facebook youtube google

מדור אקטואליה במשפחה

ביצורי אהבה - מבט זוגי על תשעה באב

מאת אוריאל בלמס 12/08/2019
תקציר:
לפני שנים רבות בט' באב שמעתי שיחה ממורי ורבי הרב שמשון דוד פינקוס זצ''ל תוכן השיחה עזר לי מאוד לחוש את משמעות החורבן ולהתחבר לאבלות על חורבן הבית. הסברו הבהיר והנפלא האיר בי רעיון בהיבט הזוגי אותו אני חולק עמכם.
ביצורי אהבה - מבט זוגי על תשעה באב
depositphotos
יא אב | 12.08.2019

לפני שנים רבות בט' באב שמעתי שיחה ממורי ורבי הרב שמשון דוד פינקוס זצ''ל תוכן השיחה עזר לי מאוד לחוש את משמעות החורבן ולהתחבר לאבלות על חורבן הבית. הסברו הבהיר והנפלא האיר בי רעיון בהיבט הזוגי אותו אני חולק עמכם.

דוד המלך אומר בתהילים מזמור על חורבן בית המקדש: "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך", אומרת הגמרא, מה זה מזמור לאסף, קינה לאסף, קינה, צער, מה זה מזמור, שירה על חורבן בית המקדש? אומרת הגמרא, מזמור שהשליך הקב"ה חמתו כביכול כעסו על עצים ועל אבנים ולא על עם ישראל,
מהו העניין הזה שה' שפך חמתו על עצים ואבנים? רק על 'עצים ואבנים' הקב''ה שפך חמתו??
איך אפשר לומר על הקב''ה שהוא 'שפך חמתו' על עצים ואבנים?? אנחנו יודעים שאסור לאדם להשליך חפצים בשעת כעס. 

האם נראה לומר שה' במקום לגזור כליה חלילה על כלל ישראל, העדיף להשאירם בחיים וכדי 'להרגיע את עצמו' מכעסו, החריב את בית המקדש ?

האם זה כמו שלפעמים ילד קטן מכעיס את אביו ובמקום להרביץ לו, הוא לוקח אבן ושובר את החלון ועל ידי כך הוא נרגע ? 

לא כך הם ביאור הדברים ובוודאי לא לשם כך החריב ה' את ביתו ושפך את חמתו.

הרב פינקוס זצ''ל שופך אור על המדרש ודרך משל הוא מבאר את משמעות 'שפך חמתו'..

מעשה בצייר אומן מומחה אשר כמנהג הציירים ביקש לצייר ציור אחד נפלא, בו ישקיע את כל כשרונותיו וישקיע עבודה מאומצת.
הוא עלה על הר גבוה שממנו נראה נוף רחב מרהיב עין, ישב שם וצייר ימים ולילות בדייקנות גדולה.
את כל מהותו השקיע ביצירה הזו, עד שהוציא מתחת ידיו יצירה מיוחדת להפליא, 'יצירת חייו'. והנה בהיותו שם על ראש ההר יחד עם חבירו, כשהגיע סוף סוף לסיום עבודתו, ביקש אותו צייר לבדוק עד כמה התמונה נפלאה וכמה היא משקפת את כל הנוף הרחב, ומאחר שלא ניתן כל כך להבחין באיכות התמונה כשמסתכלים מקרוב, לכן שם את התמונה על 'סטנד' והתחיל ללכת אחורנית, תוך כדי ריכוז והתבוננות מרחוק על יצירתו המופלאה, בהשתלבותה עם הנוף... וכך פוסע הוא פסיעה, ועוד פסיעה  ולא שם לב כי מאחוריו, במרחק כמה פסיעות - תהום פעורה... חבירו צועק לעברו: 'עצור!! יש תהום', ואילו הוא כל כולו מרוכז בציור. הוא פוסע עוד פסיעה אחורה ולא שועה לזעקות חבירו...
כשחבירו רואה שאינו יכול להוציאו מריכוזו בציור, והוא נמצא בסכנת חיים ממש, לא נותר לו אלא להתנפל על הציור ולקרוע אותו לגזרים!!!...
בראותו כך, קפץ עליו הצייר בזעקות שבר: 'מה עשית?? הרסת את עבודת חיי!!'
אמר לו חבירו: בוא וראה מה עשיתי, תסתכל אחורה, עוד פסיעה אחת והיית נופל לתהום!!!'

כשבית המקדש היה קיים, ישראל היו שקועים בעבירות, בבית ראשון - גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. ובבית שני - שנאת חינם. 
אחת הסיבות העיקריות לחטאים היה בית המקדש עצמו !
לעם ישראל היה בית, שבו שכן איתם הקב''ה, והוא השפיע עליהם שפע אין סופי של חסד ורחמים, ביום כיפור התכפרו להם עוונותיהם, על ידי שעיר המשתלח, ובמוצאי כיפור יצאו כל העם זכים וטהורים. ולא רק, אלא אף במשך השנה כולה יהודי שעבר עבירה הביא קורבן והתכפר לו. כאשר עמד לפני היהודי ניסיון או מכשול, הוא ידע כי במקרה הכי גרוע מעשהו 'יעלה לו' בקורבן... 
כתוב במשלי 'הוקר רגלך מבית רעך' ופירש רש''י (במסכת חגיגה) 'שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם'. אין זה מן הראוי להרבות בהבאת קורבנות במקדש. זו לא המטרה של בית המקדש, ועם ישראל החטיאו את המטרה!.

כדי להבין את החיסרון שבקורבנות מעין אלו, נצייר לעצמנו יהודי ששכח ששבת היום, הוא מתקשר אל ה'ברוקר' שלו בבורסה ומבקש ממנו לקנות עבורו מניות בשווי חמישים אלף דולר, והנה מיד שכסיים את השיחה, נזכר ששבת היום, טפח לעצמו על המצח, אבל אותו ברוקר כבר קנה עבורו את המניות, ומעיסקה זו הרויח אותו יהודי חצי מליון דולר. הלך אותו יהודי אל הרב ושאלו מה עליו לעשות. 'עליך לקנות קרבן ולהביאו לבית המקדש!' הורה לו הרב. אותו עשיר לא היסס וקנה את הבהמה השמנה ביותר שניתן היה להשיג- פרה בשווי עשרת אלפים דולר. עלה לבית המקדש להקריבה, ותוך כדי כך אף הואיל לתרום חמשת אלפים דולר לבדק הבית. כששב לביתו וערך לעצמו את החשבון - רווח חצי מליון מול חמש עשרה אלף דולר הוצאות החליט שמעבירה זו הוא בעצם לא כל כך הפסיד... 
נמצא שלאמיתו של דבר קרבן זה עלול להיות דבר שלילי ביותר עבורו!.

בית המקדש היה הסיבה לאבדון שהגיע על כלל ישראל, ואם בית זה לא היה נשרף, רח''ל לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
הם היו שקועים כל כולם בתוך החטא בלי לחוש זאת! מבטם של כלל ישראל היה כה מרוכז בקדושה ובקירבה לה' יתברך שזכו לה בבית המקדש, עד שלא שמו לב לנעשה איתם וחיו בתחושה שניתן לעשות כל העולה על רוחם, ובית המקדש יכפר...

כך התרחקו עם ישראל מהקב''ה פסיעה אחר פסיעה, והקב''ה זועק 'עצרו !  עצרו ! וללא הועיל.
במצב כזה לא נותר לקב''ה אלא 'לשפוך חמתו על עצמם ואבנים'- להחריב את בית המקדש עצמו. 

ניתן לומר כעניין הזה גם בין בני זוג בייחסים זוגיים.
בכל זוגיות נוצרים ומתפתחים משקעים ומשברים, קטנים וכאלו גדולים יותר, כל זוג מצליח איך שהוא בדרכו שלו להתמודד עם עליות וירידות ומשברים. 
אבל מה קורה כאשר דרכי ההתמודדות הופכים לדפוס של 'אחטא ואשוב' והרצון לשמור על הבית חלול מהותית ?
פעמים שיש מצבים מעין אלו המחייבים 'שפך חמתו' - שבירת הכלים עצמם.

בכל בית הבנוי על פי תו תקן מצוי כבל ארקה דרכו מתנקזים עודפי מתח חשמלי שלילי. 
בכל זוגיות חייבת להיות מערכת לפריקת מטענים שלילים, אסור לאפשר למטעני מתח שליליים להתבסס ולהתמסד בתוך מסגרת הנישואין.

כאשר נוצרים מתחים זוגיים חשוב שיהיה לזוג 'מוליך מטען שלילי - ארקה' דרכו יתפוגגו המתחים וחוויות הכאב. מוטב בלאי בארקה מאשר בלאי ביסודות הבית.
לכן, צריך להזהר מאוד שלא להתעלם ממתחים ופגיעויות, ולא לתת להם להצטבר כהררי אשפה המחלחלת אל יסודות הבית ומחרבת אותם.

על פי הסברו של הרב ניתן להשכיל כיצד להמנע ממצב  של חורבן יזום - פעולה כירורגית מצילת חיים, וגם ניתן ללמוד כיצד ראוי לפעול כאשר בני זוג כבר הגיעו למצב סיכון על שלימות הבית.

 ''שפך הקב''ה חמתו על עצים ואבנים'', 
לא שבירת כלי כדי לשכך כעס, אלא שבירת כלי  המהווה את שורש האבדון ובנייתו מחדש לפי השייכות, העניין והזמן.

בני זוג הדואגים להתאבל על הצער והפגיעות ופורקים את המתחים באופן מתוכנן ומבוקר ובעיקר בצורה בטיחותית, ובעת הצורך הם גם פועלים כ'שפך חמתו' להרוס ולשבר טריגרים ומחוללי שבר באופן מבוקר וממוקד, הם גם הזוכים לראות בשלימות בנין ביתם, בית ערי חומה מבוצר הבנוי לתלפיות.

הכתבה משויכת לקורס | ייעוץ נישואין ומשפחה - .M.F.C

כתבות אחרות בנושא זוגיות ונישואין

חומה בצורה בקשר זוגי בהקשר למצור בטבת
depositphotos

חומה בצורה בקשר זוגי בהקשר למצור בטבת

כתבה: שונמית דרעי- יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות- 0522314040

הצטרפו לתוכנית להכשרת יועצי נישואין ומשפחה במרכז י.נ.ר

לפרטים רות: 02-6321603

עשרה בטבת מסמל את החורבן שהגיע לאחר תקופה של מצור, גם אם בתחילה הסכנה הקיומית לא ניראתה לעין, עם הזמן היא קיבלה ביטוי במחיר כבד מאד בהמשך. כשחווים רעב פיזי ורוחני הפגיעה היא בגוף ונפש.

הדרך היעילה בכדי שיהיה  ניתן להתמודד בתקופת המצור היא לצבור מזון רוחני וגשמי, הם אלו שיחזקו וישמשו עוגן לעבור את תקופת המשבר.

גם בקשר הזוגי ניתן לחוות תקופות של מצור, סיטואציות שחוסמות חיבור וקירבה בין בני הזוג בבחינת חומה בצורה ביניהם. לעיתים בני זוג צוברים חסימות רגשיות שעם הזמן יוצרות ריחוק, רעב של צורכי קיום שאינם מסופקים עד כדי שזה מוביל להרס וחורבן בקשר. כשם שחומה יכולה להיות בצורה ולמנוע חיים, חומה יכולה להגן מסכנה, הדבר תלוי כיצד נבחר להשתמש בה.

בכדי לצבור אנרגיות ומוטיבציה לימים שהזוגיות חווה משבר מסוים על בני הזוג ליצור אווירה חיובית רגשית, זאת חומה בצורה שתחזק את הקשר ביניהם ותהווה עבורם חוסן בעת ההתמודדות עם המשבר.

שני בני הזוג אמורים להבין את מקומם במערכת היחסים הזוגית, ומתוכה להתפתח מתוך המכנה הזוגי המשותף. אולם אין על האדם לבטל את עצמו במערכת היחסים הזוגית, יחד עם זאת על כל צד לקחת בחשבון את זולתו.

כשכל אחד מבני הזוג מקבל מקום קיומי וחיוני בקשר, הוא גם יהיה נוכח בעת הצורך. לעומת זאת כשאחד מבני הזוג אינו קיים, הוא נמצא בתוך חומה בצורה המרחיקה אותו מהצד השני, נוכחותו תהיה נעדרת גם בעת הצורך לטוב ולמוטב.

הפרה של מערכת יחסים זוגית מתחילה כשאדם אינו מאושר בחייו, ובעצם הוא מרגיש לבד למרות שהוא במערכת יחסים. הדבר מוביל אותו לחפש את השלילי בחיים הזוגיים.

תחושה של רצון למלא את החוסר של צורכי הקיום מעצימה את הקושי שקיים בחייו. ממקום זה נוצרות גם מריבות, על ידי המריבה האדם מקבל תשומת לב לקיומו ומנסה להתחזק על חשבון בן הזוג – המריבה במהותה מעבירה את המסר לצד השני "אני קיים" ולא תמיד זה נעשה במודעות.

בין אם אנחנו מודעים או לא, צורך קיומי שאינו מסופק יוצר תסכול ומוביל לכעס ותגובות שליליות, מריבה כמו במלחמה מעוררת מחדש את גבולות הטריטוריה של בני הזוג הקיימת במערכת היחסים, חלק מתפקיד הקונפליקט והמריבה הוא לחדד את ההבדל בין המינים .

מריבות שחוזרות על עצמן מהוות כאות אזהרה, ואם הנכם רוצים להישאר במערכת הזוגית נסו להקשיב ולהבין את התהליך שעשוי להידרדר אם לא ייווצר שינוי.

אחד הקשרים החשובים בין בעל לאשה הוא הקשר השיחתי. הדיבור מביא לקישור ויוצר חיבור, חוסר דיבור מוביל לניתוק.

ברגע של הכעס רצוי קודם להבין את התהליך ולתת זמן למחשבה. לתפוס את הכעס שנייה לפני, הכעס הוא ביטוי של סימפטום, חשוב להבין מה עומד מאחורי הכעס, ולשאול מה הסיבה לתחושה הזאת ? לשאול האם הכעס שלי הגיוני? לנסות להבין מדוע החלה המריבה? אפשר גם לנסות (בחשיבה) להחליף תפקידים ולנסות לראות מה הצד השני מרגיש? והחשוב מכל אם אתם בוחרים להישאר יחד למען קשר בטוח ולטווח ארוך הורידו את האגו ואל תתביישו גם לבקש סליחה אם הבנתם שטעיתם. תנו לסערת הרגשות לשכוח, ואז דברו בבהירות ללא משחקי רגש - תבררו מילים יש בהם כוח רב.  מילים יכולות ללטף להחמיא ויש בהם גם כוח של הרס. יכולת ההקשבה שלכם את בני הזוג מאפשרת לראות דברים באור נכון – הבנת משמעות האיזון יתרום לאושר האישי שלכם כמו כן מתן מקום לצד השני. שיח נכון בין בני הזוג ימנע צבירת מחסומים ומאידך יפתח ערוץ תקשורת שיוכל להוביל את בני הזוג לתובנות שלא חשבו עליהם בעת הכעס.
במקום לצבור חומה מלבנים של כעס ותסכול שיגרמו לחסימה בקשר, חשוב שתלמדו לצבור שיח המכיל בתוכו הקשבה לעצמיכם והקשבה לבני הזוג שלכם. ניתן ללמוד כלים בתקשורת נכונה בכדי להגיע לשיח בריא שיאפשר מקום בטוח לשני הצדדים גם בעת מריבה או קונפליקט, ובכך להביא לבניין בית בישראל שיוביל לגאולה שלמה ולבניין בית מקדשנו במהרה.

חג החנוכה מקור של חום בלב המשפחה
depositphotos

חג החנוכה מקור של חום בלב המשפחה

חג החנוכה מקור של חום בלב המשפחה

כתבה: שונמית דרעי- יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות- 0522314040

הצטרפו לתוכנית להכשרת יועצי נישואין ומשפחה במרכז י.נ.ר
לפרטים רות: 02-6321603

חנוכה הוא חג בעל קסם אישי בלתי מוטל בספק. מבין ימי החורף הקצרים והעננים הקודרים, מבליח לו לפתע חג האור. הוא מְכנס אותנו הביתה, יחד עם המשפחה והחברים, עוטף את כולנו במין רכות חמימה, ומפנק בשפע מטעמים.

אבל הקסם הזה נובע דווקא ממה שמסמל החג בעולמו הפנימי של האדם, ותכליתו היא גבוהה הרבה מעבר להתרפקות על שמונה ימים נעימים באמצע המרוץ המהיר של החיים.

אנחנו חוגגים את חנוכה בנרות קטנים המאירים באפילה, המצווה של הדלקת נרות חנוכה החביבה עלינו ועל ילדינו כל כך מוגדרת כ"נר איש וביתו", מצוה ביתית -משפחתית, התכנסות יחד, סביב האור המלכד, יחד עם זאת תכלית המצווה  היא "פרסומי ניסא" – לפרסם לעוברים ושבים בחוץ את הנסים שעשה ה' לאבותינו "בימים ההם בזמן הזה".
בתוך הבית החדר מואר והאווירה חמימה, ומתוך הבית, מתוך אווירה זו מפיצים את אור הנרות וחומם גם לרחוב החשוך והקר.

שתי תכונותיו העיקריות של הנר הן אור וחום. האור מופיע בעיניים וחושף דברים נעלמים, והחום מופיע בלב, מרכך ופותח אותו.
בהתבוננות על נרות חנוכה הדולקים ניתן לחוות את המסר הכפול והמיוחד של האור והחום גם בתוכנו פנימה.

בעוד האור מופיע בעיניים וחושף דברים נעלמים, החום מופיע בלב האדם. מהו החום שבלב? הרגש הראשון והעיקרי שבלב הוא האהבה, ולב חם הוא לב מלא באהבה חמה.
ראשית ועיקר האהבה בקיום הכלל הגדול בתורה של "ואהבת לרעך כמוך", ובהקשר הזוגי  "ואהבת לרעייתך כמוך" - חום האהבה מסוגל להפשיר את המחיצות בינינו לבין הזולת ואף להמיס דברים שקפאו או התעצבו בצורה ותפקיד שליליים.

מהו התוכן הפנימי לאורות אלו?
התא המשפחתי הוא המרכיב היסודי והחשוב ביותר של עם ישראל, בהעדר הכוונה נכונה הוא גם עלול להיות מקור לתסכול ומתח. ננסה להיכנס לתוך האורות הללו ולדלות מהם אור לא רק לחנוכה, אלא מחנוכה בפרט אל החיים בכלל.
חג החנוכה מסמל תכונה בה אנו מתחברים לעוצמות ולחוזקות שלנו, לאור הפנימי של האומה ושל היחיד.
בעולם מקובל שעוצמות וחוזקות מודדים במדדים חיצוניים בהצלחות, הישגים, ניצחונות וכדומה.
בעם ישראל החוזקות הם תחילה חוזקות ברוח, בשאיפה ובאידיאל.

הסיפור ההיסטורי של חנוכה מספר לנו שלאחר פרוץ המרד, החשמונאים היוו מיעוט נרדף החורט על דגלו את טיהור המקדש והחזרת העצמאות לעם ישראל מהשלטון היווני.
באותה תקופה אין בידי החשמונאים הישג (חיצוני) כלשהו, אך יש ברשותם שאיפה, חלום, ערך רוחני (פנימי) המפרנס את המשך המרד עד להישגים הממשיים.
עם ישראל מודד את העוצמה שלו לא בהישגים בהווה אלא בחזון שלו, בעוצמות הפנימיות "לתקן עולם..." לכן אנו מדליקים נר בתוך החושך, הנר הקטן משל הוא לשאיפה הפנימית.
כך בקשר הזוגי - כל מחווה קטנה ומאירה בקשר בין בני הזוג מהדהדת בלב ומובילה להעצמת מהות הקשר הרגשי ביניהם, ובהקשר המשפחתי - כשההורים מאירים את ילדיהם במחמאה, מילה טובה, מעודדים לחיזוק ומוטיבציה.
כמו כן, מקובל שבעל הבית מדליק נרות עבור בני ביתו ועל ידי כך הוא מבליט את החוזקות הללו שהם אינן פרי מעשה אדם אחד מוכשר ככל שיהיה, או תלויי כישרונות גנוזים של פרט זה או אחר, אלא הם קיבוץ כישרונות, חוזקות ועוצמות פנימיים של כולם יחד. כוח האחדות במשפחה זה ה"יחד" ולא הנפרדות.
רעיון זה מציב אתגר גדול בשעת הדלקת נרות החנוכה.
בשעת הדלקת הנרות יש הזדמנות להסתכל בנרות החנוכה ולהתבונן פנימה ולראות מה הן העוצמות של כל אחד ואחד מבני הבית ואלו של חייו הזוגיים.
אך כיצד ניתן להביא עוצמות ואורות אלו יותר לידי ביטוי?
בפעולות פשוטות יש כוח גדול וערך עצום. אפשר לשבת יחד לשוחח עם כל בני הבית, לשים לב ולראות את העוצמות והחוזקות האחד של השני, לשחק בסביבונים, לצחוק ולהביע שמחה יחד, ולהינות ממאכלי החג, ועוד...
במהלך שמונת ימי החג אנו מוסיפים כל יום עוד נר- מוסיף והולך.
 צריך להתחזק ולראות את הנר הזה, האור הקטן הזה פעם ואחר פעם, במשך שמונה ימים בכדי להפנים אותו, להתחזק ממנו ולהוקיר אותו ולקחת את האור שלו לחיים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים.
במשפחה בכלל ובזוגיות בפרט ישנם מצבים של מאבקי כוח סמויים או גלויים, לרוב המאבקים הללו הם תולדה של מאבק על ה"צדק", על הצדק לפי ראות עיניו הסובייקטיביות של כל אחד מהצדדים. (מי יותר צודק)
אך זוגיות חזקה ומשפחתיות בריאה היא מאירה דרך הענווה המביאה ערבות הדדית.
יחס של ערבות הנובעת לא בגלל הצדק אלא מתוך הערכה לזולת, מתוך תחושת ענווה וכבוד כלפי הזולת. ננצל את ימי האורים הבאים עלינו לטובה על מנת לחפש את האור בזולת ובחיפוש אחר הצדדים החיוביים שבו, שהם כל כך מאירים גם אם הם שונים מאוד מתוך ענווה המביאה לאותה ערבות.

כל אחד הוא אור קטן וביחד אנו אור איתן

חנוכה זה זמן מיוחד. במאמץ קטן של כל אחד מאיתנו להתחשב באחר, נאיר את חיינו אור איתן.

יהי רצון שבחנוכה זה נצליח יחד, אנו, בני ביתנו ובני זוגנו לראות את האורות שבתוכנו, ובכך נגרום לחמם את הלב של כל אחד ואחת מאיתנו.
חנוכה שמח.

 

רחל אימנו בהקשר לויתור בזוגיות
vikipedia

רחל אימנו בהקשר לויתור בזוגיות

רחל אימנו בהקשר לויתור בזוגיות

כתבה שונמית דרעי- יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות, בוגרת מרכז י.נ.ר – 0522314040

הצטרפו לתוכנית להכשרת יועצי נישואין ומשפחה במרכז ינר.
לפרטים רות: 02-6321603

השבוע חל יום פטירתה של רחל אימנו. המדרש מתאר את האבות מבקשים על הגאולה והקב"ה לא נענה לתפילתם, עד שקפצה רחל לפניו ונענה לה. מהי התכונה המיוחדת של רחל שכל כך השפיעה אצל הקב"ה ואף זכתה בכך להיות שותפה בבניין ישראל?  לא זו בלבד זכויותיה משפיעות על כלל ישראל לדורי דורות במשך אלפי שנים.

על ויתור אמיתי ניתן ללמוד מרחל אמנו – רחל בערב חתונתה, ויתרה לאחותה לאה על מנת שלא תתבייש. ומסרה לה את הסימנים שנקבעו בינה ליעקב אבינו, כך אפשרה ללאה להיכנס עמו לחופה ובאותו רגע להפסיד את חופתה שלה .

רחל לא הזכירה זאת מעולם ללאה, היא בחרה בחירה אבסולוטית ובלב שלם בוויתור לאחותה. גם במשך חייה לא מוזכר בתורה אפילו שרמזה רחל על אותו ויתור גורלי הן בדיבור או בהתנהגות כלשהי כלפי לאה, מהות הוויתור שנעשה בשלמות, גם בחוץ וגם בלב.

 

ויתור בזוגיות אינו "עסקה." צריך שיבוא מתוך בחירה ויהיה הדדי, כאשר שני הצדדים מרוויחים ונבנים מכך. חשוב שויתור יבוא מתוך הבנה ורצון לשנות ולהתפתח בקשר, כמו כן להוביל לקרבה. ויתור בזוגיות הוא קשר דינמי זורם, משתנה ומותאם למצבי חיים, כאשר כל אחד עוצר כדי ליצור משהו חדש, אחר. ויתור זה להיות שלם עם עצמך, בלי לנהל חשבונות ופנקסנות: כגון: "הקרבתי ולכן אתה חייב לי", כאשר ויתור בא מתוך בחירה זה מעיד על מקום בטוח, של כוח ועוצמה ומתוך תחושה של ערך עצמי. ויתור מצריך כוחות נפש של גבורה ואיפוק, שתיקה החותרת למען מטרה נעלה ושלמה.

במערכת יחסים פועלים שני כוחות סותרים באופן קונפליקטואלי ולעיתים אף חזקים באותה המידה - הרצון לקשר ולשייכות הוא צורך בסיסי מהותי, ומנגד הרצון לשמור על עצמאות וייחודיות. כשאין יודעים לווסת בין שני הרצונות המנוגדים באופן נכון הם עלולים לפגוע בקשר הזוגי. הרצון לשייכות, ברמה הקיצונית , עלול להביא לביטול עצמי של בן/בת הזוג בתוך הזוגיות בכל מחיר עד כדי אובדן הזהות האישית הייחודית. לעומתו הרצון לעצמאות, ברמה הקיצונית , עלול להוביל להתנהגות אגואיסטית בתוך הקשר. לרוב ישנו קשר ישיר בין ביטחון עצמי לרמת הוויתורים, אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר יסכימו לוותר יותר ולהיפך. כמובן שישנם עוד משתנים ונמצא שאנשים עם אישיות מגובשת יותר, פחות נוטים לוותר ולהתגמש במערכת יחסים מסיבות שונות.

איך נדע על מה לוותר?

לוותר אין הכוונה לוותר על עצמי! אלא לוותר על דפוסי התנהגות מעיקים ולא בונים, לוותר על עקרונות שמקבעים, שיוצרים מתחים, לוותר על מילים פוגעניות שחוזרות על עצמן בכל ויכוח ואינן יוצרות תחושת של קרבה, ובעצם לוותר על משהו שמכביד על אחד מבני הזוג או על שניהם בקשר.

אכן ויתור דורש השקעה ועבודה פנימית, לא קל לוותר, ויתור דורש גמישות, לוותר זה לשנות, לתקן, לא לחיות בקיבעון, כדי לוותר צריך להתאמץ , להתאפק ולהתגבר כדי לחיות ביחד. ויתור הוא סוג של נתינה שבסופו של דבר הנתינה הזאת מועילה גם לי בתוך הקשר הזוגי.

אז למה כל כך קשה לוותר? 

קשה לוותר על הרגלים, קשה לנו להיפרד מדפוסי חשיבה ומעמדות שהורגלנו לחיות על פיהם. קשה לאנשים עם דימוי עצמי נמוך שמרגישים ש"ויתור הוא חולשה" למרות שאין זה כך, אם אני צריך לשנות זה כאילו הודאה ש "אני לא בסדר."

מתי הויתור הוא בעייתי?

כאשר תמיד רק צד אחד מוותר, ומרגיש ביטול עצמי, כנוע, לא מוערך. כאשר הוויתור מושג בכוחנות ועריצות ע"י הצד השני, ויתור חד צדדי יוצר תסכול ומרירות, המוותר מאבד את ה"אני" האמיתי שלו, שאינו בא לידי ביטוי, יש דברים שקל לנו לוותר ויש דברים שקשה.

לאורך זמן כשאחד מהצדדים, במיוחד אם יש לו רצון חזק מצליח לשכנע את הצד השני לוותר או לבחור באפשרות שהוא רוצה לקדם אך הצד השני אינו שלם לגמרי עם זה, וכך נוצר בליבו כעס.

אנשים עושים ויתורים ופשרות במשך שנים, כל פעם עוד קצת, שמים בצד את הצרכים שלהם, משתדלים, רוצים ומקריבים ולאורך זמן נוצרים משקעים המובילים לריחוק.


לפיכך זוגיות טובה במידה ונבנית על ויתורים, כאשר רוצים לחיות באהבה, אחווה ורעות, לעיתים יש צורך לעשות ויתורים. כדי ליצור הרמוניה טובה, כדי שלצד השני יהיה טוב כיוון שהוא חשוב לי, אני בוחר/ת לוותר, וכך להגיע לשביעות רצון טובה יותר בזוגיות.

שמיני עצרת – השמחה שאינה עוצרת גם בקשר הזוגי
depositphotos

שמיני עצרת – השמחה שאינה עוצרת גם בקשר הזוגי

לאורך כל הדורות גם בתקופות קשות שעבר עמ"י חוגג את שמחת תורה, הו מגיע אומנם לאחר שבעת ימים שחגגנו בסוכה, אך חג שמחת תורה עומד בפני עצמו, זהו יום בו אנו מסמלים את סיום המחזור השנתי של קריאת ספרי התורה והתחלה של מחזור מחדש, על אף שזו אותה תורה אנו חוגגים את התחדשות המחזור בכל שנה , במעגלים של ריקודים ומחולות עם ספרי תורה, בו גם מברכים את ברכת הגשם בציפייה לשפע .

חג שמחת תורה נמצא במדרגה הגבוהה ביותר של חגי תשרי, זאת כי בשמחת תורה נוצר החיבור החזק ביותר של עמ"י לקב"ה, החיבור ע"י כלי התקשורת שלנו – התורה.

הדיבור בין עמ"י לקב"ה באמצעות התורה כמוהו כתקשורת בין בני הזוג, קשר בין בני זוג יכול להיות מושלם בכל התחומים, ואם יחסר ביניהם רק הדיבור המחבר, ההנחה שזוגיות טובה ככל שתהיה , ללא תקשורת יהיה בה קושי לבני הזוג להתחבר .

שלבי הדיבור שלנו לאחר שהשקענו את ימי הסליחות , ובר"ה העתרנו בתפילות ובתרועת קול השופר, והתחרטנו בעשרת ימי תשובה,וביקשנו סליחה  ביוה"כ לפני ה' כשאנו ניצבים וצמים כמלאכים, זכינו והגענו לחג הסוכות בביטחון ואמון מלא, עד כדי יציאה ממקום בטוח לסוכה ארעית, חגגנו שבעה ימים בהלל ובשמחה גוברת, רק לאחר כל התהליך בא חג שמחת תורה,

חז"ל מלמדים אותנו כי התהליך הזה הוא מדרג של התחברות והתקשרות –  ללא מחיצות, זה חיבור אינטימי בין הקב"ה לעמ"י, בו אנו מגיעים לתחושת שמחה מהותית ומשפיעה, בשלב הזה השמחה כ"כ גדולה עד כדי שיש קושי להיפרד מאותה שמחה הממלאת את הלב, זה אך טבעי שיש רצון להמשיך ועושים הקפות שניות ברוב עם,

כך בקשר הזוגי, לאחר השקעה נמרצת בעקביות, תקשורת בדו שיח , ע"י הדיבור נוצר חיבור, עד כדי הגעה לאמון וביטחון אחד בשני, וכשנמצאים בחיבור אמיתי, הדבר יוצר אווירת שמחה כ"כ גדולה שבני הזוג נהנים ומתאווים לשהות במחיצת אותה אווירה כל השנה,

גם המחול והריקודים הם במעגלים, זה מסמל כי אין ראשון ואין שני, אלא כל אחד במעגל משלים בחשיבותו וממשיך לשלם .

כמו כן בשמחת תורה אנו מברכים את ברכת הגשם – גשם מסמל צמיחה ושפע, לאחר שזרענו בעמל רב לפני הבורא , התקדמנו בשלבי הקרבה, בתפילה, בקשה, והודיה, יש ציפייה גם לצמיחה – לתוצאה מצמיחה ולאורך השנה כולה,

כך גם בקשר הזוגי, ניתן לנצל את האנרגיה השמחה הזו שנוצרה לאחר ההשקעה ולהשביח בה את השנה כולה, גם אם זו "אותה תורה" לחגוג כל פעם מחדש, בכוח הדיבור לקשר וליצור חיבור ולהעלות את בני הזוג למדרגה גבוהה של אינטימיות רגשית והתקרבות ביניהם לחורף בריא .

איך סולחים?
depositphotos

איך סולחים?

שאלה: איך סולחים?
שאלות מתוך פורום המומחים של אתר י.נ.ר: www.ynr.org.il

תוך כדי ההכנות לשבת בעלי העיר לי הערה שפגעה בי מאוד. אני הגבתי קשה לעניין והתפתחה בינינו מריבה שבעקבותיה הוא הפסיק הוא את ההכנות לשבת. לשבת היו מוזמנים אורחים רבים ולכן בלית ברירה נטלתי על עצמי את כל ההתארגנויות. במשך השבת כולה, הוא סירב לעזור ולבצע את התפקידים שהוא תמיד עושה ואפילו סירב לעזור עם הילדים כך שלא נחתי כל השבת. ביום ראשון הוא בא והתנצל על התקרית של יום שישי בבוקר. אני כל כך כעוסה על הסוף שבוע שעברתי שאינני מסוגלת לסלוח לו. מבחינתי, אחרי כל העבודה הנוספת שהפיל עלי, הסליחה הגיעה מאוחר מדי. אני מרגישה שהוא "הרוויח" מכל העניין ורק אני שילמתי פה מחיר. אני מבינה שאי אפשר למשוך את זה אבל אני לא מוצאת בתוכי את הכוח או את הרצון לסלוח. איך אני ממשיכה???

 

 

תשובה: הסליחה כתהליך.

סליחה ביסודה היא הבחירה המודעת שלא להשקיע אנרגיות, כעסים ומחשבות העוסקות בעבר, מעין מתיחת קו גבול דמיוני בין העבר הכואב לבין העתיד הצופן בחובו הזדמנות לחיים טובים יותר, כך שהפגיעה קשה ככל שתהיה שייכת לעבר ולא להווה. סליחה זו אין פירושה שכחה, שכן לא ניתן לצפות מאדם למחוק זיכרון, בפרט לא זיכרון קשה שצרב את התודעה. קשה מאוד לא לעסוק במחשבות ובזיכרונות של אירוע הפגיעה ושלא להתנהל על ידם ולותר על הרצון הטבעי לנקמה ולגביית מחיר מהפוגע. יתרה מכך, למרות שהאדם כבר בחר לסלוח ייתכן שמעת לעת יעלו בתודעתו זיכרונות מהאירוע הפוגע שיציפו בו שוב רגשות קשים, שכן סליחה אינה מחיקה או שכחה של הפגיעה. סליחה אינה טקס מיסטי אשר ברגע בו הפוגע לוחש את מילת הקסם "סליחה" נעלמים מכאוביו של הפגוע ומתנקזים אל תהום הנשייה ובכדי שהנפגע ימצא את הרצון ואת הכוחות שלא לעסוק בכעסיו על הפוגע צריך שיתבצע תהליך של "פיוס" כלומר תהליך בו הפוגע מכיר בכך שפעל שלא כשורה ומתוך חרטה על מעשיו ולקיחת אחריות בה הוא מצהיר שלא יחזור שוב על מעשיו הפוגעים – זוהי מהותה של בקשת הסליחה. תהליך זה של פיוס צריך שייעשה מתוך בירור פרטי האירוע ומשמעותו בעיניהם. במידה והפוגע אינו "מכיר בחטאו" טוב יעשה שלא יבקש סליחה שהיא טקסית ולא מהותית שכן חזרה על מעשה פגיעה לאחר בקשת סליחה פוגעת שבעתיים ומקלקלת את האימון הבסיסי בין בני האדם ועל אחת כמה וכמה בקשר קבוע ורצוף כמו זוגיות. יש לעשות את ההבחנה בין הצורך של הנפגע לאמפטיה או אפילו הזדהות עם כאבו לבין הצורך בפיוס ובסליחה שהוא כאמור תהליך שכלי של הטעם לפגם שבהתנהגות הפוגע ולקיחת אחריות מכאן ולהבא. חשוב לאפשר את הזמן הנצרך לכך שהנפגע ימצה את "זכותו" להיות פגוע וכעוס שכן רגשות של ריחוק רגשי בעת מה שנחווה בעיננו כפגיעה הינן רגשות ההולמות את מצב הפגיעה וכמאמר חז"ל "אין מרצין אדם בשעת כעסו" אך על הנפגע לאפשר לעצמו להירגע ולקבל פיוס וזאת לעומת מי שבוחר ל"הרעיל" את עצמו מתוך התפיסה שלא מגיע לפוגע המחילה או בשל רווח אחר אותו הוא עשוי לקבל בשל היותו בעמדת הנפגע. אין ספק שהסליחה מצריכה הרבה יותר כוחות נפשיים מאשר הדרך הספונטאנית והקלה לכאורה של התבוססות בכאב ובכעס. אך עם זאת, אם לא נלמד לסלוח, בעיקר בתוך תא המשפחה שלנו, חיינו יהיו רוויים מתחים וכעסים וחשוב מכך – לא תהיה לנו ההזדמנות ללמוד ולתקן ולהיבנות מהפגיעה. עד כמה שזה נשמע מוזר ואולי רחוק במצב הכאוב בו את נמצאת, כאשר תהליך הפיוס נעשה בצורה הולמת כפי שהרחבנו, תוך ברור מהות הפגיעה, הגורם לה, התחושות שנגרמו לנפגע, המניעים שהביאו את הפוגע לפגוע, שיחה אמיתית וכנה משני הצדדים מתו רצון וכוונה ללמוד  לעתיד ולא לשקוע בהטחות ואשמות על העבר, תועיל ותפרה את הקשר הזוגי. ולשאלתך – כיצד את ממשיכה, הייתי מציע לך לשוחח עם בעלך, בייחוד לאחר שהוא הביע את נכונותו להתפייס, ולנהל שיחה על ההתרחשות שקרתה. ספרי לו על קשייך, תחושותיך והרגשותיך, נסי להבין גם מה הניע אותו לנהוג כפי שנהג ויחד תחליטו כיצד לנהוג במקרים הבאים בהם מתעורר קונפליקט או מריבה עוד הרבה בטרם שהיא מתפתחת ומגיעה למימדים גדולים. בהצלחה.

על הדבש ועל העוקץ
depositphotos

על הדבש ועל העוקץ

על הדבש ועל העוקץ –

שונמית דרעי יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות לזוגיות – בוגרת מרכז י.נ.ר

מפתחת סדנת "הצעד לדואט"- 052-2314040

הצטרפו לתוכנית להכשרת יועצי נישואין ומשפחה במרכז ינר.

לפרטים רות: 02-6321603
 

ראש השנה הוא זמן ראשון, התחלה חדשה, לרוב המאפיינים לנקודת הזינוק בהתחלה החדשה מלווה גם באנרגיה רעננה, ברצון, במוטיבציה גבוהה, בחשיבה מעמיקה, בסוג של מבחן המציאות, יחד עם זאת מופעל גם שיקול דעת נכון, סוג של חשבון נפש, והוא שיוביל להשגת המטרה אותה הצבנו לעצמנו, וכאשר אנחנו מגיעים לשלב של הצלחה, אך טבעי שנחפש דרכים להתקדם ולפתח ביצירתיות שימור ויעילות למצב שהושג ואף להגבירו.

כך גם בקשר הזוגי שעל פי רוב מתחיל מנקודת ה"דבש" עד שהשחיקה במהלך התנהלות הזוג במעגל החיים יוצרת גם מצבי "עוקץ", לחבור לזוגיות זה החלק של הדבש, כאשר העוקץ המהותי הוא למצוא בחוכמה את הדרכים שיובילו לשמר ולהעצים את הקשר בין בני הזוג, לאפשר מסוגלות להתמודד לאורך זמן ולשביעות רצון בתוך חיי אושר.

ר"ה מתאפיין במנהגים מיוחדים המסמלים עבורנו גם דרך למידה להתנהלות בחיים, בחרתי בשני מנהגים, האחד מתקיים בחודש אלול שלפני החג כהכנה לקבל את השנה החדשה, והוא המנהג לאמירת "סליחות", והשני מתקיים בתשרי ביום הראשון של ר"ה בו הולכים ליד נהר או מים זורמים לומר "תשליך", דרך כל אחד מהמנהגים ניתן ללמוד גם אל תוך הקשר הזוגי.

הכרחי לאדם לפתח לעצמו את מנגנון "הסליחה", כי יצר האדם רע מנעוריו, והאדם – אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (בראשית ח' כ"א) , כך גם אצל בני הזוג – מעבר לכל המאמצים שיעשו לפיתוח תקשורת נכונה, מעמיקה וחיובית, בני הזוג חייבים לפתח לעצמם דרך להתפייסות, קשה להעלות על הדעת מציאות של שני אנשים החיים יחד ושלא יהיה ביניהם חיכוך מידי פעם , אומנם, כדאי בוודאי לכתחילה , שירגילו עצמם לשלוט בעצמם, ובעת המריבה לא יחרגו מפרופורציה סבירה, אך כאשר בכל זאת , וזה קורה... חשוב מאד ליצור דרך להתפייסות.

בדרך כלל המתח והמריבה מתחילים על "דברים קטנים" הנוגעים להתנהלות היום יומית של בני הזוג כגון: אי התייעצות, חוסר הקשבה או התחשבות, פגיעות מילוליות ועוד... על פי רוב בן/בת הזוג הנפגעים מוכנים לקבל שהשני "נכשל" ופגע בשוגג, אך הציפייה כלפי אותו הצד ה"נכשל" היא לפחות שיביע התנצלות, הצד הנפגע גם מניח ומקווה שבן הזוג אוהב אותו, ורוצה להאמין כי הטעות שנוצרה היא בחזקת "כישלון זמני", אך כאשר הצד הפוגע אינו מביע התנצלות, הדבר יוצר העצמה לפגיעה, היות והצד הנפגע רואה בזאת סימן לכך שהצד שפגע בו מחזיק בדעתו, בנוסף לטעות שנכשל בה, או אז הדבר פוגע בו כפליים, לכן בכדי למנוע הסתעפויות אלה בין בני הזוג, ישנה חשיבות להחליט על דרך התפייסות כשני אנשים בוגרים בעת רוגע.

ה"תשליך" הנאמר ליד מים זורמים , אף הוא מסמל לבני הזוג מסלול מעבר מהעוקץ את הדבש, לאחר אמירת הסליחה להשליך ולזרום הלאה, לנער את הכעס שלא ידבק בנו , צבירת רשימות של כעסים אחד כלפי השני יוצרת מצב מתסכל רגשית של "חוב הולך וגדל" המקשה להתמודד ומעיב על הקשר הזוגי,  והתוצאה היא שבכל הזדמנות שנוצרת, ולפעמים גם כאשר אינה קשורה ספציפית לנושא הויכוח, בני הזוג מביעים עצמם בהתפרצות ואפילו געשית.

את המצבים האלו עלינו לשנות, ובכדי להוביל לרוגע ולמנוע מצב  שיוביל להתפתחות סערה בלתי נשלטת, הפתרון הוא להשתמש באותו מנגנון הסליחה שפיתחו בעת שהיו רגועים.

בתקופת החגים השהות ארוכה יותר בחיק המשפחה, האינטראקציה המשפחתית והזוגית יוצרת גם  הזדמנות נפלאה להוציא את העוקץ בדרך מיוחדת של חשבון נפש אמיתי בין בני הזוג, הסליחה היא מתנה , העניקו אותה אחד לשני כצעד ראשון להתחדשות בתחילת השנה, זהו זמן מתאים להתנקות ולהתבונן, מה נעשה או מה לא נעשה מספיק, להתפייס ולצאת עם העצמה ותובנות לשנה חדשה מבורכת עם הרבה מתיקות.

אלול בראיה זוגית
depositphotos

אלול בראיה זוגית

אני לדודי ודודי לי בהקשר לזוגיות

שונמית דרעי- יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות, בוגרת מרכז י.נ.ר - 0522314040

אותיות אלול הן ראשי התיבות של הביטוי "אני לדודי ודודי לי" – אחד מביטויי האהבה בין החתן והכלה במגילת שיר השירים.

בבואנו לתאר את היחסים בין עם ישראל לבין הקב"ה  כיחסים בין דוד ורעיה (חתן וכלה), דימויי העמידה "אחור באחור" או "פנים בפנים" נעשים מובנים.
בין בני זוג יש מצבים של קרבה אינטימית (פנים בפנים) , אך לפעמים גם מריבות (אחור באחור), או, חלילה במצבי ריחוק אף  תחושות ניכור והתעלמות, כששני אנשים חיים זה לצד זה, אך כל אחד שקוע בעולמו שלו ובעצם מפנה עורף לזולת. ההתפייסות היא שיבה אל האהוב/ה, הפניית פנים אליו והתעניינות מחודשת בו ובצרכיו גורמים לתחושת שייכות ורצון להתקרב .

דימוי זה גם מסביר את התשובה כמצווה תמידית – קשר בין בני זוג דורש תמיד ריענון והעמקה.  מה שנבע אתמול מהתעניינות הדדית מתקבע והופך ליחסי נימוס מנוכרים, והיום צריכים שוב להסב פנים ולראות מחדש את הזולת – שוב לשוב אל האהבה.

אין זה מספיק להשקיע באופן חד פעמי ולעבור הלאה... הרצף וההתמדה מתוך בחירה במחויבות לכך, זאת התשובה לשאלת השאלות כיצד ניתן כל כך הרבה שנים לחיות ביחד תוך שביעות רצון בקשר.   שימור האינטרס בקשר הזוגי בהדדיות -  תפיסה זו מאפשרת להחיות מחדש את עבודת חודש אלול. לא מדובר בחודש חמור סבר, בו אצבע מזהירה מתנופפת כנגד פנינו, מאימת ימי הדין המתקרבים, אלא בחתירה לחידוש האמון והאהבה כלפי מי שנמצא הכי קרוב אלינו, בתוך ליבנו, ומלווה אותנו כל חיינו.
זו גם תביעה לתשובה באמת – בעוד שחזרה לעמידה במערכת דרישות נוקשה יכולה להיעשות מהשפה ולחוץ, הרי שתשובה אל האהבה קשה הרבה יותר לזייף.

משפט מקסים ששמעתי מהרב שמחה כהן שליט"א , "אין האדם מתחבר באמצעות מה שיש לו אלא באמצעות מה שחסר לו" -  אני לדודי ודודי לי, כל צד יעניק לשני את מה שהוא זקוק לו ושניהם יצאו מלאי סיפוק, הן סיפוק של תחושת הנתינה והן סיפוק של מילוי הצרכים החסרים. בכדי ליצור את הרעננות שתשמר את הקשר הזוגי באותנטיות כל אחד מבני הזוג יחשוב בכל פעם מחדש "מה אני יכול/ה לעשות היום שיגרום הרגשה טובה לצד השני" ? גם אם לכתחילה זה מתוך הבנה שהזוגיות צריכה זאת, ההרגל כשהוא מושרש ומתקבע בליבם ומחשבתם של בני הזוג הופך את הקשר הזוגי ביניהם לקשר מזין, מעניק ומתחשב לאורך כל הדרך, מוביל לחיבה, ליחס של נתינה וקבלה ולקשר ששניהם ירצו לשהות בו עוד ועוד.

 

מתן תורה – החיבור בין בני הזוג
fotolia

מתן תורה – החיבור בין בני הזוג

מתן תורה – החיבור בין בני הזוג

מחברת: שונמית דרעי 
יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות

חג שבועות הוא חג הביכורים, הביכורים מסמלים התחלות חדשות, הוא גם חג מתן תורה, בו קיבלו בני ישראל את התורה. תורה היא דרך חיים, מכילה בתוכה את הכללים והחוקים החברתיים, בחג השבועות ובמעמד מתן תורה נוצר החיבור הרוחני בין הקב"ה לעם ישראל .

החיבור בין בני הזוג בכניסתם לברית הנישואין הוא חיבור מיוחד ולפחות בראשיתו הוא פרי ביכורים, כדי שהקשר יבשיל ויניב עוד ועוד פירות, נדרש מבני הזוג לדעת מה הם הכלים והמיומנויות לטיפוח, להשקיה והזנה, להשקעה, לסבלנות, ויכולת לאפשר מקום לשניהם במרחב הזוגי.

מתן תורה – הכללים, כמוהם החוזה הזוגי על מה שבין בני הזוג. הרבה פעמים זוגות פונים לטיפול כאשר הם מוצאים את עצמם לאורך זמן תקועים בקונפליקטים ומריבות החוזרים ונשנים ביניהם, הדבר מוביל לפגיעה ושחיקה בקשר. בירור קצר יחשוף די מהר את מקורות העויינות כמשהו מצטבר ששורשיו נעוצים עוד בשלבים הראשונים של הקשר,

הם מתמודדים עם הקושי והאכזבה מציפיות שהצד השני ישתנה מהרגליו הישנים, כשהדבר אינו קורה, זה עניין של זמן שרמת התסכול והכעס שהם צוברים פוערים תהום עמוקה ביניהם.

במצב זה הקשר נותר מקובע בשלב מוקדם, ואינו יכול להבשיל ולהתפתח. 
חשוב כי כבר בשלבים הראשונים, ללוות את הקשר בלמידה והטמעת ה"חוקים והכללים" ביניהם כדרך חיים לשנים רבות ומאושרות.

כשלוחות הברית נשברים – כשמשבר זוגי מגיע זאת הזדמנות לצמיחה מחודשת, להתאים את התנהגותם בקשר לחוזה הזוגי, לחזור לשמירה על הכללים שיתכן ונשחקו בשגרה, זאת הזדמנות טובה גם לבחון את התאמת הצרכים לשינויים שחלו במעגל חייהם בתקופה שעברה.

באופן לא מפתיע, על פי רוב תוך כדי התהליך נגלה, כי לצד הכאב אט אט מתפתח וצומח קשר קרוב, רגשי ומספק יותר.

לכולנו ערב החג נוגע במקומות שונים. על אף שהחג הוא מקור לאחדות ושמחה, ישנם אנשים שעבורם ערב החג הוא מקור למתח רב ודאגה, זה סוג פחד שמוציא את כל החששות החבויים מתוכם ומעמיק את הסדקים הקיימים ממילא, בין אם במערכת היחסים הזוגית ובין ביחסים עם ההורים.

המפגשים המשפחתיים עלולים להציף קונפליקטים ישנים, עניינים בלתי פתורים, מטענים שסוחבים מן העבר, פגיעות, כעסים ותסכולים. בנוסף, במפגש עם המשפחה המורחבת, קיימים גם הבדלי תרבות, מנהגים, מסורות, טעמים והרגלים, כשלכל אחד הציפיות וההעדפות שלו.

לקשרים משפחתיים תפקיד חשוב אצל רוב הזוגות והם מצריכים התארגנות והיערכות מוקדמת. הבנה והכלה של תחושות שני הצדדים תקל ותוסיף רווחה תוך כדי קבלת ההחלטה אצל מי לחגוג או את מי לארח.

"זכור ושמור"! שמירה על הכללים הבסיסיים הם שיסייעו לבני הזוג לצלוח את החגים ולהפוך אותם מאירוע מלחיץ לחג שמח ומאושר, הם גם יאפשרו גמישות ויכולת לדבר האחד עם השני.

 

חשוב שבני הזוג יזכרו את ה"תעשה" וה "לא תעשה" תוך כדי התחשבות אחד בשני, ויהיו ממוקדים בזוגיות בשמחה ותחושה טובה בדרכם לקראת החג , כי עץ חיים היא למחזיקים בה.

 

 

השמחה בזוגיות ברכה בבית ובריאות איתנה

השמחה בזוגיות ברכה בבית ובריאות איתנה

השמחה צריכה להיות  חלק אינטגרלי מחייו של האדם. השמחה היא מקור האושר , הברכה, הטובה, השלמות וההרמוניה. וע"כ אומרים לנו חכמים התחילו בשמחה וכך תבוא עליכם הברכה והטובה.  צריך האדם לחנך את עצמו למעלה חשובה זו לחיות את חיו בשמחה. האם זה דורש מאיתנו להתהולל, להשתולל, להשתובב ולצאת מהמסגרת הנורמלית שלנו? התשובה ודאי שלא. שמחת הלב הגורמת להרגשה טובה מביאה את האדם למקום של רוגע, לחשיבה אפקטיבית ואף לפתרון קונפליקטים.

אומר על כך הרבי מסלונים זצ"ל בנתיבות השלום חלק א' נתיבי עבודת ה' מאמר 15:"...שאם כי השמחה אינה מצווה מפורשת בתורה, אך מביאה היא לכל המצוות .והעצבות אינה עברה מפורשת ומביאה לכל העברות... ומשום כך הפליגו חז"ל בגודל מעלת משמח חתן וכלה , שהוא כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים(ברכות ו ע"ב)..."

 

העולם שבו אנו חיים, מוקף בכל כך הרבה גירויים וכן כל מיני סוגי  אנשים הנמצאים סביבנו , בעלי מזג דומה או שונה מאיתנו, היכול לגרום לנו למתחים, פחדים, הרגשה לא טובה, תחרות, אנרגיות שליליות וכד'.

לאדם יש את היכולת לשנות את מצבו הסביבתי , בהתאם למה שהוא יוצק לתוך חייו. בדרך התנהלות החיים , אדם בוחר אם להיות עצוב או להיות שמח. ובעצם , בהתנהגותו הוא מקרין על סביבתו לטוב ולמוטב.

 

ע"כ אדם השמח הוא גם אדם משמח.  בכדי להיות שמח נדרשת השקעה. הקב"ה שם את האדם בגן עדן , לכל הדעות מקום מאוד שמח, צמחיה לרוב , ציפורי שיר , נהרות, מקום של שפע המביא לשמחה ורוגע. ציווה הקב"ה את האדם "לעבדה ולשמרה", הדבר הנוסף החשוב הנאמר שם: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). אבן עזרא מפרש: לעבדה- להשקות את הגן , לשמרה- מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפנהו. אנו למדים מדבריו של אבן עזרא: שגן עדן זהו ביתו הפרטי של האדם. עליו להשקותו , דהיינו להשקיע , להפקיד בו כמה שיותר ואין ביתו אלא אשתו. ההשקיה נותנת צמיחה ,פריחה, גדילה ותנובה, ההשקיה=השקעה, מביאה תוצאות של שמחה. לשמרה- לשמור מפני המזיקים, דהיינו: לשמור מפני המתערבים בחייהם של בני הזוג  המבטלים את השמחה במעונם. מכאן שבנית גן העדן הינה בניית זוגיות של שמחה שתביא את הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" , צריך לעבוד על הדבק הזה שהוא השמחה. השמחה מעשירה ומגוונת את חיי הזוגיות. לא בכדי ישנה מצווה מיוחדת הדורשת השקעה אינטנסיבית בראשית דרכם של החתן והכלה, התורה מנחה את הזוג באומרה:"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח"(דברים כ"ד, ה). כך נדרשו בני הזוג להשקיע בשנה הראשונה שלהם כי הכל הולך אחר ההתחלה, ככל שיהיו גילויי שמחה בתחילת נישואיהם, כך ימשיכו הלאה. בדרך זו הרגל הופך לטבע שני , שכדאי לאמצו.

 

קשר הנישואין דורש משני השותפים לצאת מתוך עצמם. זהו המנוף לצמיחה האישית של כל אחד ואחת . לפני הנישואין היה כל אחד מהם מרוכז בהשגת מאווייהם ובהגשמת השאיפות האישיות. כעת בחיי הנישואין , ניתנות לכל אחד מבני הזוג אפשרויות רבות , להתמקד בצורכי זולתו ועל ידי כך לשנות את ההרגל שהיה לו להיות מרוכז בעצמו. בכך, בני הזוג מתעלים מעל עצמם והופכים לישות אחת. בבחינת "תצא נפשי אליך".

התנהלות כזו של החיים בבית בונים לא רק זוגיות טובה, אלא גם מיצבים ומחסנים את מערכת הבריאות של כל אחד מבני הזוג.

 

לדעת רוב אנשי המקצוע שעוסקים בתחום בריאות הנפש ובתחומי נישואין ומשפחה, יאמרו את מה שנאמר כבר בזוהר הקדוש: האדם לא מגיע לשלמות כשהוא לבד. רק כאשר הוא נישא- יש לו את הפוטנציאל לפתח את עצמו לכלל שלמות .(שלם, שלום, שלמות, מושלמות...). וכן, מחקרים מורים לנו שיש קשר בין נישואין לבריאות: הפוטנציאל לבריאות גופנית, גבוהה יותר אצל אנשים הנישאים , כאשר בחייהם הם מעניקים, מפקידים ומשקים את הזוגיות בשמחה.

אם לא נכנסתם לזה עד עתה לא מאוחר , אמצו את הדרך וחייכם ישתנו בע"ה לטובה , לברכה לששון ולשמחה.

במהלך 40 שנה אני עובדת על פיתוח שיטה שתעניק לזוג את הרצון לחיות ביחד בשמחה . לשיטה קוראים :e/s/t  שפרושה:


-EMOTIONAL INTELLIGENCE –
אינטליגנציה רגשית – הכוח המניע את ההתייחסות לאחר, פתרון קונפליקטים בדרך של חשיבה חיובית, מה שנקרא עין טובה, להיכנס לנעליים של האחר ומשם לפתור דברים, מחלוקות, קונפליקטים . והכל דרך חמשת החושים שלנו , שהם בעצם הארגז הכלים , שאיתם אנחנו מתהלכים בעולם והלב הוא הנלבב ויש בו אינטליגנציות רבות.
SATISFACTION –שביעות רצון

שביעות  רצון בין הגוף לנפש – היא מהות הנפש ,ההרמוניה בין הגוף לנפש העושה את האדם יותר שמח. ולכן אותיות בשמחה- אותיות במחשבה.

TALK
שיחה נכונה שיוצרת את מצב של: הש.י.ח- של התקשור
ובראשי תיבות:

שלום בית

ידידות

חברות

ועל כן, בכדי להגיע לשיח ותקשורת נכונה , המביאה לרוגע ושמחה , עלינו לבנות את האינטראקציה בינינו באמצעות האינטליגנציה  הרגשית היוצרת שביעות רצון ומביאה לשיח תקין ובהבנה גדולה, אשר מביאה את חיי הזוגות לפתרון קונפליקטים ולהעצמת הזוגיות ככל שניתן. ומכאן השמחה לא תאחר לבוא.
 

 

 אסתר מזרחי- דוקטורנטית  40 שנה  בחינוך ילדים (גננת, מורה ומנהלת ביה"ס, מנחה מחוזית )

יועצת זוגית ומשפחתית , מדריכת כלות ועורכת סדנאות בנושאים: אל עצמי, מודעות ומידות ,

מדריכת הורים בחינוך , מגשרת ומגשרת משפחתית, פיתחה את שיטת e.s.t  בזוגיות מוצלחת .

מעבירה סדנאות באינטליגנציה ריגשית.

Est.siach@gmail.com.

0545240971

הכנס השנתי הראשון של אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל
fotolia

הכנס השנתי הראשון של אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל

בשנים האחרונות נוצר צורך רחב היקף בקרב האוכלוסייה הדתית – חרדית במטפלים אנ"ש ויר"ש.

אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל, חרטה על דגלה הנגשת טיפול וייעוץ מקצועי ברמה הטובה ביותר המותאמת לבית היהודי ע"י איגוד אנשי מקצוע מוסמכים שומרי תומ''צ תחת קורת גג אחת.

בשבוע הבא יתקיים כנס ארצי, ייחודי וראשון – הכנס השנתי הראשון של אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל. בכנס יקחו חלק אנשי מקצוע מומחים בתחמי הייעוץ והטיפול ובריאות הנפש בישראל.

הכנס הינו אבן בניין נוספת ביצירת פלטפורמה חזקה ומגובשת  שתשמש בית עבור מטפלים שומרי מצוות המחפשים עוגן מקצועי ורוחני בכל נושאי בריאות הנפש שעד היום היה פרוץ לרוחות זרות.

 

הכנס יועבר ע"י מיטב המומחים בתחום וביניהם פרופ' גבי שפלר, רון ניסים, אמיתי מגד, אליעזר ג'ינו גרוס

שיעלו סוגיות אקטואליות, מעשיות ורלבנטיות לעבודת המטפל:

תפקידי המטפל בחדר הטיפולים ,

תקשורת נכונה ושיח נטול מניפולציות ושקרים

בני זוג כשותפים גלויים או סמויים,

אתיקה מקצועית וההקשר הטיפולי

את הכנס יפתח הרב בנימין פישר, יו"ר "מגן לחולה" בדברי ברכה לאגודה וחיזוק היועצים והמטפלים. כמו כן ישתתפו בכנס רבנים, אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל.

הערב יתקיים אי"ה ביום שני ט' כסלו  27.11 בבית הארחה בית וגן רח' הפסגה 8 ירושלים

כיבוד במקום.

הצטרפות ניתן לפנות למרכז האגודה 073-3300600

תגובות

כל התגובות

רוצה לקבל עדכונים ממגוון התוכן של מרכז י.נ.ר?