בבריאת העולם, הקב"ה יצר באדם יכולת נפלאה לתת ולהעניק לזולתו- הנתינה היא עצמה התמסרות, דבקות ונאמנות המספקת שמחת חיים ושביעות רצון. המרכיב המרכזי בנתינה הינו הרצון להיטיב ולגמול חסדים.
הנדבן גורם לשני אושר ומרגיש אף הוא כי חום מציף את ליבו. כמו כן הנתינה אינה רק צורך של "המקבל" כי אם גם צורך של "הנותן". הנתינה במערכת הזוגית מתבטאת באופנים שונים בהקשבה, בנתינת מחמאות, עצות, הדרכה, מלוי ציפיות וכדומה.. המסר הערכי בנתינה, נמצא ביכולת לאהוב את השני באשר הוא, לספק לו צרכים אישיים המהווים לו עזרה ותמיכה. הסיוע הממשי, המועיל ביותר נבחן כאשר "הנותן" מאזין לבקשות של השני ומוכן להתייחס אליהן ברצינות. יתרה מכך, הנתינה איננה רק ברגעים של אושר והתלהבות אחד כלפי השני אלא באופן תמידי. משום שלדאוג לזולת, משמעות הדבר להבין את השני מתוך רגש של קירבה ורצון אמיתי להעניק לו את חסרונותיו, זאת ועוד כאשר המגמה היא לאהוב את רעהו בכנות מצד הנקודות בהן קשה לו, ומצד החולשות והמשברים שלו.

אולם ישנם מצבים בהם המודעות חלשה ואין רמה בסיסית של קשב והבנה. פעמים רבות האדם עסוק עם עצמו, קשיים ומכשולים מטרידים אותו על כן, הוא חסום בפני כל פעולה של נתינה ואינו יכול לחוש בשאיפותיו של השני. לקוי מסוג זה, יוביל את מערכת הנישואין לנסיגה.לפיכך, יש להתבונן בעיקר, לחזק את הקיים ולא להתנטרל מאחריות אלא לתרום ולהקדיש לזוגיות מה שנחוץ באמת, ללא היסוס ורתיעה שנאמר "אם חפץ אתה להידבק באהבת חבריך, הווי נושא ונותן בטובתו (מסכת דרך ארץ- זוטא פב').
כמובן על המקבל לכוון את בקשותיו בהתאם ליכולתו ולכושר פעולתו של "הנותן" כיוון שאין לצפות דבר מה, שאין אנו עלולים לקבלו. ציפיות אלו מזמינות כעס ותסכול ויוצרות אכזבות קשות.
ביכולתו של האדם להגיע לנתינה אמיתית ע"י היכולת להעניק מהאני שלו, מעצמו, חלק ממנו, כמו חוויות אישיות, שמחה, עצב וכדומה.. כל אלו מצמיחים את בני הזוג מתוך הרגשה של אחדות והתמזגות לאהבה אמיתית.
הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מפרש כי אהבת הזולת קשורה ומותנת באהבה עצמית- הניתנת לאחר חיפוש והכרות של "האני" , כיצד אתה מתבונן בעצמך?
הסתכל במראה וראה! האם הינך אוהב את מבטיך? האם הינך מודע לפוטנציאל הנפלא וליחודיות שלך?
יחודיות זו, שורשה "בעצם" שלך "חלק אלוקה ממעל" לכן ההכרה בכשורך ובמעלותיך, אין בה משום יהירות אלא משום שליחות שבאה לידי בטוי, בעיקר במערכת הזוגית. ככל שתעשיר את עולמך הפנימי ותעמיק את אישיותך, כך סביבתך תושפע לטובה.

אדם המעריך את עצמו מודע לחשיבות העליונה שביכולותיו. אך
נדרשים ממנו כוחות של התמדה, הערצה והתאמנות, בכדי לעבור מסע ארוך לתוך אישיותו. זהו מסע המפגיש אותו עם חוויות שונות ומאתגרות המגלות את האהבה שבתוכו, וזו מולידה  אהבה חדשה אין סופית כלפי זולתו. כפי שמציין הרב דסלר, בספרו "מכתב מאליהו" שהנתינה מולידה אהבה, כאשר אדם משקיע ונותן צומחת אצלו אהבה כלפי רעהו.
"יאהב האדם את פרי מעשיו בהרגישו אשר חלק מן עצמותו  בהם הוא – אם היה אשר ילד או אימן או חיה אשר גידל ואם צמח אשר נטע או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה כי את עצמו נמצא בהם" (מכתב מאליהו).
יש החוששים לתת ללא מענה ונבהלים מן הקושי של אי קבלת תמורה מידית אלא שאהבת הזולת אינה מותנת באף גורם. כל אחד נותן ומעניק לפי הקצב שלו ובהתאם לידיעותיו ולמושגים אשר רכש.הנתינה עצמה היא מעיין של אושר המזמינה הדדיות.
וההססן לא יגלה לעולם את עומק ההוויה האנושית והשמחה הגמולה בה.