בס'ד שלום רב לכל המלומדים/ות. בטוחני כי הצעה זו הועלתה ועלתה במחשבתכם לא מעט פעמים, לבחון את האפשרות לקבע בחוק את האפשרות שכל זוג שנרשם לנישואין יחוייב לעבור קורס מקצועי שיכלול את סוגיות בניית הבית היהודי וכראש לכל להחדיר את תרבות הדיבור שהיא לעניות דעתי הגורם העיקרי ליציבות הזוגיות או מאידך ח'ו לאי יציבותו. אשמח לקבל את תגובותכם/ן ואת עזרתכם/ן לקדם פרוייקט בעל חשיבות עליונה מאין כמותו כגון זה. וכמובן שכאשר איגוד בעל שיעור קומה כאיגוד ינר יפרוש את חסותו, אין ספק כי הדבר יצא מן הכוח אל הפועל, ב'ה. מודה לכם/ן מראש על השתדלותכם.

חינוך לנישואין ומערכות יחסים

זה אכן רעיון נפלא שווה קידום, אשמח לשתף פעולה בנושא, חשוב להבין איך יוצרים לובי בכנסת למען הרעיון.

שלום לכם .... אנו נשואים כ5 שנים בתחילת הזוגיות היו לנו בעיות מצד בעלי שקשורות להתפרצויות של זעם וכעס וגם של אמון. לפני כשנתיים חווינו לצערי הרב לידה של ולד מת מאז אני בדיכאון, עם בעלי מעולם לא יכולתי לדבר על כך כי הוא לא מוכן מה שיה היה וזהו!. כיום אני בהריון בצפיה לילד שלישי הוא לא קבל את הדיכאון שלי ואני מוצאת אותנו לרוב שותקים או אם מדברים זה על מה שהוא רוצה שאעשה או רבים על איך שהוא מחנך ומתייחס לילדים. בעלי גדל במנטליוית שהאם היא סופר על מנקה מבשלת אף פעם לא חולה בקיצור גם עובדת וגם מתקתקת את הכל ואילו הבעל רק דורש דברים ומעניש . אני לא רוצה שהילדים שלי יראו צורת חינוך זאת כי אני לא דוגלת בה אך לצערי הרב נקודת המבט שלנו שונות זו מזו. תמיד ציפתי מנישואין שזה לשתף אחד את השני לחנך ביחד לתמוך ולעזור וראיתי זת אצל הורי שעל אף שהם גרושים. אך כיום מה שאני חובה זה שאני כמו שפחה בבית שמקבלת פקודות (סליחה על הביטוי) ומספקת כשיש צורך אני חושבת לפעמים על גירושים ואני יודעת שהוא לא יסכים ומבחינתו הילדים אצלו על אף שאינם קשורים אליו כלל!! ןשבמקרה זה מבחינתו אני היא שעוזבת את הבית ולא הוא. הוא לא מוכן ללכת לייעוץ כי הוא נגד ואומר שהכל שטויות וזה כמו טיפול פסיכולוגי על אף שלדעתי אנחנו חייבים כי ההתפרצויות שלו כבר לא בשליטה והוא רק צועק גם על הילדים. אשמח לתשובה וסליחה על הבלאגן בצורת הכתיבה

מורכבותרבה

נשמע שאת מנסה לשכנע אותו להגיע לייעוץ. מצד שני נשמע שהאווירה אצלכם בבית מאד מורכבת, מה גם שלא ציינת אם עברת בעצמך תהליך של עיבוד לאחר הלידה השקטה שעברת. את שואלת אם להתגרש או להאבק, נשמע שכבר עכשיו את במאבק, כל יום הוא מלחמה אצלכם בבית, כדאי בעניני להשקיע מאמצים כדי להגיע לייעוץ כי זה יהיה המקום האמיתי עבורך לבדוק האם כדאי להשלים או שהכיוון הוא פרידה, בהצלחה, קרן חדד-טאוב פסיכותרפיסטית ויועצת זוגיות 0505640770

שלום, אני לא יודעת מתי אני צריכה לוותר על דעתי למען השלום בבית ומתי עלי לעמוד על דעתי. קורה שאני מוותרת ויחד עם זאת מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם הייתי צריכה לוותר או שהיה אסור לי לעשות זאת. לפעמים אני מעדיפה את הויתור על פני ויכוחים שהורסים את האוירה. כי כשאני מדברת ומנסה להסביר אז כל הרגשות שלי עולים בלי שליטה ובעלי מרגיש שאני מתקיפה אותו ולא מעריכה את כל שאר הדברים הרבים שהוא עושה למעני. אולי השאלה המתאימה יותר היא: איך לנהל ויכוח? בכל מקרה אני מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם זה היה טוב שויתרתי או אסור. אשמח לקבל הכוונה או הפנייה לחומר כתוב. תודה רבה! מיכל.

פשרה, ויתור, להוריד את הראש, לשתוק

כל המילים שבכותרת בעצם מביעות תגובות לויכוח שדרכן את לא מבטאת את עצמך. את שואלת בסוף דבריך איך להתווכח? ישנן טכניקות רבות שאפשר ללמוד כדי להתווכח נכון. ראשית הייתי ממליצה לך להתחיל בלברר מה באמת את רוצה לומר לבן זוגך? על מה הוויכוח ומה המטרה שלך, כך תקבלי את התשובה לשאלה: האם את מוותרת באמת, או שאת בוחרת לא לקחת חלק בויכוח, כך תרגישי שכן השגת את המטרה שלך ואין את המרמור לאחר מכן, השלב הבא יהיה ששניכם תרכשו כלים לניהול ויכוח/קונפליקט. בהצלחה, קרן אשמח לענות על שאלה נוספת במייל: Keren@kerenor.info