חובת מזונות ילדים באב שאינו אמיד
שו"ע פסק (אהע"ז ע, א): "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם". הב"ש (שם) פוסק כי "אפילו האב שאינו אמיד חייב לזון את ילדיו". שו"ת שופריה דיעקב סימן ס' (לרבי יעקב בירדוגו זצ"ל) מתייחס לחובת אב שאינו אמיד ומחלק בין אינו אמיד לבין עני וכותב כדלהלן: "בידוע שאין לו כי אם כדי סיפוקו, אין עליו חיוב לזון את בניו, דעד כאן לא חלקו חכמים בין שש לאחר שש אלא כשאינו אמיד ליתן צדקה המספקת או אמיד ליתן דבר מועט שאינו מספיק, אבל באינו אמיד ליתן כלום, אין הפרש בין שש לאחר שש ובכל גוונא פטור, וסברא היא דכיון שאין לו כי אם כדי סיפוקו פשיטא דחייו קודמים דמאין לחייבו לחזר על הפתחים ולזונם וחז"ל לא חייבוהו אלא אם יש לו מה ליתן להם אחר די סיפוקו".
מדבריו עולה שגם חיוב האב מדינא במזונות ילדיו הוא רק במקרה שיש לאב מספיק כדי לתת משלו.
לאחר שהוברר שלא ניתן לחייב אב עני במזונות ילדיו, אפילו הם פחות מבני שש, כל שכן שלא ניתן לחייבו במזונות ילדים למעלה מגיל שש, שאז חובתו נובעת מדין צדקה, כמבואר בדברי הרמ"א על השולחן ערוך (יורה דעה רנא, ג): "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו". במצבים אלו עולה ביתר שאת שאלת חיובה של האם במזונות ילדיה. הגר"ש שפירא שליט"א האריך בזה (ביה"ד אזורי נתניה תיק מס' 913242/1) ודן באפשרות לחייב את האם במזונות הילדים ורובם של הדברים מתבססים על פסק הדין הנ"ל.
חיוב אשה מדין צדקה
דבר פשוט הוא שגם אשה חייבת במצוות צדקה וניתן לכפותה על כך כמבואר בלשון המחבר (יו"ד רמ"ח, א): "כל אדם חייב ליתן צדקה, אפילו, עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו. ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן, בית דין היו כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן". אמנם בשלחן ערוך שם (סעיף ד) כתוב שאין לקבל צדקה מהנשים אלא סכום מועט, אולם שם מדובר באשה שאין לה כסף משלה וכל מה שהיא נותנת זה משל בעלה ולכן מותר רק דבר מועט שבזה מניחים שבעלה איננו מקפיד, אך מכספה שלה אין שום הגבלה על קבלת צדקה מאשה שהרי גם היא חייבת במצות צדקה וממילא ניתן לכפותה על כך.
מאחר שברור שאשה חייבת בצדקה, גם סדר הקדימויות במצוות הצדקה חל עליה ומבואר בשלחן ערוך יורה דעה רנא סעיף ג שבדין צדקה יש להקדים את ילדיו וזו לשונו: "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם".
מכל האמור עולה בבירור שניתן לחייב אשה לזון ילדיה שמעל גיל שש מדין צדקה. ההיגיון העומד מאחורי חיוב הצדקה הוא, שלא יתכן שהורה יהיה אכזרי על ילדיו ויביא אותם לעולם ולא ידאג להם. סברה זו נכונה אצל האם באותה מידה שהיא נכונה אצל האב ולכן ניתן יהיה להשית עליה חיוב זה. אמנם קיימת מחלוקת בפוסקים האם חיוב צדקה לקרוב תלוי בדין ירושה (חוט השני מובא בפת"ש אהע"ז עז סק"א) ולכן אב חייב יותר מאם, או שחיוב צדקה תלוי בהיותו שאר בשר (גבעת פנחס סימן סד) ואין חיוב לאב יותר מלאם, בין כך ובין כך לדעת כולם האם אינה פטורה מצדקה. המסקנה העולה מכל הנ"ל, שיש מקום לתקן תקנה חדשה בנוגע למזונות הילדים מעל גיל שש ולקבוע באופן חד משמעי שהרחבת מזונות הילדים עד גיל 18 הינה מדין צדקה (ולא להשאיר את המצב כמו שהוא היום, שהדבר נתון במחלוקת בין הדיינים האם ההרחבה עד גיל 15 או 18 היא הרחבה של חובת צדקה או הרחבה של חובת מזונות קטני קטנים) וממילא יפתח הפתח להתחשב בהכנסות ההורים כאשר באים לקבוע חיוב מזונות.
חיוב האם במזונות קטני קטנים מדין צדקה
גם בקטני קטנים, בהם תקנו חכמים חובה על האב לבדו, כאשר לאב אין יכולת לכלכל את ילדיו, ניתן יהיה להשית על האם חיוב מדין צדקה. הרמ"א באבן העזר (פ"ב, ה) פוסק: "ויש אומרים הא דגרושה אינה מחוייבת להניק אם אינו מכירה, היינו כשמוצא מינקת אחרת ויש לו להשכיר, אבל אם אין לו, כופה אותה ומניקתו". בספר בני אהובה (אישות כא, טז) מבאר שהלכה זו מקורה בדיני צדקה וזו לשונו: "הרמ"א (בסימן פ"ב סעיף ה) כתב דאם אין לו להשכיר כופין אותה להניק ותמה החלקת מחוקק למה לא יהיה מוטל על הבית דין לשכור מינקת כמו פרנסה דלאחר כ"ד חודש, ונראה דודאי אם האשה עשירה אף לאחר כ"ד חדשים כופין את האם לזון בניה דהא כופין על הצדקה ואין לך צדקה יותר מזה, ואם כן היא שיש לה חלב בדדיה ותוכל להניק הרי היא עשירה לדבר הזה וכופין אותה כמו שכופין על כל צדקה". גם בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ו אבן העזר סימן ל"ח סק"ו) כתב דברים דומים וזו לשונו: "והנה יש לדון אם אין לאב והאם עשירה, אם יש לכוף אותה מתורת צדקה, הנה ביורה דעה סימן רנ"א ס"ד פסק מר"ן ז"ל וזו לשונו: מחייבים את האב לזון את בנו עני ואפילו אם הוא גדול מחייבים אותו יותר משאר עשירים שבעיר (וכן שאר קרובים) ושם בסימן רנ"ז פסק עני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו אין גבאי העיר חייבים לפרנסו וכו' ע"ש, נמצא דאם באמת האשה היא עשירה ויש לה האפשרות לטפל בילדה לפרנסו והאב אין לו היכולת אז יש לכפות על האשה לפרנסו, דאין לך קרוב יותר מהאם לבנה, ואין מקום לחלק בין טיפול לפרנסה, דאם היא עשירה הרי יכולה לשלם לאחרת שתטפל בו, וטיפול לא נפיק מכלל פרנסה."
חיוב סב במזונות מדין צדקה
בשו"ת "חוט השני" לרבי יאיר בכרך סימן ח (הובא בפת"ש אבהע"ז סי' ע"א סק"א) נכתב בזו הלשון: "על מי מבני המומר הם מוטלים לפרנסם אם על אבי אמם או על אחי אביהם והעלה שהחיוב הוא על אחי אביהם וכל דבריו האמת והצדק. ואני מוסיף על דבריו שענין המזונות תולים יותר בירושה". בהסתמך על האמור פסק הדיין הרב שנאור פרדס (בד"ר נתניה, והביאו את דבריו ביה"ד הרבני בירושלים בתיק מס' 924081/2), בזה"ל: "נמצא שהסב מחויב מדין צדקה לסייע במזונות נכדיו, ולפי האומד של יכולתו. דיני הקדימה תלויים בדיני ירושה ולכן חיובו של הסב מצד האב קודם לחיובי משפחת האם. באם אין לסב ממון, מחויבים שאר קרובי האב. באם אין בידי קרובי האב ממון, אזי חיוב הצדקה מוטל על קרובי האם." במסקנת דבריו בסוף פסק הדין כותב הרב פרדס כך: "נמצא לסיכום: סב אמיד, חייב במזונות נכדו מדין צדקה וכפי שכתב ב"חוט השני", ובכלל זאת מדורם, רפואתם, כסותם וכל צרכיהם, וכ"ש שחייב בשכר המלמדים מדין צדקה. החובה מדין צדקה מוטלת על קרובים מצד האב קודם לקרובים מצד האם. לפיכך חובת אחי האב קודמת לאבי האם. וכ"ש חובת אבי האב קודמת לאבי האם..." מדברי הרב פרדס עולה בבירור ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כי סב חייב במזונות נכדיו, לרבות מדור רפואה כסות וכל צרכיהם. גם ביה"ד האזורי בחיפה בראשותו של כבוד הרב דניאל אדרי (תיק מס' 362998 מיום 23/03/2014) קבע כי יש לחייב סב לזון את נכדיו, וז"ל הרב אדרי בסיכומו של הדיון ההלכתי: "מכל מקום ניתן לחייב סב במזונות נכדו מכוח חובתו לתת צדקה בכלל, כפי שהובא בחוט השני, ולקרוביו בפרט, וכן נוהגים בתי המשפט ובתי הדין במדינת ישראל כאמור גם בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט־1959. ראה ע"א 35־36/83 לאה חסין ואח' נ' רחל פלדמן ואח', פ"ד לז (4) 721....". אמנם באותו מקרה, בשלב מתן פסק הדין נמנע הרב אדרי מלחייב את הסב במזונות, אך כתב בסוף דבריו בזה"ל: "... בית הדין בשלב זה לא מחייב את הסב על אף שניתן לחייבו, אם הבעל ימשיך בסירובו ליתן גט בית הדין ישקול לחייב את הסב במזונות ראויים וכפי מעמדו". גם בפסק דין של ביה"ד האזורי באשקלון בתיק מס' 89396/3 מיום 08/09/2015, נפסק בהסתמך על שו"ת "חוט השני" הנ"ל כי הורי האב חייבים לזון את נכדיהם.
סיכום: במאמר זה התייחסנו לאשה ולסבים כחייבים נוספים במזונות הילדים/הנכדים. עניין זה מחודש מעט לאור התפיסה ההלכתית הראשונית כי רק האב הוא המחויב במזונות ילדים. תוספת החיוב תואמת הנאמר בתקנת הרבנות הראשית מיום י"ח בכסליו תשע"ו 31.11.15 הקובעת; "היות שתנאי החיים השתנו והמציאות כיום היא שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית, על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם." וכמובן שכל מקרה נידון ונשקל לגופו כאשר טובת הילדים היא הקו המנחה.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות - טו"ר צבי גלר, 050-7664874 טו"ר נדב טייכמן 0528371250