פרשת נשא תשפ"א
סגולה שנמצאת באמתחת כל יהודי להצלחת ביתו בכל מכל כל.
בפרשתנו (פרק ו פסוק כג) וַיְדַבֵּ?ר יְקֹוָ?ק אֶל־מֹשֶׁ?ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ?ר אֶֽל־אַהֲרֹן? וְאֶל־בָּנָי?ו לֵאמֹ?ר כֹּ?ה תְבָרֲכ?וּ אֶת־בְּנֵ?י יִשְׂרָאֵ?ל אָמ?וֹר לָהֶֽם: יְבָרֶכְךָ? יה' וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵ?ר ה' פָּנָ?יו אֵלֶ?יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂ?א יְה' פָּנָיו? אֵלֶ?יךָ וְיָשֵׂ?ם לְךָ? שָׁלֽוֹם: וְשָׂמ?וּ אֶת־שְׁמִ?י עַל־בְּנֵ?י יִשְׂרָאֵ?ל וַאֲנִ?י אֲבָרֲכֵֽם: וַיְהִ?י בְּיוֹם? כַּלּ?וֹת מֹשֶׁ?ה לְהָקִ?ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ?ן. וכו'.
במדרש רבה פרשה (יא סימן ב) נאמר כה תברכו הדא הוא דכתיב (בראשית יב) ואעשך לגוי גדול וגו', א"ר פנחס בן יאיר שבע ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם ואלו הן ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכך, ומקללך אאור, ונברכו בך. ע"כ.
דברי המדרש צריכים ביאור מה השייכות שבין כה תברכו לברכת אברהם שבירכו ה' יתברך לבין ברכת כוהנים, בשאלה זו עומד הגאון ר' חיים פאלאג'י בספרו ברכת מועדיך לחיים חלק ב (דרוש לחודש סיון ד' קלג ע"ד) בהקדים שאלה נוספת והיא, כשעם ישראל הלך לקבל את התורה זו הייתה זמן הנישואין של עם ישראל עם הקב"ה וכמו שנאמר במדרש רבה (פרשת יתרו) והובא ברש"י שם ויצא משה את העם לקראת האלוקים "כחתן לקראת כלה", וא"כ צריך לדעת היכן נתקיימו השבע ברכות כמו כל חתן וכלה?
ויש לומר מילתא בטעמא שהשבת שאחרי חג השבועות היא פרשת נשא, דהנה בפרשת נשא כתיב ביה ברכת כוהנים וזה היה השבע הברכות שנתברכו בני ישראל במתן תורה דהיינו א יברכך ה'. ב וישמרך. ג יאר ה' פניו אליך. ד. ויחונך. ה. ישא ה' פניו אליך. ו. וישם לך שלום. ז. ואני אברכם. הרי כאן שבע ברכות והם כנגד השבע ברכות שנתברך אברהם אבינו.
וע"י שנכנסו בני ישראל לחופה במתן תורה הוצרכו להתברך בז' ברכות והיינו דמסיים אחרי השבע ברכות הללו ויהי ביום כלות משה. ודרשו חז"ל במדרש תנחומא "כלת" כתיב שנמסרה לו התורה ככלה, והנה, מה כלה מתברכת בשבע ברכות, כה תברכו את בני ישראל בשבע ברכות שהם דוגמת חתן וכלה וכיון שחג השבועות הוא זמן מתן תורתנו הקדושה שהיה בבחינת חתן וכלה, לכן שפיר קורין בשבת שלאחריו את השבע ברכות המופיעים בברכת כוהנים שבפר' נשא.
אנשים מחפשים כל מיני סגולות וישועות בענייני הבית פרנסה ושלום בית וחינוך הילדים ומנסים להביא ישועות מרחוק, אבל האמת שלא יודעים כי הסגולה הטובה והקרובה היא ברכת כוהנים, וכפי שנכתב על זה ספר שָלֵם ספר חסד לאלפים לרב אליהו פנחס הכהן מריינא (הודפס בשנת תרע"ב), בו הוא מביא מדברי חז"ל את המעלות והסגולות הטמונות בברכת כוהנים, ובהקדמתו לספר הוא מציין שאפשר להשיג הצלחה לעושה וכבוד וחיים טובים וארוכים ולבטל כל רעה וזעם וצרה מן האדם ע"י ברכת הכוהנים, בעת דוכנם בכל יום בארץ הקדושה, וכן עשה השל"ה הקדוש זצ"ל, "שהיה לוי ובעת הדוכן היה מכווין להמשיך הברכות על כל משפחתו שהיו בחו"ל", כאשר העיד על עצמו בספר ומי שחפץ שיכוונו לו הכהנים בפרט להמשיך אליו הברכות, יעשה כפי העצות המובאות בספר. ע"ש.
נמצאנו למדים אין לך סגולה נפלאה מברכת כוהנים בשעה שהם נושאים את ידיהם ומברכים, שהחי ייתן אל לבו לכוון אל כל בני ביתו ומשפחתו שהיא ברכה המעולה שבברכות.
ונסיים בדברי הרמב"ן (פרשת בהעלותך פרק ח פסוק ב) וזה לשונו; וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם!