כפיית גט כאשר נתגלה שאיש הינו עקר, או האשה הינה עקרה.

מהמטרות הבולטות ביותר של הנישואין, היא הבאת ילדים לעולם. כאשר דבר זה אינו מתקיים – נשמט הבסיס לאחד מבני הזוג לדרוש מבן הזוג השני להמשיך איתו. אשה הטוענת שאין לבעלה יכולת להביא ילדים, יכולה לכוף את בעלה לגרש אותה. הראשונים נחלקו מה הם דרכי הכפיה, והמנהג היום להשתמש בבית הדין ב"הרחקה דרבו תם". אמנם הלכה זו היא דווקא שהוברר לנו שהמניעה היא ממנו ולא ממנה (כגון שיש מסמכים רפואיים שהכל מודים בהם, או כגון שעברו עשר שנים והיא טוענת שאינו יורה כחץ), וגם שהיא לא טוענת כן מחמת שנתנה עיניה באחר (שאם תובעת גט וגם כתובה יש לנו חשש זה), ושהיא חפצה בילד רק בשביל להשען עליו לעת זקנתה, ושאין לה כל ילד ממקום אחר. אבל אם לא הובררו לנו כל אלה, אינה יכול לכופו לתת גט. כל זה יפורט במאמר שלפנינו.

כמו"כ אשה עקרה, רשאי בעלה לגרשה בתום עשר שנים מהנישואין, אולם צריך לשלם לה כתובתה. ונחלקו הפוסקים אם משלם עיקר או גם תוספת. אשה עקרה שנישאה לשני בעלים ולא ילדה, אסורה להינשא לאיש שלישי שאין לו ילדים, מפני שתגרום לו שלא יקיים פו"ר. ואם עברה ונישאה – מפסידה את כתובתה; אולם אם הבעל ידע מכך וכתב לה כתובה, רצה ליזוק בנכסיו, וגובה ככל מה שכתב.  כל זה יפורט לפנינו.
 
תשלום כתובה בגירושין מפני שנתברר שהאיש עקר
כאשר מתגלה במשך שנות הנישואין שלאיש אין יכולת להביא ילדים לעולם, והאשה תובעת מביה"ד לכופו לגרשה, מבואר בסוגיא מס' יבמות (דף סה:) ובטוש"ע (אבה"ע סימן קנד ס"ו) דצריכים אנו לוודא שני דברים כדי שנכוף את הבעל לתת גט. והם, א- שיתברר שהמניעה היא ממנו ולא ממנה; ב- שיתברר שתביעתה היא באמת מסיבת הילדים, ולא מסיבה אחרת. וגם כשתביעתה היא מסיבת הילדים, היא צריכה לטעון זאת באופן הנכון, וכדלהלן:

א. מי שתובעת גט מפני שלא זכתה לילדים, ומנמקת את תביעתה בכך שהיא רוצה שֵׁם וזֵכר אחריה, או מצות פריה ורביה, – אין טענתה כלום. מפני שהאשה אינה מצווה על פריה ורביה, וגם הבעל אינו משועבד לאשתו להעמיד לה שם וזכר.

ב. מי שתובעת גט מפני שלא זכתה לילדים, וטוענת שהיא רוצה ילד להשען עליו, כדי שיפיג את בדידותה או ישמשנה לעת זקנתה, ואין לה ילדים או ילדות מבעל אחר כלל, טענתה טענה. אמנם עדיין צריך שנדע שתביעת הגט היא רק בגלל טענה זו, ולא מחמת שנתנה עיניה באחר, ולכן לפני תום עשר שנים מהנישואין אין מקבלים טענה זו, כי אם לאחר עשר שנים שאז רגלים לדבר שדבריה אמת. (כן הסבירו הנו"כ לסי' קנד ס"ו. ובב"ש הוסיף עוד דכיון דמיירי כאן בטענת אינו יורה כחץ, ודבר זה תליא "בזכות", לכן עד עשר שנים ממתינים אולי יש לו זכות).

ג. הדין הנ"ל הוא כאשר אין לביה"ד ידיעות מוחלטות שהבעל הוא העקר, אלא שיש ויכוח, ויש דיווחים רפואיים לכאן ולכאן; וכגון הדוגמא שהביאה הגמרא שהיא טוענת ש"אינו יורה כחץ" , או כל כיוצ"ב שאין לבי"ד ראיות מוחלטות שהוא העקר. אבל אם מוחלט לבי"ד שהוא עקר גמור והאשם רק בו (כגון שאין לו ביצים כלל, או בסוגי מסמכים רפואיים אחרים שאין עליהם עוררין מצד הבעל), אין חוששין עוד שהיא דורשת גט בגלל שעיניה נתנה באחר, אלא כופין אותו לגרש מיד, ואפילו בתוך עשר שנים. (כ"פ השו"ע בסימן קנד ס"ו, כשיטת התוספות. והמעיין שם בב"י יראה שס"ל שכך פוסק גם הרא"ש. אולם הב"ש ס"ק טז ועוד ס"ל שהרא"ש חולק. ומ"מ הביא הפת"ש שם מהאחרונים דאחרי שהשו"ע פסק כן, למעשה כופין לגרש).

ד. בכל מקרה מהנ"ל, אם נראה לביה"ד שבקשת הגט וטענת הילדים אינה אמיתית, אלא היא רוצה לעוזבו מסיבות אחרות רק נשענת על טענה זו, וכגון שתובעת גם כתובה (אפילו מזכירה אותה רק ברמז), אין מקבלים את טענת הילדים כלל (טור ושו"ע ס"ו, וכמה פעמים בסוגיא זו).

ה. הראשונים נחלקו במקרים אלו ש"כופין" את הבעל לתת גט, אם המכוון הוא שכופין אפילו בשוטים, או רק בשאר דיבורים וקנסות. שהרי"ף והרמב"ם ס"ל שכופין בכל דרכי הכפיה (דכשאומר רוצה אני הניצוץ היהודי שבקרבו מסכים), ור"ת והרא"ש ס"ל שחלילה לכוף בשוטים ולעשות גט מעושה, אלא עושים לו עכ"פ הרחקות ונידויין, והם מפורסמים בשם "הרחקה דרבנו תם" . כמו כן יכולים לכוף אותו לשלם את הכתובה עד שיגרש. (המ"מ לכל סוגיא זו נמצאים בטוש"ע סימן קנד סעיף כא, וע"ע בחזו"א אבה"ע סימן קח אות יב, ובדברינו לעיל אות יז אם משתמשים בכתובה בשביל כפיה לגט. וכבר יצא לאור הספר "כפיה בגט", הוצאת אוצר הפוסקים, שם נאספו הפרטים בענין זה).

ו. בכל מקום שכופין את הבעל ומגרש, הוא חייב לשלם את עיקר הכתובה, וכן את הנדוניא שהביאה. אבל אינו משלם תוספת כתובה כלל, דלא כתב לה תוספת אדעתא דלמישקל ומיפק. (הובא בשו"ע שם סוף סכ"א, כדעת ר"ח ורוב הראשונים, ודלא כחולקים). והנה לשיטת המהרי"ק (שורש פא), כל מקום שאמרו 'תוספת' המכוון הוא רק לתוספת המתנה שמוסיפין בכתובה שעל זה יש סברא דלאו אדעתא דלמישקל ומיפק כתב לה, אבל תוספת שליש שנוהגים לשום את הנדוניא ביותר מערכה - דינה כנדוניא עצמה וחייב לשלם; אולם עיין מ"ש לעיל פרק כה אות ב שבזמנינו שאין מחלקים לכתוב תוספת שליש לבד ותוספת מתנה לבד, מפני שבאמת לא כותבים כמה הכניסה בנדוניא כלל, אין עוד דין המהרי"ק. ולמעשה דבר תלוי רק בהודאת הצדדים, שאם הם מודים מה הכניסה בנדוניא, היא נוטלת אותם. וגם אם המוצרים בלויים או נתייקרו היא נוטלת לפי הערך של עכשיו, שכיון שלא כתבום בכתובה אין זה נכסי צ"ב אלא מלוג, והנכסים באחריותה, ואין לה תוספת נדוניא. ועיין בספר אמר שלמה (מרבי שלמה חאללייו, שאלוניקי תרכ"ד, אבה"ע סימן ו) תשובה למעשה בזה. וע"ע בבאר היטב (סי' קנד ס"ק טז) דין חלוקת שאר החפצים והמתנות שקיבלו בחתונה או אחר כך.


גירושין ותשלום כתובה מפני שנתברר שהאשה עקרה

אשה שאין לה ילדים מפני שהיא עקרה, לפעמים אינה מקבלת כתובה בגירושיה או אלמנותה, וכדלהלן. סוגיא זו היא ביבמות (סה.), שם איתא שאשה שנישאת לראשון ולא ילדה לו בנים, ואח"כ נישאה לשני ולא ילדה לו בנים, אסור לה להנשא לאדם שלישי (שאין לו עדיין ילדים מאשה קודמת) - כיון שהוחזקה שהיא עקרה ותגרום שגם לו לא יהיו ילדים, והוא מצווה על פריה ורביה.

ואם עברה ונישאת לשלישי, יוצאת בלי כתובה. ונחלקו הראשונים אם הטעם הוא משום קנס, שכיון שעברה על מה שאמרו חכמים שלא תנשא לשלישי, אם נישאה תצא בלי כתובה, וא"כ תצא מיד; או שהטעם הוא משום מקח טעות, היינו שהבעל יכול לטעון הוטעיתי במקח זה, שנתברר שהיא עקרה גמורה (שע"י שלש פעמים יש חזקה), ולכן אין לה כתובה. ולפי טעם זה יתכן שיוצאה ממנו מיד, ויתכן שיוצאה ממנו רק אחר שתשהה תחתיו עשר שנים בלי ילדים, שאז יוודע שלא נפקדת גם ממנו. ומלשון השו"ע (סימן קנד סי"ז) משמע שתצא מיד בלא כתובה, וכמו שפירש הב"ש שם.

והנה כשהיא יוצאת משני הבעלים הראשונים (בגירושין או אלמנות), היא גובה את כתובתה, כי עדיין לא הוחזקה בוודאות שהיא עקרה. וגם אחר שיצאה מהשלישי ונתברר שאכן הוחזקה עקרה, לא יכולים הראשונים לשוב ולתבוע שתשיב חזרה את הכתובה שגבתה כבר (כי התברר למפרע שהיתה עקרה ולא היה מגיע לה כתובה), מפני שיכולה לומר שאצל הראשונים לא היו לה ילדים רק במקרה אבל באמת היתה מסוגלת להוליד, ורק בשלישי נחלשה והפכה עקרה ממש. כן מסקנת הגמרא שם. והתוס' שם הקשו דכיון שנראה שיש לה כתובה מהבעל הראשון והשני אע"פ שיצאה מהם אחרי עבור עשר שנים שלא היו לה ילדים, והטעם שעדיין לא הוכח לנו שהיא עקרה ושמא נעשתה עקרה רק בשלישי, א"כ גם מהשלישי יש לה לקבל כתובה בטענה שבשעת נישואיה לא היתה עקרה ורק עכשיו הוכחשה. ותירצו דטענת השתא הוכחשתי מועילה רק לענין שאינה צריכה להחזיר את מה שגבתה כבר, אבל לא שתוכל לגבות לכתחילה. עכ"ד. ולפי זה יצא שאם לא גבתה עדיין מהבעלים הראשונים (ונישאה לשלישי והוחזקה), הם אינם חייבים לשלם לה כעת כתובה לכתחילה. וכ"פ הרא"ש והטוש"ע (קנד יח). וזה דלא כראשונים אחרים שהביא הנ"י שם שמבעל ראשון ושני גובה כתובה אפילו לכתחילה, אפילו שהתה עשר שנים ולא ילדה מן השלישי ואח"כ הוחזקה גם בבעלים אחרים, מפני שעכ"פ אצלם לא הוחזקה כעקרה.

[ובזמנינו יש לפעמים שהיא מתגלה כעקרה וודאית ע"י בדיקות רפואיות וכד' עוד בטרם עברו עשר שנים אצל הראשון. ועיין מהרשד"ם יור"ד סי צא, שדן באשה שעברה עם בעלה רק ט' שנים אבל היא כבר בת מ"ו שנים שידוע שלא תלד עוד, אי צריך להמתין עשר שנים או מתירין לו השבועה ונושא אחרת. וע"ע בפסקי הדין הרבניים (ח"ד עמוד 216) מגדולי הדור, שדנו על מי שהיא עקרה לגמרי אם יכול לטעון מק"ט בקידושין. ואלו אינם נידוננו. אך גם בנדוננו שהוא גביית כתובה (אם לא עברו עשר שנים אבל כבר ידוע שלא תלד עוד) דנו הפוסקים הרבה בשותי"ם ובפדרי"ם השונים, ואין לנו לכפול הדברים, בפרט שכל מקרה שונה מחבירו וא"א להקיש מאחד למשנהו, וגם בלא"ה לא רבים המקרים שיש החלטיות שהבעיה היא דווקא באשה לבדה ולא בבעל ג"כ, ושאין לה כל פתרון.

ואם הבעל ידע מראש שיש לאשה בעיות בפריון, וכ"ש אם ידע שהיא עקרה, לכאורה יש לה כתובה ככל אשה, וכן אמנם איתא בתוספות (יבמות סה. ד"ה תצא) שמצא ר"י בהלכות דרב יהודאי גאון "דבלא הכיר בה מיירי, אבל הכיר בה יש לה כתובה". והנה לכאורה דין זה תלוי בב' השיטות הנזכרות לעיל: דאם מפסידה הכתובה מיד משום מקח טעות, וכן אם מפסידה רק אחרי עשר שנים משום שאז הוחזקה לעקרה, א"כ אם ידע וכתב לה כתובה אין מקום להפסידה; אבל אם מפסידה כתובתה מיד מפני קנס שקנסוה חכמים שאמרו לא תינשא לשלישי והלכה ונישאה, א"כ גם בהכיר בה צריכה להפסיד כתובתה.

ויל"ע כאיזה טעם פסקינן בנשא שלישית. [והנה, גבי איילונית, פסק השו"ע (סימן קטז ס"ג) בזה"ל: "איילונית שהכיר בה הרי היא ככל הנשים, ויש לה כתובה ותנאי כתובה, וכן זוכה הבעל במה שזוכה בשאר הנשים". אבל איהו מדבר באיילונית ולא בעקרה; ובאמת יש הבדל בין "איילונית" שהיא מי שגופה פגום ואינה יכולה להוליד, לבין "עקרה" שהיא מי שמאיזה סיבה לא באו לה ילדים. ועוד שאיילונית לא ניתנת לריפוי, ועקרה יתכן שניתנת לריפוי, עיין כתובות פב ע"ב תוד"ה על, ועוד מקומות. ומטעם זה הנושא איילונית ולא ידע שהיא איילונית מבואר בסי' מד (ס"ד) שהוי מק"ט ויוצאה בלא גט, ואילו בנושא עקרה ולא ידע שהיא עקרה משמע בסי קנד (ס"י) שצריכה גט. וכנראה החילוק הוא כמ"ש. והלכות האיילונית והעקרה אינן שוות להדיא, שהרי בסימן קטז (ס"ג וס"א) עולה שאיילונית שלא הכיר בה מקבלת רק תוספת ולא כתובה, ואילו בסימן קנד (ס"י וב"ש סק"א) עולה שעקרה ולא הכיר בה מקבלת רק כתובה ולא תוספת. ולא מצאתי לע"ע ראיה לקו החילוק מתי להגדירה איילונית ומתי עקרה, אבל כנראה החילוק הוא כמ"ש].

עכ"פ עקרה שנישאת לשלישי והוא ידע שהיא עקרה תהא נפ"מ מג' טעמים הנ"ל אם הבעל חייב לשלם לה כתובה. (ולכאורה יוכל הבעל לטעון קים לי שהטעם הוא קנס, ואין לה כתובה). עוד נפ"מ תהיה מג' שיטות הנ"ל, באופן הפוך, שהיא נישאה לשלישי שיש לו ילדים - שאז לא עברה על דברי חז"ל, אבל הוא לא הכיר בה שהיא עקרה. דלטעם שמפסידה כתובתה מפני שקנסוה שעברה על דברי חז"ל, כאן לא קנסוה ותקבל הכתובה; אבל לטעם שמפסידה כתובתה מפני מקח טעות או מפני שהוחזקה עקרה, מפסידה גם בזה. ולפמ"ש לעיל דאולי לא פוסקים כטעם הקנס, א"כ למעשה תפסיד גם במקרה זה.

נמצא סיכום הדברים כך הוא:

א. אשה שנישאה לבעל ושהתה תחתיו עשר שנים ולא ילדה, יכול לגרשה בגלל זה בעל כרחה, ואפילו אחרי החדר"ג, אבל היא זכאית לכתובה. (שו"ע קנד י. ולא נתבאר שם אם יש לה רק עיקר ונדוניא, או גם תוספת. ולפי הכלל שכתב הב"ש בריש הסימן ס"ק א אין לה תוספת. וכ"כ המהרשד"ם אה"ע סימן קיח. אבל בשו"ת אדמת קודש ח"א סימן כו הביא שהאחרונים העלו דבמקרה דילן יש לה גם תוספת, דלא נמצא בה חטא, דהא לא הוחזקה עדיין כעקרה, ושמא מזלו גרם שלא נבנתה ממנו, ומה אשמה יש בה).

ב. ואם נישאה בשנית לבעל שני, דינה כמו בבעל הראשון.

ג. הדינים הנ"ל הם בין כשהאשה ידעה לפני הנישואין שהיא עקרה והסתירה זאת מהבעל, ובין כשהיא לא ידעה כלל ולא נתכוונה לרמותו כלל. (כן נ"ל בסברא, ולא מצאתי בזה דבר אחר).

ד. כל הנ"ל הוא כשהבעל לא ידע לפני הנישואין שהיא עקרה. אבל אם הוא ידע בה שלא תוכל ללדת, ואעפ"כ כתב לה כתובה, יש לה כל מה שכתב, דרצה ליזוק בנכסיו ולתת לה משום חיבת ביאה. (כמבואר בסימן קטז ס"ג).

ה. בכל מקרה אסור לעקרה להינשא לאדם שלישי, אם אין לו ילדים מנישואין קודמים, כיון שתגרום לו לבטל פו"ר. ואם עברה ונישאה למי שאין לו ילדים יוצאת ממנו ומפסידה הכתובה. (גם עיקר וגם תוספת, וכמבואר בתוספות ישנים על הגמרא שם).

ו. אם עדיין לא גבתה את כתובתה משני הבעלים הראשונים שלה, ונישאת לשלישי ושהתה עמו ג"כ עשר שנים ולא ילדה, אין הבעלים הראשונים חייבים לשלם לה עוד את הכתובה.

ז. נישאת לשלישי שיש לו ילדים, ולא ידע שהיא עקרה, יל"ע אם משלם לה כתובה. (דהא לא קנסוה שלא להנשא, אבל אולי עדיין הוי מק"ט).

ח. נישאת לשלישי שאין לו ילדים, והוא ידע שהיא עקרה, כתבו התוס' דסבר וקיבל, ומשלם את הכתובה אף שהיא בנישואין שלישיים. (ובמקרה זה, אם שנים הראשונים לא ידעו, ולא גבתה מהם עדיין את הכתובה, יל"ע אם ישלמו לה. ומסתבר שלא).