הסתירה בין "אמנת האג" לזכות השיבה לארץ ישראל

מאמר דעה: מאת סידי בר

הקדמה

כהקדמה ודוגמא לדעתי במאמר, אביא את עניין חטיפתו, כביכול, של הקטין איתן בירן מאיטליה לישראל, ע"י סבו הישראלי (מצד האם) שיכונה "פלג".

כבר אומר כי לפי ההלכה היהודית, כל יהודי הנו "נתין" של ארץ ישראל, וחובתו לעליה לארץ ישראל, קודמת לכל שיקול אוניברסלי אחר, ויהיו חוקים ואמנות, ככל שיהיו, הם נסוגים מפני ההלכה הנ"ל.

גם בחוק המאשרר את אמנת האג נקבע, שהאמנה לא גוברת על עקרונות היסוד של המדינה שחתומה על האמנה (סעיף 20 בחוק). כך גם סעיף 13 ב' באמנה, מסייג פגיעה פיזית ופסיכולוגית בקטין.

ערך יסוד של מדינת ישראל, מתבטא במגילת העצמאות, חוק השבות, יהדותו של הקטין לבל ילמד במוסדות חינוך נוצריים, ורצון ההורים לחזור למדינת ישראל לאחר תקופת שליחותו של האב, כמאבטח שגרירות ישראל באיטליה, נותנים זיקה מלאה של ההורים למדינת ישראל, כי שגרירות ישראל היא שטח טריטוריאלי של מדינת ישראל, ובעצם האב כפוף לחוקי מדינת ישראל.

ענייני חקיקה ופסיקה במשמורת בישראל

בישראל קים חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לפיו כל אדם כשר לעמוד לדין. חריג הנו "קטין" שהורה ביולוגי, הנו אפוטרופוס טבעי, או המדינה כ"אפוטרופוס כללי" או אפוטרופוס שמתמנה ע"י בית המשפט.

בעת סכסוך בין האפוטרופסים הטבעיים (הורי הקטין) על משמורתו, למקרה גירושין או פירוד, בית המשפט ורשויות הרווחה, אמורים להסדיר את המשמורת.

חוקי המשמורת באיטליה, שונים מאוד, מחוקי המשמורת בישראל. למשל; הורים שנפטרו, ומשאירים ילדים, זכות הסבים לגדלם במקום ההורים. על כך ישנה פסיקה עניפה.

גם בין זוגות מתגרשים, שמסדירים ביניהם את המשמורת, ישנה זכות לסבים לקבל הסדרי ראייה, אם ההורים מונעים מהם, את ראיית הנכדים.

כלומר; בישראל יש מעמד לסבים, בעניין אפוטרופסות ומשמורת, לרבות הסדרי ראייה שונים מהסדרי הראייה בין ההורים במקרה גירושין.

מקל וחומר, כאשר חו"ח, שני ההורים לקטין נפטרו, הפסיקה בישראל נתנה לזה פתרון, כאשר קבעה כי המשמורת תינתן לסבים.

עניין זכות ה"דודה" לקבל אפוטרופסות על קטין, נדחה במשפט "ילד המריבה" (קטין יוצא אתיופיה), מול אימוץ ע"י משפחה אומנה שביקשה לאמץ את הקטין. זאת על אף שהדודה של הקטין היא קצינה מוערכת בצה"ל.

הנה כי כן, הפסיקה בישראל, מכירה בסבים כאפוטרופסים, ולא מכירה ב"דודה" כאפוטרופסית.

במדינת ישראל, בה כל צעיר חייב להתגייס לצה"ל בגיל 18 שנים, אשר לא יכול להקים משפחה וילדים ממשיכים, ישנן משפחות שמקפיאות זרע של יקיריהם, כדי להביא לעולם, נכד, מבנם, אם חו"ח, יפול בקרב. גם אלמנות שלא הרו בתקופת הנישואין ובעליהן נקראו למילואים בקו הגבול, עוד בטרם הולידו ילדים, ישנן אלמנות שהקפיאו את זרע בעליהן, כדי להרות, אם חו"ח, הבעל לא ישוב מהמילואים, או חו"ח, נהרג בתאונה, והכל כדי להימנע מטכס החליצה.

המשכיות המשפחה, כמשפחה יהודית בארץ ישראל, לדעתי, גובר על כל שיקול שיש בו, להוציא קטין מארץ ישראל.

הקטין בן 6 שנים, הנו רך מאוד, והוא כמו "חומר ביד היוצר". הוא יוכל להסתגל בסביבת משפחתו המורחבת, ולבטח, הסבים מצד האם.

עתידו של הקטין היהודי-ישראלי, מתעצם עם גיוסו לצה"ל, שמעצב אותו ומכין אותו לגיל התבגרותו.

אם נמשיך ונקח את הקטין איתן בירן כדוגמא; נשאל, לאיזו חברה גדל הקטין, שאליה שלח בית המשפט את הקטין?

התשובה; ללימודים בבית ספר נוצרי באיטליה. בגיל 18 לאן יתגייס, לצבא האיטלקי? או ילך ללמוד באוניברסיטה רפואה, ואז יגלה את זהותו כיהודי, ויעלה לארץ?

מדוע הקטין צריך לעבור את כל הסיבוב הארוך הזה, כאשר בית המשפט בישראל יכל לקצר לו את התהליך?

אלא, שכאן לא רק מוסריות וחוק מטווים את בית המשפט. דעת קהל ציבורית בארץ ובחו"ל, הופכים לשיקול העיקרי, כאשר כל עקרונות היהדות, שהיו צריכים להנחות את המדינה כמדינה יהודית, לומר, עצור! שבענו בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, מ "סמוך" על מוסריות אירופה. המדינה של מוסוליני, לא יכולה לתת הגנה ליהודי קטין, ובטח לא דודה אשר רואה את טובתה מעל טובת הקטין, שלא יגדל בארץ מולדתו, ישראל, לצד משפחתו המורחבת.

כל זמן, שמדינת ישראל לא תשתחרר מכבלי חוקים ואמנות שלא מתיישבות עם זכות בסיסית מולדת של כל יהודי באשר הוא, לעלות לישראל לחיות בחיק משפחתו המורחבת, אזי שזכות הקטין לגור איתם נפגעת, אשר גם אם נתייחס לאמנת האו"ם לזכויות הילד, והמשפט הישראלי, נקבע חד משמעית, שאין להרחיקו מהגרעין העיקרי שלו.

פתאום כל הסוציאולוגים, הפכו לצדקנים, כאשר קבעו; "טובת הילד באיטליה". אוי לעיניים שרואות ולאזנים ששומעות. האמנם טובת ילד יהודי בניכר?. לא. זו גלותיות לשמה. הגלות לא תסתיים כל זמן שהיהודים לא ישתחררו ממנה בחו"ל, ויעלו לארץ ישראל. כאן תקומת ישראל. ההתפוררות מתחילה מתוכנו, בהצטרפות לאמנות שסותרות את מטרת הקמת מדינת ישראל, לתקומה, לאחר עליית שארית הפלטה לישראל.

מצופה היה, שבית משפט ישראלי, בערכאותיו השונות, עם כל הכבוד לכיבוד ערכאות זרות, יאמר עצור! מדינת ישראל קמה כ"בית של היהודים בארץ ישראל". כל יהודי מעצם שייכותו לעם היהודי, שייך למדינת ישראל וזיקתו לישראל לא מסויגת, כאמור בשירו של המשורר יהודה הלוי: "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב".