מהם חיי נישואין נאמר בתורתנו הקדושה, שלאחר שיצחק אבינו פגש ברבקה, "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וייקח את רבקה ותהי לו לאישה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כ"ד, ס"ז). מנקודת מבט, סדר האירועים נראה מוזר: א. האם אהבה לא צריכה לבוא לפני הנישואין? ב. ומה הקשר בין התפתחות מערכת היחסים שלהם לבין הקשר של יצחק לאמו? חז"ל מספרים לנו שבחייה של שרה,(אימו של יצחק אבינו) האוהל שלה - שהוא ביתו של יצחק - זכה לגילוי תמידי של הנוכחות האלוקית, של קדושה. (בראשית רבה).

עם מותה, נעלמו סימני הגילוי הזה. והקריטריון (המדד/אבן הבוחן) של יצחק בבחירת בת זוגו, היה היכולת ליצור מחדש את הסביבה האלוקית שחווה בבית אמו. הוכחת היכולת של רבקה, היא זו שקבעה את החלטתו של יצחק להינשא לה. האהבה כלפיה הייתה פועל יוצא של קשר נישואין המבוסס על יסוד זה. העובדה שהתורה מזכירה ומדגישה את האהבה שצמחה בנישואיהם, מגלה שאהבה היא אחת ממטרות הנישואין. בכל אופן, האהבה רחוקה מלהיות תנאי מוקדם לנישואין. אהבה היא תוצאה של נישואין המבוססים על השקפה ומטרות חיים משותפות, ועל ההבנה שהשותפים מתאימים להשיג יחד את המטרות האלה. לכן, רק כשיצחק מצא שותפה מתאימה לנישואין שכאלה וזכה לאהבה שבאה כתוצאה מכך - רק כאשר הסביבה האלוקית נוצרה מחדש - היה יכול להתנחם על מותה של אמו.

לעומת זאת, יעקב אבינו נותן, כפי שזה נראה במבט ראשון, תבנית סותרת למושגי הנישואין והאהבה. יעקב פוגש ברחל ליד הבאר ומיד מנשק אותה בתוך 30 יום הוא מאוהב בה כל כך שהוא מוכן לעבוד שבע שנים תמורת הזכות לשאת אותה. כאן נראה במפורש שאהבתו של יעקב קודמת לנישואיו, ולא רק זה, אלא שהיא מתפתחת במהירות רבה כל כך, שהיא נראית כמו "אהבה ממבט ראשון" - האנטיתזה (ניגוד גמור) לדוגמת אביו. אבל ההבנה הזאת מתפוגגת (נחלשת) במהירות כשנותנים מבט קרוב יותר על הפסוקים ועל דברי הפרשנות המצורפים:

א. כאשר יעקב פוגש ברחל ליד הבאר, תחילה הוא משקה את הכבשים, אחר כך נושק לה, ואחר כך בוכה. התנהגות כזאת אינה אופיינית (מסמל) ל'אהבה עיוורת'.

ב. ההצעה לעבוד תמורת רחל במשך תקופה ארוכה כל כך, והבחירה דווקא בשבע שנים, תובעות הסבר.

ג. תיאור התורה על שבע שנות העבודה, "...ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה", נשמע כמו תיאור רומנטי מרגש - עד שאנחנו נזכרים שבמציאות, כשמחכים לאירוע שאליו אנחנו משתוקקים מאוד, הזמן עובר לאט ולא מהר (כדוגמת ספירת העומר). מכיוון שהוא כל כך אהב אותה, שבע השנים היו אמורות להיראות בעיניו כמו מאה.

ד. כשהזמן מסתיים בסופו של דבר, יעקב בא לתבוע את הנישואין המובטחים במלים: "הבה את אשתי כי מלאו ימי, ואבואה [לשון ביאה - יחסי אישות] אליה". דרישה כזאת נשמעת גסה מאוד. איך אנחנו יכולים להעלות בדעתנו שיעקב אבינו ידבר ככה? מטרה משותפת של הקמת עם המפתח לסיפור כולו מונח בתשובה לשאלה האחרונה. חכמינו מסבירים שיעקב ראה בנישואין עם רחל את האמצעי להביא לקיומו של עם ישראל. מכיוון שעם ישראל הוא המטרה והתכלית העליונה, ומכיוון שהבורא עשה שיחסי האישות יהיו הדרך היחידה להעמדת צאצאים, הופכים יחסים אלה לפסגת הקדוּשה. כמו אדם וחווה לפניו, יעקב לא מצא שום סיבה להתבייש בתהליך, כשהוא מוקדש למטרה נעלה כל כך. (ר' איגרת הקודש לרמב"ם) אמירתו "ואבואה אליה..." מבטאת את הקדושה הרבה שהשיג. מתוך ההבנה שמטרת הנישואין של יעקב עם רחל הייתה יצירת עם ישראל, נוכל לענות גם על שאלות א' וב'.

יעקב השתמש בשבע השנים כשנות הכנה לקראת המשימה הנשגבת. (משימה זו מייחדת את יעקב מאברהם ויצחק, והופכת אותו לבחיר האבות: לכל אחד מאבותיו היו צאצאים לא עבריים, ולכן היו רק אבות האומה הישראלית. יעקב ומשפחתו, לעומת זאת, היו מיקרוקוסמוס של עם ישראל.) בחירת תקופת הזמן איננה שרירותית: שבע יחידות זמן רומזות על מחזור זמנים מושלם, ותקופה של היטהרות. (ימי השבוע, שנות השמיטה, היובל, ימי הפסח, שבועות וספירת העומר, מהווים כולם יחידות זמן המורכבות משבע יחידות. טומאת מת, יולדת וזבה מציינים תהליכי היטהרות שמבוססים על שבע יחידות זמן. הזוהר הקדוש אומר במפורש שיעקב השתמש בשבע השנים כדי להכין את עצמו לקראת ההתאחדות עם רחל). כשמישהו מתכונן לקראת אתגר שיבחן את כל יכולותיו, מבחן שתוצאותיו בעלות חשיבות עליונה, ואשר דורש חיזוק, תרגול ושיפור כל כישוריו ויכולותיו של האדם, איך עובר הזמן בתקופת ההכנה? אהבת יעקב לרחל התבססה על האתגר הזה, ולכן (מכיוון שהוא כל כך רצה לבוא לנישואין מוכן לאתגר הגדול של יצירת עם ישראל), היו שבע השנים "בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

ובסופו של דבר, אנחנו חייבים לזכור שכאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא כבר היה נביא. נביא, מעצם הגדרתו, רואה מה שנעלם מיתר בני האדם: יעקב ראה ברחל את אֵם הָעָם הישראלי. אהבתו כלפיה, וכל הפעולות שבאו לאחר מכן, נבעו מתוך חזונו. כך, אנחנו רואים שיעקב ורחל, במקום להציג דרך מנוגדת ליצחק ורבקה, משקפים למעשה את אותו עיקרון: לסיכום אהבה ונישואין הם תוצאה של השקפה ומטרות משותפות בחיים, וההבחנה שבני הזוג מתאימים לממש את המטרות האלה יחד. עיקרון זה הוא אחד משני עמודי היסוד שעליהם נשענים חיי הנישואין היהודיים.