זרע קטן שנטמן באדמה החשוכה – נמצא בצמצום גדול והמופלא הוא שההגבלה של האדמה הכבידה מעוררת את כוחות החיים הנעלמים שבו והוא פורץ מעלה ומפציע אל אויר העולם. כך גם ילדינו זקוקים לגבולות תחומים וברורים שימנעו פיזור כוחותיהם ויעודדו אותם לצמוח.
ערך עצמי ושיתוף פעולה
ילד מרגיש בעל ערך כאשר הוא מצליח להתאים את עצמו לדרישות הבית והלימודים ולהשתלב בחברה ובמסגרות בהן הוא נמצא מתוך כמיהה להרגיש אהוב ומשתייך. ההצלחה מעניקה לילד סיפוק ממאמציו. הוא מקבל משוב חיובי מהמבוגרים הסובבים אותו וכך בונה דימוי עצמי חיובי. לקראת בר-המצווה הוא עדיין נתון לגחמות ילדותיות ובכל זאת כל כך רוצה כבר להניח תפילין. זוהי הצלחה חינוכית כאשר הילד מתפתח בגבולות שסימנו לו הוריו, שואף בעצמו להיכנס למסגרות מחייבות ורואה בהן הגשמת רצונו האישי.
החינוך מהווה אתגר רציני ומורכב. מאחר ונכנסים גורמים נפשיים נוספים לשיקולי ההורים הם נכשלים לעיתים בהצבת גבולות ברורים ואפילו סותרים את עצמם ומעבירים לילד מסר כפול. הילד מתבלבל, נכנס לסתירות פנימיות וקשה לו למצוא את מקומו הרגשי בבית ובשאר המסגרות בהן הוא נמצא. הוא אינו יודע לבטא את תהליכי נפשו הנסתרים גם ממנו עצמו ואז הוא מפסיק לשתף פעולה. הוא מסתגר, מפתח פיזור שגורם לו לשכוח דברים או שהוא מתנגד ונאבק בהורים ובמערכת. כאשר הילד מתמרד ועושה 'דווקא' להורים שחשים שהם אוכלים מרורים הוא למעשה מבטא צורך בביטחון רגשי במסר וגבולות ברורים. טוב יעשו ההורים אם יתרגמו את ההתנגדות של הילד כדרכו האישית לשיתוף פעולה וינסו באופן מעשי או מקצועי לברר את האמירה של הילד 'בין השורות'.
ההורים האוהבים לא תמיד מצליחים להעניק לילד את החום שהוא זקוק לו והביקורתיות הופכת בטעות לכלי להצבת גבולות, המשפיל את הילד שלא מצליח לבנות תחושת ערך עצמי. הצלחותיו הן מובן מאליו אך כאשר הוא אינו עומד בציפיות, גורמים לו להרגיש דחוי ולא אהוב. דווקא הקושי צריך להוות מקפצה לשיפור הקשר עם הילד ולאמירה כגון: "אנחנו אוהבים אותך, אנחנו יודעים שאתה מסוגל. בא ננסה להבין מדוע אתה מתקשה. נחפש ביחד דרכים לעזור לך". במקביל, על ההורה להבין שהוא הקובע את הגבולות הברורים. התייעצות עם הילד היא חיובית אבל באופן חלקי שמתאים לנפשו הצעירה. בטיפולים משפחתיים נוכחתי שאפילו נערים שלכאורה מתמרדים ולא מוכנים להיות במסגרות למעשה בתוככי נפשם שבורים מכך שההורים ויתרו להם. אפילו בגיל מבוגר יותר הם מפתחים כעס על הוריהם שנכנעו לגחמותיהם הילדותיות ולא עמדו על כך שהילד יתמיד במסגרות לימודיות. ילד ונער זקוקים למסגרות הדוקות שבהן משאירים להם מרחב קטן שבו יש להם בחירה וגמישות לביטוי רצונם האישי אבל בגבולות ברורים. תמיד מתגלה מאחורי המרדנות נפש שהתאכזבה, וילד שלא הצליח לקבל מקום ולבטא את ייחודו וכישרונותיו בבית. ילד שעוזר בבית ומקבל בקורת על הפגמים שבעשייתו לא יעזור יותר, יתחמק מציפיות ויפרוץ גבולות. ילד שמוקירים את עשייתו מרגיש בעל ערך ומתמסר בשמחה לגבולות המקובלים בסביבתו.
רגש אשם וחוסר בהירות
כיום, בעידן של פתיחות ומודעות גדולה יותר מבעבר, הורים רבים חשים רגשי אשם, הם חוששים לגרום 'נזק' וכל תהליכי ההתבגרות של הילדים מלווים בספיקות לגבי הגבולות שעליהם להציב. הם מונעים על ידי רגש מוטעה של צורך לרצות את הילד וזהירות יתר. הורים רבים נוטים לוותר ולהיכנע לדרישות הילדים, להתייעץ איתם יותר מידי ולנסות להיות חברים שלהם. הנזק שנגרם לילד הוא עצום. הירארכיה המשפחתית הברורה נעלמת והילד שמעוגנת בנפשו הידיעה הברורה שהוריו הם הסמכות בחייו, מאבד את גבולות מקומו בבית. ההורים ה'כל יכולים' – לתפישת הילד – לא נותנים לו מסגרת ברורה של הגדרת מקומו האישי כילד שיכול לסמוך על החלטות המבוגרים, כמו תינוק שיצא לאוויר העולם וזקוק לזרועות שעוטפות אותו ומגדירות לו את מרחב קיומו. ילד צריך לחוש: "אבא ואימא יודעים מה טוב לי ונותנים לי בטחון שאני פועל נכון. אמת שהייתי מעדיף לשחק כל היום אבל גם כאשר אני מסרב להורי זה מעניק לי שקט נפשי כשהם יציבים ועומדים על שלהם. הם כל-יכולים בשבילי ואני רגוע כשמחייבים אותי לעשות את מה שהכי נכון לי למרות שממש לא מתחשק לי. כשאני מתנגד אני בעצם בודק כמה הם באמת בטוחים במה שטוב לי".
ה'קריירה' האמיתית של הילד היא להגשים את הפנימיות שלו בבית, במשחק או בלימודים. המשימה שלנו כהורים הינה לסמן לו בגמישות ואהבה את גבולות שביל הזהב בו עליו לפסוע כדי שיזכה להתפתחות תקינה ושמחת קיום אמיתית.