התמודדות הזוגיות עם בעיות פריון
בעיות פריון הן בעיות המלוות זוגות רבים בחיי הנישואין. בהקשר לנושא כאוב זה קבעו חז"ל את האמרה: "ארבעה חשובים כמתים: עני, מצורע, סומא ומי שאין לו בנים" (נדרים ס"ד) כך מכנים חכמים זוגות חשוכי ילדים. ר' יוסף קארו פותח את השולחן ערוך בכך, שחייב אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה וברבייה כאילו שופך דמים... וגורם לשכינה שתסתלק מישראל (שו"ע אה"ע א, סעיף א), זה יחס חכמינו לזוג ללא ילדים.
הכמיהה להולדת ילדים הינה צורך טבעי אוניברסלי, אשר קיים משחר האנושות וזוג הסובל מאי פריון מפר כביכול, את הנורמה החברתית השלטת. התפיסה הנורמטיבית היא, שהיכולת להורות מובטחת לכל זוג ולכן זוגות העומדים נוכח מצב, שאינם יכולים להגשים משאלה זו, מוצאים עצמם מול שוקת שבורה וחווים תחושת כשלון אישית וזוגית. מכאן שבעיית הפריון מעמידה במבחן קשה את יציבות הזוגיות.
ניתן לדמות את הקשר הזוגי- לבית ואת משבר אי הפוריות- לסופה, הנושבת ומאיימת על יציבות וחוסן הבית. האם הבית יעמוד איתן נוכח הסופה או שמא יקרוס? התשובה לכך כרוכה בתמיכה הולמת וטיפוח הזוגיות.
בתנ"ך מוזכרות כעקרות: שרה, רבקה, רחל ולאה, אשת מנוח, חנה וציון (פסיקתא דר"כ כ) דווקא האמהות אשר הן שורש ובסיס להקמת האומה הישראלית – לא נפקדו בבנים מיד. על שרה נאמר "עקרה אין לה ולד" (בראשית יא, כ"ט-ל'). ישנו פרדוקס לשוני-מהותי, שרה אימנו עקרה ועקורה, חכמים דרשו – אין לה בית ולד (יבמות סד, ע"א). דהיינו אפילו אין לה רחם- והיא אם האומה היהודית. מכאן שהתואר "אם" הינו תואר מהותי בעל תוכן ייחודי, שאינו בהכרח לאם שיולדת בן, ולמה נתעקרו אמהות... שה' מתאווה לתפילתן ולשיחתן (ב"ר מ"ה, ד').
חז"ל מפרשים שתכלית עקרותן של האימהות, היא קניית מידת הביטחון. ארבע אמהות עקרות הן אמהות האומה שנולדה ומתקיימת מתוך אמונה ובטחון בה'.
למרות עקרותה של שרה אמנו חייה שזורים בפועלו של אברהם. מדרשות חז"ל אנו למדים, ששרה היתה שותפתו הנאמנה של בעלה. מזמור אשת חיל (משלי ל"א) מיוחס להספד שהספיד אברהם את שרה. על פי חז"ל, המזמור שופך אור על חלקה של שרה בחיי אברהם, על שיתוף הפעולה ביניהם, התחשבות הדדית מתוך אהבה וכבוד אלו נישואין לשם שמיים הראויים לשמש דוגמא ומופת.
טיפולי פוריות מחייבים את בני הזוג או אחד מהם, לעמוד בסדרת התערבויות רפואיות ובדרישות קפדניות של הטיפול הכרוך לעיתים בכאב פיזי ובמתח נפשי רב. זאת מבלי שיש ערובה לכך שההשקעה תוביל להצלחה. הקשיים במהלך הטיפולים מצויים ברבדים שונים:
ברמה אישית. התמודדות עם משבר רגשי, האופייני למצב אבל ואובדן: אובדן אידיאל בחיים ואובדן הגשמה עצמית. מדובר כמובן באבל על "ילד פוטנציאלי" ולא ממשי.
ברמה הזוגית: בעיה בפוריות מתוארת כמצב שכביכול מפר את הבסיס לחוזה נישואין הכולל הולדת ילדים. תופעה זו עלולה להעצים את החשש מפני בעיות בנישואין. הטיפולים עלולים להוות בסיס לקונפליקטים, קשיים וחרדות. נוכח בעיות אלו, בני הזוג עלולים להקלע למשבר ולקושי ביכולת לגלות רגישות זה לזו. מאידך, חשוב לציין, כי זוגות החווים קשר זוגי יציב לפני אבחון העקרות, מסוגלים להתמודד עם הבעיה בצורה יעילה יותר ואף להדק את הקשר ביניהם.
ברמה החברתית. ישנם זוגות הנוטים להסתגר ולהיות פחות מעורבים מבחינה חברתית. הם חרדים לפעמים משאלות וציפיות של הסביבה החברתית, העלולות להעצים את הכעס, התסכול והבדידות. אי פריון קשור לתחום אישי ופרטי ולכן עלול לעורר בושה וחשש מפני תגובות סטיגמתיות, עצות לא הולמות ויחס שלילי מהסביבה.
אך יחד עם זאת, וחרף כל הקשיים, שלוש מפתחות מצויות בידי הקב"ה שלא מסרם לשליח: גשמים, חיה- ילודה ומוות. לכן הביטחון בה' בכל נושר ובעיקר בנושא זה הוא מפתח להצלחה.
בהמשך למטאפורת הסופה- כדי שהבית יישאר יציב ועל מנת לעבור את התהליך מתוך זוגיות בריאה ראוי לציין את חשיבות התמיכה הזוגית: התמיכה הניתנת מבן זוג היא בעלת אפקט חיובי ביותר ומקור מרכזי בשעת משבר ומתח. כיוון שמערכת היחסים הזוגית מתמשכת ואינטנסיבית ומאופיינת בהדדיות, יש למקד ולעודד את הסיוע והתמיכה מבן הזוג. תפיסת בן הזוג כ"איש סוד" מסייעת בהסתגלות נפשית טובה יותר. ככל שרמת תמיכת בן הזוג גבוהה יותר יהיו לבן זוגו רגשות חיוביים יותר, שביעות רצון והתמודדות אפקטיבית רבה. לכן חשוב לעודד את הזוג לתת חיזוקים, להפגין חיבה ולהעביר מסר שהבן זוג מוערך למרות קשייו.
אמונה בטיפול: חשוב שתהיה בן בני הזוג הסכמה לגבי כל הקשור לטיפול- מטפל, סוג טיפול וכו'.
שגרת חיים: הטיפול הופך למרכז החיים בשיחות בין בני הזוג, בהשקעת מאמצים, זמן וכסף. למרות זאת יש להשתדל לדבוק בשגרת חיים, לטפח את הזוגיות ולהבין שטיפול בפוריות הינו חלק בזוגיות ולא כל הזוגיות.
נסיים במעשה ידוע המובא בשהש"ר א:
מעשה באשה אחת, ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל ר' שמעון בן יוחאי והיו רוצים להתפרש זה מזה. אמר להם: חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מידי.כיוון שנתישבה דעתו עליו אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא: לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו אל בית אבא. בחצי הלילה ננער משנתו, כיון שפג יינו אמר לה: בתי, היכן אני נתון? אמרה לו בבית אבא . אמר לה:מה לי לבית אביך? אמרה לו ולא כך אמרת לי בערב: כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי
בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל ר' שמעון בן יוחאי ועמד
והתפלל אליהם ונפקדו.
רשב"י בראייתו הרוחנית חש שהקושי נעוץ בריחוק הלב בין בני הזוג. לא הבעיה האובייקטיבית – בעיית אי הפריון גרמה לריחוק הנפשי, אלא אדרבה הריחוק הנפשי מוסיף לבעיה מימד טרגי.
מדוע רשב"י לא התפלל קודם לכן ולבסוף כן? הרי שלא השתנה כלום מבחינה אובייקטיבית, אך הדבר החשוב ביותר השתנה- חזרה ונעורה חיבת נעורים והשתדלות הזוג באהבתם זה לזה.
חשוב לזכור שגם במקרים כגון אלו אין לסמוך על הנס ויש לעשות ולו מאמץ קטן כ"פתחו של מחט" ואז הקב"ה מסייע ו-"פותח פתחו של אולם".
אשריהם שזכו לשתי מתנות מן היקרות ביותר- זוגיות טובה ובן.
...ויתן לי ה' את שאלתי אשר שאלתי מעימו"
-2-