חז"ל הטילו את חובת פרנסת האשה על בעלה וכנגד זה תקנו חז"ל שמעשה ידיה של האשה שייכים לבעלה.
חז"ל התכוונו במושג: "מעשה ידיה"- שהם עבודות משק הבית, טיפול בילדים וכיוצ"ב.
וכפי המקובל במדינה לפי רמת החיים של הזוג, ולכן המושג "מעשה ידיה" ניתן לשינוי בהתאם לזמנים,מקומות,רמת חיים ומנטליות של בני הזוג.
עוד תקנו חז"ל שהכנסות האשה מעבודתה שייכות לבעלה (אין מדובר כאן בהכנסות עודפות אלא בהכנסות המספיקים למחייתה בלבד). למרות שאין הבעל יכול לכפות את אשתו לעבוד ולהרוויח, אם עובדת היא ומסייעת בפרנסת הבית ומשתכרת כדי מחייתה ההכנסה הזו שייכת לבעל כנגד חובתו לפרנסה.
הטעם לתקנה זו של "מעשה ידיה" של האשה לבעלה היא כדי שלא תהיה איבה ביניהם כשהוא מפרנס אותה והיא אינה משתתפת בעול הבית.
יש השואלים "האם תקנה זו ניתנת לשינוי לרצונות בני הזוג"? התשובה היא "כן" – אם הצדדים הסכימו במשותף,או אם האשה בלבד מעונינת לבטל תקנה זו, יכולה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" במקרה זה היא לא חייבת לעבוד ואף לא במלאכות הבית, ובעלה אינו חייב לפרנסה, ועליו תהיה מוטלת חובת מלאכת עבודת הבית או הוצאות העוזרת.
הבעל ללא הסכמת אשתו אינו יוכל לומר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך", כלומר: לכי ופרנסי עצמך.
כיון שאין האשה מחויבת לעבוד כדי להרויח כסף למען הבעל ואפי' אם יש בידיה אפשרות לעבוד אין הבעל יכול לחייבה, בסיטואציה כזו תהא האשה חייבת במלאכת עבודות הבית.