מאמרים לקריאה חופשית

מאת הרה"ג חגי שושן שליט"א, יועץ הלכתי לרב הראשי נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט", וראש תחום לימודי טוענים רבניים וטוענות רבניות במרכז י.נ.ר

מאת הרה"ג חגי שושן שליט"א, יועץ הלכתי לרב הראשי נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט", וראש תחום לימודי טוענים רבניים וטוענות רבניות במרכז י.נ.ר

משמעות המושג "אמונה" היא התייחסות רגשית חיובית בעלת עוצמה, מצד האדם המאמין, למציאות נכספת. מציאות אשר ניתן לחוש את נוכחותה בנפש, ברגש ובעיצוב תפיסת העולם. אולם אין להשיגה בשכל, ובחושיים הגשמיים בהיותנו נבראים.

האמונה השורשית ביהדות היא להאמין במציאות הא-ל, שיש בורא לעולם וברצונו הוא מקיימו. יחוד הא-ל שהוא אחד ואין שני לו: בבריאת העולם ובקיומו, הוא מקיים אותו ומנהג אותו וברצונו שולט בו באופן מוחלט. הם שורש ויסוד הדת היהודית ובסיס התורה והמצוות.

שאלת המסכים מטרידה בזמננו לא מעט משפחות. הורים מתלבטים אם להכניס לביתם מסכים ובכך להיכנס למורכבות חינוכית עם הילדים העשויה לגרור מתחים ולא מעט עימותים; או להימנע מכך לחלוטין, ולחסוך את הקשיים. הדבר ידוע כי רבו נזקי המסך, רוחניים וגשמיים, אך מאידך – המסך מעסיק את הילדים, ונהיה "שקט בבית". מה עושים?

שאלה: אני מבינה את חשיבות ההכנה לנישואין מהצד ההלכתי, אך תוהה לגבי הצורך בהכנה ולימוד על זוגיות ובניית הקשר , האם לא מספיקה אינטליגנציה רגשית גבוהה ותקשורת בוגרת בין בני הזוג כדי להצליח לבנות קשר בריא וטוב?

הנשירה ממסגרות החינוך ומהדרך החינוכית אותה מתווים ההורים, קיימת כבר משחר ההיסטוריה היהודית. לאורך הדורות הנושא של התמודדות חינוכית פשט צורה ולבש צורה מימי אבותינו, שופטינו, נביאנו ורבותינו. למרות שהנושא מורכב ולכל אחד המאפיינים הייחודיים לו, ננסה למצוא מאפיינים כלליים מהמקורות כדי לתת זווית תורנית להתמודדות זו.

ראיון עם הרב שלום אביחי כהן, פסיכותרפיסט, מטפל זוגי בכיר וסופרוויזר, רכז התכנית להכשרת יועצי נישואין במרכז י.נ.ר

שאלה: שלום וברכה, אני אב לשני בנים ומידי מוצאי שבת מתקיים בבית הכנסת בקהילתנו לימוד 'אבות ובנים', ובכל פעם לאחר הלימוד מחלקים לילדים ממתקים שונים כנהוג. באחת הפעמים, ראה הגבאי שאין מספיק מאותו חטיף עבור כל הילדים, ולכן קיבץ מכל מיני שאריות של חבילות ממתקים מהשבועות הקודמים ולא כל הילדים קיבלו ממתק זהה, והנה הגבאי נתן לי להעביר לבני סוכריה אחת, וחטיף אחד. הבעיה הייתה ששניהם רצו את החטיף. כדי לא לגרום צער לאחד מהבנים החלטתי להחביא את הממתקים מאחורי ידי, ואמרתי לאחד מהם שיבחר יד, ומה שנמצא באותו היד ייקח לעצמו, והממתק השני יהיה לאחיו, אלא שבאותו רגע העיר לי אחד המשתתפים שהוא שמע מהרב שאסור לעשות כן, ולכן נפשי בשאלתי האם צדקו דבריו, ואם כן מה סיבת האיסור?

מערכת היחסים המתפתחת בטיפול אינה שוויונית מבחינת יחסי הכוחות שבה. זוהי מערכת יחסים שנוצרים בה יחסי אמון שבה המטופל בוטח בידיעותיו, סמכותו ומומחיותו של המטפל, ומשכך, מטופלים נעשים פגיעים מאוד ומטפלים מחויבים לרגישות גדולה אודות פוטנציאל ההשפעות המזיקות שעלולות להתרחש באם המטפל יתנהל באופן שחורג מתפקידו. לחריגות אלו שיידונו במאמר זה קוראים "יחסים מקבילים". מהם יחסים מקבילים? עד כמה הם מזיקים? ואיך אנו אמורים לזהות שמערכת היחסים הטיפולית נגועה ביחסים מקבילים? על כך בפרק הבא.

תתארו לעצמכם מציאות שבה אתם יכולים להיות מי שאתם רוצים, להראות איך שאתם רוצים, לעבוד במה שבא לכם, להעביר את הזמן בצורה שהכי נוחה לכם. הייתם רוצים לחיות במציאות שכזאת? לילדים מאד קל להגיע למקום כזה. קוראים לזה משחקי דמיון. ילדים יכולים להעביר שעות במשחק עם כמה מקלות שבורים, ברגים חלודים וגולות שבורות. הדמיון מאפשר להם להיות גרסה "טובה" יותר ממה שהם ולחיות בסביבה "טובה" יותר מהמציאות. אבל מה קורה כשמתבגרים? לכאורה, אנשים מבוגרים צריכים להתמודד עם המציאות. למצוא דרך לשפר מצב לא רצוי או להסתגל אליו. אבל מזה מספר שנים יש דרך עוקפת. כבר לא צריך להתאמץ או להסתגל. האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, מאפשרות לנו להציג את עצמנו כמו שאנחנו רוצים, בלי שאחרים ידעו מי אנחנו באמת. אנחנו יכולים להציג את עצמנו בשם אחר, במראה אחר ובזהות בדויה, לספר על עצמנו את מה שאנחנו רוצים שאחרים ישמעו עלינו, או מה שנח לנו לשמוע על עצמנו. רשת האינטרנט מהווה מרחב של ידע אין-סופי. חלקו חיובי ומעשיר. חלקו מידע נכון, אבל לא מתאים מבחינת התוכן המוצג בו, וחלק פשוט מזיק. יש לא מעט אנשים שמעדיפים להתרחק ולהתנתק מהאינטרנט או לוותר על טלפון חכם. ומצד שני, יש לא מעט שמשתמשים בטוב שהעולם הזה מציע לטובת לימודים או עבודה. במאמר הבא יציג אלעד חמיאל, מנהל קהילת "מגדלים מתבגרים בטוחים" מעט מהאתגרים הקיימים היום בעולם הוירטואלי.

האם מומלץ לכל זוג ללכת לייעוץ נישואין? באיזה שלב כדאי לפנות לייעוץ, והאם ללכת למטפל שפרסם באלפון השכונתי?

מאמר דעה בו יציג הכותב את דעתו בעניין חטיפתו, כביכול, של הקטין איתן בירן מאיטליה לישראל, ע"י סבו הישראלי (מצד האם) שיכונה "פלג".

נאמר בפרשה (פרק ל פסוק יב) "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'" כתב בעל הטורים דבר מעניין. תיבת "ונתנו", גם אם תקראנה למפרע (מהסוף להתחלה) יהיה גם כן ונתנו, לומר לך כל מה שאדם נותן לצדקה יוחזר אליו ולא יחסר לו בשביל זה כלום! וכמבואר במסכת גיטין (ז.) דרש רב עוירא מה פירוש הפסוק (בנביא נחום פ"א פס' יב) "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד."

"הזורעים בדמעה ברנה יקצורו" כמיידי שנה בהגיע חודש שבט, עולה ושבה ההקבלה בין עץ השדה לצמיחת האדם. המקור הראשון להשוואה זו נמצא בספר דברים "כי האדם עץ השדה". (דברים כ' – יט'.) ובכן, אם נעצור רגע ונתבונן על שורש ההקבלה בין אדם לעץ השדה נגלה ההיפך, האדם הוא נזר הבריאה חי מהלך ואילו העץ הוא בדרגת צומח הפחותה לו. בכדי להבין את מהות ההשוואה אני מזמין אתכם לצאת אל השדה, לשבת בצילו של עץ ללמוד ממנו תובנות על חיי האדם בעולם המעשה וכמובן לנטוע נטיעות שלאהבה ושמחה.