שאלה:
אני בחורה בת עשרים ושתיים ונמצאת בתהליך של פגישות עם בחור התואם את השקפותי ועונה לציפיותי. על פי הבירורים שערכתי אודותיו מתברר שהוא נחשב למוצלח ולבעל מידות טובות, והוא אף בעל מראה נאה. כיון שביררתי עליו באופן יסודי ונפגשתי עמו מספר פגישות, נראה לי שהוא עונה על רוב הציפיות שלי מבעלי לעתיד.
בכל זאת אני מרגישה נתק רגשי כלשהו לגביו. למרות המידע המצוין שקיבלתי והפגישות המוצלחות, איני מצליחה להתחבר לאישיותו. אני חושבת שהוא עדין מדי ושחסרה לו עוצמה. כשאנו נפגשים ומטיילים, למשל, ועולה השאלה האם לפנות ימינה או שמאלה, הוא תמיד אומר לי שאני אחליט. לא זו בלבד, אלא הוא מתעניין מאוד האם עייפתי מהצעידה והאם אני רוצה לשתות משהו.
מצד אחד אני מבינה שאין נכון יותר ליצירת נישואין מוצלחים מאשר בעל מתחשב, ובכל זאת - אני בחורה פעילה מאוד, והוא - שקט ועדין, מה שיגרום שלאחר הנישואין אני אהיה הקובעת בבית, ולא הוא. אני מחפשת בן-זוג שהוא יהיה ה'מנהל' עבורי. רצוני שבעלי יהיה זה שינווט את הבית, ולא אני.
תשובה:
כמעט בכל מסגרת אנושית יש אדם שהוא קובע יותר מאשר אחרים. התפקיד להיות 'הקובע' אינה רק צבירת זכויות, אלא לקובע יש אחריות לנושאים שעליהם הוא מופקד, ולעיתים קרובות חובותיו רבות מאשר זכויותיו. מצב חברתי זה, שבו יש אנשים שהם הקובעים, ואחרים המקבלים מרות, אינו דבר שנוצר מעצמו, אלא זהו המבנה שיצר הבורא יתברך במערכת האנושית והחברתית.
גם במסגרת המשפחתית יש מי שקובע יותר מאשר זולתו, בכל הנושאים או בחלקם. חברה שאין בה אדם שקובע היא חברה שמתנהלת בצורה משובשת, וכמוה, במשפחה שבה אין מי שקובע, נוצרים ריבים וסכסוכים הדדיים.
שינויים רבים עברה החברה האנושית במשך אלפי שנים. גם בהתנהלות המשפחתית התחוללו שינויים במאות השנים האחרונות (עיין ברמ"א או"ח סימן תעב, סעיף ד, בשם 'המרדכי'; ערוך השולחן שם, ס"ק ה; עיין שם גם ביוד"ע סימן פד, ס"ק פא ופב). בתקופות קודמות, הקובע הבלעדי במשפחה היה הבעל, וקביעותיו היו מתקבלות, לכאורה, ללא עוררין. כך ראתה האשה אצל הוריה, ואף אצל הוריהם, גם אם סביר שלעיתים רחוקות היו גם חריקות שיניים מצידה של האשה לשמע הוראותיו של הבעל כלפיה. לפי רוב המפרשים על התורה, במילים "והוא ימשול בך" (בראשית ג, טו) יצר הקב"ה מצב שבו יחסי הגומלין בין הבעל לאשתו יהיו שהבעל יהיה השולט על רעיתו, והיא תבצע את דבריו. לדברי המהר"ל (בבא מציעא דף נט, על דברי רב), השליטה הגברית אינה מגיעה רק מכיוונו של הבעל, אלא זו גם נטייה טבעית של האשה, המצפה לשליטת בעלה עליה, אך יחד עם זאת שזור בה רצון סותר - רצון לשוויון בחשיבות עמו.
נוסף למבנה הנפש של האיש ושל האשה, גם 'תנאי השטח' גרמו שהשליטה של הבעל על האשה, ובעיקר התלות שלה בו, היו מוחלטות. זאת כיון שבעבר הבעל היה המפרנס, וממילא הוא היה 'בעל המאה' וגם 'בעל הדעה'. הנשים, על-פי רוב, לא היו משכילות, ותחום העיסוק של האשה היה כולו בביתה. גם את רכישת המוצרים בשוק ניהל הבעל. לכן הוא היה כל עולמה. נוסף לכל אלה, מעמדה של האשה היה נחות משל האיש בכל נושא ציבורי, חברתי ומנהלי. כתוצאה מכך לא ראו נשים לעצמן כל זכות לדרוש מעמד גבוה יותר בבית. יתכן שלכן כתבה הגמרא (בבא מציעא נט, ע"א): "איתתך גוצא, גחין ותלחוש לה"
(אשתך נמוכה, כפוף עצמך ושמע דבריה).
עם זאת ברור שקביעה זו אינה חד משמעית, ואפשר למצוא סימוכין שבמצבים רבים, נשים היו אלה שהשפיעו וקבעו יותר מאשר בעליהן. כאשר ציווה הקב"ה למשה לשאול את עם ישראל האם הם רוצים לקבל את התורה, אמר לו שיקדים את שאלתו לנשים לשאלתו לגברים (שמות יט, ג) "אמר רב תחליפא דקיסרין, אמר הקב"ה: כשבראתי את העולם, לא ציוויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטווית חוה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה, הן מבטלות את התורה. לכך נאמר: "כה תאמר לבית יעקב". ובפרקי דרבי אליעזר (פרק מא) נאמר: "אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבנות ישראל, אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים..." (עיין גם בפירוש 'העמק דבר' בראשית פרק כד, פסוק סה).
אנו חיים בתקופה שבה המציאות כולה השתנתה, בהיבטים חיוביים ושליליים. אין ספק שעיקר תקומתו של 'עולם התורה' לאחר השואה נזקף לזכותן של נשים, בכך שהן נוטלות על עצמן את עול הפרנסה. אולם לא נוכל להתעלם שהשקפות רבות מהעולם המערבי חודרות בלא משים גם למשפחה התורנית. בתקופתנו, תלותה של האשה בבעלה נשארה כמעט רק בתחום הרגש: השיחה, ההקשבה וההסכמה עם קשיים. כיום האשה מפרנסת את המשפחה לא פחות מאשר הבעל, ולעיתים קרובות אף יותר ממנו, ואם כן גם היא בעלת הדעה. היא משכילה, לעיתים יותר מהבעל. היא דעתנית ומחווה דעה. גם מבחינה חברתית ורגשית אין היא חסרה דבר. היא ניידת, היא משוחחת רבות באמצעות הטלפון עם חברותיה ועם משפחתה. עיסוקים אלה 'ממלאים' אותה מבחינת החוויות הדרושות לאשה, כך שכאשר בעלה מגיע הביתה - זו 'עוד בעיה שצריך לפתור'...
כמו כן, עבודת האשה נעשית על-פי רוב מחוץ לבית. היא מצפה שבעלה יהיה שותף מלא לעבודתה בבית, הן משום שהיא שותפה לפרנסת המשפחה, ובכך מקלה עליו את חובתו לפרנס את המשפחה, והן משום שהבית והילדים הם גם שלו. על אף הרצון לשוויון זוגי, האשה עובדת על-פי רוב קשה יותר מאשר בעלה; היא עובדת מחוץ לבית, מנהלת את הבית ומטפלת בילדים.
אשה 'עוצמתית' מול גבר 'עדין'
בשאלה שלפנינו מתלבטת בחורה בנושא שהולך ומתרחב. מחד גיסא, 'השקפת השוויון' נותנת לאשה מעמד כמעט כמו לגבר; מצד שני, נטיית הנפש הנשית הטבעית היא להינשא לגבר 'חזק', מוליך ומנהל.
מבחינה רגשית, מתקבל על הדעת שנטיית הלב בבחירת בן-זוג תהיה למצוא בחור פעיל ו'חזק', וזאת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא, שטבעו של האדם להרגיש בנועם עם אדם הדומה לו (מהר"ל, 'נתיבות עולם' נתיב אהבת ה', פרק א). הסיבה השנייה היא שנוסף לכל הנתונים החשובים שאשה מחפשת באדם אשר לו היא אמורה להינשא, קיימת נטייה נשית להינשא לגבר עוצמתי, וקיימת הרגשת אי-נוחות להינשא לגבר רך, וזאת לעיתים אף על פי שהוא בעל יתרונות רבים.
שידוך מששת ימי בראשית
לכאורה, כאשר הבחור והבחורה הינם עוצמתיים, הדמיון ביניהם מהווה התאמה טובה, ומבחינה רגשית הם יימשכו זה לזו. ביתם עשוי להתנהל בצורה מוצלחת מאוד - ענייני הבית יסודרו במהירות וללא הזנחה. אולם מעשית, אין הכרח שכך יהיה. אין זה ודאי כי דמיון מושלם בין בני-זוג יוביל לחיי משפחה מאושרים, ולבית שמנוהל בתקינות ובהסכמה הדדית וקבועה. זאת מכיוון שלא כל שניים שהם דומים, גם מתאימים זה לזה. גם לא בהכרח שהם מחזיקים בנוסחה מושלמת למשפחה למופת, משום שלא כל דבר 'דומה' הוא גם 'מתאים'. הרי הכל יסכימו ששני אנשים עקשניים הם אמנם דומים, אך לא בהכרח מתאימים ליצירת זוגיות תקינה. במקביל, גם כאשר השניים שאמורים להקים יחדיו בית חדש הינם מופנמים ושקטים, הם בוודאי דומים, אך לא בהכרח שיש להם כל הנתונים לזוגיות מושלמת. דווקא בגלל הדמיון שיש ביניהם, הם עשויים להתעמת זה עם זו.
במילים אחרות, בנישואין של שני אנשים חזקים, בני-הזוג אמנם יגלו קווי דמיון, וכאמור, הם עשויים להרגיש קשר רגשי טוב מאוד עד החתונה. אולם מסתבר מאוד שלאחר החתונה יתפתחו ויכוחים ביניהם, והללו ייסובו על נושאים רבים ומגוונים. כאשר יגיעו המחלוקות לעימות מעשי, איש ואשה השונים מאוד זה מזה עלולים להיאבק על החלטותיהם ובשאלה מי יקבע בנושאים רבים בבית. כל אחד מהם יגלה שבן-זוגו ביצע מהלכים בלי להתייעץ עמו, מה שיגרום לעימותים רבים, שיביאו להתרחקות רגשית. בניהול זוגיות עם גבר "רך" לעומת גבר חזק, ייחסכו ויכוחים רבים ועימותים קשים. אם תהיה התמקדות ביתרונותיו כבעל אדיב וכאב טוב מאוד לילדיו, יהיו חיי הנישואין נעימים ורגועים.
להמשיך את הפגישות
לאור נתונים אלה, אם מדובר בבחור שמרכיבי אישיותו עונים לציפיות, כדאי להמשיך ולהיפגש ולבחון עד כמה אישיותו האדיבה ('החלשה') מפריעה ביצירת קשר רגשי ועד כמה היא באה לידי ביטוי: האם הוא מביע את דעתו בחברה הסובבת אותו, או שהוא תמיד מצטנע ורק מקשיב. בעקבות בירור זה אולי יתברר שהאדיבות שלו מציגה תמונה מטעה, ומעבר לחביבות ולנעימות שלו ניצב בחור עוצמתי יותר.
במקרים רבים בהן בנות מתלבטות לגבי אישיותו ה"רכה" של הבחור, הן נשאלו האם הוא יהיה מסוגל לרשום את הבן לבית הספר או יבקש מהן לבצע זאת. כמעט כל הבנות ענו שהן מתרשמות שפעולה כזו הוא יבצע, ולא תהיה לו כל בעיה בכך. תשובה זו מלמדת שברוב המקרים, כשמתרגמים את החשש הרגשי שמא הבחור רך מדי, מתברר שהחשש היה 'מחמיר' מדי. רצונו של הבחור להתנהג באדיבות יתירה יצר רושם מטעה מעט לגבי ממדי הרכות שלו, ומסתבר מאוד שבשגרת חיי הנישואין עצמם הוא ייראה רך פחות ממה שהוא נראה כרגע.
חשוב לציין שעל פי רוב, לקראת ההחלטה הסופית חלה נסיגת רגשות טבעית ומובנת, והאדם הצריך להחליט נתפס בכל חשש כדי להצדיק את היסוסו. לכן, כאשר מדובר בהצעה של בחור שיש בו משהו מן הרכות, קושי ההחלטה מעצים את ממדי 'רכותו'.