בשלבי טרום הנישואין, הזוג מפתח קשר באופן טבעי. מדברים על הא ועל דא , צוחקים שואלים כמה שאלות חשובות כשעיקר הבחינה, היא לגבי עומק הקשר הרגשי, האם מתפתח, כן או לא? הלב דופק, כן או לא?
לאחר כמה פגישות, אם התפתח הקשר, התחושה הממלאת את בני הזוג, היא: משיכה עמוקה עד כדי רצון להתמזג. מכאן ועד לשזירת מערכות החיים של בני הזוג זה בזו, הדרך קצרה.
נפלה ההחלטה, יש חתונה!!! הזוג החליט להיכנס לקשר רציני. מאותו רגע, הזוג אינו עוסק בדברים רציניים, אלא בדברים שהם מאד זניחים למהות הקשר, כגון: עסקי החתונה (תזמורת, שניצל או רבע עוף, לבוש וכו') מגורים, שאינם מיותרים חלילה אך עוסקים בתשתית החומרית בלבד. הכנת תשתית זו צורכת את כל הזמן ותשומת הלב של הזוג, עד הגיעם אל החתונה.
מתחתנים!!!
תשתיות החומר מאורגנות, אך לגבי תשתיות הקשר הרגשי, סומכים על הרגש החזק שיעשה את העבודה. למעשה אין דיונים בין בני הזוג לגבי מערכת היחסים הרצויה. אין דיון, בשאלה, כיצד ניגשים לפתרון חילוקי דעות המתגלעים באופן טבעי במפגש ביו שני אנשים שלכל אחד מהם דעה מגובשת.
"מרבית האנשים סבורים בדרך כלל, שמערכת יחסים היא משהו שפשוט מתנהל מעצמו, בדרך כלל יש להם מושג מעורפל (משהו) לגבי מהותם של חיי הנישואין והם מניחים שגם בני זוגם שותפים לראיה הזאת. כתוצאה מכך, הם חושבים ש/מערכת היחסים בניהם עתידה להתפתח בצורה טבעית" (ד"ר סטאנק- משחקי כח במערכות יחסים).
למעשה הצורה שבה עתיד להתפתח קונפליקט זוגי, נסמך בהחלט על הצורה והתבנית שבה טיפלנו בקונפליקטים עד כה. ישנם הרגילים לצעוק, ישנם המביעים בוז, ישנם המתכנסים לתוך עצמם וכדומה.
באותה תבנית בדיוק, רק אולי חריפה יותר, נשתמש לגבי חילוקי דעות המתגלים בקשר הזוגי.
לדוגמא:
בחור שרב עם אמו ושמר בעקשנות על "דום שתיקה" ארוך כלפי אמו, יש להניח שבעת שיריב עם רעייתו, ישמור על "דום שתיקה" ארוך, המכוון כלפיה.
בחור שלא התמודד מול אתגרים (בלימודים, בצבא בעבודה), ונהג לברוח כתגובה לכל איום, ישתמש באותו דפוס של בריחה גם מול קשיים במערכת הנישואין.
אדם אינו מרענן תבניות התנהגותיות, באופן ספונטני לכן כדי להכיר אדם, יש לערוך בדיקה ועיון בגלריית הפתרונות שהאדם נוהג להשתמש בם, ודרכם ניתן לצפות את דרכו בפתרון הקונפליקט.
יש התעלמות מכוונת, או אולי לא מכוונת מדפוסי התנהגות שליליים , שיחזרו על עצמם במשך חיי הנישואין. אולי יש בזה עצה עמוקה של הבורא המזווג זיווגים. הקב"ה העלים מאתנו אינפורמציה, שאולי הייתה יכולה לעכב את הקשר ולקעקע את הזיווג.
כך או כך, הם כבר נשואים!!! הרגש התקבע באמצעות רגש עמוק וקושר, ומתחיל מהלך מהיר של השלת המסכות האישיות האמיתית והתובענית, מתחילה לבצבץ.
יש לצפות לשינוי התנהגותי לאחר התבססות הקשר. בדרך כלל, השינוי אינו לטובה.
למה הכובע על השולחן?, מדוע האוכל לא בזמן?, בתחילה ריב על דברים קטנים ונדמה שאנו קטנוניים אך החיים הם רצף גדול של דברים קטנים.
האם בני הזוג מתבוננים בדרך בה בחרו לנהל את הקונפליקטים בניהם ?
האם הם דנים בשאלה פשוטה, אם זה הקשר שאותו הם רוצים, שעליו הם חלמו?
יש להניח שאינם עושים זאת! בני הזוג ממשיכים באותם דפוסי התנהגות שלא הניבו תוצאות רצויות, תוך כדי הגברת עוצמת התגובה השלילית, כלומר, מחילוקי דעות קולניים לחילוקי דעות יותר קולניים.
כאן מתחילים בני הזוג בנסיונות עקרים לשנות זה את זו, משחקי כח ונסיון להוריד ידיים זה לזה ו...מתחילות התלונות/ בקורת/אכזבה/מריבות.
בן זוג ראשון מתקיף: " מדוע השארת את המגבת על הרצפה?"
שני מתגונן ע"י התקפה: "את השארת את הזבל בחוץ".
או רק מתגונן: "לא השארתי את המגבת על הרצפה היא נפלה לבד".
בתחילה הקונפליקט עדיין מעודן. לכן אם ההתמודדות יעילה ומהירה, הוא נמוג, בלי להותיר משקעים. אך למעשה, ברוב המקרים, אין התמודדות יעילה עם הקונפליקט.
הזוגיות מתחילה לצבור משקעים מסוכנים בעוקרי הזרימה הרגשית.
בשלב זה בני הזוג צריכים לשאול את עצמם: האם אנו ערוכים לרענון ערכת התה"ם (תבנית התנהגותית מקובעת) שלנו?
הסיפור הבא ימחיש לנו כיצד נראה אדם שלא מרענן את ערכת התה"ם שלו:
איש אחד הולך לרופא ומתלונן: תמיד כשאני שותה תה, כואבת לי העין, מה לעשות?
שואל הרופא: האם אתה מוציא את הכפית מהתה בזמן השתיה?
רענון ערכת התה"ם תובעת מאיתנו בחינה מחודשת ואמיתית של רמת היעילות הטמונה בכלים (כעס, החמצת פנים...) שהשתמשנו בהם עד היום. כל כלי שלא נתן לנו את התוצאה המבוקשת, יש להחליפו בכלי אחר.
אם רציתי מבן זוגי דבר כל שהוא ולא קבלתיו כיצד הגבתי?
האם תגובתי הניבה את התוצאה הרצויה?
יש להניח שמערכת שיקולי הושפעה מן הכלל הידוע: "מה שלא הולך בכוח, ילך יותר בכוח"
האם אכן, ייתר הכח שהופעל הניב את המטרה הרצויה ?
בשלב זה עלי להודות שהכלי שבו בחרתי להשיג את מטרתי אינו יעיל. ייתר על כך, לא רק שלא הועיל אלא העמיק את ההתדרדרות
!!!מסקנה: יש להחליף את הכלי