מאמרים לקריאה חופשית

נאמר בפרשתינו "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (י"ג - י"ט). על הפסוק הזה אומרת הגמרא במסכת סוטה (י"ג.) "בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל התעסקו בבזה (ביזת מצרים), והוא נתעסק במצוות, שנאמר: "חכם לב ייקח מצוות", והיינו שמשה רבנו עסק בעצמותיו של יוסף. והקשה בספר "תנובות יהודה", וכי מעשה זה מלמד על חכמה? הלא הוא מלמד על חסידות, על יראת שמים ואולי על אהבת ה', אך מה הקשר בין מעשה זה לחוכמת לב?

נאמר בפרשתנו (פ"ז פסוק כח): וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ: הגמרא בפסחים (נג.) שואלת מהיכן למדו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמם על קדושת השם בשעה שביקש מהם נבוכדנאצר להשתחוות לפסל שעשה ולא התשחוו ולכן השליכן לכבשן האש?

נאמר בפרשתנו (פ"ה פסוק ב-ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם, הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם.

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: (מ"ח - כ"ב) בצלותי ובבעותי (בתפילתי ובקשתי). [תרגום אונקלוס]. חרבי זו תפילה, קשתי זו בקשה. [גמ' ב"ק קכ"ג.]

"ויתן את קלו בבכי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ולא יכלו אחיו לענת אתו" (פ' מ"ה ג'-ד'). רבי יצחק אייזיק שר ראש ישיבת סלבודקה אומר כאן דברים מאלפים. בפסוק כתוב שיוסף נשא קולו בבכי, וכשבכה ביקש מאחיו "גשו נא אלי" ופירש רש"י קרא להם בלשון רכה ותחנונים. וכן שילח כל איש מעליו, ופירש רש"י שעשה כן כדי שהאחים לא יתביישו. וא"כ, יוסף עשה הכל כדי שאחיו ירגישו בנח ובכל זאת לא יכלו לעמוד בתוכחתו.

בימי החנוכה אנו עומדים ומזכירים בכל תפילה על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בקונטרס חמש קדושות - לחנוכה שחיבר הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע (נדפס בספרו קדושת לוי), עומד על ההבדל בין הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו ואשר לזכרם אנו חוגגים את ימי החנוכה. וכך הוא מסביר מעשה תקפו וגבורתו של הקב"ה במלחמת החשמונאים התבלט בשני דברים: א. נצחונם של החשמונאים על היוונים והמתיוונים. ב. נס פך השמן.

"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה". נאמר במדרש רבה - אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו -זה יוסף. ולא פנה אל רהבים, על שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוספו לו שתי שנים. כולם מתפלאים על דברי המדרש הזה שמסיים הפך ממה שהתחיל. המדרש מתחיל בשבחו ושכרו של יוסף ששם מבטחו בה', ומסיים בגנותו וענשו של יוסף ששם מבטחו בבשר ודם ולכן נענש שתי שנים בבית הסוהר.

בפרשתנו מבקש יעקב (פ"לב פ"יב) "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו". המפרשים עמדו על כפילות הלשון - מיד "אחי" מיד "עשו" מה באה התורה ללמדנו בזה, הלא אין ליעקב אח נוסף מלבד עשו, וממילא די אם יאמר מיד אחי?

בפרשתנו מספרת התורה על פגישת יעקב עם רחל. כשראה אותה יעקב נשק אותה, נשא את קולו ובכה. מסביר רש"י מדוע בכה יעקב - לפי שבא בידיים ריקניות. כשנפגש עם רחל, אמר לה יעקב אליעזר עבד אבי היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. מדוע? לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר אליפז ליעקב מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב טול כל מה שבידי, והעני חשוב כמת. נטל אליפז את כל רכושו של יעקב – ונחשב כמת.

בפרשתנו יצחק מבקש מעשו שיעשה לו סעודה והוא יברך אותו: וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת: כז (ג-ד)

נאמר בפרשתנו (פרק כד פסוק סג) וַיֵּצֵ?א יִצְחָ?ק לָשׂ?וּחַ בַּשָּׂדֶ?ה, ודרשו חז"ל (ברכות כו:) יצחק תיקן תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו.

בפרשתנו בעקדת יצחק כשניגש אברהם לשחוט את יצחק נגלה אליו מלאך מן השמים ואמר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".

נאמר בפרשתנו לאחר שאברהם נלחם במלכים וניצח אותם ושיחרר את לוט ואת מלך סדום מן השבי, יצא לקראתו מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם שהוא שֶם בן נח, והוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוא מלכי צדק כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְך תחילה את אברהם "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", ואחר כך בירך מלכי צדק את ה' שאמר "בָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".

נאמר בפרשתו "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס..." במדרש הגדול בראשית (פרשת נח פרק ו פסוק יא) על המילים "ותמלא הארץ חמס" - שהיו פושטין ידיהן בגזל. ועליהן הוא אומר גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה (איוב כד, ב - ג), שהיה היתום מקבץ פרוטה אל פרוטה וקונה לו חמור והאלמנה קונה לה שור והן גוזלין אותן.

נאמר בפרשתנו (פרק ד פסוק ג – ה) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה', וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו... המפרשים כולם שואלים מדוע לא פנה הקב"ה אל מנחת קין.

כֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. פרשת האזינו עומדת בסימנו של חג הסוכות המתקרב ובא. ביום הראשון בערב יום לאחר קריאת הפרשה נתכנס כולנו לסוכת שלום לצילא דמהימנותא לחסות בצלם של שבעת הרועים. אין כסוכה המציינת את מורשתו של משה רבנו אשר הנחילם לעמו בימיו האחרונים מהו ההדגש המיוחד של משה רבנו רעיא מהימנא יחודו של עם ישראל אין עמנו אומה אלא בתורתה, ההיסטוריה רבת השנים של עם ישראל מוכיחה זאת.

בפרשתנו (פרק לא פסוק יז – יח) אומר ה' יתברך שאחרי מותו של משה רבינו עם ישראל יעבוד עבודה זרה, ואז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

הפסוק אומר (פ"כט פסוק ט – י) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל - טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: מקשה האוהב ישראל מאפטא: אם בתחילה כתבה התורה אתם נצבים היום "כולכם" מדוע אח"כ הייתה התורה צריכה לפרט גם ראשיכם זקניכם וכו'? מאמר לפרשת ניצבים - ערב ראש השנה תשפ"ג מאת הרה"ג חגי שושן שליט"א, רב מרכז י.נ.ר וראש בית ההוראה "שלמות המשפחה".

הרהורי תשובה – מעשים טובים. מאמר לפרשת כי תבוא מאת הרה"ג חגי שושן שליט"א, ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" ורב מרכז י.נ.ר

פרשת כי תצא הכרת הטוב- תחילת התשובה, מאמר מאת הרה"ג חגי שושן שליט"א, ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" ורב מרכז י.נ.ר