"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו"

מהמשימות הראשונות של בני הזוג הנישאים הן היפרדות ממשפחות המוצא ויצירת הזוגיות שלהם. תהליך היות האדם מובחןׁ(מבין שיש לו ישות נפרדת מאחרים) לעצמו מתחיל מלידתו, עד שבגיל שנתיים לערך, מתחיל לעמוד על עצמיותו ומבחין כי אינו "עובר ברחם אמו" אלא ישות נפרדת. המשכו של התהליך הוא בגיל ההתבגרות בו האדם בוחן ומעצב את אישיותו דרך שונותו ועצמאותו מאחרים. תהליך המובחנות (ההבנה שיש לו ישות נפרדת) מההורים הינו תנאי הכרחי ליצירת זוגיות טובה, שכן תחושת אינטימיות וקרבה יכולות להיווצר רק על בסיס של זהות עצמית מגובשת ויציבה.
משימות אלו הוגדרו בעת יצירת האדם: "ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באישתו והיו לבשר אחד". (בראשית ב'/כד') היות שהאיש והאישה הם מהות אלוקית אחת בשתי גופות, מתחייבת היפרדות מההורים בשלושה מישורים: האחד לאיסור עריות (ע' רש"י ורד"ק) השני הוא יציאה פיזית מבית ההורים (ע' תרגום) והשלישי הוא עזיבה פסיכולוגית של כל אחד מבני הזוג את בית הוריו על מנת להפוך את בן זוגו לאדם הכי משמעותי בחייו, לבנות את הנאמנות הראשונית לבן הזוג תחת משפחות המוצא (ע' בדברי הרמב"ן במקום).
הפרידה הינה הסטת האהבה והנאמנות הראשונות והעיקריות אל בן הזוג, כתהליך של העברת מרכז החיים מהוויה של בן או בת אל הוויה של בעל או אישה, בנית האחדות היא גיבוש החיים המשותפים, היא בנית מהות ושלמות חיים בפני עצמם. שיקול הדעת הראשוני של בני הזוג צריך להיות מה טוב ונכון לזוגיות. על בני הזוג ליצור גבולות להתערבות ההורים בחייהם. גבולות אלו הכרחיים על מנת להגן על הנישואין. יש לבנות מחדש את הקשר עם ההורים כקשר של אנשים מבוגרים העומדים ברשות עצמם ולא כטפלים להם. בתהליך שותפים גם ההורים ומשימה זו לא קלה לשני הצדדים, הן על ההורים והן על הזוג הצעיר. יש להבחין כי כיבוד הורים אינו כפיית רצונות ההורים ודעתם על בני הזוג ועל התנהלות חייהם בשם "כיבוד הורים". כבוד הורים ומוראם מוגדר באופן ברור בשו"ע בטיפול בגופם וצורכיהם של ההורים ולא באופן חייהם של הילדים. על בני הזוג להשיג את עצמאותם וגבולותיהם יחד עם הערכה להורים, בעדינות ובחכמה.
התהליך רגיש, נושא עמו התלבטויות וכאבים וכמו"כ עלולים להתעורר רגשות לא נעימים.
כאשר מודעים למשימה של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" ומטפלים בה יחד בחכמה עשויים הנישואין לעלות יפה ולהצליח. משימה זו לכשעצמה דורשת עזיבת הרגלים קודמים לטובת "והיו לבשר אחד", עליהם לפרנס את ה"ביחד" שלהם בנתינה מרובה המלווה בחכמת חיים שנפרטת לפרטים הקטנים של החיים, בריבוי הקשבה, לשמוע גם דברים שלא נאמרו ע"י בחינת דרכים נסתרות של בן הזוג וסיפוקן לשביעות רצונו, לעמול על התקשורת, לשים לב לטעויות ולתקנן תוך כדי דיאלוג רציף ופיתוח אמון הדדי וכנות.