טרם שמענו על שחיקה מאכילה או שתיה, האדם ממשיך לאכול ולשתות בכל יום מימי חייו ללא הרף. לעולם אינו שבע מכך ולעולם אין הדבר נמאס עליו כי בנפשו היא. אם לא יאכל וישתה הרי שאחת דינו למות.
חיי נישואין גם הם צורך קיומי לאדם, אך יש להם כללים שבלעדיהם אי אפשר לקיימם, אם כך כיצד זה שאנו שומעים כה הרבה על שחיקה בחיי הנישואין? עוד לא פגשתי אם שתאמר שהיא שחוקה מחינוך ילדיה ולכן היא זנחה אותם לאנחות. היא תחזיק בכוחותיה האחרונים ותעשה ככל יכולתה למען ילדיה אשר נשאה אותם ברחמה וילדה אותם בכאבים עצומים והניקה וחיתלה ולילות שלמים עברו עליה ללא שינה ליד מיטתם כשהם קודחים מחום, ולא נשחקה!
אם כן מה מביא אותנו לשחיקה בחיי הנישואין?
הנה שאלה שהועלתה לפני על ידי מי ממטופלי, ויש שאלות רבות בדומה לזאת. "אני עובדת במשרה מלאה ובעלי עובד חלקית ולומד בערבים. יש לנו 3 ילדים והטיפול בהם נופל רק עלי, היות וכשבעלי חוזר מהעבודה הוא מיד צריך לנסוע ללימודיו וחוזר מאוחר בלילה. עול הבית נופל עלי, למרות שבעלי עוזר פה ושם, אני חשה מנוצלת. גם המצב הכלכלי אינו בכי טוב כי ההוצאות גדולות יותר מההכנסות ואין לנו שום עזרה כלכלית מההורים. אנחנו לא גרים ליד ההורים כך שגם לא מתראים לעיתים קרובות ואני מרגישה שחסרים לי כוחות פיזיים ונפשיים להתמודד עם כל המטלות. מהיכן מוצאים כוחות לשאת בנטל המשפחה?"
האישה טוענת לחוסר בכוחות פיזיים ונפשיים לעמוד בכל המטלות הנופלות עליה. היא מודעת לכך שלימודיו של בעלה חשובים והם יביאו לרווחה כלכלית בעת שיסיים את לימודיו ויתחיל לעבוד במקצוע שהוא רוכש.

על פי מראה היא אינה נראית כחסרת כוחות פיזיים כל שהם, אם כך מה גורם לה לחוש תחושות כבדות אלו?
האישה טוענת שהיא אדם אופטימי בייסודו אבל בעלה מקטר המון ונוטה לראות הכל באפור ושחור. וכאן מגיעה טענה חשובה "לפעמים נמאס לי לשמוע את הקיטורים הללו, במיוחד מפני שבעלי נוטע בי את ההרגשה שאני לא עושה מספיק מאמצים.
נראה כי מערכת הציפיות של האישה וגם של הבעל אינן מכוונות לידע הממשי אלא נמצאת במקום לא ברור ולא מציאותי.
לכולנו יש מערכת ציפיות. כולנו שואפים שמערכת הציפיות שלנו תתגשם כלשונה. אנו לא מוכנים לקבל את הגישה שמערכת הציפיות צריכה גמישות ושינויים בלתי פוסקים כדי שתתאים את עצמה למציאות. מערכת הציפיות שלנו מתחילה בבן או בת הזוג שלנו, מה אנו מצפים מהם שיעשו למעננו, ולא למה אנו זקוקים למעשה, מפני שאין שוויון בין מערכת הציפיות המודעת לבין זו שאינה במודע אלא בתת המודע.

אם היינו יוצאים מתוך ההנחה שכזוג או משפחה עלינו להתמקד בעצמנו, בזוגיות שלנו ובחינוך ילדינו היה מצבנו שונה בתכלית השינוי. או אז היינו עסוקים רוב שעות היום בחיפוש דרך כיצד ליהנות את בן או בת הזוג שלנו, כיצד לגרום לשני אושר מתוך ידיעה כי בן או בת זוג מאושרים הם ערבות מצוינת לאושר האישי שלי.  במקום זאת אנו עסוקים בבחינת כל המעשים הלא נחמדים שבן זוגנו עושה לנו, כמו בשיחה שהבאתי בפניכם.  אנו עסוקים בויכוחים אין סופיים על מה אתה/את צריכים לעשות ולא עושים, על מה הילדים היו צריכים לבצע ולא ביצעו ולמעשה אנו עסוקים בהטרדת עצמנו ובטיפוח אי שביעות הרצון שלנו מהחיים.

למעשה העיסוק האובססיבי שלנו בחיפוש אי שביעות רצון מהזולת שסובב אותנו נובע מנקודת מוצא אחת ויחידה, חוסר שביעות רצון שלנו מעצמנו.

מה אפשר לעשות, קשה לנו לבוא אל עצמנו בטענות או בטרוניות, אז מפנים אותן כלפי האחרים. קל יותר לבוא במרירות לבעל או לאישה וליצור בם נקיפות מצפון על שהם לא מתנהגים כיאות. קל יותר לקטר על החמות המרשעת או על האב הקמצן מאשר לעמוד ולהתמודד עם המציאות היום יומית הדורשת מאתנו ויתורים וקיצוצים. וכך נוכל להמשיך ולפרט את הנושא לעומק ולרוחב עד כלות כל הדורות ולא נגיע לתוצאה אחת טובה ונעימה. לתהליך הזה קוראים "לראות את חצי הכוס הריקה" היא היא המביאה את השחיקה בחיי הנישואין.

לעולם הכוס איננה מלאה עד סופה. תמיד יחסר בכוס אם רבע ואם שלושת רבעי. יותר קל לראות את החסר ולמצוא סיבות למצבי הרוח מאשר להתמקד במלא ולחפש איך לשמוח אם היש. אפילו אם היש הוא ממש בתחתית הכוס עלינו לעשות הכל כדי לשמוח בו. יש לכך חשיבות רבה ביותר היות ובריאותנו האישית תלויה בכך. אמרו חז"ל "איזהו העשיר השמח בחלקו" ולא התכוונו דווקא לעושר כספי, אלא לעושר רוחני. אם כן העני הוא אותו "עשיר" שאינו שבע רצון ממצבו.

אם היינו שמים לעצמנו מטרה "המשפחה בתחילה" הרי שכל סדר המטרות שלנו ואיכותן היה משתנה. אם המשפחה ומצבה רוחה החברתי והאישי הוא הדבר החשוב ביותר לנו ולבני זוגנו הרי שהיינו מפסיקים לראות מה קורה אצל השכנים, מתי הם החליפו סלון או מטבח, מכונית או צעצוע חשמלי לילד. היה לנו שקט נפשי ולא היינו עוסקים ב"איך אני אראה להם שאני יותר טוב מהם, יכול להרשות לעצמי יותר מהם וכו" וחיינו לא היו מכוונים על ידי צרכים חיצוניים חסרי חשיבות שבהם נשקיע את כל מרצנו כספנו ובריאותנו ומעל לכל את שלוות נפשנו ואת הזוגיות שלנו.

עלינו להעמיד לפנינו מטרות ברורות של הישגים שאותם אנו רוצים להשיג. נניח שמשה, איש מכירות בחברה ושכרו מבוסס על עמלות מהמכירות, הרי שכדי להרוויח יותר עליו למכור יותר. כיצד יגיע משה להישגים אם לא ישב ויתכנן את דרכי עבודתו ואת המכירות שיעשה בתקופה הקרובה והרחוקה. משה יבנה לעצמו תוכנית אסטרטגית שאותה יבחן השכם והערב, יציין לעצמו נקודות הצלחה בתוכנית ונקודת כשלון, יערוך תיקונים בתוכנית וישנה כיוונים בהתאם להתקדמות שלו. יתמיד ללכת ולפעול על פי התוכנית וכך יגיע להישגים שאותם רצה להשיג.

גם בחיינו בבית ובמשפחה עלינו לקבוע מטרות על ומטרות משניות ולפעול על פי שאיפתנו להצליח בהם. כאשר המטרות תהיינה שותפות לי לבן/בת זגי נוכל לסייע זה לזו בהתקדמותנו בדרך ונשיג הישגים טובים יותר במהירות רבה. לצורך זה עלינו להתמקד וללמוד את אופיים של השותפים שלנו, את מאווייהם ואת דרכי פעולתם. עלינו לקבוע מטרות ברורות וקלות לביצוע, שכן אם לא אנו עלולים להישבר בדרך.

בעברית יש משחקי מלים שאין למצוא אותם באף שפה, במיוחד בנושאי משפחה וזוגיות. המילה "שקע" משמעותו בור שעמוק ממשטח האדמה הרגיל באזור. כדי למלא את השקע יש להשקיע בו חומרי מילוי. גם בעסק של שותפים יש להשקיע כדי שהעסק יצליח לשאת רווחים, והמילה רווח דומה בכתיבתה לרוּח. גם בחיי הנישואין יש להשקיע. להשקיע ביחסים שבין השותפים השקעות רוחניות שימלאו את כל החסרים הפיסיים הקיימים והרוחניים האמורים להגיע מצדדים אחרים, כהורים ואחים. אם לא נשקיע בדברי שבח והודיה לאישה על פעילותה לא יישארו בה כוחות פיסיים ונפשיים לעמוד במטלות הרבות שלפניה, אך אם נקפיד לומר לה עד כמה אנו אוהבים אותה,  עד כמה היא חשובה לנו ואנו מודים לה על מעשיה שבכל יום ויום, או אז נגלה שיש לה כוחות תמירים לעמוד בכל המטלות ללא כל צורך בעזרתנו כי כבר עזרנו בדברי האהבה שלנו. אבל אם לא נקפיד על כך ונחשוב שהאישה היא דבר ברור מאליו שהיא בבית והיא שלנו צפויה  לנו אכזבה רבה, שכן היא לא תהיה שלנו וכל עוד היא תהיה במחיצתנו היא תמטיר עלינו אש וגופרית של חולשה, וחוסר שביעות רצון רבה ביותר.

יש בעלים (וגם נשים) שחושבים שהם אמורים להטביע את חותמם על הבית, ורק את חותמם שלהם וכל השאר ימחק ויהיה כעפרא דארע. למעשה הפעולה הזו פועלת הפוך ממה שאנו מתכוונים, מי שמטביע בסופו של דבר טובע. רק שיתוף פעולה מתמיד, שיחה מלב אל לב, הבנת הקשיים של השני והתייחסות אליהם תביא לתוצאה של שביעות רצון וכוחות להתמודד ועל ידי זה למניעת שחיקה מחיי היום יום.