כבוד חמיו וחמתו במבט הלכתי / השקפתי.
סימן ר"מ בחלק יורה דעה בשולחן ערוך עוסק בענייני כיבוד אב ואם. סביר להניח אם כן שכל הלכה המובאת בסימן זה מקורה בחיוב כבוד אב ואם.
בסעיף כ"ד פוסק המחבר ש"חייב אדם לכבד חמיו". יש להניח, אם כן שכבוד חמיו – אבי אשתו הוא חלק וסעיף ממצוות כיבוד אב ואם – לדעת המחבר. כשאומרים חז"ל שהוקש כיבוד אב ואם לכבודו של הקב"ה מדובר אם כן גם על כבוד חמיו.
בעל ה"טורי זהב" מחזק הבנה זו ע"י ציטוט פסוק מפורש בו קורא דוד המלך לשאול "אבי ראה גם ראה" (שמואל"ב כב', יב'). שאול, כידוע היה חותנו של דוד, אבי מיכל אשתו, והנה דוד קוראו אבי. מוסיף הבעל טורי זהב בשם חמיו – בעל ה"בית חדש" שהוא הדין בחמותו – כפי חיוב אדם לכבד חמיו, כך חייב הוא לכבד את חמותו – אם אשתו.
ה"שפתי כהן" לעומת זאת, מביא גם הוא את דברי הבית החדש בעניין כבוד חמיו ופוסק בשמו שאמנם חייב אדם לכבד חמיו אך לא מצד כיבוד אב ואם אלא מצד חיוב לכבד שאר אנשים חשובים.
מה בעצם ההבדל בין הסברות השונות בדין כבוד חמיו? אם מקור הדין מצד כיבוד אב ואם – כפשט דברי השולחן ערוך והטורי זהב, אפילו היה יושב בין גדולי המדינה ובאו אביו ואמו וטפחו על פניו וביישוהו, לא יכלימם, וכן אם התנהגו באופן משונה בעליל כגון שזרקו ארנקו לים או גרמו הפסד ממוני גדול באופן אחר, ישתוק ירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך כי אם מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר מצער יותר לא יכול היה לפרכס בדבר, קל וחומר מי שאמר והיה העולם כרצונו(לשון הרמב"ם ממרים פי' הז'). כן יהיה החיוב כלפי חמיו חמותו. אך אם מקור הדין של כבוד חמיו בכבוד שאר אנשים חשובים אין להפליג בכבוד עד כדי כך.
ה"פתחי תשובה" במקום מוסיף שדברי ה"שפתי חיים" בשם ה"בית חדש" – שמקור דין כבוד חמיו כדין כבוד אנשים חשובים – מוכרחים הם.
כידוע, חייבת אשה בכבוד בעלה, אם מתנגש כבוד בעלה בכבוד הוריה, חייבת היא בכבוד בעלה ומכבוד הוריה פטורה היא. בכבוד הורי בעלה אשה דווקא כן חייבת. אפילו מתנגש כבודו בכבודם, חייבת היא בכבוד הוריו, הסיבה לכך היא שגם בעלה עצמו חייב בכבודם.
אם נחשוב שבעל חייב בכבוד חמיו וחמותו – הורי אשתו, ונחשוב שמקור הדין הוא כדין כבוד אב, תהיה אשתו חייבת אף היא בכבוד הוריה מצד כבוד בעלה שמחוייב בכבודם ובכלל כבודו כבודם, בדיוק כפי שאנו אומרים לגבי כבוד הוריו, כיוון שלא נפסק כך להלכה והדין שאשה חייבת בכבוד הורי בעלה ולא בכבוד הוריה, חייבים אנו להבין שאין הבעל חייב בכבוד הורי אשתו מדין כיבוד אב ואם, אלא כשאר אנשים חשובים.
כדאי לדעת שאמנם אין חיוב, אך חז"ל ממליצים לאדם לכבד את את אשתו כדבריהם "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" (יבמות ס"ג), כלומר הרוצה אתה שלום באהליך כבד את אשתך יותר מאשר מכבד אתה את עצמך. יש לדעת שכפי שבכלל חיוב כבודך מונח כבוד הוריך, כך גם בכלל ההמלצה לכבוד אשתך מונחת ההמלצה בכבוד הוריה, כי לפי הבנתה והרגשותיה על בעלה לכבדם. אמנם אין כאן חיוב אך המלצת חז"ל לשלום בית כבוד אשתך והוריה כדאי לך.
מן העיון בדברים עולה תמיהה, ה"טורי זהב" הרי ידע את דעת הבית חדש בעניין כבוד חמיו, הוא הרי מביא את דבריו לגבי חמותו שדין החמות כדין החם ברור איפה שידע את דעת ה"בית חדש" לגבי כבוד חמיו, מדוע אם כן לא ציין במפורש שדעת הבית חדש שמקור דין כבוד חמיו הוא בשאר אנשים חשובים כפי שמביא ה"שפתי כהן"? ה"טורי זהב" עצמו מביא פסוק ממנו משמע שדעתו שמקור דין כבוד חמיו כן בכיבוד אב ואם שהרי דוד קרא לשאול חמיו אבי אך האם אין מקום לציין ש"הבית חדש" חולק על הבנה זו? מדוע "מערפל" ה"טורי זהב" את דברי הבית חדש בעניין? האם ערפול זה מכוון ואם כן מדוע?
אולי מותר לומר דווקא מתוך הדעה ש"הבית חדש" היה חמיו של ה"טורי זהב", שיש כאן דוגמא בולטת להפלגה של הטורי זהב בכבוד חמיו, ה"בית חדש". הטורי זהב סובר שמקור דין כבוד חמיו בדין כבוד אב ואם ואכן ידע שהבית חדש חולק עליו וסובר שמקור הדין בשאר אנשים חשובים, אך אין זה מכובד לומר זאת. פחיתות יש באמירה מפורשת שחמיו חולק וסובר שאין הוא חייב להפליג בכבודו. אין זה מכובד. דווקא משום שה"טורי זהב" מאוד מפליג בכבוד חמיו ככבוד אב ואם ואם הוא "מערפל" כביכול את דעת חמיו, הבית חדש ולא מביא אותה בשלמות כדי לחזק את כיבודו ואת כבודו.
אפשר אולי להוסיף בעניין סיפור שהביא הרה"ג ר' שלום שבדרון זצ"ל בשם החזון איש זצ"ל (שאל אבך ויגדך חלק ראשון עמ' קמ') : ה"טורי זהב" היה חתנו של ה"בית חדש", וה"בית חדש" הבטיח ל"טורי זהב" להיות סמוך לשולחנו והקציב לו אכילת בשר בכל יום. פעם אחת נתנו לו לסעודתו ריאה במקום בשר, ועל זה הלך ה"טורי זהב" וקרא את חותנו לדין תורה, ונימוקו שהיה עמו: ריאה שהיא מבני מעיים אינה ראויה להיקרא בשר!...
באו שניהם לדין תורה ובית הדין שמע את טענותיהם, ולבסוף פסק שה"בית חדש" צודק לפי שגם בני מעיים נקראים בשר... והנה כל העניין הלזה נראה פלא עצום שעל זאת יקרא ה"טורי זהב" את ה"בית חדש" לדין תורה?!
הוסיף החזון איש והטעים בחכמת הגיונו: יודע אתה למה קרא ה"טורי זהב" את חותנו ה"בית חדש" לדין תורה? כי ה"טורי זהב" היה לומד בהתמדה עצומה שאין כדוגמתה, ממש עד טיפת הכוח האחרונה שלו, עד אפיסת הכוחות, והנה, באותו יום שבו אכל ריאה ולא בשר, הוא למד כמה דקות פחות, כי היה לו פחות כוח מבכל יום אחר, ואז נתעורר קטרוג בשמיים על ה"בית חדש", שבגללו נחסרו מספר דקות של תורה בעולם.
ה"טורי זהב" ידע מזה והוא רצה להסיר את הקטרוג מה"בית חדש", ולכן קרא אותו לדין תורה, מתוך ידיעה שבית הדין יפסוק לטובת ה"בית חדש", והלא כל מה שפוסקין למטה פוסקין למעלה, ממילא יוסר בזה הקטרוג מחותנו!...
אין כאן פחיתות בכבוד שרוחש ה"טורי זהב" לחמיו, ה"בית חדש", ההיפך הוא הנכון, דקדוק עצום בכבודו. דאגה שלא תהיה שום קפידא עליו משום אהבתו וכבודו הגדול. עד כמה כיבוד חמיו חשוב.