בעולם בו האישה מתפקדת במספר מישורים תוך חלוקת משאבי הגוף והנפש בין הבית למחוצה לו, חשוב לשים לב לאיזון העדין שעלול להיות מופר בהיעדר התייחסות נכונה. דר' חנה קטן במאמר ברור ומבהיר על חשיבות התפקוד היום-יומי בצורה ראויה ובריאה.

העולם המערבי הוא עולם תובעני במיוחד בכל הנוגע לתפקודה של האשה המודרנית, האמורה לדלג בין זוגיות מושלמת להורות מושקעת ולקריירה משגשגת, כשהאחרונה נחשבת בדרך כלל לעיקרית ביניהם בתרבות המודרנית. בציבור התורני מדובר על החזקת הבית תוך סיוע ללימוד התורה של הבעל ולפרנסת המשפחה והקדשת זמן איכות לגידול הילדים בנחת, כאשר המרכז הוא כמובן האמהות והזוגיות. בתוך מערכת תובענית שכזו האשה עלולה להיכנס למצבים של מתח פנימי, מערבולות נפשיות, חוסר שינה, תשישות פיסית ורוחנית, תזונה לא מאוזנת ואף לקויה ועוד. כל זה עלול להשפיע על המערכת ההורמונאלית העדינה של גוף האשה.
במצב תקין המערכת ההורמונאלית מנווטת סימפוניה משולבת של תהליכים עדינים, שכל פגיעה בהם עלולה לערער את האיזון בגוף. מערכת זו מושפעת בראש ובראשונה מהורמונים המופרשים בבלוטת תת הרמה שבמוח וביותרת המוח, שהפרשתם משתבשת בעקבות שינויים חדים בהרגלי החיים או מתחים למיניהם, כגון שינויי אקלים, תזונה, משקל גוף, מצב משפחתי, מתח נפשי, פעילות גופנית מופרזת, ועוד. ברובד הנפשי יתכנו קשיים בשינה, עוררות יתר, חרדות, דיכאון ועוד.

התורשה קיימת, כמובן, גם לגבי הנטייה למחלות גוף שונות, אולם המפתח נתון, לא אחת, בידינו: אורח חיים לא בריא, הכולל גם מתחים מיותרים, מוציא מן הכוח אל הפועל מחלות תורשתיות שעשויות היו שלא לבוא לידי ביטוי. מאידך, עבודה על המידות ותרגול מתמיד של המידות החיוביות כלולים בתחום הבחירה שלנו, וזה יכול להכריע את התורשה הבסיסית. זאת אומרת שכאשר החיים בריאים ושמחים, יש מקום לקוות כי אף מחלות תורשתיות לא יבואו לידי ביטוי.

בחודשי הציפייה ללידה, עם העלייה ברמת ההורמונים, ובעיקר ברמת ההורמון אסטרוגן, חשות נשים רבות הרגשה של שגשוג ופריחה, ואחרי הלידה, עם הנפילה הדראסטית ברמת ההורמונים, עלול מצב הרוח של היולדת לנוע בין דכדוך קל לבין משהו הקרוב לדיכאון.

תופעות דומות חוות נשים המתקרבות לגיל המעבר, שוב – כתוצאה מירידה ברמת ההורמונים: הן סובלות לפתע מהפרעות בשינה ובמצב הרוח, דכדוך, חרדות, דיכאון, אי שקט וגלי חום. חלק מהנשים סובלות מבעיות פרקים או לב, או סתם כך מהרגשה פיסית טובה פחות, המשפיעה גם על מצב רוחן. בתקופה זו, תקופת הביניים של חייהן, מתמודדות רבות מן הנשים עם שינויים במצבן בתוך המשפחה, עם שינויים במעמדן במקום העבודה, עם מחלות רקע הפורצות או מתגברות במקביל לעלייה בגיל, וגם, כאמור, עם הדיכאון הפיסיולוגי הנובע מן הירידה ברמת ההורמונים בגיל זה. תוספי התזונה לעיתים חשובים, אבל תזונה מאוזנת חשובה הרבה יותר; היא המספקת את כל המרכיבים הדרושים לגוף ולנפש, והיא 'טבעית' הרבה יותר מאותם תוספי תזונה.

אצל האשה המניקה השינה והתזונה המאוזנת חיוניים, וכל פגיעה במעגלים האלו עלולה לשבש את הייצור התקין של חלב האם. אם מתווספים מתחים המתבטאים גם בשפת הגוף של האם המתוחה, מעבר לפגיעה בשלוותו של התינוק המקבל את המסרים הבלתי מילוליים מאמו, עלול להיפגע רפלקס ה-letdown, וייצור החלב ירד.

ואם כבר עוסקים באכילה ובשינה – מילה קטנה של אזהרה: אשה אחרי לידה שאינה ישנה, אינה אוכלת, אינה שמחה – מאותתת לנו שיש צורך לאבחן אותה ולטפל בה. יתכן שהיא סובלת מרמה מסויימת של דיכאון, שעלול להחמיר בלי טיפול עד למצב של פיקוח נפש ממש. לאשה הסובלת ממתח נפשי קשה בתקופה שלפני הלידה סיכון מוגבר ללקות בדיכאון אחריה; ולהיפך: אשה שסבלה בעבר מדיכאון אחר לידה, נמצאת בקבוצת סיכון גבוה ללקות בו לפני הלידה הבאה שלה.

אחד הפתרונות לסוג הזה של דיכאון הוא פעילות גופנית, במיוחד כזו העושה חיבור בין הגוף לנפש שבניגוד ל"סתם התעמלות" מפעיל את המוח ומנתבת את כוחות הנפש; דמיון מודרך; ואף סדנאות הצחוק.
חשוב להכיר את הכוחות שבנו, להשקיע בנפש, ולהבין שכל מה שנותן לנו כוחות לשמוח הוא בעל חשיבות.
האיזון האידיאלי במתח הקיים בין בית לעבודה ופרנסה משתנה בין אשה לאשה בהתאם ליכולותיה ולתבונתה. יחד עם זאת, ה' יצר את האדם בחכמה, והפרת האיזון הטבעי והבריא עלול להוביל למצב ש"אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך" לכן שמירה על אורח חיים בריא חיוני לתפקודה של משפחה בריאה ואף הוא חלק מעבודת ה' מתוך שמחה ובריאות איתנה.