יחסי כלה וחמותה היוו מאז ומתמיד כר נרחב לציניקנים ומתבדחים למיניהם. האמת היא שבאחוז גבוה של המשפחות, נבנים יחסים תקינים ומאוזנים בין החמות לכלה ברמות שונות של קירבה וחמימות, אך ישנה קבוצה שבה המערכת יחסים משתבשת.
איך ולמה זה קורה?
במסגרת לא תקינה הרגשות נעשים טעונים ומערכת היחסים הופכת לשדה קרב. הכלה-אשה צעירה שזה עתה נישאה ורק יצאה מבית הוריה, חסרת נסיון חיים, עדיין מתקשה לעכל את רצף החויות והארועים שהיא עוברת בתקופה מאד קצרה. בין השאר עליה גם ללמוד להשתלב במשפחת המוצא של הבעל ולמרות שהסתגלות הכלה מלווה ברצון טוב ובהשתדלות רבה, מסתבר שהם לא תמיד מועילים.
בנוסף לתהליך החדש והסבוך שעוברת הכלה, המסגרת המשפחתית החדשה לא תמיד מאירת פנים. גרוע מכך כשהיא מקבלת מסר סותר מצד משפחת החתן, כמחד מקבלים אותה בזרועות פתוחות-הרי היא שידוך מעולה לבן היקר. מאידך הורי החתן, ובמיוחד אימו, אינם רוצים לאבד שליטה על בנם ומתחת לפני השטח רוחשים רגשות דחיה לכלה הצעירה. לעיתים מחצינים את הרגשת הדחיה באופנים שונים כגון: בקורת על מעשיה של הכלה, השוואה בינה לבין הכלות האחרות, מספרים בדיחות כך שכולם צוחקים רק הכלה לא בעניינים או מדברים בשפה שהכלה לא מבינה. במשפחות מסויימות מזעיקים את הבן להתייעצויות חשובות הכמוסות מאשתו הטריה. היה מקרה שחמות בפשטות סירבה מהרגע הראשון לדבר עם כלתה ואפילו לא הגישה לה מנת אוכל בשולחן השבת כמו לשאר בני הבית.
הכלה.
הכלה הצעירה מתוך תמימות וחוסר בטחון המאפיינים אנשים צעירים בתחילת דרכם העצמאית בחיים, לא מצליחה "לקרוא את המפה" כפי שהיא ומקווה בסתר ליבה שהמצב ישתפר. גם כאשר נהירה לה התמונה היא חשה חוסר אונים מול הנסיבות. מבוכה משתקת אופפת אותה והיא אינה יודעת באילו צעדים לנקוט. היא נמנעת מלשתף את הוריה במתרחש ותחושת כשלון מלווה את חייה. מטענים של פגיעות מודחקות מצטברים וגואים בתוכה. הוויתור הפנימי המתמשך פוגע בתחושת הערך העצמי של הכלה ומחבל בקשר הבין-אישי התקין בינה לבין בעלה. מצב זה בדרך כלל הופך לטינה ועלול להוביל להתפרצות של כעס גדול שאינו יכול עוד "להכיל את עצמו". ויתור והבלגת היתר גורמים להטיית כף המאזניים באופן דרסטי לצד השני. האשה אינה יכולה לסבול את קירבת חמותה ומסרבת לשתף פעולה עם בעלה. היא אינה מעוניינת לשמור על הקשר עם משפחתו. מצב זה מעורר מתחים ומריבות בין בני הזוג.
החמה
החמות במקרים רבים, היא אשה טובה שגידלה את ילדיה במסירות רבה. היא שמחה להוביל את בנה לחופה. היא בעצמה לא תמיד מודעת לדחפיה הרגשיים כמו קנאה וצרות עין בכלתה הצעירה. היא חשה שלא בצדק, נטושה ומאוימת מכך שהיא מאבדת שליטה על חיי בנה. כלתה נתפסת בעיניה כמתחרה על זמנו ותשומת ליבו של הבן. זה כמובן בסתירה להבנתה שהוא למעשה מקים את ביתו.
החתן
הבן גם הוא עול ימים וחסר נסיון במצבים כאלה, בהם הוא מוצא את עצמו בתוך מערכת יחסים מורכבת ועדינה. זה מצב מסובך בשבילו. הוא נקלע למיצר פנימי בין שתי מערכות בין-אישיות מאד עוצמתיות בחייו של אדם. האחת הינה מערכת יחסים בינו לבין אימו. השניה הינה מערכת יחסים בין הבעל לאשתו. הבחור היה עד כה חלק מבית הוריו ונשואיו מהווים שלב של התנתקות מחיי היומיום שם.
כאשר משפחתו מתחילה לשדר לו מסרים של דרישה לקשר הדוק יותר מצידו והוא נכנע לכך זה פוגם בהרמוניה של חיי נישואיו. מתעוררים בו רגשי אשם ורצון לרצות את הוריו אבל הוא מבין שאשתו סובלת ממצב זה. הפער הפנימי הולך וגדל בקירבו וגם רגשות התסכול מכיוון שהוא אינו מצליח לרצות את שני הצדדים. כאשר אשתו מתחילה לגנות את ההתנהגות של אימו כלפיה, הוא אינו מסוגל לתמוך בה. כביכול, אם יכיר בכך שהתנהגותה של אימו אינה הולמת את מעמדו המשפחתי החדש זה עלול לגרום לו להרגיש כאילו אינו מכבד אותה כראוי. לכן הוא מוכרח במצבים אלו להמנע מתגובה. הוא מרגיש במילכוד. הוא טח עיניו מלראות את המציאות כפי שהיא ולכן אינו פועל לטפל בבעיה. האשה הפגועה והכעוסה גורמת לבעל לחוש שאינו מתמודד עם הצרכים הרגשיים של אשתו, שאינו עומד בציפיותיה. רגשות התסכול שלו עלולים להתבטא דווקא בהאשמה והכחשה. אשתו לדבריו מגזימה או מדמיינת. זה כמובן מגדיל את הפגיעות שהיא חשה ומרחיק את פתרון הבעיה יותר ויותר.
מה לעשות?
לפניכם מספר עיצות מעשיות שיכולות לעזור:
1) על הכלה להיות עירנית ולזהות את רחשי הסביבה בהקדם. לא להמתין להדרדרות היחסים אלא מלכתחילה לשוחח עם בעלה. יחד יוכלו לטכס עיצה כיצד להמנע ממצבים לא רצויים ולפותרם בנועם. ככל שיעבור הזמן יקבעו דפוסי תקשורת הרסניים ויתקשה אז לעוקרם. אם בעלה אינו נענה לבקשתה אז כדאי שיפנו ליעוץ לפני שהמצב יחמיר.
על הכלה ללמוד שוותרנות היא מידה טובה. אבל כאשר תכונה זו מוגזמת היא עלולה להוביל לתוצאות הפוכות מן הרצוי. הבלגת יתר תוביל בסופו של עניין להתפרצות של ביטויים מילוליים חריפים והרסניים. עדיף לשוחח מבעוד מועד מתוך שיקול הדעת. זה יאפשר לברור מילים בונות.
רצוי שהבעל יגלה ערנות למתרחש ויהיה נבון לתמוך באשתו על ידי כך שיפגין הבנה למתרחש והזדהות עם רגשותיה. יחדיו ילמדו כיצד להמנע ממצבים מביכים ולעקוף אותם.
2) הבעל המכיר בטעויות של אימו צריך ללמוד שהוא יכול להמשיך לכבדה ולהעריך את נתינתה תוך הבנה שאין בני אדם מושלמים. הוא נמצא בשלב בניית משפחתו האישית, ועליה להיות ראשונה במעלה, בסדרי העדיפויות בחייו. עליו להציב גבולות ברורים לסובבים המצפים ממנו לאותן מערכות יחסים כמו ברווקותו.
לסיכום: על הבעל לדבוק באישתו ולכבד את אימו. בעל התומך באישתו נותן לה למעשה בטחון ויציבות רגשיים. אם היא תחוש שהוא מבין ומזדהה איתה, אם הוא יגונן עליה בשעת הצורך היא תגמול לו בהעמקת הקשר והחיבור ביניהם. חווית ה'ביחד' שתיווצר, תעזור לה להתעלות מעל חישובים קטנוניים ולחיות בשלום עם הקיים. היא תעזור לו לשמור על קשר עם משפחתו למרות האכזבות שחוותה ותשמור על אווירה טובה. ברבות הזמן זה יסייע לבניית שלום-בית אמיתי גם עם המשפחה המורחבת.