מאת:ד"ר עמי שקד
במאמר הקודם התחלנו לתאר את התפתחות תא- הנישואין במעגל החיים, פרטנו את שלביה השונים של התפתחות זו, ותארנו בהרחבה את שלב ההתנתקות ממשפחת המוצא כהכנה למציאת בת- זוג לנישואין. הרעיון המרכזי שהעלנו היה שקשר הנישואין עובר תהליכים שונים של התפתחות וצמיחה, משתנה מעת לעת וממעבר חיים אחד למשנהו ונע קדימה ובהתמדה משלב לשלב.
אחרי שתארנו את השלב בו מסוגל האדם לעשות התנתקות רגשית ממשפחת מוצאו כהכנה למציאת בת זוג והתקשרות לחיי הנישואין, נתאר במאמר זה את השלב השני בהתפתחות הזוגיות: שלב יצירת קשר הנישואין.
מעצם טבע בריאתם, גבר ואשה בהנשאם שונים הם זה מזו, גם אם נראה כי קיימת ביניהם "התאמה". לכל אחד מהם יש דעות ועמדות שונות, קווי אישיות ואופי שונים, צרכים וציפיות שונות. בתחילת חיי הנישואין נדרשים הם לקבל זה את זו, להכיל זה את עולמה הרגשי של זו, לפנות מקום רגשי- פסיכולוגי לאחר, למחשבותיו רצונותיו ושאיפותיו. השניים נדרשים להסתגל זה לעולמה של זו תוך שהם מפתחים ביניהם קשר של קירבה, אינטימיות רגשית ואהבה. האהבה שתתפתח ביניהם נמצאת בבסיסו של פרדוקס הנישואין: שניים, בעל ואשה, שהופכים לאחד בברית הנישואין (אחדות), אך עדיין שומרים על קווי מתאר עצמאיים ונפרדים (נפרדות). בשלב זה של יצירת קשר הנישואין מתחילים בני הזוג בתהליך של התחברות מתוך השקעה רגשית אינטנסיבית, מצד שניהם, על מנת לפתח קירבה, צמידות ואחדות. שניים שהיו כמעט זרים זה לזו מתחילים בתהליך הולך ומעמיק של יצירת תא- הזוגיות של ברית הנישואין כשהאנרגיה הרגשית של שניהם מופנת בעיקר כלפי פנימה, אל תוך קשר הנישואין, ועל חשבון צרכים אישיים ואגואיסטיים. שלב זה מתקיים לאורך השנה הראשונה של הנישואין, שהיא רבת חשיבות להתפתחות, כינון ויציבות תא הנישואין.
כאמור, שלב יצירת הקשר ממשיך לתוך שנת הנישואין הראשונה. שנת פתוחה של תשתית רגשית המהווה בסיס לקשר הנישואין בעתיד. על חשיבותה של השנה הראשונה בחיי הנישואין כבר עמדה התורה : "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כ"ד ה'). בהתבסס על מקור זה קובע הרמב"ם: "הוא שצוונו להתייחס חתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע חוץ לעיר ולא יצא לצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלאת שנה מיום בואו אליה ( מצווה רי"ד, ספר המצוות). ספר החינוך אף מוסיף טעם פסיכולוגי- רגשי למצווה זו וקובע כי הצווי לשמח את האשה בשנה הראשונה נועד לפיתוחה של לכידות רגשית- אינטימית בין בני הזוג וכינונם של דפוסי התנהגות והרגלים הולמים שישמשו את בני הזוג במהלך חייהם המשותפים (ספר החינוך מצווה תקפ"ב). גם החתם סופר מתייחס לחשיבות ההשקעה הרגשית בשנה הראשונה לחיי הזוג בקובעו "ראיתי בטעמי המצוות של ר' מנחם הבבלי טעם אחר הגון: בשנה הראשונה דעת אדם שקועה היא באהבת אשתו וגו' " (שו"ת חתם סופר, אבן- העזר ב' קנ"ה). כאמור, שלב יצירת קשר הנישואין נועד לפיתוחה של תשתית איתנה שתהווה בסיס להמשך שלבי ההתפתחות המשפחתית. על מנת ששלב זה יעבור בהצלחה, על בני הזוג לתת דעתם למספר גורמים ותחומים:
1. פיתוח וקביעת גבולות ברורים וגמישים בינם לבין משפחות המוצא (הורים משני הצדדים) על מנת למנוע התערבות לא הולמת שלהם בחיי נישואיהם.
2. פיתוח דפוסים מקובלים על שני בני הזוג להבעת חיבה, אהבה ואינטימיות רגשית מתוך דאגה וכבוד הדדי.
3. פיתוחם של דפוסי תקשורת המאפשרים דיאלוג פתוח, "בגובה עיניים", תוך שמירה על כבוד האחר וקבלתו, ומתוך יכולת להכלה רגשית הדדית.
4. על בני הזוג לפתח ולטפח סגנון הולם לפתרון אי- הסכמות וקונפליקטים בלתי נמנעים. בני הזוג ילמדו לאתר ולזהות אי- הסכמה ומצבים קונפליקטואליים ולמצוא דרכים לפתרון הולם, מתחשב ולא מכניע את האחר ושולט עליו.
5. בני הזוג צריכים למצוא איזון מתאים בין עיסוקיהם מחוץ לבית (עבודה, לימודים, תחביבים, קשר עם חברים ומשפחה), לבין הצורך החשוב בשמירה על ביחדיות זוגית איתנה. שימור הזוגיות והמשך טיפוחה יתאפשר רק כאשר העיסוקים החיצוניים נעשים ללא "הסגת גבול" הקשר הזוגי וערעורו.
שלב יצירת קשר הנישואין הוא שלב "שביר" במקצת. קורה וחלק מהמשימות שיש למלאן לא מתבצעות בהצלחה מלאה. יש לפעמים גם נטיה להמעיט מהחשיבות של צרכים ומשימות, ואפילו להתעלם מהם כליל, על מנת לא "להפריע" לזוגיות בהתפתחותה. גם כאשר מזהים בעיה קיימת לא פעם הנטיה להמעיט מחשיבותה, או להתעלם ממנה מתוך מחשבה ש"כרגע זה לא חשוב", או "עם הזמן זה יסתדר". או "האהבה תתגבר על הבעיות". עם חלוף הזמן, כאשר חיי הנישואין נעשים מורכבים ומסובכים יותר, עלולה נטיה זו של התעלמות מבעיות, במקום טיפול הולם בהן, לגרום לקשיים ומשברים בחיי הנישואין. זוג המעוניין בנישואין יציבים ומשביעי רצון יפתח כלים מתאימים להמנע מהדחקת בעיות, ומציאת דרכים לפתרונן.