העובדות: הוגש לביה"ד הגדול ערעור על פס"ד של בי"ד איזורי. המערער קיבל לידיו חותמת "התקבל" מאת בי"ד הגדול. כעבור חדשיים קיבל המערער מאת ביה"ד האיזורי (באותו התיק הממתין להישמע בערעור בגדול) החלטה לפיה מינה ביה"ד האיזורי אקטואר בתיק המדובר (ולכן עליו לשלם ...) וכן נקבע מועד להמשך הדיון בתאריך... המערער מיהר למחרת היום להודיע לביד"ר האיזורי כי חלה טעות (??...!!) וצירף להודעת הטעות צילום "התקבל" של הודעת הערעור אשר התקבלה ע"י ביה"ד הגדול בתיק זה. ואף הודיע כי לא יופיע לדיון המוזמן באיזורי. ביה"ד לא העביר החומר לתגובת הצד השני, הצד השני לא שעה (או לא קיבל) הודעותיו של המערער ולכן הופיע לדיון באיזורי כפי שהוזמן אליו. בסיום הדיון באיזורי(בו כמובן לא נכח המערער) התקבלה החלטה המטילה הוצאות על "המערער" והמוציאה לו צו הבאה... שאלתי: מה ניתן לעשות? האם להסתפק בבקשה לעיון מחדש של האיזורי בהחלטתו? האם לבקש סתירת הדין? או...? האם יש צורך/אפשרות "לקרוא לסדר" אי מי מתוך עובדי ביה"ד האיזורי על ההתנהלות התמוהה? כיצד עושים זאת?

על פניו נראה כי אין פגם בהתנהלות בית הדין האזורי

מתוך תקנות הדיון: קמו. (1) אין הערעור מעכב את ביצוע הפסק אשר מערערים עליו, אלא אם יש הוראה כזאת בגוף הפסק או אם החליט על כך בית-הדין הפוסק. (2) החליט בית-דין הפוסק שלא לעכב את הביצוע או שלא נתן את החלטתו תוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה לעיכוב הביצוע, והדבר הוכח להנחת דעתו של נשיא בית-הדין הרבני הגדול - רשאי החייב לפנות בבקשה לעיכוב הביצוע לבית-הדין הגדול. (3) בית-הדין המחליט על עיכוב ביצוע רשאי להתנותו במילוי תנאים, לרבות מתן ערבויות על-ידי מבקש העיכוב.

האשה הגישה תביעת גירושין. האיש עזב את הבית. הבית הוא נכס משותף לאשה לאיש ולהורי האיש. האיש מעוניין לתבוע פירוק השיתוף בדירה, ולנהל עינייני הרכוש בביה"ד הרבני. גם הוא (כמו האשה) מעוניין בגירושין. אני מייצגת את האיש, (ואין מקום למו"מ או גישור). השאלה: האם את הבקשה לפירוק השיתוף עדיף להסמיך על תביעת הגירושין של האשה, או מומלץ לפתוח בתביעת גרושין עצמאית של האיש ועליה לכרוך את פירוק השיתוף. ולבסוף, כיצד ישפיע חלקם של ההורים בנכס? האם תוכל האשה לטעון כי אין לביה"ד סמכות ביחס אליהם? (יצויין כי ההורים מצידם מסכימים לסמכות הרבני)

אין אפשרות לכלול צד ג' לכריכה.

הענין נדון בבג"ץ 2621/00 לוי נ' בית-הדין הרבני האזורי ירושלים פ"ד נד(3) 809.מפי הנשיא א' ברק, כי "כשם שהנישואין והגירושין עצמם הם פעולה שבין בעל לאישה, כך גם "עניני" נישואין וגירושין שבהם מוסמך לדון בית-הדין הרבני הם עניינים שהצדדים להם הם הבעל והאישה" (שם, 815). לפי פסיקה זו, אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בסכסוך שעניינו נישואין או גירושין כאשר הצדדים לסכסוך אינם בני-הזוג עצמם. הסכמת צד ג' לסמכות בית הדין אינה מועילה כך נקבע בבג"ץ אמיר 8638/03 דא עקא וככל שהצדדים שותפים ואין פגיעה אקטיבית בצד ג' יכול אחד הצדדים לכרוך ולקבל ההכרעה לפרוק - השיתוף "ככל שהעניין נוגע אליהם". קיימים בתד"ר שפסקו כנגד צד ג' ולטעמי עשו זאת ללא נימוק משפטי מבוסס ובנקל תתבטל פסיקתם בערכאה גבוהה. ראו נא לדוג' תיק מס' 14850/1 בד"ר אשדוד. לאור האמור במידה ותהיה התנגדות צד ג' לפירוק השיתוף ולסמכות בית הדין, למרות ויתכן שטענותיו לגופן לא יהיו קבילות מבחינה משפטית ידון הדבר לענ"ד בבהמ"ש למשפחה. אין לראות באמור חו"ד משפטית, לעניין האחריות המקצועית.

אני נמצא כרגע בתהליך גירושין היתה פסיקה של מזונות לילד אומנם נמוכה יחסית אבל עדיין אני לא מסוגל לעמוד בה. כרגע אני ממשיך לשלם את הסכום של המזונות הזמניים שהוא נמוך במקצת מהסכום של מזונות הקבע. העיניין הוא שלדיון של המזונות הגעתי בלי עורך דין וטענתי בפני הדיין שאני סובל ממחלה כרונית קשה היינו שלושה אחים שחולים במחלה ולפני שלוש שנים אחותי (29) נפטרה מהמחלה נשארנו אני ואחי ואנחנו חיים על 4 כדורים ביום העיניין הוא שהמחלה מאופיינת בהתקפים כשאין התקף אני אדם רגיל אבל כשיש אני מרותק למיטה כמה ימים זו הסיבה שאני לא עובד מי ירצה עובד שפעם בשבועיים חולה שלושה ימים ובנוסף אני אחרי כל מאמץ גופני או עמידה ממושכת על הרגלים סובל מהתקף למחלה קוראים fmf או בעברית קדחת ים תיכונית בדיון הדיין לא רצה לשמוע על זה למרות שרציתי להוציא לו ראיות שהיו ברשותי הוא פשוט התאלם והמשיך בדיון מה עושים והאם למחלה הזו יש יכולת להשפיע על גובה המזונות תודה רבה לכם התשובות שלכם שופכות המון אור

מזונות ילדים במצבך

לדעתי אכן בשלב ראשון יש לפעול כהמלצתו של בר סידי הי"ו, בכדי למצות את זכויותך. לעניין מזונות ילדים: לא בהכרח נכון הדברים שנכתבו מבחינה הלכתית ואכמ"ל. רק נציין הגישה בפסיקה המתאימה למצבך הרפואי, הובאה בתשובות הרא"ש כלל ע"ח אות ב' וכן כתב ר"ת בקידושין יח' "שלא ישלחו בי"ד יד בגופו לכופו להשתעבד ולפרוע חובו. כי היכא דדרשינן בגנבתו ולא בפרעון חובו למזונות". כך נפסק גם בשו"ע חו"מ צז' סעיף טו' אין כופין עצמו וכו' כמובן שמזונות ילדים קיל מחוב שהוא מתחדש מידי יום ואינו שיעבוד קיים. מאידך: הובא בפד"ר יח' עמוד 174 וכן בפד"ר ג' עמוד 299 שטענת "אין - לי" היא טענה חלשה אם יש לטוען בית או מטלטלין. והובא בפת"ש אבהע"ז צ"ח שאילו שטוענים "אין - לי" לא בהכרח מדייקים בדבריהם. ניתן לעיין בעניין, בספר משפטי שאול סימן יג'. לאור האמור במצבך הגובל בפיקוח נפש ה"י. יש לשקול בפלס את גודל התשלום לחיובך במזונות. ברור שעליך להןכיח לבד"ר כי מצבך אכן אינו מאפשר עבודה וכמו"כ שאכן אין לך. בברכת רפו"ש.

שלום רב! אני נמצאת בהליכי גירושין כרוכים שכרך בעלי בבית הדין הרבני, ב- 24/8/10. - תיק קשה מאוד!!! 1. ילדי בן ה-10 נמצא בסיכון לאומנה, הדיון יתקיים ב-8/1/12 בפני שופט. הכל מבוסס על שקרים שנקטו נגדי ב"כ בעלי בשיתוף פעולה עם הרווחה. 2. לעניין חוק נוער יש לי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי. (יש מכתב מ-8/12/11 שפקידת הסעד שולחת לנמענת, לב"כ בעלי וממליצה להוציא את האישה מהבית)!!! ישנן שתי פקידות סעד: אחת לחוק נוער (ביהמ"ש למשפחה) והשניה לעניין המשמורת (ביה"ד הרבני ירושלים). 3. כיום איני מיוצגת בבית הדין על ידי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי,בתיק גירושין ורכוש, ומנהלת דיונים בביה"ד הרבני ובביהמ"ש למשפחה, לבד וללא כל ידע מקצועי במשפטים, כאשר עו"ד של בעלי נוקטת באמצעים לא כשרים (בלשון המעטה) ובאכיפת האתקיה המשפטית-חוקתית. 4. היא מגישה בקשות ללא ידיעתי: צו פינוי האישה מהבית, הטרדה מאיימת, משמורת על הקטין , בנוסף לבקשתי למנות כונס נכסים נטרלי, ביה"ד וביהמ"ש קיבל את בקשתי וביה"ד מינה כונס נכסים מטעמו את הרב גמליאל, וביהמ"ש מינה כונס נטראלי.למרות זאת היא מינתה את עצמה ככונסת נכסים על הבית, כאשר הייתי צריכה להגיב תוך 30 יום על ביטול החלטת בית הדין- אך הכל נעשה מאחורי גבי וללא ידיעתי ולמרות שתי החלטות הקודמות הקיימות בידי,שתי החלטות - למנות כונס נכסים נטרלי!!! 5. כיום היא הכונסת נכסים הבלעדית בכינוס והיא הצליחה להוציא עוד החלטה מביה"ד למכור את הבית (וילה) תוך חודשיים ימים כאשר היא מוסמכת לחתום בשמי. 6. ניתנות החלטות מבית הדין במעמד צד אחד, מאחר ואיני מקבלת דואר לביתי, איני יכולה להגיב, לאחר קבלת ההחלטות וזמן ערעור שעבר ולא הגבתי, עו"ד של בעלי ממשיכה להציף ולהכפיש את שמי בבקשות שקריות את בית הדין -ללא ידיעתי!!! ובכך זוכה ב"כ בעלי, בכל פעם ליחס אישי ובמעמד צד אחד, מטעם ביה"ד ולקבלת בקשותיה שנענות במהרה וכך הצליחה וממשיכה להצליח במעמד אישי -במעמד צד אחד כגון: ביטול עיקול על כספי בטוח הרכב (טואטל לוסט) ומכירת העסק של בעלי, ביטול מזונות ילדיי בהוצל"פ - ללא ידיעתי !!! ומאחורי גבי, כאשר בעלי משלשל את כל הכספים לכיסו הפרטי - וכל זאת ללא ידיעתי!!! 7. בית הדין מינה לפני כשנה אקטואר מטעמו, ונתן כמה החלטות "תוך חודש" , "תוך חודשים" האקטואר היה אמור להגיש את ממצאיו לביה"ד לפני שנה, אך ההחלטות ביה"ד לא כובדו על ידי בעלי וב"כ, עו"ד של בעלי, לא הגישה מסמכים לאקטואר וכך גם העסק נמכר, בטענה "שהחזיר חובות" שיצרם בכוונה כדי שאחלוק עמו את החובות , כיום מנסה ב"כ בעלי למכור את ביתי במרמה ובאותה השיטה כמו ב"מכירת העסק" ולהציב עובדה לאקטואר - אין נכסים -אין מה לחשב! 8. לאחרונה נתגלה לי במקרה, שפנתה העו"ד לביה"ד וביקשה מכירת הבית תוך חודשים ימים!!! כאשר ביה"ד אישר בהחלטה שהיא כונסת הנכסים הבלעדית על הבית - בעורמה, במירמה ובהונאה!!! כיום עו"ד של בעלי זכאית למכור את הבית ללא חתימתי!!!!!!!! העו"ד תוקפת אותי בבקשות למינהן, במטרה שאתעסק בכתב הגנה או בתשובות לתצהירים, בכדי להסיח את דעתי מעיקר הרכוש - הבית, ולטעון שוב שהבית נמכר בהפסד רב, מפאת הזמן - חודשיים ימים בלבד!!!. 9. כיום איני עובדת (תאונת עבודה ונתמכת ע"י אימי הקשישה והחולה בת 88), אין לי כל סיוע משפטי , אין שום ייצוג חלופי לעו"ד, אין לי מזונות אישה וילדים, אין לי כל הכנסה זולת 168 ש"ח בטוח לאומי לילד אחד! טוענים רבניים הזמן פועל לרעתי, אני זועקת לעזרה - הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יש בידי מסמכים רבים המעידים על אמיתות דבריי, אני זוקוקה לסיוע בהצגתם בביה"ד הרבני! אבקש את עזרתכם הבהולה, אם יוכל לעזור לי עו"ד-טוען רבני במצבי הנואש והקשה הזה? בתודה מראש

שאלתך אינה ממוקדת

1. אני מעריך שהדיונים שלך הם בהרכב אב"ד הרב רבינוביץ. 2. לא יתכנו החלטות מקבילות בעניין הרכוש ע"י ביה"ד ובהמ"ש באותו עניין (לדוג' מינוי כונס) אא"כ המינוי בבית המשפט הוא ע"י מבקש שונה כגון בנקים וכד'. 3. עניין רכושי נמדד ע"י אקטואר או מממונה ע"י ביה"ד ואם קיים חשש הברחה קיימים פתרונות. 4. אם הוגשו בקשות ע"י עו"ס ע"פ חוק הנוער ביה"ד מנוע מליתן הוראות סותרות. 5. אין "צו - פינוי" ללא ידיעה הואיל והחלטות בית הדין והבקשות שקודמות להם מועברות לתגובת הצד שכנגד. 6. יש כמה דברים שאינם מסתברים בתיק זה אוכל לענת לך טלפונית במס' 050-7664874

שלום רב, אני ובעלי נשואים כשנתיים וחצי, ויש לנו ילד אחד. אנו חווים תקופה מאוד לא פשוטה יחד, עם מריבות וריחוק גדול. לדעתי שנינו רוצים לסיים קשר זה. אבל אף אחד לא יוזם. מבחינתי- "הגיעו מים עד נפש" והחלטתי לעשות את המהלך ולסיים את הנישואים האלה! אך אינני יודעת מה התהליך (לאן פונים, איזה טפסים, הם צריך עדים, האם אני מחוייבת בהסכמה של הבעל, האם אני יכולה לגשת לבדי או מחוייבת לגשת יחד עם הבעל, כמה זמן נמשך התהליך, מהם הזכויות שלי). וממה שקראתי כאן ראיתי שציינתם שאם האישה מבקשת גט- הי לא זכאית לזכויות.. מזונות.. כי כביכול היא נקראת "מורדת".. האם תוכלו לציין בפניי את החוק במקרה הנ"ל. והאם יש אפשרות לסיים את זה "יפה" ללא ייצוג משפטי וכו'..? אשמח להתייחסותכם המלאה. תודה רבה.

ההליך בהסכמה

ההליך: בגירושין בהסכמה, מצרפים הסכם גירושין חתום ע"י הצדדים, ובקשה משותפת לאישור ההסכם ולסידור גט פיטורין. הסכם גירושין חייב לכלול בין היתר - את הפרטים הבאים: הגירושין עצמם.(הסכמת הצדדים להתגרש זמ"ז) משמורת ילדים ,הסדרי הראייה, חינוך, שם המשפחה, יציאת הילד לחו"ל, ועוד. מזונות ילדים, מדורם ופרטים נוספים כגון ערבויות שינויי נסיבות וכו' דירת המגורים והמשכנתא. הסדרי רכוש שונים (כספים, זכויות,רכוש, מוניטין). מזונות אישה+ כתובה. העדר תביעות, הסכמות לסמכות,התייחסות להליכים משפטיים קודמים. לאחר עריכת ההסכם יש לאשרו בבית הדין /משפט. ברור שלהסכם יש פרטים רבים מאוד והנאמר הינו באופן כללי ביותר. בנוסף לקיום ההסכם בבד"ר יש להקפיד גם ניסוח הלכתי מחייב ומניעת טענות אסמכתא.

שלום לכולם!!! לפני כעשרה חודשים פתחתי תיק גירושין ברבנות עקב בעיות קשות מאוד ונקבע לי פסק מזונות עבור ארבעת ילדי. למרות הפסק דין אפשר לומר שהוא כמעט אינו משלם את חובו .(הוא משלם רק כאשר יש כנגדו צו מאסר וכו...) אף על פי כן השתדלתי להתעלות מעל ריגשותי ולהקפיד על קיום הסדרי הראיה. יש לציין שהוא לא הקפיד תמיד לקחת אותם ושעה היא לא שעה..והיו פעמים שאפילו הוא אמר להם שהוא בא עוד חצי שעה ובא רק לאחר ארבע שעות כאשר היו צריכים לישון.(מיותר לציין איזה סצינה קורעת לב זה היה.אפילו לא טרח לעדכן אותם). כאשר התקרבנו לחג הפורים הוא אפילו לא התעניין למה יתחפשו הילדים ואם צריך לקנות להם איזה תחפושות..למרות ששאלתי אותו הוא אמר שהוא סומך עלי..כאשר הגיע חג הפורים מנעתי ממנו באופן חד פעמי את הביקור ולכן נמנע ממנו היכולת לראות אותם במהלך החג. (הילדים לא ממש סבלו מזה,הקשר ביניהם מעולם לא היה משהו.גם שהיינו נשואים הייתי סוג של חד הורית) כעת הוא מאיים שהוא יתבע אותי.יש לו על מה לסמוך? נ.ב במשך כל התקופה הוא מסרב לקחת את הילדים למוסדות הלימוד,כדי שאני אסבול מאחר ואין לי רישיון..

כל הפרה של הסדרי הראיה, הינה הפרת הוראה חוקית ובזיון בית הדין. .

בשאלתך את מתארת, אב המאכזב את ילדיו בכך שאינו מגיע באופן סדיר להסדרי הראיה ובנוסף הסדרי הראיה הקבועים אינם רלוונטיים, לכן יש צורך בשינוי הסדרי הראיה.(ולא לביטולם באופן חד צדדי) דרך השינוי הינה ע"י הגשת בקשה לביה"ד ובהמלצת פק"ס שאת המלצתה בית הדין יאשרר. כך לא תוגדרי כמפירה של הסדרי הראיה. בית הדין יכול להשאיר את נושא ההסדרים "פתוח" ולהסמיך את פקידת הסעד לקבוע אותם מעת לעת לפי הצרכים והנסיבות, מכוח סעיפים19 ו68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עד לשינוי ההסדרים ובמענה לשאלתך הצעדים העומדים לרשותו הינם כדלהלן: 1.תלונה כנגדך בגין: "הפרת הוראה חוקית", שמשמעה הגשת תלונה למשטרה, בגין הפרה של הסדרי הראיה. האיסור קבוע בהתאם לס' 287 לחוק העונשין, (הכל- אמור במידה והסדרי הראיה אושרו בתוקף פס"ד). 2. תביעה לקנס כנגדך בגין ההפרה לפי "פקודת ביזיון בית הדין". תביעה זו קשה יותר בבית הדין הרבני הואיל וקשה הלכתית לדון בקנסות, וקלה יותר בבית המשפט. 3. תביעה להפחתת מזונות (תלוי בגיל הילדים), לדוג' ילד בגיל 15 שיסרב לראות את אביו מיוזמתו יופחתו מזונותיו עד למינימום, הדבר אינו ניתן כאשר ההורה אשם בהפרה והילד קטן. 4. היו מקרים בהם הועברה "משמורת", בגין הפרה שיטתית של הסדרי הראיה. הואיל והובהר שהסדרי הראיה הינן טובת הילד והורה הפוגע בכך אינו מבין את טובת ילדיו ואולי ההורה המקביל עדיף עליו בהבנת צורכי הילד. בעניין המזונות כדאי שתפעלי לקבלתם,במידה ותצטרכי אסדר לך עו"ד 'חינם' לצורך גביית דמי המזונות בהוצל"פ וקבלת התשלום בתוספת הוצאות בכדי שהאב ישלם המזונות -כנדרש. מקווה שלא נתתי לאב רעיונות, וכמובן שהמשיבה הראשונה צודקת ב-%100.

שלום רב אני נשואה במהלך חודשיים ,רוצה להתגרש אין לי ילדים בכלל, אין לנו רכוש משותף גיל 35 . אני מעוניינת לפתוח תיק לגירושין הסיבה: בעלי לא עבד חודשים,לא מכלכל אותי החליט שהוא לא יוצא לעבוד כי אין לו מוטיבציה גילתי לאחר החתונה שהוא שקוע עמוק בחובות והוצאה לפועל וגם הכניס אותי להוצאות גדולות ניצל אותי כספית גם לפני החתונה וגם אחרי. ואפילו עכשיו הוא עזב את הדירה חזר לאימו וכל השיקים שרשם על חשבוני לטובת הדברים שלו ביקש לכבד אותם בבנק בלי שהחזיר לי הכסף ישר אחרי החתונה התחיל לישון בסלון ואני בחדר לא מקיימים יחסי אישות ,אין יחס טוב אלי אין כבוד מזלזל בי כל הזמן מקלל ועצבני אני בסה"כ רציתי איש בריא להתחתן איתו ולהביא ילדים הוא כבר עשה צחוק בפעם הראשונה מנישואין בשביל להוציא בחורה מהצבא שאפילו התברר שהרב ידע על זה.... שאלה: לא מעוניינת להמשיך בחיי הנישואין לא מעוניינת בשלום בית רוצה להתגרש אך פוחדת שהוא ייסרב כי הוא איים עלי שיעשה אותי אישה עגונה שהוא יאמלל אותי בכונה מה עושים?? גם אם ייסרב לגירושין כדי לאמלל אותי האם בית הדין יהיה לטובתו וירצה שלום בית למרות שאני לא מעוניינת.

יש עילות לכאורא לחייבו בגירושין.

בשו"ת התשב"ץ ח"ב סימן ח', עוד שאלת אשה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות וכו' תשובה, קרוב הדבר בזה שיוציא ויתן כתובה דקיי"ל לחיים ניתנה ולא לצער דנפקא לן מקרא דכתיב היא היתה אם כל חי בפ' אעפ"י, ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן יוציא ויתן כתובה כדאיתא בהמדיר וכו' דוק ותשכח כ"ש בצער תדיר שיש לנו לומר יוציא ויתן כתובה לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכו' אבל הכא מעוות לא יוכל לתקון הוא ומקרא מלא דבר הכתוב טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ועוד כתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות ואיזו טובה יש לאשה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום, ואפילו לכוף אותו להוציא יש לדון מק"ו דבעל פוליפוס דהשתא מפני ריח הפה כופין מפני צער תדיר שהוא מר ממות לא כ"ש וכו', "ואע"פ שיש בתשובת גדולי האחרונים ז"ל שאין כופין בזה כלל אנן לאו קטלי קני באגמא אנן ומילתא דתליא בסברא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר שלא אמרו כן על כיוצא בזה הצער הגדול וכו'". והנה דברי התשב"ץ הם באשה שבעלה מצערה ולא הזכיר כלל שהוא מכה אותה וש"מ שמצערה בדברים אחרים ולא בהכאות וש"מ שמיירי בהתעללות נפשית הנובעת מיחסו של הבעל לאשתו ומסקנתו היא שיש לומר שכופין את הבעל לגרשה.

אבי הבעל טוען לבעלות בדירת בני הזוג המתגרשים. (ולא לתת הדירה לזוג חצי בחצי) ביה"ד שאל את האב האם יאות לקבל פסיקתו בעניין. האבא השיב בחיוב. נקבע מועד לדיון. לאחרונה שמע האב כי יש ספק באשר לסמכות בעינייני ממונות על מי שאינו בעצמו צד לגירושין. מצד אחד האב כשומרי מצוות נענה לפניית ביה"ד, מצד שני אם הפסק לא אכיף מדוע אין ביה"ד מתרה בו מראש על כך? ושמא הפסק בכל זאת יהיה אכיף? האם יזקק לקבל אישור בימ"ש מחוזי כדין פסקי בוררות רגילים?

על פי המצב הנוכחי כיום, אין סמכות לבד"ר לעניין צד ג'

הענין נדון בבג"ץ 2621/00 לוי נ' בית-הדין הרבני האזורי ירושלים פ"ד נד(3) 809.מפי הנשיא א' ברק, "כשם שהנישואין והגירושין עצמם הם פעולה שבין בעל לאישה, כך גם "עניני" נישואין וגירושין שבהם מוסמך לדון בית-הדין הרבני הם עניינים שהצדדים להם הם הבעל והאישה" (שם, 815). לפי פסיקה זו, אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בסכסוך שעניינו נישואין או גירושין כאשר הצדדים לסכסוך אינם בני-הזוג עצמם. הסכמת צד ג' ו/או הצדדים עצמם לסמכות בית הדין "שלא במסגרת כריכה" אינה מועילה כך נקבע בבג"ץ אמיר 8638/03 אין לראות באמור חו"ד משפטית, לעניין האחריות המקצועית.

הייתי עם בעלי בדיון ראשון בית הדין. בעלי מעוניין להתגרש ואני בשלו"ב. נשלחנו לעו"ס לברר האם יש סיכוי לשלו"ב. מקריאה בפסיקות קודמות הבנתי כי היא בד"כ כותבת שאין סיכוי אם הבעל מסרב. במידה וכך, האם אני עדיין יכולהלעשות משהו או שביה"ד יכול לפסוק ע"ס מכתב מהגב' שיש לתת גט וזהו. רקע: מסתבר שלבעלי יש מאהבת. עזב לפני חודשיים את הבית וגר אצל משפחתו.

מסתבר שלבעלי יש מאהבת.

מספר פעמים כתבו בית הדין כי "מאהבת" אינה מילת קסם בכדי למנוע גירושין. אכן יתכן שבית הדין יורה על גירושין בכדי לשקף את המציאות ולתת פתרון משפטי. מאידך; בתי הדין מקפידים על כך, שאישה שנבגדה על ידי בעלה, לא תנושל מזכויותיה הכספיות כגון כתובה ומזונות עד לגירושין, במידה ואת לא עובדת. ראי התיחסות בד"ר נתניה בתיק 4542-21-1 מיום כ"ח אלול תשס"ח. ציטוט; על כן ביה"ד פוסק, ששווי הכתובה יהיה שווה לערך כל סכום שהאשה תחויב במסגרת הדיון על הרכוש, דהיינו דירת המגורים הרשומה על שם האשה ובחלק שיזכה בו הבעל במסגרת פסה"ד על הדירה, כנגדו יחוייב הבעל באותו שווי בחיוב כתובתה, ובלבד שלא יעלה סכום זה על ערך הכתובה. ובנוסף ישלם הבעל לאשה סכום של 52,000 ש"ח כפיצוי על הרס המשפחה ועגמת הנפש של ארבע שנים שמרד באשתו והשאיר אותה אלמנה בחיי בעלה, כי לא יתכן שאחרי שאשה נישאת ומקיימת את כל התחייבותה ומולידה ילדים ומגדלת אותם בעמל רב ועובדת שנים רבות במשק בית, מחוץ לביתה ובעודה בונה את ביתה יתן הצד שכנגד עינו באחרת ויזנח את בניו ואשת נעוריו, וזאת רק בכדי לתת מרגוע ליצרו כפי שאמר בפני ביה"ד "פשוט הייתי הולך לנשים אחרות כאשר יצרי גבר עלי...". בפס"ד זה נמחקת השקעתו של הבעל בדירה במסגרת חיובו של הבעל בכתובתה ובתוספתה. וראוי היה לחייבו יותר אילו ביה"ד היה יודע שיש בידו. ולענ"ד אם אין בידי אחי היושבים על מדין להעמיד כל הדת על תילה, מ"מ בכה"ג שיש בידינו הכח ההלכתי וגם החוקי להעמיד ולא במעט שבתי ישראל ישארו בבנינם שעליהם הסכימה תורה שימחק שמו של הקב"ה, ובלבד שלא יהרס בית בישראל, ועשית צדק אמתי ולא יהיו בנות ישראל הכשרות כאסקופה הנדרסת, ראוי לחייב פיצויים כדת וכדין. ס"צ. נראה בעניינך, לפעול למיצוי זכויותיך, אם כי אינני פוסל תביעת שלו"ב ומורד, במידה ועדיין את בכל אופן מעוניינת בשלו"ב.

לאחר נישואין קצרים מאוד של שנה, ילד משותף, בגידות מצד בעלי ואלימות כלפי וכלפי הילד בעלי הגיש תביעת גירושין. אך פתאום לאחר התייעצות עם עו"ד הוא לא הגיע לדיון והבקשה נמחקה. הוא הבהיר לי היטב כי הוא לא מתכוון אי פעם לתת לי גט מתוך יצר הנקמנות בלבד! הוא הבטיח לי שיעשה ממני אישה עגונה. אני מתגוררת מזה 5 חודשים עם בן זוג חדש ואני חוששת שאני בהריון ממנו. את העובדה שאם אכן אני בהריון אז הילד יהיה ממזר אני יודעת, אבל מה זה אומר לגבי הנישואין שלי ושל בעלי? זו עילה לכך שיחייבו אותו לתת לי גט סוף סוף?

מן הסתם בעלך יחויב בגט ובנך אינו ממזר. נראה שחששותייך, חששות שווא. "אבל" את חייבת להזהר !!!!!!!!

לאחר עיון בדברי חברי הנכבדים, חשבתי להוסיף כדלהלן: בנושא: חיוב הבעל בגירושין. ראו נא; בתיק 822170/2 בד"ר חיפה מיום כ"ג באדר ב התשע"א. בתיק הנ"ל, מבוארות הדק היטב השיטות במקרה המקביל לשלך, ציטוט: "מסקנה דמילתא - אשת איש שזינתה וכל שכן אם ממשיכה לסרך דרכיה, יש לכפות את בעלה לגרשה. היות והרמב"ם ורוב הראשונים סוברים שיש לכפותו לגרשה ואף לפי שיטת תוספות אם האשה מבקשת להתגרש, יש מקום לצדד שכופין את הבעל לגרשה.עמדת בית הדין שרירה וקימת, על פי המבואר לעיל, אף אם יטען הבעל וב"כ שאין רצונו לעגנה אלא לתקופת זמן מוגבלת, דהיינו, קבלת הכרעת בית המשפט בענין הרכוש. בית הדין רואה בבקשה זו ניסיון של ניצול עכוב הגט, במקום שיש חיוב להתגרש, כאמצעי להשגת מטרות שאינם ראויות. לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: א. "בית הדין מחייב את הבעל לגרש את אשתו לאלתר". סוף ציטוט. למען הקיצור הנדרש, לא אצטט מפסקי דין נוספים, הואיל וידועה הפסיקה הרבנית הקובעת "ככל שהגירושין נובעים ממעשיו הרעים של הבעל וגם בלאו מעשי הזנות היה מתחייב בגירושין אין במעשי הזנות לפוטרו מן החיוב". בנושא: הממזרות כלל ידוע; "רוב בעילות אחר הבעל", לכן אין חשש ממזרות על הוולד כי ע"פ הרוב האמור הוולד נולד מבעלה הכשר של האישה. אמנם בשו"ע הביא ש"בפרוצה ביותר" חוששים לממזרות הוולד (עיין גם בפד"ר ח' עמ' 371 , האם הדיון הוא לגבי ממזרות או כהונה) ולא אומרים קולקטיבית - רוב בעילות אחר הבעל. ישנן דעות בפוסקים ש"רוב בעילות להכשיר הבן מגיע ביחד עם - צדקות האם". עפ"ד ילד המוכשר מצד רוב, של רוב בעילות אחר הבעל נדרשת גם חזקת צדקת של האם. (תוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה כגון). במקום שאין לאם חזקת כשרות מנימאלית יתכן שיפגע מעמד הילד ללא תקנה. ההנהגה שלך לגבי הוולד, היא הרת גורל לכל חייו. ולענ"ד לא כדאי להעלות כל מיני השערות הנובעות מאינטרסים של גירושין ובכך לפגוע בילד והייתי ממלץ להזהר - שבעתיים בהצהרות שווא. בברכת "שנה טובה וכוח"ט".

מדובר בזוג שעשו גירושים פיקטיביים ולאחר מספר שנים הסתכסכו והאישה מימשה את הגירושים . הבעל פנה לבית דין רבני וביטל את הגט. בית הדין הרבני נתן החלטה כי על הזוג תוך תקופה של חצי שנה או להיתחתן מחדש או להיתגרש מחדש. עבר מאז 5 שנים ולא נעשתה שום פעולה באיזה סטטוס נמצאים קיום בני הזוג.

בהמשך לדברי חברי היקרים, ראיתי להוסיף בנושא ביטול גט שניתן פיקטיבית

לענ"ד נראה כי גט שניתן ע"י צדדים שלא למטרתו (כריתות בין בניה"ז ולהתיר האישה לכו"ע) וניתן רק למטרת הצגת בניה"ז כגרושים לצרכים שונים כגון לצורכי דיור או חובות או תקציבים לחד- הורים וכד', ובפועל לא היה במעשה הגירושין שום כריתה בין הבעל לאשתו = הגט בטל. זאת בתנאי ויצליחו להוכיח שהייתה אומדנה גמורה וג"ד "קודם הגט" שהגט פיקטיבי. במשנה (נדרים דף ס"ה:) נאמר "פותחין לאדם בכתובת אשתו. ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ת' דינרים, ובא לפני ר"ע, וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו: רבי, ח' מאות דינרין הניח אבא, נטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות, לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים? א"ל ר"ע: אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה. אמר לו: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר, והתירה רבי עקיבא". מבואר דכה"ג בטל למפרע, וה"ה בגט כאשר הבעל טוען טענה זו, הגט בטל למפרע. מכאן הוכיח הגאון רבי מנשה קליין (בשו"ת משנה הלכות חלק י"ד סימן קמ"ד, ענף י"א) שכאשר הבעל טוען אילו הייתי יודע שיתכחשו לדברים מוסכמים - שע"מ כן ניתן הגט - לא הייתי נותן הגט, דבכה"ג הגט בטל למפרע, על כל המשתמע מכך. ראו עוד; דברים שהועתקו מתיק 5641/תשמ"ב, ניתן ביום י"א חשוון תשמ"ד בהרכב אב"ד הרה"ג יוסף כהן (שם הטעו בעל לגרש ע"ס מצג שווא בו אישה אחרת קיבלה ממנו קידושין והאישה האחרת הייתה נשואה לאחר ומטרת קבלת הקידושין הייתה הערמה עליו שיסכים לגרש). כתב בספר עין יצחק אהע"ז ח"ב סימן לז' שנשאל ע"ד איש אחד צעיר בימים שנשא אשה ובג' חדשים אחר החופה טענה אשתו עליו שאין מיתדר לו עמה והשתדל להשיג ממנה ג"פ ולא רצה בשום אופן לגרשה, והטעוהו והביאו לו מכתב מזויף בחת"י של רב גדול ומפורסם שכתב אליו שיגרש את אשתו ולאחר איזה ימים מועטין ינשאו זל"ז בחופה וקידושין כדת ואז יהיה אהבה ושלם בטח ביניהם ועל סמך המכתב המזויף הזה גירשה כי נתן אימון למכתב ולא היה שום תנאי מפורש בשעת נתינת הגט ליד אשתו ואחר הגירושין נתודע הערמה אשר עשו ועתה היא אינה מרוצית להנשא אליו שנית, והבעל צועק מר על אשת נעוריו על אשר באו אליו בערמה וכו'. והביא שם דברי המהר"ם אלשיך בפירוש דברי התוס' בפ' השולח והמחנה אפרים, ומתחלה האריך להוכיח כהמחנה אפרים ובענף ד' אות א' הביא דברי המהרי"ט הנ"ל בחדושיו על הרי"ף בקדושין (סו) ובאות ב' שם מסכם וז"ל: הרי שהמהרי"ט כתב לחלק כעין מש"כ מתחילה שדוקא היכא דלא הוי רק ספיקא דמילתא אז י"ל דהו"ל לאתנויי ומדלא התנה בת"כ כדינו אמרינן דגמר לגרשה בכל אופן, אבל היכא דהטעתו וסמך עליה דלא משקרת משום דהוי עבידא לגלויי ע"כ לא היה לו להתנות והוי טעות בערמה ודאי בטל הגט. והוסיף לפלפל שם.......ומסקנת העין יצחק, בנ"ד דודאי היה מוכרח לגרשה כיון שסמך עליהם שהראו לו מכתב הרב הה"ג הנ"ל וזהו סגולתו והבטיחו לו שיחזרו וינשאו אח"ז, ועי"ז יהיה רפואתו ודאי אין לך אומדנא גדולה מזו כי בלא"ה לא היה מגרש וכו'. אם בזה שמבטל הבעל בשעת נתינת הגט כל דבר שמזיק לגט מועיל גם על גלוי דעת כזה. גם בעין יצחק הנ"ל ענף ו' אות לד וז"ל: ומה שכתב המ"ב שם להקל מצד מה שמבטלים תנאים בעת נתינת הגט כבר נתבאר דזה אינו שייך רק אם התנאים הוא במידי דלהבא ולא ע"י טעות, אבל לא במה שהיה ע"י טעות ולבו אנסיה, וסבר דהאמת כדבריהם, דכמו דמבטלינן בשביל זה הקדושין והגט, ה"ה דמבטלינן עי"ז להביטול להתנאים שלו דגם זה גופא היה ע"י טעות דהאמין לדבריהם, וכמו דבטל הגט עי"ז ה"ה דבטלים ע"י הביטול להתנאים שלו כנ"ל. לסיכום התיק כותב מע"כ האב"ד כי אין להתיר האישה להינשא ע"ס גט שניתן בהטעיה. נראה כי הואיל והצדדים הופיעו בבית הדין וידעו כי ההליך אותו הם עושים והצהרותיהם אותם הם מצהירים הם ע"ס האימון המלא בתנאים שהותנו בניהם והגט שסודר הינו פיקטיבי - יש לבטל הגט.

המשך לשאלתי בהרחבה. לפני כ-10 שנים הסתבכתי כלכלית והגענו אני ובת זוגתי להחלטה כי נעביר את כל הרכוש על שמה ונבצע גט פקטיבי. תוך 3 או 4 חודשים התגרשנו והמשכנו לחיות כזוג נשוי כרגיל רק ב ת.ז מופיע גרוש ובמשך הזמן עוד הבאנו ילד לעולם נוסף . כעבור 4 שנים מהגט ניגלע סיכסוך בנינו והאישה גירשה את הגבר מהבית ומימשה את הגט . הגבר פנה לבית דין הרבני וקיבל החלטה שהגט בוטל ותוך חצי שנה או להיתגרש מחדש או להיתחתן מחדש אבל בתקופה זו חיינו ביחד והמשכנו לחיות כזוג נשוי ולא התיחסנו להחלטה כי חששנו להתחתן ושוב להחזיר את בעיית הנושים . השאלה היא האם הזוג נשוי חד משמעית כי בת.ז מופיע גרושים . יש לציין שהיום הזוג נמצא שוב בסכסוך עכשו ואיך משנים ב.ת.ז שיהיה רשום נשוי ? ומה קורה בתחום הכלכלי כי כל הרכוש בשליטה מלאה אצל האישה והשליטה הזו היא כח רע שיש לאישה ביד

אם נכונים דבריך נראה שהסכם הגירושין -בטל, כמו גם הגירושין עצמם.

ע"פ דבריך הסכם גירושין הוא שטר אמנה. שטר אמנה = (מתוך אתר דעת) שטר חוב שנתן הלווה למלווה מראש, לפני שקיבל ממנו הלוואה, במגמה לקבל ממנו הלוואה כל אימת שיזדקק לכסף - כתובות יט, א השטר נקרא שטר אמנה, משום שהוא ניתן מתוך אמון הלווה במלווה, שלא יתבע ממנו באמצעות השטר שבידיו, אלא אם כן ילווהו. על שטר זה נאמר בתלמוד: "אסור לו לאדם, שישהה שטר אמנה בתוך ביתו", וזאת מפני שקודם שהתבצעה ההלוואה, אין אמת במה שכתוב בשטר זה. כאשר אין כוונת בני הזוג להיפרד ולהתגרש אלא נאלצים לעשות כן למראית עין כדי להבריח נכסים מפני בעלי חובות ובאותם מקרים הבעל מעביר את הדירה ע"ש האשה, ומתחייב במזונות ובני הזוג מסדרים גט אך ממשיכים לחיות יחד כבימים ימימה. יתכן הסכם כזה הוא אכן שטר אמנה ואין לו תוקף. יש לברר האם קבלת תמורה להסכם? האם השארת רכוש בבעלותך? האם ההסכם בוצע ע"י האישה בחלקו? היכן אושר ההסכם בי"ד / ביהמ"ש? מדוע היה צריך לסדר ג"פ בכדי להבריח מבע"ח ולא הספיק הסכם יח"מ רגיל?

שלום רב, מספר שאלות: 1. האם גיורת שעברה גיור כהלכתו ברבנות ולאחר מכן נישאה בחתונה אזרחית מסתכנת בביטול גיורה? 2. בהמשך לשאלה 1 האם תהיה בעיה לרשום את בנה כיהודי תחת הנסיבות? 3. האם לבנה תהיה בעיה להתחתן ברבנות בעתיד (לאור היעדרה של תעודת נישואין ושאלת הכרתו כיהודי). תודה מראש.

במענה לשאלה 3: האם לבנה תהיה בעיה להתחתן ברבנות בעתיד

בתקופה האחרונה נתקבלה החלטה בשאלה מקבילה, ע"י ביה"ד האזורי, כדלהלן: ....."לאחר שמיעת טענות הצדדים ביחס לחינוך שמקבלים הילדים, כאשר לטענת ההורים האמא התגיירה וכן הילדים התגיירו בקטנותם, ובהתאם לסעיף ///לבקשת///////מתאריך /////// בו נאמר כי האם מנהלת אורח חיים חילוני והילדים מתחנכים במוסדות חילוניים ולאור החומר שבתיק, ביה"ד פונה להנהלת בתי הדין לרשום הערה ברשימת פסולי חיתון כי בהגיע הילדים לפרקם יש לבדוק את תהליך קבלת המצוות בגדלותם". על החלטה זו כתבתי למע"כ בית הדין הגדול, כי לאחר בקשת מחי"ר; שגה מע"כ בית הדין האזורי שליט"א בהחלטתו לרשום הקטינים ברשימת מעכנ"ש באשר אין כל ספק בעניין יהדותם של הקטינים 1. יסוד - דין של גר קטן מבואר בכתובות יא. ''גר קטן מטבילים אותו ע''ד ב''ד שזכין לאדם שלא בפניו''. האחיעזר ג-כח, נוקט שאפילו אם הקטנים לא ישמרו תומ''צ כשהם יגדלו הגרות חלה, וכן באגרות משה אבה''ע ד סימן כו כותב שהגירות חלה אף אם לא יגדלו להיות שומרי מצוות. וכן ביביע אומר אבן העזר ב-ד בסוף התשובה כותב וז''ל שאם הב''ד רואים שיש חשש שהבנים יחללו שבת בגדלם נכון שלא לגיירם ואם עברו וקבלום מה שעשה עשוי. 2. הסבר דין זה (איך הגרות חלה הרי אי''ז זכות)? מבואר באגרות משה שם שמסתבר שהוא זכות שרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל והמצווה שהם עושים זה מצווה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג''כ זכות מלהיות נכרים, יעוי''ש. בנוסף: אין לקטנים את היכולת למחות משייגדלו ולכן אין כלל מה לברר 3. בשו''ע יו''ד רסח- ז כותב; בין קטן שגיירו אביו בין שגיירו ב''ד יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעכו''ם. ומבואר שכל גר קטן יכול למחות כשיגדיל, אבל בשו''ת חת''ס יו''ד רנג' פוסק לא כך ולאחר שמביא את שיטות הראשונים שם כותב וז''ל ככל הדבר אני אומר בנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות דהרי''ף פסק לעולם אינו יכול למחות, ובה''ג שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ''פ בהביאוהו אבותיו אפילו לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לודאי שגם הרמב''ם סובר כן ורבים מהפוסקים בשיטה מקובצת פסקו דעכ''פ בנתגיירו עמו אינו יכול למחות ובהרא''ש לא מצינו שחולק להדיא א''כ אין ספק דהכי הילכתא. 4. ומפורש דעת החת''ס שאם נתגייר ביחד עם אחד מאבותיו אינו יכול למחות, ובמקרה דידן הרי התגייר ביחד עם אמו, וק"ו במקרה - שאביו יהודי א''כ לדעת החת''ס גם כשהוא גדול אינו יכול למחות, והוא הקטן יהודי כשר . 5. ודברי החת''ס הובאו להלכה בפת''ש יו''ד שם ס''ק ח, וכמה מגדולי האחרונים מביאים דבריו ופוסקים כמוהו יעוין במהרש''ם ח''ו קט', ובבית יצחק אבה''ע קט מביא ראיות כהחת''ס, וכן באחיעזר ג-כח פוסק כדברי החת''ס . 6. נראה שבנדון דידן הרי לדעת החת''ס אינו יכול למחות וגדולי האחרונים פוסקים כדבריו, ואף אי נימא כדעת השו''ע שיכולים למחות הרי כיון שלא ברור לנו שהם ימחו על הגירות כשהם יגדלו, א''כ בודאי שא"א לבטל/לפקפק בגירות בשופ"א. 7. בסיום יוער כי החלטה זו נוגדת את הנחיות נשיא ביה"ג בענייני גיור רשמי, ואת בג"ץ 5079/08 בצירוף בג"ץ 2448/09. על האמור לעיל עדיין לא נתנה החלטת בית הדין הגדול. לאור אמור ובמענה לשאלתך, לענ"ד אין מקום לפסול גיור של ילד או לעכב נישואין לכל הפחות עד לבירור בעניין לאחר גיל 13. כפי שהינך נוכח לראות לעיתים הדיינים אינם מסכימים לכך, וכמובן הכל תלוי בנסיבות הספציפיות. כמובן שדעת השו"ע היא כפי שכתב הרה"ג רון אל אהרן לפני.

שלום אני באה מרגע של הדרכת כלות וגישור ואני מתעניינת בלימודי טוענות רבניות, הבנתי שהלימודים אינם קלים והמבחנים קשים, ברצוני לשאול בבקשה 1 כמה זמן נדרש להשקיע בממוצע ביום ללימודים על מנת להצליח לעבור את המבחנים ולקבל תעודה (ברור שתמיד כדי להיות ממש טובים יש צורך בעוד ידע ולימוד כל החיים)? 2 כמה טוענות רבניות הכשרתם אצלכם במכון שקיבלו תעודה ורשאיות לעסוק בזה? תודה רבה

לימודי טוענת רבנית

הטוענות והטוענים רבניים מוסמכים/ות מכח תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א 2001. 

בהתאם לסעיף 2(א)(2) לתקנות הטוענים הרבניים,  נשים מחוייבות ללמוד במוסד חינוכי מוכר בכדי לקבל רשיון טוען רבני.

בית הדין הגדול קבע תבחינים להכרה במוסד חינוכי להכשרת טוענות רבניות. 

המוסד היחיד שעומד בקיטריונים להכשרת טוענות רבניות - הינו מכון ינ"ר. אין מוסד אחר בארץ המוסמך להכשיר טוענות רבניות ומוכר על ידי בית הדין הגדול "כמוסד חינוכי מוכר". 

אכן, הלימודים אינם קלים כמוהם המבחנים ונדרש להשקיע בכדי להגיע לרשיון טוענת רבנית. 

 

בהצלחה

 

רציתי לדעת האם אמירת המשפט "מקודשת כדת משה וישראל..." לבחורה ונתינת טבעת (מפלסטיק) בזמן שבו אין עדים אשר מקשיבים ורואים (היו 3 אנשים באזור אך בוודאות שאף אחד מהם לא יודע על מה מדובר) בגיל צעיר (לפני גיל 18) תקף כנישואין תקפים?

תשובה

<p><span dir="RTL">רוב העובדות בשאלת אינם ברורות, לרבות מה המעשה, מה אמרת/כיוונת בשעת הקידושין, שווי הטבעת ונושא העדים.</span></p> <p><span dir="RTL">השאלה אינה לפורום אלא לבתי הדין או לרבנים מוסמכים שיבררו הפרטים ובפרט את כוונתך והעובדות שבשעת המעשה. </span></p> <p><span dir="RTL">בקדושין לדעתך וכוונתך משקל רב מאוד, יש חילוק בקידושין - משאר קנינים, שבכל הקנינים המקנה והקונה יחדיו פועלים בחלות הקנין, שאף בקנינים שהם רק מצד המקנה או הקונה לבד גם בקנינים אלו פועל הצד השני בחלות הקנין בזה שהוא מתרצה, מאחר שבלא רצונו אי אפשר לקנין לחול. </span><span dir="RTL">אבל בקידושין אין האשה פועלת כלל בחלות הקנין, שהרי אמרה תורה כי יקח ולא כי תקח, אלא היא משוה נפשה כהפקר והבעל זוכה בה מעצמו</span><span dir="RTL">. ועיין בר&quot;ן </span><span dir="RTL">(נדרים דף ל&#39;.)</span><span dir="RTL"> </span></p> <p><span dir="RTL">לכן הסיטוציה חשובה ביותר בפרט שהשואל זה האיש ולא האישה. האישה היא&nbsp;&nbsp;המוגבלת יותר ככל שהיא מוגדרת כאשת איש.&nbsp;</span></p>

רציתי לדעת האם אמירת המשפט "מקודשת כדת משה וישראל..." לבחורה ונתינת טבעת (מפלסטיק) בזמן שבו אין עדים אשר מקשיבים ורואים (היו 3 אנשים באזור אך בוודאות שאף אחד מהם לא יודע על מה מדובר) בגיל צעיר (לפני גיל 18) תקף כנישואין תקפים?

תשובה

<p><span dir="RTL">רוב העובדות בשאלת אינם ברורות, לרבות מה המעשה, מה אמרת/כיוונת בשעת הקידושין, שווי הטבעת ונושא העדים.</span></p> <p><span dir="RTL">השאלה אינה לפורום אלא לבתי הדין או לרבנים מוסמכים שיבררו הפרטים ובפרט את כוונתך והעובדות שבשעת המעשה. </span></p> <p><span dir="RTL">בקדושין לדעתך וכוונתך משקל רב מאוד, יש חילוק בקידושין - משאר קנינים, שבכל הקנינים המקנה והקונה יחדיו פועלים בחלות הקנין, שאף בקנינים שהם רק מצד המקנה או הקונה לבד גם בקנינים אלו פועל הצד השני בחלות הקנין בזה שהוא מתרצה, מאחר שבלא רצונו אי אפשר לקנין לחול. </span><span dir="RTL">אבל בקידושין אין האשה פועלת כלל בחלות הקנין, שהרי אמרה תורה כי יקח ולא כי תקח, אלא היא משוה נפשה כהפקר והבעל זוכה בה מעצמו</span><span dir="RTL">. ועיין בר&quot;ן </span><span dir="RTL">(נדרים דף ל&#39;.)</span><span dir="RTL"> </span></p> <p><span dir="RTL">לכן הסיטוציה חשובה ביותר בפרט שהשואל זה האיש ולא האישה. האישה היא&nbsp;&nbsp;המוגבלת יותר ככל שהיא מוגדרת כאשת איש.&nbsp;</span></p>

בתביעת גירושין שיזמתי (הבעל הגיש בביהמ"ש פירוק שיתוף) עקב בעיות אלימות במשפחה, הדיינים פסקו לי מזונות זמניים ושלחו אותנו לסיים את חלוקת הרכוש ורק לאחר מכן גט וכתובה. הבעל אינו משלם 6 שנים מזונות כלל והעלים את הרכוש כך שאני תקועה. העסק הועבר על שם בת זוגו ועוד נכס שמכר ואין לי כסף לחוקר פרטי. מה לעשות? כיום פניתי לסיוע המשפטי אך לא מסבירים לי מה זכויותי. מבקשת לשאול בעניין חסוי למייל האישי של הרב.

תשובה

לגבי מזונות שאינך מקבלת שש שנים: עשית טעות גדולה שלא פעלת משך השנים - לגבייתם, אמנם פסק הדין לא מתיישן בזמן קצר,  אבל לגבות למעלה משנתיים רטרואקטיבי, קיימת בעייה משפטית .

כיום גשי לגבותם במסלול מזונות בהוצאה לפועל, להקלה על הזוכות תוקנן -  כללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות) שמקלים ביותר את הליך גביית המזונות מהחייב, גביית המזונות כוללת אמצעים רחבים לקבלת מידע מהחייב. 

מסלול המזונות הינו מסלול ידידותי לזוכה ופועל לטובתה ולכך הוקם, תפעלי למימוש זכויותייך. 

לגבי בית הדין יתכן ששלח אתכם לסגור את נושא הרכוש בכדי שהוא יוכל לדעת לאחר פסק הדין בנושא הרכוש בכרעה המקבילה,  מהן זכויותייך מכח הכתובה. 
 

שלום אני אב לילד בן 7 מגרושתי אברך כולל שברוך השם משתדל ללמוד כל היום לאחר זוגיות קצרה התגרשתי וגורשתי לקחה איתה את הילד ופשוט טיילה איתו בכמה כתובות ברחבי איזור המרכז בשלב מסוים היא התחתנה ועברה מאיזור המרכז לאיזור הצפון כאשר פניתי לבה"ד לאחר כמה דיונים בה"ד אישר לה להשאר בצפון ואף הטיל את כל נטל הנסיעות רק עלי לאחר תקופה מסויימת שוב קמה גרושתי והרחיקה עוד צפונה מרחק של 170 ק"מ ממקום מגורנו לפני הגירושין לצערי כאשר פניתי לבה"ד וטענתי איך יכול להיות שהאם ממשיכה לעבור דירות ואף עושה זאת באמצע שנת הלימודים של הילד ללא כל התיעצות או הודעה מוקדמת ביה"ד פסק כי זכות האם לעבור לאן שתרצה ....יודגש כי בכל המעברים האם לא עידכנה לא אותי ולא את רשויות הרווחה שמטפלים בה ולא את בהי"ד לצערי לא רק במישור של המעברים האם עושה כרצונה בני סובל ממחלה גנטית מסוכנה שמצריכה טיפול תרופתי יום יומי ופניתי לבה"ד שייחיבו את האם לטפל בילד שכן מעבר לטיפול התרופתי הוא חייב גם מעכב רפואי צמוד מה שהאם מעולם לא עשתה פניתי עשרות פניות לבה"ד ואף צירפתי מסמכים מתאימים אך האם תמיד מתחמקת בתירוצים שונים ולבה"ד נוח לקבל את טענותיה שכן יש לה כושר שכנוע לא מעלמא הדין (!!) לאחרונה ביה"ד הואיל בטובו להתייחס לטענותיי וכתב כי בני הזוג יתאמו ביניהם את הטיפול בילד וזאת לאחר שבי"ד יודע שאין שום תקשורת אפילו לא מינימאלית בין ההורים יצא שכרגע חוץ מטיפול תרופתי הילד לא במעכב והדבר מהווה פיקוח נפש (לצערי אחותי נפטרה בדמי ימיה מהמחלה המדוברת) ישנם עוד הרבה עובדות מקוממות בעלה של גרושתי בכמה מקרים הכה את בני ולאחר התייעצות שלי עם דעת תורה הדבר הובא בפני גורמי רווחה ומשלא נפסק אף בפני גורמי החוק וישנם עוד ועוד מעללים של הגברת שאלתי היא מאחר ואני אברך כולל נשוי בשנית וכל כספי מחולק 50 אחוז לבני ו50 אחוז ליתר בני משפחתי וכל זמן פנוי שיש בחיי אני מבלה בדרכים בכדי להחזיר את בני לביתו שכן גרושתי החליטה כי אינה רוצה להסיע אותו ברכב וכי היא שולחת אותו כחבילה באוטובוס בני תחנן בפני כי אינו רוצה בכך וכך יוצא שהיא שולחת באוטובום מרחק של 170 ק"מ שעתים וחצי נסיעה ואני נוסע להחזיר מה אוכל לעשות מול המצב פניתי לסיוע המשפטי אבל עורכי הדין לא ממש מעוניינים לעבוד לנוכח הסיבוך שבתיק וכל כמה חודשים הסיוע מחליף לי עו"ד שלא רוצה לעבוד בעו"ד שלא רוצה לעבוד בינתיים מי שסובל זה הילד שלי הוא אומר לי במפורש שהוא רוצה לעבור לגור אצלי בזמן האחרון לאחר האלימות כלפי בני ובנוסף שגילתי ירידה חדה ברוחניות אצל גרושתי כגון טלפון עם אינטרנט שהיא מאפשרת לבני לראות בו סירטונים וכן נסיעות שלה עם בעלה והילדים לחוף מעורב וכן השתתפותה עם בעלה והילדים באירועים מעורבים ועוד התעורר רצון משותף שלי עם אשתי להעביר את הילד למשמורתי בררנו מול עורכי דין אך לתיק כזה צריך מישהו טוב שדורש סכום שאין לנו מה כבודו מציע לעשות ?

תשובה

שמיעת הילדים -בעניין משמורתם

המחלוקות הקשות ביותר בהם עוסקים בעלי המקצוע מתחום המשפחה, הינן בנושא הילדים.  הורה הסבור כי ההורה השני פוגע בילדים פיזית או נפשית, או  כי ילדיו אינם מעוניינים לפגוש את ההורה השני, יתקשה להתפשר ולפגוע בנפש ילדיו אם הוא חושש/ת מתוצאות המפגשים.   נייר העמדה יעסוק בקונפליקט המשפטי:

 

שבין; הדעה ש"לא לערב הילדים", הנובעת מהגישה שהילד כלל אינו מבין הסיטואציה, ולכן יש חשש שיאמר וידקלם את מה שיאמרו לו, ובית הדין/המשפט,  יתקשה  לברור מדברי הילד מהם דבריו ורצונותיו באמת ומה הוא מדקלם. ייתכן כי גם עצם ההופעה בבית הדין/המשפט עם המתיחויות שבמסדרונותיו והמעמד בו הילד 'נחקר' ומתבקש לבחור בין הוריו כלל אינם טובים לילד, ועלולים לגרום לו לבלבול ורגשות אשם. ומנימוקים אלו רצוי להחליט בענייניהם של הילדים מעל לראשם.  

 

 לבין; הדעה שהילדים צריכים להישמע, הנובעת מהאמונה וההבנה שהילד יודע מה הטוב בשבילו, שהילד מכיר הכי טוב את הוריו ואת יחסיו עם כל אחד מהם והוא שיצטרך, בסופו של יום, לחיות עם ההחלטה . דעה זו גם נשמעת  ע"י הורים המעוניינים ודורשים במפגיע שהילדים יישמעו בפני הערכאה השיפוטית,  מכיוון שלדעתם נגרם להם עוול כאשר הדיינים/השופטים רואים בהם שלא בצדק כגורמים להפרעה וכמסיתים כנגד הסדרי הראיה הקיימים,  והם מבקשים מהדיינים שיזמינו הילדים וישמעו מהם את דעתם.

הדיינים, בדרך כלל,  מתנגדים לשמיעת הילדים מהטעמים שהוזכרו לעיל.

 

לאור הקונפליקט הנ"ל, האם ניתן לדרוש את שמיעת הילדים בבית הדין?

 

להאיר אובייקטיבית, ייתכן גם  כי שופט או דיין שדן בשמות או במספרים ואינו רואה את הילד ואת אופיו, יתקשה להבין את המצב כפי שהוא באמת ובבואו לדון, לא יתחשב בכל הצדדים, ובכך עלול להיגרם עוול לאחד ההורים ו/או לילד. למשל במקרים של ניכור הורי, ישנם ילדים אקטיביים והחלטיים שנוטלים מיוזמתם צד בסכסוך שבין ההורים, הם נוטלים צד בהגנה על האם או על האב מבלי שאותו הורה עושה דבר וחצי דבר כדי לגרום לכך.   ולכן במקרה של ניכור הורי לא ניתן להכריע ללא שמיעת הילדים על ידי השופט, וכל חוות דעת, במקרה כזה,  תהיה עדות התרשמות מכלי שלישי שאינה בהכרח תואמת הליך משפטי.

 

 

הכלל (הלכתית)

 

לילדים, כבעלי דין, זכות להישמע בפני בית הדין הרבני ולהביע את רצונותיהם האישיים ואת דעתם, טרם קבלת כל החלטה בעניינם.   דברים אלו עלו והיו במקורות חז"ל כדבר יסודי - עוד טרם האמנות לזכויות הילד - האזרחיות.   ציטוט מהחלקת מחוקק סימן פב ס"ק ט: "... ויש ליישב בדוחק כשהבן אינו רוצה להיפרד מאמו יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים.   גם הבית שמואל סימן פב ס"ק ט כותב:  והבת אצל אמה - רש"י פי' בת אצל אמה היינו אין כופים אותה להיות עם האב או אצל קרובים.   מזה מדייק בתשובת מהר"ם פדוא"ה אם רצונה להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה.   רצון הילד כקובע בעניין משמורתו חוזר על עצמו כדבר פשוט ומחייב במספר מקומות בדברי הפוסקים, קיימות השלכות למזונות אך לא ניתן לכפות הילד כנגד רצונו.

 

גיל שמיעת הילד על ידי בית הדין לפי דין תורה

 

בשו"ת מהר"ם פדואה סימן נג, מגדיר מהו הגיל שבו אנו קשובים לרחשי ליבו של הילד וזו לשונו:     

          "א"כ תלוי בדעת ובחכמת הבת ונוכל לומר כשהגיעו לפעוטות שמיקחן מקח וממכרן ממכר דיש להן דעת גדולות.   כלומר בדרך רגילה שילד או נער רשאי לרכוש דברים כדבר שבשגרה. (השוו:  לסעיף  6 לחוק הכשרות המשפטית)   גם בשו"ת משנה הלכות חלק יד סימן צה כתב על דין הגמ' שהבת אצל אמה לעולם:  "בת אצל אמה היינו אין כופין אותה להיות עם האב או אצל קרובים ...  אבל אם רצונה להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה... והנה כל זה אפילו קודם שבגרה אבל לאחר שבגרה .... אבל אם רצונה להיות אצל האב עם אחיה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה וכל זה קודם שבגרה אבל לאחר שבגרה לית מאן דפליג שאם רצונה להיות אצל האב שאין כופים אותה אצל האם ואדרבה זה כבודה".

ההתחשבות ברצונם של הילדים באה לידי ביטוי גם בפסקי דין רבניים,  (פד"ר ח"א עמ' 60, בפד"ר ח"ז עמ' 30, ובפד"ר ח"ב עמ' 299 ) בהם דנו בחיוב מזונות לילדים שאינם רוצים להיות אצל אביהם או אינם רוצים כלל קשר עם אביהם.   נקודת המוצא באותם פס"ד שלילד יש זכות להביע את דעתו ואין ביה"ד כופה בניגוד לרצונו. כל הדיון ההלכתי באותם מקרים נסוב סביב שאלת חיוב האב במזונות אך אין כלל פקפוק ביחס לזכות הילד להביע את דעתו. 

 

פרופ' א' שאקי ז"ל ב"עיוני משפט" ט' (תשמ"ג ד' 59-120)- במאמרו;  "עיון מחדש בטיבה של זכות ההורים למשמורת ילדיהם הקטינים"- כתב כי מגיל 10 ועד גיל 16 זוהי "תקופת ההבחנה של רצון הילד", אולם נראה מהאמור להלן כי על פי דין גם בגיל מוקדם יותר יש צורך  לשמוע הילד ובאופן ישיר על ידי הדיינים בכדי להכריע בעניינו או כדי לקבוע כי אחד ההורים הוא הפוגע בהסדרי הראיה.

 

 

חובת בית הדין לשמיעת הילדים

 על פי הוראות חוקי היסוד והדין האזרחי

 

בעוד שע"פ ההלכה יש לילדים הזכות להביע דעתם, הרי שע"פ החוק במדינת ישראל, מחויב ביה"ד לשמוע את הילדים. חובה זו נובעת מאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שאומצה בישראל בשנת 1991, ובה נאמר: "בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם הן ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאליים ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מנהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הקטין שיקול ראשון במעלה".

עפ"י האמנה, ההתחשבות ברצונו של קטין ומתן משקל לדעותיו, הינה מרכיב חשוב בקביעת טובת הקטין. כאמור בסעיף 12 לאמנה, המציין כי:

"1. מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.

2. למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מינהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים, בצורה המתאימה לסדר הדין שבדין הלאומי”.

 

השופטת דורנר  (ברע"א 4575/00) בהסבירה מהם המשתנים שעל ביהמ"ש לבחון במסגרת טובת הילד והענקת משמורת לאחד מההורים, כתבה: "בהקשר זה יתחשב ביהמ"ש בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים. ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שאינו בעל משמורת .... אמות מידה אלה ישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה".

 

גם הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום ילדים והמשפט (ועדת רוטלוי) קבעה כי טובת הילד מורכבת ממכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד: "הזכויות הצרכים והאינטרסים יישקלו לאור רשימת גורמים רלבנטיים לחייו של הילד כגון: רצונו, גילו, קשריו ויחסיו עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות בחייו וכיו"ב'.  לכל אחד מגורמים אלה יינתן משקל בשקלול הסופי של טובת הילד, כאשר המשקל של אותו גורם עשוי להשתנות על פי סוג ההחלטה שבנדון, או גילו וכשריו המתפתחים של הילד". בפרק הדן בעקרון טובת הילד מציעה הועדה כי בעת קביעת טובתו של ילד מסוים, יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו עפ"י מספר גורמים משתנים, כשהראשון שבהם הוא רצון הקטין, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון. גורם נוסף שייבדק, בין היתר,  הוא קשריו ויחסיו של הילד עם הוריו ואנשים משמעותיים בחייו, גורם שאף הוא חשוב מאד, ויוכל להתברר רק ע"י שמיעת  הילד.

 

 

 

 

הזכות החוקתית של הילד

זכותו להביע את רצונו שבית הדין ישמע אותו באופן ישיר

 

זכויות הקטן תוארו בלשון ציורית בפסק דין בע"א ‎6106/92;  "... קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש - גם אם איש קטן בממדיו.  ואיש, גם אם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול".

זכות העמידה, הטיעון והביטוי הוכרו כזכויות יסוד, שהתעלמות מהן, בכל ערכאה שהיא פוגעת בכשרות ההליך.   לאור העובדה כי זכות הילד להישמע הינה חוקתית אזי ברור שאי שמיעת הילד הינה פגיעה קשה בזכויות הקטין וגוררת בטלות החלטות במידה ובית הדין יסרב קטגורית לשמוע ילדים, ללא הנמקה ונסיבות חריגות.  בוודאי אם יקבל החלטות אופרטיביות ללא שמיעת הילדים הרי שיתכן שהחלטותיו לפי הדין ולפי החוק דינם להיבטל.

 

הוראות תקנות סדר הדין האזרחי

בתקנה 258לג2. לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבות את בית המשפט למשפחה נקבע;   "בית משפט הדן בתובענה.......הנוגעת לילד, ייתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן – שמיעת הילד) וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד, אלא אם כן החליט בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה".  בתקנה 258לג6 נקבע;   "בחר הילד להשמיע את דבריו לפני שופט, רשאי השופט להחליט לשמוע את הילד בנוכחות עובד יחידת הסיוע או עובד אחר של בית המשפט; בית המשפט יערוך תרשומת של עיקרי דבריו של הילד".

 

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים

בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים התשנ"ג (1993); שהן לע"ע המחייבות את  סדרי הדין בבתי הדין הרבניים,  קיימת לקונה בעניין שמיעת הילדים.   התקנות לא תוקנו ולא הותאמו משנת תשנ"ג, כך שאין ללמוד מחוסר הכתיבה בעניין כהסדר שלילי, הואיל וההלכה דורשת את ההתחשבות ברצון הילד וכן את שמיעת בעל הדין באופן ישיר על ידי הדיין. לכן ניתן להקיש מהתקנות האזרחיות2לדרישות ההלכתיות שקדמו להם - לעניין סדר הפעולות בשמיעת קטין.

התנהלותם בפועל של גדולי הדיינים

נראה להזכיר את דברי הגאון הרב שלמה שאנן זצ"ל , דבריו פורסמו בביטאון משפט צדק 3; (שבט תשע"ה 2/15) בראיון שנערך עמו; 

ש. כטו''ר הגשנו הרבה פעמים בקשות לשמיעת הילדים והדבר נדחה.  בבית המשפט ישנן תקנות ברורות בעניין?    ת. "ברור שלהביא ילדים לביה''ד זה לא חינוכי. ישנן צעקות,  בכיות,  קללות וכו', וצריך לנהוג בחכמה, להיפגש איתם במקום אחר. הרבה פעמים הפגשתי ילדים אצלי בבית. אחד הדיינים בהרכב איתי היה קונה לילדים מיני מתיקה וישבנו עם הילדים. צריכים להיות יצירתיים".

ש. אולי כדאי לקבוע כללים ברורים בעניין?  

  ת. "הכל לפי העניין.  יש לעיתים חובה ויש שלא. כתוב בתוספתא "טובתו של נער מי מחל? שיעבודו מי מחל?   צריך שיקול דעת. וכמובן מחוסר זמן, עדיף לשלוח למומחים שיכולים להקדיש שעות לילדים".

הדברים דומים גם לדברי הגאון הרב שלמה דייכובסקי שליט"א שפורסמו ביטאון משפט צדק  מס' 4 כסליו התשע"ו דצמבר 2015:

"ש. בבתי המשפט, תקנות סד''א מחייבות לשמוע את הילדים, אבל בבתי הדין כמעט ולא קורה ששומעים ילדים, מדוע?

  ת. לא בריא להביא את הילדים לביה''ד כיוון שמקבלים הכוונה מוקדמת מהאבא או מהאמא עד כדי שאפשר להרגיש שהילד מדקלם. אפשר היה לשמוע את קול האב או האמא מתוך גרונו של הילד, זה משגע את הילד ומסבך אותו מה שהוא עובר לפני כן ובעיקר מה שעובר אחרי כן. מכיוון שאמר את מה שאמר הורגים את הילד הזה, זה הורג אותו לפני שאמר וזה הורג אותו אחרי כן על מה שאמר, על כן כשצריך לשמוע את הילד עם הזהירות הכי גדולה ולא באולם ביה''ד. אצלנו המומחה לשמיעת ילדים היה הרב שרמן....." 

 

איך עושים את זה, פרק שמיעת הילדים

מתוך תקנות סדר הדין האזרחי (ההדגשות אינן במקור):

 

פרק כ'2: השתתפות ילדים

258לג1. (א) בפרק זה, "עובד יחידת הסיוע" – עובד סוציאלי או פסיכולוג מיחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, אשר עבר הכשרה לשמיעת ילדים בבית המשפט.

            (ב)        הוראות תקנה258א יחולו גם על פרק זה.

258לג2.  בית משפט הדן בתובענה כאמור בתקנה 258ז(3), (6), (10) או (12) הנוגעת לילד, ייתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן – שמיעת הילד) וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד, אלא אם כן החליט בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה.

258לג3. (א) בית המשפט יורה בקדם המשפט על שמיעת הילד ויפנה את הוריו ליחידת הסיוע בטופס 26ד שבתוספת הראשונה, אלא אם כן החליט כאמור בתקנה 258לג2 כי הילד לא יישמע; לטופס יצורפו דברי הסבר המיועדים לילד ולהוריו על הליך שמיעת הילד ומטרתו.

            (ב)        בלי לגרוע מהוראת תקנת משנה (א), רשאי בית המשפט להחליט על שמיעת הילד בכל שלב של הדיון.

258לג4. (א) הילד ישמיע את דבריו לפני השופט הדן בעניין או עובד יחידת הסיוע בהתאם להוראות תקנות אלה.

            (ב)        בית המשפט ישמע ילד שגילו שש שנים לפחות, וכן ילד שטרם מלאו לו שש שנים אם ראה בית המשפט לנכון לעשות כן, במקרה שבו אחיו הגדולים של הילד הוזמנו להשמיע את דברם או מטעם אחר.

            (ג)        ילד יישמע בלא נוכחות הוריו או באי כוחם.

            (ד)        ילד יישמע ככל הניתן בנפרד מאחיו, ורשאי בית המשפט או עובד יחידת הסיוע, לפי העניין, להחליט על שמיעת כמה אחים יחדיו.

258לג5. בפגישה עם עובד יחידת הסיוע יסביר העובד לילד, באופן המותאם לגילו ולמידת בגרותו, על זכותו להישמע לפני השופט הדן בתיק או לפני עובד יחידת הסיוע לפי בחירתו של הילד, על מטרת השמיעה, אופן התנהלותה ועל כללי החיסיון והגילוי שיחולו על הפגישה ועל השמיעה, לרבות לפי תקנה 258לג9; כן יסביר העובד לילד כי הוא רשאי לוותר על זכותו להישמע או לבחור להעביר את דבריו לשופט בכתב או באופן אחר באמצעות עובד יחידת הסיוע.

258לג6. בחר הילד להשמיע את דבריו לפני שופט, רשאי השופט להחליט לשמוע את הילד בנוכחות עובד יחידת הסיוע או עובד אחר של בית המשפט; בית המשפט יערוך תרשומת של עיקרי דבריו של הילד.

258לג7. בחר הילד להשמיע את דבריו לפני עובד יחידת הסיוע, יעביר העובד לבית המשפט תרשומת של הדברים שהילד ביקש למסור לבית המשפט, בצירוף התרשמותו המקצועית של העובד לגבי התנהגותו ומצבו של הילד בעת השמעת הדברים.

258לג8. התרשומת של בית המשפט או של עובד יחידת הסיוע וכן דברים שהילד מסר יישמרו בכספת בית המשפט ויהיו חסויים בפני כל אדם, למעט בית המשפט שלערעור; בית המשפט ששמע את הילד לא יפרט בהחלטתו את דברי הילד, אלא אם כן הסכים הילד לגילוי הדברים, כולם או חלקם, ובית המשפט מצא כי יהיה בגילוי כדי לקדם את טובת הילד.

258לג9. השופט ימסור את עיקרי ההחלטה הנוגעים לילד ליחידת הסיוע והיא תמסור אותם לילד, באופן המותאם לגילו ולמידת בגרותו, לרבות על ידי זימון הילד והוריו ליחידת הסיוע.

258לג10. (א) הוגשה לבית המשפט תובענה לאישור הסכם בעניינים האמורים בתקנה 258ז(3) ו-(6), תשלח מזכירות בית המשפט להורי הילד דברי הסבר על חשיבות שמיעת הילד בעניינים שבהסכם הנוגעים אליו, לפני הבאת ההסכם לאישורו של בית המשפט; היו ההורים מיוצגים על ידי עורך דין, יישלחו דברי ההסבר לעורך הדין וזה יעבירם להורי הילד.

            (ב)        במעמד אישור ההסכם, יברר בית המשפט אם נשמע הילד, ואם ראה בית המשפט כי יש צורך בשמיעת הילד, רשאי בית המשפט להפנות את הורי הילד ליחידת הסיוע כדי שתיתן להורים מידע והדרכה לגבי שמיעת הילד והדרכים לממשה, לרבות על ידי הזמנת הילד ליחידת הסיוע.

258לג11. הגיש בן זוג בקשה ליישוב סכסוך לפי תקנה 258כ או הפנה בית המשפט את בעלי הדין ליחידת הסיוע מיוזמתו לפי תקנה 258יט, רשאית יחידת הסיוע בהסכמת שני הוריו של הילד להזמין אותו להישמע לפניה; על דברי הילד יחולו הוראות החיסיון החלות על דברים הנאמרים ביחידת הסיוע, בכפוף לאמור בתקנה 258יט1(ב) ובסעיף 3א לצו בית המשפט לענייני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו-1996.

258לג12. אין באמור בתקנות אלה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשמוע ילדים בכל הליך אחר המתנהל לפניהם, לפי כל דין.

 

סיכום:

קיימת לקונה מובנית בנושא שמיעת הילדים, גם בפועל כאשר יש תקנות ברורות הילדים לא נשמעים כסדר, במשוואה של  יתרון  הצדק  בין שמיעת בעלי הדין וזכות הביטוי של  הילדים אל מול הנזק מעצם הופעת הילדים,  נראה שגוברת שמיעת הילדים כבעלי דין.

בשעת הצורך ניתן משפטית לדרוש  את שמיעת הילדים על ידי בית הדין או בית המשפט.   נראה כי יש לקבוע שופט משפחה או דיין המיומן לכך ומקום אחר שאינו בית המשפט/הדין,  בפניו ישמעו הילדים.

השופט יתרשם ישירות מיחסי הגומלין שבין הילדים להורים, שמיעת הילדים בעניין משמורתם והכרת אופיו של כל ילד ומעלותיו הייחודיות יוכלו לתן בידי השופט או הדיין התרשמות ברורה לגבי המשך הטיפול בתיק.

השופט יוכל להשתמש בכלים חזקים יותר כנגד הורה או הורה לשעבר שמסית את הילדים כנגד ההורה המשמורן או בן זוגו וזאת לאחר שיבחן הדברים ויתרשם כמומחיותו מאותות האמת והשקר באופן בלתי אמצעי.

 

 

התבקשתי לתת חוות דעת מקצועית מאישה שהייתה אצלי בייעוץ זוגי יחד עם בעלה. להבנתי היא הולכת לתהליך משפטי של גירושים. היו אצלי מס' מפגשים מועט. מה אני צריך לדעת בעניין זה? ממה צריך להיזהר? אשמח לעצה בעניין הן מהצד האתי והן מהצד המשפטי.

תשובה

רקע

סוגי הזוגות המגיעים בבקשת עזרה ליועץ הנישואין נחלקים לשניים:

 

הסוג הראשון:  זוגות המגיעים מתוך מסגרת של חיי משפחה תקינים. במצב זה בני- זוג פונים מיוזמתם ליועץ לצורך ליבון בעיות נקודתיות מסוימות.  זוגות אלו, בדרך כלל  פתוחים אחד כלפי השנייה וכלפי היועץ, ומשתפים פעולה  בניסיון משותף להגיע לתוצאות אפקטיביות שישפרו את חיי הנישואין והמשפחה. על  הצדדים לא מרחף הליך משפטי וקיימות הסכמות רחבות בין הנועצים עצמם.

 

הסוג השני:  בני זוג הנמצאים בהליך משפטי, ופונים ליועץ בהפניית בית הדין כשהמטרה היא לבחון את ההיתכנות להמשך קיום חיי נישואין.   מטרת הייעוץ, בסוג זה מתן חוות דעת לבית הדין.  הצדדים חשדניים באמירותיהם, בהחלט יתכנו מקרים  שכל הסכמתם לייעוץ הינה טקטית, במטרה להציג רצון לשלום בית לתועלת משפטית (כגון כתובה, מזונות, דחיית תביעת גירושין למטרות סמכות או סחיטה) וסביר שטרם הפגישות הצדדים מתייעצים עם גורמים משפטיים.

 

במקרים כאלו יידרש יועץ מקצועי  לאינדיקציה מלאה, לרדת לשורשו של סכסוך, וליתן לבית הדין חוות דעת מקיפה בעניין הגורמים לסכסוך וכנות הצדדים. 

 הפניה ליעוץ בהסכמת הצדדים

יש לציין כי זוגות מן הסוג השני יופנו לייעוץ רק "בהסכמת הצדדים" שכן בית -הדין אינו יכול לכפות הליך יעוץ על צד שאינו מסכים לכך.  חוות דעת של יועצים מקצועיים נשמעת ומתקבלת כנאמנת בבית הדין, מדין אישה או שכנים ולעיתים ככל שיש אבחנה קלינית גם מדין, "אין אומן מרע אומנותו". על כן יועצים יכולים בחוות דעתם להכריע הליך לכאן או לכאן, על חיי הנפש הכרוכים בכך .

ביה"ד נמנע מלהסתמך  על חוות דעת, כאשר הוא מתרשם כי היועץ אינו פרקטי

בית הדין נמנע מלהסתמך על חוות דעת של יועץ אמין ומקצועי, כאשר הוא מתרשם כי היועץ אינו פרקטי.   בתיק 810538/2 מתאריך28/04/2011 ,  פסק  בית הדין הגדול ע"י הגרח"י רבינוביץ' שליט"א: 

   "האמת נראית מתוך הדברים כי בני הזוג היו במשך שנים בטיפול, מה שמראה על בעיה יסודית בתפקוד הזוגי. האישה סירבה שיועצת הנישואין תעיד בפני ביה"ד מהסיבה הפשוטה,  משום שלעיתים אנשי מקצוע מאמינים יותר מדי בפתרונות שלהם, כאשר ללקוחות לפעמים נמאס לפעול לפי תוכנית כזו או תוכנית אחרת, ואדרבא הם מעוניינים בחיים פשוטים ושגרתיים בלי להיות כפופים כל העת להליך טיפולי כזה או אחר, ולהנחיות של אנשי מקצוע.   ככל הנראה בשלב מסוים האישה מאסה בחיים שמלווים בטיפול תמידי של אנשי מקצוע והחליטה לפנות לאפשרות של גירושין. ולפיכך יובנו גם הפעולות שנעשו סמוך להגשת תביעת הגירושין, דהיינו השהיה המשותפת במלון, תכנון נסיעה לחו"ל, הסכמה לטיפולי פוריות, כל הדברים הללו נעשו משום שהצדדים היו בטיפול ואחת ההנחיות הקבועות של המטפלים היא לשמור על סדרי חיים תקינים, ולחיות כאילו אין משבר".

 

מתוך כך אנו מבינים כי בית הדין מתייחס ליועצים כגורם מקצועי וטיפולי מחד וכגורם מכריע,  מאידך כשם שרופא לא יאמין בריפוי לנפטר, כך גם מצופה מהיועץ שיהיה אובייקטיבי, ובמידה שאין פתרון ייעוצי,  יהווה גורם הכרעה מקצועי.

 

כך שלמעשה היועץ הופך להיות מעין דיין – זוטא, ואמור ליתן לבית הדין את הכרעתו, האם יש סיכוי או אין סיכוי לשלום בית. במידה וקיים סיכוי, מהם הדרכים לקיום חיי המשפחה, ובמידה ואין סיכוי, האם יש אשם במצב שנוצר, מי מהצדדים משתף פעולה ומי מראש סירב לשתף פעולה.

 

כאשר על פי חוות הדעת של היועץ  נראה כי יש סיכוי לשלום בית, יתכן כי בית - הדין יורה על דחיית תביעת גירושין. 

 במקרה שעל פי ניסיונו תהיה המסקנה כי  הצדדים שהופנו אליו "שניהם מעוניינים בגירושין ואינם כנים בטענותיהם לשלום בית וכל דיבורם הינם דיבורים  רק מן השפה ולחוץ" יוכל  בית - הדין לחייב הצדדים להתגרש זה מזו. (ע"פ דברי רבנו ירוחם מישרים, חלק ח נתיב כג).

חיוב בגירושין בהסתמך על חוות דעת יועץ

במקרים בהם צד אחד מעוניין בפירוד סופי ומוחלט והצד השני מעוניין בשלום בית, אזי  חוות דעת היועץ תכלול את המרכיבים הבאים: א. האם יש סיכוי לשלום בית.  ב.  התרשמותו לגבי האשם במצב שנוצר. ג. מתן חוות דעת לבית הדין לגבי המשך ההליך, בעיקר לפי אופי המידיינים.  חוות דעתו של היועץ תהיה מכרעת לבירור הטענות ולחיוב לגירושין.

 

חו"ד של יועץ מומחה כי צד לנישואין מאס בצד שכנגד עקב נסיבות מוצדקות וכי ע"פ דעתו אין שום סיכוי כי הוא יחזור לשלו"ב, ובית הדין יאשר ויתרשם בעצמו כי חו"ד נכונה, יתכן שע"ס חווה"ד בית הדין יחייב הצד שכנגד בגירושין. ראו בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית הדין הגדול, (תיק מספר 819158/3) כותב הגר"ח איזירר שליט"א  בסוף דבריו:

 

" רציתי לציין שבשנת תשכ"ט י"ל ספר עזרת כהן להראי"ה קוק זצ"ל מכת"י ובו פס"ד מקיף שיש חיוב גט במאיס עלי כשאינה בחזקת משקרת. ואמר לי מו"ר הגר"י כהן אב"ד ירושלים כי אילו היה הפס"ד ידוע לדייני בתי הדין בשנים תשטו-תשכט היו סומכים עליו ולא מתלבטים".  על פסק דין זה הסתמכו הגאונים הגר"ש שאנן זצ"ל ועמו הדיינים  שטסמן ובר אור שליט"א בתיק 369695/1 מיום 18/12/11  וחייבו בגירושין על סמך חוות דעת מפורטת של יועצת הנישואין.

 

לסיכום: עבודת יעוץ הנישואין הינה מלאכת מצווה לשימור ערכי המשפחה ולפתרון בעיות בתוך המשפחה.  מתוקף עבודתו יועץ – הנישואין נחשף למידע רגיש, להתלבטויות ולאמירות שיכולות לחשוף בפניו את טיבו וטבעו של הנועץ. כפי שראינו, יתכן שיועץ הנישואין יידרש לחות דעת בעניין תביעות שיהיו מונחות בפני בית הדין. ברוב המקרים אף לא ניתן למנוע מבית – הדין ליתן צו למסירת מידע מגורם מקצועי, (יועץ נישואין, עו"ס, פסיכולוג, רופא) בשם חובת החיסיון. ראו נא: בפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 פרק ג' ראיות חסויות סעיף 50 א. שאם "...בית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה, בית המשפט, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות" ועל היועץ ליתן חוות דעת המשקפת את המציאות.

חוות דעת חסרות

בפסיקה  ההלכתית קיימים גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום, כגון: "לא מקרבים – ולא מרחקים" במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקיים בין הצדדים שלו"ב אך במקביל אין עילה מוגדרת לחיוב או כפיית גט.

מתוך תיק 577794/1 ביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשון התשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א:   

 "מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.  תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'.  לאור האמור נפסק: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".

הדוגמה המתוארת, (פסה"ד המצוטט, ניתן לאחר 3 שנים של  דיונים רצופים) ממחישה את המגבלה שיש לבית הדין לתת פתרון לכל בעיה. ועד כמה אנשים ששניהם צודקים יכולים לבלות את חייהם עם תחושת צדק שתקנן בהם לעד, ללא שום פתרון מעשי להמשך החיים.

יכולת בית הדין לדחות טענות במידה ואחד הצדדים מסרב לפנות ליעוץ

הכלים המשפטיים העומדים לרשות בית הדין הינם ברורים ומוגדרים:  עדויות, ראיות, הוכחות, כל אחד מהכלים הינו כלי ראייתי ועליו לעמוד בכללי הראיות ההלכתיים/חוקיים ואינו כלי התרשמותי, ליועץ לעומת זאת כלים התרשמותיים נוספים אשר בכוחם לפתור את הסכסוך ולהגיע לעמק השווה.

ביה"ד מודע לכך ורואה בהתנגדות לייעוץ נישואין, כהתנגדות לבירור האמת ולהוכחת תביעה מה שיתכן ויוביל לדחיית התביעה.

על חשיבות חוו"ד של היועץ נלמד מהמקרה המתואר ע"י בד"ר נתניה בתיק 278928/3 (17/07/2011) בהרכב אב"ד הרה"ג שלמה שפירא שליט"א, ציטוט חלקי מתוך פסה"ד:

 "בית הדין רצה להפנות את הצדדים לייעוץ נישואין וגישור, אך שני הצדדים כל אחד מטעמיו עימו, סירב ללכת לייעוץ וגישור שיביא להמלצות אפקטיביות. הבעל אינו מודע (או עושה עצמו כמי שאינו מודע) למעשיו, ולפגיעה שפגע באשתו במשך השנים. ולכן מנסה לכפות עליה שלום בית על ידי פניה לרבנים,  ובדרישתו שבית הדין ישלח הצדדים ליועץ שיורה להם איך ישובו לשלום בית, וללא כוונה להיות פתוח לתובנות היועץ והמלצותיו, באם לא ימליץ כרצונו.

כאשר בית הדין שולח הצדדים ליעוץ, יש תועלת בדבר משני טעמים:

1. הייעוץ והגישור מחדד עמדות הצדדים ומצריך הצדדים באם הם באים בנפש חפצה לבחון היכן הם עומדים ולהגיע להחלטה טובה ומושכלת בעצמם.   גם אם הצדדים לא מסכימים ולא מגיעים לתובנות משותפות, בית הדין יכול להסתמך על חוות דעת היועץ;.          
2. התועלת הנוספת הינה בירור הקורה באמת בין הצדדים. שהרי קיום הייעוץ הניטראלי גורם לצדדים לספר האמת, אף את האמת שנראית להם, ובמקרה זה אפשר לסמוך על חוות דעת היועץ לבירור האמת.

המקור לנאמנות היועץ

והנה כבר כתבנו בעבר שדינם של יועצי נישואין ועו"ס החוקרים לעומק את מערכת היחסים בין הצדדים, כדין נשים נאמנות שמושיבים ביניהם.  שיש להן נאמנות לברר האמת במקום שאין עדים.

בהמשך פסק הדין התנגדה האישה למינוי יועץ מוסכם ובשל כך פסק בית הדין: "בית הדין אינו יכול למצות בירור טענות האישה מכיוון שהיא לא מעוניינת להביא עדים נוספים. ומאידך גיסא מסרבת ללכת ליעוץ. ומשכך  בית הדין אינו יכול לקבל את תביעתה מבלי שהדברים יובאו לידי מיצוי.                               
לפיכך, קובע בית הדין::                                                                      

1. לא הוכחה בפנינו עילה מספקת לחייב את הבעל לתת גט פיטורין לאשתו.
2. לאור טענות האשה, שאף שלא הוכחו, יש רגלים לדבריה, אין אנו יכולים לחייב את האשה ואפילו לא להמליץ לה לחזור לשלום בית.
3. מצב זה שהבעל מעוניין לחזור לחיות עם האשה , והאישה תובעת גירושין , ובפועל הצדדים גרים בנפרד ואין ביניהם קשר כלשהו, הינו מצב בלתי אפשרי. לפיכך מפנה ביה"ד את הצדדים ליעוץ זוגי, על מנת לנסות לגשר ביניהם, ולקבוע את המשך דרכם, לשלום בית או לגירושין".

חוות דעת היועץ כי אין סיכוי לחזרה לשלום בית – משמעותה

בפועל עובדה זו מקשה על הצדדים לשוב לשלו''ב, אך אינה מחייבת הבעל גירושין, ראו נא מ''ש הרה''ג אברהם שרמן (רבני (גדול) 810538/2 מיום 28/04/2011:

ונסביר דברנו, לא עצם המצב הפירוד מהווה עילה לחיוב בגירושין. וזאת כפי שנפסקה ההלכה בשו"ע אבהע"ז סי' עז' סע' ג' ברמ"א "אבל בנותנת אמתלא לדבריה....אין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו".  מקור הדין כמצוין בפנים הוא הטור בשם המהר"ם מרוטנבורג דפ' פראג סי תתקמו שכתב וז"ל:
"גם תודיעני דין זה על ראובן שטען על אשתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה בין מלאכה בין שאר ענינים וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה - ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים ואפי' בימי נדותה וכל כך עשה לה צער ובזיון עד שסוף דבר היא אומרת מאיס עלי והבעל משיב ח"ו לא נגעתי בה בימי נדותה אפי' באצבע הקטנה רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באשתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה וכל מיני חילוקי' דמורד ומורדת והיכא שיש לה בנים ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב ושלום מאיר ב"ר ברוך. תשובה הכי דיינינן אנו אין אנו חוסמין אותה לפניו לדור עם הנחש בכפיפה גם אין אנו כופי' אותו להוציא כדברי הגאונים ורש"י אחרי שר"ת אוסר ופי' השמועה דפ' אע"פ (ס"ג ע"ב) בע"א. אך [יתעגנו] שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב".

הרי שבטוענת מאיס עלי ונותנת אמתלא לדבריה, פוסק הרמ"א שמצב הפירוד ימשך ביניהם כשאין מחייבים אותה להיות עמו, ולמרות זאת אין כופין אותו לגרש. וכפי שנתברר הדבר אצל רוב בנין ומנין הפוסקים, שגם אין מחייבים אותו. וכפי שנהגו בתי הדין שאין לחייב. מכאן ראיה ברורה, שלמרות הפסיקה שמצב הפירוד ימשך ביניהם, אין הוא כשלעצמו מהווה סיבה לחיוב הבעל בגט.
מכאן תשובה כנגד פסק הדין שציטט ב"כ המערערת,  "שבהיעדר סיכוי לשלום בית אין לביה"ד ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש. אין כאן אשמה חד צדדית, אלא קביעת עובדא שחיי הנישואין הגיעו לקיצן....".

לעומתו, הגר"ש דיכובסקי קיבל קביעה עקרונית, כשצדדים גרים בנפרד מספר שנים, עצם הפירוד מהווה עילה לגירושין. בלי שיהיה צו רך לבדוק מי מבני הזוג גרם "למות הנישואין" כהגדרתו. וכתב לבאר שיטתו זו בזה"ל:

"מות הנישואין – אני מרבה להשתמש במושג זה, כאשר ברור לחלוטין שבני הזוג לא יחזרו לשלום לעולם, הדברים אמורים בעיקר, כשהבעל יצר קשר עם אשה אחרת ויש לו ממנה ילדים.גם אם כל האשמה מוטלת עליו, הרי בסופו של דבר,  אין מנוס מגירושין. אמרתי לא פעם, שקשה לי להאמין באהבה, כאשר בני הזוג נמצאים בפירוד במשך שנים רבות, וכל מפגשיהם הם בבתי דין ובבתי משפט.   אם יטען צד זה או אחר לשלום-בית, בטענה כי הוא אוהב ועדין האהבה יוקדת בו, ארשה לעצמי לפקפק, אם "אהבה" היא בגימטריה "ממון" ("סולם" הוא בגימטריה "ממון" – כך שהממון יכול להעלות את האדם למעלה או להורידו למטה). אינני מתרשם מהצהרות אהבה, לאחר שנות פירוד. במקרים כאלה, יש גם מקום לחיוב גט, משום שלאמיתו של דבר, אף אחד לא רוצה בשני. בנוסף, אינני סבור שבבני זוג המתדיינים ונמצאים בפירוד שנים, יש לערוך "חפירות ארכיאולוגיות", בכדי לבדוק מה קרה לפני שנים רבות ומי החל במריבות. יותר נכון לבדוק את המצב "באשר הוא שם", לפי מקומו היום, ואם היום שניהם אינם רוצים זב"ז – גם אם הם מסווים את דבריהם בטענת שלום-בית – אזי יש מקום לחיוב גט".

לדברי הרב שרמן: שיטתו זו של הרב דיכובסקי, מהווה בסיס לתביעות בעלים שבגדו בנשותיהם, ונטשו אותן לטובת אשה זרה. לאחר תקופת פירוד ביניהם, תבעו לחייב את האשה בגט, עקב עצם מצב הפירוד ו"מות הנישואין". ומרחיקים לכת בתביעותיהם לפוטרם ממזונותיה, עקב חיובה בגירושין. כפי שנפסק בפסקיו בנושא זה. כך שלא הנחת לבת אברהם אבינו לשבת תחת בעלה קביעה הלכתית זו שמצב של פירוד ("מות נישואין") מהווה עילה לחיוב בגט, נסתרת מן האמור בפסיקתו של הרמ"א לעיל. שגם כאשר מבחינה הלכתית ניתן להשאיר את מצב הפירוד, ולא לחייב את הטוענת מאיס עלי אפילו באמתלא לא מבוררת לחזור לבעלה, ובפועל מצב הפירוד נוצר כתוצאה מכך. למרות זאת לא חייבו את הבעל לגרש, מכוח עצם מצב הפירוד וכהגדרתו ("מות הנישואין"). על כן נדחית טענת ב"כ המערערת, לחייב את הבעל בגירושין כפי שביסס על פסקיו של הרב דיכובסקי, שאינם מבוססים על מקורות הלכתיים."

סיכום

חוות דעת כי הנישואין גוועו ואין סיכוי לשלום בית ללא פירוט מלא תיפול לדיון לפי האסכולות השונות של הדיינים ולא בהכרח תוביל להכרעה.

 

חוות הדעת צריכה להיות לפי הפרמטרים דלעיל בכדי לקבל פסק דין שיתבסס על אומנות היועץ.

 

טני מעוניינת בגירושין אךבעלי אינו מוכן בשום אופן לגשת לגישור. אני ממש לא מעוניינת במלחמות אך מצד שני הכל תקוע והחיים באותו בית נהיו בלתי נסבלים. אציין שלא קיימים יחסי אישות כבר מעל שנתיים כיון שהוא אינו מעוניין בכך וכ אינו מפרנס באופן מסודר כלל. מה אוכל לעשות? האם ישנו טוען רבני מוסמך שמוכן להסביר לי בקצרה את הנהלים ומהן האפשרויות העומדות בפני? אשמח גם טלפונית. תודה מראש

החוק להסדר הידיינות, מחייב גישור

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 החל מיוני 2016

 

 

אני מתחתנת בעוד שבועיים, ב"ה. הגרוש שלי הגיש בקשה לבית הדין לקביעת מעמד הזוג בנסיון להטיל הגבלה על נישואיי לבן זוגי בטענה לניאוף, שלא היה (וטענה לראיות לכך באופן תמוה). האם פנייתו לבית הדין יכולה למנוע את קיום חתונתנו במועד שנקבעה?

בית הדין רשאי לעכב את הנישואין מצורפים כמה הסתייגויות

 

 

תנאי יסודי לאסור האישה על בועלה היינו כאשר (האישה נאסרה בוודאות על בעלה וממילא על בועלה) או לכל הפחות התגרשו הצדדים מחמת מעשה כיעור וקשר האישה עם הנטען[1]. אולם כאשר אין וודאות כי האישה נאסרה על בעלה וכן ברי שהצדדים לא התגרשו בשל כך, אין לאסור את האישה (אפילו) על בועלה.

 

נא ראו הנפסק  בשו''ע אה''ע סי' יא' סעי' א':

 

"מפי השמועה למדו, כשם שהיא אסורה לבעלה, כך אסורה לבועל. [...] אבל אם לא קדם קינוי, ובאו עליה עדים שנסתרה עם איש זה, ובא ומצא דבר מכוער [...] או שראו אותם מנשקים זה את זה [...] וכיוצא בדברים אלו לפי ראות עיני הדיינים – אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה הרי זו לא תנשא לנטען, ואם עבר ונשאה והיו לו בנים ממנה – לא תצא. במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל הנטען יום ומחצה או יותר, ואמרו: "פלוני זינה עם פלונית", ולא פסק הקול [...] אבל אם לא היה שם רינה לדבר זה בעיר או שפסק הקול שלא מחמת יראה – אם נשאת לנטען לא תצא אפילו אין לה בנים".

 

בסיכום נדרשים שני תנאים: הראשון -לאחר שהוצגו בפני ביה''ד ראיות קבילות הלכתית לפחות לדבר כיעור, השני- "אם בעלה הוציאה בגלל דבר מכוער זה", אסורה לכתחילה להינשא לנטען.

 

יש להעיר שחלק מהפוסקים סוברים שאף לכתחילה מותרת להינשא אם ישנם רק "עדים לדבר כיעור" ונאסרת רק אם קיים בנוסף "קלא דלא פסיק", מה שכמובן לא היה בעניינינו.

 

 

ראיות קבילות הלכתית

דין תביעה זו ככל התביעות, ונדרשת רמת ראיות (הלכתית) ברורה על מנת לקבל את הדברים ולדון בהם[2]. פסק הרמב"ם (הלכות אישות פרק כד הלכה טו) כדלקמן:

 

"כיצד היא יוצאה משום שם רע כגון שהיו שם עדים שעשת דבר מכוער ביותר, שהדברים מראין שהייתה שם עבירה אף על פי שאין שם עדות ברורה בזנות. כיצד כגון... או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות וכיוצא בדברים אלו, אם רצה בעלה להוציאה תצא ואין לה כתובה, ואין זו צריכה התראה."

 

אין אוסרים על הייחוד

 

לעומת כיעור או ביאה, יתכן שהיה רק  יחוד , וכידוע:

"אין אוסרים על הייחוד כמבואר ברמ"א (ז, יא)".

 

 

בתיק 863355/1 מיום כ"ה באייר התשע"ב כתבו  הרב דוד אוחיון – אב"ד זצ"ל ולהבחל"ח הרב אליהו דוד רוזנטל והרב אברהם מאיר שלוש שליט"א.

 

"ההכרח לחלק, שכשנכנסו בזה אחר זה כל אחד נכנס על דעת חבֵרו, וניכר דעצת זימה ביניהם, מה שאין כן כאשר אחד כבר היה שם לעשות צרכיו, ואחר כך נכנס השני הוה רק יחוד ולא כיעור... ע"ש.

ומבואר בדבריו שבחלקות ישית בין יחוד דעלמא שאחד מהם נכנס למקום שהשני כבר נמצא בו, שבזה קבעו רבותינו שאין אוסרין על הייחוד, מה שאין כן כאשר נכנסים שניהם יחד למקום סתר, בזה ניכר שעצת זימה ביניהם, ובזה אמרו שרשאי בעלה להוציאה והפסידה כתובתה.

אמנם הבית מאיר השיב לרבי עקיבא איגר (הובא שם סי' ק) שאין הפרש אם נכנסו יחד או בזה אחר זה, ולדבריו יש לחלק בין מקום שלא נעלו אחריהם את הדלת דבזה אין אוסרין על היחוד, למקום שנעלו אחריהם שזהו בכלל דבר מכוער ונאסרה לבעלה. והובאו דבריהם בפתחי תשובה (שם סק"ח).

ואף הגאון החזון איש (סי' יז אות ז) כתב:

"דכיעור היינו בשינו מדרך העולם, ונכנסו לחורבא ולבית גלמוד שאין בני אדם נכנסים לשם, וגם נעלו במנעול וכיוצא בזה, שלפי ראות עיני הדיינים הייתה ודאי כוונתם לכיעור... ע"ש."

ולכאורה ממקומו הוא מוכרע, שהרי אחר שכתב הרמ"א (ז, יא) דאין אוסרים על הייחוד סיים שם מיהו אם נתיחדה לשם זנות יש להחמיר ע"ש. ויש לפרש דבריו לכל חד כדאית ליה, שלרבי עקיבא איגר כשנכנסו יחד הדבר מלמד שעשו כן לשם זנות, ולדעת הבית מאיר סגי כשנעלו אחריהם את הדלת, ולרבנו החזון איש כל דבר שאינו מדרך העולם בכלל זה".

חומרת האיסור

ראו דברי  ביה''ד הרבני הגדול בהרכב הרבנים הגאונים הרה''ר דוד ברוך לאו והדיינים הרב אליעזר איגרא והרב אהרן כץ שליט''א, בתיק מס' 1071067/2, מיום 3.10.17:

 

"כידוע, דעת האבני מילואים ועוד הרבה אחרונים שהאיסור במקום עדי כיעור אינו אלא מדרבנן, ולכן במקום כזה – נראה שיש לצדד ולהקל על פי דברי השולחן ערוך הנ"ל ועל פי דברי הבית שמואל וישועות יעקב הנ"ל, ואין לאסור על האישה להינשא לנטען".

 

גם אם יצא קול ונתייחדה אינה נאסרת

עוד להביא כאן את מש"כ בשו"ת הרא"ש (כלל לב סימן טו), והביאו הבית יוסף אבן העזר סימן יא, ס"ק ז:

"וששאלת על לאה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד והעיד עליו שמת והלכה היא וחלצה מיבמה ונשאת. ומת הבעל השני, ואח"כ נכנסה בבית בעל בית אחר לשרתו ויצא קול שנתיחד' עמו, ואחר כל זה בא בעלה הראשון וגרשה אם יכולה בבית בעל הבית לדור לשרתו כאשר בתחלה". תשובה נראה לי שמותרת להיות עמו בבית, דמה שיצא עליה קול שנתיחדה עמו בעודה אשת איש לא נאסרה עליו אחר שגרשה בעלה בשביל אותו קול דאף על בעלה לא היתה נאסרת בשביל קול. כדאמרי' בפ"ק דכתובות (ט) דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בעידי זנות או בעד א' אחר קינוי וסתירה ואמר נמי בשילהי גטין דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין. וכיון דלא נאסרה לבעלה אף לבועל אינה נאסרת, דדרשינן ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל, דכל היכא דאסורה לבעל אסורה לבועל וכל זמן שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל. וזהו הדין אם אומרת שלא בא עליה, אבל יש להזהירו ולומר לו פלוני הוי יודע שאם באת עליה אסורה, דלגבי דידיה הוי כעדים אעפ"י שלא נאסרה על הבעל בידיעתו מ"מ הויא חתיכא דאיסורא אגבי דידיה. וראיה מכתובות (שם /כתובות ט/) דקאמר ואם תאמר מעשה שהי' מפני מה לא נאסרה, ופרש"י והלא הכל יודעין שבא דוד על בת שבע, ומקשי' עליו והיאך ידעו שבא עליה באותה שעה מסתמא לא בא עליה בפרהסיא אלא שלח אחריה והביאה בתוך ביתו, ומפרשינן מפני מה לא אסרוה והלא ידע דוד שבא עליה ולגבי דידיה כעדים מעידים בדבר. ואם הוא יודע שבא עליה אסור שתדור בביתו, כמו אשה שנתגרשה ונשאת לאחר. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

המורם מכל הנ"ל שבנידון שאלתו של הרא"ש בענין אשה שיצא עליה קול שנתיחדה בעודה אשת איש לא נאסרה עליו אחר שגרשה בעלה בשביל אותו קול דאף על בעלה לא היתה נאסרת בשביל אותו קול וכו' וכיון דלא נאסרה לבעל אף לבועל אינה נאסרת וכו'. ע"כ. אשר על כן, מכיוון שבעלה לא הוציא את האשה מהעילה הזאת ולא נאסרה עליו מותרת לחזור אליו. עיין בשו"ת רב פעלים חלק א - אבן העזר סימן ט, ובשו"ת אבני האפוד סימן יד.

1. גירושין מחמת הנטען – האישה לא נאסרה על בעלה, כמו''כ הגירושין בין הצדדים לא היו מחמת קשריה של האישה עם הנטען כלל, אלא דווקא מחמת קשרי האיש עם נשים זרות, האישה אינה נאסרת על הנטען.

 

• 2. ראיות קבילות – מלבד טענותיו הרגשיות של האיש המבקש.

 

3. מעשה כיעור אינו אוסר - על מנת לאסור נדרשת עדות פרונטלית, כאשר יודגש אופי העדות נדרשת על הרבה מעבר למעשה כיעור ואת זה כלל לא הציג המבקש.

 

4. ראו תשובת הרא"ש גם אם קול.

 

יתכן כי הוא נעדר סמכות לדון כלל גם מהבחינה החוקית (בג"ץ 5676/12 פלונית ואח' נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים ואח' מיום 12/4/15) האישה כופרת בסמכות בית הדין לדון בכל עניין מעניין הנישואין בית הדין לא פעל לפי ההנחיות.

 

העדר סמכות הואיל ולא הוסדר העניין בעת הגירושין בניגוד להנחיות 

 

 

 

הנחיות לעניין הליך לקביעת הגבלה על בני זוג גרושים
להינשא בעתיד, התשע"ה–2015‏

מבוא	1.	סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 מורה: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". לפי דין תורה, בית הדין נדרש לקבוע ב"מעשה בית דין" המתלווה למתן הגט, אם קיימות הגבלות על נישואין מחדש של בני הזוג זה עם זה או של אחד מהם עם צד שלישי. קביעת בית הדין לגבי בן־זוג עלולה אפוא להשפיע על צד שלישי שלא היה צד להליך הגירושין בבית הדין (להלן – צד שלישי), ושמו עלול להירשם ברשימת מעוכבי החיתון שמנוהלת על ידי מנהל בתי הדין הרבניים בהתאם להנחיה 6.4501 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (להלן – רשימת מעוכבי החיתון). מאידך גיסא, במקרים רבים בן־זוג וצד שלישי ששאלת הגבלה הלכתית על נישואיהם בעתיד טעונה בירור, אינם מתכוונים ממילא להינשא זה לזה, וקיום דיון מלא לצורך הכרעה סופית בשאלה – ובמיוחד זימון הצד השלישי לבירור בנושא – עלולים להכביד למעלה מן הדרוש על בני הזוג ובמיוחד על שגרת חייו של הצד השלישי ואולי אף לפגוע בהם שלא לצורך. כדי שתהיה התאמה בין ההליכים בבית הדין לבין כללי הצדק הטבעי – הדורשים שלא תיפגענה זכויות של צד שלישי שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו – וכדי לאזן בין השיקולים הנוגעים לעניין, יפעלו בתי הדין הרבניים לפי הנחיות אלה.
קיום בירור בטענת הגבלה על נישואין	2.	(א)       נוכח בית הדין בהליך גירושין על פי טענת צד מן הצדדים, או על פי עדות במעמד הצדדים, כי על פי דין תורה אי אפשר לקבוע ב"מעשה בית דין" לגיטין כי בני הזוג או אחד מהם מותרים לכולי עלמא לאחר סידור הגט בלא שיתקיים בירור בנושא, יודיע להם בית הדין כי הבירור בשאלה בדרך של העלאת טענות והבאת ראיות (להלן – הבירור) יתקיים אחרי סידור הגט, אם בני הזוג ירצו להינשא מחדש זה לזה או אם אחד מהם ירצה להינשא עם הצד השלישי. הוראה זו תירשם ב"מעשה בית הדין".
		(ב) באותו מעמד יסביר בית הדין לצדדים כי הרישום ברשימת טעוני בירור כשהיא לעצמה אינה פוגעת בכשרות להינשא, אך אם הצד שעניינו טעון בירור ירצה להינשא לאותו צד שלישי או מחדש עם בן זוגו, יהא צורך בעריכת בירור כדי לבדוק אם קיימת מגבלה על נישואיהם זה לזה.
		(ג)        סבר בית הדין כי הבירור חיוני להוכחת עילת הגירושין, רשאי הוא להורות כי הבירור ייערך במועד מוקדם מן האמור בסעיף קטן (א).
		(ד)       בן הזוג שעניינו טעון בירור או הצד השלישי רשאי לבקש במועד מוקדם מן האמור בסעיף קטן (א) שהבירור יוקדם ויתקיים לפני מותב של שלושה דיינים.
		(ה)       בעת הבירור תינתן לבני הזוג ולצד השלישי הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם.
		(ו)        הוחלט על קיום בירור, יודיע בית הדין לצד ‏השלישי כי ניתנת לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו וכי בית הדין עלול, אם מצא יסוד לכך, להגביל את בן הזוג שעניינו טעון בירור מלהינשא לו, אף אם הצד השלישי לא ישמיע את טענותיו לפני בית הדין.
רשימת "טעוני בירור"	3.	(א)       בן זוג שעניינו טעון בירור לפי סעיף 2 יירשם ברשימת "טעוני בירור" בנפרד מרשימת "איסור לבעל ולבועל".
		(ב)       עד עריכת בירור לפי סעיף 2, או אם נערך בירור בלא שהצד השלישי השתתף בו, לא תירשם רשומה נפרדת על שמו של הצד השלישי ברשימת טעוני הבירור.

 

בס"ד, ח' באדר תשע"ה (27.2.2015)

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

נשיא בית הדין הרבני הגדול

 

והאם מסלול הלימוד מחייב ללמוד יעוץ נישואים או שזו בחירה? תודה

השעות קבועות בתבחינים

השעות הנדרשות קבועות בתבחינים להכרה במוסד חינוכי להכשרת טוענים רבניים לפי תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א- 2001

שלום רב, כמטפל מה עלי לדעת בנוגע לטיפול בזוג אשר מגיע מבית הדין. האם עליו לחתום על כתב ויתור סודיות? האם ישנו נוסח סטנדרטי לחוות דעת ? במידה ולא מה עלי לפרט בחוות הדעת? ככל ואדרש לעדות, האם בעקבות חסיון לקוח יש אפשרות להעיד?

הנחיות לענין טיפול בזוג אשר פתח תיק בבית הדין והופנה לטיפול זוגי