עוד בקשו המפרשים להבין הכיצד זה לא שלח יוסף אל אביו לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מלך במצרים עד לרגע זה.
וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, כִי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי. כאן סיפר יהודה מחדש את סיפור חייו של יעקב אבינו, וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי, 'אשתי', כביכול אתה אומר, אשה אחת לו ליעקב, רחל, אם בנימין ויוסף. אלה הם פירות חיי ותקוותם, היה תוכן דבריו של עבדך אבי אלינו, האחד כבר איננו, אם ליחיד הנותר יקראנו גם הוא אסון כי אז וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה, מפעל חיי כולו לטמיון הוא יורד. למה לי עוד חיים.
וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, בנסיבות אלה אין מפלט, ידעתי כי כך מבכר אבי לשארית חייו, אני, יהודה, אהיה לעבד תמורת חירותו של 'בנו', בנימין.
יהודה, גבר באחיו, מודה במעשיו כי כך הוא סיפור תולדות משפחתם בעיניו של יעקב כאומר אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וכפי שביטאו חכמים במדרש אגדה 'תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף' (רש"י וישב לז).
בכך הושלם תיקון העוול מתוך החיים בעצמם. לא סליחה היה מבקש יוסף, בוודאי לא נקמה. תיקון הוא שביקש.
מיד כשהושלם התיקון יותר לא יכול היה יוסף להתאפק אף לא עוד רגע אחד, מיד וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי, וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי.
הרי על העדפה זו של יעקב את יוסף, בנה של 'אשתו' רחל, שטמו האחים את מושא העדפתו למען חבֵּל בתכנית הכתרתו לבכור האחים ודחיקתם כמעשה יעקב ועשו, שחששו ממנה, כנראה, כפי דעתם. עכשיו הושלם התיקון.
2. בתוך השתלשלות האירועים אנו נחשפים לסוד גלגולו של התיקון.
הלא כאשר הציע ראובן להפיג חששו של אביו מגורל בנימין בסכנת הדרך, לאמור אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ (מקץ לב), לא קבל יעקב את דבריו ולעומתו לדברי יהודה אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים (שם מג) נעתר יעקב ושולח איתו את בנימין. הלא דבר הוא. גם קשה שהרי המחיר שיהודה משית על עצמו לאפשרות של "אם לא אביאנו" קטן בהרבה מזה שהסכין ראובן, ועוד, מה ערבון נתן יהודה בידי יעקב לקיים בו "מידי תבקשנו". כלום.
אמנם נראה כי כך היא מידתה של הערבות. האחריות. לא מחיר, לא תמורה. הרי מה יוסיף ליעקב אם יהרוג ראובן את בניו בנפש אחיו וכיבה גחלתו, וכי ישיב בכך את בנימין. לא על חינם שמו חכמים בפי יעקב 'בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית את בני וכי בניו הם ולא בני'. לא כן יהודה, סופו מלמד על תחילתו. כי לא להגדיל העונש בא, אם לא יביאנו, ודוקא בערבות שאין אחריה כלום בא לפניו. באחריות. אחריות כזו שיוצרת מציאות, לא זו שמשלמת תמורתה. בטח בי. מידי תבקשנו. ראה שאביאנו. כל אשר לי אתן בעד נפשו. בכל הקדוש והיקר אעמיד עצמי להשיבו חי. ואכן כך נהג בעת מבחן, העמיד עצמו לעבד.
מה נפלא הדבר שאחריות זו עצמה היא היא שטמנה בחובה את הסיבה להצלתו של בנימין, את התיקון. כשראהו יוסף נותן נפשו תחת נפש בנימין עבור העדפתו של אביהם, הבין כי שורש מעשה מכירת יוסף תוקן ולא יחזור עוד לעולם.
שבת שלום