בעיית הפריון יוצרת משבר חמור בחיי הזוג המנסה להרות ללא הצלחה, ננסה להאיר מעט על הפן הנפשי הכרוך בטיפולים.
משבר אי הפריון מתבטא בכל תחומי החיים -בהיבט הפסיכולוגי האישי, בהיבט הזוגי, המשפחתי, החברתי ובקריירה.
עם התקדמות הרפואה והטכנולוגיה בעשורים האחרונים מסוגלת הרפואה כיום לתת מענה כמעט לכל הסובלים מבעיות פריון, אולם, אין ביכולתה לספק מענה לצרכים הרגשיים היחודיים לסובלות מבעיות פריון. מרבית הנשים והאנשים מתמודדים עם הקשיים הרגשיים המלווים את משבר אי-הפריון לבדן וללא עזרה מקצועית. מתן הטיפול הרפואי לגוף והיעדר הטיפול הנפשי המתאים, יוצרים הפרדה, שהיא אינה טבעית, בין הגוף והנפש.
 
מאפייני משבר אי-הפריון
ברמה האישית נמצא שמטופלי פוריות חשופים לדכאון פי שניים מאחרים  ושרמות הדכאון שלהם הגיעו לשיא אחרי שנתיים של אי-פריון. החוקרת, ד"ר אליס דומר, שחקרה את הקשר גוף-נפש מההיבט של אי-פריון, השוותה את רמות הדכאון שמצאה אצל מטופלות הפוריות לרמות דכאון שנמדדו במחקר אחר של חולות לב, סרטן ואיידס ונדהמה לגלות שהנשים הלא פוריות מדוכאות באותה מידה כמו הנשים החולות שחייהן נתונים בסכנה.
ביטוי לדכאון הכרוך באי-הפריון נמצא כבר בתנ"ך בדבריה של רחל העקרה :"ותרא רחל כי לא ילדה מיעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין- מתה אנוכי" (בראשית ל', פס'א). גם חנה בכתה, לא אכלה ונשאה אבל בליבה משום ש"האל סגר את רחמה" (שמואל א', א'). 
אי-פריון הוא מצב בו האדם נכשל למלא פונקציה התפתחותית בעלת מרכיבים גופניים, נפשיים וחברתיים. הוכח כי אי-פריון הוא מצב עקה (stress) וכי הוא מעורר תגובות וחוויות רגשיות רבות עוצמה כמו חרדה, כעס, צער ואשמה.   

רגשות בולטים נוספים עמם מתמודדים הסובלים מאי-פריון הם אובדן תחושת שליטה, תחושה שמלווה את ההבנה שתכנון המשפחה אינו בידי הזוג. תחושה זו מתחזקת עקב מעורבותו הרבה של הרופא בתהליך ההפריה, ולמעשה בחייהם. הרופא נעשה גורם מכוון והמלצותיו על המהלך והקצב של האבחון והטיפול מתקבלות במקרים רבים כהוראות מחייבות.  
אבדן ואבל- בתהליך אי-הפריון יש אבל מסוג שונה- אבל על מי שטרם נולד. זהו אבל אמיתי עם כל מרכיבי האבל, אלא שהחברה אינה מכירה באבל הזה, שהרי אף אחד לא מת, והזוג נשאר בודד באבלו. כמו כן מלווה המשבר באובדנים רבים: אובדן חלק מהעצמי, אובדן אידיאל ותפקיד בחיים, אובדן מעמד, אובדן ביטחון עצמי, אובדן נשיות/גבריות., אובדן התקווה לילד, אובדן התקווה להמשכיות גנטית, היעדר מיניות פורה והחמצת חווית ההריון, אובדן פרסטיג'ה, אובדן שליטה ועוד ועוד.
 
קנאה- בתוך האבל מתעוררת קנאה כלפי אלו שיש להם- הריון או תינוק. לקנאה הזו יש עוצמה חזקה כי היא גוברת ככל שהדבר בו מקנאים חשוב יותר לזהותנו. מובן שלמטופלי הפוריות ההריון והתינוק חשובים במיוחד.
כן חווים בני הזוג פגיעה בדימוי הנשי והגברי, פגיעה בדימוי העצמי ובדימוי הגוף.
 
ואי אפשר שלא להזכיר את הקשר בין אי-פריון למתח.  ידוע שמשבר אי-הפריון יוצר מתח רב והמתח מצידו מזין ומעצים את בעיות הפריון ע"י שיבוש האיזון ההורמונלי העדין והחשוב כ"כ לתהליכי ההפריה. כיוון שבלוטות יותרת המוח וההיפותלמוס הם האחראים הן על שחרור הורמונים במצבי סטרס והן על הפרשת הורמונים הקשורים לרבייה, מגוון של הורמוני סטרס עלול להפריע לשחרור הסדיר של אותות מההיפותלמוס שאחראים על הרבייה. שחרור ה- LH וה-FSH מיותרת המוח נפגם. כתוצאה מכך מחזור הווסת עלול להשתבש או שעלול להתרחש דיכוי של הביוץ. למרבה הצער, פעמים רבות נוצר מעגל אכזרי של אי-פריון ומתח, שתורמים ומעצימים זה את זה: מתח נפשי יכול לתרום לבעיות פיזיולוגיות שגורמות לאי-פריון, שמחמיר את המתח וחוזר חלילה.  
 
ברמה הבין-אישית משבר אי-הפריון פוגע בקשר הזוגי, גורם לבידוד חברתי ופוגע בקריירה ובעבודה.פגיעה בזוגיות מתרחשת לעיתים קרובות כיוון שמשבר אי-הפריון מעמיד את בני הזוג במבחנים רבים, נסיונות קשים וטלטלות רגשיות. כל אחד מבני הזוג עלול לחוש אשמה על שהבעיה היא אצלו, זה שהבעיה לא אצלו עשוי לחוש כעס על בן הזוג ש"מונע" ממנו את ההורות ובהמשך עשויות להופיע תחושות של רחמים על בן הזוג ואשמה על חוסר היכולת לתמוך בו בתקופה קשה זו. כל אחד מבני הזוג מצוי בתחושה של הזדקקות רגשית ולכן אינו מסוגל להיות שם עבור השני ולתמוך בו. כתוצאה מכך עשויה להופיע תחושת בדידות ואכזבה ביחס לבן הזוג ולזוגיות. ההבדלים הקיימים בין התייחסות הנשים למשבר ולטיפולים לבין התייחסות הגברים עלולים אף להחמיר את המצב הזוגי.
כמו כן בתקופה של טיפולי פוריות נפגעים חיי המין של הזוג לא אחת. דיווחים קלינים רבים מצביעים על כך שהתערבות רפואית בחיי המין של הזוג והפיכתם מביטוי של קירבה לאמצעי של התעברות מכניסים גורמים של זרות וניכור לקשר בין בני הזוג ופוגמים באינטימיות הזוגית.
בידוד חברתי אופייני מאוד להתמודדות עם אי-הפריון. הוא מונע מפגש כואב עם הסביבה, מפגש שעלול להעלות רגשות קשים של קנאה וכעס. הבידוד עלול להתעצם על רקע תחושתם של בני הזוג  שהם שונים ממרבית הזוגות משום שאינם אבא ואמא ועל כן יש להם עימם פחות במשותף (
פגיעה בקריירה מתרחשת כיוון שהזמן הנדרש לטיפולים והקושי בתכנון לזמן קצר ובינוני, כמו גם הטרדה הנפשית והמחשבתית, מקשים על פיתוח הקריירה ועל שמירתה. נשים רבות חוששות לאבד את מקום עבודתן עקב היעדרויות תכופות מהעבודה. הן תלויות בחסדי המעסיקים מחד ובמערכת הרפואית מאידך. 
 

מקורות :

1. אשר, ג'.מ. (1992) הפסיכולוגיה של גוף האישה, הוצאת "אח", קרית ביאליק.
 
2. בר-חוה, א. פוריות מאלף ועד טף, משכל, תל-אביב.
 
3. גילאי-גינור בתוך בן-רפאל, צ., זיידמן, ד. וגילאי-גינור, ח. (2002) המדריך המלא לפריון, הוצאת שוקן, תל אביב.

4.  איה קמחי, אמא רדמה