ישנו סיפור עממי על כפרי שאף פעם לא ביקר בעיר הבירה. במשך חודשים ארוכים הוא חסך מכספו עד שהצליח לאסוף את הסכום הדרוש. ארז את חפציו ושם פעמיו אל עיר הבירה. כשהגיע אל העיר הנכספת חיפש לעצמו אכסניה, הוא ניגש אל בית המלון הקרוב, ולאחר שסידר את התשלום קיבל לידיו את המפתח לחדרו שהיה באחת הקומות העליונות.
הכפרי החל לעלות בהתלהבות במדרגות המלון, והנה הוא רואה שמולו עולה אדם ומסתכל עליו בפנים חתומות. הכפרי תמה: האם אלו הם הנימוסים של בני העיר, כך הם מקדמים פני אורחים בפנים ככ' זועפות? הוא מסתכל שוב מולו והדמות לא מרפה מלהסתכל עליו, לעלות איתו לאותם קומות שהוא עולה ולפנות באותם פניות שהוא פונה, הכפרי לא יכול היה להתאפק והתחיל לנופף בתנועות של זעם כלפי אותה דמות, לתדהמתו הדמות שמולו מחזירה לו באותם תנועות, משראה שהדמות לא מסתלקת הוא ירד במהירות חזרה אל פקיד הקבלה וביקש בדחיפות לדבר עם המנהל.
מששמע המנהל את סיפורו של הכפרי הבין מיד מהו הגורם לכעסו, הכפרי מעולם לא נתקל במראה, ועל קירות בית המלון היו תלויות מראות גדולות, כשהכפרי עלה במדרגות הוא לא הבין שדמותו היא זו שנשקפת אליו.
שילב המנהל את זרועו בזרוע הכפרי ואמר לו: בוא איתי נעלה יחדיו במדרגות ואראה לך שהאנשים אצלנו מאד נחמדים, ומאד שמחים לקבל אורחים. רק בקשה אחת יש לי אליך- חייך, ואז תבחין ותראה שכולם מחייכים אליך ושמחים לקראתך, ותרגיש עד כמה האווירה סביבך נעימה .
ישנו כלל בדינמיקה קבוצתית- "כשהאחד משתנה כל הקבוצה משתנה". לאדם יש את הכוחות להשפיע על סביבתו, ולשנות כל מציאות שבה הוא נמצא.
אנו מוצאים בפרקי אבות (פ"ג מ"ח) "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם" ואומרים המפרשים שהחיבה היתרה שיש לאדם היא בגלל שהוא יודע שהוא "נברא בצלם" ז"א האדם יודע שהוא קיבל מתנות יקרות מאד מבורא עולם וזה אומר פוטנציאל, כשרונות, כוחות וכלים והוא צריך להשתמש בהם ולהוציא אותם מן הכוח אל הפועל.
הבחירה נתונה בידי האדם- האם לקחת אחריות למציאות שבה הוא חי ז"א להתאמץ ולהשקיע כדי שהאווירה תהיה נעימה יותר, וכדי שמערכת היחסים בין האנשים שנמצאים במחיצתו ובסביבתו יהיו תקינים.
או האם להתעלם ממה שקורה סביבו ולהטיל את האחריות על אנשים אחרים.
לא משנה מהם הנתונים של הסיטואציה שבה האדם נמצא, התגובה של האדם באותם נתונים היא זו שקובעת ומשפיעה על המשך השתלשלות הדברים.
כשאדם מנסה להאשים אחרים או לדרוש רק מאחרים לקחת אחריות .ולהתמודד, הוא שולל מעצמו את ההזדמנות לממש את הכשרונות שבורא עולם העניק לו, הוא שולל מעצמו את ההזדמנות להבנות ולהתקדם הן מבחינת האישיות שלו, והן מבחינת הנתונים של אותו מצב שבו הוא נמצא.
וכפי שמסביר הרב דסלר זצ"ל בקונטרס החסד שלקיחת אחריות זוהי נתינה, כי כשהאדם שואף להשיג דבר מסוים אם זה בעניין פרנסה, שלום בית או כל תחום אחר הוא חייב לתת מעצמו ע"י שמשקיע מכוחותיו, מכספו, זמנו, בכדי להשיג את מטרתו.
הנתינה היא ביטוי של לקיחת אחריות , וקל וחומר כשמדובר בעניין של שלום בית, עד כמה כל אחד מבני הזוג צריך להרגיש אחריות לקשר שבינו לבין זוגו, לתת ולהשקיע מעצמו על מנת שהקשר יהיה חזק וטוב.
ונסיים בדברי הר' דסלר זצ"ל שהיה אומר לזוג ביום חתונתם: "היזהרו יקרים שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה...... ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה הנה כבר אשריכם מכם והלאה" (קונטרס החסד).