מאת:הגב' טל נחום

הרבה אנשים, כאשר הם נשאלים מהו לדעתם הבסיס המשותף לחיי הנישואין עליו ירצו הם לבנות את ביתם, עונים כי הבסיס הוא ההבנה והאהבה ההדדית. כאשר נתונים אלו קיימים – כאשר בני הזוג מבינים ואוהבים האחד את השניה, ביתם עומד יציב, איתן וחזק.
אך הנחה זו מוטעית ביסודה וההסבר לכך הוא פשוט: שהרי אם מדובר על הבנה הדדית – אצל רוב הזוגות, לאחר החתונה, מתגלים חילוקי דעות ואי הסכמות רבים. ניתן אף לומר כי בדברים מסויימים לעיתים אין כל הבנה בין בני הזוג, בהתאם להלך המחשבות של כל אחד מהם ונמצא איפוא כי ה"הבנה ההדדית" הינה יסוד רעוע למדי שכן זהו יסוד המשתנה בהתאם לגורמים ולנסיבות ולהלך המחשבות והשקפת החיים של כל אחד מבני הזוג.
ואשר לאהבה – גם כאן ישנן תמורות ושינויים רבים. האהבה היא רגש, רגש הוא נתון העשוי להתשנות בהתאם למצבים שונים ועל כן בד"כ אינו יציב. אמנם, האהבה היא מרכיב משמעותי בחיי הנישואין, ויש חיוב גדול לטפח יחס של אהבה וקרבות הדעת, אך לא יתכן שהאהבה לבד שבסיסה היא רגש הנתון לשינויים הוא היסוד לחיי הנישואין, שהרי מדובר על חיים משותפים יום – יום, שנה שנה, עד מאה ועשרים, בתקופות שונות, במצבי רוח שונים ומשתנים המגיעים לעיתים עד כדי רגשות עזים של כעס ותסכול המהווים הפך  גמור לרגש האהבה. אי לזאת, גם האהבה, למרות חשיבותה לא יכולה להיות בסיס לבנית בית איתן, עקב יכולתה להיות נתונה לשינויים תכופים וקיצוניים.

אם כן, היסוד לבנית בית איתן חייב להיות יסוד חזק הנושא את הבית  במצבים השונים של החיים, גם בתקופות סוערות. את יסוד זה אנו מוצאים בדברי החכם מכל אדם שאותו הגדיר במילה אחת – "טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו – עול אשה" (קהלת רבה ג', כד'). עול – זהו היסוד. להינשא פירושו – אני מקבל/ת על עצמי גבר / אשה זו, לשאתה / ו בכל מצב, בכל זמן ולעולם לא אהיה פורק/ת עולו/ה מעלי.
היסוד הגדול להבנת עול זה הוא, ראשית, בעובדה שזהו בסיס הנתון לעבודת שני בני הזוג וככל שיעבדו על עצמם וישקיעו בהבנת המשמעות של הנשיאה בעול זה, יהיה זה יסוד חזק ואיתן יותר, וזהו דבר גדול וחשוב לידיעת כל זוג: זה לא דבר ש"יש" או "אין" בבחינת "אין לי רגשות כלפיה..." "אין אנו מבינים האחד את השניה..." לא! זהו בסיס שצריכים לעבוד עליו כל הזמן, כל החיים, והוא בא לידי ביטוי רק במשך החיים המשותפים לאחר החתונה. רגש האהבה – הרצון להתחבר לשני וההבנה ההדדית יכולים להוות לפני החתונה סימפטומים לחיים משותפים ואכן, יש חשיבות רבה לסימפטומים אלה בזמן ההיכרות, אך לאחר הנישואין העבודה נמשכת הלאה מכך – לעבוד יחד וכל אחד בנפרד על נשיאת עול השני.

נשיאת העול מתבטאת בהבנת השוני המהותי בין בני הזוג: במשך הזמן מתגלים אצל כל אחד תכונות שלא ידעו עליהן מראש, כל אחד לומד להכיר אצל השני כוחות, מצבי רוח והרגלים הזרים לו, דרך החשיבה של כל אחד שונה בתכלית מהשני ועקב כך התגובות השונות למצבים השונים. תגובות אלה לעיתים "מרגיזות" את בן /בת הזוג ונראות לו בלתי הגיוניות. אך אם ידע שבהלך חשיבה שונה זה ובתגובות האלו בא לידי ביטוי ההבדל המהותי בין איש לאשה ובזה בדיוק מתבטא עיקר עבודתו בחיי הנישואין והבסיס לחיזוקם, אז ידע שעליו להשלים עמהן, ללמוד ולסבול אותן ואזי הוא נושא בעול הנישואין. בסיס זה אינו נתון לשינויי הזמן והתקופות שכן הנשיאה בעול היא בזמני שמחה ואושר אך גם בזמני צער ומשבר, בזמנים טובים של קירוב הדעת וחיבור הלבבות אך גם בזמני כעס ותסכול.
אם ישכילו שני בני הזוג להטות שכם אחד לנשיאה בעול עם השני תמיד, לעיתים ללא הבנת הלך הרוח והמחשבה של השני אך עם הרבה הבנה ותבונה שבכך מתבטאים ההבדלים בין שני המינים ובכך נעוץ היסוד הגדול לחיבורם הרוחני, הרי שבכך בונים הם את ביתם על יסוד איתן וחזק, על יסוד אהבה אמיתית  שאינה תלויה בדבר שסופה, כדברי חז"ל, להתקיים לעולמי עד.