בשבת זו עם ישראל יסיים את מסכת אבות בקריאתו פרק ו, שבו עוסקים התנאים במעלת התורה ובפרט בפתחו של הפרק משנה א, וזו לשונה: שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם: רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו נקרא ריע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו "ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים":
די למתבונן אפ' באופן שטחי בדברי התנא רבי מאיר ולהבין את גדולתה וסגולתה של קינון התורה בבית היהודי עד היכן היא תורמת, כל מבין בין אם זה בעל הבית או בעלת הבית כמה עליהם לטרוח כדי שבביתם יִכּון מושב לתורה בהקניית ערכים לחשיבות לימוד התורה, שעל ידי כך הבית יהיה מושתת על דרך העולה במסילה מעלה מעלה ללא חתחתים ומהמורות בשבילי החיים.
אמנם הקנייה זו אינה באה בקלות וכמו שנלמד "מרות המואביה", כפי שהקשה זאת מרן הגר"ע יוסף בספרו על מגילת רות (חזון עובדיה יום טוב ע' שלט), וכן ראיתי בספר אמרי אמת (לאדמו"ר מגור פרשת נשא דרשה שנת תר"ע), שכתוב במגילה (פ"א פס' יח) ותרא (נעמי) כי מתאמצת (רות) היא ללכת אתה ותחדל לדבר איתה. כי לכא' נעמי הייתה הרבה מבוגרת מרות שהרי היא הייתה חמותה, ואיך הכתוב אומר שראתה נעמי כי רות מתאמצת בהליכתה דמשמע שהייתה צריכה להשיג את נעמי בהליכתה והרי רות הייתה יותר צעירה?
וכתבו ליישב זאת ע"פ המסופר במסכת בבא מציעא (פד.) תחילת הסיפור במפגש מקרי במי הירדן בין שתי דמויות כריזמטיות ושונות - רבי יוחנן, אמורא מפורסם, וריש לקיש, ראש כנופיית שודדים. רבי יוחנן רוחץ בירדן, ריש לקיש רואה אותו, מתפעל מיופיו וכנראה חושב אותו לאישה, וקופץ בעקבותיו למים. רבי יוחנן מתפעל מהכוח שהופגן בקפיצה למים ואומר לריש לקיש: כוחך לתורה, כלומר אני מזהה את העוצמות הטמונות בך ככאלו שיוכלו להתאים ללימוד התורה. בתגובה עונה לו ריש לקיש: יופיך לנשים, כלומר היופי שלך הוא כזה שמתאים לאישה. רבי יוחנן עונה לו שאם יחזור בתשובה יתן לו את אחותו, היפה ממנו, לאישה. (ריש לקיש אכן נושא את אחותו של רבי יוחנן לאישה אולם ניתן לשמוע בהצעה זו דו משמעות ורמיזה לאהובה אחרת- התורה, שעליה נאמר במשלי 'אומר לחכמה אחותי את'). ריש לקיש באותו רגע מקבל על עצמו לחזור בתשובה ומיד חל בו שינוי קיצוני. כחו הפיזי עוזב אותו וכאשר הוא רוצה לשוב לגדת הירדן לקחת את כליו אין לו כוח פיזי לכך בזה מציינים לנו חז"ל כי ניתן לראות בכך רמז להשפעת התורה ה'מתשת כוחו של אדם'. רבי יוחנן מלמד את ריש לקיש תורה והוא הופך לחכם גדול והם לומדים יחד בחברותא.
אותו דבר אצל רות המואביה במה הסכימה נעמי לקבלה לחיק עם ישראל, ברגע שהיא זיהתה כי רות מתאמצת, למרות שנעמי עצמה לא הרגישה כל קושי, היא הבינה שרות באמת ובתמים מקבלת על עצמה חיק היהדות התורה והמצוות ולכן על ידי כך נגרם לה תשישות כוח, בזה הבינה נעמי כי קבלת התורה והמצוות של רות הינה קבלה אמיתית.
בספר תוכחת חיים (להגאון ר' חיים פאלאג'י, פרשת במדבר אות טוב) כתב, תהיה תמיד בפנים שוחקות ובעל הבטחה ושמח וטוב לב תמיד, כי חייו של אדם תלויים בזה! ותהיה סבלן גדול גבור כארי בצער וביסורים שלא יבואו. ובזה הוא בדוק ומנוסה כי אחריתך ייסגה מאד, ותמיד תהיה בדעתך אל תצר ליום מחר כי לא תדע מה ילד יום, ואל תצטער על עולם שאינו שלך. אלו הדברים יהיו מורגלים בפיך. וכן תאמר בכל עת צוקה: ואתה צדיק על כל הבא עלינו ובכל מעשה ה' ברחמיו יתקננו בעצה טובה והכל מאתו יתברך.