מחקרים מעידים כי ישנם הבדלים פיזיולוגיים והורמונאליים בין תינוקות בנים ותינוקות בנות. ישנו אף מידע תומך בקיומם של הבדלים בין המינים לתגובה המולדת של אמפטיה ויחס חברתי ראשוני. ננסה לבחון כיצד לתכונות "נשיות" ו"גבריות" יש קשר לחינוך ולתרבות בה אנו חיים, ומהם ההשלכות לחיי היומיום.
מספר רב של חוקרים ניסו להגדיר את הגבריות הסטריאוטיפית ע"פ מודל שהציע ברוורמן (Broverman 1972), לפיו הגבר נתפש באופן סטריאוטיפי כאקטיבי, אובייקטיבי, לא תלותי, שאפתן, מנהיג, הגיוני, מוכשר, איש עסקים, בעל כח פיזי, ומפנים רגשות. נרדי ונרדי (1992) התייחסו למודלים המהווים אידיאל גברי לנערים. לטענתם מודלים אלו מאופיינים בנחישות, אומץ רב, נכונות ליטול סיכונים, המעטה בדיבור ושליטה עילאית ברגשות. הסגנון התקשורתי שנערים מפנימים מאופיין במחוות פיזיות כגון טפיחה על השכם וכמעט לא קיימת תקשורת מילולית.
תהליך בניית הסטריאוטיפ הגברי והפנמתו על ידי הילד מתקיים תוך אינטראקציה נמשכת בין סוכני סוציאליזציה: הורים, מורים, מסרים חברתיים ותרבותיים ומערכות התקשורת (גבע 1989). בשלב הראשון יש לתינוק קשר פיזי ורגשי עם האם ובהמשך תהליך ההתפתחות של הילד, הוא נוטה להתחבר יותר אל האב ולהזדהות עם דמותו. האב מנחה את הבן בנוגע לדרך בה מצופה מגברים להתמודד עם כאב ועם הצורך בתמיכה (קרוגמן 1995). נושאי השיחה בין האב לבנו יהיו ברוב המקרים טכניים כמו לימודים, טיולים וכדומה. לאבות רבים חסרים הכלים להנחות את הבן לשיח מכיל ורגשי.
גם למערכת החינוך יש תפקיד בפיתוח התנהגותו של הילד בהקשר המגדרי: במחקר בו נבדקו התנהגות בנים נמצא כי עד כיתה ב' (גיל 8) מוכחדות כמעט כל ההתנהגויות ה"נשיות" בקרב בנים. בנים שהתנהגו באופן "נשי" חזרו לביתם לא פעם בוכים לאחר שכונו בשמות גנאי על התנהגותם. גם למורים יש צפייה כי הילד לא יבכה אלא יתנהג כגבר. בתוכניות הלימודים ישנן מקצועות הנחשבים לגבריים ומקצועות הנחשבים לנשיים אשר במקרים רבים לא יועברו במסגרת ספר לבנים כגון אומנות, ספרות וכדומה. תלמידים "בעייתים" משיגים עוצמה וכוח כחלק מדינאמיקה של מרדנות ומאבק וה"גבריות" שלהם מקבלת ביטוי בגאווה, כבוד ואגרסיביות.
רוב הבנים אוהבים ומעדיפים משחקי ספורט על פני עיסוקים אחרים. התחרות בתחום היא מרכזית ויוצרת "ערך עצמי מותנה" - הילד לומד כי להיות מנצח ולהגיע להיות ראשון שווה להיותו מוערך. התחרות נמצאת בתחומים נוספים בחיי הילד. הדגש להיות הטוב ביותר הופכת לערך חשוב עבורו. החיסרון של נקודת מבט זו היא כי בכל תחרות יש גם מפסיד. חשוב לציין שה"גבריות" אינה נרכשת בפעם אחת, אלא לאורך כל חייו צריך הנער להוכיח שוב ושב את "גבריותו". מחקר חשוב נוסף שנערך בתחום הוא מחקרם הקלאסי של בנדורה וולטרס (מוס 1982) על התנהגות תוקפנית בקרב נערים, המראה כי הורים עודדו התנהגות אלימה מחוץ לבית, כדי ללמד עמידה על זכויות תוך שימוש באלימות.
סיכום הממצאים מעידים כי נערים ממעטים להשתמש במילים כדי לבטא את מצוקתם ומחצינים אותה בהתנהגות אנטי חברתית מוחצנת (Brooks & Silverstin 1998). נערים רבים, לא רק מתקשים לבטא את רגשותיהם, אלא משתדלים מאוד להסתירם. מושגי הגבריות המסורתית תופסים הבעה עזה של רגשות, כביטוי בלתי גברי. לכן רוב הנערים הגדלים להיות גברים ממעטים להשתמש במילים כדי להביע את מצוקתם.
על מנת לאזן את התפיסות, ולאפשר, מצד אחד, לגברים להביע את עצמם כפי שהם ללא סטריאוטיפים, ומצד שני לתת את הביטוי הטבעי, המולד והאלוקי לכל אחד מהמינים כפי שבראו הקב"ה, עלינו לתת לנערים לחוות עצמם כבעלי ערך. זאת גם כשאינם עומדים בתקן אחיד של "גבריות", ובכך נסייע להם לבנות את זהותם. שינוי הגישה יכול להיעשות על ידי כל אחד מאיתנו: כהורים, אנשי חינוך וכחלק מהחברה כולה על ידי מתן מיומנויות תקשורת הכוללות הכלה, הקשבה, מתן שם לרגשות ואפשרות לבטא אותן במגוון דרכים. כשילד בוכה, למשל, במקום לגעור בו כי הוא "מתנהג כמו ילדה", נוכל ללמד אותו שמותר לכעוס או להיות עצוב, וננחה אותו להביע את הרגש במילים על מנת שנוכל לסייע לו. בנוסף, נספר ונשתף בתחושות שעוברות עלינו, ונאמר שבמצב של כעס וכאב אין לנו יכולת להבין אותו.
נתון נוסף מעניין שניתן ללמוד ממנו הוא שכאשר בנים נזקקים לייעוץ מהורה בבעיות אישיות וחברתיות 80% מהם פונים לאם. כדאי לעודד את האבות להוות אוזן קשבת לבנים, להתעניין ברגשותיהם וליצור אווירה מאפשרת כך שהאב יהיה כתובת ומודל לייעוץ. יש לייצר מקום של שיח ולעודד הקשבה, בעיקר לרגשות, מחשבות ופחדים. לתת מקום לכל תחושה, ללא ביקורת. זאת על מנת שהילד ידע כי מה שהוא מרגיש, חושב או עושה, יתקבל באהבה ללא ביקורת תוך קבלה והכלה. אבות שיכירו בחשיבות השיח בכלל עם ילדיהם ועם הבנים בפרט יאפשרו לגדל דור של בנים הגדלים כבנים, ובנות הגדלות כבנות ללא עול התיוג המגדרי, דור שיקבל כמובן מאליו את האמפטיה וההקשבה. גם בתחום של הישגים ומצוינות, יש להוקיר את המאמץ וההשקעה של הילדים, ללא קשר לתוצאות שהם משיגים. בכך ניתן להפחית את רמת התחרותיות והמציאות שנוצרת בעקבותיה, לפיה יש חזק מנצח וחלש מפסיד. כמובן שיש להוקיע ולמגר כל ביטוי של אלימות תוך מתן אפשרות לביטוי רגשות חלופי אחר.
לסיכום, התנהגות שיש בה רוך, עדינות, יחס וזיקה לאחר היא התנהגות אנושית שלא צריך להיות לה שום קשר למגדר. מכל גדולי ישראל ניתן ללמוד על הקשבה, רגישות ואמפתיה. התנהגויות אלה יבואו לידי ביטוי בכל תחומי החיים בכלל ובעתיד במערכת הנישואין באופן חיובי ומיטיב.
לוקט מתוך מאמרו של יאיר אפטר – "הקשר בין אלימות לבין תפישת הזהות הגברית בנערים".