יכולת בעל למנוע את אשתו מהליכה למקומות מסויימים
האם הבעל יכול לאסור על אשתו נסיעה לטיול או לחוג מסויים או למקום מסויים?
יעויין שו"ת מהר"י בן לב (ח"א סי' מט) וז"ל בין הדברים, "..חזקה על בנות ישראל שאינן יוצאות מן העיר ללכת לארץ מרחקים בלתי רשות בעליהן. וכי זו היא מורא וזו כבוד שחייבת האשה בכבוד בעלה?". ומבואר שכיון שהאשה חייבת במורא ובכבוד בעלה, וכמבואר ברמב"ם (פט"ו מהלכות אישות הלכה כ), אינה יכולה ללכת ל"מרחקים" בלי רשותו. ופשוט איפה שאסור לה לנסוע לחו"ל בלי רשותו. ונראה שה"ה למרחק של "ימים" כגון שהולכת לנופש כמה ימים בלי רשותו. אבל משמע כמו כן שלמקומות הרגילים והקרובים אינו יכול אסור עליה לצאת. וכנראה משום שמשיאה שם רע בשכנותיה שאינה באה למקומות כמקובל.
אמנם אם ההליכה היא למקום המנגד את הדת, אף אם רק לפי דעתו הוא מנגד את הדת, הוא יכול לטעון כן, כמו שמבואר בשו"ע (אבה"ע סימן עד סי"א)גבי אנשים פרוצים. וכ"כ לענייננו בשושנים לדוד (לרבי דוד צבאת, ח"ב סי' מז) שאם יש פרוצים בעיר יכול לאסור עליה שתצא מהבית אפילו במקום שלא נשמע עליה רינון. וכ"כ בשו"ת בתועפות ראם (לרבי רפאל אנקוה, סי' ג).
וההבנה עד כמה נקרא "נוגד את הצניעות", נתון קצת לאופי החשדן או הסלחן של הבעל. דהיינו שבוודאי זה אינו נתון לאף אדם להחליט אם לוותר על קוצו של יו"ד בצניעות, אבל להחליט האם במקום פלוני אכן תהיה בעית צניעות, זהו אופי של אנשים, ועל האשה ללכת בזה אחר דעת בעלה. ואיתא בגמרא (גיטין צ.), תניא היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא, ויש לך שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה, ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצין וכו'". עכ"ל הגמרא. ומשמע בגמרא שמידתו של איסי בן יהודה היא העדיפא, ויכול אדם לנעול את אשתו מפני חשדות כאלו שיש לו. ואע"פ שבדורנו יש לייעץ לבעל שדרכים כפויות משאירות תוצאה הפוכה, והסיכום הכללי שלו הוא הפסד ולא רווח, מ"מ חזינן עכ"פ שמותר לבעל לנעול את אשתו בבית בתואנה זו, אם יתעקש על זה.
ולצאת לגינה לשאוף אויר או ללכת לים, בזמנים ומועדים כמקובל, הנה הרמב"ם (פי"ג מאישות הי"א) כתב שלא יניחנה לצאת אלא פעם או פעמיים בחודש לפי הצורך. ועיין עוד בזה בערך לחם סי' עד סעיף ד, ובליצחק ריח אות נון סימן ט. ובשושנים לדוד הנז' (סי' כד) כתב מסברא שבכל שבוע יוציאנה בידו לשאוף רוח. (אא"כ יש עליה עוררין כשיוצאת, עיי"ש). וכנראה זהו לפי מצד הדור והסביבה שם והאשה המסויימת הזו.
וללכת ל"צעדות הרזיה" כמו שנעשה האופנה היום, יש למנוע מאוד. ובפרט שאז לובשים בגדים מיוחדים (שיהיו קלים) והם נמרחים על הגוף וצנועים פחות. גם הולכות בזוגות ומדברות בקול (מפני שאיפת האויר של ההליכה), והכל שומעים סביב. והבודק יראה שכן הוא. ויש להעיר בענין זה כי בעו"ה נשכחה כמעט היום ההלכה שאין יופי לאשה אלא בזוית ביתה, ויש שמחפשות לצאת מהבית כל הזמן, בק"נ טעמים "מוצדקים". ואנא עבדא אספר מה ששמעתי ממעלת אאמו"ר הג"ר יוסף שליט"א הרב הראשי לבת ים, שכשבא הגה"ח חכם צדקה חוצין זצוק"ל בראשונה עמו לשוק בוכרים, וראה שיש "גם" (מעט) נשים בשוק, נזדעזע בכל איבריו וזעק "אשה בשוק מנא לן ??". ובוודאי כך היה נראה הדור שעבר הקודם, כרצון חז"ל. ולך נא ראה מה שכתב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זלה"ה (בתשובה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ), שאילולא היה ירא היה אומר שבזמנינו אין עוד הדין של פגע אשה בשוק יסלקנה לצדדים, מפני שבכל מקום שילך ימצא אשה. ובעו"ה הרחוב היום רובו נשים ולא אנשים. והפירצה הגדולה של טיולי אנשים ונשים בלילות שבת קיימת כמעט בכל מקום. והשרידים ביראת שמים אינם יוצאים לרחוב בשעה זו, אבל רוב העם שאין להם דרגת קדושה ולא ראו מעולם חיי קדושה ברחוב, אינם מבינים כלל "מה האיסור". והצנועים יעשו כן באמצעית הלילה, שעה שאין בריות ברחוב כלל. [אמנם אין הדברים אמורים במי שמתוקף הנסיבות היא יושבת כל היום וגילו בבדיקות הרפואיות שליבה חלש והרופא מצווה לה ללכת כל יום איזה סך דקות, שבוודאי צריכה לעשות כן, רק תימנע ככל האפשר שיבלוט הדבר].
וכשהבעל מתלונן שההליכה היא על חשבון זמנו הפרטי, היינו שהוא צריך אותה לעזרה בבית וכיוצ"ב, והיא כולכת עם חברתה לשעה זו הנצרכת ללימוד וכיוצ"ב, בוודאי יוכל לאסור עליה, עיין להלן מ"ש מהמהריט"ץ. [ואם נראה לבי"ד שאין כאן טענות אמת, רק מרוע לב אינו מסכים והטענות הם כיסוי בעלמא, יושיבו ביניהם מי שיבדוק את האמת, כמ"ש כעין זה השו"ע בסימן פ סט"ז].