facebook youtube google

מדור אקטואליה במשפחה

גלוי מלכות ה' – הכמיהה להופעת השלימות

מאת הרב אלעזר וולך 17/09/2020
תקציר:
"הרבה חיים בתוך השקר הזה שמדברים בשם ערכים גבוהים ולא נמצאים שם באמת. אני לא יכול עם השקר הזה. זה מקומם אותי". שח לי יצחק (שם בדוי) שהגיע לטיפול כשהוא בצומת דרכים לפני צעדים של אל חזור. "בוא תעזוב רק לכמה דקות את האמונות שאתה מרגיש מחוייב להם כל כך אך כועס עליהם מאידך". הצעתי. "תנסה להקשיב לעצמך. האם אתה, באמת הפנימית שלך, במה שהלב שלך מרגיש שהוא נכון, מאמין שהקב"ה ברא אותך רק על מנת שתשנן חומר למבחן שאחרי המוות כמו שאתה מתאר שמטיפים לך"? מסתדר לך שהקב"ה ברא עולם כל כך יפה ועשיר בחיים וכל מה שהוא רוצה ממך זה רק להעמיד אותך ב'פיתוי' שנקרא חיים מתוך רצון שתדכא אותם?"
גלוי מלכות ה' – הכמיהה להופעת השלימות
depositphotos
כח אלול | 17.09.2020

"הרבה חיים בתוך השקר הזה שמדברים בשם ערכים גבוהים ולא נמצאים שם באמת. אני לא יכול עם השקר הזה. זה מקומם אותי". שח לי יצחק (שם בדוי) שהגיע לטיפול כשהוא בצומת דרכים לפני צעדים של אל חזור.

"בוא תעזוב רק לכמה דקות את האמונות שאתה מרגיש מחוייב להם כל כך אך כועס עליהם מאידך". הצעתי. "תנסה להקשיב לעצמך. האם אתה, באמת הפנימית שלך, במה שהלב שלך מרגיש שהוא נכון, מאמין שהקב"ה ברא אותך רק על מנת שתשנן חומר למבחן שאחרי המוות כמו שאתה מתאר שמטיפים לך"? מסתדר לך שהקב"ה ברא עולם כל כך יפה ועשיר בחיים וכל מה שהוא רוצה ממך זה רק להעמיד אותך ב'פיתוי' שנקרא חיים מתוך רצון שתדכא אותם?"

"תראה", הוא אומר לי, "אני מבין לאן אתה חותר",  "הבעיה שאם אני אקשיב למה שאני באמת מאמין זה יהיה מסוכן. המפלט היחיד שלי הוא רק לחתוך לגמרי".

"מה הסכנה?" שאלתי. "מסוכן. כי הרבה דברים אני מאמין בגלל שכך חינכו אותי. אני יודע שככה אני חייב להאמין. אם אלך אחרי מה שהלב שלי מרגיש, אני פוחד. אני לא רוצה להוציא את זה מהפה, אבל לא נראה לי שהייתי מאמין אפילו בחלק מהאמונות שב-יג' עיקרי אמונה".

המשכנו בשיחה. הוא קרא תיגר על המערכת, על הסמכויות ועל עוד. הרבה כעס היה בו על "עולם השקר". 'המלך הוא עירום' אהב להפטיר במבט מנצח.

בשלב מסוים שאלתי אותו בהתעניינות "למה אתה בעצם כל כך כועס? אתה הרי אומר, וגם מוכיח, ואני יכול להבין את זה, שזה העולם. אתה מחזיק בראיה 'מפוקחת' לפיה כולם בהצגה. אין דבר כזה תום וטוב (כמעט) בעולם. אז על מה ועל מי הכעס?

הכעס הוא הזעקה האילמת 'אני יודע שזה לא אמור להיות ככה'. זה לא מקובל עלי. לא מתיישב על ליבי. שהעולם הוא אכן מקום בו הרעים מנצחים. זה לא צודק. 

בתוך תוכה של קריאת התיגר טמונה האמונה בשלימות ובטוב. שמכוחה באה הזעקה לתיקון.

האמונה שהעולם מתנהל מתוך ערכים של צדק, של טוב. הציור שאני מחזיק בליבי על השלימות. על מה שנכון שיהיה. האמונה שאם הרע מנצח זה משהו זמני. שיום יבוא והטוב ינצח.

הציור הזה שכולנו מחזיקים בלב, התפיסה היסודית הזו של השלימות, של התיקון, שמפעמת בתוכנו זוהי 'אמונה'.

הלב שלנו מרגיש מעצמו מהו טוב ומהו רע. "הגיד לך אדם מה טוב" אומר הנביא מיכה (ו. ח).

גם אם לא מגובש לנו, גם אם אנו טועים בהבנה של איך הדרך הנכונה להגיע לטוב, ההוא, המופשט שנמצא ביסוד תפיסתנו. כשאנו מסתכלים אל השמים, פונים למקור כל הטוב הזה אליו אנו כמהים, זה שהוא אחד, שאין לו כל אילוץ או מחוייבות לעגל פינות ולוותר על משהו מהתכנית שלו, מהערכים המוחלטים של הפעולה שלו. זה שאין מולו כוחות אחרים שהוא צריך 'להסתדר' איתם. ה' אחד'. זה שפועל מתוך ערך טהור. כשאנו פונים אליו זוהי אמונה במלכות ה'.

"מלוך על כל העולם כולו בכבודך... וידע כל פעול כי אתה פעלתו...". זוהי תמציתה של תפילת ראש השנה. התפילה לגילוי מלכותו של הקב"ה. עד שהזוהר הפליג לגנות את הבקשות הפרטיות בימים אלו.

האם אנו אכן במעלה נשגבה זו. האמנם כל מעייננו נתונים אך ורק לגילוי מלכותו של השם יתברך.

בואו נשאל ההיפך. האם יש מישהו שאין בו את הכמיהה שהעולם יהיה מקום כזה בו הטוב יינתן לעולם בלי שום חיסרון. בלי כל פגם. שהעולם שלנו יהיה מקום בו כוחות הרוע לא יצליחו לגרום להסתר פנים. שלא יבלבלו אותנו מדי פעם לחשוב שהם שיביאו לנו טוב. שלא ייראו כל כך משכנעים, ומושכים כפי שהם לפעמים. שלא תהיה להם פתחון פה. "ועולתה תקפץ פיה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה".

שהטוב השלם, אותו ציור שאנו מחזיקים ויודעים מהו, שיאיר. שימשוך. שיהיה מכובד. שנרדוף אחריו. וגם נשיג אותו.

ובכן תן כבוד ה' לעמך. תהלה ליראיך. תקוה טובה לדורשיך. במהרה בימינו. אמן.

כתיבה וחתימה טובה

כתבות אחרות

לא על הכסף לבדו- על כסף ונישואין

לא על הכסף לבדו- על כסף ונישואין

מאת: דקלה טלר M.A
יועצת נישואין ומשפחה
0546002133 | diklateller1@gmail.com 

אנשים שונים מייחסים לכסף משמעויות שונות הקשורות לנושאים ריגשיים.לכל אחד מאיתנו יש סיפור אישי סביב נושא הכסף. הסיפור שלנו נבנה כתוצאה מהיחס של הורינו לכסף,  ממסרים שעברו אלינו ומחוויות וינסיונות שצברנו במהלך החיים. הסיפור האישי שלנו משפיע על היחס שלנו לכסף ואנחנו מעניקים לו משמעות ריגשית. מסיבה זו נפגוש אנשים עם התייחסות שונה לכסף: חלקם פזרנים ואחרים חסכנים, אנשים שעובדים ללא לאות על מנת להרוויח כסף ואחרים המתעלמים מהצורך שבכסף. ישנם אנשים שמוציאים כסף ללא בקרה ואחרים מקפידים על כל הוצאה. כתוצאה מהשוני כסף יכול להוות טריגר משמעותי המשפיע על מערכות היחסים שלנו. 

ארבעה טיפוסים שונים:
הפסיכולוג ד"ר ברדלי קלונץ,  אחד החלוצים בתחום הזוגי-פיננסי מאפיין ארבעה טיפוסים שונים בנושא היחס לכסף  (Klontz, et al., 2006; Klontz and Klonz, 2009. מדובר על ארבע סכמות קוגנטיביות חוויתיות הקשורות ליחס האדם לכסף ורכוש.

א. הטיפוס הנמנע.
"כאשר אני נותן שטר של מאה פרנק, אני נותן את המלוכלך ביותר" ( ז'יל רנר).
הטיפוס הנמנע חושש מכסף ולא אוהב לדבר עליו ולעסוק בו . האמונה הפנימית שלו היא שכסף הוא דבר רע, מלוכלך ולא ערכי ולכן הוא מעדיף שלא לטפל בנושאים כספיים, פעמים רבות תוך טענה לחוסר הבנה בנושאים אלו. טיפוסים נמנעים עשויים להיות פזרנים מאוד או חסכנים מאוד. יתכנו גם בעלי עסקים, ולא רק שכירים, כגון מסעדנים, אנשי טיפול ועוד רבים אחרים שיאמרו שאינם מבינים בכסף אלא בתחום העיסוק שלהם.פעמים רבות אנשים כאלו הם רגישים ורוחניים שואפים לעולם טוב ומוסרי יותר, דואגים לזולת ומונעים מטוב ולא מאינטרסים.

ב. הטיפוס המעריץ.
"רדיפה אחרי כסף עם אמונה שכשיהיה מספיק כסף תהיה לך שמחת חיים." (אילן הייטנר).
אנשים שמעריצים כסף חיים בתחושה ואמונה פנימית כי הכסף הוא פיתרון לכל הבעיות. הכסף הוא מתכון לאושר, לזוגיות טובה ושמחה, למצב חברתי טוב ויצירת קשרים משמעותיים,לעבודה טובה ועוד. לכן הם עסוקים בהשגת הכסף הנכסף, מתוך אמונה שהוא יביא אותם לאותה מציאות אידאלית. פעמים רבות אנשים אלו יהיו הישגיים מאוד ומונעים מעיניינים כספיים, שכן עבורם הכסף הוא מנוע לעבודה, ללקיחת סיכונים או להקפדת יתר לחסוך כדי שבעתיד יהיה. אנשים אלו ישתמשו בכסף כדי להביע אהבה או חיבה והם יחצינו את כספם. פעמים רבות אנשים כאלו הנם בעלי מוטיבציה ושאיפה גבוהה וכישרון ליזמות.

ג. הטיפוס השמרן או הדאגן.
"קיימת יתר דאגה לשמור על הכסף מאשר לנסות להתעשר." (מישל דה מונטיין)
אנשים שמרנים חיים בחרדה ובזהירות מתמדת מפני חיסרון של כסף. הם חוששים שלא יהיה מספיק כסף ולכן צריך להתמיד בעבודה קשה ולחסוך את הכסף שהם מייצרים לעתיד הלוט בערפל. אנשים כאלה לא אוהבים לשוחח על כסף או נושאים שקשורים אליו ונוהגים בדיסקרטיות בכל הנוגע למצבם הכלכלי. פעמים רבות אנשים אלו מחושבים, מדוקדקים ומתוכננים. ניתן לסמוך עליהם שינהלו את תקציב הבית ביד רמה. הם מצליחים לחסוך גם כשנראה שאין מאיפה.

ד. הטיפוס התחרותי, מעמדי.
הכסף יענה את הכל (קהלת י' יט')
אנשים תחרותיים זקוקים לכסף על מנת להרגיש בעלי ערך ומעמד: ערך זוגי, ערך משפחתי, ערך חברתי. בתפיסת עולמם הכסף מעיד על הערך העצמי שלהם ומשקף את העצמי שלהם. אנשים אלו ישקיעו הרבה זמן, כוח ואנרגיה על מנת להרוויח ולצבור כסף כיוון שלמעשה הכסף הינו הם עצמם. אנשים כאלו יהיו בעלי נטייה לפזרנות ונטילת סיכונים ביחס לכסף וכן להחצנה ונראות של כספם על-ידי רכישה של מותגים ושימוש ברכוש הנחשב כבעל ערך. פעמים רבות אנשים אלו שאפתניים ובעלי מטרות שונות.
כסף וזוגיות.
באופן טיב,עי בני זוג הם טיפוסים שונים בכלל, ובתפיסה שלהם לגבי כסף בפרט. כל אחד מבני הזוג גדל בבית שונה עם הורים שייחסו לכסף משמעויות אחרות. השונות הזו יכולה לייצר מתח בין בני הזוג,ביחוד כאשר פעמים רבות שיח על כסף הוא טאבו. סקר שנערך על ידי אפליקציית ההשקעות אקרונס בארה"ב (כדאי לציין בסוף מקור) מצא כי ל 68% מהאנשים קל יותר לדבר על המשקל שלהם מאשר על כסף. ד"ר גיא הוכמן מבית הספר איביצ'ר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה וחוקרים נוספים (כנ"ל) מסבירים שאנשים חוששים לדבר על כסף ובכלל על מה שטוב להם בגלל חשש מ"עין הרע", חשש שהטוב יתקלקל. עוד נמצא כי לנשים קשה יותר לשוחח על כסף מאשר לגברים כיוון שהן תופסות את נושא הכסף כנושא אישי מידי (סקר שנערך על ידי חברת פידלטי אינווסטמנט 2015 ארה"ב) .
לתפיסה המישפחתית בנושא היחס לשיח על כסף השפעה משמעותית לאופן ההתנהלות של הפרט. לכן גם קשה מאוד לבני זוג רבים לנהל שיח על נושאים כספיים. חשוב לדעת כי שונות בהתייחסות לכסף, כמו גם שונות בין בני הזוג בתחומים שונים לא תוביל בהכרח לכשלים בקשר. מצב שבו יהיו כשלים בקשר, מריבות וקונפליקטים הוא תוצר של קושי בקשר עצמו ושל התפיסות השונות בהתייחסות לכסף. הכסף, בדיוק כמו גם גורמים אחרים, הוא רק הטריגר למתח זוגי ומריבות, ובשל השפעתו על תחומים רבים בחיינו הוא מהווה טריגר משמעותי. .

דרכי פעולה
מה אפשר לעשות עם השונות בתפסיה של כל אחד מבני הזוג? כיצד ניתן לנהל אותה ועדיין להגיע להבנות והסכמות? אם בני בזוג שונים ביחסם לכסף, מה זה אומר על הקשר שלהם ? האם השונות הזו, כמו גם הבדלים נוספים בין בני הזוג, יכולה להעשיר את הזוגיות? האם בני זוג יכולים להרוויח מהשונות הזו? ננסה להציע כאן הסתכלות קצת אחרת על שונות בין בני זוג ועל מריבות סביב נושאים כספיים כמודל להתנהלות סביב שונות זוגית. 
שונות בין בני זוג היא טבעית ונורמלי. היא יכולה להעשיר את הזוגיות שלנו, ואנחנו יכולים ללמוד ולהרוויח ממנה. על מנת ליישם זאת נתבונן בשלושה שלבים:
השלב הראשון: היו חוקרים. קחו את הנושא הכספי כנקודת מוצא להיכרות עם צד נוסף בבן הזו. הכירו יותר  את תפישתו וגישתו ביחס לכסף כמו גם לנושאים נוספים בהם אתם חלוקים. אפיון הטיפוס המתאר את בן הזוג וניתוחו יסייע לכם להבין יותר אותו ואת עולמו, את חששותיו ואת המורכבויות אותן הוא חווה, וכן את היתרונות בהיותו טיפוס מעין זה. גלו סקרנות והתעניינות לעולמו השונה, הגדילו את מפת האהבה שלכם (גו'ן גוטמן) והפעם בנושא זה, שאלו אותו שאלות מעמדה מקשיבה, סקרנית ולומדת ולא מעמדה שיפוטית: שאלו על הבית בו גדל על יחס הוריו לכסף, על מהו כסף עבורו, על התנסויות שהיו לו והלקחים שהפיק מהם. 
השלב השני: שלב ההבנה, ההתנהלות שלכם תשפיע גם על בן הזוג ולכן היא יכולה להקצין או להבליט את היתרונות וכן גם את המורכבויות בהתנהגותו. מחקרים מראים כי חיי הנפש של היחיד אינם תהליך שכולו פנימי וקיימות השפעות חיצוניות על חיי הנפש של כל אחד מאיתנו. כל אדם באשר הוא משפיע על ההקשרים בהם הוא חי ברצף חוזר ונשנה של פעולות גומלין ולכן גם ההתנהלויות שלנו ישפיעו על בן הזוג ועל התהליכים אותם יעבור ביחס לכסף כמו גם ביחס לנושאים אחרים. היכולת שלכם לתת מקום לחלקים החיוביים בהתנהלותו של בן הזוג בנושאים הכספיים תחזק את הקשר בינכם ואת הזוגיות, הדגשה של חסרונות התנהלותו תחזק את הביקורת שלכם כלפיו ויכולה לייצר בינכם מרחק. 
השלב השלישי: יצירת מרחב בטוח לשיח. כאשר קיימיים צדדים מורכבים בהתנהלותו של בן הזוג היוצרים קושי או פגיעה בכם נהלו ביניכם שיח על הצרכים האישיים שלכם. גלו מהו הצורך שחסר לכל אחד מכם סביב התנהלותו הכספית של בן הזוג. אדם שמרן זקוק לביטחון ואילו אדם תחרותי זקוק להערכה כלפיו ועוד. כאשר תיתנו מקום לאותם צרכים חסרים תוכלו יחד להגיע להבנות ולפתרונות שיסייעו לכם למלא את הצרכים החסרים של כל אחד מכם. 
לסיכום, כסף הוא טריגר, אמנם כזה שיש סביבו רגישיות שונות אך הוא יכול גם להאיר מקום של שונות, של זוויות חדשות ובכך ולסייע לנו להעמיק את התקשורת, להגדיל את מפת האהבה ולצמוח זוגית. 

כי ביום הזה יכפר- רחמים ללא גבול
depositphotos

כי ביום הזה יכפר- רחמים ללא גבול

מאת הרב אלעזר וולך רב מרכז י.נ.ר

ה'תשובה' הרבה פנים לה. ה'כפרה' רבדים שונים בה. פרשתנו פרשת האזינו מאירה פן אחד מעולמה העשיר של הכפרה. של עולם הרחמים והסליחות.

השירה, שירת האזינו, מתארת את אחרית הימים בהם ישראל יתדרדרו לתהומות עמוקים עד שלא תהיה להם כל זכות והצדקה לכפרה וקבלה. הם מגיעים למצב שהקב"ה חורץ עליהם במחשבתו "אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם". ועם כל זאת מנבאה לנו השירה את סוף הסיפור: "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי" - כשתתום זכות אבותם (רש"י לב, לה), "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם".

מכירים את זה שאנחנו מצפים לפעמים לקבל למרות שלא מגיע לנו. שאנו חשים כי גם אם לא מגיע לנו לקבל, לא מגיע לנו שלא לקבל. רואים את זה יותר אצל ילדים. מבצע הצטיינות בכיתה. כל הילדים מתגייסים לאוירה. אפס איחורים. משננים את חומר הלימודים. נבחנים בעל פה. רושמים בכרטסת שחולקה.  מגוייסים. מצליחים. זוכים. מסתיים המבצע, ילד אחד, זה שהתרפה. היה לו קשה. הגיע בעצלתיים. איחר. לא עמד כל כך במטלות ובאתגרים. גם מה שהצליח לבצע התעצל למלא רישום. היה קשה לו עם הקטע של מעקב. של עמידה ביעדים. של התארגנות.

כשהמורה מחלק לכולם את פרסי ההצטיינות מתכווץ לו הילד במקומו. משתדל לא לפגוש את העיניים של חבריו לכיתה. מרגיש בחוץ. מרוחק. חריג. נחות. הוא אכול אכזבה. חש השפלה. דמעות זולגות על לחייו. זה לא מגיע לי. רק  איחרתי קצת. התעצלתי קצת. מה. אז לא מילאתי את הטבלה. אומר הוא לעצמו. הוא בוכה. בליבו פנימה מפעמת תקוה שהמורה יחון גם אותו.

במידת מה, ממבט מסויים, הוא צודק. לא מגיע לו להרגיש כל כך רע. לא מגיע לו פרס. אך אולי גם לא מגיע לו את כאב ההחמצה. הנידחות. הבושה.

היה לו קשה, כנראה. הבית אולי לא מתפקד משהו. קשה לו. הרי אילו התנאים הסביבתיים היו כאלה המאפשרים לו כנראה שגם לו היו את המשאבים, האנרגיה והמוטיבציה לעשות, לחתור להצליח.

הוא יודע שלא יהיה צודק להביא לו פרס כמו כולם. אחרי הכל הם עמדו במטלות. הוא לא. הוא גם מסוגל להבין שאילו יקבל ככולם יהיה זה לא הוגן כלפי אלה שהתאמצו. והיו כאלה שזה היה עבורם כנראה גם כן מאד קשה. הוא לא תובע.

למרות הכל הוא מלא בתקוה. הוא כמה לרחמים. אולי למתנת חינם. למשהו שיפתור את הקונפליקט המובנה הזה.

יש בו תקוה שהמורה יראה את הדברים מהמקום ההוא. מהקושי שלו. מכך שזה לא היה אפשרי עבורו. עובדה שלא הצליח. ממקום של הבנה. של קבלה. רחמים.

הכמיהה הזו נטועה בטבע שלנו. ולא רק כי קשה לנו לשלם מחיר על המעשים שלנו. אנחנו לא מצפים לקבל משכורת ממפעל שלא עבדנו בו. אנחנו כן כמהים שאם אנחנו חלק מכיתה. חלק ממשפחה. חלק מעם. שאם אכן התנהגנו כחלק מהכיתה, באיזושהי מידה, שזה מה שיגבר. על הכל. שהפרטים יהיו פחות חשובים. שנתקבל בהבנה על כך שלא עמדנו במשימות. שאנחנו בכל זאת חלק. שלא ידח ממנו נדח.

האמת שאי אפשר לבנות על זה. ככה בחיים הרגילים. זה בלתי אפשרי להתנהל כך. ברחמים שכאלו. זה לא יהיה צודק. זה עלול להיות אפילו טראגי.

מול הקב"ה, מקור כל הרחמים. אפשר לפנות עם תקוה חבויה זו. ביום הכיפורים. זוהי מדתם של רחמים עליונים. "וחנותי את אשר אחון" אמרו חכמינו - אף על פי שאינו הגון, וריחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו ראוי" (ברכות ז א). זהו עיצומו של יום הכפורים ומדתו, עד שיש מחכמינו ז"ל שקבעו 'עיצומו של יום מכפר לשבים ולשאינם שבים' ובלבד שאינם בוגדים.

אלו דברי הרמב"ן לסיכומה של שירת האזינו: "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות כי נעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים ויכפר על חטאתינו למען שמו, אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין" (פרק לב פסוק מ). סוד גדול הדלה לנו הרמב"ן משירת האזינו על טיבם של הרחמים העליונים שאין בהם גבול. כי גם כשלא יהיו ישראל ראויים לגאולה יערה עלינו רחמיו למען שמו הנקרא בשמנו. ויגאלנו.

גם במערכות הקשרים שלנו, יש מקום שישכנו בתוך ליבנו אותם רחמים שאין בהם גבול, גם אם לא שנתנהל על פיהם. מה נפלא היותם קיימים במרקע ליבנו לפתח בנו עומק של פיוס, סליחה ורחמים. עמם נביע את הרצון. את ההבנה, החמלה והרחמים. "מה הוא רחום אף אתה היה רחום".

גמר חתימה טובה

התשובה- השיבה אל העצמי

התשובה- השיבה אל העצמי

פרשתנו עוסקת במצות התשובה. ושבת עד ה' אלוקיך. התורה מבטיחה כי כחלק מתהליך השיבה יתקיים בנו "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך..." .
הנביא הושע אחרי קריאתו הנוקבת "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" חושף משהו מקסמה וסודה של התשובה ומשיב לעומתה בדבר ה': "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו".
מהי אותה נדבה שבסגולת התשובה. זו שבכוחה לרפא כל משובה וחטא. ומהו סוד הווייתה.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתי לה עד לא מזמן. בתחילת שנת הלימודים. הורים צעירים מביאים את בנם הקטן בן השלש עטוף בטלית לתחילת לימוד אותיות הקודש. הם הגיעו מלווים בסבים ובסבתות. ככה, שרשרת הדורות. וכולם מאחלים ומתפללים לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים.
כמה פשוט ככה טהור. הטעימה מלאת האמון מהדבש שעל האותיות, המבט מלא הערגה והתום של הילד. אין בטוח ממנו שהולך להיות 'הכי גדול', 'הכי צדיק'. וכמובן, ילמד את כל התורה. ה-כ-ל. התום הזה. הטוהר. המקום בו אין שום מחיצה בין האני ובין הרצונות. הכל אחד. 
עיניהן של הסבתות מתלחלחות ופני ההורים קורנות ושלוות. משדרות אמונה והבטחה שכך יהיה זה לעולם. גם הם מתחברים לנקודת המבט הטהורה של הילד ומלוים אותו במבטיהם בהזדהות ובהבנה.
התפיסה העצמית הטהורה הזו של הילד יכולה להתפרש על ידנו כנאיביות. כתמימות. אך יש בה בעמדה הזו נקודת אמת פנימית ויסודית. במידה רבה זוהי האמת היותר גדולה ועמוקה. האמת שבה אנו פונים אל מי שאנחנו. אל העצמי שלנו. בעיניים מלאות אמון ואמונה. בחופש מוחלט מרעבון החמדה. בטוחים ונכונים להשביע עינינו מהחיים הנעימים ולהגשים כל דבר שלשמו נועדנו.
כולנו מכירים את רוח הטהרה הזו. אנו חשים אז הזדהות מלאה עם הטוב. מיאוס טבעי ברע. בטוחים כמו יודעים שלעולם לא נרצה עוד את החטא. את הטומאה. את השנאה. את הקנאה. את כל מה שאפל. נרצה רק להעביר את האמת הפשוטה הנקיה הזו הלאה.
במידה רבה, זוהי ה'מציאות' בעצמה. כפי שהיא. לפני שנגענו.
במציאות היומיומית של החיים, מה לעשות, בדרך כלל קצת יותר מורכב ומפותל. יש לנו רצונות סותרים. מאוויים לא ממומשים. שאיפות שאנו חוששים להגשימם.  קונפליקטים בלתי פתורים. יחד עם קנאה, תחרות, חמדה, שנאה, עצב, אכזבה, דכדוך ועוד. אפלה.
וכך אנו הולכים ומתרחקים. מעצמנו. משורש הווייתנו. הולכים ונעשים מתוחכמים, ציניים, מפורדים, קרועים ומסוכסכים. חטא. ערפל. חושך. אין שלום.
כשאנחנו 'מחוברים'. ממש כמו הילד, אנו זכאים לאהבה. סתם. בגלל מי שאנחנו. כמו שאנחנו יודעים לאהוב תינוקות. כמו שאהבו אולי כך פעם אותנו. -"אוהבם נדבה".
בגלל האני היסודי ביותר שבנו. זה שקדם הרבה לביצועים, הישגים, כישורים ויכולות. האני ההרמוני, המתמזג, השלם. אותו אני ראשוני שמאמין. שסולח. שחומל. שמקבל. שרוצה ויכול. זה שניתן לנו בידי אלוקים.לפני שקלקלנו. כך כותב הרמב"ן על הפסוק 'ומל ה' אלוקיך את לבבך': "וה'מילה' הנזכרת כאן... כי ישוב האדם לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות".
כי זוהי סודה של תשובה. לשוב אל עצמו. לשוב לאותו המקום בתוכנו בו עושים אנו בטבענו מה שראוי לעשות.
לא לחינם הכריזה התורה על מצוה זו, מצות התשובה: "כי קרוב אליך הדבר מאד". כי אכן קרוב הוא. מאד. בתוכך הוא. הן זוהי המציאות הראשונית והיסודית שבנו. והתשובה – לשוב אל עצמנו. אל מקור הווייתנו. ובחרת בחיים.

שבת שלום!

מועדי ה' מקראי קודש
depositphotos

מועדי ה' מקראי קודש

מאת: הרב אלעזר וולך שליט"א
רב משיב בבית ההוראה "שלמות המשפחה"
חבר וועדה רוחנית מרכז י.נ.ר 

אז הנה זה בא שוב. ימי החגים באים לקראתנו לשלום ו-כן, כמו בשנה שעברה גם השנה נתכונן בימי הסליחות, נירא ונריע בימי ראש השנה, ניטהר ביום הכיפורים, נשמח בחג הסוכות וניפרד שוב בשמחה ובערגה בשמיני עצרת ואחריהם נחזור, נחזור שוב לימי השגרה. בדיוק כמו בשנה שעברה ובזו שלפניה ושלפני פניה. 
לפעמים מתגנבת לה שאלה שמתריסה בנו ומלקה, היינו שם כבר הרבה פעמים ועולם כמנהגו נוהג. האם משהו השתנה בנו מכל זה? 

השאלה המתבקשת היא האם באנו לשנות? האמנם זה מה שמצופה מאיתנו? לשם כך נועדו מועדי ה'?
ימי המועדים, מעבר לתודעה הלאומית הכללית של עם ישראל כעם ה', כעם סגולה, על הליך כינונו לעם, מתבטאים בצדדים השונים שלהם בימי החגים. כל חג והביטוי הייחודי שלו, בבחירתנו מכל האומות, בהשגחה המיוחדת לה אנו זוכים, ובארץ ה' הטובה שניתנה לנו לחיות בה תחת עיני ה'. וכמו שתיקנו לנו חכמים בנוסח הקידוש שבכל חג 'אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון' וכו'. 
גם בתודעת היחיד, היהודי הפרטי, בעבודתו האישית מול יוצרו, מביאים לו המועדים, בין השאר, את עיצוב ה'תודעה'. הם אלו שמעמידים ומעצבים את העמדה היסודית, את עמידת המוצא ויחסו הבסיסי ביותר של האדם מול אתגריו, פעולותיו, הצלחותיו והישגיו.
התודעה המרכזית, המשותפת לכל המועדים, היא בקראנו אותם מקראי קודש. כמו שהתורה מכתירה כל חג בשם 'מקרא קודש'. וכפי שפירש הרמב"ן (ויקרא כג ב) שמקרא הקודש משמעותו היא שהם ימים בהם אנו נקראים ונאספים לפני ה' לקדש אותם, "כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלוקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל". 
כלומר אנו עומדים לפני השם. כל חג עם העמידה הייחודית והמסוימת שלו, עם הפרספקטיבה המודגשת שמכיוונה אנו עומדים. ודרכה אנו חווים את הקשר עם הקב"ה.
אך בכולם העיקרון הוא אחד. אנו באים עם כל מה שיש לנו ועם כל מה שאנו זקוקים לו. עם ההצלחות וההישגים מצד אחד, ועם הכשלונות, הפחדים, ההזדקקות והתקוות מצד שני . איתם אנו באים, ועם כל מה שמרכיב את האישיות שלנו ונעמדים איתם לפני השם.
בסוכות נעשה זאת עם המינים והסוכה. בפסח עם המצה ותחילת הקציר. בשבועות עם שבועות הקציר ועם המבט כלפי מעלה למקור הברכה בקבלת התורה. בראש השנה עם אי הודאות הטבעית לקראת השנה החדשה ועבודת ביסוס הביטחון והתקווה בהשם בהיותנו נזכרים לפניו לטובה, וביום הכיפורים בעמידה השקופה לפני היודע תעלומות סתרי כל חי מחשבות אדם ותחבולותיו, תוך פניה לחסדיו לטהרנו.
עמידה זו, חגיגה זו, בכוחה לייצר בקרבנו תודעה עמוקה ויסודית של קשר וחיבור, של ייחוס של הווייתנו למקורה, של גובה רוממות ונשגבות, תקוה אמון וחיוביות, תקוה, אמון, שלימות ושלום עם כל מי שאנחנו.
ביסודה של תודעה יהודית זו נטועה התחושה ותפיסת המוצא התודעתית שמישהו נתן לי את כל מה שיש לי והוא נתן לי זאת בחפץ לב, באהבה, בנדיבות. הוא נתן לי כי הוא רוצה לתת לי, כי הוא מעוניין בי ואוהב אותי. חיים בתודעה שכזו מייצרים מאליהם תחושת רווחה, נדיבות ואהבה, החי כך מקרין על סביבותיו רוח של אמון ואמונה, טוב לב ופרגון. קל לו להיות שמח בהצלחותיו שלו עצמו ואינו רואה צורך להסתיר ולהתחבא מעיני חבריו. גם איננו מייחס להם קנאה, כי יודע הוא בידיעה שאין למעלה ממנה, בתחושה חזקה שבתודעתה הוא חי, שהעולם הוא לא מקום שלוקחים בו, העולם הוא מקום של נתינה. של צדק ומשפט. של חסד ונאמנות. עולם שמקבל כל העת ממי שברא אותו ואת האנשים שעליו ורוצה בטובתם.
הטמעת תודעה איננה משהו שהוא מחוץ אלינו. איננו יוצאים מתוך השגרה שלנו כדי להיות משהו אחר כביכול. למרות שאנו מתאמצים כמובן להתכונן כראוי על מנת להיות ראויים ומוכנים לחוות את העמידה המיוחדת שלנו לפני ה', שבזה, ככל שנתכונן יותר כך נהיה יותר בתוך האירוע. אבל הכל הכל מכוון למי שאנחנו. לאותם החלקים שמלווים את השגרה שלנו. לכל מה שמרכיב את האני שלנו. השנה שלנו, ומי שאנחנו, מורכבים מימים של חול ומהימים של הקודש. הימים של הקודש הם המעצבים ומאירים את הימים של החול. עם ימי החול אנו באים לימי הקודש. ומימי הקודש אנו שואבים את הקומה. את מי שאנחנו. כיהודים, כעובדי השם, לימות החול.
זה חייב לפגוש את מי שאנחנו. וזה חייב לחזור על עצמו בכל שנה.

 

הרה

הרה"ח יחיאל אוברלנדר זלה"ה

אבד חסיד מן הארץ.

משפחת מרכז י.נ.ר מרכינה ראש לשמע הבשורה הקשה והמכאיבה על הסתלקותו של איש האשכולות, בעל החסד, הצנוע, מראשי עסקני וחברי הנהלת מוסדות בעלזא, ומבוגרי מרכז י.נ.ר הותיקים,

הרב החסיד יחיאל אוברלנדר זלה"ה.

הרב יחיאל זכור בצניעותו, בהבנתו וביכולתו לרדת לנבכי נפש האדם ולסייע לו באצילות. 

שולחים אנו את תנחומנו הכנים למשפחה החשובה ולמרת לאה תחי', בוגרת המרכז אף היא,

שסייעה לו בכל דרכיו ועשייתו. 

ת.נ.צ.ב.ה

 

 

הרב משה יוסף אוברלנדר ז

הרב משה יוסף אוברלנדר ז"ל

המומים וכואבים את פטירתו בטרם עת של

הרב משה יוסף אוברלנדר, מנכ"ל מוסדות בעלזא, ומעסקניה החשובים והידועים.

הרב אוברלנדר היה מראשוני תלמידי מרכז י.נ.ר, שהציב לעצמו מטרה עליונה, לסייע בבנית הבית היהודי,

מטרה אותה יישם עד אחרון ימיו.

הרב אוברלנדר ידוע בנדיבותו, בסיועו בסתר ובעשיה של חסד. 

בעל עין טובה, מכבד כל אדם בכל גיל ומכל מעמד, איש תורה, אוהב תורה, תומך תורה ויודע ספר.

אבידה גדולה לכל בית ישראל, ולמרכז י.נ.ר.

שולחים אנו את תנחומנו הכנים למשפחה החשובה ולמרת חנה תחי', בוגרת המרכז אף היא,

שסייעה לו בכל דרכיו ועשייתו. 

ת.נ.צ.ב.ה

 

 

לאה קלמרסקי ע
מרכז ינר

לאה קלמרסקי ע"ה

הנהלת מרכז י.נ.ר התלמידים, מנהלי וחברי אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל כואבים והמומים את פטירתה של תלמידתינו היקרה והחשובה לאה קלמרסקי ע"ה

לאה ע"ה התחילה את דרכה במרכז י.נ.ר לפני כ- 15 שנה ומאז הלכה מחיל אל חיל והפכה להיות מטפלת מעולה ודמות אהובה ומשפיעה פה במרכז ולכל מקום אליו הלכה, תרמה ופעלה רבות לחיזוק בתים ומשפחות בישראל

יהי רצון שתהא מליצת יושר בעדינו ויאמר הקב"ה לצרותינו די ולא נדע עוד צער וכאב 
ת.נ.צ.ב.ה

סיום מרגש של לימודי סופרויזן
depositphotos

סיום מרגש של לימודי סופרויזן

טובי הבוגרים של מרכז י.נ.ר ב 20 השנים האחרונות קיבלו הכשרה לסופרוויזין.

בתכנית, שהובלה ע"י מיכה בלזר, מטפל זוגי ומשפחתי ומדריך מוסמך, הוכשרו 16 בוגרי תכנית ההכשרה לייעוץ נישואין ומשפחה במרכז י.נ.ר,
שלהם ותק ונסיון, להיות מדריכים לתלמידי המרכז.

אנו גאים בבוגרים, רואים בהם חוד החנית וראש התורן,
ומברכים אותם על הצטרפותם לסגל המקצועי של המרכז כמדריכים.
עלו והצליחו???

 
ובחרת בחיים
yanar

ובחרת בחיים

השתלמות ייחודית נערכה במרכז י.נ ר, המרכז הגדול והמוביל למקצועות הייעוץ, הטיפול וההנחיה.

ההשתלמות "ובחרת בחיים" עסקה בנושא של אובדנות - מניעה והתמודדות.????

ההשתלמות הועברה ע"י:
ד'ר גוי בן טוב, פסיכולוגית רצינית, מתמחית באובדנות,
ואוריאל בלמס, M.A מדריך ארצי בשפ"י למניעת אובדנות.

?? בהשתלמות הועלו נושאים כמו זיהוי מימדי מצוקה, הדרכה להורים ולצוות חינוך, מיומנויות תקשורת, איתור, זיהוי, מניעה, גורמי סיכון, מתן עזרה נפשית ראשונית ועוד.

??תודה למרצים המעולים
??תודה לטובה בצרי, רכזת הסדנאות
??ותודה למשתתפות שבחרו להגיע למרכז י.נ.ר.

תגובות

כל התגובות

רוצה לקבל עדכונים ממגוון התוכן של מרכז י.נ.ר?