המבחן האמיתי לאחר הנישואין

מאת : הרב שמחה כהן

מהאמור לעיל, יש ללמוד שמציאת שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט; ולמעשה אין בידי אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדויקים להכיר בן-זוג לצורך נישואין. משום שכמעט אי אפשר ליצור מערכת טרום נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין ואף לא בדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל המצוקה הכספית העשויה להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההכרויות על פני חברתה. בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.

מנהלים רוחניים של ישיבות, יודעים לספק על תלמידים שבלטו במידותיהם הטובות בתקופת היותם בישיבה, הם היו הראשונים להגשת עזרה לכל תלמיד המצוי במצוקה, נועם הליכותיהם היווה דוגמא לחיקוי חבריהם; ואף על פי כן, לאחר הנישואין הם התגלו כבעלי תכונות שליליות ביותר. כמעט ולא היתה להם רגישות לבן-זוגם. הסיוע שהם הגישו בבית היה דל, ואדישותם למצוקת הזולת בלטה בצורה קיצונית.

היטיב להסביר זאת מנהלה הרוחני של ישיבת חברון, הרב מאיר חדש זצ"ל. היה זה בעת הדרכה לחתן, על סף צאתו את הישיבה כדי להנשא. הוא סיפר לחתן על שני חברים, תלמידי הישיבה, שהתארסו בפרק זמן קצר זה אחר זה. האחד התארס עם בחורה שהיתה ידועה כבעלת חסד, סייעה לכל נזקק וניחונה במידות מיוחדות. בבואו לישיבה לאחר סעודת האירוסין, כדי לבשר לבני הישיבה על אירוסיו, שמחו עמו חבריו. היתה זו שמחה אמיתית על שזכה לשידוך שרבים היו מייחלים ומקווים לזכות בשכמותו.
חבירו שהתארס כשבוע אחריו, בא בברית האירוסין עם נערה שהיתה ידועה כמרשעת והתפרסמה כהתגלמות של אישיות אנוכית הדואגת אך ורק לעצמה. גם עמו שמחו חבריו, אבל היתה זו שמחה מאולצת. הצער והיגון על הפח שלתוכו נפל חברם, היוו את הרקע לשירה ולריקודים המלאכותיים סביבו.

לכשנישאו שני החברים, התברר לכולם שאכן הבחנתם של החברים על טבען ומידותיהם של הכלות היה תואם למציאות. הנערה הדואגת לזולת התגלתה גם לאחר נישואיה, כבעלת חסד יוצאת מן הכלל - היא המשיכה את מסעי הסיוע שלה. היא ראתה את בעלה ואת עצמה כאישיות אחת - גוף אחד ונשמה אחת, וכיון שכך לא דאגה לעצמה - אולם גם לא לבעלה, שהרי הוא והיא הם אחד - אלא לכל השכנים והמכרים הנזקקים. על לשונה היה שגור המשפט: "שנינו יחד למען הזולת".

גם הנערה השניה הצליחה להגיע לאחידות מלאה עם בעלה. אנוכיותה לא פגה אלא אף התעצמה, וכיון שראתה את עצמה ואת בעלה כאישיות אחת, היא לא דאגה לאף אדם בעולם, אלא רק לבעלה, ובמסירות שאין למעלה ממנה. היא ביטאה זאת באומרה: "שנינו אישיות אחת, ולמענו - למעני, אעשה הכל ובהתלהבות רבה".

לאחר שהבהרנו עד כמה אי אפשר לעמוד על קנקנו של המועמד לנישואין, ברור מדוע לא נמצא הבדלים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מנימלית, לבין הנישאים לאחר פגישות רבות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני הזוג זה לזה והצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא כיצד ישכילו לחיות יחדיו לאחר טכס הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה; האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה; כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה; כיצד יתיחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן לא ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.

נתוני התאמה של בני הזוג

על אף 'הנעלם הגדול' בניסיון למצוא בן זוג מתאים, וההפתעות המתגלות לאחר הנישואין, חובה לקראת הקמת בית בישראל, לעשות כל מאמץ כדי לוודא שהמשתדכים יהיו בעלי מירב נתונים תואמים ככל האפשר. משום שגם התאמה חיצונית מינימאלית של רקע דומה, עשויה לעזור לאחר מכן להתגבר על הקשיים הגדולים והאמיתיים. הנחיה זו מובאת בדברי הספורנו (בראשית ב, כד):

"...ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראויה לידבק בו... כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים לבד כי אז יכוונו לדעת אחת...". חובה זו נלמדת במסכת קידושין (מא.) ממצות "ואהבת לרעך כמוך". על פי מצוה זו מציינת הגמרא שיש לבדוק את בן-הזוג עוד לפני הנישואין, כדי שאחרי כן לא יתגלו פגמים שיגרמו לדחיה רגשית ולאי קיום מצות "ואהבת".
לפיכך יש להשתדל שהמוצעים לשידוך ישתייכו לאותה עדה ואף לאותו חוג וקהילה. כמו כן שההורים של שניהם יהיו מסוגלים למצוא שפה משותפת. שהבחור והבחורה למדו במוסדות חנוך המחנכים לדעות זהות, ולשאיפות חיים דומות. כמו כן שרמת השכלתם אינה שונה באופן קיצוני. כל אלה, כמובן, בנוסף לבירור המדוקדק על כל אחד מהם, על התנהגותו בינו לבין עצמו ובינו לבין חבריו:
כיצד הוא מגיב בתנאי לחץ, האם הוא בעל אישיות רגועה או מתוחה?
האם הוא בעל רגישות גבוהה להתיחסותם של הסובבים אותו, האם הוא נעלב מכל דבר פעוט?
האם הוא בעל ראיה חיובית לנעשה סביבו, או שהוא רואה רק שחורות?
האם אין הבדלים משמעותיים ברמת הפקחות שלהם?
האם אין ביניהם הבדלים משמעותיים לגבי דיקדוק במצוות?

הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את הבחור או את הבחורה, ואם הדוחו"ת דומים והתשובות זהות, אפשר לסמוך עליהם. כל זאת, כמובן, כאשר התשובות לשאלות הן מפורטות, ולא רק סתמיות - "הוא בחור נפלא" או "היא בחורה נפלאה". תשובה כזו אינה מספקת, אפילו אם היא נאמרת בהתלהבות רבה.

כדאי לערוך את הבירור המירבי לפני קיום תהליך הפגישות בין המוצעים, כדי למנוע אי נעימויות אם יתגלו לאחר מכן פרטים שאינם מוצאים חן בעיניהם, ושאילו היו ידועים לבני הזוג לכתחילה, לא היו בני-הזוג נפגשים זה עם זה, אך עתה, לאחר הפגישות, לא נעים להפסיק את התהליך בגללם. אבל יתכן מאוד שהבטים אלו יעלו שוב ושוב בחיי הנישואין.

עם זאת ברור, שאין האמור בשורות אלו קביעה חד-משמעית, שהרי אנו מגלים בני-זוג רבים שהרקע העדתי או ההשכלתי שונה ונישואיהם עולים יפה מאד, השכינה אף מצאה מקום לשכון בביתם.

השיחות

הערה: בפרק זה הסתיעתי בעיקר במאמרי הדרכה של מורי ורבי הרב שלמה וולבה שליט"א, לחתנים ולכלות (מאמרים אלו נכתבו רק עבור החוגים שבהם נוהגים להפגש לפני הנישואין).
בהדרכתו הוא מזהיר מפני הפיכת הפגישה בין המשתדכים לתהליך חקירתי, שהרי את הפרטים על בן-הזוג אפשר לברר בדרכים אחרות ואף טובות יותר מאשר בשיחה. לכן מן הראוי שבפגישה הראשונה ידובבו הנפגשים זה את זה על עצמם, ביתם, משפחתם, לימודיהם, עיסוקם בשעות הפנאי ותחביביהם. בפגישות הבאות, לאחר שהמתח התפוגג קמעא בפגישה הראשונה, והתחושה רגועה יותר, יש לברר מה הן השאיפות של כל אחד מהם - חיי פשטות מול השגת מותרות, מה יחסם העמוק לתורה ולמצוות. בשיחות יש לבחון: אם קיימת עקשנות ועמידה ללא פשרה על עמדה שהוצגה, או ניתן לשנותה. אם האישיות המוצעת נוהגת להכנס לתוך דברי הדובר ומפריעה באופן קבוע. האם נראית זהות בין האינפורמציה שנאספה על המשודך לבין מה שמתגלה בשיחה עמו.

בקהילה שמקובל בה להפגש גם מחוץ לבית, כדאי לנצל אפשרות זאת, לפחות לפגישה אחת, משום שלעיתים קיים מתח בשיחה בתוך הבית, והמשוחחים משתדלים לדבר בשקט כדי שהקולות לא יעברו לאזניהם של הנמצאים בחדרים הסמוכים. ובאופן זה הם אינם מבטאים את עצמם בצורה הטבעית שלהם; דבר זה מקשה על בדיקת ההתאמה שביניהם. כמו כן הישיבה זה מול זה מוסיפה לרשמיות ולמתח, מחשש שהזולת מבחין בסומק או בתגובות אחרות הנגרמות ממתח הפגישה. כל זה, כמובן, אינו קיים בטיול מעבר לכתלי הבית. בחוץ גם קל להעלות נושאי שיחה בעקבות דברים הנקרים בדרכם.

התלבטות

השלב שבין השיחות, הוא שלב ההתלבטות, המשתדכים עשויים לעבור בתקופה זו מצבי רוח קיצוניים. חלקם הגדול עלול להחליף החלטות חיוביות בשליליות לגבי המשך הקשר, וזאת תוך פרק זמן קצר ביותר. ההתלבטות היא "האם הוא בשבילי" "האם אני שלם עם עצמי בקשר לאדם המוצע". ההססנות מתנהלת תוך כדי חטטנות פנימית לגבי ההרגשות כלפי המשתדך.

על פי רוב זקוקים המתלבטים לסיוע ושיתוף פעולה מצד ההורים, או אדם אחר הקרוב לרוחם ואשר אפשר לתת בו אמון. יש תועלת רבה בהתיעצות זו; משום שההתלבטות והתהליך המתלווה לה, אינם מסודרים - הנתונים חהחיוביים מתערבים בשליליים, והעקרוניים עם פעוטי הערך. הצגת הנתונים בפני אחרים, מסייעת לארגן את המחשבה, עושה סדר בנתונים ומבהירה למתלבט עצמו מה בדיוק מציק לו.

טוב יעשה המסייע אם יעזור למתלבט ליצור חלוקה זו על ידי דיון וניתוח. אפשר גם להעזר בכתיבת הנתונים על דף - הנתונים החיוביים ייכתבו בצד ימין של הדף והשליליים בצדו השמאלי. לאחר מכן, אפשר לנתח את הנתונים ולפתח דיון עם המתלבט - מה נראה לו כחשוב ועקרוני ומה כשולי ובעל חשיבות פעוטה.

כדי לעזור למתלבט, מן הראוי לשואלו שאלות שונות, ובעיקר בנושאים שיתכן והוא מתבייש להעלותם בעצמו. כגון: ההבטים החיצוניים של בן-הזוג, תכונות פעוטות ערך שיש למוצע, שאולי דוקא הן דוחות את המתלבט; האם הוא מחפש בן-זוג דומיננטי או פסיבי; האם היבט אחרון זה דומה למה שקורה בין הוריו - מי הוא הקובע בבית הוריו.

אולם יש לזכור שלהחלטה שכלית ברורה, ולשלימות פנימית מוחלטת קשה להגיע. שמעתי מפי הרב וולבה שליט"א, בשם ה"חזון איש" ש"אין זה מן ההכרח שצריכה להיות משיכה הדדית, וחסרונה אינו עילה הכרחית לא להנשא למוצע. די בכך שאין דחיה ממנו". משיכה ואהבה של קדושה, תבוא לאחר הנישואין, כפי שכתבה התורה אצל יצחק אבינו, בקחתו את רבקה לאשה:
"...ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה..." (בראשית כד, סז).

המתלבט עצמו יוכל לבחון את רגשותיו על ידי חדירה אליהן:
האם הוא חש בעת הפגישה הרגשה נעימה ונינוחה, או מתח.
האם קיימת משאלה פנימית שהשיחה תסתיים, או שהוא מעוניין שהיא תתארך.
האם בין הפגישות קיימת ציפיה לפגישה הבאה.
במצבי התלבטות קשים, האם ישמח אם מישהו יביא להפסקת הפגישות, או שהפסקתן תצער אותו.

גם במקרה שהתשובות מצביעות על העדפה להפסיק את הפגישות, לעיתים כדאי לנסות ולהפגש עוד פגישה אחת, כדי להגיע לודאות מוחלטת בקשר להחלטה.

פגישה נוספת כדאית, בעיקר אם מגיעים להחלטה שלילית לאחר הפגישה הראשונה. זאת משום שלעיתים התחושה הכללית הלא חיובית בפגישה הראשונה לא נגרמה משום שאישיותו של הזולת אינה תואמת, אלא משום שהיה מתח מסויים שיצר קפאון בהבעת הפנים - המשתדכים חוששים להסתכל זה בפני זה; גם תגובות התמיכה לדברים שהם שומעים מאופקות יותר מאשר בשיחה ללא מתח, ומתוך כך השיחה אינה קולחת - כל אחד זהיר בדבריו מחשש שיאמר דברים שאינם לרוחו של הזולת. אכן עובדה היא שזוגות רבים נישאו והצליחו, אף על פי שבפגישתם הראשונה היה נראה להם ש"זה לא זה".

ההחלטה

שלב ההחלטה עשוי להיות קשה ביותר. אצל רובם של האנשים החלטה זו היא בעלת ההשלכות והאחריות הגדולה ביותר שאדם מן השורה נזקק להחליט בחייו. קושי זה מעיק על המשתדכים הצעירים. הם יודעים שהחלטתם תקבע את גורלם לכל חייהם, וזאת כמעט ללא סיכוי להתחרט. קשיי ההחלטה של האדם הרציני, רבים יותר מאשר של מי שאינו מודע דיו לקראת מה הוא הולך, ומה משמעותו של הצעד שהוא עומד לבצע.

הסיבות לקשיים עשויות להיות גם עקב בעיה אישית של המתלבט - תמיד היה קשה לו להחליט. כמו כן הפחד יכול לנבוע מסיבות סביבתיות - כגון במקרה שהמערכת המשפחתית של ההורים לא הצליחה. לעיתים, התפתחו הפחדים לאחר שאח או אחות מבוגרים יותר כשלו בנישואיהם ופרטי המריבות עברו דרך בית ההורים, ולכן הבן פוחד לעשות צעד העלול לסכן גם אותו.

לקשיי ההחלטה עשויה להיות השפעה רגשית מטעה כלפי אישיותו של המוצע - עלול להיות שהמתלבט חושש להנשא והוא אינו מודע לכך, ובמקום זה הוא סבור שהמוצע אינו מתאים לו. קשה להבחין אם הפחדים וההסתיגויות הן מאישיותו של המוצע לשידוך, או שקיימת רתיעה להחליט באופן חיובי.

מעורבות ההורים

הורים רבים מתלבטים אם מן הראוי לעודד את בנם או בתם לסייע בכיוון חיובי, כאשר ההצעה מוצאת חן בעיניהם. נראה שאם ההססנות של בנם או בתם היא לגבי אישיותו של המוצע להם, על ההורים להמנע לחלוטין מלחוות דעה, ועליהם להסתפק בניתוח המעלות והחסרונות של אישיותו, תוך זהירות יתר, לא לתת תחושה שהם נוטים לכיוון מסויים. אולם אם נראה להם שקשיי ההחלטה של בנם נובעים מפחד כללי לעשות צעד כה גורלי, מותר להורים לעודד קמעא את בנם או בתם, כדי להקל על קבלת החלטה בלב שלם. אולם גם במקרה זה יש להבהיר לבן בעדינות, אך בצורה חד משמעית, שההחלטה היא שלו ורק שלו. ההורים כאנשים קרובים ואוהבים, יכולים רק לקרבו עד ההחלטה, אך לא להחליט עבורו.

אי ההתערבות בהחלטה, עשויה להועיל בתקופה מאוחרת יותר, לאחר הנישואין. כבר בפתח המאמר ציינתי את הקשיים הטבעיים הקיימים בין בני הזוג והשוני הקוטבי המצוי ביניהם. לא פעם מעלה שוני זה לאחר הנישואין, הרהור וערעור לגבי התבונה שהיתה בהחלטה להינשא דוקא לבן-זוג זה. המחשבה הנגדית העולה בלבו של המהרהר היא "כיון שאת ההחלטה להנשא אני עצמי קבלתי, עלי להתמודד עמה ולשאת בתוצאות". לעומת זאת, כאשר ההחלטה נעשתה בכפיה או אף בהתערבות על ידי ההורים, או אישיות חשובה אחרת, שקשה לעמוד בפני דעותיה, עלול המהרהר לשלוח אצבע מאשימה כלפי זה המתערב. הוא רואה בו את סיבת כל כשלונות חייו, ומתוך כך אינו עושה מאמץ פנימי מספיק להסתגל "למה שיש", וכמובן שאין הוא רואה את עצמו חייב לשפר ולשנות את התנהגותו כלפי בן-זוגו.

טוב תעשה המשפחה אם תתיעץ עם גדול בתורה, הן כדי לקבל את דעתו - דעת תורה, והן כדי לקבל את ברכתו. פעולה זו בנוסף לתועלת שבה, תנסוך יתר בטחון אישי לבנים הצעירים שלא הזדמן להם עד היום להחליט כל החלטה חשובה.

זהירות מהחברים והקרובים

הבן והבת שפניהם לנישואין, חייבים להזהר מלשתף חברים או קרובים שאין זקוקים לעצתם כדי להחליט בנושא. גם אם נראה להם, שהם "בשלים" להחלטה חיובית ו'לגמור ' את השידוך, לא כדאי להודיע זאת לאחרים לפני שהדבר הוסכם גם על ידי הוריהם. זהירות זו תחסוך אי נעימות העלולה לצמוח אםההורים משני הצדדים לא ישתוו ביניהם על רקע כלכלי או אחר. כמו כן יש להמנע מלספר או לרמוז לחברים, ואף לא לקרובי משפחה, על ההצעה המוצעת ולבטח לא על קיום הפגישות, גם אם התהליך מצוי על סף סיכום חיובי. הפרסום עשוי ליצור לחץ חברתי - הכל ממתינים לסיומה הטוב של השמועה הנפוצה. לחץ זה יגרום שגם אם יש לנפגש מחשבות על הפסקת הקשר, הוא עלול להחליט בחיוב, בעקבות הציפיה והבשורה שחבריו ממתינים להן.

הכנה לקראת הנישואין

בתקופה האחרונה קיים נוהג, שחתנים או כלות ניגשים ללמוד את הליכי הנישואין, ולא רק את ההלכות. הדבר חיובי ביותר, משום שהעוסקים בטפול בני-זוג, יכולים להצהיר שכמעט כל הקשיים המתגלים בנישואין אינם בהכרח עקב השוני שבין בני-הזוג, אלא בעיקר מחוסר ידע. לכן עדיף ללמוד לפני הנישואין כל מה שאפשר ולא בדרך הקשה של כשלון לאחר הנישואין.

כיום אפשר להשיג ספרות כשרה, או להאזין לקלטות בנושא של תקשורת בנישואין. נכון הוא, שאנשים שלא התנסו בנישואין, עשויים להתרשם מההאזנה והקריאה שקיימים קשיים רבים בין בני זוג, והנישואין הם "דבר מפחיד". אך עדיף לקרוא על קשייהם של אחרים, ולחסוך בכך קשיים אישיים. הדבר יכול לעזור כאשר בני הזוג ייתקלו בקשיים מסויימים לאחר הנישואין ואז הם לא יתיחסו לכך כבעיה אישית וחסרון ייחודי של בן זוגם, אלא כמצב נורמלי העלול לקרות לכל אדם נשוי. אם בני הזוג יעשו מצידם את כל אשר מוטל עליהם מבחינה טכנית, ובעיקר יתפללו לבורא העולם שישכין את שכינתו בביתם, מובטח לה לתפילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.