בהיותי מאורס בקשרי שידוכין, שוחחתי עם המשגיח דישיבת סלאבודקה הגה"צ ר' אברהם פולק שליט"א, והמשגיח פרש לפני שאלה מעניינת:
הנה, הינך עומד לקבל הדרכה איך להעמיד בית יהודי. החושב אתה שבדורות הקדמונים קיבלו חתן או כלה הדרכה פרטנית כבזמנינו? לא ולא!
ומה קרה בימינו אנו, שכל חתן או כלה לפני חתונתם חייבים ליתן אל ליבם ולשמוע הכוונה והדרכה בסוגיית בנין ביתם כדבעי?
והשיב לי המשגיח שליט"א תשובתו המחכימה בקצרה, ובעז"ה במשך השנים התבוננתי בזה וירדתי לעומק הדברים כמו שאכתוב להלן.
האיש והאישה שניהם בני מלכים הם, הבעל הוא המלך והאישה היא המלכה, ואמרו חכמינו ז"ל בגמ' כלל גדול 'אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא' [- אפי' כחוט השערה]. וכלל זה מוכרח וחייב להיות בכל מלכות, ובכל בית, לכל אחד יש את התפקיד שלו ואינו נוטל לעצמו את התפקיד של השני.
בעוד שבדורות עברו היה ברור מאד תפקידו של האיש ותפקידה של האישה, הבעל והאישה ידעו היטב כל אחד את מקומו ולא היה בלבול בין התחומים. הרי שבזמנינו נוצר מצב חדש שלפעמים זה ממלא את תפקידו של זה.
בימים ההם האיש היה טרוד בעניניו, אם בלימוד אם בעבודתו לפרנס את משפחתו, איש איש כמדריגתו ויכולתו. ואילו האישה, שימשה ככהן הגדול בבית המקדש, היא היתה כבריח התיכון של הבית. כל ישותה שידרה אוירה של קדושה, היא היתה מכניסה את אהבת התורה בלבבות הזכים והטהורים, היא היתה זו שכיהנה בתפקיד הקדוש של חינוך הילדים בד בבד עם עבודות הנקיון והבישול, האישה היתה ספונה בביתה, לא ידעה את פיתויי הרחוב ולא הפנתה אליהם מבט כהוא זה. היא היוותה דוגמא למופת של "כל כבודה בת מלך פנימה".
מאידך, בזמנינו נשתנו הרבה מאורחות החיים, מכמה וכמה סיבות נשתנה המצב, והאישה משמשת בתפקידים שבעבר הבעל היה ממלא תפקיד זה לבדו, השינוי העיקרי הוא שהאישה יוצאת מחוץ לבית כדי לעבוד ולפרנס את המשפחה, וכמובן שזה גרם כמה שינוים בכל מהלך החיים, ישנה מליצה שאמר פעם אברך כולל, 'אני מוליך את הילדים לבית הספר ולגן כדי לעזור לאשתי שתוכל לעבוד כדי שתוכל לעזור לי ללמוד בכולל'.
וכך נוצר מצב שהרבה פעמים היות והאישה יוצאת לעבוד היא מרגישה שהעבודה היא מטרת החיים, היא רוצה לממש את עצמה ולבנות לעצמה 'קריירה' בעבודה, וכך היא שוכחת את עיקר מטרתה וייעודה בחיים, לבנות את ה'קריירה' שלה בתוך הבית פנימה. ומתוך הרגשה זו משילה היא מעצמה חלק מתפקידיה כאישה, ומשאירה תפקידים אלו לבעלה. וכמובן היות ואישיותו של הבעל לא בנוי לזה, הוא לא יכול למלא את התפקידים באופן הרצוי, וכך נוצרים הרבה בעיות, הן בחינוך הילדים והן בהנהגת הבית, וכבר קרו הרבה מקרים שמסיבות אלו נהרסו משפחות עד לכדי גירושין.
ויתירה מכך, אפילו כשהאישה ממלאת את כל התפקידים שלה בנאמנות, בכל זאת עקב אווירת הרחוב, היא מרגישה את עצמה מקריבה ממנעמי החיים שהיתה יכולה ליהנות מהם, ומשום כך איננה שלימה עם עצמה ואין לה סיפוק מתפקידה ומפעולותיה בהנהגת הבית ובחינוך הילדים.
ולפעמים נוצר מצבים הפוך, הבעל שהגיע מבית הוריו התרגל שאמו או אחיותיו יצאו לעבוד והצליחו להתקדם במעלות ה'קריירה', ולכן הוא דורש ורוצה שגם אשתו תעבוד באותה מתכונת ובאותה צורה, ואם אשתו לא מסוגלת לזה, או שאיננה רוצה בסגנון חיים כזה, הוא מזלזל בה או שאינו מקבל אותה בכבוד הראוי לה.
התשובה וההתמודדות למצב זה, נפרט בקצרה, על אף שהאישה יוצאת לעבוד, היא חייבת להפנים שעיקר ייעודה ותפקידה הוא לבנות את ביתה ולחנך את ילדיה בדרך התורה, ברור שאפשר וטוב לאישה לצאת לעבוד, וגם מותר לה להתקדם בעבודתה ולנסות למצות ולממש את עצמה, אבל אסור שעיקר חייה והרצונות שלה יהיו העבודה וההתקדמות שלה בעבודה.
במילים קצרות אפשר לסכם: אומנם אי אפשר לקיים בפועל את 'כל כבודה בת מלך פנימה', שהרי כיום האישה מוכרחת לצאת ולעבוד, אבל עיקר ה'כבוד' שבזה היא מרגישה עצמה כ'בת מלך' הוא 'פנימה' – בנין הבית היהודי בדרך התורה.
מבחינה מסוימת זה קשה מאוד ללכת לעבודה ולנסות להתקדם ובכל זאת להישאר נאמן לבית ולבעל, ולמלא את כל התפקידים בבית פנימה, אבל כנראה מהשמיים נגזר עלינו הנסיון בדורינו אנו כדי לעמוד בו בגבורה, וכמובן שהבעל צריך לעודד את אשתו לעמוד בנסיון ולעזור לה ככל יכולתו, וגם היא צריכה לעמוד לימין בעלה ולעודדו שיוכל לעמוד בתפקידו אשר ייעדו השי"ת.
וזוהי עיקר מטרת ההדרכה בימינו אנו, ללמוד ולהפנים היטב כל אחד ואחת את התפקיד שלו, שהאיש הוא המלך והאישה היא המלכה, ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה. צריך פשוט להבין ולדעת את התחום של כל מלכות ומלכות, ולא לערבב בין התחומים, אלא יחד להעריך את הזולת, ואת העבודה של השני, להעמיד אבן אחר אבן, מתוך הדדיות וכבוד, כל אחד בתחומו הוא, או אז גם תהיה הבנה הדדית אחד לשני, ומתוך כך הכל יתמזג ויתאחד לבנין הבית הגדול לה' ולתורתו!!!