מאת: הרב אליהו פדידה 
רב בי"כ "אוהל אברהם", גבעת זאב
רב משיב בבית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" 

תשובה: ראשית ראיתי לנכון להקדים מה מקור האיסור לעשות גורל, ושאר הימורים ע"י משחקים וכדו':
במשנה במסכת סנהדרין (כד ע"ב) שנינו: 'אלו הפסולים לעדות המשחק בקוביא, וכו'
'משחק הקובייא' פירושו שמתאגדים קבוצת אנשים ומשחקים בחתיכות של עצמות, וכל אחד מהמשתתפים מניח ממון בעירבון, ולפי הכללים שקבעו, רק אחד זוכה ומקבל את הכסף של כל המשתתפים במשחק.
וישנן שתי סיבות מדוע אסור לשחק בקובייא: יש אומרים שהאיסור הוא משום גזל מדרבנן, שאע"פ שכל אחד מהמשתתפים מתרצה להשתתף בגורל, מ"מ אינו מתרצה באמת לתת את המעות לזוכה, שכל אחד מהם רוצה הוא להיות הזוכה, ורק על דעת שיזכה הוא מוכן להשתתף במשחק, ואם היה יודע שיפסיד בוודאי שלא היה מוכן לשחק. נמצא שהאדם שהצליח בגורל והרוויח את המעות, גזל את חבריו שאינם התרצו באמת לתת לו את המעות. (וכן כתב רש"י שבועות לא. וכן פסק הרמב"ם [פ"ו גזילה ה"י] שו"ע [חו"מ סי' שע ס"א])   
ויש אומרים שהטעם שחכמים אסרו לשחק בקובייא הוא משום שהמשחק אינו עוסק ביישובו של  עולם, והוא בכלל 'מבלי עולם'. (וכך פסקו תוס' והרא"ש [שם] וכ"כ הרמ"א [בהג"ה שם]) 
והנה הדבר ברור שגם כשאדם מחביא מאחורי הידיים והחפץ נעלם מעיניהם הוא בכלל עשיית גורל, כיוון שכל אחד מהם סומך על עצמו שהוא זה שיזכה בממתק החשוב יותר, וממילא אסור להרגיל את בניו בזה. 
אלא שכשמדובר באבא שנותן ממתקים לבניו יש לדון מצד שאינו מרגילם ממש בגורלות מכיוון שהבנים לא נתנו שום דבר משלהם, וכעת הכל שייך לאב.   
והנה במשנה במסכת שבת (קמח:) אמרו שמותר להפיס [לעשות גורל] בין בניו ובני ביתו כשהמנות שוות. ומסקנת הגמ' (שם קמט.) שמותר לעשות גורל בין בני ביתו, אף כשהמנות אינם שוות כיוון שהכל שייך לבעל הבית, אין חשש שיבואו להתרגל בזה.
וכן אמר רב במסכת בבא מציעא (עה ע"א) וז"ל הגמ' שם: 'מותר להלוות את בניו ובני ביתו בריבית, כדי להטעימן טעם ריבית' [היינו שמתוך שיצטרכו להחזיר לאביהם ירגישו כמה הדבר חמור וכשיגדלו יזהרו יותר מהלוואה בריבית] אלא שאמרו שם 'ולאו מילתא היא דלמא אתי למסרח'. [פירוש: אין הלכה כמותו כיוון שיש חשש שהבנים יתרגלו לגורלות וכשיגדלו יבאו להלוות בריבית.]
ונמצא שישנה 'סתירה' בין דברי הגמ' במסכת שבת, שמבואר שם שמותר לעשות גורלות לבני ביתו ואין חשש שמא יבואו בעתיד לשחק בקובייא ולעבור על איסור של הטלת גורל, לבין מה שאמרו במסכת בבא מציעא, שאסור להלוות לבניו בריבית מחשש שמא יבואו להלוות בריבית כשיגדלו.
ועל פי 'הסתירה' הנ"ל נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לפסוק לעניין הלכה:  
יש אומרים שמותר לעשות גורלות בין בניו אף כשהמנות אינן שוות. ומה שאמרו במסכת בבא מציעא שאסור להלוות לבניו בריבית הוא דווקא  בהלוואה כזאת שאסורה מהתורה, אבל איסור עשיית גורלות הוא מדברי סופרים, וחכמים לא גזרו בעשיית גורל לילדיו מחשש שמא יבאו לשחק בזה כשיגדלו. (כן פסקו הרמב"ם [פכ"ג הי"ז] רבינו ירוחם וביאור הדברים הוא מהרב המגיד)
ויש אומרים שאין הבדל בין להרגיל את בניו באיסור הלוואה בריבית, לבין להרגילם באיסור עשיית גורל ובכל אופן אסור. שבמסכת שבת אמרו שמותר לעשות גורלות בין בניו, העיקר כדברי הגמ' במסכת בבא מציעא, ועוד שכן פשטות דברי המשנה במסכת שבת (קמח:) ע"ש. וסיים ע"ז הב"י (סי' שכב ס"ו) שכן מסתבר. (כן פסקו הרי"ף והרא"ש והטור והביאור הוא מהב"י) ופי' הדבר שאף לעשות הגרלה לבני ביתו אוסר מהחשש שמא יעשו גורל באופן האסור כשיגדלו.
ובשולחן ערוך (שכב ס"ו) פסק 'בסתם' שכשהמנות אינם שוות אסור לעשות גורלות אף בין בני ביתו 'וביש אומרים' כתב שמותר לעשות גורלות עם בני ביתו גם כשהמנות אינם שוות.
והיות וקימ"ל 'שהלכה כסתם' נמצא שדעת מרן לאסור להטיל גורלות בין ילדיו, כשהמנות אינם שוות. (כה"ח אות לא) 
אמנם כל זה כשהמנות אינם שוות מבחינה ממונית, אבל אם המנות שוות מבחינה ממונית ורק בעיני הילדים אחד הממתקים נראה יותר שווה ערך, הדבר מותר שנחשב שהמנות שוות ובין בני ביתו אין איסור בזה.
סיכום ההלכה: א. כשמחיר הממתקים שווה מותר לעשות גורל בין בני ביתו כיוון שהכל שייך לאדם אחד, אין חשש שכשיגדלו יבאו לשחק בקוביא  ב. כשמחיר הממתקים אינו שווה אסור לעשות גורל אף כשהכל שייך לאב, מחשש שירגילם בקובייא. ג. כשכל אחד מהמשתתפים בגורל נותן חלק משלו אסור לערוך גורל  בין משתתפים אף כשהמנות שוות. (ע"פ הגמ' והשו"ע שם) 
ובמקרה דנן נראה שהממתקים שייכים לילדים ולא לאב, היות והגבאי נתן אותם בעבורם, ורק נתן לאב את הזכות להעביר לילדיו את הממתקים, וקימ"ל שקטן שנותנים לו צרור וזרקו, אגוז ונטלו זוכה לעצמו (ע"פ המבואר במסכת גיטין [סד:] ובשו"ע [חו"מ סי' רמג סט"ו]) וכ"ש במקרה דנן שיש דעת אחרת מקנה. (ראה בר"ן [ל: ד"ה ואמר] וברב המגיד [פ"ד מהלכות זכייה ה"ז]) 
ולכן נראה שאכן היה אסור לאב לעשות גורלות בין ילדיו אף במנות שוות, ודברי חבריך צודקים להלכה. 
ודרך אגב ראיתי לנכון לעורר על כך שברוב ככל בתי הכנסת נעשים הגרלות על פרסים במסגרת קריאת תהילים בשבת.
ומרן השולחן ערוך (סי' שכב ס"ו) כתב שאסור לעשות הגרלות בשבת אף לדבר מצוה שהרי אסר לעשות גורלות על מנות בשבת אף שיש בזה מצות עונג שבת. 
אלא שיש כמה מפוסקי זמנינו שכתבו להקל לעשות גורלות ועיקר הנימוק הוא שהוא דבר מצוה שמבלי ההגרלות הרבה ילדים לא היו מגיעים לבית הכנסת לקרוא תהילים. [ראה בשש"כ (עמ' רמב) ובבני ציון ליכטמן (סי' שכב)] 
ויש שאסרו גם בזה היות ולדעת מרן השולחן ערוך גם לצורך מצוה אסור לעשות גורלות. [ראה בשלמי יהונתן לרב יהונתן בן צור (עמ' רפד) ובספר שערי יושר (ח"ד סי' סו) בפסק"ת]
ונראה לדינא שכשאין אפשרות לעשות את ההגרלה במוצאי שבת כגון בשבתות הקיץ שהשבת יוצאת בשעה מאוחרת, או כשיש טורח לקבצם שנית יאמרו לאחד הילדים שלא הגיעו למצוות שיערוך את הגורל, שכיוון שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים יש להקל לקטן (ראה בב"י בסי' רסט ובשו"ע וברמ"א בסי' שו סי"ב) ובנוסף הילד הזוכה בהגרלה ישאל מספר שאלות כדי שלא יקבל את הפרס רק ע"פ הגורל. (ראה בספר שערי הוראה ח"ו ענייני שבת עמ מד-מט)
הרב פדידה נותן מענה בבית ההוראה בימי ג' בין השעות 13.00-15.00 ובימי ו' בין השעות  10.00-12.00  | 2873*