מאת: הגב' רבקה שמואלי
הוא נראה עייף ותשוש מעמל היום, בעודו עולה אט אט במדרגות חשב, כי מה שירגיעו עתה זה כוס קפה מהביל ממותק ב 2-3 כפיות סוכר.
אלא ש… אין לו חשק לבקש. כן, נמאס לו להכין לעצמו ולחוש כי הוא שותה רעל, לפי דברי רעייתו.
אנחה קלה יצאה מגרונו, שמא מחמת עייפותו המצטברת ועלייה במדרגות הלא מעטות לביתו ואולי מעצם המחשבה שהיה שמח יותר לו היה מגיע לבית ששם היו מקבלים אותו בשתיה האהובה עליו ללא עוררין.
חמש שנים… חמש שנים הוא מהרהר והוא בקושי יכול לספור על אצבעותיו מתי קרה שרעייתו הגישה לו כוס קפה מהביל עם 2-3 כפיות סוכר כפי שהוא רוצה…
תמיד נשמעה הקריאה לעברו "אולי מים" ו"עדיף תה צמחים".
"הנה היום קניתי תה צמחים מעולה בטעמו ובריא".
"הן כבר כמה פעמים אמרתי לך כי קפה עם סוכר בכמויות שאתה מבקש זה פשוט לא בריא. בעבורי זה רעל לגוף ועלול להשפיע בעתיד על רמת לחץ הדם בגופך ושלא לדבר על הסוכר שהוא אבי אבות הצרות…"
היא לא היתה מודעת לעובדה שאת אבי אבות המחלות, לפי דבריה, היא כבר הביאה עליו.
קבלת תגובה מעין זו באופן חוזר ונשנה היתה בעבורו צער ועגמת נפש.
אט אט בלי משים הוא מצא עצמו מגיע לביתו מפטיר שלום, יושב כמה דקות בכורסת הסלון נכנס למטבח מרתיח מים מכניס לכוס 2 כפיות גדושות קפה עם 2-3 כפיות סוכר ויושב לשתות.
אך, משום מה מאז היותו נשוי טעמו של הקפה פחות ערב לחיכו, הוא שם לב גם לכך שאינו נרגע ומקבל סיפוקו כבעבר, זאת על אף שהוא קונה את הקפה המשובח ביותר…
היא עדיין לא התייאשה. בכל זמן אפשרי לא שכחה לנאום לו את נאומה הקבוע אודות הנזקים וההרס שהוא מכניס לגופו, לו זה כבר נ-מ-א-ס.
חמש שנות נישואין…
ערב אחד חזרה רעייתו מהרצאה מאלפת בנושא הבית היהודי והמשפט: "איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה" מהדהד באזניה.
מתמיהַ, הרהרה… תמיד חשבתי כי לעשות רצון בעלה, נו בוודאי אם הוא סובר כי מבחינה רוחנית מתאים כי נכניס את הבן לת"ת א' ולא ל-ב' כפי שאני סוברת אז אעשה רצונו, אך בזוּטוֹת כמו כוס קפה לשתות…?!
מה הענין לעשות רצונו והרי אני רוצה בטובתו?!?
רוצה בטובתו???
רגע, שמא בטובתי שלי?!
והרי אם זה הצורך שלו כאן ועכשיו, זה טובתו…
ושמא אולי הקרירות שנוצרה בינינו לאחרונה בשובו הביתה החלה מהנאומים שנמאסו עליו על בריא ופחות בריא…
היא פתחה את ארון המטבח
הקפה מהסוג האהוב עליו אזל
בחשק רב ירדה לקנות קפה.
הפעם היא חיכתה לו במיוחד
רצתה להוכיח לעצמה ולו, שהיא מוכנה לעשות רצונו.
עוד באותו ערב היתה מונחת פתקה על השלחן:
"לאורי ערב טוב!
קניתי את הקפה שאתה אוהב
אשמח להכין בעבורך
פשוט השכלתי וסוף סוף הבנתי כי בריאות הנפש בינינו
חשובה לא פחות מבריאות הגוף"
היא לא ציפתה למשהו מיוחד.
עברו חודשים מעטים והיא עדיין מצליחה להכין בשמחה קפה בעבורו ושותה למולו תה צמחים.
ערב אחד, לשם שינוי הוא הגיע עם שקיק תה צמחים משובח
"הפעם אשמח לטעום מהתה האהוב עליך…"
הם השיקו "לחיים", לא, לא ביין ישן
אלא בשתי כוסות תה צמחים מדושן
תה צמחים ולחיים
וחיוך של שניים.