אובדנים – מצבי משבר מאת ברכה סרביאנסקי
בחיים אנו חווים הרבה אובדנים. בחלקם הם קשורים לתהליך הטבעי של מעברים בחיינו: המעבר מילדות לבגרות כרוך באובדן, אם כי יש בו גם פתיחות רבה לחיים חדשים; גם המעבר מחיי רווקות לחיי הנישואין יש בו אובדן (חלקי) של העצמאות וניתוק (חלקי) ממסגרות המשפחה והחברה הקודמות לקראת חיים משותפים; כך גם המעבר להורות, המעבר לגיל הזקנה וכו'.
כמו כן יש אובדנים הקשורים לשאיפות שלנו: חלומות שלא התממשו, ציפיות מחיי הנישואין, ממערכות יחסים, מילדינו, קריירה וכדומה. כל אחד מן הדברים הללו כשלעצמו הוא סוג של אובדן, שיכול להוביל לתחושת תסכול וסבל, עקב חוסר השלמה עמו. סוגים נוספים של אובדן הם: נכות, מחלה, בעיות פריון, גירושין, הורה שעזב את הבית, עזיבת בית, ארץ, מעמד חברתי וכלכלי וכו'.
ואולם האובדן המשמעותי ביותר הוא השכול של אדם קרוב – הן בגלל קרבת הנפש, והן משום שאובדן כזה הוא סופי ואינו ניתן להשבה.
במהותו, האובדן הוא משבר. זהו שינוי משמעותי ממצב קודם למצב עכשווי. ואולם אין זה בהכרח דבר חיובי או שלילי. ד"ר קפלן מגדיר משבר כך: אדם עומד מול קושי, אובדן או איום של אובדן, והוא מרגיש שמערכות אמצעי ההתמודדות הקיימות אינן יעילות, ולכן אין לו דרך מיידית להתמודד עם המצוקה.
במובן מסויים זוהי "פרשת דרכים" – מקום שמחייב אותנו להגיע לתובנות שונות, ולהתארגן מחדש. הכלים שעמדו לרשותנו עד כה אינם מתאימים להתמודדות העכשווית, ויש לשכללם. מכאן משתמע כי התמודדות נכונה עם אובדן היא להבין את מהות הציפיה, ולנסות להתאים את עצמנו למצב החדש.
אובדנים יכולים להיות שונים במהותם, במשמעותם ובעוצמת ההתאבלות עליהם, אך תהליך ההתמודדות עמם בנוי משלבים דומים, ועל כן ניתן לדבר על כל האובדנים שהוזכרו בכפיפה אחת.
השלבים בתהליך האובדן
תהליך האובדן מתחלק לארבעה שלבים:
א. שלב ההלם וההכרה באובדן – שלב זה יכול להתאפיין בהדחקה או בהכחשה, בשל הקושי להכיל את עוצמת הכאב. התגובות עשויות להיות קיצוניות מאוד: פעילות יתר או אפתיה, וכן רצון חזק להחזיר את הגלגל אחורנית. האדם חש שהוא חי לצד ההתרחשות, ולא בתוכה, כמו בתוך בועה. אפשר לקרוא לזה גם "קהות חושים". אלו הן תגובות ספונטאניות, הבאות בלי שליטה ומחשבה – עד אשר האדם לומד להכיר, שכלית ורגשית, שאכן אבד משהו יקר.
ב. עיבוד הרגשות – זהו שלב של "הפרטת" האובדן. בשלב הראשון הכל היה מעורבב, בתוך מעין תוהו ובוהו. בשלב זה מתחיל זיהוי הרגשות ועיבודם. הרגשות שיכולים לעלות בשלב הזה הם: כעס, אשם, עצבות, דיכאון, כאב, בדידות, געגועים, החמצה, חוסר השלמה, ועוד. חשוב לתת מקום וביטוי לכל הרגשות, משום שהמפגש עם הרגשות הוא חלק אינטגרלי וחשוב של תהליך האבל הרצוי, ואילו עצירה רגשית בולמת ומעוותת תהליך זה. רגשות שלא יבואו לידי ביטוי ימצאו מוצא בדרכים עוקפות ובלתי רצויות, העלולות להכביד על תהליך הריפוי ולגרום בעיות בריאותיות ואפילו מחלות פסיכוסומטיות;
ג. ללמוד לחיות עם האובדן – אחרי השלב השני, שבו עיקר ההתעסקות היה בעיבוד הרגשות, בא השלב השלישי, שהוא יותר תפקודי: האדם לומד לחיות בלי מה שהורגל לו; כגון: הנכה חי בלי ידו, הפליט – ללא ארצו ותרבותו, האבל – בלי החוויות המשותפות לו ולנפטר;
ד. חזרה למעגלי החיים – האדם לומד שוב לשלוט בחייו. עכשיו מתחילה ההשתלבות המחודשת בחיים. בשלבי האבל הראשונים שלטה ההרגשה שהעולם עמד מלכת, החיים נעצרו ולא יהיה בהם עוד תוכן, מלבד האובדן. בשלב זה חוזר בהדרגה העניין בקיום העכשווי, והוא מלווה בהרגשה שאפשר לצאת מתוך עולם האבל. האור מתחיל לחדור מבין החרכים. האדם מתחיל להציץ החוצה אל העולם. מרכיב חשוב בשלב זה הוא ההחלטה לצאת לחיים תקניים.
אצל כל אחד תתבצע ההתארגנות מחדש באופן שונה. למשל: אם שכולה, שהפסיקה לאפות עם מות בנה, מתחילה שוב לאפות; המהגר מתחיל ללמוד את שפת ארצו החדשה; וכדומה. חשוב להדגיש כי תהליך זה הוא מאוד אינדיבידואלי, ושונה מאדם לאדם; השלבים שאותם עובר כל אחד שונים, ורצופים עליות ונסיגות.
כיצד ייפתר המשבר? האם יהיה זה פתרון של צמיחה וגדילה, או פתרון של נפילה? דבר זה תלוי באופיו של המתאבל, ביכולת או באי היכולת לבטא רגשות, כמו גם במערכת הקשרים הבינאישית שלו, במציאותה או העדרה של קהילה תומכת, בנורמות החברתיות שלו, בלחצים משפחתיים וכלכליים, ובמכלול גדול של גורמים נוספים. במערכת הנישואין תבוא כאן לידי ביטוי, בין השאר, היציבות, או אי היציבות, של החיים שלפני האובדן.
לסיכום
אובדן כמוהו כנפילה לתוך בור עמוק. מה יניע אותנו לפרוש כנפיים ולצאת ממקום זה, אלו הם הכוחות החדשים והמחושלים שחשפנו בנפשנו – בעומקים שאולי לא היינו מגיעים אליהם: האמונה והתקווה.