השמות בסיפור הינם בדויים

יעקב ויפה נשואים מזה עשר שנים, יעקב מחבב טיולים למיניהם וביום יום הוא מוצא את סיפוקו מחוץ לבית. יפה לעומתו מבלה את שעותיה בין כותלי הבית, בעבודה עם הילדים סביב השעון, ולא מוצאת לעצמה אפילו זמן מועט.
בני הזוג הגיעו לייעוץ:
יפה התלוננה: שיעקב לא ממלא את חובתו בבית לא בתחום הפרנסה (הוריה של יפה עוזרים בפרנסה) ולא שותף לעזרה בבית, וכמו"כ מבלה שעות רבות בחוץ וכל הנטל נופל על כתפיה.
יעקב מתלונן: אני מציע לה לצאת לבילויים משותפים, לערוך קניות יחד ולקחת שמרטפית על מנת לשחרר אותה קצת מהעול, אני מוכן אפילו לעזור לה להתארגן לקראת היציאה, אבל יפה מתעקשת שהיא לא מוכנה בשום אופן לעזוב את הילדים בתירוצים שונים שהמוטיב המרכזי "היא צריכה להיות זאת שמטפלת בילדים".
המסקנה: יש בין יפה ליעקב קונפליקט בצורת החיים שלהם, היא תופסת את החיים רק מצד העבודה וכל מיני בילויים הם מחוץ לתחום ויעקב חושב שהעולם הוא מקום שאפשר ליהנות ולבלות וזה מה שהוא עושה כל היום, אפשר להגדיר את הקונפליקט משחק מול עבודה.
מי לדעתכם הצודק מבין שניהם?
יפה שעובדת קשה מאוד, או יעקב שמבלה את ימיו מחוץ לבית.
התשובה היא: שניהם ואף אחד!
המסקנה היותר חשובה היא: שבכלל לא משנה מי צודק, משום שכל אחד והצדק שלו, אין דרך אחת שהיא נכונה.
במקרה זה יעקב ויפה צריכים להגיע לאיזון למען הקשר ביניהם.
לאיזון המבורך יוכלו להגיע כל זוג בקונפליקט הפרטי, ע"י שנבין שכל אחד מבני הזוג פועל לפי הצרכים האישיים שלו, עלינו לכבד את צרכיו ונצעד לקראתו מתוך הבנה וכבוד, וזאת בתנאי שנוציא את המושג "צדק" מתמונת חיינו, הצדק עומד לנו לרועץ כי צודק יש רק אחד וכשמחפשים את הצודק נקלעים למלחמה שהיא אבודה מראש כי כל אחד מתגדר בעמדה שלו ומצפה מבן הזוג שיעשה מאמץ כדי לפתור את הבעיה שנוצרה כשמתלווים לכך רגשות של כעס, טינה ומרירות.
ברגע שנגיע לתובנה שיש לכל אחד זכות לחיות בתפיסת עולם משלו, נוכל ביתר קלות לעשות צעד קדימה על הרצף בין הקצוות שאנו נתונים בו.
אם נחזור לדוגמה של יעקב ויפה הרי הפער ביניהם היה משחק מול עבודה, אם הם היו מתקדמים אחד לקראת השני רק מעט והיו מבינים את צרכי הזולת, היו חוסכים מעצמם הרבה צער ועוגמת נפש.
זוגות רבים נתקעים בפערים ונכנסים לקונפליקט קשה, כאשר כל צד מגן היטב על דעתו.
הפערים יכולים להתבטא בקמצנות מול פזרנות, סדר מוקצן מול בלגן חוגג, הדוגמאות הן רבות ומשתרעות על המון שטחים בחיים.
יקל מעלינו מאד בדרכינו לקראת האושר כשנצליח להיכנס לנעליו של בן הזוג ונגיע לתובנה שהצרכים הללו הם שלו, וממילא מעשיו לא מכוונים נגדינו, אלא בשביל למלא את צרכיו בלבד וכך לא נעלב, לא נתקומם, רק נכבד, גם אם לא נסכים.
כאשר כל צד צועד קדימה לקראת בן הזוג למען הקשר ביניהם, ילכו הפערים ויצטמצמו.
לדוגמה: אם לבעל יש צורך רב בפרטיות ובכל פעם שהוא מתבודד אשתו נפגעת ולוקחת את זה אישית נגדה ואומרת לעצמה: "אין לי את ליבו" וכו'. והיא לא תופסת שהוא זקוק לפסק זמן לצרכיו בשל אישיותו ואין לו כל כוונה להכעיס אותה.
אם היא תשכיל ותבין שאלו הם צרכיו בלי כל קשר אליה, אזי היא תכבד את הצורך שלו ולא תפגע, ייווצר מצב שכל פעם כשתראה את בעלה מתבודד לא תרגיש את עצמה פגועה אלא תאפשר לו את הפרטיות, כאשר הוא מצידו יבוא לקראתה ויספק לה את הצורך של להיות ביחד.
יתר על כן כשנבין שעלינו להגיע לאיזון, נרוויח ראשית חיי נישואין מאושרים, ומעבר לכך נעשה את עבודת חיינו.