"בעלי כל כך קר ומרוחק" מתלוננת אשה, פקידת בנק במקצועה. "אני רואה בכל יום גברים שבאים לבנק וכולם אדיבים, מדברים בנימוס ומחייכים. וכאשר אני מגיעה הביתה לאחר יום עבודה מתיש, בעלי תמיד זועף ומתלונן".
"בעלי אינו מעריך שום דבר שאני עושה", מתלוננת אחרת, מורה במקצועה, "אפילו מנהל בית הספר שבתוקף תפקידו חייב לגלות נוקשות, יודע להעריך עבודות טובות שלי, ואילו בעלי שאני מצפה ממנו למעט יחס והבנה, אינו מבין בכלל מה אני צריכה".
וגם גברים מתלוננים:
"במשרד שאני עובד"- מספר אדם, רואה חשבון במקצועו- "עובדות מספר נשים. נכון שאנו שומרים על כללי הזהירות בעבודה משותפת של גברים ונשים, אבל כאשר אני מסתכל מהצד, איני רואה אף אשה שתהיה חמוצה כמו אשתי. איני מבין מדוע דווקא אשתי מכל הנשים שאני מכיר בעולם, חייבת להיות תמיד עצובה ונרגנית".
ישנם כמובן דוגמאות נוספות, אבל הקו הכללי דומה בכולן.
והשאלה הנשאלת היא: מדוע? מדוע דווקא בחירת-ליבו של הגבר נראית בעיניו יותר חמוצה מכל הנשים שבעולם? מדוע האשה שהסכימה להיות שייכת לאדם הזה לכל ימי חייה, רואה דווקא בו את האדם הכי נרגן שבעולם? האם לפני הנישואין הוא היה אדם מסוג שונה ועכשיו הוא השתנה, או שהוא "סידר" אותה ולא גילה את פרצופו האמיתי עד אחרי החתונה ?
כמובן שיש גם הטוענים שבאמת סידרו אותם ולא לבת-הזוג הזאת הם התכוונו, אבל ברוב המקרים זה לא נכון. כי הרי כל מיועד בדק היטב את המיועדת שכנגדו לפני שהחליט לקשור איתה את חייו. ואילו המשודכת הצעירה, בוודאי שבדקה היטב ואף הוריה בדקו בשבילה עד כמה הבחור הצעיר מתאים לבנות ביחד איתו את ביתם המשותף.
ולכן שאלתנו מקבלת משנה תוקף: מדוע דווקא בת-הזוג היקרה אינה מבינה מה באמת חשוב לבעלה יותר מכל הנשים שבעולם?
למען האמת, יש סיבה טובה לכל זה. כאשר גבר שומע בדרך כלל בסוף יום תלונות וטרוניות של אשתו היקרה שהוא מחויב אליה, הוא מרגיש שהיא "מאשימה" אותו בכל הקורות אותה ואז הוא מתמלא כעס: "כיצד את מאשימה אותי בכל הבעיות בזמן שאני עובד כל כך קשה בשביל הבית וכל היום אני רק חושב איך יהיה לך יותר טוב ויותר קל, איך את עדיין מסוגלת להאשים אותי בצורה כזאת?", ומיד הוא מנסה לשלוף משרוולו "פתרונות" מיידיים לכל קשייה. היא מצידה אינה מבינה מה הקשר בין יומה העמוס לבין כל התשובות שלו. "הרי בכלל לא חיפשתי פתרונות, רק רציתי שתבין שהיה לי יום קשה ומסובך. אני יודעת בעצמי שאפשר לפתור את הדברים ולעשות אותם יותר קלים".
לעומת זאת, גבר זר ששומע את התלונות של אותה אשה, מרגיש "נהדר" עם עצם ההרגשה שהיא חושבת שהוא ראוי לשמוע את כל מצוקותיה והיא חושבת שהוא מסוגל להבין אותה. הוא הרי לא חייב "להמציא" פתרונות לכל בעיותיה כיון שהוא לא מחוייב לה. הוא יכול לשמוע אותה עד סוף דבריה בנחת ובסבלנות ולא להפריע לה אפילו פעם אחת.
ואז, מיד היא חושבת לעצמה ולפעמים גם אומרת בקול "הלאווי שבעלי היה יודע להקשיב לפחות עשירית ממה שאדם זר לחלוטין יודע להקשיב לי".
יש גם מצב הפוך:
גבר המגיע הביתה בסוף יום עבודה מוצא את אשתו בפנים נפולות ומיד נופל עליו מבול של כל הבעיות שלה. הוא חושב לעצמו "מעניין שלכל הנשים שראיתי במשך היום לא היו בכלל בעיות ורק אשתי לא יודעת להסתדר לבד עם הבעיה הכי קטנה"
כאשר אנו מבינים שיש סיבה לכך שהדשא של השכן תמיד יותר ירוק, יותר קל לנו להתמודד עם הראיה הסובייקטיבית שלנו ויותר קל לנו להתמודד עם הקשיים שבחיי הנישואין שלנו. הרי זה לא סוד שבכל חיי נישואין יש עליות ומורדות. רק צריך להתאמץ כדי שהעליה תהיה יותר חזקה מהירידה וכך להתקדם.
אם נבין שהסימפטום של "הדשא" קיים אצל כולנו, אולי לא נראה בכך עלבון אישי. זהו ניסיון שעלינו לעמוד בו. עלינו לדעת שקל מאד להיות נחמדים כלפי אנשים שאנו רואים במהלך יומנו כל זמן שהנחמדות הזאת אינה יכולה לגרום לבקשות ולדרישות שאין ברצוננו ובמחויבותנו למלא.
לעומת זאת, כלפי האדם שחולק אתנו את חייו, אנו חייבים ללמוד היטב כיצד להיות נחמדים וטובים למרות שלא תמיד נעים לנו. לכל אחד יש מצבים בהם הוא עייף וחסר מצב רוח ובלי שום כח, רצון וסבלנות לשמוע את הצד השני. נוסיף גם את ההרגשה האנוכית שאם אני "נחמד מדי", יבקשו ממני הרבה בקשות שונות ומשונות שהן מנוגדות בכל תוקף לעצלותי הטבעית. לא פלא שאנו מעדיפים לראות את כל המגרעות של בן/בת-הזוג ולהשתדל להיות נחמדים כמה שפחות.
אבל בדיוק על זה נאמר: "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה": כאשר אדם מחויב לביתו ולמשפחתו, אין הוא יכול לומר "עכשיו אין לי את החשק לעשות למען המשפחה". החובה הזו מלווה אותו כל חייו והעבודה של חיי הנישואין היא להוכיח שהוא יודע להיות נחמד כאשר הוא עושה את חובתו.
לסיכום:
תמיד יראה לנו שבבתים אחרים הכל הרבה יותר קל ופשוט. בשביל זה אנחנו חייבים לזכור שאין מעמידים אדם בניסיון אלא אם הוא יכול לעמוד בו. גם בכל הבתים האחרים שאנו מכירים, ישנם כל מיני נסיונות ולכל אדם הניסיונות שלו. אין זה אומר שקל לעמוד בניסיון, בדרך כלל זה יהיה קשה, אבל בוודאי שהעמידה בניסיון היא אפשרית.
ולכן למרות כל הקשיים האישיים שלנו, אנו מחויבים במשנה תוקף להתאמץ ולהצליח בבניית הקן האישי שלנו ומבלי לעשות שום השוואה לבתים שמסביבנו.