להתחדש מבראשית / הרב דניאל עשור
לכאורה הקשר בין בני זוג הינו דבר טבעי ביותר, אולם בהתבוננות מעמיקה באמת הקשר בין בני זוג הינו "על טבעי" ולכן הוא איננו צריך להתקבל אף פעם, ולעולם לא כדבר המובן מאליו אפילו יהיה זה קשר שנים ארוך וממושך, מפני שהבסיס הוא תמיד "על טבעי".
למה בדיוק הכוונה?
בכל אדם באשר הוא ישנה מיוחדות אשר איננה קיימת בזולתו והיא נחלתו להתגדר בה,
כך- "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שווים" כך מעבר לשוני המאוד לא פשוט בין המינים מכל בחינה שהיא קיים שוני נוסף ובסיסי בכל אדם אשר איננו קיים בזולתו.
הגמרא במסכת סנהדרין דף לז' סוף עמ' א' אומרת: אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לאמר בשבילי נברא העולם.
מיוחדות זו איננה רק חיצונית כי אם ובעיקרה פנימית. כל איש מיוחד מאד בין האנשים, וכל האשה אף היא מאוד מיוחדת בין הנשים ,וכך האיש והאישה השונים בכל הוויתם הרוחנית הפסיכולוגית והפיזיולוגית כבני זוג אמורים ליצור קשר יציב חזק ארוך אמיתי וממושך לאורך שנים עם יכולת עמידה בניסיונות רבים ובמשימות רבות, ככל שנתבונן בדברים מראשיתם נראה כי אנו ניצבים אל מול תופעה "על טבעית" בכל מובן הן בדרכי הלב והחשיבה השונים שבין המינים והן המיוחדות האינדבדואלית של אדם וחווה אשר אותה הם אמורים למזג ודרכה להקשר, הרב שמחה כהן כתב כי הסכם נישואין איננו ההסכם בין שני בני זוג מתאימים אלא בין שני בני זוג אשר אינם מתאימים בו הם מתחיבים להשתדל ולנסות להתאים .
והנה אנו עדים לתופעה חוזרת ונשנית בה בני הזוג מתיחסים האחד אל רעהו כאל מובן מאליו כאל דבר של מה בכך, יחס זה של התרגלות פוגם בתחושת ההתחדשות שבקשר ואט אט אף יוצר שחיקה גדולה המובילה להתרופפות הקשר.
על דרך הפתרון לבעיה זו נלמד מתוך התבוננות בעבודת ה' המוטלת על האדם,יום יום, שעה שעה גם בעבודת ה' ישנם אנשים המקימים מצוות כמצות אנשים מלומדה מתוך הרגל ומתוך תחושת המובן מאליו ללא החדווה המיוחדת המתחדשת כל יום של "ברוך שלא עשני גוי".
אדם תמיד צריך להתחיל מנקודת בראשית המחייה את הכל ומחדשת את הבריאה לכן "החכמה" נקראת "ראשית", "ראשית חכמה יראת ה' ",
נקודת בראשית היא נקודת ההתחדשות ואמונת חידוש העולם ה' "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" אנו צריכים להשוות צורה ליוצרה "חדשים לבקרים רבה אמונתיך" אלוקים לא ברא את העולם לפני כ-6000 שנה, יש מאין ודאי ומאז ועד היום חלפו להם השנים והתרחקנו מנקודת ההתחלה אין זה כך פשוט מפני שבכל רגע אלוקים בורא את הבריאה כולה מחדש מיש לאין ממש ומחדש אותה בכל רגע "בכל יום תמיד מעשה בראשית".
הוא מניע את כל האטומים ואת כל המערכת בתמידות בכל רגע, כביום בריאת העולם מחדש כל יום ויום מתחולל נס "בראשית" כך האדם צריך גם הוא כמו בוראו להתחדש באמונתו בבריאת העולם אשר היא אמונת החידוש ,
אף היא ממש בכל רגע צריך להתחדש, להבין את גודל הנס שבקיום היום יומי שהוא בכל רגע נברא מחדש מיש לאין ממש, זו היא "ראשית" שהיא "חכמה" שהיא "יראת ה' " כך גם הקשר "העל טבעי" הבלתי מובן שבין בני זוג צריך להתחדש מראשיתו בכל יום ממש, מכח יום הנישואין ומכח ליל הכלולות הראשון שהוא שינוי טבע ממש "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף " צריך האדם להזכיר לעצמו ולהכניס בקשר את תחושת הנס וההתחדשות כאילו היום הוא יום הכלולות כאילו שהיום נקרע ים סוף עבורו ומשם למשוך לקשר מראשיתו את הרעננות וההתחדשות לכל יום ויום הנוטה לאפרירות מכוחו של ההרגל.
אלוקים קרע את ים סוף עבור בני בזוג לא רק בעבר הרחוק בשידוכים וביום הנישואין כי אם בכל יום מחדש אלוקים קורע ממש את ים סוף עבור בני הזוג ומזרים חיות מחדש לקשר שבניהם .
מסופר כי בעל התניא- כאשר הוא היה נתון בבית האסורים שאל אותו אחד האסירים, מדוע שאל הקב"ה את האדם "אייכה" ? וכי הוא אלוקים לא ידע היכן האדם? ענה לו בעל התניא כי תשובתה של שאלה זו מונחת בצידה כאשר שאל אלוקים את האדם " המין העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת" ענה האדם "נגררתי" "נסחפתי" "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" וכאשר שאל אלוקים את האשה "מה זאת עשית ? " "ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל" נגררתי אחרי הנחש.
מעתה ברורה השאלה "איכה" היכן היא המיוחדות שטבעתי בך? מדוע אתה נגרר? מדוע אתה נסחף? עמוד איתן במקומך הרוחני המיוחד שטבעתי בך ומשם תשמור על קשר בריא מהבחינה הרוחנית מפני שממקום מיוחד זה אין האדם חוטא, אין הרגל מנצח , אין שום הסחפות, ואין שום הגררות אחרי כוחות חיצוניים, המטרפדים את הקשר הטהור ו"העל טבעי" שבין בני הזוג .