הוכח תוכיח את חברך- בדרך של פינחס
איתא בגמרא סנהדרין (פב:) "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הקדם לו שלום לפנחס, שנאמר לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל". ומסיימת הגמ' "וראויה כפרה זו שעשה פנחס שתהא מכפרת והולכת לעולם".
וצריך ביאור מה כוונת הגמ' בזה שראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, ובאמת רש"י פירש שהכוונה בכך שנתברך פינחס בכהונתו לעולם עד סוף כל הדורות אבל עדיין צריך ביאור מה הקשר בין הכהונה לכפרה?
וראיתי בספר בני יששכר (לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב- מאמרי חודש תשרי עמ' ק) שהקשה מדוע כפלה התורה "הוכח תוכיח" את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא פרק יט פסוק יז), וכתב ליישב בשני אופנים.
אופן ראשון: עפ"י מה דמקובל בידינו מאת תלמידי הבעש"ט זללה"ה אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה אדם הנה זה ודאי אינו במקרה, ולמה הזמין השי"ת אשר הוא יראה אותה העבירה, על כרחך הוא שיש בידו גם כן שמץ מה מדוגמת אותה העבירה והראוהו מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו, וסיפרו מתלמידי הבעש"ט שאירע שראה באחד שחילל שבת בפרהסיא ועמד משתומם למה הראוהו כזאת, ופשפש במעשיו כי ודאי יש בידו עון כזה, פשפש ומצא ששמע מקרוב זלזול בתלמיד חכם ושתק (ותלמיד חכם נקרא שבת כאמור בזוהר ח"ג דף כ"ט ע"א), והמשכיל יתבונן כן בכל העניינים דהקב"ה מדקדק עם חסידיו.
ולפי"ז יתפרש הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך, היינו שתהיה גם אתה מוכח כאשר תוכיח את עמיתך ותפשפש במעשיך, ולא תשא עליו חטא, דהיינו שלא תשא את החטא רק עליו, אבל תבין אשר גם אתה מצטרף לתוכחה, ותפשפש במעשיך ותשוב אל י"י כמוהו כמוך ותזכו שניכם לחיי עולם הזה והבא.
אופן שני: כשהחכם יושב ודורש הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהם של ישראל וכמו שאמרו חז"ל [מדרש משלי פ"י] כשהחכם יושב ודורש הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהם של ישראל. ע"כ. וזה מצינו בפסוק הנאמר לפינחס שהוא אליהו אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל, ודרשו חז"ל בגמ' ראויה שתהיה הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות, ושמעתי שיש מדרש חז"ל עפ"י הדברים שאמרו בזוהר על שאליהו אמר קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך וכו', אמר לו הקדוש ברוך הוא על שאמר עזבו בריתך יצטרך הוא להיות אצל כל ברית מילה ויבא להעיד שישראל שומרים הברית, והנה שמעתי שיש באיזה מדרש שאמר אליהו, רבש"ע כיון שמידתי שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון פן יהיה אבי הבן המכניס לברית בעל עבירה ולא אוכל לסבול, והשיב לו הקדוש ברוך הוא הנה אכפר לו עונותיו, ואמר עוד פן יהיו הבעל ברית והמוהל בעלי עבירות, והשיב הש"י אכפר להם גם כן, ואמר עוד פן יהיו העומדים שם בעלי עבירות, והשיב השם יתברך שיכפר לכל העומדים בברית!
וזה כוונת הגמרא שראויה שתהיה הכפרה הזו (דהיינו ההוכחה) מתכפרת והולכת עד סוף כל הדורות.
יוצא איפוא מהבני יששכר שיש שתי אופנים בדרך מצוות תוכחה כדי שתתקבל, אופן אחד שהמוכיח עצמו מתקן את עצמו. ואופן השני כשהמוכיח דורש זאת ברבים מתכפרים עוונותיהם של ישראל וזה הייתה ההוכחה בפינחס במעשיו שעשה בהוכחת עם ישראל ע"י כך השכין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ולכן ע"י כן מורא לא יעלה על ראש המוכיח פן לא יהיה דבריו נשמעים לחוטאים ויוסף על חטאתם פשע שיעברו על עשה (ומלתם את ערלת לבבכם) ועל לא תעשה (וערפכם לא תקשו עוד), כיון שמבטיחו הש"י, בעת אשר ישב וידרוש לשם שמים הנה הש"י יכפר עונות ישראל הנה ממילא אין כאן עונות, והוא הנלמד מפסוק הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, כי אכפר לעונותיהם תיכף קודם התשובה, וזהו שדרשו בשעה שהחכם יושב ודורש (תיכף באותו שעה) הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהם של ישראל, וכיון שכן הוא נדרש בבי"ד של מטה כן מסכימים בבי"ד של מעלה, הבן.