facebook youtube google
אלעזר וולך

אלעזר וולך

קבלת קהל

איך להתפייס ולסלוח כשבן הזוג לא מתנצל אף פעם?

בשבועות האחרונים, רמת המתח בינינו עלתה מאוד, והיו הרבה פעמים שבעלי דיבר על גירושין, ובכלל-פגע בי מאוד, בכל מיני דיבורים שלו. גם אם אחר כך אנחנו כביכול משלימים ולכאורה מדברים כרגיל, זה תמיד מפני שאני יוזמת התפייסות והתרפסות, אבל זו לא התפייסות אמיתית... בעלי לא נותן לי לדבר איתו על מה שכואב לי, וכשאני אומרת לו שנפגעתי מדבריו, הוא לא מתנצל, ולהיפך, מחזיק איתן בדעתו שהוא היה חייב לפגוע בי, ועוד כועס עליי איך אני אומרת עליו שהוא פוגע בי, בעוד שלשיטתו, הוא לא יוזם פגיעה אלא רק מגיב, כדי לחנך אותי, שאלמד שלא כדאי להתעסק איתו. בקיצור, מטיל אימה יתרה בתוך ביתו... אני ממש פוחדת לדבר איתו... מרגישה שאין שום קשר רגשי בינינו. מרגישה שהוא מדכא אותי, מלשון דיכוי. כל דבר קטן שאני עושה נגד רצונו, אפילו בשגגה ובלי כוונה ובלי ידיעה, הוא מגיב בחוסר פרופורציות, בשיא החומרה, ופוגע בי בצורה חסרת רסן ביום שישי רבנו, ותוך כדי ויכוח הוא אמר, שמצידו שלא אטבול ביום ב [מחר], ואם אני אטבול הוא לא יודע אם מותר לו להיות איתי כשבכוונתו לגרש אותי, ואם הוא יהיה איתי בכל זאת, זה יהיה לגמרי חסד שלו איתי... ופתאום הוא גם החל לזרוק הערות פוגעות בקשר לגוף שלי מה שביסודו נכון., ולפעמים הוא עוצם ת'עיניים חזק כדי לא להיגעל מזה.... שאלתי אותו כמה פעמים אם זה מפריע לו, והוא אמר שלא, והוא כל הזמן אומר שאני הכי יפה בעולם והוא לא יכול לעמוד בפניו וכו'... מחמיא בצורה מוגזמת וחסרת פרופורציות, כך שזה מביך אותי וגורם לי תחושה ממש לא נעימה, כי ברור שאני לא באמת מלכת היופי.... ופתאום הוא מנחית עליי את הנ"ל,... זה כל כך פגע בי. זה נוגע בנקודה הכי רגישה באגו הנשי- לקראת סעודה שלישית רבנו שוב, ומייד אחרי ההבדלה הוא לקח ת'תיק שלו ונסע להוריו, למרות שניסיתי לדבר אל לבו ולהתחנן לפניו... בעצת אישה חכמה שאני בקשר איתה, כתבתי לו מכתב סליחה במייל, למרות שבעומק לבי נראה לי שהוא זה שצריך להתנצל, כי אני אומנם לפעמים פוגעת בו בדברים קטנים בשגגה ותמיד מתנצלת, אבל הוא פוגע בי בדברים גדולים במזיד ולעולם לא מתנצל... בכל אופן, הוא הגיב במכתב נרגש ואוהב כמו ארוס לארוסתו... ואמר שאטבול בזמן והוא יבוא וכו'... י אני מרגישה בפירוש שלא היה כאן פיוס אמיתי. אני רק פוחדת ממנו. אין לי כמעט ספק שבפעם הבאה שיקרה משהו, אפילו בטעות, שלא ימצא חן בעיניו, ויעלה לו הדם למוח, שוב הוא יגיב בהתפרצות זעם חסרת פרופורציה ושוב יפגע בי עד עמקי נשמתי ושוב ידבר על גירושין... וכמו תמיד, שוב, למרות כל זאת, אני זאת שתצטרך ליזום "התפייסות", ולהתחנן ולהתרפס וכו', שיואיל בטובו לחון את אמתו השפלה... והוא יאמר שהוא לא חוזר בו משום דבר שאמר ופגע, כי הוא צודק ורק אני טעיתי, וכך היה נכון להיעשות כדי לחנך אותי... ובלב אני מרגישה תולעת מעוכה, ואני יודעת שלא ראוי שינהגו ככה בבת של מלך מלכי המלכים הקב"ה ויצר הרע שלי מציע לי לתבוע את עלבוני... אני אפילו לא מעזה לדחות מקווה... אני יודעת שאם אייחד מחשבתי היטב לפגיעתו בי, אולי אראה דם ואיטמא, אבל גם זה, בעלי מכיר ויודע שאני מטמא עצמי לפעמים בכוח המחשבה וזה מטריף אותו, והוא אומר בזעם, שהוא לא צריך בכלל לשכב איתי ושאני לא אחשוב לעצמי שיש לי עליונות עליו ואני יכולה לצער אותו בעניינים האלה, כי גם אם לא נהיה ביחד 20 שנה זה לא יזיז לו...אבל כואב ומר ומעיק לי בלב. אני לא רוצה לעשות משהו דווקא כדי לצער אותו, אלא כדי להוכיח לו שאני נפגעתי מאוד. וגם - כי כשאני כל כך פגועה ומרגישה כל כך מושפלת ודחויה ועלובה, אין לי מספיק שמחה לגשת ליחסי אישות איתו בלי שאני ארגיש שזה כמו אונס, או סטוץ... ובעיקר מה שהוא אמר על הגוף שלי, ובגלל שאני יודעת שהוא נכון [אבל הוא היה יכול לומר את זה יותר בעדינות, וגם: למה אני אפילו לא יכולה לומר לו שנפגעתי מזה ושיבקש סליחה?! למה אני צריכה לחשוש שברגע שאדבר איתו על כך הוא יתקוף אותי בתוקפנות האכזרית שלו?!], אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיות איתו. הלוואי שבבדיקות מחר אני אראה דם. אבל שוב: זה לא יפתור ת'בעיה אלא להיפך, זה יגרום לו לכעוס יותר, ויהיה יותר קשה לרצות ולפייס אותו. ואני חושבת, מה קורה פה? התהפכו היוצרות? לפי מה שכתוב בשולחן ערוך, איש צריך לפייס ולרצות את אשתו לפני יחסי אישות ולא להיפך... אני לא רוצה להשפיל את עצמי ולתת לו לנגוע לי בי ולדעת שהוא נגעל ממני עכשיו ולהתבזות ולהיעלב מזה בכל פעם מחדש... אני רוצה לבקש שנקיים יחסי אישות כשאני לבושה אם הוא נגעל ממני, זה לא אמור להפריע לו. זה יפריע רק לי, יפגע בהנאתי. אבל עדיף לי הכבוד והאגו שלי מאשר הנאתי

הסיריאחריות מבעלך וקחי אחריות על גורלך

ונגה שלום. התי אור שלך חד ברור ונוגע ללב, את מתארת תחושה של גורל אכזר שנגזר עלייך כאשר את מושפלת ומנוצלת, וחיה בפחד מתמיד. חוסר הביטחון מעמיד אותך במצב שאת מרגישה חייבת לשאת על גבך השפוף את משאכם המשותף , מתוך פחד מהלא ידוע.. אחריותך באה לביטוי בכך שאת דואגת ל"סליחה" בכל מחיר, ולהרגעת הרוחות. כפי שתיארת, את עצמך לא פייסת ולא הרגעת.שימי לב שאפילו על תופעה פיזיולוגית מחזורית כ"דימום "לקחת אחריות על עצמך... בנוסף את לוקחת על עצמך ויתורים וסיגופים, כמו להישאר עם הבגדים, או "לשלוט" בגופך שלא ידמם... אבקש להציע לך, אל תהיי כ"כ "גיבורה". את אשה הראויה לאהבה התחשבות ורכות גם מבלי להפוך את העולם! עם זאת, תנצלי את אחריותך ו גבורתך לקבוע קוים אדומים, ולהאמין בכל הלב שאן זכות ולא יתכן בעולם שתושפלי ושתחיי בפחד. בעלך עשוי לחוש במפנה ולהבין איפה הגבולות ועם זאת יפסיק לזהות בך "עליונות",שוב לא תהיי כ"כ גדולה שסופגת הכל, אך גדולה שיש להתחשב בה! בהצלחה אלעזר וולך 0548418686

התייעצות

שלום רב! אני נשואה +ילד בן שנה אני ובעלי כרגע אחרי ריב לא פשוט שבו אני כעסתי עליו והוא עלי בגדול הריב היה בעקבות שינוי שהוא עשה בלבוש שלו (סוג מכנס שונה)שלי זה נורא הפריע והציק ואמרתי לו שזה נורא מפריע לי וכו' וזה התגלגל להתבתאויות לא יפות בעיקר זה הפריע לי משום שיש לי פחד כאשר נגיע לרישום של הילד למוסד לימודי שבו אני מאוד מעוניינת שילמד ואני יודעת שהסגנון שהוא לבש לא יתקבל אצלם ואני מפחדת שיסרבו לקבל את ילדי למקום לימודי טוב ואנו נצטרך להתפשר חלילה על מקום לימודי טוב יותר (אולי קצת הגזמתי אבל זה הפחדים שלי נורא חשוב לי החינוך של ילדי) למרות שהוא המשיך ללבוש אותו רק בשביל ללמד אותי לקח שאליו לא מדברים כך למרות שהבין כבר בהתחלה שאני לא מרוצה ורצה להחזיר כך בכל אופן זה מה שהוא אמר לי ואז הריב המשיך ולא לצד הטוב וכרגע לאט לאט אנו משלימים הנקודה שמפריע לי שאני רוצה לדעת איך לצאת ממריבות בצורה יפה ושנדבר עליהם בשביל שהם לא יחזרו ןשבאמת נבין אחד את השני ושיהיה לי יכולת להעביר לו את מה שאני חושבת איך עלי להתנהג ולפעול?? אם תגידו לי שצריך יעוץ נא הדריכו אותי איך להגיע אני ובעלי ליעוץ כי אני לא יודעת איך להגיד לו על אף שאני חושבת שאנו צריכים קצת יעוץ (הבעיה שעד לפני זמן אני לא הייתי בקטע הזה ולא חשבתי שזה בכללי דבר שצריך אותו כי חשבתי שאם יש לך את זה את הלהסתדר עם השני או שלו וא"א ללמד אותך ונראה לי שקצת טעיתי בכל אופן אני לא יודעת איך להגיד לו כזה דבר אשמח לקבל הכוונה ממכם תודה רבה

נורמלי , כדאי לבדוק ולחטא הפצעים שמתחת...

תמר שלום יש לי אלייך כמה שאלות : 1. האם החרדה שאת מגלה כלפי עתיד הילדים מתואמת עם בעלך? 2.אילו בעלך בעצמו היה "מועמד להתקבל" לת"ת ה"מצויין", ככה כמו שהוא ,הוא היה מתקבל? לדעתך? 3.האם את מזדהה עם מה שבעלך מייצג, או מגדיר את עצמו -ע"י ההופעה שלו? 4.האם את סומכת על בעלך? 5.האם יש לך לעיתים מחשבות מהסוג של "בעלי ילדותי"? 6.האם בעלך מתווה את הדרך בבית? 7.האם את גאה בתפקוד שלו, ובהישגיו? 8.כל התשובות שענית לעצמך... האם לדעתך בעלך לא שומע, רואה, ובעיקר מרגיש את מחשבותייך?8 ואולי בכלל ע"ז עיקר המריבה?, מי יתווה את הדרך ,? מי יקח את האחריות? אי הסכמה היא תופעה נורמלית שכולנו מתמודדים עמה, ולכן המצב שאת מתארת הוא לא "מפחיד"! אבל ! הבנת מהות המריבה, כלומר על איזה צורך,חשש,שאיפה, פצעים או דימוי עצמי או הגדרת מקומנו במאזן הכוחות הזוגי אנו מגנים במריבה, יגרום לנו לדעת כיצד לא לדרוך על יבלות, ולא לגרום לבן הזוג להגיב ב"בדוקא", וכן נלמד איך שני הצדדים ישיגו את מה שבאמת הניע אותם במריבה, עד כדי כך שלפעמים את הויכוח הספציפי שיצר את המריבה מייתרים לגמרי... בהצלחה. אלעזר וולך י.נ ירושלים 0548418686

בעייה בזוגיות של חבר קרוב

שלום וברכה, אשתו של חבר מאוד טוב התקשרה אליי ,בהרגשה שאני האחרון שנשאר עם סיכוי טוב לעזור, מספרת לי כי המצב בניהם מידרדר אבל הם אוהבים מאוד ורוצים להיות ביחד. כרגע שניהם לא עובדים ויש להם ילד בבית בין שנתיים. היא מספרת שהם תמיד רבים והוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. אני מאוד רוצה לדבר איתו ולשכנע אותו אך אחי הציע לי שכרגע זה לשכנע את אישתו שזה תקופה קשה ושתחכה שהבעל יתחיל לעבוד ורק אז יתפנו לטפל בזוגיות בניהם ע"מ לא לגרום למשבר יותר חזק אצל הבעל. מה באמת עושים במקרה כזה????

חוסר תעסוקה ותסכול זוגי מזינים זה את זה

איציק שלום. כל הכבוד על היוזמה , האחריות, והצניעות. הקשר בין שבר תעסוקתי לבין משבר זוגי הוא קשר הדוק ,וניתן להבין שאתה חושש מ"שבר על שבר" , אבל, יש לזכור שהטיפול הזוגי אינו יוצר משברים ,ואדרבה יקל עליו לשאת שברו הקיים בלא"ה מתוך תמיכה טיפולית , ודרבון ונסיכת כוחות לעשות עם עצמו משהו בקשר לעבודה. במקום לשקוע בחידלון אישי ותסכול קיומי וזוגי! על אחת כמה אם ישיג את תמיכת אשתו. בנוסף אל תשכח שהמנהג במחוזותנו שכשהאנטיביוטיקה עוזרת והמוגלה יורדת מהחניכיים לא הולכים יותר לטפל בחור שבשן עד הטיפול שורש היקר והכואב... בשלב המיידי ,חשוב לכוין אותה לתמוך בו , ברכות, מתוך אמון, למצוא עבודה ולזרום איתו בראש שלו בענין הזה. לשאלתך,איך אשתו תוכל "להביאו" לטיפול. ישנם שיטות שונות. אך חוששני שאין תועלת בכלי מכלי , וכדאי שהיא תודרך ישירות מאיש מקצוע מנוסה. עם זאת אשתדל לעזור לך טלפונית. בהצלחה אלעזר וולך י.נ ירושלים 0548418686

בעלי לא מוכן לעזור לי

שלו ם רב, אני נשואה שלוש שנים ונולד לנו ילד שני מאז שהתחתנו הבנתי שאני צריכה לשאת בעול הבית לבדי כי בעלי לא מוכן להושיט יד בכל הקשור לעזרה בבית הוא טוען שאלו עבודות של נשים ולא משנה לו כמה קשה לי הוא לא מוכן בשום אופן לעשות אותם. בתחילת הנישואים הייתי עושה הכל ומבליגה אבל לאחרונה זה נהיה בלתי נסבל. לאחרונה גוברים הריבים והמתיחות בנינו מכיוון שאני לאחר לידה ולא כ"כ מסתדרת בכוחות עצמי עם כל העול במיוחד כשאני רואה את בעלי חוזר לאחר חצי יום בכולל ולא מוכן להוזיז את עצמו. כמה שניסתי לדבר יפה ולבקש ולהסביר לו שזה לא בושה לשטוף בית או לעשות כלים או לחתל ילד, להיפך כך אני יותר יעריך ויאהב אותו, הוא טוען שעושה מספיק ואם רק זה מה שיגרום לי להעריך אותו אז זה לא בסדר כי יש לי זכות שבכלל התחתן איתי... אני לא מסוגלת להמשיך ולאהוב בנאדם כזה אגואיסט ולמרות שיש הרבה דברים אחרים להעריך אותו בהם (כמו למשל שהוא לומד) אני מרגישה שאני כבר לא מעריכה אותו בכלל וכלום לא שווה לי. אני מתוסכלת מסתובבת עצבנים בבית וכל האהבה שהיתה בהתחלה הולכת ודועכת והופכת אפילו לשנאה. מה גם שבקרוב אצתרך לחזור לעבודה שהיא משרה מלאה ואז בכלל אהיה חייבת עזרה ממנו. מה לעשות? איך לשכנע את הבעל שיצא מהגאוה המטופשת ויתחיל להתנהג באמת כמו בעל דואג ואוהב (כמו שהוא טוען..) ??

מה הוא מבקש ממך?

שלום לשואלת את מתארת מציאות בה החלוקה ביניכםם היא כזו שעלייך מוטל עול הפרנסה, גידול הילדים, תחזוקת הבית, ניקיון והחתלה וכו". ועל בעלך מוטל עול ה"כבוד". גם את מביעה הרגשתך שהוא בז לעבודות הבית ,ולכן הן מוטלות עלייך.. כי את.. ? ויש לך זכות שהתחתנת איתו.. כך שאת חשה שהוא בעצם בז לך! אני מנסה לדקדק איתך,: האם ידוע לך אם חשוב לו שתעריכי אותו ותאהבי אותו ? אם אין לך תשובה , כדאי שתשאלי אותו. 2. לדעתך, הוא באמת באמת חושב שיש לך "זכות" שהתחתנת איתו ולו מגיעה ה תודה על שפרס כנפו על אמתו? או שהוא יכול לראות גם בך מעלות? אם איננו מצפה להערכתך בכלל וגם לא רואה בך מעלות ואת צריכה להתחנן ליחס, תפני לתמיכה כיצד לעמוד על שלך. אבל אם התשובה ,שהוא מעריך אותך- אפילו חלקית , כדאי לכם לפנות לייעוץ כדילפתח הבנת עומק הדדית של צרכים יסודיים של שניכם, ומיומנויות תקשורת, כך שתבהירו עצמכם זה לזו. ויתכן שיתחדשו לך וגם לו חידושים בענין מהכל אחד חושב ומרגיש על השני. למען השם לכו לייעוץ!!. אם בעלך יסרב ללכת ליעוץ תוכלי להיעזר בפורום או בינר איך לעשות זאת. בהצלחה אלעזר וולך י.נ. ירושלים 0548418686

אמפתיה, באיזה מינון?

שלום, אנו נשואים כשלוש שנים ויש לנו שני ילדים מתוקים. ב"ה בעלי אדם טוב, עוזר, מתחשב ואוהב. בתקופה האחרונה אנו רבים לא מעט ובעצם שמנו לב שמאז החתונה המריבות סביב אותה נקודה והיא- אני משתפת את בעלי בתחושה/חוויה/מקרה ובעלי 1. לא משדר אמפתיה, הזדהות. 2. נוטה להצטדק ולתרץ את עצמו . זה פוגע בי מאוד ואני נוטה לכעוס על חוסר ההבנה של בעלי לתחושותיי . בעלי מצידו לא מבין זאת ואף הפגיעה שלי נראית בעיניו ככפיות טובה לעזרתו הרבה בבית (ואכן עוזר הרבה מאוד) הוא טוען כי עצם זה שעוזר עם הילדים ובבית מראה הזדהות עם תחושותי, אני מצידי מאוד מעריכה זאת אך יחד עם זה זקוקה מאוד לשמוע משפטים כמן "אני מבין, מסכים וכו'". לבעלי זה נראה מעט קטנוני מצידי לדרוש זאת... האם זה לגיטימי מצידי להפגע מחוסר הזדהות אעפ"י שעוזר לי המון? האם אני צריכה לשנות דפוסי חשיבה? ואיך אוכל להסביר לבעלי זאת? הרבה תודה,

המירו את שפת האתה בשפת האני

אמונה שלום. את מתארת חוייה של חוסר הזדהות מצד בעלך, מתוך דברייך ניתן להבין שבעלך "מכחיש" את דברייך ואומר שהוא כן חש הזדהות עם רגשותייך, כפי שהוא אכן "מוכיח" לך מהעזרה שלו וכו". ליבך מגיב ל "דעתו" ב3 מישורים. 1.לא נכון! אתה לא חש הזדהות עם רגשותיי.ול"הוכחות" יש לי "פירכות... או "יש לי זכויות כנגד זה שמאזנות את התמונה.. 2. "הוא לא מבין אותי", וזה מכעיס, . בפרט כשחוסר ההבנה מתפרש אצלו כבגרות , כאשר את יוצאת ה"קטנונית" , שזה כבר בלתי נסלח! 3. גם עם אתה -בעלי -" צודק " שאתה בסדר. "אני" דרוש לי יותר! מעניין שבשאלתך , את מביעה את ה"אני זקוקה למשפטים" כלומר, עשה ש"ארגיש" את ההזדהות שאתה חש עמי ,הבע את עצמך, בטא אמפטיה במילים , שאבין ,שאחוש, בשפה ובכלים שלי! אך עם זאת את "קובעת" שהאמת האוביקטיבית היא שהוא לא מזדהה, את כותבת" האם לגיטימי להיפגע מחוסר הזדהות". אני מתרשם שגם בשיח ביניכם נוצר ויכוח מי "צודק". כך שטבעי שכל אחד מגן על עצמו כדי לדחות האשמה או כדי להיות צודק. הצעתי. לשינוי דפוסי חשיבה. אך לא ללמוד להסתפק במועט, אדרבה ללמוד ששאיפתך לאמפתיה ולהזדהות תמיד נכונה וראויה למימוש. ואין בכך סתירה לזכויותיו ומאמציו, כי אף אם" באמת" הוא עושה המון ,תלמדו יחד את השפה בה תביני ותרגישי את מה שהוא מביע היום בשפה אחרת . השיח ביניכם יהפוך להיות סובייקטיבי "האם חשתי הזדהות" ולא "האם אתה מזדהה... בהצלחה אלעזר וולך ירושלים 0548418686

מתי הזמן לוותר ולהיפרד

אני בת 34 ובעלי בן 36 נשואים 8 שנים ויש לנו 2 ילדים בן שנתיים ובן 4 חודשים. כל השנים היו בינינו אי הסכמות, ריבים, ויכוחים המגיעים לפגיעה עמוקה. עם הזמן המצב מחמיר. יש לשנינו כבר הרגשה שהמצב לא ישתנה. יש כבר סלידה, זלזול. רוב הויכוחים שלי שבעלי לא מגיע הביתה מוקדם וע"כ הדברים מצטברים ולא נפתרים. כל פעם שאנו מדברים זה האשמות , זלזול והמצב מביא אותי למצב חסר פתרון. לי קשה להמשיך להיות במצב כזה ובעלי משדר שמצידו זה ימשיך להיות ככה אך נשאר רק בגלל הילידים ובגלל היותי לא מסוגלת לטפל בהם לבד. הבאתי את הרב שלנו הביתה וסיפרתי לו על מקרים קודמים מול בעלי. זאת תמיד אני מדברת והוא רק מחייך כאילו הוא הקרבן ומוותר. אני לא יודעת אם יש לו בכלל רצון לפתור את הבעיות שלנו (מה שעשו הוריו, הוריי כמו בדורות קודמים) מהיכן להתחיל, מיואשת מאוד וחסרת תקווה . אין לי כוח מלבכות כל יום ללא הרף.

מסתחררים בהתנעה ולא מגיעים לנושאיםהמהותיים

ערב טוב יאוש. את כותבת על מציאות של פגיעה עמוקה- כלשונך, מדברייך נשמע שאת חשה פגועה מאי יחס מצד בעלך, ויותר מכך שאת לא חשובה מספיק בכדי להוות עבורו סיבה להשקעה, ובנוסף, את מרגישה שהוא פשוט מזלזל בך ומגחך עלייך ולא לוקח אותך ברצינות. מה שלא ברור, האם הוא מגיב לך בכעס או מתוך אדישות? לא סיפרת על החלוקה ביניכם , מי המאשים ומי הסולד ? עובדות שיבהירו את שאלתך. עכ"פ , עושה רושם שאת מגוננת על זכותך להתלונן , ומאידך , היית מעדיפה במקום להיכנס לסיחרור של האשמות ומריבות עם בעלך הבאות כתוצאה מהאיחור, - לעסוק ולדבר בסוגיות עצמן המרכזיות יותר בחייכם ,והטורדות את מנוחתך . דבר שאתם לא מגיעים אליו... אולי כשלב התחלה, תקבעו ביניכם מראש !! "פגישה" של 40 דק" בשבוע הקרוב , בה תשוחחו על שאיפות וצרכים, כמו. יחס, כבוד, שותפות, פניות, תשומת לב, מחמאות, הארת פנים, הקשבה, וכו" . אך שיהיה מסוכם ברור שבפגישה זו "אין האשמות"!!! בהצלחה ולילה טוב תקוה.. אלעזר וולך

מתאימים??

נשואה שלש וחצי שנים עם שני ילדים. הרבה זמן אני חושבת על הנושא והייתי רוצה לשמוע את תגובותיכם. בעקרון אני ובעלי מסתדרים מצויין, אני מאוד אוהבת אותו ועברנו ביחד המון חויות ואין ספק שיש לו מידות תרומיות ונדירות של שלווה וחכמת חיים שמחה ומזג טוב. התארסנו בשידוך, כמו כל הציבור החרדי, ואחרי שהתארסתי קבלתי כזה בום מלהכיר בן אדם אחר ממה שחשבתי.לחיוב ולשלילה. דוגמאות: 1.כשנפגשים, זה אף פעם לא בחברה- לא היה לי מושג איך הוא מתפקד בחברה, התברר לאחר האירוסין שהוא שובב ודברן ברמה לא מצויה, חקיין ומצחיק מאוד, זה יתרון, אני לעומתו טיפוס סגור. 2.אני חכמה מאוד והגעתי ממשפחה של חכמים (מחוננים בחלקם) הייתי תמיד גאון של הכיתה וכו' לא הייתי בקשר עם בנות לא כ"כ חכמות או לא מספיק פילוסופיות, אין כאן התנשאות אלא הבהרת מצב, אני כרגע עובדת בתפקיד שדורש הרבה שכל ויכולת ריכוז ומצליחה מאוד, בעלי לעומת זאת לא חכם בכלל, ואפילו עם קצת בעיות ריכוז (שהתברר לי אחרי החתונה) מה שהרחתי קצת בפגישות אבל לא מספיק, כרגע הוא בערך לומד, ואם יעבוד זה יהיה במקצועות טכניים כמו סוכן וכדו', אין לי בעיה עם זה, בהתחלה זה הציק לי מאוד מאוד, כי גם רמת השיחות לא היתה כלבבי (סיפורים וצחוקים על כל המדינה במקום ללמוד או לחקור פיזיקה וכדו'...) אבל למדתי להשלים עם זה, ולפתח עצמי אפיקים לבד (קריאה, לימודים גבוהים פעם בשבוע, שיחות עם אחי שהוא חכם מאוד וכו') בקיצור, מכל הסיפורים שלעיל ועוד רבים אחרים, אני יודעת שאומרים שאין זוג מתאים.. ואפשר להתחתן עם כל אחד ונפגשים רק בשביל מוטיבציה להשקיע בנישואין וכו' אבל באמת ובכנות והיה מעניין אותי אם הרבה בציבור חושבים כמוני, בתור היכרות שלא בשידוך, האופציות היו רחבות בהרבה, הייתי בוחרת מישהו באמת בסגנון שלי, ולא זו בלבד קצת קשה לי עד היום שהתחתנו מתוך "מוטיבציה" ואהבה שתתפתח (מה שאכן קרה) ולא מתוך אהבה שהיתה כבר אז. כלומר יש לי הרגשה שגם אם הייתי כל אשה אחרת אחרי שתי לידות וכל כך הרבה חיים משותפים בעלי היה אוהב אותה כמו אותי והיא אותו כמוני. אין כאן משהו שמיחד אותי מכולם כמו שם (אהבתי אותך תמיד,העיניים שלך, מיד כשראיתי אותך ביום הראשון במכללה ידעתי שאני רוצה אותך וכו',)אצלינו זה מההתחלה בהתלבטויות, להוריד או לא, בקיצור מתארסים כי לא היתה סיבה להגיד לא, מה דעתכם?

חידוש חוויית ה"עצמי"

שלום וברכה אבקש להציע לתיאורך גלוי הלב חלוקה לשלושה נושאים. ולעומק הנושאים ותובנותייך הניכרות , אפליג באריכות. 1.בעלך. וההתלבטות שלך לגביו ולסיכוי שתעריכי אותו כפי שלדעתך אשה צריכה להעריך בעל. ולאהוב אותו בגלל מה שמיוחד בו. את מתארת שאת מזהה אצלו מעלות, וכהגדרתך- "נדירות". אך הם לא מניפים ומעצימים את דמותו בעינייך, כך שיהווה עבורך "דמות" "סמכות " או מעורר השראה, וזה חסר לך. עושה רושם שכל עוד סגולותיו לא יתורגמו להצלחה ולהערכה הוא לא יוכל להוות לך גב. את עושה חלוקה חדה בין "חכמה" - לימודים גבוהים\ הצלחה..לבין "חכמת חיים" -משהו כפרי ושליו ,בינוני וחסר ברק. 2.את.תיאורך מעורר המון הזדהות עם תחושת התסכול מהעדר אינדבידואליות באופן בו את חווה את עצמך. כמעט הייתי אומר שאת לא חווה את ה"עצמי" שלך. גם כשאת רוצה להקשיב לעצמך ולהיות עצמאית את מרגישה שאת צריכה לבעוט במוסכמה. את כמהה לפריוילגיה הבסיסית של "להיות אני" סתם ככה- כי זאת אני! 3.הזוגיות. מכיון שאת מפוכחת את מנסה לבחון מחדש , וכאן את מתלבטת אולי הכל חלול. הרי בעצם לא "בחרתי" ואין בינינו כלום. א"א לסמוך על ההליכים שהחברה החרדית קבעה כסטנדרט, כך שבחירת השידוך "כמו כולם" אין בה תוכן פנימי ואינדבידואלי , שזה "לב האהבה". את רוצה אהבה שבאה מבפנים.ושבעלי יאהב אותי בגלל מה שיש בי ורק בי .ולא סתם כי מתוך עשרת ההצעות שלו אני הייתי הכי מוכשרת , וכדומה. אם אנו זורמים.. אבקש לעמת אותך. אם הבנו שאנו אוהבים את זולתנו , לא עפ"י מה ש,הם,, אלא עפ"י מה שהם גורמים ל נ ו ל ה ר ג י ש!! אולי נתייחס לנוכחותו של בעלך בחייך בפרמטרים האלו. זכותך לא להעריך אותו.. אך אינך יכולה למדוד אותו בערכים מוחצנים ויחסיים של הצלחה וברק. שנית, חושבני שהעבודה שלך היא, להמשיך לא לסמוך על ה"כולם" , להקשיב לעצמך, לחוות את עצמך , לא לפחד להרגיש. דעי נא, להרגיש "עשיתי כמו כולם" זוהי חוויה סוביקטיבית ולא תאור עובדתי! אדם יכול לאהוב לצפות בשקיעה, וגם אם עוד אלפים יהנו כמוהו , הוא לא בהכרח ירגיש "כמו כולם" ושזה לא "הוא". כשאדם מרגיש "נבלע" בכולם, זה מלמד שמשהו בכולם גנב לו את "עצמו" , הסיכון בדבר שגם את מיקוד האחריות הוא משליך על ה"כולם", והוא עלול לחוש "ריק" ולהתנהג בחוסר אחריות ולפעול נגד עצמו, מתוך "אנטי". כדאי לעבוד על נושא האחריות. אני מחליט, אני בוחר, ואני נושא בתוצאות. ולגופו של הליך בחירת בן זוג: רובנו אוהבים צבע מסויים, ולא כי הוא הכי יקר, ואפילו לא כי הוא הצבע היפה ביותר, אלא כי הוא עושה לנו משהו.. בהרגשה.בבחירת בן זוגנו אנו תמיד "בוחרים" אנו בוחרים את האדם שאנו חשים ע ם ע צ מ נ ו טוב יותר בחברתו! טוב יותר, יכול להתבטא במגוון רחב, למשל: יותר גאים בעצמנו, יותר ביטחון, פחות ביקורתיים, יותר נעימים, יפים, חיוניים, מוערכים וכדומה. עובדה ברורה היא שאנו חווים את עצמנו באופן שונה מאדם לאדם. וכאן אנו שבים ל"עבודה" היי את חווי את עצמך, ותני לעצמך את החופש והחירות לחוש את האהבה בחיבורים הטבעיים שמצאתם עצמכם יחד. בהצלחה אלעזר וולך

בהמשך לשאלה על חוסר אמון

תודה על התשובות שעניתם... אבל דיברתי איתו שוב, והוא אמר לי (אחרי ששאלתי אותו וביקשתי בפירוש שיגיד את האמת!) שהוא שיקר לי "אולי" בעוד כמה דברים קטנים בודדים, והוא סיפר לי על 2-3 מקרים... אחרי עוד כמה דקות שיחה הבנתי ממנו שהוא משקר כבר כמה שנים, זה לא חדש... והסתבר לי שהוא משקר גם למשפחה שלו, בקיצור- הוא בעצמו מודע לכך שזה משהו רציני אצלו. ראיתי עליו שהוא עדיין מתקשה להגיד את האמת. לאט לאט לאורך השיחה הצלחתי להוציא ממנו עוד ועוד שקרים. הרבה פעמים הוא גם "מעגל פינות" ומשנה את האמת. הוא בעצמו אמר לי! א. אני שבורה לגמרי... אני בהלם שכ"כ הרבה זמן אנחנו יוצאים ומדברים המון ולא שמתי לב! אפילו המשפחה שלו לא שמה לב! (זה מה שהוא אמר לי...) כנראה שהוא ממש טוב בזה. ב. מה אפשר לעשות עכשיו? המצב שלו קשה! הוא בעצמו מבין את זה בפנים בלב ואני רואה שהוא רוצה לעשות עם זה משהו... אני כבר לא יודעת אם אני מכירה אותו. הוא הציג לי הרבה דברים ממש לא כפי שהם! חשבנו ללכת קודם כל לייעוץ/ פסיכולוג, אבל אנחנו לא ממש יודעים למי לפנות... החתונה עוד חודשיים... מה לעשות?

התחקי אחר ביטויים אופייניים לאישיות של שקרן

הדס שלום מדברייך ניכר שאת מזהה וחוששת מחומר הנפץ שבשקר. אישיותו של "שקרן" היא הפכפכה דעתו אינה יציבה ועצמיותו כ"שבשבת" לפי ציפיות הסביבה. שקרן פתולוגי , אין בו לא אהבה ולא שנאה, הוא לא חופשי לגעת לעולם בדבר עצמו, כי השיקולים הזרים הם במרכז העניין, כביכול כל מעשה אינו לשם פעלו אלא לההפקת תועלת אחרת או אינטרס , וגרוע יותר - סיפוק עלוב של פחדים, נחיתויות, העדר חוט שידרה וכמיהה לאישורים.. המתואר , הוא חלק אחד במובן האישיותי. שעומד בסתירה לתפקיד הבעל כ"גבר", "ראש הבית" ו"מורה הדרך" וגם כדמות אוהבת ומכילה הסוככת בכנפיה. בנוסף, החשש הוא, מבעיות של חוסר אימון וחוסר יכולת "להתחבר", כי "מי אתה?" והאם אתה אומר אמת? ומה אתה עושה בחוץ? וכו וכו.. עצתי, חפשי ביטויים לנקודות אלו , אם ישנן. הניחי את כובד המשקל מבירור של כמות השקרים, כי תצאי מותשת, ולכל שקר יהיה כנראה הסבר, ומאד קשה לשפוט ולהכריע שאכן הוא "שקרן שמגיע לו" שאעזוב אותו .. בדקי למשל: האם הוא עקבי בדעה שהוא מציג.? האם יש "ערך" שעבורו הוא מוכן לשלם מחיר אישי? האם נוצרים אצלו סיפורים לפי הנושא שב"מרכז העניינים"? האם הוא מרבה לצטט ידוענים , או להשתמש הרבה במילים מפוצצות? האם האידיאלים שהוא מציג כחשובים, באים לידי ביטוי? האם הוא מדבר סרה באלו הנותנים בו אימון, כחברים קרובים ומשפחה? ועוד כהנה וכהנה. העיקר, ביטויים שיבהירו לך את ה"אישיות" שלו, ואת רמת מסוגלותו להיות "בן ברית" בהצלחה רבה. אלעזר וולך

חוסר אמון

שלום אני בת 22 וברוך ה' מאורסת לבחור כבן 24. אנחנו מכירים כבר כ-10 חודשים והחתונה בעוד כחודשיים-שלושה... עד עכשיו הכל היה מעולה, קשר טוב, בחור תורני, אכפתי, רגיש ומקשיב, עד שיום אחד- תפסתי אותו על שקר. דיברנו כרגיל בטלפון והוא שיקר לי שהוא קם למניין בשעה מוקדמת. (במקרה זה היה היומולדת שלו ורציתי לעשות לו הפתעה ודיברתי עם בני משפחתו ואמרו לי שהוא ישן במיטה...) קיוויתי שאני טועה, ויש לזה הסבר, ולכן כשדיברתי איתו שאלתי אם הלך לתפילה והוא אמר: כן, בשעה ___. אמרתי לו שאני יודעת שהוא ישן בשעה הזאת, אז הוא אמר שאיחר למניין ברבע שעה, ועדיין היה לי מוזר, ולכן שאלתי שוב ושוב ואחרי כמה נסיונות (!!!)לשקרים הוא אמר בסוף: "לא הלכתי לתפילה"! ומסתבר שהיו עוד כמה פעמים (אני לא יודעת בדיוק כמה) שהוא שיקר לי בנושא הזה... הוא אמר שלא שיקר לי בדברים אחרים, שזה רק זה, הוא אמר שהנושא של לקום בבוקר קשה לו, ושיקר כי לא היה לו נעים. כי זה מעיד על הרמה הדתית. הוא נשבע (!!!) שלא ישקר לי יותר לעולם, בכה ואמר שהוא מתבייש מאוד במה שקרה ושהוא צריך לעבוד על המידה הזאת אצלו. אני כבר לא יודעת אם להאמין למילה שלו. אולי הוא שקרן כרוני?!? מה לעשות? בינתיים אנחנו לא כ"כ מדברים, אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם מישהו ושאני אחליט מה לעשות... אשמח מאוד לעצה! תודה, הדס

כבדהו וחשדהו וברר מי הוא

שלום רב שקרים בין בני זוג אכן שומטים את התשתית של ה"ברית", לא כדאי להקל ראש ולחפות עליו בכל מחיר, בדקי עמו את הדבר על מכלול המשמעויות. עם ואת זכרי שפחות משנה מה הוא אמר. ויותר מה הוא ומי הוא. בברכה אלעזר וולך

פרודים ואני מבולבלת

אני בת 29 ובעלי בן 30.אני באה מבית עם שאיפות,מטרות,לימודים,נשים קרייריסטיות ואני בחורה אינטיליגנטית עם ידע כללי רב(זה לא מתוך התנשאות זה קשור לנושא). בעלי בא מבית שהשאיפות והמטרות העיקריות הם בית ,אישה,ילדים,בית עבודה ולהנות מנופשים ומפגשים עם חברים.הוא בחור לא אינטיליגנטי בכלל ,עם 9 שנות לימוד וללא ידע בסיסי אבל ממש בסיסי.לזכותו אני אומר שאין אדם עם לב רחב יותר ממנו וכל שהוא רצה זה לעשות אותי מאושרת גם אם זה על חשבונו,פשוט הייתי מלכה והיה לי הכל. אני רוצה לציין שאנחנו זוג מגיל 20 וקצת ונשואים 3 שנים ,עם טיפולי פוריות של שנתיים באמצע(מה שמקשה על ההחלטה). לפני כשבועיים החלטתי לעזוב את הבית ולחזור לבית הוריי וזאת בגלל שהרגתי שאני לא נמצאת במקום שבו אני רוצה להיות,אני חושבת שבגלל הסביבה שהייתי בה לא סיימתי את לימודיי ולא פיתחתי את עצמי כמו שרציתי כי נשאבתי לתוך סגנון החיים שלהם.דבר חשוב יותר הוא שאני לא חושבת שכל אדם צריך להיות עם תואר אבל בהחלט צריך להיות ידע בסיסי ואני מרגשיה שבעתיד כאשר האהבה תעבור פשוט ישעמם לי איתו כי אין לנו על מה לדבר חוץ מחיי היומיום.אני לא מאשימה אותו כי זה מי שהוא. הוא לקח מאוד קשה את הפרידה והוא מתחנן שנלך לטיפול ושהוא ישנה והישתנה אבל אני לא חושבת שזה משהו שיכול להישתנות. אני מפחדת שאני ממהרת לפרק גם כי החיים שאני שואפת אליהם בראש קוסמים לי וגם כי אני מפחדת שעוד מספר שנים אם רק אני אתפתח אני אכיר בסביבתי בחורים שיותר דומים לי ואני לא רוצה למצוא את עצמי מנהלת רומן. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, עזרההההההההההההה

המלצה: בירור אל תוך עצמך בסיוע מקצועי

שלום של. מתיאורך נשמע שאת מתמודדת עם 3 נושאים במערכת הזוגית. 1. חוסר הערכה קיצוני לכישוריו ודרכי ההתנהלות של בעלך בחיים, עובדה העלולה להביא ל"איבוד עניין" בו, (אך מעניין שדוקא נראה שיש בך עדיין "עניין" כלפיו). 2.תסכול ואכזבה עמוקה מעצמך ומהישגייך בחיים. את חיה בתחושת "החמצה" מתוך תחושה ש"הוא" זה שהביא אותך למקום הזה , ושאם תמשיכו יחד את תישארי כלואה וקטנה מהמרחבים שאת אמורה להגיע אליהם עפ"י הדימוי הראשוני שלך על עצמך. 3.עושה רושם שמי ש"חונק ומדכא" את הלהבה שלך, הוא לא בעלך לבדו, אלא כל המשפחה והסביבה שלו . ניתן להניח שהפערים והאי הסכמות עם משפחות המוצא היוו אבן נגף לחיכוכים ביניכם. כדאי לעשות בירור מתוך מודעות עומק, מה ואיך בא לביטוי חוסר האינטליגנציה שלו בהתנהלות, ואיך ואיפה זה פוגש אותך, הנחת העבודה היא שההערכה במונחים שאת משתמשת בהם אינם משפיעים כשלעצמם באופן מהותי על האהבה והסיפוק הזוגי. עם זאת הם מבטאים מצוקה בתחושת הביטחון שלך בו , והיותו "גב" עבורך, לכן יש לבחון את הביטוי שלהם בהתנהלותו היומיומית ובמשמעויות של התחושות והמענה הזוגי שאת מקבלת או לא , במכלול הצרכים הזוגיים. לדעתי , לא ראוי כלל לעזוב על הרקע הזה, ועליכם לפנות לגורם מקצועי, שיבדוק בין השאר גם תהליכים פנימיים בבחירת בן זוג, כפי שהרחיב בטעם ידידי תדהר. בנוסף,עלייך להיות מודעת שיתכן שבתפיסת הדימוי שלך על העולם, על עצמך, על הצלחות וכשלונות, וכן באופן בו את חווה את עצמך , יש מרכיבים שקשורים לעצמך בלבד,- נקודות המלוות אותך ותוקעות אותך בכל מיני תחנות בחייך, ובלא יודעין את משליכה אותם על הזוגיות, ויתכן שדוקא בעלך יהווה מרפא עבורם... ייעוץ מקצועי עלול להפתיע אותך לטובה. בהצלחה אלעזר וולך.

מדוע אין מדברים על כבוד לבעל?

עד לפני כמה חודשים סבלתי הרבה מיחס מזלזל מבעלי מאלימות מילולית ומיחס קשה ומשפיל, כפי שמתואר בשאלות שונות שמופנות לפורום. בעצת רב פניתי ליועצת. היא הסבירה לי שזה קריאת מצוקה מצד בעלי. וביחס נכון מצידי כלפי בעלי, כל המצב ישתנה. אם אני אכבד אותו, כפי שהוא זקוק ( אתן לו את המילה האחרונה, הוא יהיה המחליט בכל נושא, אגיש לו כוס קפה / אוכל וכו', ואשתדל לקיים את רצונו), יחסו אלי ישתנה. אני עובדת על זה והמצב השתנה לבלי הכר, (כמובן עם עליות ומורדות, אך בכיוון הנכון.) שאלתי היא: בקריאת שאלות ותשובות שונות בפורומים באתר י.נ.ר, ניסיתי למצוא תשובות בכיוון זה, ולא מצאתי. הכיוון הוא לא לתת לבעל לפגוע ו"להעמיד" אותו על מקומו, ושום דבר לא מצדיק יחס כזה מצד בעל. האם השיטה היא שונה? מדוע השוני כה גדול בין התשובות? ומה האמת? תודה!!

מי שלפניו התמונה בכללותה, יעשה את ההבחנה

שלום רב שאלה יפה מאד. יש לעשות הבחנה בין מרירות תסכול ותחושות שונות של חוסר סיפוק של בעל שיוצאים ומובעים בצורה לא ראויה, שאז ה"נושא" בו יש לטפל הוא התסכול ומניעיו , ולנסות לתת מענה לצרכים שלו כבעל, כך שנצא ממעגל של תסכול ותחושת חסר במעמדו וכבודו שמביאים אותו להראות מי בעל הבית, ושדעתו חשובה. למעגל חדש של גבר מסופק המרגיש שזקוקים לו ולהנהגתו ותמיכתו , שאז הוא נעשה סבלן, תומך, רגיש, משתתף ומכיל. מצב זה הוא כנראה מה שנצפה אצלכם. כמובן שדוקא עכשיו מתוך שובע ונחת כדאי לדבר ולתאם, שכאשר יתרחשו מצבי כעס, נקבע להם גבולות וכללים, מעין "חוזה כעס", איזה מילים ,ביטויים, הבעות, וכדומה לגיטימי ונסבל שייאמרו ואיזה לא. -גם מצידו וגם מצידך. במקרים אלו , "להעמיד במקום"- הוא מונח פסול, הן ערכית, והן מצד שזה רק יחריף את תגובותיו, ו"זעקתו" על מעמדו, וחוזר חלילה. לעומת זאת קיימים מאפיינים יחודיים, -שאנשי המקצוע ידעו לאבחנם בכלים שבידיהם, של "גברים בעלי נטיות אלימות" והתנהגויות אופייניות ל"נשים מוכות" שלמרבה האבסורד, ההתנהגות הקלאסית של אשה מוכה , מזינה ומזמינה את האלימות כלפיה, במכלול תגובות, ובתוכם, כניעה, הגנה על המתקיף, ומעבר שתקני - שנראה כקבלת הדין- לסדר היום. באמת ראוי להיות מתון בחריצת דין "אלים" ו"אשה מוכה", מבלי אבחנה ברורה. בכבוד רב אלעזר וולך

קצר בתקשורת

שלום וברכה. אנו נשואים מזה כ-8 חודשים ורוב ימינו כנשואים עברו במריבות, כמעט שלא חווינו רגעים מאוד מאושרים ושמחים כאשר אשתי היא זו היוזמת את המריבות (ואני מדבר על למעלה מ100 כאלו) בטענה שאני "הבעיה". אני משתדל להיות בעל למופת וגם כשאני חוזר מהתפילה והיא הוציאה את כל המנורות בבית אני משבח אותה על היצירתיות. כל מריבה מלווה בשעה- שעתיים של אלימות מאוד קשה מצידה כאשר אני בעיקר מתגונן ולא מחזיר. היא טוענת שהייתה צריכה להתחתן עם מישהו אחר וכמובן שלאמא שלי יש חלק גדול בבלאגן. אשתי כל הזמן טוענת שאני לא מסוגל לעשות כלום וכל מטלה קטנה או אמירה שמתבצעת על ידי היא דואגת להסביר לי כמה אני "יצור" ודפוק. אני כגבר לא מעיר לאשתי אף פעם ולא מוכיח אותה ורק בויכוחים כשהיא "מסבירה" כמה רע לה איתי אני זורק לה שזאת לא הבעיה שלי והיא זאת שצריכה לעשות את השינוי ולדבר בנועם ובטוב. יצויין שכלפי חוץ (וגם בפנים) היא בחורה מאוד חברותית ונחמדה, אך יש לה ביקורת כמעט על כל אדם שהולך ברחוב. הלכתי בעבר לבד ליועץ זוגי עקב סירוב שלה, אך תשובתו לא סיפקה אותי. מאיפה להתחיל?

אלימות- לברוח! או פצעים שנפתחים לשם ריפואם - הזדמנות!

אבירם שלום. אתה מתאר חיי סבל תחת מטחי ביקורת וזלזול . היחס אליך כ"דפוק" ו"מטרד", נישואיה של אשתך איתך הם "תאונה" לדעתה- שהיא דואגת להשמיעה. עם זאת ניתן לחוש שאתה רוצה להמשיך בנישואים, ואפילו, מעריך, ואולי גם אוהב את אשתך. אאתגר אותך בשאלה: ל מ ה ? 2. כשאתה מתאר "אלימות קשה מאד" אתה מתכוון למכות? כי אז עליך להציל את עצמך... או לאלימות מילולית, או רגשית? או אולי בעיקר לביטויי כעס והתפרצויות משפילות הגורמות לתחושת "מחנק" וחוסר אונים, בבחינת לו בלעתני האדמה? שאם כך הדבר יש טעם להשקיע. 3.האם קיבלת בחייך שדרים בסגנון הזה, של "דפוק" יצור" וכדומה , ממישהו קרוב או מחברים? 4.שאלה שעליך לענות עליה בכינות . בינך לבין עצמך: האם אתה עצמך מרגיש לפעמים שהתנהגויות , תגובות, או מעשים שלך, מתאימות למה שחלק מהחברה- מכנה ומזהה כ"דפיקות? אם התשובה היא חיובית, אפילו באופן חלקי, אל תעזוב את אשתך, שמור עליה, כי יתכן שהיא נכס עבורך לבנין אישיותך כפי שאתה רוצה שתהיה , ולריפוי פצעי עבר. (כמובן, בכפוף לתשובותיך על השאלות האחרות ולמכלול של נתונים שלא הועלו בפורום זה.) במידה וכך מומלץ לקרוא את ספרו של הנדריקס: "לבסוף מוצאים אהבה" , ולגשת ליעוץ אצל יועץ שמכיר את גישתו הנקראת "אימגו". בהצלחה.

שאלה דחופה בעניני שידוכים

שלום וברכה! התארסתי לפני כחודש וחצי והורי חששו שיש לבחור הפרעות אישיות. הם לקחו את הכתב שלו לגרפולוג מאוד מומחה (בין המומחים בארץ) והוא נתן תוצאות. רוב הדברים שהוא אמר אני יודעת ממה שראיתי אבל בקטן , ולדעתי מה שהוא אומר זה מאוד מוגזם וחריג, הורי שוקלים לבטל את השידוך. רציתי לשאול אתכם אם יש מקום לבטל עפ"י מה שגרפולוג אומר. מה שהוא אמר: דימוי עצמי חריג נמוך, בעיה פסיכולוגית תורשתית חריפה, חרדות, חרדות נטישה, לחץ. אולי לקח פעם כדורים אבל היום לא. וכ"ו האם אפשר להסתמך רק על דברי גרפולוג על מנת לבטל שידוך? ואולי הכתב שהוא נתח נכתב בזמן לחץ?ולא במצב רגיל? אשמח לתגובה מהירה, תודה רבה

אין ברירה אנו בני בחירה

לכלה המתחבטת שלום. ליבי על מנת הקושי שהונחה לפיתחך. מה שלא תחליטי, זכרי! מדובר בחיים שלך, ואת חייבת שבסופו של דבר תרגישי שאת עשית את הבחירה, ואת שלימה עימה. אם תבטלי "כי כך חושבים ההורים" את עלולה להסתחרר בתחושות אשם והרהורי חרטה שילווך .. וכן אם תחליטי להתעלם מהגרפולוג "כי מישהו החליט לך" יתכן שתהיי תקועה תמיד במחשבות טורדניות על בריאותו הנפשית של בעלך , וכל סכסוכון ביניכם ייתלה בקולר זה, כל הכבוד לך על לקיחת האחריות, חזקי ואמצי! נראה מדברייך שהחשש מהפרעת אישיות הטרידה רק את הורייך?מה את חושבת בנושא הפרעת האישיות? הנקודות שלדברייך קיימות ב"קטן", האם משהו הפריע לך? או שאת "מודה" (להורייך) שהן קיימות, אבל לכשעצמך לא היית מוטרדת מהן? מה דעתך על ה"נקודות" האלה -הקטנות, את מוכנה לחיות עם זה? מה הוא "נותן לך" כנגד? טוב לך איתו? אולי את מרחמת עליו? לא רוצה לעזוב שידוך? אולי את דוקא נהנית כשהוא "חרד שתנטשי אותו? כדאי שתערכי מעלות מול חסרונות, ונסי להגיע במקביל למה שיותר מודעות , לעצמך. לשאיפותייך, ולמניעייך. מומלץ להיעזר בחברה חכמה, או במישהו מקצועי בנוסף. אל "תתיעצי" ביותר מחברה אחת! לשאלת ההתיחסות לגרפולוג: תשובתי חד משמעית שאין לקבוע גורלות ולהסתמך על גרפולוגיה לא לבחירת שידוך ובודאי לא לביטולו. וניתן אף להשתמש במילה "אסור"! השיקולים חייבים להיות רק עפ"י הנראה לעין והרגשת הלב. קצת אינפורמציה: "האגודה הבינלאומית לגרפונומיקה" המאגדת חוקרים רבים מכל העולם בתחום כתב היד, הוציאה נייר עמדה "רשמי" שקבע: "איו כל סיבה לערער על המסקנות עליהן הגיעה הקהילה המדעית כי 1. המשך השימוש בגרפולוגיה... עשוי להתברר כמזיק..." גם אלו המאמינים בגרפולוגיה (שהם מעטים) יסכימו כי הגרפולוגיה איננה מדע, נאמנותה דומה לקריאה בכף יד, זה אומר שגם אם יש בהם דברים של אמת ביסודם, הרי שהפרשנות , המינון, משמעות הדברים בתוך המכלול וניבוי המשמעות והביטוי של מה שהם רואים ותרגומם למעשה , אינם מדוייקים כלל. בנוסף, בשונה מאיך שהצגת: שהגרפולוג הביא "תוצאות" זה לא כך! זוהי פרשנות של הגרפולוג והבנתו! כיום, רוב מדינות העולם אינן מתחשבות בחוו"ד גרפולוגית לנושאי גיוס ומיון בצבא, רק בתיאום כתב להוכחת זיוף ,הרי"ז קביל בבתי משפט. גם דעי שההתאמה הזוגית היא כ"כ מורכבת ומפתיעה שקשה להכריע מראש על נתון אם הוא מעלה או חיסרון, כאשר לבן הזוג "טוב עם זה". (להוציא מחלה פסיכולוגית תורשתית, שניתנת לבירור על ה"מורישים"או כל "מום" אובייקטיבי) אם תחליטי לא לבטל, כדאי יהיה לך להעביר את עצמך תהליך של "בחירה" בו מחדש ... בתפילה לבחירה נבונה ובקלות אלעזר וולך

המשך שאלה..

ראשית תודה רבה על התגובות הרבות. ובהמשך לשאלתי, אני רוצה להוסיף שהורי התחילו עם כל ענין הברורים לפתע בעקבות דברים שראו. א. כשהבחור שרוי בלחץ, ידיו רועדות - כשהוא אוחז במשהו (כשכולם מסתכלים עליו וכ"ו..) ב. כשאבי דבר עמו והיה ויכוח קטן כלשהוא הוא קפץ -עלה וירד ברגליו ולא ממש קפץ. לפי הורי, אלו סימנים ברורים להפרעה אישית וללחץ. -מה שהגרפולוג ראה. אני תולה את הדברים האלו בכך שהבחור הוא ביישני בטבעו (הוא בעצמו אמר לי שהוא ביישן) ולכן נלחץ ברבים וכ"ו. האם נתונים אלו משנים את התמונה? תודה רבה ויישר כח!

בגן המבוכה

שלום לך ראי נא. "הפרעת אישיות" היא הגדרה מעולם הפסיכולוגיה! גרפולוג -אם רואה - רואה נתונים, למשל : לחץ, ביטחון עצמי ירוד וכדומה. יתכן שהוא יקרא לביטויים אלה -בשפתו- "חרדה" ויסיק שקיימת "הפרעת אישיות. אין לו את הכלים והמנדט להגדיר את מה שהוא "רואה", כי לזה צריך פסיכולוג שיאבחן האם מדובר בלחץ ומתח שבמסגרת הנורמה, או שזוהי "הפרעה" או ,חרדתיות". כרגע, אין לך שום איבחון בנושא, ומשום כך, אינני מכיר אדם אחראי ש"יפסוק" לך. בואי ננסה לעשות קצת סדר : ראשית: לגבי השאלה האם "אובייקטיבית" כל בחורה בריאה צריכה לא להתחתן עם בחור זה? מובן שאם מדובר ב"הפרעה" כהגדרתה הפסיכולוגית, כי אז , מה לאשה בריאה במיטה חולה.. ואם מדובר בלחץ\ ביישנות שאינן "הפרעה", הרי הוא כשאר בני האדם המורכבים ממעלות, חסרונות, ומה שביניהם , ולמה לעזוב?! - מבחינה אובייקטיבית. רק נזכור שלשאלה , האם יש לו " הפרעה" ? - אין לנו עדיין כל מידע בעניין!! האם רעד בעת לחץ וכדומה כתיאורך.מחייבים שיש בעיה אישיותית ? ברור שלא. האם יש לחשוש וכדאי לברר האם יש לו הפרעה ? התיאורים שכתבת -לכשעצמם- אינם "מפחידים" כ"כ, אך יש להעריך שהורייך חוששים מתוקף התרשמות כללית באינטראקציה אתו, ולא רק על בסיס אירועים ספציפיים. לכן לא הייתי מזלזל בכלל במיצוי של הבירור . עם זאת, נראה שבהיכרות שלך אתו, הוא נשמע לך נורמטיבי. וכאן באה המבוכה הגדולה, האם להישען על החששות של הורייך, או להקשיב לאיך שהדברים נתפסים אצלך, כאשר, הגרפולוג הוא "קלף" בעמדתם, כי לטעמך, לא מצופה שכך " יגדירו" אותו... אולי תפני לפסיכולוג שידריך אותך איך לבדוק את הדבר, או בשיחה עם חתנך ,-מה לשאול ובהתחקות אחרי ביטויים של התנהגויות ותפקוד שלו, וביחד לשרטט ולהגיע למידע האם יש לו הפרעה או לא כי יש קריטריונים ואיפיונים קטיגוריים לאיבחון. בשלב הבא תצטרכי לעסוק בשאלות "הסובייקטיביות", האם אני מעריכה אותו? האם נח לי עם ביישנותו? ואם לא, האם מעלות אחרות שלו מאזנות את החשבון, כך שבסופו של דבר "טוב לי אתו". וגם, איך את מרגישה עם בחור שהורייך חושבים אותו ל"בעל מום", והאם החולשות המדוברות שהוארו ב"זרקורים" ישובו למקומם הטבעי? בינתיים נראה שמבחינתך הכל 10. וקיימת רק השאלה האובייקטיבית. עובדה שעלולה להצביע על עומק וחוסן בקשר ביניכם ? המון הצלחה אלעזר

עוד המשך.. למי שיש עוד כח...

רציתי להוסיף, שדברנו עם רופא המשפחה מטעם הקופת חולים והוא טוען שהכל בסדר ממה שידוע לו ואין שום בעיה לא בבחור ולא במשפחתו. אבי עדיין מתעקש... איך אפשר ללכת למומחה ולשאול בצורה שלא תפגע בבחור? איך ניתן לעשות זאת בחכמה? ממה שדברתי אני עם הבחור על כל הפרשה העצובה הזאת הוא מכחיש את הדברים ומעצמו אמר שאין לו בעיה שישאלו את הרופא המשפחה כי אין לו מה להסתיר. אני משוכנעת לגמרי גם ממה שדברתי עמו על כך וממה שראיתי בעבר שאין לו בעיה ממה שהגרפולוג אמר , אלא אני תולה זאת בבישנות שלו שגרמה לתגובות מסויימות בשעות לחץ. - (יש לציין באמת שהתנועות שציינתי נעשו בשעות לחץ ולא כל הזמן. וממה שהחברים אומרים עליו הוא בחור מצוין ורגוע וללא בעיה). אך אבי חושב שאולי הרופא מסתיר\לא יודע. יש לכם הצעה חכמה ? תודה רבה מראש!

איבחון פסיכולוגי בשלט רחוק

ערב טוב. כל הכבוד על הרצינות. רופא המשפחה אכן איננו הכתובת, ומאיפה לו לדעת. אוכל להמליץ לך על פסיכולוג שיעשה לו איבחון ב"שלט רחוק", כלומר, ע"י שידריך אותך איזה שאלות לשאול ואיך לשואלם. וכן על אלו התנהגויות לשים לב ולדווח לו, וכך הוא יאבחן אותו. אני מניח שהוא ישב איתך לשיחה מקדימה לאיסוף אינפורמציה. עושה רושם שאת בהחלט משוכנעת.. והאיבחון הוא מיותר מבחינתך, רק שאביך "מתעקש", אם כך אולי תבכרי את אפשרות הפניה לרב שמקובל על אביך. בהצלחה אלעזר 0548418686

פניית הורה: נתונים על חיצוניות

שלום וברכה, הציעו לבני בחורה מיוחדת מבחינות רבות: מידות, יר"ש, צניעות, חכמה, השקפה דומה לשלו וכו'. אמרו לנו שהיא בעלת מראה חיצוני מסוים, שלא כל האנשים מקבלים אותו. בעיניי, משום שהיופי הוא בעיני המתבונן, וגם מישהי לא יפה, למשל, או לא גבוהה, יכולה להיות רצויה בזכות דברים אחרים שיש בה ומאפילים על כך, לא כדאי לדווח מראש לבחור, אלא אם כן הוא שואל. כששאלנו אותו בתחילת דרכו (שבוע...) מה הציפיות שלו ממראה החיצוני של המועמדת, הוא אמר שלא רוצה מכוערת ונמוכה. והיא לא כך ולא כך. בתי טוענת שנאמר לו, כי כשהוא ישוב מהפגישה הוא יכעס עלינו שלא אמרנו לו מראש... (יש לציין שבתי בשידוכים גם. אנחנו כהורים בעלי דעה אחרת משלה (ושלה שונה גם משל אחיה) בעניינים רבים. היא נוטה לכעוס עלינו על כל דבר שלא מתאים/לא הולך וכו'.) מה הצעתכם בעבורנו? תודה רבה לתשובתכם בהקדם האפשרי, בברכת יום טוב,

בלי שיפוטיות

שלום רב. ידוע הכלל שחייבים לומר רק אמת, אך לא הכל צריך לומר. אי אמירה של מידע שבידי ההורים לבנם עלול לפגוע באימון ביניכם. כך שאם קיים נתון "אובייקטיבי" שלילי . כמו במראה חריג וכדומה חובה וזכות למוסרם לאהובכם. אולם כפי שאתה כותב יש נתונים שכל אדם מתייחס אליהם באופן שונה, בעיקר בנושאי טעם ויופי.. ובהם אין סיכון בהעברת המידע, כאשר אתה לא מעביר את "דעתך" ו"שיפוטך", אלא עובדות . למשל: הגובה שלה כך וכך..., צבעה... כמו"כ כדאי להשתמש בביטויים עדינים, ולא על צד השלילה :לא שמנה, כ"א לא רזה, כך שלא תהיינה קונוטציות שליליות "אובייקטיביות. בהצלחה אלעזר

המשך.......

ליועצים ויועצות היקרים תודה רבה. ברשותכם אענה לכולכם בצורה כללית. אז ככה: שותפות רגשית? מעולם לא נתקלתי במונח הזה אני מניחה שאתה מתכוון שאין מעורבות רגשית .בעלי בקש המון פעמים שאשתף אותו במצוקותי.אני לא יכולה לעשות זאת כי הוא אף פעם לא מבין אותי ואז אני כועסת ונפגעת יותר ואז המצוקה יותר קשה.דוגמא קטנה מאתמול,אחיינית שלו היתה אצלנו אתמול והיא סיפרה לי שהיא עייפה שהיא רגילה לקום מאוחר בשבת.ותשע בבוקר זה מאוד מוקדם בשבילה.זה נורא הצחיק אותי עניתי לה שקמתי בחצות ואחר כך באחת וחצי ובשלוש בחמש בבוקר וכ'ו...לילדים..... לי יש סיבה להיות עייפה...דיברתי איתה בנינוחות מחייכת עם מצב רוח נפלא.וכאן בעלי התפרץ לשיחה וצעק''כמה את מתלוננת,כמה תלונות...''' נפגעתי מאוד לא זוכרת מה עניתי לו. יותר נכון צרחתי עליו בחזרה. איך אני יכולה לשתף אותו.אם כל דבר שאני מספרת בעיניו זאת תלונה? אם כואב לי הראש לו תמיד כואב יותר...אם עבר עלי יום קשה.הוא מייד יענה לי שעליו עבר יום יותר קשה.אז בשביל מה לטרוח? יש לנו מיליון בעיות אם לא היו לנו ילדים מזמן היינו מתגרשים.אנחנו ממשיכים להאחז בנישואין הללו יותר נכון בשותפות העסקית הכושלת הזאת.כי אם נפרק אותה העתיד הכלכלי של השותפים הצעירים יותר יפגע קשות. אחד מכם שאל אותי מה זאת אשה בשביל בעלך? אני לא יודעת מה זאת אשה בשבילו.אך אני יודעת מה הוא רוצה.אשתו צריכה להיות יפה,רזה אך לא יותר מדי רזה.הוא לא רוצה לחבק עצמות.היא צריכה להיות עקרת בית יעילה טבחית טובה.שיהיו יחסי אישות טובים.שתעבוד תפרנס תכניס כסף לבית...כי אם היא לא רווחית היא לא שווה הרבה.ואז ''חבל על האוכל שהיא אוכלת.''מה עוד? .שיהיו לו סוף סוף מספיק גרביים במגירה.והוא לא יצטרך כל יום לצרוח עצבני...איפה הגרביים שלי? והציציות שלי? והלבנים שלי? נמאס לי לחפש כל יום. ואז כשנשבר לו סופית הוא נכנס זועם לחדר כביסה משליך משם הכל מכניס למכונה את הבגדים שלו צורח עלי שאפעיל אותה... מה עוד? שאהיה אמא טובה שתמיד יהיה אוכל בבית. שאכין שעורים עם הילד הגדול.ושלא אתלונן . אך את זה כבר סיפרתי.וזהו. בקשר לעוזרת היא הגיעה יום שישי.מה שהיא עשתה בארבע שעות יכלתי לעשות בשעתיים.אין לה מושג וחצי מושג בניקיון.לקחתי ממנה את הסמרטוט והמגב והסברתי לה איך ומה תוך כדי שאני מבקשת ממנה שלא תעלב.בעלי ישן לו בכיף בחדר.תאמינו או לא זה שימח אותי.שיהנה קצת המסכן אחרי כל הצרות שאני עושה לו. ועוד משהו בעלי מתכוון ברצינות גמורה לכך שאשלם לו והוא ינקה.אם אני אבקש ממנו עזרה בקפול כביסה וכ'ו... הוא יאמר לי מה את רוצה שאני אלבש חצאית? אם אשלם לו זאת לא תהיה בושה או קושי בשבילו להפך הוא ישמח מאוד הוא אוהב כסף.וגם הוא יוכל סוף סוף להראות לי שהוא הרבה יותר טוב ממני. אני מקווה שעכשיו אתם מבינים יותר מתנצלת על האורך והבלבול של מה שכתבתי. נראה לי שבעלי צודק ואני באמת מקטרת .... אני צריכה לרוץ לעבודה תודה ויום טוב נ.ב. קראתי לעצמי אשת חייל בתור הלצה.דימיינתי לעצמי את התגובה של בעלי אם ידע שבחרתי בכינוי ''אשת חייל'' יתעלף מצחוק. יום אחד אני אהיה.אני מבקשת מהשם כל הזמן בבקשה בבקשה בבקשה שאהיה אשת חייל שאהיה יעילה זריזה מלאת מרץ עקרת בית למופת אמא ורעיה לתפארת

ממלחמת קיום להכרה והכלה

גברת נכבדה את מביעה תקוה שמי שאת נשואה אליו יהיה כזה שמקשיב לך. ושמבין אותך. שישהה איתך במגרש שלך! -מבלי להעביר את הדברים למגרש שלו, כלומר: כשאת מספרת על מיעוט שינה של ך, שישמע, שיבין, שירגיש.. (יותר מדאי?) שיעזוב קצת את "עצמו", שיפסיק לפרש אותך כ"מאשימה", כ"משפילה" כ" מתנשאת" כ"מתכוונת להעליב" , שיתייצב מעלייך כדמות מסוככת, מכילה, דואגת ואוהבת. אינני יודע אם את מצפה לכל זה כיום, וכמה את מאמינה שבעלך מסוגל לכך, נראה שבחרת בחלופה של הומור מריר תחת תקוות שוא נאיביות -כביכול. אני מתרשם מתוך דברייך שבעלך כמה למעט הכרה וקיום בחלקת אלוקים הקטנה שלו -בבית. איך כתבת? הוא רוצה להראות לי שהוא שוה ! (מתוך תיקשורכם ההדדי התחרותי הוספת : יותר ממני!). אתם חייבים להשתחרר ממאבקי הכח, ברמה המילולית, ניסוחים של: " מי עייף יותר", שפירושם למי יש יותר זכויות.. אינם מקובלים. דיבור ב",אוירה טובה "ששולח עקיצות מרומזות, זה סוג של תחרות שצוברים נקודות גובה וזכות, כשלכל צד מותר להתנצח ולשלוח מסרים בתוך "מסגרת הכללים" כאשר " להתפרץ" אסור, במצב כזה, הצד הפחות דומיננטי בקביעת הכללים , שובר את הכלים ומניח הכל על השלחן.. תקשורת הגונה היא כזו , שכשרוצים מחמאה, אומרים. כשחשים שמגיעה הוקרה מיוחדת , מדברים על הוקרה, וכשרוצים לשתף על יום קשה שעבר, משתפים. לא בקודים ולא במסרים סותרים. ברמת היחסים: עושה רושם שכשתחושי נתמכת, בעלך כבר לא יצטרך "לקבל" דמי כיס" מאשתו, וגם לא יתייחס אלייך כ"מקטרת" , אולם כדי שאכן הוא יתמוך, הוא יצטרך לחוש " שוה" חשוב ו" קיים".. כך שיוכל להרפות ממלחמת הקיום ולהתפנות ל"ראות" את אשתו אשר עיניה וליבה נשואות אליו. בהצלחה אלעזר

בעל שמנסה לחנך את אשתו

אני נשואה 6.5 שנים, בעלי הוא טיפוס שמחזיק ראש בכל דבר, עם ראש על הכתפיים, חיי הנישואין שלנו מאד יפים הוא מתחשב, עוזר .תומך רגשית ועוד, כל זה כשהכל בסדר אך כשאין ביננו הסכמה כלשהיא הוא נותן לי את ההרגשה כאילו מדובר באבא שלי כך שאני חייבת ללכת עפ"י דעותיו, לרוב כאשר אני לא מסכימה איתו אני מצליחה לשכנע אותו עם הרבה תקשורת ביננו שאז אני אמורה לרוב להתכונן נפשית "לאיך אני אצליח לשכנע אותו, ולהציג טעונים שאכן אני צודקת" , אבל הרבה פעמים במיוחד בוויכוחים שקשורים לילדים (הוא מאד קשוח איתם, לדעתי) הוא מאד עומד על שלו, ואז מתחיל ביננו מין וויכוח אין סופי שבו כאשר אני לא מסכימה איתו ואז אני מתנהלת איך שאני רוצה ,אז התגובה שלו היא ממש כמו אבא לבת, הוא רואה לנכון לתת מוסר שבו כמעט ואין לי זכות דיבור , ולעיתים שאני לא מוכנה לשמוע אותו או שאני שוב מציגה את טעוניי הוא פשוט מחליט שעליו לחנך אותי ( ממש כך) , הוא פשוט מגביל אותי ביציאותיי מהבית, או שגם מבחינה פייננסית לוקח לי את כרטיס האשראי ( למרות שאני גם עובדת) לתקופה וכו, העונשים הללו יכולים להגיע גם לעיתים כאשר אני לא מתנהלת כפי שהוא היה רוצה, האמת שבזמנים כאלה אני יוצאת מאד מתוסכלת, ואכן לרב אני נכנעת לו כי אני לא רואה הרבה ברירות, הייתי רוצה לדעת איך עלי להגיב בזמנים כאלה, והאם דפוס התנהגות כזו של בעל בבית אכן הינו דבר לגיטימי.

נורה אדומה לבדיקת דפוסי אלימות

ערב טוב דפוס התנהגות זו של בעל בבית איננה לגיטימית- נקודה! בבירור אחראי ומקצועי (ובדגש על אחראי- ומובן שלא ניתן לחרוץ בהתכתבויות קלילות כפי שאני עושה בשורות אלו) ייתכן שהיא תוגדר כ"התעללות רגשית" הנחשבת כ"אלימות" בהגדרתה! תיאורך מדליק נורה אדומה, אבל א"א להחליט על פיו דבר. מומלץ לגשת למומחים בתחום: (בת מלך 1800292333 או מכון שינוי הרצליה , ועוד) מדברייך ניתן להתרשם שכשהכל בסדר, קרי: שנינו מסכימים לדעתו.. (?) אזי אתם מלקקים דבש... חשוב לעדכן אותך ש"לפי הספר" תיתכן מציאות של "התעללות רגשית" במקביל לאינטראקציה חיובית ואף לאהבה. כך שמצד אחד אין בהכרח סתירה בין הדברים,ואין בכך אות הרגעה, ומאידך, ה"נכויות" וההפרעות הצפויות להיווצר כתוצאה מדפוס של התעללות רגשית, הינם כבדות ומשמעותיות מכדי להתייחס לביטויי האלימות כאירועים זניחים ושוליים. כמו , איבוד הביטחון העצמי, ירידה בדימוי, הפרעות בתפקוד ואובדן חיוניות. אציע בפנייך כמה שאלות קלאסיות: כשאתם מתפייסים, האם את האשמה? האם יש ביניכם צעקות או השפלות? איך כבודך נשמר בפני הילדים? וליד בני משפחה וזרים" האם המנהג שאת מדווחת על כל אגורה שאת מוציאה? האם קורה שהוא מנסה או מצליח לגרום לך לספק על עובדה שראית במו עינייך , אולי טעית וזה לא היה, או שלא ראית נכון? האם קרה שהוא שבר פעם חפץ שלך? או כפה עלייך שהות משותפת? ולשאלתך, מה תפקידך לעת הזאת, ראשית, יוזמתך בפנייה היא כבר משהו גדול, בבחינת: "כו, אני יכולה"! אך בנוסף תפקידייך: 1. להפנים שזה לא לגיטימי. 2. לדאוג שבעלך היקר ידע שלא תראי זאת כלגיטימי 3. לדאוג שיקח אחריות על מעשיו, מבלי למצוא איפה את אשמה בזה. 4. אירועים אלה לא קורים שוב! 5.תשקלי פנייה לסמכות רבנית המקובלת עליו, להתערבות. דרך צלחה אלעזר וולך

המשך - שאלה : להישאר נמוך או לקחת סיכון ואולי לעלות גבוה ..

תודה רבה על התגובות חיזקו אותי מאד . היה כ"כ מחזק לשמוע שפעלתי מצוין - אני מאד ביקורתית כלפי עצמי והחיזוק היה מאד מאד במקום . תודה רבה רבה . המשך- ביום שלישי בלילה מאוחר החלטתי לנסות כן לומר כמה מילים כי ראיתי כבר תסכול מאד גדול אצל בעלי והרגשתי שעלי לומר משהו - בשאלות מאד עדינות הצלחתי ב"ה להוציא מפיו כמה מילים - שלא היה לי קל לשמוע .. - מסתבר שהוא מאד כועס עלי מיום שישי (ואני חשבתי שאני הצד המוביל בהתנהגות..) לא משהו שהיה באחריותי בכלל אבל השליך עלי - האמת שהרגשות האוטומטים שעלו בי היו די כועסים , אך החלטתי לשתוק כמה דקות להרגיע את הפרשנויות ואז להגיב מתוך הבנה לכאב שלו - וכך עשיתי - אבל התגובה שלו היתה מאד מזלזלת והרגשתי עיפה , כך שביקשתי לקבוע שיחה מסודרת למחר בזמן מתאים ולא מאוחר בלילה - הוא לא הגיב ואני פרשתי לישון . ביומים שעוברים מאז הוא לא מתקשר ולא מדבר איתי כלל - שלחתי לו מייל הבהרה אתמול והסברתי לו את עצמי והוא לא הגיב , ואחר הצהרים התקשרתי אליו לשאול מה שלומו , ושחזרתי מהעבודה התקשרתי אליו שיבוא הביתה קצת ולא הסתדר לו . והיום בבוקר שהוא המשיך בהזעפת הפ]נים הסתכלתי לו בעינים ואמרתי לו ש"אנחנו" מאד חשובים לי . אוף חבל שאין כזה דבר ניידת מד"א לבעיות שלום בית , שאפשר להזמין מישהו הביתה ולפחות לתת טיפול ראשוני ...:) בשבת אנחנו גם אמורים להתארח - אני אראה איך אני מבטלת את זה - כי זה לא יהיה ככ בקלות .. נעים להגיד למשפחה קרובה שיש ענינים שצריכים בירור ולכן אנחנו מעדיפים להיות לבד.. או להעמיד פנים שהכל כרגיל?? האמת לא יודעת לאן זה מוביל אבל לקב"ה יש את הדרכים שלו ..

מסר כפול

שרית שלום הלב יוצא לראות את המערבולת האין סופית. לקחת יוזמה אמיצה ומבורכת "לשנות" את המאזן הקבוע ביניכם, לא עוד "אני האחראית על הזוגיות", לא עוד "אני המדברת ומחפשת לתקן", לא עוד "אני זו שבאה לקראת ומגמישה את המציאות מפני השלום". (כמו הסיטואציה בה התנצלת על מה שלטעמך לא היית צריכה להתנצל, והוא עוד זה שלא סלח...) היעד הנכסף הוא , דומיננטיות משותפת, הובלה, יוזמה, איכפתיות, הבעת רגשות , הנכחה ערכית וסגולית, ולקיחת אחריות של בעלך על ה"אנחנו".. כוונתך רצויה, תפיסת העולם שאת מבטאית גורסת שככל שאפנה את מקומי כך הוא יתפוס וימלא את החלל, ויתירה מזו, יתכן שהאחיזה האדוקה שלי במושכות בידי, הם הם המעמידים אותו מאחור. אך חוששני מאד שמעשייך דוקא ירחיקו ממך את השגת היעד. כי באמת באמת לא הרפית כלום. ה"שתיקה" שלך - היא "אמירה" ממוקדת , את מנסה להעביר לו מסר, ובעקביות בודקת האם הוא הבין אותו, בתקוותך שיבינהו באופן המדוייק ביותר שרצית שיבין. ה"התעלמות" שלך,- אינה אלא ההיפך מהתעלמות, היא מהלך מכוון הנועד להשיג מטרה שאת הצבת , ואת דרוכה לראות ההצליח אם לאו! ה"שיטה" הזו נקראת "מסר כפול". כאשר את מביעה משהו אחד (למשל: לא איכפת לי ממך ואינני מתקשרת) ורוצה להשיג את ההיפך - (לדבר ולהיות בקשר עמוק). הצורה הזו היא מתישה וסוחטת, וגם לא משיגה את המטרות, ואפילו משיגה לעיתים את ההיפך! הנכון יותר הוא לומר ברורות וישירות: מה אני רוצה! חשוב להדגיש, ש"החלפת התפקידים" שאת מנסה לעשות, היא אפשרית, ראויה, ולהערכתי עומדת גם במרכז שאיפתו של בעלך, אך זה נעשה תוך חציבת מקום אמיתי לבעל ע"י הרפיה כנה, ומדוייקת, שמומלץ שתיעשה בליווי והדרכה של גורם מקצועי. בהצלחחה אלעזר

להישאר נמוך או לקחת סיכון ואולי לעלות גבוה ..

שלום אנשים יקרים , כבר פניתי אליכם מספר פעמים ואף נעזרתי קצת ביעוץ אישי. אני נשואה כבר שנה וכמה חודשים גם בתקופת ההכרות וגם בנישואין אני הובלתי את הקשר , דחפתי , יזמתי , והרגעתי שהיה צריך. בעלי פשוט זרם .. לפעמים כל ההפעלה שלי היתה בכח - גם בתקופת ההכרות - אהבתי אותו מאד וכל פעם שהתנהגותו פגעה בי - הייתי בוכה , ואז הוא היה מתנצל ומנסה לתרץ למה זה קרה , אבל לא שינה את ההתנהגות .., די הלחצתי אותו גם לגבי הנישואין - ותכננתי את כל המהלכים עבורו .. הנישואין שלנו נראים בדיוק ככה - ואם חשבתי שבעזרת ה' אחרי הנישואין הוא יתאהב בי ממש וירצה אותי מאד ואני אוכל לנוח - זה לא קרה . יותר משנה - מבחורה מלאת שמחה הפכתי לדי דכאונית , מקנאה בכל זוג שפוסע לידי ,אני בוכה המון - וכמעט לא משתפת אף אחד , ניסתי יעוץ זוגי אך בעלי לא ממש מעוניין - בסדר לו הוא טוען. הקשר שלנו מאד טכני - ולכן גם דברים נלוים לא מצליחים להביא את הקשר לשיא , אני יודעת מה הוא אכל ושתה ועם מי הוא נפגש והוא כנ"ל עלי - אבל בלי רגש .. בעלי גם מאד ילדותי בהתנהגות שלו כשאנחנו אחד על אחד - לי זה מציק - כי אני רוצה שהוא יתנהג גברי יותר .., וגם שאני מנסה לדבר איתו על נושא רגשי או עמוק יותר הוא לא מגיב כלל.. בכל אופן - לאחר עוד קונפליקט מהקונפליקטים הלא נגמרים - כשהתנצלתי על משהו שלא הייתי צריכה להתנצל רק בשביל ליישר הדורים ולשדר הכל סבבה , הוא לא "סלח" ככ מהר .. ואז נפל לי ב"ה האסימון - שלשנינו מגיע קשר המתנהל בצורה אחרת לגמרי, קשר עמוק , מהנה , לא מעיק ומעייף .. והבנתי שקשר כזה יכול לקרות רק אם לבעלי יהיה רצון משלו !! לקחתי צעד אחורה - אני לא מקשרת לא שואלת , אם הוא מתקשר אני מדברת , בערב שאנחנו מגיעים הביתה אנחנו לא מדברים - כי בעלי לא יוצר שיחה וגם אני לא מוכנה הפעם .. - הימים עוברים עלי קשה כל רגע בא לי להתקשר לשאול מה שלומו - לבקש שנחזור כרגיל - אך אני מרגישה שזה יחזיר הכל אחורה - וכדאי פעם אחת עם כל הכאב ללכת עד הסוף - אני ממש מקווה שאתם מבינים אותי ! אני עכשיו מתלבטת אם לרשום או לומר לו מה שאני מרגישה .. (זה כבר 3 ימים ככה..) מצאתי גם יועץ עם הרבה המלצות בנושא תקשורת אבל אני לא רוצה ללחוץ עליו שיבוא איתי - אלא שהוא ירצה בעצמו .. הכאב הכי גדול שלי זה הצער של השכינה מהמצב אצלי בבית .. אשמח אם יש לכם מה לומר לי . תודה.

תקשורת ישירה

שלום רב סיכונים הם לעיתים דרך להכרעה והבהרה, הסיכון צריך להיות מחושב. וזה אומר, להיות מוכנה באמת לקבל את התגובה וההבעה שלו, גם אם זה לא יעלה בדפוס שאת מצפה לו , ומשם לבנות את הקשר. כלומר, היי מוכנה שהוא לא רק יתחיל להתיחס, לדבר ולהוביל, אלא יהיו לו כעסים , ציפיות, ותובנות משלו. חשוב שתבהירי את ציפיותייך, וגם תקשיבי היטיב לציפיותיו האם הוא גם רוצה להוביל, ובמה הוא חש מוביל או מובל. -למנוע מעצמך להתקשר תוך ציפיה שהוא יעשה זאת, עלולה לתת בידיו "הזדמנות" לייסר אותך ולא לשחק בכללים שאת מציבה, דבר שיגרום לך ליותר חוסר אונים, לכן מומלץ לדעתי, לבחור בדרך של תקשורת ישירה. היו שלום אלעזר

קושי בגישה ליחסים עד כדי מניעה.

אני מתמודדת עם קושי של גישה לקויה ליחסים שבין איש לאשתו מצד בעלי. מתקשה להיכנס לעניין,להציע, לחזר וכו' כל השנים אני היוזמת וקשה לי עם זה נורא! הדברים ידועים לשנינו ומועלים לדיון פעמים רבות. יועץ נישואין, לא פתר את הבעיה והבנתי שטיפול קוגנטיבי, התנהגותי יכול לפתור את הבעיה. מה יכול לעזור אבל מנסיון בטוח (חוץ מתפילות). תודה לעונים.

תפקידים כפויים

ערב טוב התסכול והכאב מעוררים הזדהות נראה שאת חשה שאתם מפספסים משהו, שאם רק תדעו אותו - הכל יבוא על מקומו בשלום. אכן קורה לעיתים שההימנעות נובעת מחוסר "מידע./ תובנה- מה שאת מתכונת אולי - קוגנטיבי, או מקבעונות של דפוסי התנהגות, המושתתים על דעה או תפיסה מוקדמת, ערכית, אמונית, או התנהגותית. וכן על תפיסת העצמי, והמעמד המגדרי, -כלומר: מי ראוי שיחזר, או , האם "לבקש" זה נזקקות, ו"להיות צריך לאחר" -זאת חולשה, ועוד כהנה וכהנה. עם זאת, הניסיון מלמד, כי הציר המרכזי -עפ"י הרוב, סובב בנושאי ה"דימוי העצמי" של היחיד בתוך המערכת הזוגית. למשל: בעל שחש "ציפייה" מאשתו, עלול בנסיבות מסויימות לחוש "מבוקר",וממילא דחוי, או במידה והוא "חלש" בהבעת רגשות, או בעל דומיננטיות סבילה , הוא עלול לחוש "מובל". במצבים אלה, אם נשאל אותו, הוא יאמר,ששאיפתו שהוא יוכל להיות היוזם, כמו"כ, אשה הדרוכה להשיג חיזור ספונטני, עלולה לחוש דחויה, או לחילופין, חסרת ערך לבעלה כ"גב" ובמו ידיה לעצור את היוזמות בהתהוותם. או לקחת יוזמה בקצב שמקדים אותו, ובאמת כל רצונה הוא לעודדו ליוזמה. מודעות יתר, ומעקב חיצוני אחר התהליך, תוך שיפוט ובחינה, גם הם מניעים את הגלגל ב"אל חזור", ונוסף ע"ז גם הציפיה למשהו "מסויים" , שחוסמת הזדמנויות חדשות להמציא את הגלגל מחדש ... כללו של דבר, הדימוי העצמי וה"תפקיד" של כל אחד במעגל הזוגי , הולך ומתקבע ואף מעמיק. פעמים רבות ההיפך הגמור משאיפתם של 2 הצדדים. בדר"כ, הדרך לשינוי נמצאת בבסיסה ביחסי הגומלין ובחלוקת התפקידים במערך הזוגי הכולל. (דומיננטיות, קצב, הנכחה, ביקורת, תחושות אשמה, גלוי, כינות,קבלה של העצמי והאחר...) לכן, אל יאוש , נסו יועץ מומחה ב2 התחומים, ושהשכינה תשרה ביניכם. אמן

טיפול ארוך

בס"ד שלום רב, אין לי מושג כיצד להעלות את הסיפור שלנו, אבל בע"ה אנסה. אני מעלה את ההרגשה שלי מנקודת מבטי בלבד וכנראה שנקודת מבטה של אשתי שונה משלי. אנו נשואים 4 שנים עם 3 ילדים חמודים. אני עובד שעות רבות מחוץ לבית ורחוק, ואשתי עובדת בחצי משרה. אני יכול לומר ששנת הנישואים הראשונה הייתה בגדול שנה נעימה (למרות שהיו קצת חילוקי דעות), אבל משום מה במקום לטפס כלפי מעלה הדברים רק הלכו ותווספו, ולפני שנה וחצי בערך קרתה הידרדרות חדה מאוד בעיקר מצד אשתי בכל הרמות של מערכת היחסים החל מה"יחס אלי"/שותפות/כלכול נכון של הבית )לפי מה שיש ולא לפי מה שרוצים(/התנתקות מהמשפחה שלי/ואישות, ובעיה בתקשורת - כלומר כמעט ואין שום שיחה שלא תיגמר בריב ומרמור, ורוב בשיחות הינם טכניות בלבד. אני מרגיש שמה שאני רק יעשה, לא יגרום לה לשנות משהוא כלפי (מצב הזוי ביותר). מרגיש שהכל מבולגן, כלומר - כל תחומי החיים מסובכים מדי בשבילה היא לא מסוגלת לקחת אחריות על כלום. ואני מרגיש שכמעט כל מה שיש לה עבורי זה זלזול ואטימות אחת גדולה. כמה שאני ינסה לגרום לה לתחושה נעימה ולהראות לה שאני דואג לה, היא תמיד תבוא ותאמר שהיא לא באמת מרגישה.. מה שכמובן פוטר אותה אוטומטית מלעשות עבורי משהו. וכשאני אומר לה שאני מנסה לגרום לנו לעלות על דרך המלך אבל אני לא יכול לעשות זאת לבד וגם היא צריכה לתת לי להרגיש שהיא רוצה את קירבתי, אז היא תאמר שהיא מכבסת עבורי ? הצפיה שלה זה - שאני גם יעבוד ויפרנס וגם בבית יעשה הכל, ולכל דבר יש לה את המשפט "יש גברים שעושים גם את זה" וגם מבשלים וכו'... ומסוגלת לומר "אתה נתת לי כתובה ולא אני לך", (כלומר אני לא חייבת לך כלום, ואם אני כבר עושה עבורך משהו אז זה בחסד). נמצאים בטיפול זוגי כבר קרוב לשנה, (אציין - שהמטפל הינו "איש מקצוע" משכמו ומעלה, שגם איכפת לו ברמה האישית ממה שקורה בינינו, והוא אפילו משקיע שעות בטלפון "ללא תמורה"). ושום דבר מהותי לא משתנה, אני חושב שהדבר היחידי שהשתנה זה - שאני אולי פחות לוקח ללב, ומה שהיה בהתחלה זה שהיא עשתה טובה שהסכימה לבוא לטפל (לפני שנה היא עשתה רושם שהיא מיואשת ולא רוצה אפילו לטפל) אז אולי היום "הרצון" קצת יותר שוויוני. וחלק מההדרכה שקיבלנו זה שבלב הנוכחי של התהליך בנושא האישות, שזה יבוצע מהר ופעמים בודדות במהלך החודש (כלומר עבורי בלבד, וללא שום דרישה או צפיה). והגרוע ביותר בחיי אישות, שהיא שונאת את זה שנאה איומה ואם היא מסכימה שנהיה ביחד זה אך ורק עבורי ולפני זה היא מטילה עלי מטלות בבית, ואז כשנמצאים יחד, אז היא כל הזמן רוטנת ומתפרצת עלי שמהר לסיים וזהו, ואין לה שום צורך בזה והיא רק צריכה לתת את הגוף שלה... ואני נלחם על שמירת הברית עוד מאז הייתי צעיר מאוד, וב"ה אני מצליח, ומה שקורה זה שאני פשוט נכנע לדיקטטורה כי אין לי ברירה ואולי זה הרע במיעוטו, אבל כיום זה אפילו יותר גרוע, (אציין שבתחילת נישואינו זה לא היה כך, היא הייתה משהוא אחר. אבל היא לא הייתה יוזמת או משהו כזה מה שגם מאוד הפריע לי) , ואני למדתי רק לוותר ולוותר ובמקום שהדברים יגרמו לה לעשות שינוי עם עצמה, אז השינוי שאני מרגיש אצלה זה לכיוון השלילי. ואני מרגיש (וכנראה שגם היא וגם המטפל) שהטיפול פשוט תקוע. ואני מרגיש שאני נגמר, השבועות חולפות והחודשים והנה כמעט שנה, וזה הפך להיות סוג של "חלק מהנוף של החיים" שהולכים פעם בשבוע לטיפול וחוזר חלילה... יכולים להיות ימים רגועים, אבל זה יקרה רק אם אני יוותר על כל ה"אני" שלי בכל תחומי החיים ויעשה עבורה הכל, ואשיג עבורה כסף יש מאין, ולא יפגע משום פגיעה שלה, ויתן לה את כל הבמה של החיים, אז אולי אולי אולי היא תעשה טובה ותאמר בטיפול שקצת יותר רגוע, כאילו זה רק התפקיד שלי לגרום לרוגע... אבל אני לא מרגיש כמעט שום השקעה בי או מחשבה עלי, אלא רק תאמר שאני לא רואה את מה שהיא עושה, (כמו לכבס וכו' כנ"ל), כאילו אני מרגיש שבתמורה להיותי מלאך אני מקבל דברים בסגנון "בגד מכובס", ואם אני אהיה רק "אדם" (כלומר - לא מלאך), אז אני לא ראוי לכלום, (אני לא חושב חלילה שהיא אדם רע, אני חושב שגם היא מאוד סובלת, ואני גם חושב שהיא בפנים אדם טוב מאוד). היא אומרת שהיא רוצה "שקט", וההרגשה שלי ששקט הכוונה כזה מהסוג שאני מלאך כנ"ל). אני צריך להיות מלאך כדי שאולי יהיה מצב רגוע, ("האיזון" של הנתינה והמחשבה על השני כמעט לא קיים, כלומר - אם אני יהיה במצב של "מקסימום נתינה ו-וויתור, היא תהיה במצב של "מקסימום דרישה וקבלה ובמקביל תגדיר את המצב כ "מעט רגוע", ולא תעשה שום צעד לקראתי, מצב שמייאש אותי לגמרי). ואומרת גם שבעל הוא "המשפיע" ואשה היא "המקבלת"... וגם בתחום הכלכלי, אני עובד ומרוויח משכורת X שאפשר לחיות איתה בכבוד, אבל צריך להתנהל בתבונה וביחד, והצעתי לה, אבל עושה רושם שהיא מעדיפה לעמוד מהצד ולדרוש, ובמקביל לומר שאני מתעלל בה כלכלית, ואני עומד חסר אונים מול החודשים שעוברים ונגמרים במינוס ביחס להכנסות. ויכולה לומר ש"אשה עולה כסף. ואני לא יודע מה לעשות עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא מצליח להבדיל בין חובותיי כבעל לבין ניצול (והיא מרגישה שתמיד אני יכנע לה, ואבוי לי אם לא, אני יזכה לעונשים במיוחד בתחום האישות בטענה של אי מסוגלות). ואני לא מסוגל לחשוב חלילה על פירוק, כי הלב שלי נקרע אבל פשוט נקרע נקרע לגזרים במחשבה על הילדים. אני לא יכול בשום אופן לדבר איתה על כלום וכמובן לא על המצב בינינו, (אין תיקשורת) אם אני מנסה לדבר איתה בצורה ובזמן הכי נינוח ורגוע, היא מיד נדרכת ואומרת "לא רוצה לדבר" "אין לי כח"... כך שאפילו לדבר איתה על עצמינו ועתידנו אני לא יכול. אני מרגיש שהיא לא מסוגלת להתמודד עם מציאות כשלהיא במישור הפיזי/מציאותי, ויותר נוח לה לחיות בהתעלמות הזאת כאשר כל הציפיה היא ממני... (למרות שניסיתי את כל סוגי הגישות הרכות והנעימות שאפשר לתקשר דרכם עם אדם), אפילו ניסיתי לסגנן לעצמי חיים של נתינה ללא צפיה לקבלת תמורה, אבל זה לא עובד כי זה רק מקבע את המצב. אני מרגיש תסכול איום, ואני לא יודע כבר מה לחשוב, (התחלתי להרגיש הרבה אדישות והשלמה עם המצב). אבל אני לא חושב שאפשר להשלים עם מצב כזה. ובמקביל לכל מה שכתבתי כאן - עושה רושם שגם לה לא טוב, והיא יכולה גם לבכות לפעמים שאני משגע אותה. (הכוונה - כאשר אני דורש מינימום של חיים זוגיים נורמליים אז אני משגע אותה, "היא רוצה שקט ובלי לחץ.."). אני מרגיש שאם אני ידבר איתה על לנסות אולי להחליף למטפל אחר (וניסיתי בעבר) אז היא וודאי לא תרצה (כי זה מרגיש שהיא עשתה טובה לאנושות כולה בזה שהיא הגיעה לטיפול). וגם המטפל הינו מאוד מאוד מקצועי ומסור. המצב פשוט קיבל קיבעון הזוי שחוזר במעגליות מובנית ואני לא מצליח לראות כיצד לפרוץ את זה. אני רק מבקש האם אני יכול לקבל איזה שהם טיפים כיצד לנהוג אני בעצמי בבית ולגרום לשינוי המיוחל גם אצלה ? בתודה רבה מראש וסליחה על אורך השאלה.

עייפות מהעול

שואל יקר ערב טוב אתה מתאר את התקיעה בשני מישורים 1. אשתך ביחס לעצמה -כאדם, כחסרת מסוגלות לנהל בית ולשאת את עול החיים, ניתן להתרשם שהיא לא מבשלת\ מנקה\ מלבישה את הילדים ונושאת בעולם. -(קצת לא ברור מדבריך איך זה התבטא בשנה הראשונה - הטובה?) אם אכן כך, האם היתה בעבר אנורקטית? 2.היחסים ביניכם: לפני כשנה וחצי התחילה התדרדרות", -זוכר מה השתנה בתקופה ההיא? אתה מתאר אותה כאטומה ומזלזלת, עד כדי שנאה -? היא ממורמרת ולא מסופקת. היא לא משתפת איתך פעולה במאמץ המשותף של הבניה. אתה חש שהיא מנצלת אותך וסוחטת את שארית כוחותיך ונשארת אדישה. אני מתרשם שהעייפות והליאות שלה לשאת על גבה את האחריות לזוגיות, והאחריות לתחושות שלך, הם אלה שגורמים לה לחוסר מסוגלות לקחת חלק בכל הקשור ביניכם. ראה, הנתינה באה באחת מ2 דרכים. 1, נתינה שעיקרה לבנות את המקבל. 2, נתינה שעיקרה בניית הנותן, הדוגמא הבולטת בחז"ל לנתינה מסוג 2 היא בנותן כסף לאדם חשוב, שנחשב כאילו הנותן הוא המקבל. ביחסים זוגיים עיקר נתינת האשה היא בניית בית ומקום בו היא תפרח. כלומר, כדי לקבל, וכמובן שבתוך המבנה יש גם נתינה טהורה. נראה שכבד עליה לחוש שהיא בונה אותך. ובכל פעם שאתה נפגע ממנה היא רואה בכך אות שאתה נבנה ממנה.וזה מעייף ומתיש, זה פשוט כבד מידי על כתפיה הצרות, אשה רוצה להישען על בעלה ולהפקיד גורלה בידיו, ולא לאשר אותו ולבנות לו את האני. אל תאבד את האני שלך עבורה, ואל תיצור כסף יש מאין. זה לא מוצדק, זה סוחט אותך וגורם לך להרגיש איבוד האני, ולמרבה האירוניה, זה גם מעצבן אותה, כי אתה מבטא בזה חלישות אופי ופחד , והיא לא רוצה אותך לא שבשבת שעפה ברוח ולא בעל שפוחד ממנה, כי העובדה שאתה עושה כדי לרצותה נגד חירות דעתך זה אחד הביטויים לכך שהיא תקבע מה תעשה ולא אמונתך הפנימית, ופחד זה הביטוי הכי חזק שאת יכולה להזיק לי, כלומר: אני נבנה ממך.. אתה חייב להיות קשוב לקולך הפנימי ולאמונתך מה הם הגבולות וכמה ראוי שתעשה כדי לרצות את אשתך ולעשות רק את מה שנראה לך סביר ומה שאינך מרגיש בו מלאך ,או אפילו וותרן, עם זאת , תנסה לדמיין את עצמך זמנית כאבא שלה, אבא לא נפגע, לאב יש אורך רוח, הוא קשוב ומכיל , והילד חש שאביו רוצה בטובתו, ושכבודו וצמיחתו אינם על חשבון אבא אדרבה הם כבודו ושמחתו. בברכה אלעזר וולך

אישות - צורך של אחד יותר מהשני

שלום אנחנו נשואים 8 שנים ויש לנו 3 ילדים. הזוגיות שלנו בסה"כ טובה אבל מאד קשה לי ביחסי האישות ביננו. יוצא שמעבר לליל טבילה כמעט ולא יוצא לנו לקיים קשר אישי מהסיבה שבעלי לא מרגיש צורך בכך לעיתים קרובות (לפחות כך הוא אומר) ועל אף שדברתי איתו על הענין בגלוי ובנעימות , אני לא רואה שנוי ומאמץ מבחינתו להבין אותי ולבוא לקראתי. אני לא משחקת משחקי כבוד במערכת הזוגית והרבה פעמים אני מגיעה מעצמי. אבל לאחרונה אני מרגישה עיפות נפשית בנושא הזה. אני מבינה שלכל אחד מינונים שונים לצרכים אלו אך התחושה שרק אני צריכה בקשר אישות מתסתכלת אותי מאד. בפועל כשקיים קשר אישות - שנינו מרוצים ושמחים. מעבר לאישות, בעלי לא מרבה להתקרב ולשדר לי אהבה בדרכים נוספות שיוצרות קירבה. בעלי לא מעונין ללכת ליעוץ . שאלתי: א. האם יש כלים שאוכל לקבל להרגיש יותר טוב עם עצמי? ב. מה אוכל לעשות כדי לשפר את המצב? תודה על תשובתכם יפעת

לא מתקבל על הדעת

ערב טוב את מקבלת בתיאורך את העובדה שקיים פער בצרכים, האם כך היה משחר נישואיכם? למען האמת קשה לקבל את ההסבר הזה, וזה לא אמור להיות כך! לא טבעית ולא אמונית,(מצות עונת תלמידי חכמים בזמננו פעמיים בשבוע) את מתארת שדיברת איתו גלויות על כך, וכאן מתחדד שהנושא אינו המינון. וכי הצורך שלך הוא לא מספיק סיבה מעבר לליל טבילה? לעיתים אנו נוטים להשתכנע ולהעלים עין.. אל תזניחי, המשיכי לטיפול הרבה הצלחה וכח אלעזר וולך

אישות - צורך של אחד יותר מהשני

שלום אנחנו נשואים 8 שנים ויש לנו 3 ילדים. הזוגיות שלנו בסה"כ טובה אבל מאד קשה לי ביחסי האישות ביננו. יוצא שמעבר לליל טבילה כמעט ולא יוצא לנו לקיים קשר אישי מהסיבה שבעלי לא מרגיש צורך בכך לעיתים קרובות (לפחות כך הוא אומר) ועל אף שדברתי איתו על הענין בגלוי ובנעימות , אני לא רואה שנוי ומאמץ מבחינתו להבין אותי ולבוא לקראתי. אני לא משחקת משחקי כבוד במערכת הזוגית והרבה פעמים אני מגיעה מעצמי. אבל לאחרונה אני מרגישה עיפות נפשית בנושא הזה. אני מבינה שלכל אחד מינונים שונים לצרכים אלו אך התחושה שרק אני צריכה בקשר אישות מתסתכלת אותי מאד. בפועל כשקיים קשר אישות - שנינו מרוצים ושמחים. מעבר לאישות, בעלי לא מרבה להתקרב ולשדר לי אהבה בדרכים נוספות שיוצרות קירבה. בעלי לא מעונין ללכת ליעוץ . שאלתי: א. האם יש כלים שאוכל לקבל להרגיש יותר טוב עם עצמי? ב. מה אוכל לעשות כדי לשפר את המצב? תודה על תשובתכם יפעת

הבהרה

אבהיר, שאין בכוונתי שתעמידי אותו במקומו תוך שימוש בהיבט ההלכתי, חשוב לי שתהיי מודעת לסטנדרטים ההלכתיים כדי שיהיה לך נקודת מוצא איתנה והבנה שאת לא מבקשת משהו מיוחד, ושלא סביר שבעלך שונה משאר העולם. כך שכנראה טמון כאן איזשהו קושי.. כמובן שהדרך היא בהגעה משותפת לטיפול ולא בעימות. תודה אלעזר

יש לי שאלה מורכבת שלא אוכל לישאול בפורום הזה

יש אפשרות ליצור קשר טלפוני אם מישהו מהאתר ? תודה

בבקשה

שלום ובהצלחה

איך להתמודד עם בעל שלא מוכן להבין אותי לדבר איתי??

שלום רב אנו נשואים 10 שנים, כרגע לאחר לידת הילד השלישי ב"ה.. בעלי אדם טוב לב משתדל לעזור ולדאוג לצרכי הבית.. התקשורת בנינו לוקה בחסר כבר מהשנה הראשונה (לציין שהיינו אצל יועצי נשואין בעבר..)והדבר נהיה גרוע יותר ויותר.. אם בעבר יכלנו לשבת ולדבר עכשיו הוא לא מוכן לשמוע מה שיש לי לומר הוא פשוט בורח משיחות איתי, אם יש לי משהו שאני חייבת לומר למדתי להשחיל את זה תוך כדי עבודות הבית וכד' כי אין מצב לשבת ולדבר.. מיותר לציין כי שנים לא שמעתי ממנו מילה טובה בשום תחום ועניין ובשום הזדמנות. ומתוך כך גם לי קשה לפרגן לו ותמיד הוא דואג להסביר כמה שהוא הצודק היודע והמבין ואני הטפשה.. אז עם הזמן איבדתי את כל הבטחון העצמי ולידו אני לא משוחררת ושוקלת מילים... עכשיו אני אחרי לידה, ולציין שהוא מאוד עזר לי בשבוע הראשון והחל מהשבוע השני הוא החליט שיש לי כח ואני יכולה כבר לעשות הכל וכנראה מפחד שאם נתן לי אצבע אני ארצה את כל היד.. (למרות שלא הפסקתי להודות לו לפרגן לו)ופשוט נשאבתי לשגרה ..והדבר קשה לי מאוד! לאחר יום אחד שבכיתי שאני צריכה עזרה פשוט כעס עליי ואמר שאני לא עושה כלום בבית , כמובן שמאוד נפגעתי ועכשיו הוא גם לא מוכן לדבר איתי כבר במשך שבוע לא החלפנו מילה וחצי מילה, ובנוסף הוא עושה הכל כדי לשבור אותי, לא טועם מהאוכל שאני מכינה, לא עונה לטלפון ממני וכד'... קשה לי מאודדד אני לא יודעת איך לגשת אליו ?איך להכנס לו ללב? הוא אטום!! זקוקה לעזרה, אני מרגישה בודדה ואבודה......

שתיקה רועמת- חוסר אונים

ערב טוב אכן תחושת נאבדות ובדידות. מה הוא רוצה ממך? לדעתך, כל ההענשה הזו אותך, זוהי תגובה לכך שבכית שאת צריכה עזרה? האם זוהי תגובה אופיינית, כשאת מתלוננת הוא מנסה "לשבור" אותך ? האם הוא מנסה לשבור "אותך" או את המתח והשתיקה? או אולי את המשוואה ויחסי הכוחות, תוך יצירת מציאות בה את זו שידך על התחתונה? את מתארת: "כמובן שמאד נפגעתי". האם את מצליחה להיזכר איך הגבת כשנפגעת? האם שתקת? מה חשבת כששתקת? אני מנסה להתבונן יחד איתך, איך את מביעה את העובדה שאת נפגעת, והאם קיים ביניכם איזשהו מעגל של "החרמות" ו"שתיקות"? האם יש ביניכם "טאבו" סמוי, שלא פותחים נושא רשמית לומר נפגעתי מכך וכך \ אני מצפה לבקשת סליחה וכדומה, עושה רושם שהתרגלתם לתת לבעיה להתנמס, שהזמן עושה את שלו, תוך התכחשות ש"היה משהו", כביכול, בהתנהגות מותר וצריך להביע את הכעס עד הסוף, אך בדיבור מודע , זה פחות לגיטימי? ההרגשה שלך,אבודה ובודדה, היא תוצר בדוק של שתיקה רועמת, את חשה חוסר אונים. נזכור, שבשתיקה, בן הזוג שומע את המחשבות, וחש את הלבה הרותחת שנועדה -עפ"י הבנתו- לשבור אותו! האמת שקשה ללמד תקשורת דרך הפורום, אך לכבוד הלידה והיולדת אנסה לתת לך עצה מעשית מודרכת ואולי יהיה לך לתועלת. בשלב המיידי תנסי פשוט להתיישב ולדבר איתו. תגשי ישר לנושא בלי הקדמות. (כדי לא להישאב למתחים, דיבורים עקיפים, התכחשויות, ומעגל השתיקות) תראה, אני מרגישה מאד פגועה, אני צריכה אותך בשעתי הקשה.. ולפרט מה וכיצד חשת. היזהרי מהאשמות בשיחה זו, תחליטי לוותר עליהם זמנית, לצורך העניין, אך בכל מחיר! דברי רק על עצמך פגיעותך והרגשתך, ולא על מה "אתה עשית, ואיך "אתה" לא בסדר. אם הוא יענה בהתגוננות , אמרי לו, אל תתגונן אני לא מחפשת להאשים אותך, אני רוצה את התמיכה שלך, שתסוכך עלי, שתהיה כאן לידי ועבורי. אם הוא יפתח בפנייך את שהוא נפגע אולי ממך, היי עמו הקשיבי, הביני, הנהני בראשך ובליבך בהשתתפות. מותר גם לבקש סליחה, ואח"כ לבקש אני רוצה לדבר עוד על מה שאני נפגעתי אני חייבת שתבין אותי. לכשתאזרי כוחות, תשנסו מתניכם ולכו לייעוץ- היכול לשנות את חייכם. בברכת מזל טוב אלעזר וולך

מרגישה שאין לי כוח להשקיע בשלום הבית

מה עליי לעשות במצב כזה ? אנו נשואים כמעט 10 שנים ובתקופה האחרונה חל ריחוק גדול ביננו יש לנו 4 ילדים וכל ההתנהלות שלנו היא טכנית ועוסקת בעניינים שקשורים בילדים , מזה תקופה אנו ישנים בחדרים נפרדים ,על פניו המצב בנינו היה יכול להיות טוב אך יש לנו חוסר תקשורת ומשקעים מהעבר שמעיבים עליי לפחות ,אין לי כוח נפשי לשים הכל בצד ולאזור כוח לפתוח הכל מה גם שאני מרגישה שבעלי גם איבד עניין וכל אחד סובב סביב עצמו . אני יודעת ששאלתי לא מפורטת ולא מספקת פרטים על מנת להבין את התמונה המלאה אך אני מרגישה שאין לי כוח להלחם ומעדיפה לוותר על כל ובלבד שלא אצטרך יותר לסבול כאבי לב חוסר הערכה, ותחושה של לא נאהבת ... מה אפשר לעשות ?

לבסוף מוצאים אהבה

ערב טוב קל להבין לליבך, את נשמעת מותשת מניסיונות וממשקעים שצרבו בך- בכם החיים המשותפים שעלו על לא דרך..עד כדי שהפתרון שמצאתם הוא פשוט איש לאהלו.. את מאמינה שיישור ההדורים ידרוש ממך לשים הכל בצד, - את כל הכאב והתסכול, ולפתוח את עצמך ברעננות לקראת בעלך.. אני מניח שיש ביניכם הרבה האשמות הדדיות, דבר שהופך את הנגיעה בזוגיות (ללא ליווי מקצועי) למלחמת התשה ולעיסוק מלאה שמוציא אותך מרוקנת, כאובה, מזולזלת, בודדה וחשוכת אהבה. אני רוצה לבשר לך שבטיפול זוגי מקצועי מתרחש תהליך הפוך, בו את מוזמנת דוקא לשים את עצמך במרכז, לחוש את הכאב ולגעת בו, ולהבין את עצמך ואת הצרכים הרגשיים שלך מהנישואין,את התהליכיםהנפשיים האישיים והזוגיים, ועם אלו חסכים את מתמודדת. במקביל, גם בעלך יעבור תהליך דומה, כאשר המטפל בוחן מהם נקודות המוצא של הכאב, וכיצד ניתן לרפא את הפצעים בצורה כזו שהאהבה תצמח מאליה, עפ"י הכלים שבידיו. בעז"ה. מותר וראוי להגיע לטיפול מהמקום בו את נמצאת, סיכוי טוב שטיפול טוב יתן לכם כוחות חדשים ויוביל אתכם לחידוש השמחה והאהבה. בברכה אלעזר וולך

כלתי שפויה או משוגעת?

סגרתי שידוך לא מזמן עם בחורה חכמה עם לב טוב אינטלגנטית שראיתי בה עוד כמה מעלות טובות במהלך הפגישות ולאחריהם התוודעתי לסגנון דיבור [סגנון תקשורת] מוזר אצל הבחורה שהייתי רוצה להתייעץ על כך לדוגמה בפגישה הראשונה היינו צריכים לרדת כמה מדרגות בלובי במלון כדי להגיע למקום שבו היינו אמורים לשבת והבחורה אמרה לי "אתה רוצה לקפוץ"? ויש לציין שאנחנו לא מכירים אפילו חמש דקות נסענו במכונית והיא נהגה ובאיזשהו שלב כשהיינו באמצע הדרך בשום מקום היא אמרה לי "אתה רוצה שאוריד אותך כאן"? טיילנו באחד המושבים ברפת של פרות ופתאום היא אומרת לי "אתה רוצה שאקשור אותך כאן"? היו לה עוד אמירות מוזרות כמו "אתה רוצה שאסדר לך את חברה שלי? אתה רוצה מספר פלאפון שלה"? או כשנסענו והgps אמר בעוד 100 מטר פנה ימינה היא הפטירה הgps הזה שקרן כמו הבעלים שלו [כלומר כמוני] כשדיברתי איתה בצורה פתוחה על כך ובקשתי ממנה שלפחות שבוע לפני החתונה תפסיק עם הסגנון דיבור הזה היא אמרה לי "אני דוקא אמשיך" אז אמרתי לה שאולי היא לא תמצא אותי בחתונה אז היא אמרה לי "אתה רוצה שאתקשר לשדכנית ונבטל את השידוך"? יש לציין שהכל בצחוק אבל לא ציפיתי לדו שיח כזה מפגר ביני לבין כלתי באחד הפעמים כשהלכנו יחד היתה שתיקה במשך כמה דקות ופתאום סתם ככה היא צעקה [לא בקול רם] "די די די די " ושאלתי אותה מה זה? והיא אמרה " שום דבר אתה יכול לשאול את כל החברות שלי זה הסגנון דיבור שלי ככה אני מדברת" רציתי לשאול את רבני ומומחי ינר מה דעתכם בסוגיה זו ?

?????

כבדהו וחשדהו ובדקהו. זה עלול להיות סגנון ציני, או מתחכם (כנראה מידי- לטעמך) ואז יש לבחון מאזן כללי.. גם עלול להיות ביטוי של אשה עליזה וססגונית שתוסיף לך המון צבע ושמחה לחיים? אך עלול להיות נורה לבעיה יותר עמוקה , ואני מתייחס רק ל"יציאה" הראשונה שבטרם ההיכרות , אם זאת, שים לב שזה לא היה נראה בעיניך כסיבה להפסיק במקום, אולי הסיטואציה קצת התאימה?.. כדאי לערוך בחינה מדוקדקת אצל מכרים משותפים ונאמנים, רצוי תחת מטריה מקצועית. לא למשפט שדה! בקש שלום בקש אהבה והיה אחראי אלעזר

תגובה שווה תחרות

שלום עליכם שיש לי משהו להגיד לזולת שאני נפגעתי ממנו אז הוא יכול להיות כל אחד מחזיר לי בתגובה אתה יודע שאני גם פגועה ממך הם ממש לא יודעים שצריך לבקש סליחהן אני חושב שזה תחרות לא רוצים להתנצל,נובע מתון גאווה. [יכול להיות שהם לא שמעו את הרב שמחה כהו שמישהו פוגע צריך לבקש סליחה ] פשוט לא יודעים . אז מה עושים במצב שהזולת מגיב אתה יודע שאני גם פגועה ממך

טיפ לתקשורת

ישראל היקר שאלתך נוגעת ללב. כשאומרים לך "גם אני פגועה", אתה מחליט: אני לא כועס, ולא מתחיל לחשוב שזה סתם צורה שלה איך להשתיק אותי, ואיך להתחמק מסליחה.. אתה אומר -קודם לעצמך בלב - ואח"כ לזולתך: את באמת פגועה? לא ידעתי!, ואם את באמת באמת פגועה, זה עוד יותר כואב שלא שמתי לב לזה בכלל... אני רוצה לדבר ע"ז לשמוע ולהבין.. ואני רוצה לדבר גם על מה שאני פגוע. בואי נסכם שכל אחד יספר בתור שלו, (אני מבקש לספר הראשון,\את תספרי הראשונה),וכשהאחד מספר השני יקשיב לו עד הסוף, ישתתף (ויפייס) , וכשיגמור, השני יספר והזולת יקשיב וכו. לילה טוב אלעזר

איך מתגברים מה ששנוא עליךאל תעשה אישתך ילדיך ...

שלום עליכם צוות מומחי ינר בחיים שלנו אנו מושפעים מהסביבה עבודה וכל דבר לאחר שאנו חוזרים מהעבודה ספגנו שמענו לקוח העליב אותנו פגע בי עכשיו אני בא לבית האם מה שעשו לנו בעבודה או בחוץ מחברים פגעו מבחינה מילולית או פיזית אנו יכולים גם לפגוע חס ושלום באישה בילדים בזולת הם לא עשו לנו שום דבר אם התשובה לא מה ניתן לעשות באיזהו שלב חייב להתפרץ איך נתגבר תודה צוות מומחים

מחוייבות ומשמעת

ישראל שלום אם התכוונת אכן להציג שאלה, האם מותר "להוציא" על בני הבית מרירויות שאנו נושאים מבחוץ, התשובה היא בודאי שלא! וכמו שכתבת: הם לא עשו לנו שום דבר. אבל אני רוצה להציע לך שבמערכת זוגית ומשפחתית ראויה, אנחנו גם לא "רוצים" לעשות זאת , כדאי לנו לפתח תפיסה בה בני הבית הם העוגן והתמיכה שלנו, ואם ספגנו העלבות בחוץ נרוץ הביתה לינוק (ולהעניק) חום אהבה רכות והגנה . אם הזוגיות שלנו תהיה מקור לתמיכה וקבלה, לא יהיה לנו חשק מסוג זה. אך עד אז נזכור שאחד מאבני היסוד בחיי הבית הינו "מחוייבות", כלומר,להביט גם מהמשקפיים של הזולת, ולכן לא נעשה זאת, לא רק כי הם לא עשו לנו שום דבר , אלא כי הם לא אובייקטים העומדים לצרכנו. וכן נזכור את היסוד ה2. משמעת",- ריסון עצמי מתוך הבנה שזולתי הוא אדם ועולם מלא לכשעצמו. כל הכבוד על המשמעת העצמית והאחריות לברר ולהתגבר. בהצלחה רבה אלעזר וולך

איך להתייחס לכך שהבעל קם בבוקר מאוחר ומתפלל בד"כ בבית בשעות מאוחרות?

איך להגיב/להתייחס/לקבל מצב בו הבעל קם בבוקר ברגע האחרון לפני שיוצא לכולל ובדרך כלל לא מספיק להתפלל ולהניח תפילין אלא עושה זאת אחר הצהרים או בסמוך לשקיעה. לי זה מאוד מפריע ואני משתדלת שלא להתערב. אבל הרבה פעמים זה מתפוצץ ואני מגיבה בצורה לחוצה. יש לציין שהוא מודע לכך שאני רוצה שיקום בזמן ויתפלל בציבור אבל תכל'ס הוא לא מצליח. הייתי רוצה לקבל תשובה: א. שתרגיע לי את נקיפות המצפון ושתוציא אותי מהלחץ שזה מכניס אותי. ב. איך אפשר לעזור לו באמת לקום בזמן, ולהגיב בצורה הנכונה. בתודה מראש

בטחון ויציבות-כבניית האמון הזוגי

סביר להניח שאת מתקוממת על התפקיד החדש שנתפר לך, להיות המעודדת, המעצימה, ובעצם לבנות את בעלך. אשה זקוקה לבעל שיהיה עבורה צור לחסות בו , חומה מגן גב וכתף, ולא לדמות שקמה בבוקר כי זה חשוב לאשה... ככל הנראה המוטיב הזה לא רק שאיננו המוצא מהסבך, הוא ליבת המצוקה, הקימה המאוחרת מצביעה -מבחינתך!- על חוסר תפקוד, התפילה ביחיד ועניין התפילין ,-מתפרשים כאי עמידה במטלות שהוא עצמו אמון עליהם כחובות יסוד,-למיטב הבנתך, שאלו והביטויים הנוספים שכנראה צצים יוצרים אצלך תחושת של חוסר יציבות ובטחון , ואינם מוסיפים לבניית האמון שלך בו כמי שראוי בליבך להפקיד את גורל חייך בידיו מתןך שלוה ורוגע שינחה את ספינת ביתכם לחוף מבטחים בכינון צביון הבית, חינוך הילדים, וכו. מסתבר שמזוית ראייתך את רוצה כרגע אך ורק שהוא יהיה הקטר ומי שלוקח גורלו בידיו, ולכן תתפלאי איזה "מרחב" הציעו לך לתת,.. הסוד הגדול הוא שיתכן ומקור הקושי של בעלך הוא דוקא מרוב האחריות שאת לוקחת על עצמך, עם זאת יתכנו סיבות נוספות לאירועים הספציפים הנ"ל, כמו, אולי הדירוג שלו בערכים שונה משלך, ואולי הוא באמת מוצא את ביטויו וחלקו בחיים בוריאציות שונות , ועוד כהנה.. ויש לעשות את ההבחנה מה מפריע לך מהמקום של תחושת צורך ב יציבות וביטחון . אך את מוכרחה לדעת שהנושא הזה של תחושת יציבות הוא נושא זוגי ראשון במעלה המשותף לכל מערכת זוגית דתיים ושאינם יהודים ושאינם, ולכן מחובתך לטובת העניין, להפריד לעצמך בין הדברים ולא להלביש את המימד הדתי שגורם לנו לנוקשות וחוסר גמישות , ולעיתים מסמא את עיננו מלראות צד שני. כי הרי אנו באים בשם האמת!... ע"מ להקל ממצפונך אפנה אותך להלכה פסוקה, אם יש לאדם רק נר אחד בשבת חנוכה , איזה מהם ידליק? רק את נר השבת, ויפסיד מצות נר חנוכה! למה? כותב הרמב"ם כי נר שבת הוא לשלום בית, ועדיף לבטל מצוה עבור שלום הבית,... ראי עד היכן הדברים מגיעים, מה עוד שפרקטית כשאין שלום אין שמחה ואין רוחניות, וכשיש שמחה מגיעים למה שצריך , ועכ"פ אשה לא נענשת בחטא בעלה. דומני שלבירור וסדר ההרגשות, האמונות,הצרכים הזוגיים, החסרים והשאיפות, וההפרדה ביניהם, כדאי להיוועץ בדמות מנוסה, אפילו בשיחת בירור בלי תהליך יעוץ בהצלחה אלעזר וולך

לספר הכל המשך

שלום עליכם קראתי את העצות שלכם ממש יפים בקשר מה שאתה לא אוהב אל תעשה לאישתך שני מומחים שכתבן לי הם לספר לאישה מה שעבר עלי בגמרא רשום "אם רבת עם חברך אל תספר לאישה מתוך כך היא תזלזל בך " האם אני יכול לספר לאישה שרבתי עם אחי גיסי כדי להפיג מתחים לא התנהגו אלי בצורה יפה האם ירד ערכי בעינה . תוד ה רבה

שיתוף ללא הקנטה עצמית

ישראל, הכינות שלך ממש מדהימה. נכונים ציטוטיך ושלמה המלך כבר אמר במשלי : גם מאשת בריתך שמור אמרי פיך. ובספר אבות דרבי נתן (מאחד מבעלי המשנה) דומני על המשנה "אל תרבה שיחה עם האשה", כותב: כיצד, אדם בא לביתו ומספר פלוני גינה את סכלותי ופלוני לגלג על יופיי מה אשתו אומרת, שמא יש דברים בגו. כלומר, אל לו לאדם לפרט נגעי עצמו ולשוח בגנותו אף לא בפני אשתו. לשתף את האשה בחוויות שליליות ולצפות להשתתפותה אינו דיבור על מגרעות! אלא פשוט שיתוף בחויה. הציפיה איננה לשמוע את "דעתה" שאני צודק, אלא בעיקר הזדהות עם החויה אותה אתה מביע. סיפור על מריבות בתוך המשפחה עלול להעכיר את האוירה , וגם להתלקח לאש, מאחר והאשה עלולה לחוש הזדהות גם עם אחיה,או להביע כאב על הסכסוך. או שיש לה דעה בנושא הויכוח, וכנראה שכבר יש הסטוריה ביחסים עם אותו בן משפחה כלולים בסטיגמות והאשמות וכו, וכן זה עלול להיגרר לויכוח - האם אתה מכבד את משפחתי, וכדומה, תמיכה הדדית נבנית מתוך אמון, מחויבות משמעת והשקעה, מתןך כבוד הדדי ללא תנאי, ומרחב אמיתי של חירות ואהבה. אלו תנאי יסוד ליצירת זוגיות תומכת, וגם מי שלא הורגל בערכים אלו יכול לרוכשם בלימוד ובמודעות בהצלחה

ייעוץ והכוונה

הנני בחור דתי בן 32, רווק. הכרתי בחורה מקסימה לפני 3 שנים (כיום בת 23) שמאוד מתאימה לי אך הקשר בינינו לא הצליח להחזיק מעמד יותר משלושה חודשים מאחר ולא הצלחתי לפתח אליה רגשות, כל פעם נפרדנו ואחרי שנה היינו חוזרים לנסות שוב.(שנינו שומרים נגיעה). יש לציין כי אני יוצא לפגישות רבות עם בנות אחרות מארגוני שידוכים כבר 6 שנים ולא הצלחתי למצוא מישהי שמתאימה לי כמוה. הבחורה מאוד מעוניינת בי אך טוענת שכבר אין טעם להמשיך להיפגש מאחר ועדיין ישנם פערים גדולים במה שאנחנו מרגישים אחד כלפי השני ושאני נמצא איתה רק מסיבות שכליות. אשמח לקבל את דעתך לגבי עמדתה ולקבל את עצתך מה עליי לעשות. המון תודה על הסבלנות, יישר כוח. (אשמח אם תראו זאת כשאלה אישית מבלי לפרסמה).

מה שצף ב"יציאת ההיכרות" קיים במציאות

שי שלום ראשית אני מיצר על העובדה ששאלתך -כפי הנראה - הועלתה לפורום בניגוד לבקשתך. אם הבנתי נכון , לדעתה אין טעם להיפגש, כי הבחינה ההדדית מוצתה, וכעת נותר לך רק להחליט האם אתה משחרר את הניצרה, ומשחרר את עצמך להיפתח ולאהוב ולהיות קשור ומביע באופן רגשי. הנחת היסוד בעמדה זו היא, שהבחירה השכלית היא ה"אמת", והמעכב הרגשי הוא רק "מחסום" ולא "עמדה", לפי גילך והרפתקאותיך המתוארות, יתכן שיש צדק בתפיסה זו של המציאות, אך חשוב להיות מודעים, שתקופת ה"יציאה המשותפת" היא - במידת מה- "מראה" ותשקיף למה שיתרחש בחיים האמיתיים. ה"מחסום" שלך הוא כנראה "מאפיין" וככזה הוא כנראה יבוא לביטוי בחיים כ"נתון אופי", בצורה זו או אחרת. אולי תפתח עימה את צפונות ליבך בהקשרים אלו של יכולת ההיפתחות, וכו, דיון פתוח כנה עמוק ומקיף בהקשר זה , יכול להביא ל"משהו יותר", וכן לליבון רציני של הנקודות עם כי לא ניתן לשלול בודאות,-ללא היכרות- שהפערים בהרגשה הם מתוך סיבות עניניות הנוגעות ספציפית אליה. אך גם אילו כך הדבר, כבר פסקת פסוקך שהיא אשר ישרה בעיניך מכל הבנות .. בהצלחה אלעזר וולך

התיעצות בקשר לכלה שלמדה אצלי וחווה קשיים בחיי הנישואין.

שלום רב לכל הרבנים החשובים והמשיבים היקרים שמקדישים מזמנם למען שלמות הבית היהודי, תבורכו משמים! בשליחות הקודש שלי כמדריכת כלות, יש לכם חלק גדול. אני קוראת הרבה בפורומים ומחכימה מהם. ישר כחכם. רצוני להתיעץ בקשר לכלה שלמדה אצלי. כבר לאחר הארושין התחילו אצלה חששות וספקות, בתחילה בעקבות גילוי בעיה במראה החיצוני שלא ראתה קודם (מאת ה'). ואח"כ היא גם התחילה להרגיש שהם לא מדברים באותה השפה. ז"א הוא מדבר ישיר עד פוגעני והיא עדינה ושברירית. כיון ששמעתי ממנה שיש לה רצון להתחתן עמו למרות הנ"ל, ניסיתי לתת לה כלים להתמודדות ובניה. והיא הגיעה לחתונה שמחה. עכשיו, אחרי כשנת נישואין, כשאני מסכמת לעצמי את השיחות שלי איתה לאחר הנישואין. אני תוהה ביני לבין עצמי אם אין כאן אלימות מצידו, ואם מספיק שאני תומכת ומעודדת אותה לבנות תקשורת טובה ולהתמודד ?! ואנסה לפרט קצת. היא מרגישה פגועה ודרוסה מבקשות ודרישות ביום יום. ובמיוחד בהתנהגותו בענין חיי האישות. הוא דורש בצורה חזקה ובתדירות גבוהה (עד כמה פעמים ביום), בלי התחשבות ברגשותיה. היא מצידה לא מראה את רגשותיה הפגועים. ומאשימה את עצמה למה התחתנה איתו. בינתיים היא נכנסה להריון.. אני מנסה כל הזמן לדרבן אותה לפתוח את רגשותיה בצורה רגועה ונעימה כי "הוא לא נביא" ולא יודע מה קורה אצלה בפנים. ואני גם מנסה לעזור לה למצוא נקודות אור ושמחה בינתיים. ואיך לשמח אותו . היא אומרת שיש התקדמות בתקשורת, אבל אני מתרשמת שהיא לא מראה לו עדיין מספיק מה קורה איתה בפנים. ועכשיו אני חוזרת לשאלותי שבתחילה: איך אני מזהה אם מדובר באלימות מצידו, או שהתנהגותו נובעת רק מחוסר הבנה לרגשותיה ? התוכלו לתת לי כלים להחליט מתי מספיקה התמיכה שלי, ומתי צריך להפנות לעזרה מקצועית יותר ? אם זה חשוב לתשובתכם, אוסיף שאני מדריכה קרוב לעשור. וב"ה רואה ברכה בשליחות הקדושה. למדתי הדרכה במספר מקומות ואני קוראת המון. אבל לא למדתי בצורה מסודרת מעבר לכך. כמו"כ אני מרגישה שיש לה אמון בי, ומוכנות לקבל ממני. ושוב, תודה על הקדשת הזמן מצידכם. אשמח לקבל תשובתכם.

תשובה למדריכה

למדריכה המנוסה שלום לשאלתך הראשונה, יש כיום שאלונים מפורטים למבחני אלימות. 1. משטרת ישראל באתר ובאתר משרד הרווחה, 2,אמליץ על ספר נפלא המקיף את הנושא, ומציע "כלים" לבחינה עצמית, "משפלות לחירו" שמו,-של מרים אדהאן. 3. בידי שאלונים נוספים לבחינת אלימות רגשית, כלכלית, וכדו, אם לא תסתפקי בספר הנ"ל, אשתדל להיות לעזר 0548418686. לשאלתך השניה, חושבני שהתמיכה שלך חשובה תמיד, באשר הקשר ביניכם הוא ראשוני ובוטח, והיא מזהה בך איש שלה תוך אמון ופתיחות. ומה טוב אם נזכור כולנו שלא התלמוד עיקר אלא המעשה בהצלחה אלעזר וולך

התיעצות בקשר לכלה שלמדה אצלי וחווה קשיים בחיי הנישואין.

שלום רב לכל הרבנים החשובים והמשיבים היקרים שמקדישים מזמנם למען שלמות הבית היהודי, תבורכו משמים! בשליחות הקודש שלי כמדריכת כלות, יש לכם חלק גדול. אני קוראת הרבה בפורומים ומחכימה מהם. ישר כחכם. רצוני להתיעץ בקשר לכלה שלמדה אצלי. כבר לאחר הארושין התחילו אצלה חששות וספקות, בתחילה בעקבות גילוי בעיה במראה החיצוני שלא ראתה קודם (מאת ה'). ואח"כ היא גם התחילה להרגיש שהם לא מדברים באותה השפה. ז"א הוא מדבר ישיר עד פוגעני והיא עדינה ושברירית. כיון ששמעתי ממנה שיש לה רצון להתחתן עמו למרות הנ"ל, ניסיתי לתת לה כלים להתמודדות ובניה. והיא הגיעה לחתונה שמחה. עכשיו, אחרי כשנת נישואין, כשאני מסכמת לעצמי את השיחות שלי איתה לאחר הנישואין. אני תוהה ביני לבין עצמי אם אין כאן אלימות מצידו, ואם מספיק שאני תומכת ומעודדת אותה לבנות תקשורת טובה ולהתמודד ?! ואנסה לפרט קצת. היא מרגישה פגועה ודרוסה מבקשות ודרישות ביום יום. ובמיוחד בהתנהגותו בענין חיי האישות. הוא דורש בצורה חזקה ובתדירות גבוהה (עד כמה פעמים ביום), בלי התחשבות ברגשותיה. היא מצידה לא מראה את רגשותיה הפגועים. ומאשימה את עצמה למה התחתנה איתו. בינתיים היא נכנסה להריון.. אני מנסה כל הזמן לדרבן אותה לפתוח את רגשותיה בצורה רגועה ונעימה כי "הוא לא נביא" ולא יודע מה קורה אצלה בפנים. ואני גם מנסה לעזור לה למצוא נקודות אור ושמחה בינתיים. ואיך לשמח אותו . היא אומרת שיש התקדמות בתקשורת, אבל אני מתרשמת שהיא לא מראה לו עדיין מספיק מה קורה איתה בפנים. ועכשיו אני חוזרת לשאלותי שבתחילה: איך אני מזהה אם מדובר באלימות מצידו, או שהתנהגותו נובעת רק מחוסר הבנה לרגשותיה ? התוכלו לתת לי כלים להחליט מתי מספיקה התמיכה שלי, ומתי צריך להפנות לעזרה מקצועית יותר ? אם זה חשוב לתשובתכם, אוסיף שאני מדריכה קרוב לעשור. וב"ה רואה ברכה בשליחות הקדושה. למדתי הדרכה במספר מקומות ואני קוראת המון. אבל לא למדתי בצורה מסודרת מעבר לכך. כמו"כ אני מרגישה שיש לה אמון בי, ומוכנות לקבל ממני. ושוב, תודה על הקדשת הזמן מצידכם. אשמח לקבל תשובתכם.

תיקון: שם הספר: משפלות לחירות

אאאאאאא

נשוי ולא באושר,חושב הרבה על גירושין,

נשוי כ-20 שנה, התחתנתי בשידוך חרדי קלאסי,מעולם לא אהבתי את אשתי,יש לי משפחה עם מספר ילדים ממוצע בחברה החרדית.בתקופה האחרונה אין לי חשק בכלל להתקרב אליה, ( גם פעם לא היה הרבה ),יום של מקוה זה סיוט בשבילי,ואני מרגיש שהחיים מתפספסים ועוברים לידי,אני לא סובל ממנה יש לה לב טוב ,אני מוקיר ומעריך אותה מאד על מסירותה למשפחה ,מקסימום של אהבה של אח לאחות יש לי אליה,אני משתדל ומצליח ליהיות איש מאד טוב בבית במובן האנושי,(לא במובן של בינו לבינה),אבל כמובן שהיא מרגישה הרבה חסר,כי היא לא מחפשת אהבה כמו לאח,אני כבר עם לבטים של להתגרש המון שנים,לא עושה א"ז אך ורקבגלל הילדים,( כפי שציינתי היחס האנושי בבית טוב,כך שהילדים מאד נהנים בבית),אני אוכל את עצמי בפנים,(אני מתאר לעצמי שגם היא,)רק שבתקופה האחרונה זה תופס לי את הראש יותר ויותר,ובא לי פשוט לקום וללכת,

האני השבוי

מבין שורותיך עולה טרוניה סמויה על העדר אינדבידואל, אין "אני" נראה שאינך חש מספיק את עצמך,לא טוב לך. המציאות שאתה מתאר בה יש מקסימום אהבה של אח ואחות, כשבפנים מתפוצץ, היא מציאות שלא תיתכן! רק אם מוציאים את האני" ובמקום "להקשיב לו", ולטפח אותו, בהגשמת שאיפותיו , מאוויו ואהבותיו הייחודיות, פשוט "מחביאים" אותו ומדחיקים אותו. התסכול שלך מופנה למקום הזוגי, אך חוששני אולי טעות נפלה בכתובת. כדי להיות "מה שאתה" אחד יחיד מיוחד, ולא "קלאסי" ו"ממוצע" אי"צ לברוח - לא מעצמך ולא ממשפחתך, אולי הגיע הזמן לחיות את שארית חייכם בשמחה, באמת הפנימית שלך, בעשותך את הדברים ש"אתה" מאמין בהם, אוהב אותם, ואשר נותנות לך סיפוק. ואולי אז תגלה שאשתך פורחת אוהבת ויחודית, ובכלל מעריכה את הגבר האתגרי שקם בביתה, ורוצה ללכת אחריך באש ובמים , אחרי אמונותיך סיפוקיך ואהבותיך. אם תרצה, אני מכיר "הוגה דעות"- ת"ח - ופסיכו.. שעזר לכמה וכמה עם מועקות הנוגעות לאי שביעות רצון מחייהם הכפויים מהנסיבות. לילה טוב אלעזר וולך

בהמשך לשאלתי הקודמת- דחוף!!

שלום' כשכתבתי את השאלה הקודמת הייתי ממש נסערת ולא הסברתי את עצמי מה בעצם קשה לי עם התרופות שבעלי לוקח. קשה לי שאני לא יודעת מה עובר על בעלי איך הוא מרגיש? מה הבעיה שלו? למה הוא נכנס למצב הזה של דיכאון וחרדה? ואם הוא לא יקח את התרופות איך זה ישפיע עליו?(הוא נראה לפחות כלפי חוץ אדם מאוד שמח). מפריע לי שבעלי הסתיר ממני מידע שבעצם נוגע גם אליי יש לתרופות האלה תופעות לוואי שמשפיעות על חיי הנישואין. והעובדה שבעצם יש לי בעל עם הפרעות נפשיות קשה לי. אני חייבת לציין שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השני ולדעתי בעלי יודע שגם אם הוא היה אומר לי שהוא לוקח תרופות פסיכיאטריות לעולם לא הייתי לוקחת צעד אחורה או מתייחסת אליו אחרת. אז למה הוא לא משתף אותי??? אחרי שהוא מסתיר ממני כזה דבר אני מרגישה נבגדת! את מי הוא שיתף בתהליך במקומי? אולי הוא משקר לי בעוד דברים? אשמח לקבל את תשובתכם בהקדם.

מנהרת סתרים חשוכה ואין כניסה

שלום את שאלתך הקודמת לא ראיתי , אך שאלתך זו קראתי שוב ושוב, ומאד התפעלתי מהאופן בו את "מקבלת" את בעלך, ולא עסוקה בתהייה על הראשונות,- בבגרות ובלויאליות ראויה לשבח. ההתמודדות שלך היא עם תחושת חוסר הביטחון ביציבותם של חייכם המשותפים, כאשר כביכול, לבעלך יש מנהרת סתרים אליה הוא עשוי לברוח , ולך אין אפשרות כניסה ואף לא יכולת להציץ לשם, כך שכאילו מתנהלים אצלו חיים כפולים. העובדה שאין לך מידע מוקדם מתי זה הולך לקרות, ומהם הסיבות , מוסיפות על החרדה וערעור הביטחון, הרגעים של לפני ה"בריחה" הם הרגעים היותר מפחידים, כי בהם הוא עדיין איתך , אך כבר חושב ופוזל לבית השני, וכך כאילו ברצון, עוזב אותך אט אט. (כשהוא בתוך הדכאון, הציפיות יורדות, וממילא גם תחושות ההאשמה..) הדימוי של מסלול חיים כפול משרה את תחושת הנבגדות, ואחריו גם את התחושה שבתודעה קיימת אצלו כל העת, חוויית מנהרת הסתרים ומלווה אותו גם כשהוא במצב טוב, ומכאן כנראה התחושה שהוא בודאי חייב לחלוק עם מישהו את עולמו, וזה כנראה לא קורה איתך. כמו"כ נשמע שאת חשה שהוא הסתיר זאת ממך, כי זה עולם שהוא רק שלו , והוא בחר להציב לך אין כניסה"! אציע לך לשוחח איתו על כל העניין , אולי הוא לא חווה שום רישומים ביומיום, חוץ מטראומה, ונזקקות לתמיכה שלך וחיזוק היכולת לחזור למסלול, ועוד כהנה. תוכלי גם לברר מולו למה הוא בחר להסתיר ממך , יתכן מאד שזה פשוט פחד וחוסר בטחון, (אמנם להסתיר מתוך פחד ,גם יכול ליצור תחושת נבגדות של "איך הפלת אותי" "אם הייתי יודעת" וכדומה, שעבורם יש להגיע להצהרת הדברים ,תוך התנצלות וכריתת ברית מחודשת תוך בחירה מרצון וסליחה.- אך מדברייך נראה שלא זה המקרה) בהצלחה אלעזר וולך

בעיה רצינית עם משפחת בעלי

אנו נשואים באושר ובשמחה כמה שנים. יש לי בעיה שמעיבה עלי מאד: לא כ"כ רציתי להתחתן איתו בגלל המשפחה ממנו הוא מגיע, אנו לא באותה רמה משפחתית, הם משפחה פשוטה מאד לעומת המשפחה שלי שנקראת נכבדת. אך הופעלו לחצים שונים ובסוף התחתנו. ולא להאמין איך שזה מפריע לי בחיי הנישואין. אין לי יום אחד שאני לא מרגישה גרוע עם עצמי על המהלך שלי. והבעיה צצה כל הזמן: אני יכולה לבלות עם בעלי בנחת, ואם פתאום הועלה הנושא על אחד מבני משפחתו- אני פשוט נכנסת לעצמי, נהית עצובה מאד, עצבנית ובעלי לא מבין מה השינוי שחל בי ברגע אחד. או אפילו אין צורך לשוחח על הנושא- הוא פשוט צף בתוכי ללא הרף. הוא מודע ליחס שלי לעניין אך אני ממש מקפידה לא להזכיר את הנושא כי בסך הכל אני אוהבת את בעלי ואין לי שום רצון לפגוע בו ולהוריד לו את מצב רוחו. אני מרגישה שהמון כח נפשי יוצא ממני על הנושא הזה ורוצה עיצה כיצד אפשר שהנושא לא יהרוס אותי מבפנים ושלא אגרום לבעלי הרגשה רעה כל פעם שאני נזכרת בם. וכן כיצד מתגברים על תחושת פספוס עצומה, שהייתי יכולה לקחת משפחה יותר ברמה. אני מרגישה שלולי פגם זה הייתי יכולה לומר שהיחסים ביננו מושלמים. הבו עיצה בבקשה!!

קריאה למסע להעצמת האישיות

שלום ה" בעיה" עם משפחת בעלך מציבה לך הזדמנות לבחון את עולם הערכים ותפיסות המציאות שלך ביחס לסביבה , ובעיקר ביחס לעצמך. האם יש בך משהו מזה.. שאת מעריכה את עצמך עפ"י דעתם של הסובבים עלייך? האם את חייבת שהכל יהיה "מושלם" כדי שתרשי לעצמך להנות? (יש דבר כזה מושלם, והאם צריך להיות מושלם?) האם את נותנת ביטוי לקולות הפנימיים שלך, שהם רק שלך? האם את מרגישה את הייחודיות, המיוחדות, האינדיבדואל שלך, או שקורה שאת חווה שאת מובלת ע"י כוחות גדולים ממך שאת רק מספר בגלים השוטפים שלהם? הכרתי לא אחת, בנים למשפחות אצולה נכבדות, שעבדו קשה ל"השתחרר" מהכובע אנחבש לראשם, שסיפר לסביבה מי הם ומה לצפות מהם, עוד לפני שהם בעצמם הבינו מי הם ומה הם, והחליפוהו בלהיות "אני" ללא כובעים וללא (צורך ב) שכבות של הגנה, "אני", הצנוע, האותנטי, עם האיכויות, היכולות, והאור המיוחד שניתן לי בחלקת האלוקים הקטנה (אך העוצמתית) שלי. אמליץ לך לצאת למסע ההעצמה האישית, את עשויה לגלות אושר ועונג חדשים. קיימים כיום סדנאות לרוב. מסע מהנה ומועיל אלעזר וולך.

ייעוץ דחוף

בס"ד לצוות שלום אנחנו זוג נשוי 14 שנה עם עליות ובעיקר מורדות בחיי נישואין, כבר הספקתי להיות איתו בבית דין ורק החתימה הייתה חסרה ואני מרוב פחדיי להשאר עםתנוק{הייתי בהריון}בקשתי ממנו שנחזור וננסה בשנית תמיד כביכול הוא נתן לי את ההרגשה שהאשמה בי הוא גדל יתום ולא ראה בחייו מערכת זוגית תקינה כך שכל נוף ילדותו עבר לבית כביכול שהוקם הוא התייחס לבית ואליי בפרט כאל משהו טכני שעליו לבצע הוראות בלבד{גם שיטת החינוך שהעבירה אימו ביד קשה } השיחות בינינו היו על תקן אני רעב ,אני עייףנ ונתינה פיזית כמובן, יציאה לבילוי משותף הייתה עבורי סיוט כל הזמן הוא נרדם מולי גם שאני מדברת איתו התרגלתי לדבר אל בןאדם ישן.{יבחוץ הא זורם בעל חוש הומור וכולם קוראים לו צדיק-ואני עוד יותר בוכה על זה ,לא רואים מה קורה בארבע קירות הרצונות שלי לבנות יסודות חדשים לבית בבחינת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" בתחום הרוחני עלו בתוהו, מה שהורגל 28 שנה העביר לביתו ועכשיו ליד ילדינו האם עליי להתגרש ולהיות נחושה? מבחינה כלכלית זה מאוד יקשה עליי האם עליי לוותר על רצונותיי ולהמשיך בהעמדת פנים שהכל טוב?

יש דרך שלישית?

שלום לאמונה, האם עלייך "לוותר" על רצונותייך, ובכללם שאיפתך העמוקה לזוגיות חיה נושמת מעצימה ומצמיחה, ו"להעמיד פנים" שהכל טוב, גם כשהכל קר וחשוך? התשובה היא חד משמעית: לא! האלטרנטיבה שאת מציבה מול ה"קרבן" ה"מוותר-נכנע", הינה האשה הנחושה שלא תוותר על חייה, תהיה אחראית לגורלה, תתגרש, ותלמד להסתדר לבד. (כולל בפן הכלכלי). נשמע מדברייך, סוג של אמונה, -אולי מתוך מציאות חייך ונסיונך המר, שהצורה היחידה בה תגיעי לחירות, להגשמת רצונותייך, ולזקיפות קומה, כך שתהיי "מרוצה מעצמך", היא רק ע"י גירושין. ואני שואל האם תיתכן ביניכם זוגיות טובה, בה יהיה אדם נוסף - בעלך- שיהיה אחראי להגשים את שאיפותייך? זוגיות בה אין צורך "לוותר" עד כדי מילה נרדפת ל"העמדת פנים? זוגיות בה כל אחד נחוש לממש את רצונותיו ואת רצון בן זוגו? זוגיות תומכת, נוטעת את האמונה וההכרה , שנתינה לעולם איננה ויתור, ולעומתה זוגיות לעומתית רצופה במאבקי כח, משרישה תובנת יסוד בלתי נשלטת שנתינה היא מחיקת האני.. כתבת שבעלך "מאשים" אותך, אילו היית כותבת במה, אולי היית פותחת צוהר להבין את עולם הצרכים והשאיפות של בעלך מחיי הנישואין, כעת השארת רק לנחש... עכ"פ אני נוטה להאמין, שביציאה למעגלים חדשים , בהם תקבלי את התמיכה הדרושה לך מבעלך מבלי להיות נזקקת, וזאת ע"י שהוא גם יקבל את מה שהוא זקוק לו במערכת הזוגית שלכם, תמצאו את הדרך לויתורים שבאים ממקום של חוזק ונחישות, שלשם כך דרוש ליווי מקצועי הדוק. איחולי אלעזר וולך 0548418686

יאוש במציאת בת זוג.

שלום. אני בן 23 משתייך למגזר החרדי עובד בבוקר וסטודנט בערב, ניראה טוב ואף על פי כן לא הולך לי בשום אופן בשידוכים. כל פגישה נגמרת תוך מקסימום 45 דק' ו... סירוב. היכרתי מישהי סטודנטית ויצאתי איתה תקופה, וכשרציתי לסגור חתונה איתה היא אמרה שהיא רוצה, אבל אני מלחיץ. אז נדבר על זה "עוד חצי שנה" אז לא הלחצתי... וכך עברו שנה וחצי ואין תאריך לחתונה באופק, וכשאמרתי לה שאני רוצה לסגור תאריך היא שוב טענה שאני מלחיץ. עד שכשאמרתי לה שאי אפשר להמשיך ככה וניפרדנו {השקעתי בה את הנשמה! ברוב מוחלט של הפגישות אני נסעתי אליה שעתיים נסיעה לכל צד, ותמיד היא איחרה בין 30 דק' לשעה. טלפונים אני יזמתי תמיד} ריבונו של עולם! איפה הבעיה. אגב ניתיתמתי מאבי בגיל 6 ואני חי עם אימי עד היום.

מי שמשקיע שוקע?

הכהו היקר השקעתך וטוב ליבך מבצבצים מבין מילותיך הקצרות, דרכם של הבריות להימשך -בנוסף על טוב הלב וההתמסרות להענקה- אחר דמות אותנטית ובעלת ערך סגולי פנימי, לעיתים ע"י תקשורת מיומנת אנו יוצרים רושם מטעה כאילו הקנקן שלנו מלא, ולעיתים ההיפך, ע"י הרצון למצוא חן ולרצות, אנו עלולים ליצור תחושה של תלותיות יתר, ונוכחות חונקת ומלחיצה, תוך שידור של אישיות שאיננה אותנטית- (אמינה: אני זה מי שאני). וחסרת עמוד שידרה. ובכך מאבדים את חינה של הענקתנו. אין לי מושג האם כ"ז קשור אליך, אך לא נמנעתי מלהציע בפניך אפשרות אחת מני תן לחכם ויחכם בהצלחה אלעזר וולך

בעיות בנישואין

שלום רב, אני מעוניינת לקבל עזרה לפני שאני ובעלי נתגרש איני יודעת למי לפנות לצערי אני כבר לא בקשר עם הרב והרבנית שלנו (_סיפור מורכב) הבנתי שדרככם ניתן לקבל עזרה וייעוץ של דעת תורה וגם עזרה נפשית/רוחנית עבורי, אנחנו נשואים קרוב ממש לשנה שאולי חצי מתוכה חיינו ביחד (אנו זוג חוזרי בתשובה).המון ריבים סיפור מאד מורכב, בעלי כבר כמה פעמים היה מעוניין להתגרש ממני והפעם גם אני כבר מתחילה לקבל שאולי עלינו להתגרש, בעלי לא היה מוכן וגם לא יהיה מוכן ללכת לייעוץ/הדרכה/עזרה כלשהיא,, בבקשה אם תוכלו להפנות אותי למישהו שיוכל לעזור לי כמובן והכי חשוב מבחינת דעת תורה .. תודה רבה

מידע לשואל

אני מכיר יועץ ינ"ר שעובד כמדריך חתנים בישיבה לבעלי תשובה בוגרי אקדמיה, בירושלים אם מעניין אתכם , צרו קשר. אלעזר

העומס נופל עלינו

שלום. קראתי את תשובות כולם לגבי שאלתי מה לעשות ואיך לקרב את הבן שיעזור לאם אבל משום מה אף אחד לא התייחס לנקודה זו . אני החתן באם לא הבנתם זאת ואם אני רוצה אני עוזר ואם לא אני לא עוזר אין לי כל מחוייבות היא לא אמא שלי היא חמתי מי שצריך לעזור ולטפל באם זו הבת והבן ולא אני . גם אם לא אשתף פעולה בעזרה העומס בדרך אכיפה יפול גם עלי ואינני מסכים שזה יפול רק עלינו על אשתי ועלי בשופ פנים ואופן זו בעיה של האם וילדייה ולא שלי . ברור לי שהבן יגיע בריצה כשיצטרכו לחלק את הרכוש אז הוא יבין אז יהיה לו זמן וכו"י , שוחחתי רבות עם אשתי על הנושא אבל היא טוענת שככה זה והאח לא ישתנה ואם זה לא בא ממנו זה לא יבוא גם אם היא תשוחח איתו , ביקשתי לא פעם שתשוחח איתו על כך אבל היא לא מסכימה ולמה אינני יודע , זה מאוד מקומם מרגיז שגורם לי להרגיש מנוצל כאשר אני עוזר , משקיע והבן יושב בצד וחוגג על חשבוני . באם אשב בצד זה גם יהיה על חשבוני בדרך אכיפה . אז מה עושים לשנות את המצב ? חמתי היא אשה טובה ואין סיבה שהעומס יפול על כולנו : אשתי , האח , אשתו וגם עלי . תודה

לויאליות ומעמד במשפחה

שלום וברכה אני מנסה להתחבר לפנייתך מההיבט הזוגי, אף שלא תרמת כ"כ את ההקשר הזוגי, אך עם זאת פנית לפורום זוגיות ונישואין. אתה בעצם לא מוכן שהנושא יהיה נושא שלך, אתה אומר גם לשכנע את האח זה סוג של נטילת אחריות, ובסוף הוא עוד יעשה לך טובה ויעזור לחמתך ..(שהיא במקרה גם אמא שלו) , וזה מאד מובן. משום מה הקונפליקט הזה מסרב להישאר בגבולותיו המצומצמים והוא מאיים על כל שלוות הנישואין שלכם, נראה שהוא מציף בך תחושות קיימות של ניצול ושל אי עמידה מספיק לויאלית לטעמך , של רעייתך,, לצידך- להוכיח את אחיה, ולהעמידו במקומו, ולא ל"קבל" את המציאות כמו שהיא. כמו גם לזהות את המחוייבות שלה כלפי אימה כדבר מוחלט, בו אין לך מצד אחד הזכות להוביל "דרישה"מאחיה, כי זה הרי לא אמא שלך, ומצד שני בסופו של דבר זה נופל עליך. כדאי להתבונן יחד על המעמד שלך במשפחת אשתך, ועל מעמדו של האח. האם אתה מרוצה? מה קורה כשיש מילה שלך מול החלטה שלו, האם אשתך תהין להסתכסך איתו בגינך? אם נתחקה אחר הסיבות הפנימיות שגורמות לך להרגיש ולזהות את עזרתך כ"פראייריות" , מול האח, נוכל לנסות להפריד בין מצוקתה של האם| חמות, שאתה מכבד ומעריך, כך שתקבל את העזרה לה היא זקוקה, לבין הרגשות שלך כלפי האח , ועמדתה של אשתך במערך הכוחות שביניכם, שיבואו לסיפוקם, ובעיקר ההשתייכות המוחלטת -בחוייתך- של אשתך אליך. לילה טוב

אשה עוצמתית

צהריים טובים גברים פוחדים לחיות לצד אשה עוצמתית ודעתנית. האם לדעת המומחים אכן זה כצעקתה ? תודה שמעי

עוצמה והעצמה

גברים פוחדים מאשה עוצמתית רק כשהם חשים שהם לצידה... גברים אינם פוחדים מאשה עוצמתית, זה יכול להיות מעצים מעניין ובעל משמעות. האופן בו תכונות בן הזוג משפיעות על הראשון הינם מורכבות ויחודיות, לעיתים הבחירות בהקשר זה אינן מודעות. אך בדר"כ א"א לברוח מהתכונה לה אנו זקוקים בבן זוגנו, גם אם אנו מפוחדים מתכונה זו... מומלץ לקרוא: "לבסוף מוצאים אהבה" (הנדריקס. ואת ספרה של קלייר רבין, שמו...? בהצלחה אלעזר וולך

איך לשכנע את הבעל להגיע לייעוץ נישואין?

שלום רב, אנחנו נשואים מזה 8 וחצי שנים. עם שני ילדים מקסימים. סך הכל אנשים טובים כל אחד לעצמו וגם אחד לשני לרוב. אבל משהו לא מסתדר שם ביננו בתקשורת וגורם לויכוחים, העלבויות, אי הבנות שקשורות בנושא הילדים והבית (דברים טכניים בעקרון) עד כדי איומים לגירושין. ההורים של שנינו גרושים מסיבות שונות. דגם תקין אין. התובנות מהגירושין של אחרים שעדיף לתקן ולתחזק את הקיים ולא לחפש פנטזיה רגעית שאיננה קיימת לאורך זמן כשהכל מלווה בשיגרה חומרית. מה גם ש"זכרתי לך חסד נעורייך" והתחתנו עם אהבה גדולה. מה אני עושה כדי לשכנע את הבעל להגיע לייעוץ נישואין? הוא כרגע מאיים רק בגירושין. אעלה גם שכבר לפני כמה שנים הצעתי לפניו את אותה הצעה. לקבל עזרה מבחוץ. בעבר פניתי ליועץ נישואין בבקשה להתחיל טיפול לבד ולנסות שהבעל יצטרף לאחר מכן אך הוא טען שזה פחות טוב. בתודה, אני

כמה עקרונות מנחים

בוקר טוב עקרונות: 1. הולכים כדי להבין ולשפר, ולא כדי להאשים. 2.נשמור על כבודנו 3.נהיה הגונים 4.לא לדרוש את הגעתו כהאשמה, לבקש ולפנות אל הרצון הטוב שבו. 5. להעביר לו תחושה, שאנו הולכים כדי שיהיה גם לך יותר נעים וכדי שאהיה אשה טובה יותר עבורך. ולא : אתה צריך להשתנות 6.הטיפול הוא בשבילי, 7.לבקש בתזמון מתאים -בזמן נעים יחסית. 8להיות ברורה, שיבין ברור שאת רוצה ללכת ליעוץ, ובאופן מעשי ומיידי, 9. לא לתת לשיחה להתפזר לעוד ענינים.., מבלי להשיב לבקשתך הקונקרטית. איך, כמה, מתי, ולמה,ועוד ניתן להתקשר: 0548418686. בהצלחה א.וולך

איך אדע להיזהר מקמצנות?

שלום, פרטים כלליים לצורך מיקוד: רווקה, חרדית . רציתי לשאול איזה נורות אדומות יכולות להידלק במהלך הפגישות כדי להזהיר אותי מפני אדם קמצן . לפעמים אני חושבת שבגלל שהנושא מאוד בוער בעצמותי אז כל התנהגות שיש בה איזו אבק של קמצנות מיד מעוררת את החושים שלי וחבל לי לטעות בדבר ולאבד אדם טוב רק בגלל החשש הגדול מקמצנות . מצד שני אני לא מוכנה להגיד אח"כ את המשפט הידוע "איך התעלמתי מכל האיתותים?" ואגב, אני מוותרת מראש על כל ניסיון מצידכם להבין מאיפה נובע החשש הגדול... אני כבר יודעת! תודה רבה

תכונה אחת עם משמעויות רבות

חן חן על הויתור מראש.. השאלה הגדולה אינה מאין נובע החשש הגדול, שלזה את כבר מודעת. אלא, מדוע נושא שנתפס אצל רבים כעניין ספציפי, תופס מקום כ"כ מרכזי, עד שנראה כאילו העולם נחלק ל2 , הקמצנים ושאינם... אני משוכנע שהמושג "קמצן" מתפרש בשפה שלך, בעולם שלך ובחוויה שלך כמשהו הכולל מאפיינים אישיותיים רחבים ובעלי משמעות מקיפה. לכן כדאי לך להקשיב לקולך ולחושים החדים שלך. עם זעת מומלץ לפתח מודעות לכלל המאפיינים ולקרוא לכל אחד בשמו, כך שתוכלי לעשות את הבחירה מתוך שימת לב לשאר התכונות וקווי האופי החשובים. ולגוף השאלה, בדר"כ מצופה מבחור לנהוג באדיבות ובנדיבות במהלך הפגישות , מעבר לרמת ההוצאות שהוא מרשה לעצמו ביומיום, וכן לנהוג בפחות "תכליתיות" מהרגליו הקבועים (כוס קולה שוה 7$?! ביומיום -נכון , בפגישות הערך הוא ה"אוירה" והמסר, - עפ"י הסטנדרטים של כל חברה). אם שאלתך היא מתוך סיטואציה קיימת, את נפגשת ותוהה איך לפרש התנהגויות של הבחור ומבקשת עזרה בניתוח, אשתדל להיות לעזר בטל: 0548418686 בהצלחה אלעזר וולך

בעל שיורד לחיי

בעלי מהרגע שהוא נכנס הביתה הוא לא מרוצה כל דבר יש לא תלונות, אין לא יחס אלי הוא מעליב ופוגע בי כל הזמן. כמה שאני מנסה לרצות אותו הוא יותר מציק לי. אין בינינו שום קשר פיזי כבר קרוב לשנתיים. מה עושים?

להוציא את הראש מהחול

ואת עדיין מנסה לרצות אותו.. חסרים המון פרטים , כמו גילאים ,ותק נישואין, מתי חל השינוי, מאיזה מאורע או כל דבר אחר- התחלתם בניתוק הקשר הפיזי. עושה רושם שקבלתם זאת- ועוד!, כדבר שניתן לחיות אתו. הריני ליידעך , שאלו נתונים חריגים וחובה לגשת לטיפול מיידית. בהצלחה אלעזר 0548418686

בעל לחוץ והתנהלות הבית

בעלי התחיל לחנך כיתה וקיבל כיתה עם מספר גדול של ילדים עם בעיות. בנוסף, לומד לתואר שני ורצינו שילמד תורה 3 שעות בערב וכן שיעזור בבית. מאז תחילת הלימודים הוא מוצף לגמרי, לא מצליח להתארגן עם שיעורים בשעה סבירה, אלא לעיתים בשעות הלילה המאוחרות, או על הבוקר וגם זה לא תמיד. בשעות שבהם רצה ללמוד או לעזור הוא כל כך מוצף, ולכן כנראה מטפל בדברים של בית ספר או נשאר ללא מעש ונרדם. אני מרגישה שקשה לו, והוא גם אומר את זה, שחזר עם תחושת מועקה גדולה לאחר חופשה. והיום מהלחץ שלו הכה את הבן שלנו באופן שממש היה נראה שזה רק ממקום שזה הציק לו ולא ממקום חינוכי. ואני יודעת שרע לו מזה, ויודעת שזה כל כך שונה מהאופי שלו. הוא לא רוצה לכעוס ולא להגיב באופן לא מחושב אך העומס והלחץ מוציאים אותו מכיליו. ניסיתי לחשוב על דרכים שאני יכולה להקל עליו כמו לא ללחוץ אותו בעניני הבית אבל מרגישה שאין לי את הכלים לעזור לו אך לא יודעת מי הכתובת ואיך להפנות אותו וגם אני בתוך זה מרגישה שהעומס הטכני והנפשי מכבידים עלי גם מאוד. האם יש לכם עצה עבורינו. תודה רבה מראש

הפנייה לתיאורית המשולשים של בואן

ערב טוב ...ניסית להקל עליו ע"י הורדת לחץ מעול הבית, וזה לא עבד, ומכאן לתחושת ה"אין לי כלים" ופניה לפורום יועצי נישואין... האם מבין מילותייך ניתן להסיק שאת חשה מועקה במערך הזוגי: קרי: בפניות, בחיוניות ,בשמחה וברוחב הלב של בעלך? ואולי גם נוכחותך הופכת במידת מה ,למטרד? מה שגורר תגובות ותגובות נגד? באם יש דברים בגו, אפנה את תשומת ליבכם להתבוננות משותפת , האם הכאת הילד היתה מכוונת "להכות דרכה" גם את הדרישות או הציפיות שלך ממנו? במידה והתשובה היא חיובית, הרי שיש לנו אכן היווצרות של לחץ זוגי המציף נקודות לא פטורות שיוצאות כתוצאה מהנסיבות, וכדאי לבנות חוסן עמוק ומחודש לביסוס הנישואין ביסודם, תופעה ידועה קיימת , בה הילד הינו צלע שלישית ב" משולש" שמשמש חלק מהדינמיקה בין ההורים ויוצר הנעה בהתרחשויות ביניהם, למשל: לחץ אצל א גורם ל-ב לפחד מאיבוד הקשר והתרחקות, ב מהדק את הקשר עם ג (הילד) א נדחק החוצה וכו" תופעה זו מתוארת היטב בתיאוריה של בואן שפיתח גישה שלמה המבוססת על זיהוי "התנועה של החרדה במשולשים" כשאחד הגורמים הנפוצים לזה הוא מתח והפרה של איזון קיים. בהצלחה אלעזר וולך

חיים תחת איום מתמיד

נישאתי בגיל מבוגר לאלמן עם 7 ילדים בוגרים 6 מהם נשואים ושיכים לחסידות מהקיצוניות בארץ אחד נוסף נימצא במיסגרת ישיבתית בעלי הגדיר עצמו לפני הנשואים כאחד שקופח על ידי אישתו הקודמת בכל תחום הוא הגדיר את כל צרכיו הגשמיים והריגשיים שהוזנחו ותיאר את עצמו וחייו כעצובים ללא אישה וגלמודשים למרות שילדיו מגיעים אליו הרבה ותלותיים בו. וכאדם ליברלי השואף לזוגיות חמה ואוהבת ויחס טוב לילדים מאז החתונה הישתדלתי לתת את מיטבי בכל התחומים אותם תיאר הענקתי המון חום ואהבה לילדים ויחס מפנק ומעצים אליהם אפילו יותר משאר קרובי המישפחה ואפילו ממנו הישתמשתי בניסיוני בעבודה עם ילדים נטושים והישתדלתי להעניק להם את מיטב היחס וגם לתת לו את כל הטיפוח שיכולתי כדי לרפאות את תחושות הקיפוח מחייו הקודמים אלא שבעלי כל הזמן ביקורתי ושום דבר לא מספק אותו צרכי לעולם לא עומדים מול עיניו ותמיד כשאני זקוקה למשהו הוא אומר שזו אשמתי שאינו יכול להעניק כי לא הישלמתי מחצית הציכסה מצרכיו הרבים הוא כל הזמן מקטר והגרוע מכל כל דבר הוא מאיים בפירוק הנישואין למשל הוא יכול להגיד לי את רוצה שאבנה סוכה???אם לא הייתי נשוי לא הייתי צריך לעשות זאת ילדי היו עושים זאת או את רוצה שאחתום חוזה על דירה???איך אחתום על שנה לפני שאני בטוח שאהיה נשוי שנה כי מה אם לא תעשי עבורי כל שצריך אז תינדדי עוד 9 חודשים מצידי מדירה זמנית לאחרת כי למה שאתחיב אם לא הייתי נשוןי לא הייתי צריך להיתחיב בזמן שאני הורגת עצמי מבקשה אחת לרעותה כדי שיהיה מרוצה ויאהב אותי הוא מנצל את זה ואז משבח אותי שאיזה כיף שיש לו אישה כזו אוצר וברגע שאני צריכה משהו איומיו ודיבוריו שאם לא היה נשוי לא היה מחויב לכלום /קשה מאד מאד להעניק כה רבות לוותר על חיי האישיים ולהקריב את עצמי יומם וליל לאדם שבסוף במקום להעריך ולהשיב אהבה מעניק סגנון של חיים תחת איום כזה .ואם אעיז להגיב או לבכות על יחסו זה הוא קם ונעלם לחודש כדי שאדע שהאיום אמיתי

מפתח תקוה לעמק עכור

שלום רב מתיאורך עולה התנהגות המוגדרת כהתעללות רגשית. התעללות רגשית היא אחד מסוגי האלימות המוצהרים הקיימים. חוסר רגישות, בוטות בשפה, ביטול של דברייך ומאווייך, היתול של ממש ברגשותייך ע"י "תגמולים" של מחמאות או כל דבר אחר- בזמנים שאת מאבדת את עצמיותך עבורו. ועל כולנה הנפת חרב הגירושין והעמקת תחושת הזמניות, חוסר הביטחון שלך במקום שלך, אי הוודאות, ופיתוח תחושת התלותיות שלך בו כגואל ומושיע, החותר להעמיד מציאות של חוסר שוויון, תוך ביטויים של הענשה והיעלמות (לחודש!), כל אלו הינם תופעות של אלימות. לא פרטת את וותק הנישואין שלכם, ואת גילכם (בקירוב). ולכן קשה לייעץ לך אם להיות או לחדול, כיצד ואיך. אך עלייך לדעת , כי לפי תיאורך קיים חשש שאת עלולה לפתח (-או שאולי כבר התפתח ) סגנון התנהלות של "קרבן". התנהלות בה את מאבדת את עצמך לחלוטין , ועומדת כבעלת משמעות רק כפונקציה עבורו , כשהדימוי עצמי שלך יונק ממה שאת ממלאת עבורו בלבד, עפ"י איך שהוא יבחר "לתת לך" להרגיש. דבר שיש ממנו המון השלכות כואבות ומדיבות נפש, בפרט למי שהגיעה עם ציפיות גבוהות ונכונות רבה -כמוך. מבלי לייעץ קונקרטית, אמליץ לך בכל לב לקרוא את ספרה של מ. אדהאן, "משפלות לחירות"- ספר קליל, קריא, ומלא בשאלונים עצמיים לבחינת הגדרת האלימות. בשפה קולחת ושווה לכל נפש.(לזכרוני גם המחיר הוא זול - קיים למכירה בי.נ.ר) בעז"ה תהיי יותר בטוחה ומגובשת ואשמח לעמוד לעזר אלעזר וולך

המשך לשאלה ויכוח שהפך לאלימות

אבקש התייחסות מחודשת לענין א אני ואשתי יחד העלנו את השאלה ןלכן נבקש התייחסותכם גם בנוגע אליה ב תגובת אשתי לאחר הכרית היתה קשה מנשוא ללא פורפוציה ולדבריה כגודל פגיעתה . אתמצת שהיא כללה זריקת אין ספור חפצים וחוצפה קשה וזאת ללא תגובה מצידי ולכן הרעיון של נתינת מתנה היא לא מעשית בעיניי ג בנוגע לתשובתה של היועצת נאוה סבג אנו כעת במצב של איסור נגיעה ורעיון הפיוס כפי שכתבת לא היה אפשרי ד יש לציין שכרגע ייחסינו תקינים ולכן הדיון על מה שהיה .ומטרתו אי הישנות מקרים שכאלה

פריצת גבולות -כחוויה סובייקטיבית

עושה רושם שמדובר היה בויכוחון שיכול היה להסתיים בצחוק, והפך ברגע אחד ללא הודעה מוקדמת להכאה שיש בה "פציעות" וזריקות חפצים וכו. זו תופעה מיוחדת שתופסת אותנו "לא מוכנים" ו"מבולבלים", בדומה לאבא שיצחק עם ילדיו ויאפשר להם להתבדח על חשבונו, אך פתאום יחליט שעברו הגבול ויתחיל להעניש, שדבר זה "מבלבל" מאד, ביחס לדמות ההורית, ועלולה להוציא מהילד תגובה קיצונית ואי הכרה בסמכות האב. גם כאן, .."אתה צוחק איתי, ופתאום מתחיל "להכות", שזה מלווה בתחושת ערעור האמון, מי אתה באמת, ולכן התגובות עלולות לצאת משליטה, ומהסטנדרטים וה"כללי משחק" הקבועים שאנו רגילים להגיב לעומת בן הזוג ה"מוכר" לנו. אתה מצידך לא התכוונת שהכרית תגרום לחבלה , ולכן מבחינתך לא היתה שום עליית מדרגה בהעפת הכרית, יותר ממה שהיה במשיכת השמיכות, -שזה "מקובל עליכם". ולתחושתך,היא זו שפרצה את הגבולות, וכהגדרתך "התחצפה" (אני מבין שהיא מקבלת את הטרמינולוגיה- השפה- הזו...) -כלומר, פגעה -כנראה- באושיות מעמדך כ"בעל". לעומת זאת, איך שאת תופסת את הדברים,שהוא זה שחרג, כי הנה הוא "פשוט פצע אותך", ומי היה מאמין,.. ו"אם ככה, הכל מותר לי"... לכן בעצם שניכם צודקים בהחלט. אך בואו נבחן על מה נוכל להסכים. 1. שניכם מסכימים שהאלימות הזו היא חד פעמית ואיננה משקפת 2. שניכם מסכימים שנקלעתם לתוך זה בלי כוונה. 3. שאתה לא התכוונת בזריקת הכרית לתוצאה זו, ואתה מיצר על כך , והיית מעדיף לו היה זה פוגע בה רכות כמו הנעלי בית 4. שאת לא היית שוברת את הכלים , אלמלא חווית באותה העת - לפני שקלטת שהוא לא התכוון לתוצאה- שהוא זה ש"מתיר" ובוחר ומזמין אינטראקציה מסוג זה. ולכן, אתה מתנצל על התוצאה שלא רצית בה -בזריקת הכרית, ומבין כמה זה פגע בה, והזמין אותה לתגובתה לפי מה שהרגישה באותו זמן, (בטעות- לפי האמת שהתבררה אח"כ) ואת מתנצלת על דברים שנאמרו, שבימים כתיקונם את לא עומדת מאחריהם, (ומבינה שאפילו שעשית זאת מתןך שהיית פגועה בצדק מבחינתך, -מאחר והוא לא התכוון לכך, הוא תופס את הדברים שעשית ואמרת כאילו זוהי העמדה והדעה שלך), לכן צאי לרגע מהמקום של ה"מתגוננת"- המצטדקת למה עשית זאת, ו"תבהירי" לו, שאת לא עומדת מאחורי זה, ומתנצלת על הדברים והחוויה של ה"השפלה " שהוא עבר כתוצאה ממעשייך. שהרי אינך רוצה שהוא יחוש מושפל. זכרי, העובדה שאת מתנצלת על מה שעשית, איננה לוקחת ממך את הזכות להיות פגועה, ושלפי מה שחשת אז, ניתן להבין את תגובתך, ואת יכולה אף לצפות שיבין אותך. אני חייב לציין שאתם עושים רושם של זוג רציני ובוגר, ושיודעים לאהוב, עלו והצליחו אלעזר וולך 0548418686

משקעי העבר

כולי רועדת ובוכה ואיני יודעת מה לעשות, יש לי בעל מדהים!! טוב לב, טוב לנו ביחד, ועושה הכל שיהיה לנו טוב, יש לנו בעיה רצינית שיש לי משקעי עבר ממנו, בתחילת נישואינו הוא הפגין חוסר ענין ואיכפתיות כלפי, אבל זה לא היה מרוע, בגלל שהיה בחור חסידי רציני, שלא ידע מה זה אישה ולא רצה וידע איך להתייחס אלי, הוא לא קיבל כמעט הדרכה בענין, עבדנו שנים בצוותא על הזוגיות, שנינו הקדשנו המון למענה, וטוב לנו, הבעיה שכשהוא עושה דבר הכי קטן שמזכיר לי את העבר - אני מתפרצת עליו ומתחילה מריבה רצינית, בשבוע האחרון הוא היה מאד עסוק ולא היה לו זמן אלי, וזה בסדר כי אני יודעת שזה לא דברים בשליטתו, הערב אני אמורה ללכת, ןפתאום הוא אומר לי שהוא צריך לצאת הערב, מאד התעצבנתי והתפרצתי עליו ואז קרה משהו מזעזע מבחינתי, ירדה לו דמעה, אנחנו נשואים כ - 15 שנה, ואף פעם לא ראיתי אותו בוכה, הוא לקח את הטחותי מאד קשה, אני לא יכולה לסלוח לעצמי שזה קרה, כ"כ חיכיתי ליום הזה ובסוף הרסתי את זה בהתפרצות, יש לנו תקשורת מאד טובה ופתוחה והא יודע בדיוק מה הבעיה, מסכן, הוא לא יודע איזו משפט תמים הוא יאמר ואז "יאכל אותה" אחרי תגובתו היום אני לא מצליחה להרגע, אני מאד מרחמת עליו ולא יודעת איך להרגיעו, מה גם שאני צריכה היום ללכת ואחרי מריבה כזאת הוא מסתגר וקשה לו להתקרב אלי פיזית, מה עושים?? אשמח לתשובה דחופה, תודה מראש!!

מלך- מוחל וסולח!!

ערב טוב סגנון הנישואין שלכם, נראה כזה, בו את זו שלוקחת את האחריות על הצלחתם, וגם על יצירת התנאים בהם יהיה לבעלך נעים להעניק לך. יש המון יופי בהתנהלותך ובהשתתפות שלך בכאב שלו, וכן בתובנה שלך, שכשהוא פגוע הוא מתקשה לתת.. עם זאת, בהזדמנות , כדאי לבדוק את המערך הזוגי המעניין שלכם, ולראות : האם את מגינה עליו, יותר מדי? - אולי מתוך הבנה , שבלי זה תאבדי אותו, -כלומר: הוא יתרחק ממך, ויהיה אדיש כלפייך? האם את "מאתרגת" אותו כדמות פגיעה , ועל ידי כך פוטרת אותו או מדירה אותו מתפקידיו כאבא וכבעל? ואולי, יש ביניכם סוג של הסכמה, שמערך ה"תן וקח" שביניכם הוא רק ממקום של: הבעל התורם מזמנו ופורש מעיסוקיו החשובים להתייחס לאשתו המצפה והמשתוקקת? ראי,בנוהג שבעולם, שאחרי התפרצות אנשים נוטים להבין את הצד שלהם, ולפחות להיות סלחניים כלפי עצמם, את מתהלכת -כך נראה- עם תחושות אשם, ואין בך את הציפייה הטבעית של "על כל פשעים תכסה אהבה". וכן, השאיפה הסמויה של בני האדם שיקבלו אותנו על אף חטאינו... ולכן אני ממליץ על בירור עומק של האינטראקציה הזוגית שלכם לרווחת ולסיפוק שניכם. ועל של עתה,: לא שיתפת אותנו ברמת ההתפרצות, ואני יוצא מתוך הנחה שהיתה זו התפרצות נשלטת,שלא כללה הכאה , השפלה וכדומה. עצתי. 1. ראשית, קבלי את עצמך, גם אם הבעת את תסכולך מכך שהוא תכנן לצאת בערב כזה, ומבלי ליידעך, - גם אם בהתפרצות, את עדיין זכאית לאהבה, ושלילך המיוחד לא יאבד.. כי אחרי הכל זה גם אחריות שלו... 2. בקשי סליחה במאור פנים, והביעי רחשי ליבך המבינם לתחושתו, ואמרי לפניו: כל תשא עוון וקח טוב.. "אני רוצה לבקש שלא נפספס ערב כה מיוחד". "אני מבטיחה לשוחח אתך על הנושא של ההתפרצות באריכות, עד לתיקונו "- בזמן שתקבעו כבר עכשיו. 3. לפעמים עצם הדיבור על הנושא , לא ממקום של חרטה בלבד, אלא פתיחת הנושא בכללותו, עולם ההרגשות שלו ומעמדו בבית, והבנתך לתחושותיו , יחד עם הבעת הערכתך לסגולותיו והתנהגותו הטובה בעינייך, -אין כמוהם ליצירת אוירה אוהבת ומאוחדת. ותמיד נזכור גם שהתשובה רצויה, לשבים בכל ליבם, ובני ישראל סלחנים הם, וכל שאינו סולח צריך בדיקה.

כיצד אוכל להיפתח יותר?

כאחת שגדלה בחברה חרדית סגורה מאד. וחונכה לצניעות מקסימלית, מאד קשה לי הפתיחות שנדרשת בעת קיום ה"מצווה", על אף שעברו 3 שנים מהחתונה. אציין שאני נהנית מזה אך קשה לי לעשות את הסוויץ' במוח שזהו דבר נעלה וזה מה שה' רוצה מאיתנו, בעלי ביקש ממני להתייעץ עם איזו רבנית אך אני נורא מתביישת לדבר על זה . (מצידי אין כל בעיה לקיים את המצוה אך כל הקירבה הגופנית לפני נראית לי לא הכי צנועה... אפילו שזה נעשה בחדרי חדרים ובצניעות) בעלי מבין ומתחשב בי אך זה מפריע לו שאני כזאת סגורה... אילו ספרים אתם ממליצים לי לקרוא על מנת שאבין יותר את המעלה והחשיבות שבדבר?

בנין הבית

זהו שם הספר , של הרב שוחטוביץ,איננו נמכר בחנויות, נמכר בבתים מסויימים. העלות 60 ש"ח. אלעזר וולך 0548418686

חוסר התאמה

בס"ד שמי יהודה והשאלה כזו: אנו נשואים 9 שנים עם 5 ילדים עם השנים אנחנו רואים יותר ויותר חוסר התאמה בינינו בין בנושאים רוחניים ובין בנושאים אחרים אשתי יותר רוחנית ממני אוהבת להאמין ופחות להשתדל אוהבת שאני לומד ולא שאני עובד אוהבת לדבר ולא לצאת לבילוי אני בשיעורים לקראת רישיון, והיא מאוד סולדת מהענין אני אוהב בית יפה משופץ ומסודר, והיא לא משנה לה היא כמעט לא נהנית ממגע ואני כן היא אוהבת לדבר ולנתח דברים לעומק, אם לא מדברים לפחות פעמיים שעה בשבוע, זה נורא מפריע לה ואני לא וכו' וכו' עוד אין ספור דברים בתחילת דרכינו הייתי לומד כל היום ויתכן שמשום כך לא שמנו לב כ"כ להבדלים אבל כשיצאתי לעבוד משום צורך פרנסה כמה שהיא התנגדה לזה וזה עשה לה דכאונות ופחדים ומרירויות יש גם ענין נוסף, של כפיתיות קשה שהיא סובלת ממנה, שלא היתה ידועה לי לפני החתונה שמאוד מפריע לי מה עושים? האם אנחנו צריכים לנסות שוב ושוב להסתדר זה עם זה? או שעדיף להיפרד? אבל.. יש ילדים ב"ה מה עושים? איך מתחברים במצב כזה? איך אוהבים במצב כזה? האם אפשר שיהיו במצב הזה חיים מאושרים יחד??? בתודה מראש יהודה

ומצאן מנוחה אשה בית אישה

שלום יהודה אתה מנתח את המצב באופן בהיר ומסודר. מבלי להתייחס כרגע לנושא הכפייתיות, בוא ננסה ברשותך לגעת בנקודות שהעלית מהמקום של הכאב שלך, של ההחמצה, הריחוק, והפגיעה. כאשר במידה כזו או אחרת אתה בוודאי מתמודד עם תחושה שאתה לא מהווה עבור אשתך "מודל", שאינך מושם כעטרת ראשה ואינה הולכת אחריך בדרך שאתה חוצב לעצמך ולביתך, ואף לא מוצאת עניין במה שבעיניך הוא חשוב. ואפילו כאשר אתה מביא טרף לביתך בנשיאת עול הפרנסה, אין זה מזכה אותך בכבוד ועטרת גוברין יהודאין. ומשכך, גם לא מתקיים בכם ואל אישך תשוקתך. מצב זה מעורר תחושת תסכול וחסר משמעותי בחוויה שלך כגבר וכבעל, להיות מקובל רצוי ומוערך, מוביל ומנהיג. במצב זה משתחלת המחשבה שאולי אילו היית נשוי לאשה אחרת המתאימה יותר לעולם הערכי והמנטלי שלך, כי אז הכל היה בא על מקומו בשלום, כך שאתה חי באיזושהיא תחושת החמצה של החיים. מתוך דבריך ניתן להבין שעברתם איזושהי תקופת משבר על צביון ודרך החיים שלכם, כשאתה יצאת לעבוד ואשתך לא הייתה בדיוק שותפה לצעד זה - בלשון המעטה. ונשמע שאז החל המפנה השלילי. הצעת ניתוח שכשלמדת לא שמתם לב להבדלים, ואני מנסה להציע כי בעת המשבר המדובר היה אצלה המון אכזבה וצער עמוק עד כדי דיכאון כהגדרתך. וכי בשלב מסויים כאשר לא מצאה מנוחת שלווה בחיקך היא פשוט איבדה בך אימון ועניין. ולא מצליחה לראות בך דמות ראויה להערצה שיכולה להוות עבורה גב. המיתווה להעשרת חייכם הזוגיים הוא להחזיר את העניין וההערכה בך כאדם וכבעל. צריך לבדוק במה נוכל להשיב את המשקל הסגולי שלך בבית, ע"י שנתחקה אחר התהליכים הפנימיים שעברה אשתך באיבוד האימון בך. כי זאת אומר, שעצם העובדה שבעל "עובד" אין בה בהכרח בכדי לקעקע את מקומו הסגולי בלב אשתו , גם אם ראתה הדברים באופן שונה ממנו,אם הוא עדיין מהווה עבורה איזשהו דמות מנהיגה שמתבטאת בהנהגה ערכית , באמת אותנטית שהוא משדר, ועוד כהנה וכהנה. כי ההגדרות המוחצנות של "עובד" ו"לומד" יפה שעתם למכירים מבחוץ, אך למילוי המצברים של אשה, לא מספיקות, ובדר"כ לא מפריעות ה"הגדרות", והעיקר הוא התוכן, הפנימיות, והמשמעות שהבעל נוסך לחיי הבית ולחייה של אשתו. מאחר ואינני יודע את הנסיבות הספציפיות של אשתך, ומהם המניעים שלה לתפיסותיה ודעותיה, אוכל רק להציע בהתייחסות הנכונה ככלל, כי יש לבדוק מהם הצרכים שאילו יתמלאו עבור אשתך על ידך , היא תשוב לראות בך מקור לגאווה, תמיכה, שותפות ותשוקה. ןאיך תהווה עבורה מקור השראה וביטחון כנשר המרחף על גוזליו. לגבי שאלתך האם כדאי לנסות שוב ושוב להסתדר, דע, שבדרך כלל מבנים מערכתיים מסוג זה, כאשר אינם מוצאים ביטוי בסימפטומים של ערכים, הם ימצאו את ביטויים במעגלים אחרים במערכת הנישואין, ולכן כדאי למקד את עיקר המבט בעקרונות המערכתיים של המבנה הזוגי שכל אחד מכם תורם לייצורו, בו צרכי היסוד שלכם כבעל וכאשה לא ממומשים כלל, מה שלא מאפשר לכם להיכלל בתוך מציאות הקשר המשותף, וסביר להניח שהמבנה כבר היה קיים משלבים מוקדמים יותר בנישואיכם. מיתווה זה, אין תכליתו "להסתדר" אלא למצוא משמעות בברית הנישואין כך שנמצא בהם טוב , ויהוו עבורנו כר להעצמה,התפתחות והרחבת העצמי ע"י הכלה של בן הזוג. סביר להניח שניתן לעזור לכם לבנות ולהיבנות בברכה אלעזר וולך 0548418686

לא מעריכה את בעלי

אני יודעת שבעלי שוה המון, הוא רגיש וטוב לב, הוא מקסים אלי. אבל ממש ממש קשה לי להעריך אותו. אני ממש מתנהגת לא בסדר ומעירה לו המון. אין לו ביטחון עצמי בכלל! הוא שונה ממני, הוא מופנם ומדוכדך ולי יש מלא חברות ואני מצליחה. אני כ"כ רוצה שנחיה באהבה ובשמחה, אני אוהבת אותו, אבל כל פעם ההתנהגות שלו דוחה אותו ממני מה עושים?

אחריות, שווי, וערך

ראשית ראוי לציין את מאמצייך להתנהג כלפיו בכבוד והגינות. ואת האחריות שאת לוקחת על עצמך אך שלפי תיאורך זהו שורש הבעיה איתה את מתמודדת, שאת לא מונעת מאיזה שנאה או כעס או מתוך רצון להביע כלפיו רגשות שליליים או קריאה כלפיו לשינוי, אלא את פשוט חשה ממנו דחייה, או חוסר עניין, והוא אינו מהווה עבורך אתגר, וסיבה להערכה. עושה רושם שאת מרגישה שאת יותר "שווה" מביניכם. מתוך הנחה שבתהליך הבחירה מצאת בו את הדברים האישיותיים שהיוו עבורך עניין בו, או לפחות מחשבה או תחושה ואמונה שעם האדם הזה יהיה לך טוב ונוח. ולכן אני מניח שיש באישיותו נתונים יחודיים עבורך שבכוחם לתת משהו לחיים שלך. אולי רוגע אולי תוכן, או שמא אמת וכנות. באמת שאין לי אלא לנחש, אך את- אתם תוכלו לדעת. בטבע שבעולם אנו נוטים לא לראות את הסגולות האישיותיות ש"נוגעות" בנו, ופונים אל התכונות והיכולות המדידות שמתורגמות כביכול ב"שווי", אך כולנו מבינים שנניח אדם השווה בגלל יכולתו לרוץ, וכי האם כשלא יוכל יאבד את כל שוויו? ככל הנראה משהו במערכת היחסים ביניכם במידת ההנהגה שהוא לוקח בבית, או באופן שבו הוא מצליח להבין ולהכיל אותך פתחו מעגל של גימוד והקטנה של אישיותו ונוכחותו בעולמך מצידו ומצידך וממילא הקטנת אחריות מצידו וכניסה לעולם של חוסר הנהגה, וכן אחריות יתר אולי שנופלת עלייך ודוחקת אותו מצד אחד ומתסכלת אותך מצד ששני. ומבלי להאשים כי המעגל ממשיך בדו כיווניות... והארכנו די. ולכן כדאי להתחיל מהמקום הזה של ניתוח ומילוי צרכי היסוד שלך מהזוגיות בדמות הביטחון, הגב המשמעותיות, וכיצד הם יבואו לידי ביטוי ומילוי באופן העמוק ביותר בחוויתך, וכן בירור ומילוי של הצרכים שלו בדמות היותו משמעותי בבית ובעולמך, מידת האפשרות שלו להביא את מה שהוא לידי ביטוי בדרך ובקצב שלו.. ועוד. מומלץ להיעזר באיש מקצוע. בברכת בצלחה רבה

בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים אחרות

שלום רב, אנו נשואים למשך שנתיים עם ילדה, הזוגיות בסך הכול טובה מכל הבחינות. אך שמתי לב שלמשך מספר שבועות בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים בעבודה. האם אני אמורה להיות מודאגת מכך? ומה עלי לעשות?

המעשה נשפט על פי האדם

שלום וברכה את מוטרדת ממחיקת המיילים. התחושות שלנו מושפעות בדרך כלל מפרשנות שאנו נותנים לסיטואציה, ופעמים רבות הפרשנות מכוונת על בסיס התחושות הכלליות שיש לנו בנושא. למשל, מחיקת מיילים, זה יכול להיות מדאיג, אך זה גם יכול להיות עדינות ואצילות, למשל אם בעלך מבין שזה לא הכי נעים לך שיש לו התכתבויות אפילו ענייניות - כמו שמצוי אצל הרבה זוגות שעל אף שהם מבינים את ההכרח שבן הזוג שלהם יתקשר עם אנשים אחרים בכל זאת זה מדגדג להם, כי אז הוא נוהג בטקט ובכבוד. אמנם, הפירוש שצץ אצלך הוא שונה, והוא גורם לך לדאגה. ככל הנראה הדבר יושב על ביטוים נוספים במערך שלכם שגורמות לך אי נוחות בנושא האמון. ולכן, את צריכה לדבר איתו על כך ישירות!. כשתדברו, הציבי לעצמך 2 עקרונות, 1. לזכור שיתכן וזו רק תחושה שלך שאינה מצביעה על משהו לא בסדר מצידו, וכך לא תשדרי האשמה וחשדנות שיכולה להעכיר את השיחה והיחסים ולא לאפשר לכם להגיע למיצוי ולרגיעה. 2. דברי רק על הסיטואציה הנוכחית, מנקודת מוצא של לשתף אותו בהרגשה של האי נוחות שלך. ולא ממקום של "אתה" "תמיד" (חשוד / לא אמין). בסופה של שיחה תגיען לתיאום ציפיות איך היית חשה בנוח ומקובל עליכם שהשני ינהג ביחס לתקשורת עם זרים. כשהשיחה תהיה טובה, ולא מאשימה, המצליחה להגיע לתמיכה ואיכפתיות שלו בהרגשתך, תוכלו לשוחח -ושוב, לא ממקום מאשים (ותגידי לו זאת !) - על מכלול תחושותייך שמביאות אותך לפרשנות זו. בהצלחה אלעזר וולך

האם יש אפשרות לקבל ייעוץ והכוונה טלפוני חד פעמי?

שלום וברכה. יש לי עניין ספציפי שמאוד מתסכל אותי. הייתי שמחה לשוחח בטלפון עם אחד הממוחים עמ"נ לקבל ייעוץ והכוונה. האם זה אפשרי? תודה. יישר כח !

אפשרי

אשתדל בע"ה. אלעזר וולך 0548418686

המשך לשאלה הקודמת בעניין מחיקת המיילים

קודם כל תודה על הפורום המבורך שלכם, ועל התייחסותכם המעמיקה לשאלות שעולות. כהמשך לשאלתי הקודמת בעניין מחיקת המיילים, ארצה להרחיב מעט. חשוב לי לציין את הסיבות שמביאות אותי לחששות: 1. ההתכתבויות אינן עוסקות כלל בענייני עבודה אלא בעניינים סתמיים, והעבודה של בעלי אינה מחייבת התכתבות במיילים. 2. המיילים שנמחקו הן דוקא אלו שבהם יש התכתבות עם נשים. 3. ההתכתבויות עם הנשים לעיתים מכילות תוכן מעט "פלרטטני" 4. המוכתבות הן כולן בחורות צעירות ורווקות כגון: סטונדטיות. 5. נראה כי ההתכתבויות מגיעות מיוזמתו והוא זה שמתחיל אותן. אני מדגישה שוב כי בעלי הוא אדם מקסים וטוב לב שעושה למעני הכול, ויש בינינו קשר טוב (למשל, אני כעת בהריון מתקדם והוא דואג לי מאוד מאוד) כמו כן, מדובר בחשבון מייל שבעלי יודע שיש לי אליו גישה והוא נותן לי לעיין בו בחופשיות. בנוגע לעצתכם להעלות את הנושא ישירות מולו, אני חוששת מכמה סיבות: 1. העלאת העניין תגרום לו רק להסתיר עוד יותר את ההתכתבויות ולא להפסיק אותן, למשל ע"י פתיחת חשבון מייל אחר ללא ידיעתי וכו' 2. העלאת הנושא תגרום לו להתרחק ממני בכך שאהיה בעיניו כאחת ש"חופרת" לו ולא נותנת לו מרחב אישי, והוא ירגיש חוסר נוחות על ידי. 3. מדובר באדם רגיש ועדין מאוד, יתכן והוא יפגע מכך מאוד. יוצא מכך, שלא אשיג את המטרה הרצויה של השבת האימון לזוגיות, ומעבר לכך, יתכן והמצב רק יחמיר עוד יותר. אשמח לעזרתכם ולעצתכם, תודה רבה.

זכאית להרגיש בטוחה

שלום מיכל מקוצר הזמן אכתוב לך רק העיקרון: לטעמי העיסוק במדד הסבירות החקירתית מה הוא עושה חוטא למטרה. מה שעומד כעת מול עינייך הוא הקו - הגבול שבעלך נוהג בו ואיננו מקובל עלייך, ולפחות לא גורם לך לתחושות חיוביות, וזו סיבה מספיקה להעלות את הנושא ביניכם. אדרבה, שיחה טובה ויעילה היא דוקא כשהנושא אינו האם אתה בסדר או לא, והאם היה או לא היה, אלא מה אני מרגישה לאור איך שהדברים מקבלים פירוש אצלי בלב! ואיננו פונים כלל למקום המאשים ולניסיון להיות צודק ומוכח אובייקטיבית... כמו כן הנורמות והגבולות ראוי שיקבעו ע"י שני בני הזוג באופן שיהיו מקובלים על שניהם. 0שזה כולל את ההיה ולא היה, וגם את עצם ההתכתבות הלזו. שיחה ברוח זו תתאים למרות רגישותו.. לגבי חששך שהוא ינהג בהסתרה, חשוב שתביני כי הציפיה שלך לאמון היא ציפיה לאמון, וזה עיקר ליבת הנושא שתרגישי שיש לך אמון בו, ואת צריכה לדבר אתו גם על תחושתך זו. כי באופן תקין בני זוג אמורים לסמוך זה על זה, ועשיית דברים בהסתרה איננה אופציה לגיטימית. הפנימי זאת עוד לפני השיחה כי את זכאית לכך שיהיה לך אמון בבעלך, ושהוא יעשה דברים שמתאימים לאימונך. בהצלחה

המשך לשאלה הקודמת בעניין מחיקת המיילים

קודם כל תודה על הפורום המבורך שלכם, ועל התייחסותכם המעמיקה לשאלות שעולות. כהמשך לשאלתי הקודמת בעניין מחיקת המיילים, ארצה להרחיב מעט. חשוב לי לציין את הסיבות שמביאות אותי לחששות: 1. ההתכתבויות אינן עוסקות כלל בענייני עבודה אלא בעניינים סתמיים, והעבודה של בעלי אינה מחייבת התכתבות במיילים. 2. המיילים שנמחקו הן דוקא אלו שבהם יש התכתבות עם נשים. 3. ההתכתבויות עם הנשים לעיתים מכילות תוכן מעט "פלרטטני" 4. המוכתבות הן כולן בחורות צעירות ורווקות כגון: סטונדטיות. 5. נראה כי ההתכתבויות מגיעות מיוזמתו והוא זה שמתחיל אותן. אני מדגישה שוב כי בעלי הוא אדם מקסים וטוב לב שעושה למעני הכול, ויש בינינו קשר טוב (למשל, אני כעת בהריון מתקדם והוא דואג לי מאוד מאוד) כמו כן, מדובר בחשבון מייל שבעלי יודע שיש לי אליו גישה והוא נותן לי לעיין בו בחופשיות. בנוגע לעצתכם להעלות את הנושא ישירות מולו, אני חוששת מכמה סיבות: 1. העלאת העניין תגרום לו רק להסתיר עוד יותר את ההתכתבויות ולא להפסיק אותן, למשל ע"י פתיחת חשבון מייל אחר ללא ידיעתי וכו' 2. העלאת הנושא תגרום לו להתרחק ממני בכך שאהיה בעיניו כאחת ש"חופרת" לו ולא נותנת לו מרחב אישי, והוא ירגיש חוסר נוחות על ידי. 3. מדובר באדם רגיש ועדין מאוד, יתכן והוא יפגע מכך מאוד. יוצא מכך, שלא אשיג את המטרה הרצויה של השבת האימון לזוגיות, ומעבר לכך, יתכן והמצב רק יחמיר עוד יותר. אשמח לעזרתכם ולעצתכם, תודה רבה.

תוספת

העניין עם ה"חופרת" לא נשמע הכי בריא, כי את לא אמורה להרגיש חופרת בפרט כשמדובר על בירור והרגעה במובן הבסיסי של הדבר, שארגיש שאתה נאמן אלי. כדאי לברר את מקומך ומקומו במערכת הזוגית, ואיפה זה בא לביטוי.

עד כמה שותפות והאם אין מקום לזמן לעשות את שלו

ביתי שנישאה משתכרת בסכום גבוה בהרבה מבעלה.בעקבות השתלשלות ארועים במשפחה נעזרנו במשכורתה והיא מעוניינת להמשיך ולעזור לנו אך בעלה מעונין שתדווח לו על כל תנועה בחשבון ,הוא טוען שהם שותפים והכל צריך להעשות בשיתוף ,ביתי מאד לחוצה מההתערבות שלו והייתה רוצה לעזור לנו בלי התערבותו וחוות דעתו מתוך הרגשה שהוא לא נותן את הכסף בלב שלם -והיא כן. אז נכון שכרגע,כבעל ואישה הם כבר שותפים לכל דבר וענין אך היא עדיין רואה טעם לפגם שהוא כביכול מתיישב על המשכורת שלה בחוסר טאקט מסוים ומחווה דעה לגבי העזרה למשפחה שוב ושוב למרות שהוא רואה שזה למורת רוחה. מההורים שלו שהם בעלי יכולת הוא לא מעונין לקבל אגורה בטיעון שיש להם כזוג צעיר משכורת מכובדת והוא עצמו אינו דואג במיוחד להגדיל את סכום המשכורת שלו ולא מביא מהוריו כי חס על כספם -אבל ביתי מרגישה שהוא לא מכבד את הצורך שלה לחוס גם על המשפחה שלה. הוא לא טוען שלא תעזור אלא אופן העזרה שלו מגיע עם צנזורה ובדיקה מדוקדקת שמפריעה לה מאד-לא כך היא נוהגת לעזור לנו... על הרקע הזה היו להם ויכוחים רבים כמו גם על היכנסות שלו לכל נישה,כל דבר הוא רוצה שיתוף וזה חונק. הוא מחווה דעה (לא כופה אבל מתערב ומביע דעה) בכל נושא ,כסף,ביגוד,כלי בית,זמן פנוי -הכל נעשה איתו ועל דעתו ולעיתים זה מביא להרגשת חנק -והוא לא קולט מה הבעיה "אנחנו הלא שותפים בהכל" הוא משדר נעימות אבל לטעמינו יש משהו שתלטני ורכושני מתחת לנעימות הזו , נראה שהוא הגיע עם איזשהו דגל של שותפות שחייב להתבצע כאן ועכשו מבלי לתת לתהליכי הזמן וההרגל לעשות את שלהם , הוא טוען שאין לו בעיה לתת לנו אבל רוצה לבדוק אם יש צורך ולפי הצורך לקבוע את גובה הסכום (מה שגם גורם לנו אי נעימות מאד גדולה לקבל את הכסף -דבר שלא היה קיים עד כה, כשהיא בלב חם ואוהב נתנה) מה דעתכם על הסוגיא ? אני מדגישה שהבעיה כאן מבחינתה היא ריגשית על אופן ההתנהלות שלו ולא בענין הטכני (של לתת או לא לתת וכמה ואם בכלל וכ'ו ) השבוע נושא השתלטנות וחוסר הרגישות שלו לרצונותיה ורגשותיה של אשתו -למרות שאין ספק שהוא אוהב אותה -הפכו לויכוח משפחתי מאד חד והוא התבטא בצורה תוקפנית ופוגעת ומישהו מבני הבית ענה לו בשפה דומה וזה לא היה נעים. תודה מראש

זוגיות איננה משולש

שלום וברכה אני מתנצל מראש על שאהיה מעט בוטה. אך מאחר ואתם הורים הריני מתייחס לשאלתכם ממקום בוגר ונקי, שחפץ באמת בטובת הילדים. ראשית, שאלה זו ראויה שתישאל ע"י בני הזוג או אחד מהם. ההורים אינם צד שלישי בזוגיות. ההורים הם הורים ומשכך מגיע להם את כל הכבוד שבעולם. אך הם בפירוש לא צד בסיפור. הכסף של הזוג הוא שלהם ולא של אף אחד אחר בעולם. גם אם נכון לתת להורים הפרשה קבועה, זה יכול להיות רק עפ"י החלטת הזוג. כל הגדרה אחרת משמעה שההורים רואים את עצמם כצד שותף בכיס של הזוג. והם אינם שותפים. אומר לך את האמת שאפילו ההתנסחות של הפתיחה "בתי משתכרת הרבה יותר מבעלה" או דומה. צורמת מאד, נראה כי נשאבתם לתוך המשולש (של הזוגיות הבלתי נפרדת) עד כדי ניהול תחרות על חלקו היחסי בשותפות. הרעיונות בסגנון שידאג לתמיכה מהוריו, ודומיהם. כאילו ויש כאן מערכות יחסים מעורבבות בין דוריות, הם רעיונות שמשקפות חוסר גבולות מובהק בין המערכות ופריצה של מבנה המערכות ביחסי משפחה. דבר זה מעמיד בסיכון רציני את האפשרות של הזוג לבנות חיים טובים בטוחים ושלוים. והמלצתי לכם שלא לקבל מהם שום כסף, אפילו מה שהם מציעים, רק לאחר תקופת צינון ולאחר שהוא ממש יתחנן בפניכם על כך. דעו לכם שלהורים כוח רב והשפעה דרמטית על חוסן הזוגיות של ילדיהם, ולכן חכמים היזהרו בדבריכם ק"ו במעשיכם. בכבוד ובתקוה אלעזר וולך

מה עושים עם קבעון מחשבתי של בת זוג שמסתובבים איתה במעגל שאינו מתפתח

היא כ'כ צרה בחשיבה וא'א להגיע למסקנות ולהמשיך הלאה . תמיד היא חוזרת לאותן טענות ודעות בלי לקחת בחשבון שיחות ארוכות של נתונים נוספים. אפשר לנתח איתה את הבעיה מכל צדדיה והיא תשאר תמיד בדעתה ! וגם אם לעיתים רחוקות היא מסכימה עם דעה נוספת בנושא-כעבור זמן היא תחזור שוב לטיעון שלה ! יוצא שמסתובבים במעגלים במקום להתקדם אודה להארות בנושא

לגעת בנקודת המניע

מתעניין יקר מתוך שאלתך ניכר שאתה משקיע שיחות ארוכות על מנת לרצות את אשתך ולגרום לה לצאת מהדעה בה היא תקועה, וללא הצלחה. הווה אומר השיטה לא עובדת. אז אולי כדאי לנסות שיטה אחרת, והיא אולי שונה, -במקום לנסות ולהסביר את דעתך הצודקת (ואני מניח שבהרבה מקרים זה אכן הצודק). אולי תנסה לחתור לגעת במקום ההוא שמונע ממנה לראות את הצדק בדבריך, ולהיאחז בכוח בטיעונים ישנים על מנת להגן על איזשהו דבר שעדיין אינך יודע מהו. על מה היא רוצה להגן? את זה תנסה לברר עימה, מתוך רצון כן להבין, גם אם לא להסכים. מסופר על אדם שנענה לדרישת חמיו שיחבוש שטריימל באיום לפירוק השידוך, ומשוויתר חמיו על השטריימל, הגיע זה בהפתעה לחתונה כשלראשו שטריימל.. לשאלת חבריו הבהיר שלא השטריימל הוא שהכביד על ראשו, אלא חמיו שהתיישב על ראשו הוא שהכביד עליו... כלומר, ברוב המקרים בהם יש ביננו חילוקי דעות, האישו שמנהל את הויכוח אינו הנעשה כך או אחרת, אלא איפה מקומי שלי בתוך המערך שלנו, האם דעתי נשמעת? האם חולשותי מתקבלות? וכן הלאה . תמיד כדאי לחתור למגע עם הדבר המפריע בעצמו, מהו הדבר שבגללו כל כך קשה לך לקבל את דעתי? בהרבה מקרים עצם ההיענות וההתענינות מצד הבעל על המניעם של ההתנגדות, הנסיון והרצון להבין מה חסר לך, ומה גורם לך אי נחת, כבר עושים חלק מן המלאכה. בהצלחה אלעזר וולך

רצון לחיי זוגיות טובה

שלום אני עידית מזרחי בת 23.5 ונשואה לשמוליק בן 32.5 ויש לנו ילד משותף שהוא בן 9.5 חודשים.אנחנו נשואים כבר כשנה ולפני כן חיינו שנתיים כמו זוג נשוי.בעלי לא מזמן חזר ממכון גמילה מסמים ואלכוהול.(הוא היה מכור לסמים ואלכוהול מאז שהיה בן 15).כרגע אני רוצה שנתחיל בחיי זוגיות חדשים.מה שמפריע לי כרגע אצל בעלי זה:שהוא משלם יותר מדי כסף למפעל הפיס למרות שאנחנו מאוד זקוקים לכסף הזה וגם הוא בזבזן גדול ואין לו ערך לכסף בכלל.וגם מה שהכי מציק לי אצלו זה שהוא לא מעריך אותי ורק אומר לי דברים רעים כמו למשל:את לא אוהבת אף אחד,את רבה עם כולם וכו'.בנוסף,פרט חשוב אנחנו כרגע גרים אצל ההורים שלו בפתח תקווה.ואני מאוד מעוניינת להתחיל בטיפול זוגי באזורינו בהקדם האפשרי.

מוקד ינר

התקשרי למוקד ינר, ותופני על פי ההתאמה. 6321605 02

שאלות שליליות

אני נשואה כ-10 חודשים ויש לי כל הזמן מחשבות שליליות על בן הזוג. מחשבות כאילו יכולתי לקבל בן זוג טוב יותר מבחינה רוחנית. אודה לתשובתכם בהקדם.

החלטה

שלום לך מאחר ולא פירטת מהם סוגי המחשבות, ומה יש בו, בך, וביניכם שגורם לך מחשבות אלו. אני מאמין שאת מרגישה המון ריקנות בקשר ביניכם, והזוגיות שלכם לא ממלאה אותך ולא תופסת משמעותיות.. אוכל לשתף אותך, כי באופן כללי, תיתכן תופעה של ספקנות מובנית כלפי בן הזוג, במקרים בהם עדיין לא אמרנו לעצמנו: זהו, אנו כבר לא בוחנים אותו, וכבר לא בוחרים, זה בן הזוג שלנו, ומעתה נחשוב רק "כיצד" נחיה יחד. לגבי הנושא שלך, אין ספק שזה מאד מתסכל לחשוב שהתחתנת עם בחור שנוכחותו אינו גורמת לך להרגיש שזה היה הדבר הנכון, ושמחשבותייך הולכות לכיוון שיכולת להשיג משהו יותר טוב, אך גם בזה אני רוצה לומר לך דבר שאולי יראה לך חידוש, אך המציאות היא כזו, שזוגיות טובה יותר ממה שהיא תלויה ב"איזה בן זוג השגתי" היא תלויה ב"איזה זוגיות נייצר" , ע"י השקעה הדדית ומחוייבות למציאות הנישואין ולבן הזוג. תוכלי להתקשר ולהשלים פרטים, ואי"ה אשתדל לסייע. בתקוה לימים יפים יותר אלעזר וולך 0548418686

מה עושים כשמגלים שהחתן העילוי חלילה חילל שבת

לתדהמתי גיליתי בוואטסאפ שהחתן של ביתי (נשואים חודשים אחדים) נכנס לשם בשבת ...גם אם כן וגם אם לא עדיין מעניין אותי לדעת איך מטפלים במקרה כזה והאם עלי להסתיר את הגילוי מביתי-אשתו ?

לנקוט בספקנות, להיות שונא תוכחה

שלום וברכה

הקונפליקט שלך הוא הרה גורל, וכל הכבוד שאתה לוקח אחריות כוללת על טובת בתך ולא מגיב בשליפה ובנקיטת עמדה אוטומטית.

באופן עקרוני אין ספק כי בתך צריכה לדעת אם בעלה אכן מחלל שבת, גם אין ספק שמקומך כאב בסיפור, גם למקרה שתרצה לנקוט בצעדים של פרידה במידה ויתברר שזה "האני" שלו, וכי הוא ח"ו מחלל שבת, או שהוא כזה דו פרצופי/ אינו עומד בנסיון . או כל סיבה אחרת.. מקומך יהיה שם להוות עבורה אוזן קשבת וכתף תומכת. במקרה כזה גם אם בתך מחליטה ש"אין לה בעיה עם זה" או "אהיה גם אנוכי כמותו", עדיין מקומך להפריש בתך מן העוון, ולהצילה מן האבדון.

אלא מה, שיש הרבה אפשרויות שלא לקחנו בחשבון . (שלא נדבר על טעות / שעה שאינה מצויינת ומופיע "שבת"/ מישהו אחר השתמש בחשבון, וכדומה. יתר על כן, בירור ה"משמעות" של אותו החטא החד פעמי כמצביע על מצבו ועל קביעת רמתו הרוחנית הכללית, וכן בירור הדבר לאשורו האם זוהי מעידה, או סטנדרט, וכן שאר המשמעויות הנלוות, כמו, העובדה שהוא מציג לאשתו דמות אחרת, על שלל המשמעויות האישיות אישיותיות וזוגיות.

כל אלו אינן יכולים להיערך מולך, ועלול להיגרם מכך נזק. וזאת, ראשית מעצם העובדה שאתה ראית את זה כבר ירגיש חתנך במעקב, וכנתפס בקלקלתו, מה שעלול לסתום דרך תשובה ולהקשות עליה, וכן ליצור מערך ביניכם ! שיקשה לתקנו.

כמו"כ ביתך, שתקבל את המידע מ"אבא" עלולה לחוש צורך להגן על ה"עובדה" שלך, ולא לאפשר לראות תשובות לדבר.

בנוסף הדבר עלול לצאת כככלל מפרופורציה של משהו שבין אדם ואשתו למשהו שהופך להיות משפחתי הכולל השמצות וכו'. כל אלו יקשו על הזיהוי ועל הטיפול - כל סוג טיפול (גם גירושין).

ולכן כדאי לדעתי, או לדבר איתו על כך ישירות, וזה רק במידה שיש ביניכם יחסי כבוד ואמון, ובתנאי שתפנים מראש, שיש לך שאלה, ולא "מידע", כך תהיה פתוח לשמוע. וכמובן לגשת לשיחה מתוך אמון, והתנצלות על כך שאתה שואל / חושש, ובכלל שאתה יודע.

או לקרוא לשניהם יחד לשיחה זו, ושוב לא להעמיד עובדה וגילוי, אלא ממקום של משתף בספק ובחוסר האונים מה אני אמור לעשות, להסביר כמה אינך רוצה להתערב וכמה קשה לך להיות בעמדה שכאילו מאשימה ח"ו, ואינך רוצה לעשות להם נזק זוגי, וכי אתה מאמין בו, ואז אחרי כל זה ניתן בצניעות לומר מה שראית, וכאן - לא לחכות לתשובה,, נו? אלא לתת לשיחה להתגלגל ממקום מכיל. 

(את ההחלטות תוכל בין כך לקבל אח"כ)

ואל תשכח לבדוק את הנתונים והאפשרויות היטב לפני שאתה ניגש.

בהצלחה

אלעזר וולך 

מה עושים כשמגלים שהחתן העילוי חלילה חילל שבת

לתדהמתי גיליתי בוואטסאפ שהחתן של ביתי (נשואים חודשים אחדים) נכנס לשם בשבת ...גם אם כן וגם אם לא עדיין מעניין אותי לדעת איך מטפלים במקרה כזה והאם עלי להסתיר את הגילוי מביתי-אשתו ?

חברים יקרים מומחים נכבדים

חברים יקרים

קיבלתי באישי פניות מכמה מומחים שהעלו נימוקים הגיוניים וביקרו את תשובתי.

רובם חששו מאד מההתערבות למרות סייגיה, ואחרים המליצו על פניה לגורם שלישי.

אני מאמץ את הביקורת בחום, ואכן יש סיכון גבוה בהתערבות לא מיומנת.

למרות שלטעמי עירוב צד ג עלול להיות מסוכן, וככלל אני חושש תמיד מהליכה עקיפה.. באשר איננו יודעים בידי מי יפקיד האב את אמונו ואם הוא ראוי לכך, לעומת זאת האב נראה כמי שנמצא מאליו בתוך העניין, ובהנחה שהוא אחראי  -טוב אם יאמץ תובנות ומיומנות לקראת ההתערבות,

כמנהל הפורום,  ראשית ברצוני לומר תודה על המעורבות והנכונות להביע ולקחת אחריות על גורל השואלים.

ואני קורא לכם חברים, להשתתף ולהביע את דעתכם כאן בפורום שהיא הבמה המכובדת עבורכם, גם ביקורת וחילוקי דעות מתקבלים בברכה !

בברכה

אלעזר