אכזבות, גם לא פגיעת ראש מהעבר. יש גבולות שלא עוברים.ואסור לנו לתת להם להחצות. זו לא עוד דינמיקה זוגית שצריך להבין אותה, ולחולל את השינוי. זה נורה אדומה מאד, שאסור להתעלם ממנה עוד. אני מבקשת ממך, אל תסתמי כדי שלא תחטפי! קחי אחריות על עצמך ,וחפשי את הכתובת הנכונה ליעוץ. זה יכול להיות אישיות שאת מעריכה אולי אישיות שיש לה השפעה עליו, איש מקצוע כדוגמת עובדת סוציאלית או אפילו דרך ה"טיפת חלב". אל תצפי, שיום אחד בהיר משהו ישתנה מאליו, זה לא יקרה! את חייבת לעשות פעולה דרסטית, שאולי, בעזרת ה',תביא לשינוי. הפניה לכאן-היא צעד ראשון. אל תעצרי! בהצלחה רבה, מיכל רינהולד 0547-567-207

בעל לחוץ והתנהלות הבית

בעלי התחיל לחנך כיתה וקיבל כיתה עם מספר גדול של ילדים עם בעיות. בנוסף, לומד לתואר שני ורצינו שילמד תורה 3 שעות בערב וכן שיעזור בבית. מאז תחילת הלימודים הוא מוצף לגמרי, לא מצליח להתארגן עם שיעורים בשעה סבירה, אלא לעיתים בשעות הלילה המאוחרות, או על הבוקר וגם זה לא תמיד. בשעות שבהם רצה ללמוד או לעזור הוא כל כך מוצף, ולכן כנראה מטפל בדברים של בית ספר או נשאר ללא מעש ונרדם. אני מרגישה שקשה לו, והוא גם אומר את זה, שחזר עם תחושת מועקה גדולה לאחר חופשה. והיום מהלחץ שלו הכה את הבן שלנו באופן שממש היה נראה שזה רק ממקום שזה הציק לו ולא ממקום חינוכי. ואני יודעת שרע לו מזה, ויודעת שזה כל כך שונה מהאופי שלו. הוא לא רוצה לכעוס ולא להגיב באופן לא מחושב אך העומס והלחץ מוציאים אותו מכיליו. ניסיתי לחשוב על דרכים שאני יכולה להקל עליו כמו לא ללחוץ אותו בעניני הבית אבל מרגישה שאין לי את הכלים לעזור לו אך לא יודעת מי הכתובת ואיך להפנות אותו וגם אני בתוך זה מרגישה שהעומס הטכני והנפשי מכבידים עלי גם מאוד. האם יש לכם עצה עבורינו. תודה רבה מראש

דרושה הערכת מצב והתארגנות מחודשת המותאמת לתקופה.

שלום לך, קראתי בעיון את פניתך,ואני מאד מעריכה את האופן שבו את קוראת את המפה,ונכונה לתמוך בבן זוגך. בן זוגך כפי שאת מבינה,נתון כרגע בתקופה אינטנסיבית עמוסה ומלחיצה. כיתת חינוך,תלמידים בעיתיים,תואר שני, בית ומשפחה, זה עומס לא פשוט ולוקח זמן להתארגן על סדר יום שבו כל תחום "מקבל את הזמן שלו" ולא מרגישים בהצפה אחת גדולה כל היום. כמובן,שאם עובר זמן,ורואים שהדברים לא מסתדרים לבד,ומרגישים צורך ב"מבט מבחוץ",מישהו נוסף שיעזור לעשות סדר בדברים,ובזמנים זה מבורך. לצורך כך, ניתן להיפגש עם יועץ או מאמן למס מועט של פגישות, שיכולות לחולל שינוי גדול ביחוד בתחושה, כי העומס ישאר. זה כרגע נתון קיים שילווה אתכם בתקופה הקרובה, וב"ה שהוא בכיוון בריא וטוב. אני רוצה להפנות את תשומת לב לפתיח שלך,שם לדעתי טמון הרבה מן הלחץ הנפשי... את כותבת שבעלך קיבל חינוך כיתה ,לומד תוראר שני, ורצינו- שהוא גם ילמד 3 שעות בערב וגם יעזור בבית. אתם צודקים,אלו רצונות טובים ויפים. ואם הכל יכול להשתלב יחד זה יכול להיות נפלא מאין כמותו. בפועל צריך להיות מעשיים וראליים. אולי 3 שעות לימוד ביום זה רף שאינו מתאים ידום בשלב זה? אולי לימוד -בערב- מצריך ממנו כוחות ואנרגיות,שכבר אין לו בשעה זו של היום. אולי אין לו פניות נפשית כרגע להשקיע מעבר למה שחיב. מצד שני-אני מניחה שלחיות כל בהזמן בתחושות ש: אני לא מצליח לשלב, אני לא מצליח גם ללמוד, אשתי אמנם מוותרת על העזרה בבית-אבל אולי היא כן מצפה ומתאכזבת, אני לא עומד בציפיות של עצמי ושל אשתי רצינו אחרת... אלו תחושות קשות,מיאשות,מחלישות,ומדכדכות. לכן נראה לי,שמעבר לסדר יום,כמה ומתי להקדיש לכל נושא,יש צורך בעיקר לעשות הערכת מצב מחודשת, תאום ציפיות מחדש הוא מעצמו, ושניכם מעצמכם, לקחת בחשבון שהחיים דינמיים,ולכל תקופה מתאים משהו אחר. למשל,אולי תגיעו למסקנה שנכון לכם כרגע להוסיף עזרה חיצונית לניהול הבית /נקיונות גיהוץ וכו כדי להשלים את חלקו,לך יהיה קל יותר והוא לא ירגיש שהוא מזניח אותך...(זו רק דוגמא אחת). זו לא שבלונה, שהכל צריך להיכנס בדף... חשוב שתמצאו זמן לעצמכם בכל העומס,זמן כזה שיתן אויר לנשימה לו ולזוגיות שלכם.שתרגישו שיש עוד דברים בחיים. גם בתקופת עומס חשוב לא לוותר לעצמינו על עצמינו,כי בסופו של דבר זה מה שנותן לנו את הכח להמשיך. שוחחי איתו,התעניני,הראי לו שאת מעריכה את ההתקדמות והרצינות שלו בחיים, ואל תתני ל"מה שלא הספקנו" לתפוס יותר מידי נפח. איחולי הצלחה בכל החזיתות, מיכל רינהולד 0547-567-207

נישואין במשבר קשה

שלום רב, נישאתי בגיל מאד צעיר והיום אורך חיי נישואי 36 שנים. לתדהמתי, גיליתי שלבעלי ישנם שני ילדים מאישה איתה ככל הנראה ניהל רומן. מצבנו הכלכלי הידרדר לחלוטין וטרם הגילוי כשפניתי לבעלי ושאלתי שאלות אודות מצבנו הוא טען שעסקיו כשלו. כעת ברור לי מהו הגורם למצב. אני שבורה לחלוטין, מבולבלת וחושבת מה עלי לעשות? אישה לאחר נישואין ארוכים מגלה ביום בהיר אחד שהיא למעשה חסרת כל מכל הבחינות. מבקשת מאד את התייחסותכם הכנה ומה אתם מייעצים לי לעשות? תודה מראש, מרינה.

אל תישארי עם זה לבד.

שלום לך יקירה, חטפת "שוק",והוא עוצמתי ומטלטל ביותר. בתחושתך,את עומדת מול שוקת שבורה וריקה והדבר הראשון שעולה לך בראש זה:מה עכשיו? איך ממשיכים מפה הלאה, עם מי ולאן. לאט לך,קודם כל תני לעצמך את הזמן לעכל ולעבד את מה שעברת ועוברת. להבין את התמונה העכשווית,ממה היא מורכבת. ואיפה את בתוכה. אין ספק שזה הזמן לקחת עזרה מקצועית,שתלווה אותך בכל התהליך. זכרי ההתומדדות שלך היא קודם כל מול עצמך,איך את מצליחה להכיל את כל הרגשות שעולות בך כעת-ההלם,האכזבה,הפגיעה,הכאב,ההשפלה,הכעס ועוד. ורק בשלב הבא,תגרשי להחלטות ולהתמודדות מול בן זוגך. "אבל מה אני עושה מחר בבוקר,או עכשיו?"-את בטח תשאלי. והתשובה היא אחת! פניה לעזרה מקצועית, פסיכותרפיסט/פסיכולוג/עו"ס או גורם אחר שתמצאי אותו מתאים לצרכיך. בהצלחה! מיכל רינהולד 0547-567-207

מתי צריך לוותר למען שלום בית?

שלום, אני לא יודעת מתי אני צריכה לוותר על דעתי למען השלום בבית ומתי עלי לעמוד על דעתי. קורה שאני מוותרת ויחד עם זאת מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם הייתי צריכה לוותר או שהיה אסור לי לעשות זאת. לפעמים אני מעדיפה את הויתור על פני ויכוחים שהורסים את האוירה. כי כשאני מדברת ומנסה להסביר אז כל הרגשות שלי עולים בלי שליטה ובעלי מרגיש שאני מתקיפה אותו ולא מעריכה את כל שאר הדברים הרבים שהוא עושה למעני. אולי השאלה המתאימה יותר היא: איך לנהל ויכוח? בכל מקרה אני מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם זה היה טוב שויתרתי או אסור. אשמח לקבל הכוונה או הפנייה לחומר כתוב. תודה רבה! מיכל.

נושא חשוב לשיחה בין בני הזוג

שלום לך, קודם כל אני רוצה לצין את הנכונות והרצון שלך לשמור על שלום ושלווה ביניכם בפרט ובביתכם בכלל. אני תקווה שהתשובות שניתנו לך כאן,יהיו לך לתועלת. משאלתך,נראה שאת מוצאת עצמך לעיתים קרובות מתוסכלת וממורמרת,כתוצאה ממה שאת קוראת לו "ויתור". ויתור -הוא אמנם אחד הדרכים לפתרון קונפליקטים,אך כשהוא הופך להיות הדרך היחידה ,ובדרך כלל של אותו צד -כלומר אחד מבני הזוג (במקרה שלכם-זו את,)מוצא עצמו שוב ושוב מוותר.לא למען השלום,כי אם למען השקט-התעשייתי,יש לצין.מחשש מפני הצד השני ותגובתו. שמי לב,מיכל, את מוותרת עוד לפני שאת שוטחת את הצד שלך,טעונייך ורצונותייך. זה לא וויתור,זו הימנעות,זו הדחקה,זה לווותר עלעצמך. וזה מסוכן,כי זה יוצר כעס ומירמור,שימצאו את הדרך לצאת החוצה באיזשושהי צורה וירעילו את החלל הזוגי. כבני זוג,וכאנשים בכלל,צפוי שהיו ועוד יהיו חילוקי דעות ואי הסכמות בכל מיני נושאים. העובדה שנישאנו-לא אומרת שאנו זהים,לא הופכת אותנו לזהים. והנכון הוא לשבת ולשוחח,מתוך נקודת מוצא שבה לכל אחד מאיתנו זכות להביע את דעתו ולשטוח את רצונותיו גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם שלנו. לאחר(!) שכל אחד מאיתנו,יאמר את אשר על ליבו,ובראשו,צריך להגיע לאיזושהי הסכמה. יכול להיות שצד אחד יצליח לשכנע את הצד השני... יכול להיות שצד אחד ישתכנע בצדקת הצד השני... ויכול להיות שלא. מה אז? אז או שנמצא דרך שלישית/אחרת שתהיה מוסכמת על שנינו ותגשר על הפערים. או שניתן יהיה לשלב את הדעות של שנינו. אולי כל אחד ילך לקראת השני אולי נקבע תורות. פעם כמו שאני מעדיף,פעם כמו שאת. אולי בכלל נגיע למסקנה,שזה לא כזה קריטי,ולמרות שהיינו מעדיפים א' לא אכפת לנו לעשות דווקא ב' ולפעמים,כשלא מוצאים מוצא אחר,ודיין מבינים שחבל לריב או לערער את השלווה אפשר גם.....לוותר. זה ויתור אחר. זה ויתור שנעשה מתוך פירגון,מתוך הערכה למה שבנינו,לקשר שלנו, מתוך כבוד שאנו רוחשים אחד לדעת השני-רק פשוט מבינים שלפעמים אין ברירה ,צריך לוותר. ובפעם הבאה יוותרו למענינו. האם את מצליחה להבחין בין הויתור אותו הזכרת בפניתך ויתור של צד אחד ממורמר וכאוב ,לבין הויתור הערכי שהינו בחינת ערך מוסף הן למוותר והן לזוגיות? ויתור שהוא אף פעם לא נחלת צד אחד? אשמח להיות לעזר,אם תרצי להוסיף וללבן את הנושא, מיכל רינהולד 0547-567-207

איבוד דרך בזוגיות.שיעמום וחוסר הבנה.

בס"ד. שלום רב. אנחנו נשואים כ 16 שנים.כ"י.יש לנו ב"ה 8 ילדים.אני פונה אליכם לאחר חודשים ואף שנים של לבטים.את רוב שנותינו העברנו"בנעימים".עליות ומורדות נורמלים .לא חשתי צורך ביעוץ מה גם שהשתדלנו מאד כל אחד למען שנינו.אני יודעת לומר שהזוגיות הייתה טובה לי והיו שנים שהרגשתי מאוהבת!לפני הלידה החמישית לא יכולתי לחשוב שעוד מעט ולא נהייה ביחד..היום המצב הפוך לחלוטין.מלידה זו הקשר החל להתרופף.אולי קשיי פרנסה שגרמו לאישי להעדר יותר ויותר מהבית ועוד קשיים אחרים ושונים ולא שמנו לב עד שהגענו הלום.אישי הוא אדם אהוב מכובד ומכבד מאד.יש לו לב רחב ואיכפתי ומעל לכל מסירות ונתינה בלי חשבון.אני מרגישה שעוד יש ביננו אהבה אך מפרידים ביננו ים של כעסים ומירמור ובדידות.יש הרבה דברים שכל אחד עובר לבד בלי לשתף ובלי להאמין שהשני יכול לעזור לו.ויש גם חוסר כבוד ורגישות ביננו.אני מרגישה שאני בסוף רשימת סדר העדיפויות שלו.אם הוא חוזר בשעה מאוחרת מעבודתו הוא ישב על המחשב שעות ורק דקה לפני ששמורות עיניו ייעצמו הוא ישאל מה נשמע,ואין לי מה לענות..ואני עושה כמוהו..גם ביחסי האישות אנחנו משועממים ולא מעונינים .כמעט בכלל.כל זה מוביל אותי להרבה מחשבות על פרידה.אני לא מוכנה לחיות בתחושה תמידית של אשמה וחוסר התיחסות .אני לא מוכנה להמשיך לחיות בלי אהבה.משעמם לי איתו.יש המון שתיקה ביננו.אולי קצת רועמת.הרבה זמן אני חושבת על יעוץ ולא היה לי אומץ.במריבה האחרונה החלטתי שזהו!לטובת שנינו.לדעת איך להתנהל נכון.אני רוצה לחזור הביתה.לבד או ביחד.אני מקווה שתוכלו לעזור לי אי"ה ולהציל את ביתנו.אני עדיין חושבת שהוא בית נאמן ונהדר בישראל וחבל לי מאד.

יעוץ יעוץ ושוב פעם יעוץ.

סיגל יקרה, אני קוראת את מה שכתבת,מבינה את הקושי שבו את מצויה כרגע,תחושת ריחוק והניכור.תחושה של בדידות בתוך הזוגיות. יחד עם זאת,אני רואה כ"כ הרבה נקודות אור ,שעולות מן הכתוב: את מתארת שנים רבות שעברו עליכם בטוב ובנעימים וכף יותר-תחושות רגשיות חזקות שחוית כלפי בעלך-איזה מקסים!! וכמה לא מובן מאליו להרגיש כך עד לידה חמישית... והנה את מוצאת עצמך,אחרי עוד כמה שנים,ועוד כמה ילדים,במקום אחר.... שינויים כאלו לא מתרחשים בדרך כלל ביום אחד, הם מתהווים להם לאיטם...ולפעמים עד שאנחנו מתעוררים ,אנחנו מוצאים את עצמינו רחוקים מידי זה מזו וזו מזה, ומתקשים לגשר בעצמינו על פני התהום שנפער בינינו . את נשמעת לי אישה כ"כ רצינית ומודעת עם הרבה כוונות טובות,ומתארת את בן זוגך כאדם טוב בטבעו,שאין לי ספק שביעוץ והתערבות נכונה,תעלו על דרך המלך ותצליחו לשחזר ימים יפים. מגיע לשניכם חיים טובים יותר ומספקים, מגיע לשניכם "לחזור הביתה"-כפי שהגדרת את זה... ולהמשיך ביחד לבנות את "הבית נאמן" שלכם!! אשמח להיות לצידכם מיכל רינהולד-יועצת זוגית 0547-567-207

האם לפרק את הנישואים?

שלום רב, אני נשואה 5 שנים יש לי שני ילדים ברוך ה' בת 4 ובן שנתיים. לצערי ביני לבין בעלי כשיש מחלוקות ואפילו ברמה הכי פעוטה או כשמשהו שקשור אלי וזה לא מסתדר הוא מתחיל לנבל את הפה ולהעליב אותי בהערות פוגעות גם ליד הילדים. לאחרונה הוא הרים עלי יד כשהעיף לי את הפנים וזה גם קרה ליד הילדה. מעבר לזה, ובאופן כללי הוא אבא מקסים, ובעל טוב. ההרמת יד היתה הקש ששבר את גב הגמל, האם לפרק את הנישואים? ואיך הילדים יקבלו את זה? מצד שני לאיזה מציאות הם יגדלו שאבא מדבר בצורה כזאת מגעילה ופוגעת לאימם? או שכדאי ללכת לטיפול זוגי ולנסות להציל את הנישואים האלה? או שעל אלימות מילולית עם נטייה גם לפיזית אין על מה לדון. תודה רבה

אלימות במשפחה

דנה יקרה, כואב ועצוב לשמוע על האלימות שמפעיל כלפייך בעלך. אלימות -זו המילה וזו התופעה. את מתארת אלימות מילולית-ניבולי פה,הערות והשפלות ואלימות פיזית-הרים עלי יד,העיף לי את הפנים... הנורות אדומות מאד. אלימות במשפחה-אינה מעידה חד פעמית,היא דפוס התנהגות שלצרי ללא מקצועי ורציני יחזור על עצמו. עליך להתיחס לאלימות כמחלה,שצריכה טיפול,ולזכור שאי אפשר לצאת מן המעגל הזה לבד. המחלה היא של בעלך,הוא צריך טיפול. אבל בנתיים מי שסובלת זו את. זכרי!!אין זכות לאף אדם בעולם לפגוע בך, להשפיל אותך ובטח שלא להרים עלייך יד. את ראויה לכבוד והערכה באשר את,ואסור לך לאפשר לו להמשיך בהתנהגותו. הנכון ביותר כרגע זה לפנות לעזרה מקצועית. קרי: גורמי רווחה או גופים עצמאיים כדוגמת "בת -מלך" העוסקים באלימות במשפחה,והם ינחו אותך לגבי המשך צעדייך. ברצוני לצין שיש כאלו שהצליחו לצאת ממעגל האלימות ע"י טיפול,אך במידה ובעלך לא ישתף פעולה,והדרך היחידה להגן על עצמך תהיה לעזוב את הבית,לא יהיה מנוס מלעשות זאת. אשמח להיות לעזר, מיכל רינהולד 0547-567-207

חיים תחת איום מתמיד

נישאתי בגיל מבוגר לאלמן עם 7 ילדים בוגרים 6 מהם נשואים ושיכים לחסידות מהקיצוניות בארץ אחד נוסף נימצא במיסגרת ישיבתית בעלי הגדיר עצמו לפני הנשואים כאחד שקופח על ידי אישתו הקודמת בכל תחום הוא הגדיר את כל צרכיו הגשמיים והריגשיים שהוזנחו ותיאר את עצמו וחייו כעצובים ללא אישה וגלמודשים למרות שילדיו מגיעים אליו הרבה ותלותיים בו. וכאדם ליברלי השואף לזוגיות חמה ואוהבת ויחס טוב לילדים מאז החתונה הישתדלתי לתת את מיטבי בכל התחומים אותם תיאר הענקתי המון חום ואהבה לילדים ויחס מפנק ומעצים אליהם אפילו יותר משאר קרובי המישפחה ואפילו ממנו הישתמשתי בניסיוני בעבודה עם ילדים נטושים והישתדלתי להעניק להם את מיטב היחס וגם לתת לו את כל הטיפוח שיכולתי כדי לרפאות את תחושות הקיפוח מחייו הקודמים אלא שבעלי כל הזמן ביקורתי ושום דבר לא מספק אותו צרכי לעולם לא עומדים מול עיניו ותמיד כשאני זקוקה למשהו הוא אומר שזו אשמתי שאינו יכול להעניק כי לא הישלמתי מחצית הציכסה מצרכיו הרבים הוא כל הזמן מקטר והגרוע מכל כל דבר הוא מאיים בפירוק הנישואין למשל הוא יכול להגיד לי את רוצה שאבנה סוכה???אם לא הייתי נשוי לא הייתי צריך לעשות זאת ילדי היו עושים זאת או את רוצה שאחתום חוזה על דירה???איך אחתום על שנה לפני שאני בטוח שאהיה נשוי שנה כי מה אם לא תעשי עבורי כל שצריך אז תינדדי עוד 9 חודשים מצידי מדירה זמנית לאחרת כי למה שאתחיב אם לא הייתי נשוןי לא הייתי צריך להיתחיב בזמן שאני הורגת עצמי מבקשה אחת לרעותה כדי שיהיה מרוצה ויאהב אותי הוא מנצל את זה ואז משבח אותי שאיזה כיף שיש לו אישה כזו אוצר וברגע שאני צריכה משהו איומיו ודיבוריו שאם לא היה נשוי לא היה מחויב לכלום /קשה מאד מאד להעניק כה רבות לוותר על חיי האישיים ולהקריב את עצמי יומם וליל לאדם שבסוף במקום להעריך ולהשיב אהבה מעניק סגנון של חיים תחת איום כזה .ואם אעיז להגיב או לבכות על יחסו זה הוא קם ונעלם לחודש כדי שאדע שהאיום אמיתי

פגיעה רגשית

שלום לך, אני קוראת את התאור שלך,תאור שעולה ממנו ריח חזק של פגיעה רגשית עד כדי התעללות. בעלך,שבעצמו עבר לא מעט בחייו (אלמן +6 ילדים),דואג לשמור אותך קרוב אליו בפחד מתמיד של חרדת נטישה. הוא מעונין שתחששי כל העת שהוא עשוי לעזוב אותך בכל רגע,ואף מממש את האיום מפעם לפעם,"למען תדעי" ותזכרי כי איומיו אינם סרק ו"כי ברצותו איתך,וברצותו יעזבך". אין ספק שמדובר פה בהתנהלות זוגית בלתי תקינה,שבה בעלך שולט ברגשותייך ומרשה לעצמו לפגוע בך ,להפחית מערכך,ולזלזל בעשיתך,בטענה שאת רחוקה מלמאת כל צרכיו. התפקיד שלך בסיטואציה הזו,היא לא לתת לו להמשיך "להשתולל"באמירותיו ובמעשיו(להעלם לתקופות מהבית) ולהבהיר לו כי לא תאפשרי לו להתיחס אליך בצורה מזלזלת ופטרונית. אני מציעה לך לפנות בהקדם ליעוץ מקצועי, באם בעלך יהיה מוכן לשתף פעולה-מה טוב. אך גם במקרה שלא יצטרף אלייך,ולפי התנהלותו,סביר להניח שיסרב... המלצתי כי תפני את בנפרד ע"מ לקבל יעוץ תמיכה והכוונה באשר להמשך דרכך. אני מציעה לך לפנות ליעוץ מקצועי,ע"מ לקבל הדרכה מעשית כיצד לפעול ולהגיב איחולי הצלחה, מיכל רינהולד 0547-567-207

הבעל רוצה לחזור אך זה מערער אותי

ראשית רציתי להודות לכם מאד על העזרה וההיתיחסות זה עבורי הצלת נפשות ממש לו היה מעניק את המינימום הייתי מחזיקה מעמד עם המטלות אני אישה נימרצת ולא עצלנית ונהנת להעניק אין לי בעיה שאלה ילדיו מתיחסת אליהם כאל נשמות יהודיות והעובדה שהן לא שלי פיזית לא פוגעת ביחס להפך הן מעריכות היחס ומיתקשרות אלי כמו לחברה כעת בחגים נידרשה ממני היתאמצות רבה יותר כי בעלי הבנות הבוגרות נושאים לרבם בחגים ואז כולם עם הילדים נופלים עלי הם גם מקנאים אחד בשני אז כדי שלא יהיה קיפוח צריך להזמין יום יום מישהו אחר וככה עד אחרי סוכות הישתדלתי לעשות זאת במאור פנים למרות שלי עצמי אין דירה וכל חודש אני אורזת ונודדת ומחפשת דירה לחודש כי בעלי מסרב לחתום על חוזה לשנה כי עד שלא יהיה בטוח שכדאי לו להיות נשוי הוא אינו רוצה להיתחיב.... שבועים לאחרי אירוח החגים חיתנו את ביתו האחרונה וזה כלל הרבה ריצות מצידי ואירגון 7 ברכות ועוד הילדה מאד קשורה אלי וליוויתי אותה הרבה ריגשית לפני ואחרי נישואיה גם הישתדלתי להיות לגב לבעלי לכל דבר שהיצטרך כדי שירגיש שהוא לא לבד במערכה זאת ובאחרות בעלי הבטיח שאחרי זה הוא יחתום על דירה לךשנה ואוכל לחיות כשאר האדם יש לציין שכל השנה נדדתי במגורים בקראוונים עם בישול על אמגזית ורחיצת כילים באמבטיה למרות שאני מגיעה מחברה ,צפונית,ומישתתפת כלכלית אך כיוון שיש לו חובות והיתחיבויות כספיות לילדיו הנשואים ולזו שחיתן התחיב על נטל כלכלי עבורה שכירות וכלכלה וזה כמובן משפיע על רמת החיים שלנו קיבחלתי זאת בהבנה ככה נוהגים במיגזר שלו וביתו יתומה אז שיהיה לה לבריאות אפילו אם ביגלל זה נאלצתי לעזוב את ירושלים ואת חברותי ולנדוד דרומה כי כלכלית לא עמדנו בזה עקב חובותיו הרבים לילדיו אך.... למרות שבכל כוחי ניסיתי להיתגבר לחייך לאהוב כשהלכנו לחתום על דירה לאחר החתונה בעלי נסוג והודיע שוב שלא בטוח שהוא נשוי אולי יעדיף חברות כי כל עוד חסרים לו דברים חדשים הוא לא מוכן להיתחיב הוא מרבה לשקר למרות שהוא חסיד ובתור חוזרת בתשובה לא חשבתי שחרדים כאלה משקרים אם אני מעיזה להגיד משהו הוא מאשים אותי בזה שהיה צריך לשקר גם יחסי אישות הוא מונע ממני למרות שמקימת טהרת המישפחה בהידור כי הוא יודע שזה מאד מכאיב כשהוא עושה זאת אז הוא מישתמש בזה כשרוצה להראות שלא החליט עם נשוי עד למטלה הבאה כשאמרתי לו שזה לא פר ושקשה לי לחיות ככה ונעלם לחודש בלי לענות לטלפונים בלי להסביר בלי להידבר או לדאוג לי לקח כספים מהורי בתואנה שזה לדירה החדשה ונעלם כעת אחרי חודש הוא שוב מצלצל שהוא ישוב אלי יחתום על דירה יעניק יחסי אישות אך לפני כן רוצה להציב רשימה חדשה אני כבר מחוסלת ריגשית מהנטישות החוזרות מהאיומים מלאהוב אדם ולרומם ילדיו כשאני כה מושפלת כשאין לי זכות לכלום ובסוף אף פעם לא מגיע זכויות אנושיות מינימליות במצב הזה כשהיציבות כה מיתערערת זה לא משפיע עלי טוב מבחורה עליזה ושמחה ויוצרת נעשתי עצובה ואין רוגע בחיי הכל לא צפוי אני חוששת לחזור הלקשר הזה והורי דאגים מאד מאד יועץ שהכיר את בעלי מס שנים מהעבר אמר לי שבעלי לא מחפש נישואים ואישה אלא לחיות בלי שום מחויבות גם לא לדירה ולאינטימיות אלא לפי החליל שלו שהוא רוצה לחיות כמו רווק ולקבל אימה שתידאג לו בלי שיהיה מחויב לכלום לי זה מאד קשה לחיות ככה זה מערער לי את היציבות הכל לא ידוע ולא צפוי ופוגע לי באמון מה עושיםו

"וחי בהם"-ולא שימות בהם.

שלום לך מיכל, הקב"ה נתו לפנינו את החיים ואת המוות,את הטוב ואת הרע וממליץ לנו "ובחרת בחיים" בניגוד לדתות ואמונות בהם מקדשים את ההתנזרות והסיגוף, הרי שהיהדות מקדשת את החיים. התורה היא תורת חיים. ונזיר שמבכר להתנזר מהנאות שמעיקר הדין מותרות,מתחיב בקרבן נזיר. כלומר תורת ישראל,לא מעודדת את הבן אדם לבחור בדרך של סיגוף,הנזרות,ובדידות. אחת ממתנות החיים שנתן לנו אלוקים הינה ,הזוגיות. לאחר שראה ש"לא טוב היות האדם לבדו"-החליט:"אעשה לו עזר כנגדו" דהינו בני זוג חיים ביחד, כי זו מערכת החיים הבריאה והמיטיבה ביותר עם הפרט. מערכת זוגית תקינה,הינה מערכת המהווה כר התפתחות ומקור צמיחה לכל אחד מבני הזוג. לחיות ביחד, בזוגיות,ובנישואין-לא צריכה להיות מטרה בפני עצמה. זה לא עוד "וי" שאנחנו מסמנים לעמינו בחיים,זו מהות שיש בה כדי לאפשר לנו לבנות ולהבנות. לא כך אני מתרשמת מהנישואים שלך,לא כך עולה מן התאורים הקשים ביותר העולים הן ממכתב זה והן ממכתבך הקודם. ומכיון ,שלמרות כל התשובות שקיבלת,את עדיין מתלבטת אם להענות שוב לדרישותיו וגחמותיו של בעלך -שניכר לצערי שאינו פועל מתוך יראת שמים ובהתאם להשקפת התורנית, מסתבר שיש לך קושי לעמוד מולו ולקבל החלטה נחושה שתהיה מתאימה לך ולצרכיך. זה יכול להיות בגלל שהוא "הקטין" אותך כל השנים והרגיל אותך לוותר על צרכייך,ולהעדיף תמיד את צרכיו וטובתו. זה יכול להיות שהוא בעל לשון חלקלקה והוא יודע לזהות את הנקודות הרגישות שלך,לנגן לך על המצפון ולעורר את רחמייך(אלמן לשעבר, ילדים יתומים,מצב כלכלי קשה) זה יכול להיות,שלך קשה לראות את עצמך ללא זוגיות התחתנת בגיל מבוגר,אני מבינה מן הכתובים,שאת מסורה וקשורה לפחות לחלק מילדיו,והם כרגע מהווים את משפחתך לטוב ולרע,מה שמסביר את הקושי לקום יום אחד בהיר ולעזוב הכל מאחור.-את שוכחת שמי שבחר בעזיבה ונטישה זה דווקא הוא ולא את. מכיון שכך,אין לי אלא לחזק את יידיך,ואת כוחך,ליצור לעצמך סביבה תומכת רגשית ומקצועית. אנא פני לעזרה ,כי הסיכויים שלך לצאת בכוחות עצמך ממעגל האלימות וההתעללות שבן זוגך מפעיל כלפייך,היא קלושה. תסתכלי על עצמך במראה, תישירי מבט, ותאמיני שמגיע לך לחיות. חיים מלאים ומספקים.ותפעלי בכל כוחך כדי לאפשר לך את החיים הללו. ההורים שלך דואגים ובצדק, גם אני מודאגת, ורוצה לאחל לך ימים טובים והחלטות נכונות. אל תהיי קרבן,אל תיגררי. גיסי כוחות ואמונה ותובילי לשינוי. הצלחה בכל, מיכל רינהולד-יועצת זוגית 0547-567-207

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130