"זמן חורף" בישיבות הוא רצף של לימוד והתעמקות בתורה, ללא "הפרעות" של חופשות וחגים (למעט חנוכה ופורים). על כן משקיעים הלומדים את כוחותיהם בבניית הרגלי לימוד טובים יותר, הן באיכות והן בכמות. עבורם זאת הזדמנות. השגרה מאפשרת לממש את התכניות כשיום מצטרף ליום, שבוע לשבוע וחודש לחודש.
במקביל משקיעים בני הזוג – ה"חברותא" בבית, מאמץ בבניית הרגלים טובים תוך כדי שחרור ההרגלים הרעים. שני בני הזוג יצאו מהתחדשות אישית ונפשית של החגים עם קבלות טובות לשנה החדשה. כעת הגיעה עבורם ההזדמנות לממש את התכניות מתוך ניצול של שגרה, של חורף. אולי הוא החליט להתקשר לאשתו לשאול בשלומה לפחות פעמיים ביום, כי היא אמרה לו בשנה שעברה כמה זה חסר לה. ואיזה בעל לא רוצה לשמח את אשתו?! זה רק שאלה של הרגל. ואולי הרעיה מתכננת לשמח את בעלה בכניסתו לבית, לאחר יום שלם של היעדרות, על ידי כוס קפה ועוגה ו-10 דקות של שקט ושלווה. היא שמעה על הרעיון מחברתה המשתתפת בחוג לחיזוק הקשר הזוגי. הרעיון מצא חן בעיניה כי לא פעם שמעה את בעלה מתלונן שמיד כשמגיע הביתה הוא נדרש לעזור לאשתו, ואמנם הוא יודע שקשה לה, אבל הוא גם משתוקק לכמה דקות של מנוחה ורוגע.
כמה קל לשמח זה את זו וזו את זה, וכמה קשה להתמיד בכך כאשר אין השניים מורגלים לכך. על כן חובה עלינו לשים את הדגש על שליטה על הרגלים. עלינו להבין איך נוצר הרגל חדש ועד כמה הוא עוצמתי בחיי היום יום. ללא הבנה, נשארים בני הזוג עם קבלות ומחשבות טובות בלבד... ואכזבות מצטברות. הפער בין הרצוי למצוי נראה כבלתי ניתן לגישור. אך אין הדבר כן כאשר לומדים את סוד ההרגל.
החיים שאנו מכירים הם המחשבות שלנו, שאותן אנו יוצרים מהיום שנולדנו. זהו הסוד הראשון של ההרגל. למדנו להאמין למחשבות שיצרנו פעם אחרי פעם עד שהן נהפכו בעינינו למציאות. המחשבות נהפכו להרגל של דמוי-מציאות מאחר ויש להן כוח מצטבר באופן בלתי-יאומן כפי שנראה בדוגמה שלפנינו: נניח שיוסי רוצה להתרגל לצלצל לאשתו חנה פעמיים ביום. הוא בהחלט לא מורגל לכך כי הוא עסוק מבוקר ועד ערב ובאמת אין לו פנאי לחשוב עליה. כך הוא תמיד האמין. לכך התרגל... וחבל. הוא יודע שזה לא מדויק שאין לו זמן. הוא פשוט לא רגיל לחשוב על חנה באמצע יומו העסוק. כעת הוא מחפש דרך לממש את הקבלה החדשה ביודעו שאם זה לא ייהפך להרגל, מעין טבע שני, הוא לא יתמיד בזה. כי כך גם היה בשנה האחרונה וכך גם בשנה לפני כן. יוסי שמע בשיעור מפי הרב של השכונה שחז"ל ידעו היטב את כוחו של ההרגל. במסכת סוכה נ"ב כתוב: "יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבות עגלה" כלומר, המחשבה הראשונה היא קלה ודקה כחוט של עכביש, אך מהר מאד נהפכת לקשה ועבה כחבל עבה. אך באותו "נשק" אפשר להפעיל את היצר הטוב. על כן יוסי יפעיל את תכניתו החדשה על פי הכללים הבאים:
- מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כלומר, גם כאשר יהיו זמנים שיוסי לא רוצה להתקשר לחנה, הוא יעשה זאת בצורה מלאכותית, מתוך שלטון השכל על הלב. כי הוא יודע שרכישת הרגל תלוי בקביעות מעשי ולא בתשוקת הלב שפעם עולה ופעם יורדת.
- יוסי החליט שהוא מצלצל פעמיים ביום כי זה מה שהוא רוצה לעשות, ואין הדבר תלוי בתגובתה של חנה. סביר מאד שהיא לא תמיד תביע את שמחתה משינוי מבורך זה. ויכול מאד שהיא אפילו תצפה לטלפונים הקבועים כדבר המובן מאליו. אין זה משנה. יוסי יעשה את שלו כי זה הדבר הנכון לעשות.
- יוסי שמע מהרב את הפסוק "כי שבע יפול צדיק וקם".(משלי כד) עליו להתכונן שיכשל בתחילת השינוי וישכח לטלפן לחנה מכוח ההרגל. אין זה משנה. למחרת הוא יקום וימשיך במילוי התכנית, ויתעלם מהנפילה הזמנית.
- יוסי יודע שבהתחלה יהיה לו קשה להיזכר לטלפן לחנה. לכן הוא סידר לעצמו תזכורת באמצעות שעונו. התזכורת מופעלת פעמיים ביום בשעה קבועה, וכך זה ימשיך עד שיתרגל.
- כל התכנית מחוזקת על ידי הלימוד היומי של יוסי בין מנחה למעריב. בסוף הלימוד הוא חוזר על סיכום השיעור על הרגלים. הוא נזכר שההרגשה הטובה כשטלפן לחנה ביום הראשון חוזרת על עצמה ומתחזקת ביום השני ושוב ביום השלישי. מה שהיה קשה בהתחלה הולך ונהיה קל יותר ויותר כי ה'חיזוק' הרגשי גדל כמו כדור שלג. גם כשההתלהבות הראשונה מתפוגגת לאחר מספר ימים, הידיעה וההרגשה הפנימית שיוסי עושה שינוי בהרגלי החיים ומקיים מצוות "ושימח את אשתו" – כל זה משמש דלק ועידוד ליוסי להמשיך בהתמדה בדרכו החדשה.
- יוסי מגלה שגם חנה עובדת על רכישת הרגל חדש, כנראה שעבודת המידות מדבקת. זה עצמו מחזק אותו עוד יותר.
כך מנוצל "זמן חורף", להעמיק את הקשר הזוגי ברכישת הרגלים חדשים המביאים שמחה אחד לשני. יוסי מאושר לא פחות מחנה כשהתרגל להתקשר אליה כל יום, וחנה מאושרת לא פחות מיוסי כשמקבלת את פניו עם כוס קפה ועשר דקות של שקט ושלווה. אכן יש פה "חברותא" מעולה!!