הפסק טהרה

1. הגאון הצדיק מבעלאזוב זי"ע, ביום חופת נכדו קרא לו ושאל אותו, האם יודע אתה מהו ענין הנישואין?
ולא היה מענה בפיו. אמר לו: אני אגיד לך הענין, אמשול לך משל למה הדבר דומה:
למלך, שהיה לו עבד נאמן בכל העניינים. כשהבין העבד שקיצו מתקרב, חשב לעצמו:  מי ישמש את המלך לאחר מותו בנאמנות כמוהו. לכן נשא העבד אשה והוליד עבדים, והתחיל ללמדם ולהרגילם בעבודת המלך איך לשמשו ולשרתו במסירות נאמנה בכל הפרטים, לאחר שגמר ללמדם, וראה שהם נאמנים למלך וממשיכים בדרכו לטובת המלך, אמר: "עכשיו אפילו אם אמות, מתנחם אני על שאני משאיר אחרי עבדים נאמנים לשמש את המלך". ככה הוא ענין הנישואין, השנים חולפות ועוברות, דור הולך ודור בא, ואין אדם חי לעולם, וצריך להתבונן שאחרי הסתלקותו מי יעבוד להקב"ה תחתיו, על כן צריך לישא אשה, ולהעמיד תולדות, לחנכם ולגדלם לעבודת הבורא, למען ישארו אחריו לעבוד אותו יתברך ולעשות נחת רוח לפניו.
הרי שכל ענין הנישואין הוא, שיזכור אדם את יום המיתה, כדי שישאיר אחריו צאצאים ראויים. וצריך להתבונן בזה, ולשוב בתשובה שלימה (יום החופה עמ' ד).
2. "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" (קהלת ז).
3. בספר דעת משה פירש בשם האלשי"ך הקדוש את הפסוק:
"כי בבית המשתה גם שייך הזכרת יום המיתה, כי צריך להבין מדוע ציוה הקב"ה על פריה ורביה…מפני שדרך בני אדם למות. וא"כ היה יכול האדם לזכור יום המיתה בבית המשתה, בזוכרו שמצות נישואין היא מחמת שסוף האדם למות. לזה אמר הכתוב אעפ"כ טוב ללכת וכו', כי שמא בבית המשתה לא יתן אל לבו מדוע עושין בית משתה, ובבית האבל בודאי יזכור יום המיתה (טעמי המנהגים עמ' תיד).
רבינו בחיי (בראשית א'):
4. "ג' שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו, וטעם המצוה הוא, שתהיה ההולדה הכנה לקבל הנפש השכלית (נשמה אלוקית)  כדי להכיר בוראו, ולעבוד עבודתו. שאם לא כן מותר האדם מן הבהמה אין".

5. בראשית פרק ד' א':
"…וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוה"
6. רמב"ן:
"והנכון לי, שאמרה: הבן הזה יהיה לי קנין לה', כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו"
7. הקב"ה ברא את העולם בארבע דרגות: דומם / צומח / חי / חי מדבר.
8. הקב"ה ברא אדם, והוסיף לו אשה, ואז מברכם ב"פרו ורבו ומלאו את הארץ".
רמב"ן (בראשית א'):
"שהברכה היא… שנתן בהם כח התולדה".
9. כל בריה חדשה צריכה זרע (זכר) ושחלה (נקבה).
10. הקב"ה ברא את עולמו בזוגות. כל דרגה מארבע הדרגות מורכב מזכר ונקבה. רק חיבור של זכר ונקבה מייצר פריון.
11. מהו תהליך החיבור בין תאי הזרע לביצית אצל בני האדם?
מצוה חשובה וקדושה, מצוה ככל המצוות.
12. (מלכים ב פרק יא ב) "וַתיִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע.. אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנוב אתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמֻּמָותִתים {הַמּוּמָתִים} אתוֹ וְאֶת מֵנִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלא הוּמָת"
רש"י: "בחדר המטות - בעליית בית קדשי הקדשים"
13. הנחש ערום – היה חכים (יונתן בן עוזיאל)
14. רש"י: "ללמדך מאיזו סיבה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה".
15. "עד שאשה באה לבעלה היא כמו שניצל טובלת במצוות! הפסק טהרה בדיקות מקווה וכו'" (הרבנית ש. נ.).
16. נא' בתורה: "אל אישך תשוקתך"
שהקב"ה נטע באשה תשוקה לבעלה. מילוי החיסרון נעשה רק על ידי חיבור עם בעלה.
17. במגילת רות (א' ט): "יִתֵּן יְהוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ".

18. (כתובות דף סב/ב): "רוצה אישה בקב ותיפלות (חיים עם בעל), מתשעה קבין ופרישות (חיים ללא בעל)"

19. המאירי: "…גמל (מטפל בגמלים) שרצה ליעשות ספן, אשתו יכולה לעכב. מפני שהוא יוצא מאמנות (מקצוע) שעונתו קרובה, לאמנות שעונתו רחוקה. ואף על פי שהוא מרויח יותר, רוצה אשה בקב וטפלות ר"ל שתתחבר עם בעלה, מתשעה קבין ופרישות".
20. (בראשית לא' נ): "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנותַי"

רש"י מסביר: "למנוע מהן עונת תשמיש".
21. הגדה של פסח: "וירא את עוניינו – פרישות ודרך ארץ"
פירוש: המצרים עינו אותנו בפרישות וכו'.
22. החיבור זה השלימות של חיי הנישואין.
23. "וברכתיך בכל אשר תעשה"

24. "והיו לבשר אחד", הוא  חיבור גשמי של נשמה לנשמה ע"י חיבור ומיזוג של גוף בגוף, בטהרה ובקדושה, באהבה ורצון. וזו השלימות!!!
 

24. כל דיני טהרת המשפחה, הם סדר מסויים של פעולות שנועדו להוציא את האשה מחזקת טמאה, לטהורה.
25. כל זמן שאשה בחזקת טמאה, חייבת להתרחק מבעלה, עד שתטהר לפי כל כללי ההלכה. ההלכה מחייבת למצות עד תום, כל הליך שיאפשר את החיבור עם הבן זוג, בהקדם האפשרי, כמובן במסגרת ההלכה.
26. את חמשת השלבים הבאים:
א. מספר ימי הראיה.
ב. הפסק טהרה
ג. שבעה נקיים.
ד. רחצה טובה וטבילה.
ה. טהורה עד המחזור הבא, שאז צריכה להתרחק על פי כללי הלכה.

27. נא' (בראשית כד' ב'): וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּו… שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי"

רש"י:  "לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין"
28. "שערי קדושה" (חלק א שער א): "...וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו... ונמצא שהאבר ההוא מת לגמרי... וזהו ענין הרשעים בחייהם קרוים מתים"
29. "מדרש רבה" (דברים פרשה יא פסקה ז):
ומשה היה מסבב את העיר ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף...' משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה וראתה משה שהוא עיף מן היגיעה. אמרה לו: אדוני משה למה אתה עיף?
אמר לה: ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו.
אמרה לו: בא עמי ואראך היכן הוא.
הוליכה אותו לנחל אמרה לו במקום הזה עשו ארון של ת"ק ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים וכן אמרו לפרעה רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם העצמות של יוסף אם לא ימצאו אותן עד עולם אינם יכולים לצאת. מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר: 'יוסף יוסף... תן כבוד לאלהי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל. מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהומות'.
מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה... לקח אותו (משה) ושם אותו על כתפו... וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים ומשה סובל ארונו של יוסף"
30. מדרש תהילים (מזמור קיד): "...הים ראה וינס ... ראה ארונו של יוסף יורד לים. אמר הקב"ה, ינוס מפני הנס..."
ילקוט שמעוני (שמות - פרק יג - רמז רכז): "... בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות".
31.דוד המלך:
"כל עצמותי תאמרנה, ה' מי כמוך?"
הנביא יחזקאל:
"ותהי עוונותם על עצמותם"
32. "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו"