לכולנו מוכרות הבדיחות על ה"אהבה" שבין החתן לחותנת. כל עוד זו בדיחה בלבד המצב טוב. אך מה עושים כשהבדיחה אינה מצחיקה, כי היא מזיקה לזוגיות שלנו?!
ברוב המקרים יחסים לא מוצלחים עם משפחת בן/בת הזוג מקשים על התקשורת בין בני הזוג. זאת מפני שבדרך כלל קשה לאדם לשמוע ביקורת על הוריו או להבין למה בן זוגו לא מסתדר עם ההורים שלו.
מסיבה זו נושא רגיש זה נמצא במקום גבוה מבין הגורמים לבעיות המביאות את הזוג לצורך בייעוץ.
שאלות רבות מתעוררות בקרב זוגות, בעיקר זוגות צעירים בתחילת דרכם, הקשורות במערכת היחסים עם ההורים: חתן שאינו מסתדר עם הורי אשתו או אישה שאינה מסתדרת עם הורי בעלה, מקרים בהם ההורים מתערבים בחיי הזוג או מקרים בהם אחד מבני הזוג מערב את הוריו בענייני הזוג והדברים פוגעים בבן זוגו. בתקופה האחרונה, עם העלייה התלולה במחירי הדיור, זוגות רבים נאלצים לחיות בבית ההורים, ובעקבות כך מתרבים המקרים של פגיעה במערכת היחסים על רקע הבעיות עם ההורים. לפעמים המתחים בין הזוג הצעיר וההורים מעלים מעל פני השטח בעיות שלא היו חריפות, איתם למדו בני הזוג למדו להסתדר בחיי היום יום, אך כאשר עולה המתח עם ההורים הם "מזכירים" לילדיהם שבעצם מאז ומתמיד הם אמרו שבן הזוג לא מוצלח ולא מתאים לבנם / בתם ומאז ומתמיד הם התנגדו לנישואין והדבר מחריף את המתח.
נכתב בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"(בראשית ב כד) הדבר הבסיסי בבניית זוגיות היא היכולת לבנות את גבולותיה, וליצור את האיזון בין הזוגיות החדשה שנבנית ובין משפחות המוצא של בני הזוג. כדי לבנות חיי נישואין מבוססים צריך להיות תהליך של עזיבה את בית ההורים. הכתוב השתמש במילה קשה מאד - עזיבה, כי יש צורך בהתנתקות רגשית מתלות בהורים כדי לתת מקום לזוגיות. זוג שלא עושה זאת מוצא את עצמו בבעיות בבניית הנישואין, מאחר וכאשר אין גבולות ברורים בין הזוג למשפחה המורחבת, לא ניתן לעבור לשלב השני "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
איך בונים את הגבולות מסביב לזוגיות? איך מחליטים על אופי מערכת הקשרים עם ההורים?
הפסוקים המקדימים בתורה את הפסוק של העזיבה את ההורים אלו הפסוקים המתארים את אדם הראשון כאדם בודד המחפש לעצמו עזר כנגדו. כאשר מגלה אדם את אשתו שהיא עצם מעצמו ובשר מבשרו, נאמר: " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו". היכולת לעזוב את ההורים נובעת מההכרה שבני הזוג מרגישים שהם זקוקים האחד לחברו. רק כאשר הם ירגישו מאוחדים, יוכלו להתנתק ממשפחות המוצא שלהם ותהיה להם האפשרות לבצע את העזיבה. בני הזוג צריכים לדבר ביניהם בפתיחות וברגישות על הרגשותיהם כלפי ההורים בהקשבה חברית מבלי לשפוט או לנסות לחנך את בן הזוג. שיחה חברית "בגובה העניים" פותחת את הלבבות ואת היכולת לספר הכול, ופתחת את האוזניים להקשיב מתוך רצון להבין. על כל אחד מבני הזוג לספר על הצרכים שלו והקשיים שלו מבלי לבקר את בן זוגו או את ההורים. כאשר כל אחד מספר על הקשיים והצרכים שלו הוא מאפשר להקשיב לו ולהבין אותו. כאשר אדם מדבר כמחנך או שופט ומבקר את מעשי זולתו, הוא מזמין תגובה ביקורתית ואז נכנסים למעגל של האשמות בו לא ניתן להקשיב ולנסות להבין ולכן לא ניתן למצוא פתרונות לבעיות.
על בני הזוג להחליט יחד על גבולות הפתיחות עם ההורים ועל מערכת היחסים ביניהם לבין ההורים, כולל החלטה לגבי מה מספרים ומתי. ההחלטות יתקבלו תוך כדי שיחה בה יסביר כל אחד את הרצונות והקשיים שלו, מבלי לבקר את זולתו. זכרו: אין ביקורת בונה! כל ביקורת משתקת את השיחה בדיוק כמו שהביקורת של ההורים הורסת את הזוגיות, בזמן ששיחה חברית פותחת את הלבבות. לא טוב היות האדם לבדו - בהתמודדות עם קשייו הוא זקוק לחבר שהוא עזר כנגדו שידבר ויקשיב לו בגובה העיניים. בשיחה כזו אפשר לדבר על הכול ויחד למצוא פתרונות.