רוב מחלות ה"נפש" מתנהלות עפ"י המודל הביו-פסיכו-חברתי. בבסיס קיימת נטייה ביולוגית- גנטית שבלעדיה המחלה לא הייתה פורצת. לגורמים הפסיכו-חברתיים יש השפעה על מהלך המחלה וההתמודדות עמה. מבחינה זו אין הבדל בין מחלות גופניות ומחלות של המוח ("מחלות נפש"). כ-2% מהאוכלוסייה סובלים ממחלות נפשיות פסיכוטיות וחמורות, קרי סכיזופרניה (1%) ומחלה אפקטיבית דו- קוטבית (מחלה מאנית- דפרסיבית). כ-20% נוספים סובלים במהלך חייהם ממחלות רכות יותר כמו הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז וכיו"ב. מחלות הנפש פורצות לרוב בגיל ההתבגרות או בשנות העשרים, אך יכולות להתחיל בכל גיל. לאחר פריצת המחלה המהלך שלה יהיה לרוב כרוני לאורך החיים עם תקופות של החמרה ותקופות של התייצבות.
רוב חולי הנפש נמצאים היום בקהילה ומתגוררים עם משפחתם, כך שנטל הטיפול היומיומי בהם נופל על בני המשפחה. התפתחות של מחלה כרונית בבן משפחה דורשת שינוי והסתגלות מצד כל המשפחה. החולה עצמו מאבד את העצמאות שלו ואת רמת התפקוד הקודמת שלו, הופך לפגיע יותר ומצריך טיפול רפואי והשגחה. בני המשפחה האחרים חווים אובדן של המצב הקודם ושינויים גדולים בהתנהגות של בן המשפחה החולה, ומתקשים בהבנת התנהגותו ובהכלה שלו. במחלות הפסיכוטיות, כמו בסכיזופרניה או בהפרעה הדו- קוטבית מתווספים למערכת גורמים נוספים: חוסר התובנה של החולה למחלתו ולצורך בטיפול רציף למשך כל חייו, השפעות הלוואי של התרופות והעמדות השליליות של החברה כלפי מחלות הנפש. חולים אלה חווים, כאמור, החמרות פסיכוטיות שביטוייהן העיקריים הם הפרעות בחשיבה, מחשבות שווא, הזיות (הלוצינציות), שינויים במצב הרוח והתנהגות לא מאורגנת או חסרת שיפוט. החולה (ולעיתים קרובות גם בני המשפחה) לרוב תופס את מחשבות השווא ואת ההזיות כמציאותיות ואינו מסוגל להכיר בחוסר ההיגיון שבהן. בכך פוגמת מחלתו בכושר שיפוט המציאות של החולה ובמודעות שלו לעצם היותו חולה. חוסר תובנה זה עשוי להתבטא בחוסר הסכמה לקבלת טיפול וכתוצאה מכך, התארכות הזמן של ההתקף הפסיכוטי, איבוד הקשרים החברתיים והתעסוקתיים, פגיעה נוספת בדימוי העצמי ועומס יתר שוחק על בני המשפחה.
רבים בחברה המערבית עדיין תופסים את מחלות הנפש כמחלות פסיכולוגיות שמקורן בגורמי דחק פסיכו-חברתיים ומתייחסים באופן פסימי לאפשרות השיפור או ההחלמה מהמחלה. משום כך נוטים לטיפול הפסיכולוגי ולטיפולים החלופיים (אלטרנטיביים) על פני הטיפול התרופתי כטיפול בסיסי במחלה. סביר להניח שאחת מהדרכים באמצעותן מועברות עמדותיה של החברה אל המטופל היא ע"י הגורמים המצויים בקשר עמו, קרי, המשפחה והצוות המטפל. עמדות בני המשפחה של החולה ביחס למחלה ולטיפול בה עשויות לתמוך בגישות ובעמדות שעדיין רווחות בשיעור גבוה בציבור או לשלול אותן.
התערבויות לשיפור התמודדות המשפחה עם בן משפחה חולה
מידע: מחקרים הראו כי לרוב האנשים בקהילה אין מידע לגבי הסיבות, הסימפטומים והטיפול במחלות הפסיכיאטריות הקשות. 3 מתוך 4 אנשים באירלנד הודו כי הם יודעים "מעט או שום דבר" לגבי מחלת הסכיזופרניה. 4 מתוך 5 אנשים בגרמניה חשבו כי הטיפול המתאים ביותר לסכיזופרניה הוא טיפול בשיחות. מידע על אופי המחלה ועל הטיפול הנכון עשוי לסייע בהתמודדות של המשפחה. מידע זה יכול לבוא מקריאת מאמרים בנושא, מהאינטרנט ומיועצים/ מטפלים מקצועיים במסגרת התערבות טיפולית הקרויה psychoeducation (פסיכו – הדרכה). התערבות טיפולית זו הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד.
תמיכה: תמיכה חברתית ומשפחתית ועמדות חיוביות ביחס למחלה ולטיפול בה נמצאו קשורות לשיעורים גבוהים של היענות לטיפול. חולים בסכיזופרניה שזכו לבני משפחה המגלים מעורבות, תמיכה ועמדות חיוביות, גילו תובנה למחלה ולצורך בנטילת הטיפול. לעומת זאת, ביקורתיות, עוינות ומעורבות יתר חודרנית מצד המשפחה גרמו להחמרה של המחלה במחקרים רבים.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי מהווה בסיס לטיפול הכוללני הפסיכו- חברתי- שיקומי בתסמיני המחלות הפסיכוטיות. להיענות לטיפול התרופתי יש השלכות משמעותיות ביותר על מהלך המחלה והפרוגנוזה, בעיקר למניעת אירועים נשנים ולתפקוד חברתי- תעסוקתי ברמה גבוהה יותר. למעלה מ-50% מהמטופלים אינם מתמידים בטיפול התרופתי. במחקר שנערך נמצא כי הפסקת טיפול תרופתי היא הסיבה השכיחה ביותר לאשפוז במחלקה סגורה בבי"ח פסיכיאטרי. ב-54 מתוך 100 חולים עוקבים שאושפזו, קדמה לאשפוז הפסקת הטיפול התרופתי. בני המשפחה יכולים לתרום רבות ע"י השגחה על מעקב צמוד ע"י גורמים מטפלים, איתור שינוי במצב הנפשי (כמו הפרעות בשינה, אי שקט, הסתגרות) והקפדה על היענות לטיפול תרופתי.
החל מה-1.7.15 אמור הטיפול בבריאות הנפש להיכלל בחוק הבריאות הממלכתי ולעבור לאחריות קופות החולים, בדומה למקצועות הרפואה האחרים. יש לקוות כי כתוצאה משינוי זה יוכלו חולי הנפש להיות במעקב יותר רציף של רופא המשפחה ושל מטפלים בקהילה. הזמינות והנגישות של השירות בקהילה והצמדתו למרפאות רפואיות עשויים לסייע להגברת המידע וההיענות ולהורדת אות הקלון stigma)) בחולים הלוקים במחלת נפש. בני המשפחה לא יצטרכו להתמודד לבדם עם בן המשפחה החולה.