זורם לו הנחל בתוואי שהיתווה לעצמו לאורך ימים ושנים, בנחת ובמתינות. גם אם אי פה אי שם נוצרים מכשולים בדרכו – פיסות עצים, חלוקי אבנים, גורר הוא אותם איתו בכח שטף הזרם והחיוניות היום יומית שטבע בו בורא עולם. במקרים נדירים בהם נוצר מכשול גבוה או גדול מהרגיל, בוררים להם המים את נתיבם, מתגברים, מתאחדים וממשיכים הלאה.
אך מה קורה כאשר בפתע פתאום משליך מאן דהוא גזע עץ ענק או עורם ערימת עפר במהלך דרכו של הנחל? האם ימשיך לזרום? האם ייעצר? האם ימצא לו נתיבים אלטרנטיביים? האם יחזור וימשיך לזרום בכח מאוחד או שיתפצל לפיצולים שונים וכל פיצול ימצא את דרכו שלו ויזרום לכוון אחר?.
זהו המבחן העומד בפני בני הזוג כאשר ח"ו קורה אבדן במשפחה. מוות של אחד הילדים, פציעה קשה מאד או אפילו לידת ילד עם מום קשה – מעמידים את הזוגיות בפני אחד ממבחניה הקשים ביותר.
ביום יום, גם אם קיימים סדקים כאילו או אחרים בזוגיות, יש בכח זרימת החיים, התעסוקה היום יומית, המטלות המוטלות על בני הזוג בבית ומחוצה לו ושטף המשימות, לגרום להתעלם מן המפריד-החוצץ-המאיים ולהתמקד במחבר-במקשר-במאחד. שטף החיים לעיתים קרובות, לא מאפשר לבני הזוג להעצר, לבחון, להרהר אלא מריץ אותם בכח עצום קדימה.
אבל מה קורה כאשר הכל נעצר? כאשר הכל נראה מאיים, קודר ואפל.
נבחן קודם כל את ההתמודדות של כל אחד מבני הזוג במקרה כזה ואז נוכל להמשיך ולהעמיק בהבנת המבחן העובר על הזוגיות. התמודדות זאת כוללת בתוכה כמה מישורים שהם מאד מאד מהותיים בחיי היחיד ובחיי המשפחה:
א. המישור הרגשי.
ב. ניתוב והפעלת חיי היום יום.
ג. דילמות ובחינה מחדש של השקפת העולם.
ד. דילמות והתחבטויות בנושאי אמונה.
ה. התייחסות לשאר בני המשפחה.
כל מישור בפני עצמו שואב מן היחיד בראש ובראשונה הרבה מאד אנרגיות, אחת התופעות המוכרות בעיקר בימים הראשונים שלאחר האסון היא תופעה של חוסר רצון ואולי יכולת לחשוב לתפקד ולפעול. אפי' פעולות פשוטות ויום יומיות נעשות פתאום קשות לביצוע בצורה קיצונית, ייסורי הנפש- כאב הלב, התחושות של חוסר אונים, החמצה, אשמה, ועוד כהנה וכהנה מהוות איום ממשי על יכולתו של האדם להמשיך. הדילמות העולות בנושאי אמונה ובטחון מטלטלות את האדם טלטלת עזה ולעיתים משנות אצלו כיווני נחשבה ואמיתות חיים. בני המשפחה האחרים-הילדים-עוברים את חווית האבל כל אחד לפי תחושותיו הבנותיו והשגותיו אבל צריכים הם יותר מכל את התמיכה המשפחתית האוגדת והמחזקת. כל מה שעובר על בני הזוג עובר עליהם אבל להם אין את הכלים שרכשו הוריהם כדי לנסות ולהתמודד.
מה עושה כל זה לזוגיות?
הכל עומד במבחן מחדש, היציבות המוכרת כל כך מתרסקת לרסיסים. שגרת היום יום שהיתה כל כך פשוטה ומובנת מאליה- נעלמה ואיננה.
אומרים חז"ל בבראשית רבה פרשה ק' "תני-חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת". הכל לא יציב. חיי היום יום, ההתמודדות הרגשית, הקשר בין בני המשפחה, המיקום של כל אחד מבני המשפחה במערכת, הכל מתרועע נבחן ונבדק מחדש ודורש טיפול תמיכה וחיזוק.
התגובות הרבה יותר קיצוניות. הרבה יותר כח נדרש כדי להבליג להתאפק ולא לתת דרור לאנרגיות השליליות הפנימיות השואפות כל כך להתפרץ החוצה.
השוני הקיים בין בני הזוג הנובע מעצם השוני שבין גבר לאשה בפרט ומהשוני שבין בני אדם בכלל גורם לתגובות שונות, ביטויים שונים, התמודדויות שונות שכדי לגשר בינהם דרושה כמות עצומה של אנרגיה שדוקא עכשיו חסירה כל כך.
מה עושים? דרכי התמודדות הנחיה והכוונה ,נמשיך אי"ה בחלק ב'.